ביאור:בבלי זבחים דף לב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת זבחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

המשך המשנה

וכולן [1] שקיבלו את הדם [2] חוץ לזמנו וחוץ למקומו, אם יש דם הנפש [3] - יחזור הכשר ויקבל [4];

קיבל הכשר ונתן לפסול - יחזיר לכשר [5];

קיבל בימינו ונתן לשמאלו - יחזיר לימינו;

קיבל בכלי קדש ונתן לכלי חול - יחזיר לכלי קדש;

נשפך מן הכלי על הרצפה ואספו – כשר;

נתנו [6] על גבי הכבש [7] שלא כנגד היסוד, נתן את הניתנין למטה למעלן, ואת הניתנין למעלן למטה, ואת הניתנין בפנים בחוץ, ואת הניתנין בחוץ בפנים, אם יש דם הנפש - יחזור הכשר ויקבל [8].

גמרא:

ששחטו - דיעבד אִין, לכתחלה לא? ורמינהו: (ויקרא א ה) ושחט [את בן הבקר לפני ה' והקריבו [בני אהרן הכהנים את הדם וזרקו את הדם על המזבח סביב אשר פתח אהל מועד]’ [9] - שחיטה בזר כשרה: שהשחיטה כשרה בזרים, ובנשים, ובעבדים, ובטמאים, ואפילו בקדשי קדשים;

או אינו אלא בכהנים?

אמרת? וכי מאין באתה [10]?

מכלל שנאמר (במדבר יח ז) ואתה ובניך אתך תשמרו את כהונתכם לכל דבר המזבח [ולמבית לפרכת ועבדתם עבדת מתנה אתן את כהנתכם והזר הקרב יומת]; יכול אף בשחיטה? תלמוד לומר: (ויקרא א ה) ושחט את בן הבקר לפני ה' והקריבו [בני אהרן הכהנים את הדם וזרקו את הדם על המזבח סביב אשר פתח אהל מועד]: מקבלה ואילך מצות כהונה, [11] לימד על השחיטה שכשרה בכל אדם;

הוא הדין דאפילו לכתחילה נמי, ומשום דקא בעי למיתנא 'טמאים', דלכתחילה לא: גזירה שמא יגעו בבשר - תנא ששחטו.

וטמא דיעבד שפיר דמי? ורמינהו: (ויקרא א ד,ה: ועוד פסוקים, כגון ויקרא ד,כד) וסמך [ידו על ראש העלה ונרצה לו לכפר עליו] [12] ושחט [את בן הבקר לפני ה' והקריבו בני אהרן הכהנים את הדם וזרקו את הדם על המזבח סביב אשר פתח אהל מועד]: מה סמיכה בטהורים [13] - אף שחיטה בטהורים'!?

מדרבנן [14].

מאי שנא סמיכה [15], דכתיב לפני ה' - שחיטה נמי הכתיב לפני ה'?

אפשר דעביד סכין ארוכה ושחיט.

סמיכה נמי: אפשר דמעייל ידיה וסמיך!

קסבר: ביאה במקצת שמה ביאה.

רב חסדא מתני איפכא: 'וסמך ... ושחט': מה שחיטה בטהורין - אף סמיכה בטהורין. מאי שנא שחיטה? דכתיב לפני ה'?


עמוד ב

סמיכה נמי כתיב לפני ה' [16]!?

אפשר דמעייל ידיה וסמיך.

שחיטה נמי אפשר דעביד סכין ארוכה ושחיט!?

הא מני - שמעון התימני היא, דתניא [ספרא ויקרא דיבורא דנדבה פרשה ד משנה ג]: (ויקרא א ה) ושחט את בן הבקר לפני ה' [והקריבו בני אהרן הכהנים את הדם וזרקו את הדם על המזבח סביב אשר פתח אהל מועד] - ולא השוחט לפני ה' (שאם רצה - עומד חוץ לעזרה ושוחט בסכין ארוכה);

שמעון התימני אומר: מנין שיהיו ידיו של שוחט לפנים מן הנשחט (לפנים מן הבהמה)? - תלמוד לומר: ושחט את בן הבקר לפני ה': שוחט את בן הבקר יהא לפני ה'.

אמר עולא אמר ריש לקיש: טמא שהכניס ידו לפנים – לוקה, שנאמר (ויקרא יב ד) [ושלשים יום ושלשת ימים תשב בדמי טהרה] בכל קדש לא תגע [ואל המקדש לא תבא עד מלאת ימי טהרה] מקיש ביאה לנגיעה: מה נגיעה במקצת שמה נגיעה (נגיעה סתם - במקצת היא) - אף ביאה במקצת שמה ביאה.

איתיביה רב הושעיא לעולא: 'מצורע שחל שמיני שלו להיות בערב הפסח (והיה לו היום ליכנס להר הבית לחלל שער נקנור שלא נתקדש, להכניס ידיו לבהונות), וראה קרי בו ביום [17], וטבל: אמרו חכמים: אף על פי שאין טבול יום אחר [18] נכנס [19] - זה נכנס [20]: מוטב יבוא עשה [21] שיש בו כרת וידחה עשה [22] שאין בו כרת [23];

ורבי יוחנן אמר: דבר תורה: אפילו עשה אין בו [24], שנאמר (דברי הימים ב כ ה) ויעמד יהושפט בקהל יהודה וירושלם בבית ה' לפני החצר החדשה; מאי 'חצר החדשה'? אמר רבי יוחנן: [25] שחידשו בה דברים <הרבה> [26], ואמרו: טבול יום אל יכנס למחנה לויה'; ואי אמרת ביאה במקצת שמה ביאה - היכי מעייל ידיה בבהונות? אידי ואידי עשה שיש בו כרת הוא [27]!?

אמר ליה: מטונך [28]! שאני מצורע: הואיל והותר [29] לצרעתו - הותר לקיריו [30]!

אמר רב יוסף [31]: קסבר עולא: רובן [32] זבים [33], ונעשו טמאי מתים [34] - הואיל והותרו לטומאתן [35] הותרו לזיבתן!

אמר ליה אביי: מי דמי? טומאה [36] - אישתראי, זיבה [37] - לא אישתראי [38]. [39]

אמר ליה: דלמא הכי קאמר מר: רובן טמאי מתים ונעשו זבים, הואיל והותרו לטומאתן [40] - הותרו לזיבתן [41]!

אמר ליה: אִין!

ואכתי לא דמי: מצורע - היתירא הוא [42]: הואיל ואישתרי אישתרי; טומאה - דחויה היא [43]: להא [44] אידחאי, להא [45] לא אידחאי.

אמר ליה רבא: אדרבה, איפכא מסתברא: מצורע - היתירא הוא: להא אישתראי ולהא לא אישתראי; טומאה - דחויה הוא; מה לי חד דחויא מה לי שתי דחיות?

הערות עריכה

  1. ^ הפסולין
  2. ^ על מנת לאכול ולהקטיר
  3. ^ עוד בבהמה [## או בכוס שניה]
  4. ^ ויזרוק הכשר: שאין מחשבתן של אלו פוסלתן בקבלה לפי שאין ראויין לה, ואין מחשבה פוסלת אלא במי שראוי לעבודה, דכתיב המקריב אותו לא יחשב (ויקרא ז יח): בראוי להקרבה הכתוב מדבר
  5. ^ דלא מיפסיל בהכי; ובפרק ראשון (דף יד:) שנינן לה למאן דאית ליה הולכה שלא ברגל שמה הולכה, למר כדאית ליה ולאידך כדאית ליה
  6. ^ הפסול
  7. ^ או
  8. ^ אי סבירא לן דפסול עושה שיריים, אשמעינן האי תנא ד'שלא במקומו לאו כמקומו דמי', לפיכך לא עשאן שיריים; ואי סבירא ליה ד'שלא במקומו כמקומו דמי', והויא לה זריקה גמורה באדם פסול - אשמעינן דאין פסול עושה שיריים
  9. ^ מדלא כתיב 'ושחט הכהן'
  10. ^ לומר שצריכה כהונה? והלא לא נאמר בה 'כהן'
  11. ^ ומדכתיב בקבלה כהונה, ובשחיטה לא כתיב -
  12. ^ פסוק ה
  13. ^ כדמפרש לקמיה
  14. ^ שמא יגעו בבשר
  15. ^ דבטהורים מדאורייתא
  16. ^ ושחט את בן הבקר לפני ה' - וכיון דבעינן 'תיכף לסמיכה שחיטה' - אין סמיכה מבחוץ ושחיטה מבפנים, אלא אף הסמיכה בפנים, ואין טמא נכנס לעזרה
  17. ^ ובעל קרי אין נכנס להר הבית, כדאמרינן ב'אלו דברים' (פסחים דף סז:): זב וכל זב [במדבר ה,ב]’ - לרבות בעל קרי שמשתלח חוץ לשתי מחנות, כדאמרינן התם
  18. ^ של טומאת קרי
  19. ^ להר הבית, דקסבר: טבול יום דזב - כזב דמי
  20. ^ זה נכנס ומכניס ידיו לעזרה ליתן מדם האשם ומלוג השמן על בהונותיו כדי שיטהר לאכול פסחו לערב, והוא ישלחנו לעזרה היום לשחוט ולזרוק עליו - אבל הוא לא יכנס לעזרה (ושוחט בסכין ארוכה): דטבול יום שנכנס לעזרה בכרת, כדאמרינן ב'הקומץ רבה' (מנחות כז:)
  21. ^ של פסח
  22. ^ דשילוח טמאים מהר הבית
  23. ^ שאין ענוש כרת אלא מחומת העזרה ולפנים
  24. ^ בהר הבית לגבי טבול יום, דקסבר: טבול יום דזב - לאו כזב דמי
  25. ^ הר הבית
  26. ^ שחידשו בה בהלכותיה
  27. ^ טבול יום לגבי עזרה בכרת הוא, והא קא מעייל לעזרה: שהרי אי אפשר להוציא דם האשם לחלל השער, דמיפסל ביוצא
  28. ^ ממשאך שבאתה עלי להכביד - אכביד עליך: ממצורע השיבות, שגזירת הכתוב היא אצלו שהותרה לו ביאה במקצת, שהרי מחוסר כיפורים הוא, והוא מכניס ידיו לבהונות
  29. ^ ביאה מקצת
  30. ^ הותרה אף לטבול יום של קרי שלו
  31. ^ שמע מינה מדעולא דאמר 'הואיל ואישתרי להא אישתרי להא'
  32. ^ של ציבור
  33. ^ בפסח, ולא נדחית טומאת זיבה אצלן
  34. ^ בו ביום
  35. ^ לטומאת המת שנדחה אצלן
  36. ^ שבאה אחרונה
  37. ^ ראשונה
  38. ^ עומדת במקומה
  39. ^ ולא דמי למצורע: דהתם איכא למימר: מיגו דקמייתא לא הוי אסירא ליה - בתרייתא לא חמירא לך מקמייתא, שהרי טמא היה, ומותר! אבל הכא, כי הוה זיבה גרידתא - הוו אסירי, השתא דאיתוספא טומאה עלייהו - אישתרו להו?
  40. ^ הקודמת
  41. ^ אינן נאסרין מחמת האחרונה, שהרי אף הראשונה טומאה של כרת היתה, והיו מותרים היום
  42. ^ בהיתר גמור: גזרה עליו תורה ביאה במקצת
  43. ^ כלומר: בקושי נדחית אצלה: דיחוי בעלמא על ידי נשיאות עון, שהציץ מרצה, ולא בהיתר גמור
  44. ^ לטומאת מת
  45. ^ לטומאת זיבה