ביאור:בבלי זבחים דף פו

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת זבחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

יכול יחלוץ גידין ועצמות ויעלה בשר לגבי מזבח [1]?

תלמוד לומר: והקטיר הכהן את הכל; הא כיצד? מחוברין – יעלו, פירשו - אפילו הן בראש המזבח - ירדו.

מאן תנא דשמעת ליה דאמר פירשו – ירדו [2]? - רבי היא, דתניא (ויקרא א ט) [וקרבו וכרעיו ירחץ במים] והקטיר הכהן את הכל [המזבחה עלה אשה ריח ניחוח לה’] - לרבות העצמות והגידין והקרנים והטלפים, אפילו פירשו; ואלא מה אני מקיים (דברים יב כז) ועשית עולותיך הבשר והדם [על מזבח ה' אלקיך ודם זבחיך ישפך על מזבח ה' אלקיך והבשר תאכל]? לומר לך עִיכּוּלֵי עולה אתה מחזיר ואי אתה מחזיר עִיכּוּלֵי גידין ועצמות; רבי אומר: כתוב אחד אומר 'והקטיר הכהן את הכל 'המזבחה' – ריבה, וכתוב אחד אומר 'ועשית עולותיך הבשר והדם – מיעט; הא כיצד? מחוברין - יעלו, פירשו - אפילו הן בראש המזבח – ירדו.

[על פי תוספות ד"ה 'לא שנו אלא'; מסקנה בברייתא היא:] פירשו - לא יעלו; אמר רבי זירא: לא שנו אלא שפירשו כלפי מטה [3], אבל כלפי מעלה [4] - קרובי הוא דאקריבו לעיכול [5].

ואפילו פירשו [6]?

אמר רבה: הכי קאמר: לא שנו [7] אלא שפירשו לאחר זריקה [8], אבל פירשו קודם זריקה [9] - אתאי זריקה ושריתינהו [10] אפילו למעבד מינייהו קתא דסכיני [11].

סבר לה כי הא דאמר רבי יוחנן משום רבי ישמעאל: נאמר (ויקרא ז ח) 'לו יהיה' בעולה [12] ונאמר (ויקרא ז ז) 'לו יהיה' באשם [13]: מה אשם עצמותיו מותרין [14] - אף עולה עצמות מותרין.

מופני! דאי לא מופני - איכא למיפרך: מה לאשם שכן בשרו מותר!?

'לו יהיה' יתירא כתיב [15].

מתיב רב אדא בר אהבה: 'עצמות קדשים [16]: לפני זריקה מועלין בהן [17], לאחר זריקה אין מועלין בהן; ושל עולה מועלין בהן לעולם'!?

אימא 'ושל עולה: פירשו לפני זריקה - אין מועלין בהן; לאחר זריקה - מועלין בהן לעולם', ופליגא דרבי אלעזר [18], דאמר רבי אלעזר: פירשו לפני זריקה מועלין בהם [19]; לאחר זריקה - לא נהנין [20] ולא מועלין [21].

משנה:

וכולן [22] שפקעו מעל גבי המזבח [23] - לא יחזיר [24]; וכן גחלת שפקעה מעל גבי המזבח לא יחזיר;

איברים שפקעו מעל גבי המזבח קודם חצות יחזיר [25], ומועלין בהן [26]; לאחר חצות - לא יחזיר, ואין מועלין בהם [27].

כשם שהמזבח מקדש את הראוי לו - כך הכבש מקדש; כשם שהמזבח והכבש מקדשין את הראוי - להן כך הכלים מקדשין.

גמרא:

היכי דמי? אי דאית בהו ממש - אפילו לאחר חצות נמי!? אי דלית בהו ממש [28] - אפילו קודם חצות נמי לא!?

לא, צריכא


עמוד ב

בשרירי [29].

מנא הני מילי [30]?

אמר רב: כתוב אחד אומר ’[כל הלילה] והקטיר' [31] וכתוב אחד אומר ’[כל הלילה] [32] והרים' [[33]!? חַלְקֵיהוּ: חציו להקטרה [34] וחציו להרמה [35].

מתיב רב כהנא [36] [מסכת יומא פ"א מ"ח]: בכל יום תורם את המזבח [37] מקרות הגבר או סמוך לו מלפניו '[או] מאחריו; ביום הכיפורים – בחצות; ברגלים - באשמורת הראשונה [38]' ואי סלקא דעתך מחצות דאורייתא - היכי מקדמינן?!

אמר רבי יוחנן: [39] ממשמע שנאמר 'כל הלילה' איני יודע שעד הבקר [40]? מה תלמוד לומר 'עד בקר' [41]? [42] תן בקר לבקרו של לילה [43]; הלכך כל יומא מקרות הגבר סגי [44]; ביום הכיפורים, משום חולשא דכהן גדול [45] – מחצות; ברגלים - דנפישי קרבנות דקדמי אתו ישראל - מאשמורת הראשונה, כדקתני סיפא [46]: לא היתה קריית הגבר מגעת עד שהיתה עזרה מלאה מישראל.

איתמר: פירשו קודם חצות והחזירן אחר חצות:

רבה אמר:

הערות עריכה

  1. ^ מצוה מוטלת עליו
  2. ^ ומתניתין - אליביה אתיא
  3. ^ דרך ירידה ומתרחקי מן המערכה
  4. ^ לצד המערכה
  5. ^ אין זו פרישות אלא קריבה אצל העיכול של אש
  6. ^ נראה בעיני שחסר מן הגירסא; ולמאי דגרס – הכי פירושו: ואפילו פירשו - בתמיה? והא 'מחוברין יעלו' הוא דקאמר
  7. ^ דקאמר [בברייתא] פירשו ... ירדו ומיהו איתנהו בכלל קדשים
  8. ^ דכיון דבשעת זריקה מחוברים הוו - קובעתן זריקה למזבח, וכי פירשו - הוו להו קדשים פסולין
  9. ^ דבשעת זריקה לאו בני מזבח היו
  10. ^ להדיוט
  11. ^ כי היכי דשריא בשר לגבי מזבח, דלהכי קאי - קשריא נמי עצמות למאי דקיימי, והיינו הנאת כהנים, כרבי ישמעאל
  12. ^ עור העולה אשר הקריב לכהן לו יהיה (ויקרא ז ח)
  13. ^ (ויקרא ז ז) כחטאת כאשם תורה אחת להם הכהן [אשר יכפר בו] לו יהיה
  14. ^ שהרי אף בשרו מותר; ואי משום נותר, דבשריפה - לא שייך נותר אלא במידי דבר אכילה, כדכתיב (ויקרא ז יז) והנותר מבשר הזבח וגו'
  15. ^ דמצי למיכתב 'עור העולה אשר הקריב לכהן'; 'לו יהיה' למה לי?
  16. ^ הנאכלין, כגון חטאת ואשם
  17. ^ דאין כאן שעת היתר לכהנים
  18. ^ אדרבה
  19. ^ לעולם: דכיון דפירשו - אינהו לאו בני הקטרה נינהו, לא אהני להו זריקה, ובאיסורייהו קיימי
  20. ^ מדרבנן
  21. ^ כרבי ישמעאל, דגמר מ'לו יהיה' דאשם, ואשם - פירשו לאחר זריקה הוא, דבהדי בשר אישתרו בזריקה לכהנים
  22. ^ הנך פסולין שעלו דתנן בהן לא ירדו, בין עצמות וגידים שהעלן מחובר ועכלתן האש
  23. ^ לארץ
  24. ^ אין צריך להחזיר
  25. ^ בגמרא מפרש טעמא
  26. ^ דאכתי בני מזבח נינהו
  27. ^ דכיון דהוו להו כמעוכלין, כדמפרש בגמרא - הוו להו 'דבר שנעשית מצותו', ואין מועלין בו
  28. ^ שנשרפו כולן
  29. ^ קשין, שנתקשו מחמת האש: שליחכה האש כל לחותן ושלטה בכולן, ונשרפו, אלא שלא נעשו פחם אלא כעצים יבישים הם מתוכם
  30. ^ דבחצות תליא מילתא
  31. ^ ויקרא ו,ב: על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבקר [ואש המזבח תוקד בו] - דהיינו הקטרה
  32. ^ וסמיך ליה
  33. ^ ויקרא ו,ג: ולבש הכהן מדו בד ומכנסי בד ילבש על בשרו והרים את הדשן אשר תאכל האש את העלה על המזבח ושמו אצל המזבח]’ ועל כרחך א א'כָּל הלילה' קאי, דהא לא כתיב 'ולבש הכהן בבקר מדו בד' אלא 'כל הלילה עד הבקר ... ולבש ... והרים'; כן שמעתי בסדר יומא
  34. ^ דלא הוי עיכול אי לאו דֶשֶׁן ממש הוא
  35. ^ אפילו קשין שבהן ראויין להרמה, וקרויין 'דשן'; ומיהו בשר ממש ליכא למימר דמיקרי 'דשן'
  36. ^ אדרב, דאמר 'חציו להרמה', דמשמע דקודם חצות - לאו שעת הרמה היא, אפילו מן הנעשין דשן
  37. ^ היו תורמין תרומת הדשן מלא מחתה, ונותנה במזרחו של כבשׁ
  38. ^ ומשום דנפישי קרבנות, ונפיש דשן, וצריך להעלותן לתפוח שבאמצע המזבח ולסדר את המערכה בלילה שיוכלו לשחוט ולהעלות התמיד בעלות השחר
  39. ^ כלומר: קראי - כדרב מיתרצי, ולאשמועינן דחצות עושה עיכול בשרירי: דקודם חצות הן בכלל 'הקטר', ומחצות ואילך ראויין להרמה, כדשן מעליא; והרמה במעוכלין לגמרי קודם חצות נפקא לן מהאי קרא
  40. ^ אם ללמד בא, כמשמע כל המקרא: שיהא מעלה אברים ומקטירן עד הבקר, מ'כל הלילה' נפקא
  41. ^ לא נאמר אלא לענין הרמה, לומר שתורמין כל הלילה
  42. ^ והכי קאמר עד הבקר והרים: לפני הבקר והרים, ולא נתן שיעור לדבר:
  43. ^ בוקרו של לילה = עלות השחר; 'בקר' אחר תן לו, היינו השכמה; וכיון דאין זמן לדבר אלא של השכמה - הכל לפי צורך השעה יש בידך לעשות
  44. ^ הלכך כל יומא בקרות הגבר או סמוך לו לפניו או לאחריו סגי
  45. ^ שכל העבודה מוטלת על כהן גדול ואיכא חולשא וצריך להקדים יותר
  46. ^ דההיא [מסכת יומא פ"א מ"ח]