ביאור:בבלי זבחים דף ה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת זבחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

לא ידע במאי [1], כתב רחמנא 'זאת התורה' [2]; ואי כתב רחמנא 'זאת התורה' הוה אמינא ליפסלו - כתב רחמנא 'מוצא שפתיך'.

רמי ריש לקיש על מעוהי [3] בי מדרשא, ומקשי: אם כשרים הם – ירצו, ואם אין מרצין - למה באין [4]?

אמר לו רבי אלעזר: מצינו בבאין לאחר מיתה שהן כשרין, ואין מרצין [5], דתנן [קנים פ"ב מ"ה]: 'האשה [6] שהביאה חטאתה ומתה - יביאו יורשין עולתה; עולתה ומתה - לא יביאו יורשין חטאתה [7]'!

אמר ליה: מודינא לך בעולה דאתיא לאחר מיתה [8]; אשם - דלא אתי לאחר מיתה [9] מנלן [10]?

אמר ליה: הרי מחלוקתך [11] בצידו [12]: רבי אליעזר אומר: אף האשם.

אמר: זהו שאומרין עליו אדם גדול הוא? קאמינא אנא משנה שלימה [13], ואת אמרת לי 'רבי אליעזר'.

אלא אמר ריש לקיש: אפתח אנא פתחא לנפשאי [14]: (דברים כג כד) מוצא שפתיך [תשמר ועשית כאשר נדרת לה' אלקיך נדבה אשר דברת בפיך]; האי 'נדבה'? 'נדר' הוא כו' כדלעיל.

יתיב רבי זירא ורבי יצחק בר אבא ויתיב אביי גבייהו, ויתבי וקאמרי: קשיא ליה לריש לקיש אשם, דלא אתי לאחר מיתה [15], ונסיב לה תלמודא [16] מוצא שפתיך?! אימא [17]: 'הבא בנדר ובנדבה לייתי ולא לירצי, אשם [שאינו 'מוצא שפתיך', אלא בא על חטא] לא לייתי כלל'!?

אמר להו אביי: ריש לקיש [18] - מהכא פתח [19]: (ויקרא ד לג) [וסמך את ידו על ראש החטאת] ושחט אותה לחטאת [במקום אשר ישחט את העלה]: אותה [20]: לשמה כשרה, שלא לשמה – פסולה [21]; הא שאר קדשים שלא לשמן כשירין! יכול ירצו? תלמוד לומר: (דברים כג כד) מוצא שפתיך [תשמר ועשית כאשר נדרת לה' אלקיך נדבה אשר דברת בפיך].

ואימא 'הבא בנדר ונדבה לייתי ולא לירצי, אשם ארצויי נמי לירצי' [22]?

אמר אביי: אשם דמירצי - לא מצית אמרת; קל וחומר מעולה: ומה עולה שאינה מכפרת - אינה מרצה [23], אשם, שמכפר [24] - אינו דין שאינו מרצה!?

מה לעולה שכן כליל?

שלמים יוכיחו.

מה לשלמים שכן טעונין נסכין ותנופת חזה ושוק? [25]

עולה תוכיח, וחזר הדין: לא ראי [עולה] זה כראי זה [שלמים], ולא ראי זה [שלמים] כראי [עולה] זה; הצד השוה שבהן: שהן קדשים ושחטן שלא לשמן כשירין ואין מרצין - אף אני אביא אשם, שהוא קודש, ושחטו שלא לשמו - כשר ואינו מרצה!

מה להצד השוה שבהן שכן ישנו בציבור [26]?

תודה תוכיח.


עמוד ב

מה לתודה שכן טעונה לחם?

עולה ושלמים יוכיחו, וחזר הדין: לא ראי זה [תודה] כראי זה [עולה ושלמים], ולא ראי זה [עולה ושלמים] כראי זה [תודה]; הצד השוה שבהן שהן קדשים, ושחטן שלא לשמן כשר ואינו מרצה - אף אני אביא אשם, שהוא קדש, ושחטו שלא לשמו - כשר ואינו מרצה!

מה להצד השוה שבהן שהן באין בנדר ובנדבה?

אלא אמר רבא: (ויקרא ז לז) זאת התורה לעולה ולמנחה ולחטאת ולאשם ולמילואים ולזבח השלמים: הקישו [27] הכתוב לשלמים [28]: מה שלמים שהן קדשים ושחטן שלא לשמן כשרים ואין מרצין - אף אני אביא אשם שהוא קודש כו'

מאי חזית דאקשת לשלמים? אקיש לחטאת [29]!?

הא - מיעט רחמנא אותה [(ויקרא ד לג) [וסמך את ידו על ראש החטאת ושחט אותה לחטאת במקום אשר ישחט את העלה; והמיעוט הוא כמו שדורשים להלן [דף י,ב]: 'אותה': לשמה כשרה, שלא לשמה פסולה].

<סימן הג"ש בש"ר [אולי צריך להיות: הנ"ש - נש"ד: הונא, נחמן, ששת – נחמן,ששת אדא?]>

יתיב רב הונא ורב נחמן ויתיב רב ששת גבייהו, ויתבי וקאמרי: קשיא ליה לריש לקיש אשם [30] דלא אתי לאחר מיתה: לימא ליה רבי אלעזר: אשם נמי אתי לאחר מיתה [31]!?

אמר להו רב ששת: אשם למאי קרב? - למותרו [32]? חטאת נמי מיקרב קרבה מותרה [33]!?

חטאת אף על גב דקרבה מותרה - מיעט רחמנא 'הוא' [34].

אשם נמי כתיב ביה [35] (ויקרא ז ה) [והקטיר אתם הכהן המזבחה אשה לה' אשם] הוא [36]!?

ההוא - לאחר הקטרת אימורים הוא דכתיב [37], כדתניא [38]: אבל אשם לא נאמר בו הוא אלא לאחר הקטרת אימורין; והוא עצמו, אם לא הקטירו אימורין – כשר [39].

ואלא הוא למה לי?

לכדרב הונא אמר רב, דאמר רב הונא אמר רב: 'אשם [40] שניתק [41] לרעיה [42] ושחטו סתם – כשר [43]'; 'ניתק' – אִין [44], לא ניתק – לא [45]; מאי טעמא? אמר קרא: [46] הוא - בהווייתו יהא [ואם נשחט לעולה ללא החלטה שירעה – פסול, והוא שנוי קודש].

יתבי רב נחמן ורב ששת, ויתיב רב אדא בר מתנה גבייהו, ויתבי וקאמרי: הא דקאמר רבי אלעזר 'מצינו בבאין לאחר מיתה שהן כשרין ואין מרצין' - לימא ליה ריש לקיש: 'הנהו נמי לייתו ולירצו [47]'!?

אמר להן רב אדא בר מתנה: [48] יולדת, אם היא ילדה - בניה מי ילדו?

מתקיף לה רב אסי: ומאן לימא לן דאי איכא כמה עשה גבה [49] לא מיתכפרא [50]? וכיון דכי איכא כמה עשה גבה מיכפרא, יורשיה נמי מיכפר!?

למימרא דקניא להו [51]? והאמר רבי יוחנן 'הניח מנחה לשני בניו ומת – קריבה, ואין בו שותפות [52]', ואי סלקא דעתך קניא להו - (ויקרא ב א) [ו]נפש [53] [לה' סלת יהיה קרבנו ויצק עליה שמן ונתן עליה לבנה] אמר רחמנא.

ולא קניא להו? והאמר רבי יוחנן: 'הניח בהמה לשני בניו ומת – קריבה, ואין ממירין בה [54]'? אי אמרת בשלמא קניא להו - היינו דאין ממירין בה, דהויא להו כשותפין,

הערות עריכה

  1. ^ לא ידעינן במאי קאמר רחמנא מוצא שפתיך תשמור, דהא לא כתיב בהדיא בהאי קרא עבודות לשמן, ודלמא לאו בלשמן משתעי קרא
  2. ^ למילף משלמים, דמפרשה בהו לשמן
  3. ^ שוכב על בטנו פניו כלפי קרקע [## אולי 'מעוהי' = מעותיו, כלומר: ריש לקיש שאל שאלה שהעונה עליה נכון מקבל פרס של מעות]
  4. ^ ואכתי לא קמא ליה טעמא דמתניתין דילפינן מ-מוצא שפתיך
  5. ^ שאין כפרה למתים; ואף אתה אל תתמה על אלו
  6. ^ יולדת
  7. ^ דהויא לה 'חטאת שמתו בעליה' והלכתא גמירי לה דלמיתה אזלה
  8. ^ שאם שחטה שלא לשמן שתתקרב, אף על פי שאינה מרצה, הואיל ומצינו שבאה לאחר מיתה ואינה מרצה, והוא הדין לשלמים ושאר קרבנות, חוץ מחטאת ואשם
  9. ^ דקיימא לן (תמורה דף יח.) דכל שבחטאת מתה - באשם רועה
  10. ^ דקרב שלא לשמן, הואיל ואינו מרצה? דלא אפיק תנא דמתניתין אלא פסח וחטאת
  11. ^ וסייעתך
  12. ^ דאיכא רבי אליעזר דקאי כוותך [במשנתנו]
  13. ^ סתם מתניתין, דלא פסל אלא חטאת ופסח
  14. ^ מנלן דקרבי
  15. ^ אמאי קרב שלא לשמו שלא לרצות? הא לא אתי לאחר מיתה
  16. ^ נסיב קרא לתלמודא דמילתיה
  17. ^ כדמשמע קרא
  18. ^ לא נפקא ליה מ-מוצא שפתיך דליקרב, אלא דלא לירצי
  19. ^ והקרבתו - מהאי קרא יליף
  20. ^ מיעוטא הוא
  21. ^ אותה - הוא דבעינן לשמה, ואי לא פסולה, כדיליפינן לקמן
  22. ^ כיון דנפקא לן הקרבתן מ-אותה
  23. ^ כדאמר: אם לאו יהא נדבה
  24. ^ על לאוין האמורים: בשבועת הפקדון, והקדש [טומאת מקדש וקדשיו] ושפחה חרופה
  25. ^ ולא גרס סמיכה, דאשם נמי טעון סמיכה.
  26. ^ כבשי עצרת [שהם שלמים]
  27. ^ אשם
  28. ^ ואין משיבין על ההיקש
  29. ^ דפסול
  30. ^ משום
  31. ^ שאשם שמתו בעליו רועה ודמיו נופלין לקיץ המזבח
  32. ^ שדמיו נופלין לנדבה, כדפרישית
  33. ^ חטאת נמי: מותרו - נדבה הוא, כגון: הפריש שתי חטאות לאחריות - מתכפר באחת מהן, והשניה תרעה (יומא סה.) וההיא קריבה לאחר מיתת בעלים, שהרי נתכפר בחבירתה בחייו, ואין זו 'חטאת שמתו בעליה'; אלמא אתיא חטאת לאחר מיתה, ואפילו הכי פסולה שלא לשמה, ואשם נמי ליפסול
  34. ^ בשעיר נשיא כתיב בשחיטתו (ויקרא ד כד) ושחט אותו במקום אשר ישחט את העולה לפני ה' חטאת הוא: שישחטנו לשם חטאת, ואם לאו – פסול, דהוא משמע: בהוייתו יהא: אם בהוייתו יהא כשר, ואם לאו – פסול; ומינה ילפינן פסול דחטאת לקמן (בפרקין דף י:)
  35. ^ ב'צו את אהרן'
  36. ^ בזמן שהוא לשם - אשם כשר, ואם לאו - פסול
  37. ^ דלא ילפינן מיניה
  38. ^ לקמן בפרק קמא
  39. ^ וליכא למימר בהקטרה דמבעי 'לשמו' לעכב, דהוא עצמו שלא הוקטרו אימורין – כשר, דאין כפרה אלא בדם; ואף על גב דכתיב באשם קדש קדשים הוא (ויקרא ז א) קודם שחיטה - לא ילפינן מיניה, דלא משמע 'לשמו' אלא כשכתוב הוא עם שם הקרבן, כגון: חטאת הוא, אשם הוא, והיכא דכתיב גבי אחת מעבודת הדם
  40. ^ שמתו בעליו או שנתכפרו באחר
  41. ^ וניתק מדין אשם
  42. ^ שאמרו לו בית דין: "הוציאו וירעה"
  43. ^ לעולה, הואיל וסופו לקיץ המזבח שהוא עולה
  44. ^ דמיעקר שם אשם מיניה משנמסר לרועה, וקם סתמיה לעולה
  45. ^ לא הוי סתמיה לעולה
  46. ^ אשם
  47. ^ איורשים
  48. ^ עולת יולדת דאייתי ראיה מיניה - יביאו יורשים עולתה? מאי 'לייתו ולירצו' איכא?
  49. ^ דיולדת
  50. ^ דלא מיכפרא עולתה עלייהו?: אם הביאה מחיים עולה - מכפרת על עשה ועל לא תעשה שניתק לעשה, דתניא גבי עולת נדבה בתורת כהנים: ונרצה לו (ויקרא א ד) - מלמד שהמקום מרוצה לו; ועל מה המקום מרוצה לו? אם תאמר דברים שחייבין עליהם מיתת בית דין, מיתה בידי שמים, כרת, מלקות ארבעים חטאות אשמות - הרי עונשן אמור! הא אין עולה באה אלא על עשה ועל לא תעשה שניתק לעשה
  51. ^ ליורשין בהמת קרבן אביהן, דקפרכת 'תכפר עלייהו'
  52. ^ דאמרינן ב'המנחות והנסכים' (מנחות קד:) הכל בא בשותפות: לא חילק הכתוב אלא מנחה שנאמר בו נפש
  53. ^ כי תקריב קרבן מנחה
  54. ^ אם המיר - אינו תמורה