ביאור:בבלי זבחים דף ג
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת זבחים:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ • הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
'יתר על כן: כתב לגרש את אשתו ונמלך [1], מצאו בן עירו ואמר לו "שמי כשמך ושם אשתי כשם אשתך" - פסול לגרש בו'!
דילמא שאני התם [2]: דאינתיק ליה לשם גירושין דההוא [3]!
אלא מהא [4] [המשך של המשנה שם]: 'יתר על כן: יש לו שתי נשים ששמותיהן שוות; כתב לגרש את הגדולה - לא יגרש בו את הקטנה'!
דילמא שאני התם, דאינתיק ליה לשם גירושין דההיא.
אלא מהא [סיפא של המשנה שם]: 'יתר על כן: אמר ללבלר "כתוב, ולאיזה שארצה אגרש"- פסול לגרש בו'!
דילמא שאני התם, דאין ברירה [5].
אלא מהא [רישא של המשנה הבאה, מ"ב]:'הכותב טופסי גיטין [6] - צריך שיניח מקום האיש ומקום האשה ומקום העדים ומקום הזמן', ואמר רב יהודה אמר שמואל: אף צריך שיניח מקום 'הרי את מותרת לכל אדם [7]' [8].
תו רמי [רבא] מילתא אחריתי [9]: מי אמר רב יהודה אמר רב [10]: 'חטאת ששחטה לשם עולה - פסולה, שחטה לשם חולין - כשירה' - אלמא דמינה מחריב בה, [11], דלאו מינה [12] לא מחריב בה [13]; ורמינהי: 'כל הגט שנכתב שלא לשם אשה – פסול [14], ואפילו לשם עובדת כוכבים נמי פסול' [15]!?
ושני: גט - דל עובדת כוכבים מיניה [16] הוה ליה סתמא [17], וסתמא פסול; קדשים - דל חולין מינייהו [18] - הוה ליה סתמא [19], [20] וסתמא כשירים.
[זוהי התחלת סוגיא העוסקת בסברה 'מינה מחריב בה, דלאו מינה לא מחריב בה', והיא נמשכת עד סוף דף ג ע"ב כאשר כל הנדון – במסגרת הדיון על חיוב לשמה בקרבנות.]
ורמא [רבא] מילתא אחריתי: מי אמר רב יהודה אמר רב 'חטאת ששחטה לשם עולה פסולה, שחטה לשם חולין כשירה' - אלמא דמינה מחריב בה דלא מינה לא מחריב בה? והתניא (ויקרא יא לג) [וכל כלי חרש אשר יפל מהם אל תוכו כל אשר בתוכו יטמא ואתו תשברו] - תוכו ולא תוך תוכו [21]; ואפילו כלי שטף מציל [22]!? ושני: עשו חולין אצל קדשים כמחיצה אצל תנור: מה מחיצה אצל תנור לא מהניא לה כלל - אף חולין אצל קדשים לא מהניא ליה כלל [23], דתנן: [כלים פ"ח מ"א] 'תנור שחצצו בנסרים [24] או ביריעות, ונמצא שרץ במקום אחד - הכל טמא [25]; כוורת שהיא פחותה [26] ופקוקה בקש [27], ומשולשלת [28] לאויר התנור: שרץ בתוכה - התנור טמא; שרץ בתנור - אוכלין שבתוכה טמאין [29] [30];
ורבי אליעזר מטהר; אמר רבי אליעזר: קל וחומר: אם הציל במת החמור - לא תציל בכלי חרס הקל?
אמרו לו: לא!
אם הציל [31] במת חמור [32] - שכן חלוקה [33] באוהלין [34], תציל בכלי חרש הקל - שאין חלוקין בכאוהלין [35]?'
התינח לרבנן [36], לרבי אליעזר מאי איכא למימר? [37]
רבי אליעזר - קל וחומר קאמר [38].
אי הכי - התם נמי לימא קל וחומר: קדשים מחללין קדשים, חולין לא כל שכן!? אלא טעמא דרב כרבי אלעזר, דאמר רבי אלעזר: מאי טעמא דרב? (ויקרא כב טו) ולא יחללו את קדשי בני ישראל את אשר ירימו לה': קדשים מחללין קדשים, ואין חולין מחללין קדשים [39].
[40] אלמא [41] אתא קרא [42] אפקיה מקל וחומר [43] - הכא נמי: ליתי 'תוכו' לפקיה מקל וחומר [44]!?
[45] האי 'תוכו' [46] - מיבעי ליה לאוכלין שגיבלן בטיט [47] והכניסן לאויר תנור [48]: סלקא דעתך אמינא הואיל ובנגיעה לא מטמא [49], באוירו נמי לא מטמו [50] - קא משמע לן [51];
ורבנן?
רב יוסף בר אמי רמי שינוי קודש [54] אשינוי בעלים [55], ומשני: מי אמר רב 'חטאת ששחטה לשם חטאת [56] - כשירה [57], לשם עולה - פסולה' - אלמא דלאו מינה מחריב בה, דמינה לא מחריב בה; והאמר רב [58] 'חטאת ששחטה על מי שמחוייב חטאת [59] – פסולה, [60] על מי שמחוייב עולה [61] – כשרה', אלמא דבר מינה מחריב בה דלאו מינה לא מחריב בה!?
ומשני: התם [62] - [63] (ויקרא ד לג) [וסמך את ידו על ראש החטאת] ושחט אותה לחטאת [במקום אשר ישחט את העלה] [64] אמר רחמנא, והרי [65] חטאת לשם חטאת נשחטה; הכא [66] - (ויקרא ד לה) [ואת כל חלבה יסיר כאשר יוסר חלב הכשב מזבח השלמים והקטיר הכהן אתם המזבחה על אשי ה’] וכפר עליו [הכהן על חטאתו אשר חטא ונסלח לו] כתיב: [67]עליו - ולא על חבירו: [68] חבירו דומיא דידיה: שמחוייב כפרה כמותה [69].
רב חביבא רמי שינוי בעלים א'תוך תוכו', ומשני: ומי אמר רב 'חטאת ששחטה על מי שמחוייב [חטאת – פסולה, על מי שמחוייב] עולה - כשירה? אלמא דמינה מחריב בה, לאו מינה לא מחריב בה; והתניא: '(ויקרא יא לג) [וכל כלי חרש אשר יפל מהם אל תוכו כל אשר בתוכו יטמא ואתו תשברו] - תוכו ולא תוך תוכו - אפילו כלי שטף מציל'!?
ומשני: ארבעה 'תוכו' כתיבי [70]: 'תוך' 'תוכו' 'תוך' 'תוכו' [71] [במקום 'בתוכו' היה אפשר לכתוב 'בו’]: חד לגופיה [72], וחד לגזירה שוה [73], חד: תוכו של זה ולא תוכו של אחר [74]; אידך: תוכו ולא תוך תוכו - ואפילו כלי שטף מציל [75].
הערות
עריכה- ^ שלא יגרשנה
- ^ דלאו 'סתמא' הוא, אלא שלא לשמה ממש
- ^ דאינתיק משאר כל האנשים והנשים לשם גירושין של זה ושל זו
- ^ דעדיפא מקמייתא: דהכא חד גברא הוא
- ^ וגריעה מסתמא: דשמא בשעה שנכתב - לא היה בדעתו של בעל לזו, ואינתק לשם האחרת
- ^ שיהו מזומנין לו; 'טופס' = לשון טפוס; מול"ל בלע"ז
- ^ דזהו עיקר גופו
- ^ אלמא סתמא – פסול, ואף על גב דאיכתב לשם כריתות לכשיזדמן לו
- ^ אדרבינא ורב פפא קאי, דקאמר דרמי רבא אהדדי ושנינהו
- ^ לקמן בפרק 'בית שמאי' (דף מו:)
- ^ קסלקא דעתא סברא דידיה היא, כדמפרש: דמינה מחריב בה: דבר שהוא מינו מועיל בו לעקור את שמו
- ^ כגון חולין, שאינו מין קדשים
- ^ ואין שמו נתפס על הזבח לעקור שמו ממנו
- ^ לגרש בו אשה אחרת
- ^ דהא שלא לשם האשה קתני, דמשמע שלא לשם אשה זו אלא לשום אשה אחרת כל דהו; ואף על גב דעובדת כוכבים לאו בת גירושין היא - מהניא לפסול; אלמא דלאו מינה מחריב בה
- ^ ואימא נמי דלאו מינה לא מחריב בה - אפילו הכי פסול, ד
- ^ דמיהו לאו לשם אשה זו נכתב
- ^ כדסבירא לן: דלא חייל, ולא מחריב ביה, דלא מיניה הוה
- ^ שחוטין סתם
- ^ ואמרן לעיל:
- ^ כלי המונח בתנור, ופיו למעלה מן פי התנור, ואוכלין ומשקין בתוכו, ושרץ בתנור - אוכלין שבכלים טהורין; והכי אמרינן בתורת כהנים; אבל היה פיו בתוך התנור – תוכו קרינן ביה
- ^ כלומר: לא מיבעיא כלי חרס המונח בתנור דמציל על האוכלין שבתוכו, דהא 'תוך תוכו' הוא; וכלי גופיה - ליכא למימר דמיטמא באויר ויטמא אוכלין שבו: דאין כלי חרס מיטמא מגבו! אלא אפילו כלי שטף, שמיטמא מגבו - הכא טהור ומציל, דאמר [בפרק קמא דפסחים] (דף כ:) 'אוכלין ומשקין מיטמאים מאויר כלי חרס ואין כלי מיטמא מאויר כלי חרס'; ומדקתני כלי שטף מציל - אלמא דלאו מיניה חייץ ביה [ומבטל את שם תוכו] - הכא נמי ליחול שם חולין וליפסל
- ^ כלומר: לעולם דלאו מינה - לאו מחריב ביה, וכלי שטף אצל כלי חרס – 'מיניה' הוא, דהא מנא והא מנא! אבל חולין אצל קדשים הוי 'דלאו מיניה', כמחיצה אצל תנור, דאמרינן ביה לקמן דלא מהניא ביה להיות חציצה בין שרץ לאוכלין, כדאמרן, דלאו מיניה - לא מחריב בה
- ^ שעשה מחיצה באמצעו, וחלקו עד למעלה מפיו
- ^ אפילו אוכלין שבעבר השני של מחיצה
- ^ 'כוורת שהיא פחותה' גרסינן בטהרות, ולהכי נקט 'פחותה': דלאו כלי הוא וכמחיצה הויא: דאי הואי שלימה - הוה מצלת על אוכלין שבתוכה, כדאמרן: 'אפילו כלי שטף מציל'; אבל השתא - דלאו כלי הוא - הויא כמחיצה בעלמא
- ^ רבותא נקט: דאף על גב דפקוקה פחיתתה בקש
- ^ תלויה
- ^ לא הוי 'כלי', ואפילו פיה למעלה מפי תנור - לא מצלת על אוכלין שבתוכה
- ^ והיינו דאמרן 'דלא מינה' - כגון מחיצה – 'לא מחריב בה' לבטל שם 'תוכו' ממנו
- ^ המחיצה
- ^ באהל המת: שהמחיצה מפסקת, וכלים שמעבר השני – טהורין, דכתיב (במדבר יט יד) כל אשר בַּאהל יטמא, והני - לאו בההוא אהל נינהו
- ^ גירסת רש"י: חולקין
- ^ דרך בני אדם לחלוק אוהלין במחיצה, הלכך: אהל אחרינא הוא
- ^ גירסת שטמ"ק: 'תאמר בכלי חרס דלא' [בתמיה: שאין חולקין כלי חרס] במחיצות הלכך תוכו קרינא ביה
- ^ דאמרי: מחיצה לא מצלא - איתא לדרב, דאמר ד'לאו מיניה לא מחריב ביה'
- ^ לימא דרב - תנאי היא?
- ^ לעולם בעלמא רבי אליעזר כרב סבירא ליה, כגון חולין וקדשים, אבל לענין מחיצה - מקל וחומר יליף: כיון דבמת החמור מצלא - קל וחומר לכלי חרס הקל, שהשרץ קל מן המת
- ^ הכי דריש ליה: אין דבר אחר מחלל את קדשי בני ישראל, וגזירת הכתוב היא
- ^ ופרכינן:
- ^ לרבי אלעזר, דבעית לאוקמה לדרב אליביה
- ^ דלא יחללו
- ^ דהוה לן למידרש קדשים מחללין קדשים כו'
- ^ תוכו - קרא יתירא, דדרשינן לקמן 'תוכו - ולא תוך תוכו' וקאמרת מסברא דלא ממעט אלא תוך כלי אחר, אבל מחיצה דלאו בת מיניה - לית ליה לאיחרוביה אי לאו משום קל וחומר; ואמאי? אמרת קל וחומר? - ליתי תוכו וליפקיה: דמדמעט 'תוך תוכו' מכלל דתוכו - לעולם טמא, דאי מחיצה מצלא - למה לי קרא למעוטי 'תוך תוכו'? השתא תוכו מציל - תוך תוכו מבעיא? והאי שבעֵבֶר המחיצה תוכו הוא לרב, דהאמרת דלאו מיניה לא מחריב ביה
- ^ אמר לך רבי אלעזר:
- ^ דאתי למעוטי תוך תוכו ובעית למידק מיניה מחיצה לא מצלא
- ^ וחיפן בטיט סביב שאין השרץ יכול ליגע בהן
- ^ והני הוא דאיתרבו לטומאה מדרשא דלא תוך תוכו הוא, כדקאמרת 'תוך תוכו הוא דמציל'; אבל הקפת טיט - לא מיחרבא ביה לבטולי שם 'תוכו', דלאו מיניה כהאי גוונא לא מחריב ביה
- ^ הואיל ואי אפשרם ליטמא במגע שרץ
- ^ לא נטמאו נמי מתורת אויר כלי חרס
- ^ מיעוטא דלא 'תוך תוכו' - הוא דלא מטמא, אבל הני – מיטמו; ומיהו מחיצה - אף על גב דלאו מיניה הוא - אתא קל וחומר ורבייה לאיחרובי ביה
- ^ אוכלין
- ^ הך וי"ו יתירא דדריש לקמן למעוטי 'תוך תוכו', ואיתרבו הנך דלאו מיניה נינהו - לא איצטריך קרא לרבויינהו, דהני - מ'תוך' נפקי: דהא ב'תוך' נינהו, ומהיכא תיתי לך לטהרינהו? והא דקאמר 'הואיל ובנגיעה לא מטמאו' - לאו איריא היא לטהרינהו מדין אויר
- ^ חטאת לשם עולה
- ^ חטאת ראובן ששחט - לשם שמעון: להתכפר בה שמעון, דקיימא לן [לקמן] דפסולה, דכתיב (ויקרא ד לה) [ו]כפר עליו ולא על חבירו
- ^ חטאת חלב ששחטה לשם חטאת דם
- ^ והא מילתא לקמן בפירקין (דף ז.)
- ^ בשינוי בעלים
- ^ חטאת ראובן ששחטה להתכפר בה שמעון, אם שמעון מחוייב חטאת
- ^ אבל
- ^ ולא חטאת
- ^ שינוי קודש
- ^ נפקא לן [לפסולא מושחט]
- ^ שתהא שחיטה לשם חטאת
- ^ כאן
- ^ בשינוי בעלים פסולה
- ^ נפקא לן מ
- ^ והילכך:
- ^ דבר מיניה - הוא דמחריב ביה לבטולי שמיה
- ^ כיצד? תוכו - תרי זימני [אל תוכו כל אשר בתוכו]
- ^ ודרוש תוך ודרוש תוכו: דהוה מצי למיכתב 'אל תוך' וכתיב תוכו – למיעוטא, וכן בחבירו
- ^ שיטמא [אוכלין] מאוירן
- ^ שיטמא שרץ את הכלי, ואף על פי שלא נגע כו', כדיליף ליה ב'הכל שוחטין' (חולין דף כד:) 'נאמר תוכו ליטמא ונאמר תוכו לטמא
- ^ למעוטי כלי שטף מטומאת אויר אלא אם כן נגע
- ^ כדפרישית לעיל; ועל כרחך עיקר קרא לכלי שטף אתא; דאי למעוטי כלי חרס שבתוך התנור ופיו למעלה מפי התנור, שיציל על האוכלין שבתוכו - למה לי וי"ו יתירא למעוטי? לכתוב 'כל אשר [בתוך] יטמא', ומהיכא תיתי לטמויי אוכלים שבפנימי? הא לאו 'תוכו' נינהו? - אלא ללמד על כלי שטף: שאף הוא יציל; דלא תימא דלאו מיניה לאו מחריב ביה; הילכך גזירת הכתוב היא