ביאור:בבלי זבחים דף יא

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת זבחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

עולה שהיא כליל נכנס דמה לפנים - כשרה [1]; אשם - שאינו כליל - לא כל שכן!

מה לעולה שכן אינה מכפרת?

מנחת חוטא [2] תוכיח [3].

ולימא 'חטאת העוף תוכיח' [4]?

חטאת העוף - בעיא דרבי אבין היא [5].

ולפרוך 'מה למנחת חוטא שכן אינה מין זבח'?

עולה תוכיח, וחזר הדין: לא ראי זה [עולה] כראי זה [חטאת העוף] ולא ראי זה [חטאת העוף] כראי זה [עולה], הצד השוה שבהן: שהן קדשי קדשים ונכנס לפנים כשרין - אף אני אביא אשם שהוא קודש קדשים ונכנס דמו לפנים כשר.

אמר ליה רבא מברניש לרב אשי: ולפרוך: מה להצד השוה שבהן שכן אין להן קצבה, תאמר באשם שיש לו קצבה? אלא היינו טעמייהו דרבנן: דאמר קרא (ויקרא ו כג) [וכל חטאת אשר יובא מ]דמה [אל אהל מועד לכפר בקדש לא תאכל באש תשרף]: דמה של זו, ולא דמה של אחר.

ואידך?

'דמה' - ולא בשרה [6].

ואידך?

'דם' 'דמה';

ואידך?

'דם' 'דמה' לא דריש [7].

בשלמא לרבנן, דאמרי: אשם ששחטו שלא לשמו כשר - היינו דאיתקש מנחה לחטאת, מנחה לאשם, דתניא [דומה לספרא צו פ"ג משנה ג, לא בשם רבי שמעון, אף על פי שסתם ספרא – רבי יהודה]: 'רבי שמעון אומר (ויקרא ו י) [לא תאפה חמץ חלקם נתתי אתה מאשי] קדש קדשים היא כחטאת וכאשם' [8] מנחת חוטא הרי היא כחטאת, לפיכך קמצה שלא לשמה – פסולה; מנחת נדבה הרי היא כאשם, לפיכך קמצה שלא לשמה – כשרה' [9]; אלא לרבי אליעזר - למאי הלכתא איתקש מנחה לחטאת ומנחה לאשם [10]?

לכי אידך דרבי שמעון, דתנן [מנחות פ"ג מ"ד]: 'שלא בכלי שרת [11] – פסולה [12], ורבי שמעון מכשיר [13] ', ואמר רב יהודה בריה דרבי חייא: מאי טעמא דרבי שמעון? - אמר קרא: (ויקרא ו י) [לא תאפה חמץ חלקם נתתי אתה מאשי] קדש קדשים היא כחטאת וכאשם [14] בא לעובדה [15] ביד [16] - עובדה בימין, כחטאת [17]; [18] בכלי - עובדה בשמאל, כאשם [19].

ורבי שמעון - האי קרא מפיק ליה להכי ומפיק ליה להכי?

עיקר קרא לכדרב יהודה בריה דרבי חייא הוא דאתא, ומנחת חוטא דפסולה שלא לשמה - טעמא אחרינא הוא: חטאת טעמא מאי? - דכתיב בה 'היא'[20];

מנחת חוטא נמי כתיב בה [21] [ואם לא תשיג ידו לשתי תרים או לשני בני יונה והביא את קרבנו אשר חטא עשירת האפה סלת לחטאת לא ישים עליה שמן ולא יתן עליה לבנה כי חטאת] היא'.

ולרבנן [22], למאי הלכתא איתקש אשם לחטאת?

לומר לך: מה חטאת טעונה סמיכה [23] - אף אשם טעון סמיכה.

יוסף בן חוני אומר הנשחטין [הנשחטין לשם פסח ולשם חטאת – פסולים]:

אמר רבי יוחנן: יוסף בן חוני ורבי אליעזר אמרו דבר אחד [24].

רבה אמר: באחרים לשם חטאת פליגי [25], דתניא: 'הפסח שעברה שנתו [26] ושחטו בזמנו לשמו [27], וכן השוחט אחרים [28] לשם פסח בזמנו: רבי אליעזר פוסל ורבי יהושע מכשיר.

אמר רבי יהושע: אם בשאר ימות השנה, שאינו כשר לשמו [29] - אחרים כשרים לשמו [30], [כל שכן] בזמנו, שהוא כשר לשמו - אינו דין שיכשרו אחרים לשמו!?

אמר לו רבי אליעזר: או חילוף הדברים [31]: ומה אם בשאר ימות השנה, שאינו כשר לשמו - כשר הוא לשם אחרים, בזמנו: שהוא כשר לשמו - אינו דין שיוכשר לשם אחרים - ויוכשר פסח בארבעה עשר שלא לשמו [32] - וכך אתה אומר [33]? [34] מה לי הוכשרו אחרים בשאר ימות השנה לשמו, שכן הוא כשר לשם אחרים, ויוכשרו אחרים בזמנו לשמו שכן הוא פסול לשם אחרים [35]!?

אמר לו רבי יהושע: אם כן [36] - הורעתה כח פסח ונתת כח בשלמים [37].

חזר רבי אליעזר ודנו דין אחר:

מצינו מותר פסח בא שלמים, ואין מותר שלמים בא פסח; ומה פסח שמותרו בא שלמים - שחטו בזמנו לשום שלמים פסול, שלמים שאין מותרן בא פסח, אם שחטם לשם פסח בזמנו - אינו דין שיהו פסולין!?


עמוד ב

אמר לו רבי יהושע: מצינו מותר חטאת בא עולה [38], ואין מותר עולה בא חטאת: ומה חטאת שמותרה בא עולה, שחטה לשם עולה – פסולה, עולה שאין מותרה בא חטאת, שחטה לשם חטאת אינו דין שתהא פסולה [39]!?

אמר לו רבי אליעזר: לא! אם אמרת בחטאת - שכן כשרה לשמה כל השנה כולה [40], תאמר בפסח שאינו כשר לשמו אלא בזמנו? הואיל והוא פסול לשמו - דין הוא שיפסלו אחרים לשמו.'

שמעון אחי עזריה אומר [שחטן לשם גבוה מהן – כשרין; לשם נמוך מהן - פסולין; כיצד? - קדשי קדשים ששחטן לשם קדשים קלים - פסולין; קדשים קלים ששחטן לשם קדשי קדשים – כשרין; [לדוגמא:] הבכור והמעשר ששחטן לשם שלמים – כשרין; שלמים ששחטן לשם בכור ולשם מעשר - פסולין]:

רב אשי מתני משמיה דרבי יוחנן,ורב אחא בריה דרבא מתני משמיה דרבי ינאי: מאי טעמא דשמעון אחי עזריה?- דאמר קרא (ויקרא כב טו) ולא יחללו את קדשי בני ישראל את אשר ירימו לה': במורם מהן אין מתחללין [41], בנמוך מהם מתחללין.

והאי - להכי הוא דאתא? והא מיבעי ליה לכדשמואל, דאמר שמואל: מנין לאוכל את הטבל שהוא במיתה? שנאמר ולא יחללו את קדשי בני ישראל את אשר ירימו לה': בעתידים לתרום הכתוב מדבר [42].

אם כן [43] - לכתוב קרא '[44] אשר הורמו'; מאי 'אשר ירימו' [45]? - שמע מיניה תרתי [46].

בעי רבי זירא: [47] כשרין ואין מרצין [48] וכי פליג - בחדא פליג [49]? או דלמא כשרין ומרצין, ובתרתי פליגי [50]?

אמר אביי ואיתימא רבי זריקא: תא שמע [בסוף המשנה [פ"א מ"ב]]: הבכור והמעשר ששחטן לשם שלמים – כשרים; שלמים ששחטן לשם בכור או לשם מעשר - פסולין ואי סלקא דעתא 'כשרין ומרצין' - בכור בר ריצויי הוא? אלא: כשרין ואין מרצין [51]; ומדסיפא [52] כשרין ואין מרצין - רישא [53] נמי כשרין ואין מרצין.

מידי איריא? הא כדאיתא והא כדאיתא [54]!

אלא: מאי קא משמע לן [55]? גבוה ונמוך קא משמע לן [56]? תנינא [57]: 'כיצד? קדשי קדשים ששחטן לשם קדשים קלים כו'!?

מהו דתימא קדשי קדשים וקדשים קלים - הוא דאיכא גבוה ונמוך, אבל קלים וקלים – לא.

הא - נמי תנינא [58] 'שלמים קודמים את הבכור [59], מפני שהן טעונין מתן ארבע [60] וסמיכה ונסכים [61] ותנופת חזה ושוק'!?

הא – עיקר [62], ההיא [63] - אגררא נסבה [64].

משנה:

הפסח ששחטו שחרית בארבעה עשר שלא לשמו: רבי יהושע מכשיר, כאילו נשחט בשלשה עשר [65];

בן בתירא פוסל, כאילו נשחט בין הערבים [66];

אמר שמעון בן עזאי: "מקובל אני מפי שבעים ושנים זקן [67] ביום שהושיבו את רבי אליעזר בישיבה, שכל הזבחים הנאכלין [68] שנזבחו שלא לשמן כשרין אלא שלא עלו לבעלים משום חובה חוץ מן הפסח ומן החטאת".

ולא הוסיף בן עזאי [69] אלא העולה, ולא הודו לו חכמים.

גמרא:

אמר רבי אלעזר אמר רבי אושעיא: מכשיר היה בן בתירא בפסח ששחטו שחרית בארבעה עשר לשמו - דכוליה יומא זימניה הוא [70];

ומאי 'כאילו [נשחט בין הערבים][71]?

איידי דאמר רבי יהושע כאילו אמר איהו נמי כאילו.

אי הכי, אדמיפלגי בשלא לשמו - ליפלגו בלשמו [72]?

אי איפלגו בלשמו - הוה אמינא: אבל בשלא לשמו מודי רבי יהושע לבן בתירא [73] הואיל ומקצתו [74] ראוי [75] - קא משמע לן.

[76] והכתיב (שמות יב ו ועוד הרבה) בין הערבים [77]?

אמר עולא בריה דרב עילאי: בין שני ערבים [78].

תמיד, דכתיב ביה (שמות כט לט) [את הכבש האחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה] בין הערבים - הכי נמי דכולי יומא כשר?

התם, מדכתיב 'את הכבש אחד תעשה בבקר' - מכלל דבין הערבים בין הערבים ממש.

אימא חד בבקר [79], אידך כוליה יומא [80]?

[ה]אחד בבקר - ולא שנים בבקר [81].

נרות, דכתיב (שמות ל ח) [ובהעלת אהרן את הנרות] בין הערבים [יקטירנה קטרת תמיד לפני ה' לדרתיכם] - הכי נמי דכולי יומא כשר?

שאני התם דכתיב 'מערב ועד בקר' ותניא (שמות כז כא) [באהל מועד מחוץ לפרכת אשר על העדת יערך אתו אהרן ובניו] מערב ועד בקר [לפני ה' חקת עולם לדרתם מאת בני ישראל] - תן לה מדתה: שתהא דולקת והולכת מערב ועד בקר [82]; דבר אחר: אין לך עבודה [83] כשרה מערב ועד בקר [84] אלא זו בלבד [85]';

קטורת - דכתיב בה (שמות ל ח) [ובהעלת אהרן את הנרת] בין הערבים [יקטירנה קטרת תמיד לפני ה' לדרתיכם] הכי נמי דכולי יומא כשר?

שאני קטרת,

הערות עריכה

  1. ^ בין לרבנן בין לרבי אליעזר דלא דרשינן כל וכל והיקשא נמי ליכא הכא
  2. ^ דקרבן עולה ויורד דשמיעת הקול
  3. ^ שמכפרת, ואם נכנסה לפנים - כשירה, דלא פסל הכתוב אלא דם
  4. ^ והכי שפיר טפי, שהוא ממיני דמים, וראויה להוכיח על מיני דמים
  5. ^ היכא דהכניס דמה לפנים בצוארה: שאין לדמה קבלה, ומיבעיא ליה בפרק 'דם חטאת' (לקמן צב:) אם נפסלה בכך או לא, ולא איפשיטא לה
  6. ^ שאם נכנס בשרה להיכל אינה נפסלת
  7. ^ דכיון דלא מצי למיכתב 'וכל חטאת אשר יובא אל אהל מועד', דאיצטריך למיכתב 'דם' למעוטי בשר - אורחיה דקרא למיכתב מדמה
  8. ^ במנחה הוא דכתיב, וקא אמר רבי שמעון:
  9. ^ מדקא מקיש מנחות לחטאת ואשם - להכי מקיש לשניהם: לומר לך דיש מהם כחטאת ויש מהם כאשם: שתהא מנחת חוטא כחטאת דלא לשמה פסולה, ומנחת נדבה כאשם דכשר שלא לשמו
  10. ^ כיון דחטאת ואשם כי הדדי נינהו - למאי הלכתא איתקש לתרוייהו
  11. ^ שלא קדש הקומץ בכלי שרת
  12. ^ שהמנחות הוקשו לזבחים ליטעון ארבע עבודות: קמיצה - כנגד שחיטה; מתן קומץ בכלי שרת - כנגד קבלת הדם; הולכה - כנגד הולכה; הקטרה - כנגד זריקה
  13. ^ אם הוליכו בידו בקומצו עד המזבח והקטירו
  14. ^ להכי איתקש מנחה לחטאת ולאשם, שאינן שוין בהלכותיהן לומר לך:
  15. ^ בהלִכות והקטרות
  16. ^ שלא בכלי
  17. ^ שהקומץ בה כזריקת דם חטאת, שהיא ביד: באצבע, ובימין, דכתיב בחטאת ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו ונתן וגו' [על קרנת מזבח העלה...] (ויקרא ד כה ו-לד) ודרשינן לקמן בפרק שני (דף כד.) באצבעו ונתן - שלא תהא נתינה אלא בימין: דכל מקום שנאמר אצבע וכהונה - אינו אלא ימין
  18. ^ בא לעובדה
  19. ^ רשאי לעובדה בשמאל: להוליך הכלי שקדשה בתוכו בשמאלו למזבח וליתן בשמאלו מן הכלי על האשים, כזריקת דם אשם, שהוא מן הכלי למזבח: שאינה בנתינת אצבע, דלא כתיב 'אצבע' אלא בחטאת, וכשרה בשמאל לרבי שמעון בכל הזבחים חוץ מחטאת, דאמרינן לקמן בפרק שני (שם:) 'זרק בשמאל פסול, ורבי שמעון מכשיר, חוץ מחטאת, משום דרבי שמעון - תרתי בעי: אצבע וכהונה, דגמרינן ממצורע, דכתיב ביה אצבע וכהונה וימין וטבל הכהן באצבעו הימנית (ויקרא יד כז) ובזריקת כל הזבחים לא כתיב בו אצבע אלא כהונה, חוץ מחטאת
  20. ^ Note:ראה הערה 2
  21. ^ גבי שמיעת הקול בויקרא (ויקרא ה יא)
  22. ^ דפליגי עליה דרבי אליעזר במתניתין
  23. ^ חטאת כתיב בה (ויקרא ד כט ו-לג) וסמך ידו על ראש החטאת
  24. ^ דרבי אליעזר נמי פסיל באחרים הנשחטים לשם פסח בזמנו ולשם חטאת כל ימות השנה; ומברייתא דלקמן דייק לה רבי יוחנן
  25. ^ יוסף בן חוני ורבי אליעזר, ולא פסיל רבי אליעזר אלא באחרים לשם פסח, אבל באחרים לשם חטאת – מכשיר, כדתניא כו'; ובין רבה ובין רבי יוחנן דייקי מילתייהו מהא מתניתא, ובמסקנא בעינא לפרושי דיוקייהו
  26. ^ דתו לא חזי לפסח - סתמיה שלמים, כדרבינן (לעיל דף ח:) מקראי
  27. ^ דהוה ליה 'שוחט שלמים לשם פסח'
  28. ^ אחד מכל הזבחים
  29. ^ כדילפינן לה במסכת פסחים (דף סא.) 'שחטו קודם חצות – פסול, שנאמר בין הערבים; וכמה פעמים שנה הכתוב לעכב קביעות זמנו בי"ד בין הערבים
  30. ^ דרבי אליעזר מודה בו; דלא פליג אלא בזמנו, כדתנן בהדיא, אבל כל ימות השנה - אין שֵׁם שחיטת פסח חל על קרבן אחר
  31. ^ אם קל וחומר אתה בא לדרוש - יכול אני להחליפו בענין אחר, ולומר דבר שאינו, ולהכשיר פסח בזמנו שלא לשמו
  32. ^ ובדין הזה אתה יכול להכשיר פסח בזמנו שלא לשמו
  33. ^ בתמיה: התדרוש קל וחומר ויתכשרו [ס"א: ותכשירו שלא לשמו: שלא תדרוש קל וחומר זה, כמו שלא תדרוש האחר]
  34. ^ ועוד: קל וחומר שדרשת - יש עליו תשובה:
  35. ^ בתמיה: ומהכא דייק רבי יוחנן למילתיה, ואמר: דכי היכי דפסיל רבי אליעזר באחרים לשם פסח - פסיל באחרים לשם חטאת; דהא טעמו דרבי אליעזר משום דהוא פסול לשם אחרים, והאי דין נמי בחטאת איתא; ורבה דייק מסיפא: שחזר רבי אליעזר מדין זה, ודנו בדין אחר, ומודה דאחרים לשם חטאת כשרים
  36. ^ אם אתה פוסל אחרים לשמו בזמנו
  37. ^ שכל השנה שהיא זמן שלמים: פסח הנשחט לשמו [הב"ח: לשם שלמים] - כשר, והיום שהוא זמן פסח - כל שלמים הנשחטין לשמו פסולין; נמצאת מחשבת שלא לשמו גדול כח בשלמים מבפסח, וקרא אשכחן דאחמור בפסח מבשלמים, דכתיב ביה הוא, ובכל הזבחים הכשיר שלא לשמן
  38. ^ כדתניא בתמורה (דף כג:) 'זה מדרש דרש יהוידע הכהן: כל דבר שבא ממותר חטאת וממותר אשם - ילקח בהן עולה לקיץ המזבח'; והיכי דמי 'מותר חטאת'? כגון הפריש מעות לחטאתו, וניתותרו; אי נמי מפריש שתי חטאות לאחריות, דקיימא לן בתמורה (דף כד.) מתכפר באחת מהן, והשניה תרעה
  39. ^ ואם קל וחומר כזה אתה דורש - יש לך לפסול עולה לשם חטאת! ומהכא דייק רבה מילתיה לעיל: מדלא אהדר ליה רבי אליעזר 'אנא נמי פסילנא בנשחטין לשם חטאת'
  40. ^ לפיכך עולה הנשחטת לשם חטאת - כשרה
  41. ^ אין חילול כשירימו אותם לשם גבוה מהם
  42. ^ דהיינו טבל, דכתיב ירימו: דבר העתיד; ומסיים בהא בסנהדרין פרק 'אלו הן הנשרפין': גמר חילול מתרומה, דכתיב בה (ויקרא כב ט) ומתו בו כי יחללוהו
  43. ^ דלכר"ש אחי עזריה לחודיה אתא
  44. ^ ולא יחללו
  45. ^ מאי שנא לשון עתיד דנקט
  46. ^ למידרש ביה נמי הא
  47. ^ לשום גבוה מהן 'כשרים' דקתני:
  48. ^ קאמר כתנא קמא
  49. ^ ולא פליג אלא בנמוך, דקאמר: פסולים לגמרי
  50. ^ לשם גבוה מכשיר לגמרי, ובנמוך פסיל לגמרי; ואילו רבנן - בתרוייהו מכשירים ואין מרצין קאמרי
  51. ^ מדקא מפרש מילתיה, ונקיט בכור ומעשר דלא לרצויי, אתו שמע מינה 'כשרין ואינן מרצין' קאמר
  52. ^ הבכור והמעשר ששחטן לשם שלמים
  53. ^ קדשים קלים ששחטן לשם קדשי קדשים
  54. ^ 'כשרין' דקתני גבי בכור - כשרין למילתייהו קאמר, ו'כשרים' דקתני גבי קדשי קדשים [גירסת שטמ"ק: קדשים קלים?] - למילתייהו קאמר, ואפילו לרצות לשם חובה
  55. ^ האי דנקט 'הבכור והמעשר' אי לאו לגלויי עלה דרישא נקט לה, ולמימר דכשרין ואין מרצין קאמר
  56. ^ בתמיה: וכי אתא לפרושי לן היכי דמי 'נמוך לשם גבוה'
  57. ^ ברישא דמילתא
  58. ^ לקמן בפרק 'כל התדיר' (דף פט.) דבכור נמוך משלמים:
  59. ^ אם שניהם עומדים לישחט בעזרה ולהקריב
  60. ^ שתי מתנות שהן ארבע ובכור במתנה אחת, כדתנן ב'איזהו מקומן' (לקמן נו:)
  61. ^ סמיכה ונסכים ליתנהו בבכור, כדילפינן במנחות בפרק 'שתי מדות' (דף צ:)
  62. ^ שנשנית תחילה לצורך: לאשמועינן גבי פסול שלא לשמו דאיכא בקדשים קלים גבוה ונמוך
  63. ^ ד'כל התדיר'
  64. ^ ששנה שם את הקודמים זה לזה, ונקט נמי האי בהדייהו, אף על גב דכבר תנייה הכא
  65. ^ דפסח בשאר ימות השנה חשיב ליה
  66. ^ בגמרא מפרש להו
  67. ^ בגמרא מפרש אמאי לא תנא 'זקנים'
  68. ^ אבל עולה לא
  69. ^ על דברי חכמים לפסול חוץ מפסח ומחטאת
  70. ^ לפיכך פסול שלא לשמו, כדאמר: פסח בזמנו שלא לשמו - פסול
  71. ^ והאמרת דכולא יומא 'בין הערבים' קרי ליה: מדקמכשרת ליה שחרית, וקרא כתיב בין הערבים - אלמא סבירא ליה בין ערב של אמש לערב של אחריו, כדמפרשינן ליה לקמיה, דהיינו משעלה השחר: שפסק ליל של אמש - עד שתשקע החמה; ומאי כאילו? הא הוא גופיה 'בין הערבים'
  72. ^ ולימא 'פסח ששחטו בי"ד שחרית לשמו: רבי יהושע פוסל, ובן בתירא מכשיר'
  73. ^ דאף על גב דשחרית לאו זימניה הוא - פסול
  74. ^ של יום
  75. ^ לשמו
  76. ^ לרבי אושעיא פריך:
  77. ^ היכי מצי למימר פסח זמנו שחרית
  78. ^ מעלות השחר עד שקיעת החמה, דהיינו בין סוף ערב דאתמול ותחילת ערב דאורתא
  79. ^ את הראשון לא ישהא יותר מחצות
  80. ^ והשני כל היום זמנו: רצה שחרית רצה ערבית, כדכתיב בין הערבים דמפרשת ליה כל יומא
  81. ^ הלכך על כרחך צריך להשהות השני עד הערב
  82. ^ חצי לוג לכל נר ונר - כך שיערו חכמים לילי תקופת טבת שלא תכבה כל הלילה, ובתמוז ובניסן ובתשרי - אם תדליק שליש היום לא איכפת לן
  83. ^ מעבודות שהן אמורות ביום כגון עבודות הדם וקמצו וקטרת
  84. ^ מהדלקת נרות ואילך
  85. ^ שזו מאוחרת לכולן