ביאור:בבלי זבחים דף פט

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת זבחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

משנה:

כל התדיר מחבירו קודם את חבירו; התמידין קודמין למוספין; מוספי שבת קודמין למוספי ראש חודש ^[1]; מוספי ראש חודש קודמין למוספי ראש השנה, שנאמר (במדבר כח כג) מלבד עולת הבקר אשר לעולת התמיד תעשו את אלה.

גמרא:

מנא לן?

מנא לן? כדקאמר טעמא: מלבד עולת הבקר!?

דילמא תמידין - הן דקדמו למוספין משום דתדירי ^[2], מוספין למוספין מנא לן?

אמר רבי אילעא: דאמר קרא ^[3]: (במדבר כח כד) כאלה תעשו לַיום שבעת ימים [לחם אשה ריח ניחח לה' על עולת התמיד יעשה ונסכו]; אלה כאלה ^[4].

והאי מיבעי ליה לגופיה ^[5]!?

אם כן ניכתוב 'אלה תעשו ליום'.

אי כתב ^[6] 'אלה תעשו ליום שבעת הימים', הוה אמינא: אלה לשבעת הימים ^[7].

'לַיום' כתיב.

ואכתי אימא: 'אלה' - לַיום ^[8], אבל שאר יומי לא ידענא כמה? אמר קרא 'תעשו' ^[9]: שיהו כל העשיות שוות.

אביי אמר: מגופה דקרא ^[10]: אם כן לימא קרא 'מלבד עולת הבקר' ותישתוק; 'אשר לעולת התמיד' למה לי ^[11]? למימר דהך דתדירא תיקדום.

משנה:

כל המקודש מחבירו ^[12] - קודם את חבירו:

דם החטאת קודם לדם העולה ^[13] - מפני שהוא מרצה ^[14];

איברי עולה קודמין ^[15] לאימורי חטאת ^[16] - מפני שהוא כליל לאישים ^[17];

חטאת קודמת לאשם - מפני שדמה ניתן לארבע קרנות ^[18] ^[19]על היסוד ^[20];

אשם קודם לתודה ואיל נזיר - מפני שהוא קדשי קדשים;

תודה ואיל נזיר קודמים לשלמים - מפני שהן נאכלין ליום אחד וטעונין לחם;

השלמים קודמין לבכור - מפני שהן טעונין מתן ארבע ^[21] וסמיכה ונסכים ותנופות חזה ושוק ^[22].

[משנה ג] הבכור קודם למעשר - מפני שקדושתו מרחם, ונאכל לכהנים;

המעשר קודם לעופות - מפני שהוא זבח ^[23] ויש בו קודש קדשים ^[24]: דמו ואימוריו ^[25].

[משנה ד] העופות קודמין למנחות - מפני שהן מיני דמים ^[26];

מנחת חוטא קודם למנחת נדבה - מפני שהוא בא על חטא ^[27];

חטאת העוף קודמת לעולת העוף ^[28];

וכן בהקדישה ^[29].

עמוד ב

גמרא:

מנא הני מילי ^[30]?

דתנו רבנן ^[31] [ספרא ויקרא דבורא דחובה פרשתא ג פרק ג משנה ג; תוספתא פרה פ"א מ"ב; שניהם בשם רבי]: (במדבר ח ח) [ולקחו פר בן בקר ומנחתו סלת בלולה בשמן] ופר שני בן בקר תקח לחטאת; אם בא ללמד שהן שנים - הרי כבר נאמר ^[32] (במדבר ח יב) [והלוים יסמכו את ידיהם על ראש הפרים] ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה [לה' לכפר על הלוים], מה תלמוד לומר 'ופר שני בן בקר תקח לחטאת'?

שיכול שיהא חטאת קודמת לכל מעשה עולה - תלמוד לומר 'ופר שני בן בקר תקח לחטאת' ^[33].

אי פר שני - יכול תהא עולה קודמת לחטאת לכל מעשיה - תלמוד לומר ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה! הא כיצד? דם חטאת קודמת לדם עולה, מפני שמרצה'.

איברי עולה [קודמין לאימורי חטאת מפני שהן כליל לאישים]:

ואימא 'מתנה קמייתא ^[34] - דמכפרה – תיקדום ^[35], והנך לא!?

אמר רבינא: הכא - בחטאת הלוים עסקינן, ואף על גב דכי עולה דמי ^[36] ^[37] קאמר רחמנא היא תיקדים ^[38].

במערבא אמרי: הואיל והתחיל במתנות – גומר.

איבעיא להו: דם חטאת ואיברי עולה - איזה מהן קודם? דם חטאת קודם מפני שמרצה? או דילמא איברי עולה קודמין מפני שהן כליל לאישים?

תא שמע [ממשנתנו]: דם חטאת קודם לדם עולה: לדם עולה - הוא דקדים, לאיברי עולה לא קדים.

אדרבה – מסיפא: איברי עולה קודמין לאימורי חטאת: לאימורי חטאת - הוא דקדים, לדם חטאת לא קדים! אלא מהא ליכא למשמע מינה.

איבעיא להו: דם עולה ואימורי חטאת - איזה מהן קודם? דם עולה קודם, דקאתי מכח כליל? או דילמא אימורי חטאת קודמין, דקאתי מכח מכפר ^[39]?

תא שמע [ממשנתנו]: דם חטאת קודם לדם עולה: דם חטאת - הוא דקדים לדם עולה, אבל אימורי חטאת לא!

אדרבה: מסיפא: איברי עולה קודמין לאימורי חטאת: איברי עולה - הוא דקדמי לאימורי חטאת, אבל דם עולה – לא!?

אלא מהא ליכא למשמע מינה.

איבעיא להו: דם עולה ודם אשם, איזה מהן קודם? דם עולה קודם, דקאתי מכח כליל? או דילמא דם אשם קודם, דמכפר?

תא שמע [ממשנתנו]: דם חטאת קודם לדם עולה - אבל דם אשם לא!

בדין הוא דאיבעי למיתני 'דם אשם', ואיידי דבעא למיתני סיפא איברי עולה קודמין לאימורי חטאת דאי תנא לאימורי אשם - הוה אמינא: 'לאימורי אשם - הוא דקדמי, לאימורי חטאת לא קדמי ^[40]' - משום הכי תנא 'חטאת'.

תא שמע [ממשנתנו]: חטאת קודם לאשם: חטאת - הוא דקדמה ליה לאשם, אבל עולה – לא! מאי? לאו דם?

לא, אאימורים; דיקא נמי דקתני מפני שדמהּ ניתן ^[41] - שמע מינה.

חטאת קודמת [לאשם - מפני שדמה ניתן לארבע קרנות ^[42]על היסוד]:

אדרבה! אשם קדים, שכן יש לו קיצבה ^[43]!?

אפילו הכי: ריבוי דמזבח [ארבע מתנות ומתן שיריים ליסוד] עדיף.

אשם קודם לתודה [ואיל נזיר - מפני שהוא קדשי קדשים]:

אדרבה! התודה ואיל נזיר קדמי, שכן טעונין לחם!

אפילו הכי: קדשי קדשים עדיפי.

תודה ואיל נזיר [קודמים לשלמים - מפני שהן נאכלין ליום אחד וטעונין לחם]:

אדרבה! שלמים קדמי, שכן ישנן בציבור ^[44] כביחיד!

אפילו הכי: נאכלין ליום אחד עדיפי.

איבעיא להו: תודה ואיל נזיר - איזה מהן קודם? תודה קדמה, שכן טעונה ארבעה מיני לחם? או דילמא איל נזיר קודם, שכן יש עמו דמים אחרים ^[45]?

תא שמע: זו קודמת לזו ^[46], שזו טעונה ארבעה מיני לחם וזו אינה טעונה אלא שני מיני לחם.

השלמים קודמין לבכור [מפני שהן טעונין מתן ארבע וסמיכה ונסכים ותנופות חזה ושוק]:

אדרבה! בכור קודם, שכן קדושתו מרחם ונאכל לכהנים!

אפילו הכי: מצות יתירות עדיפי.

הבכור קודם [למעשר מפני שקדושתו מרחם, ונאכל לכהנים]:

אדרבה! מעשר קודם, שכן מקדש לפניו ולאחריו ^[47]!

אפילו הכי: קדושה מרחם עדיפא.

מעשר קודם לעופות [מפני שהוא זבח ויש בו קודש קדשים: דמו ואימוריו]:

אדרבה! עופות קדמי, שכן קדשי קדשים ^[48]!

אפילו הכי: מין זבח עדיף.

אמר רבינא בר שילא: אימורי קדשים קלים שיצאו לפני זריקת דמים – פסולין ^[49], ותנא תונא ^[50]: מפני שהוא זבח וישנו קדשי קדשים: דמיו ואימוריו; בשלמא אימורין - ליתנהו בעופות, אלא דם מיהא איתיה ^[51]! אלא לאו קא משמע לן ^[52]: אימורין כי דָמוֹ ^[53]: מה דמו לפני זריקה - אף אימורין קודם זריקה, וקא קרי להו 'קדשי קדשים' ^[54]; ומה דמו מיפסל ביוצא - אף אימורין מיפסל ביוצא ^[55]!

נימא מסייע ליה: 'בשר קדשים קלים שיצא לפני זריקת דמים ^[56]: רבי יוחנן אמר כשר, ריש לקיש אמר פסול': [והגמרא מסבירה את המחלוקת כך:]

רבי יוחנן אמר כשר, הואיל וסופו לצאת ^[57];

ריש לקיש אמר פסול: עדיין לא הגיע זמנו לצאת ^[58]; עד כאן לא פליגי אלא בבשר ^[59], אבל באימורין לא!

הוא הדין דבאימורין נמי פליגי ^[60], והא דקא מיפלגי בבשר - להודיעך כחו דריש לקיש: דאפילו בשר - דסופה לצאת - אמר 'עדיין לא הגיע זמנו לצאת'.

לימא כתנאי [מעילה פ"א מ"ג]: 'אימורי קדשים קלים שיצאו לפני זריקת דמים: רבי אליעזר אומר: אין מועלין בהן ^[61],

הערות

^ שבת תדירה מראש חודש, וכן כולם
^ דתמיד בכל יום, הילכך חשיב תדירתא דידיה
^ בתר ההוא קרא ד'מלבד עולת הבקר תעשו את אלה' כתיב
^ משמע: כסדר שאמרתי לך: כאלה של מעלה; כשם שהתדיר קודם - כך סדר המוספין: שאם יום שיש שני מוספין, כגון בשבת שבתוך הרגל - יהא התדיר קודם
^ להטעין מוסף לשבעת הימים, דמקרא קמא - יום ראשון הוא דנפקא לן
^ לשון קושיא הוא
^ אותן שבעה כבשים האמורין בענין - יתחלקו לשבעת הימים
^ ליום ראשון והדר כתיב שבעה ימים 'אשה ריח ניחוח לה’’;
^ להכי איצטריך 'כאלה' דעל כרחך מהשתא תוקים 'תעשו ליום' אשאר יומי
^ ד'מלבד עולת הבקר' שמעינן דמוספין תדירין יקדמו
^ פשיטא דעולת הבקר - עולת התמיד היא, אלא תלה לך טעם הקדמתה בתדירות, כדי שתלמוד לשאר תדירין שיקדימו; דמשום היא גופא - למה לי לפרושי טעמא
^ שיש בו צד ריבוי קדושה ממנו
^ אם שניהן שחוטין ועומדין ליזרק
^ מכפר על חייבי כריתות הצריך ריצוי גדול
^ בהקטרתן
^ אם נזרקו דמי שניהן
^ וצד ריבוי קדושה הוא זה, למזבח
^ ואשם – שתי מתנות שהן ארבע, ולא על הקרנות
^ ו
^ שפיכת שירים; ובאשם לא מצינו שנאמרו
^ שתי מתנות שהן ארבע
^ ובכור אינו אלא מתנה אחת, ואינו טעון סמיכה ונסכים, כדאמרינן במנחות בפרק 'שתי מדות' (דף צ:) 'כל הקרבנות כו'
^ זביחת סכין, ועוף במליקה, וזבחים חשיבי מפני שמצותן מרובה: שכל הקרבנות באין מהן
^ לחלק גבוה שני דברים
^ מה שאין כן בחטאת העוף, שאין למזבח אלא דמה; וכיון דקדמה לחטאת העוף - כל שכן לעולת העוף, דהא חטאת העוף קודמת לעולת העוף, כדקתני ואזיל
^ כפרתן מרובה
^ והיינו קדושתו דמכפרת
^ מקראי נפקא לן בגמרא
^ כשהוא מפרש את קינו - קורא שם לחטאת תחילה
^ דדם חטאת קודם לדם עולה, ואיברי עולה קודמין לאימורי חטאת
^ בחינוך הלוים כתיב, ב'בהעלותך'
^ באותה פרשה
^ משמע שיהא שני לו
^ דחטאת
^ ושלמה כפרה בדידה, כדאמרן בפרק 'בית שמאי' (לעיל דף לח.) 'וכפר' - אף על פי שלא ניתן אלא אחת
^ שלא הביאוה על חטא
^ ואפילו הכי
^ קודם לעולה, משום דשם חטאת קודם לעולה, והוא הדין לשלש מתנות שבחטאת
^ אימורי חטאת לא מכפרי, שאין כפרה אלא בדם; דם עולה - לאו 'כליל' הוא, דאין כליל אלא באישים, אבל מכח כליל קאתי: שהאיברים יהיו כליל
^ דחטאת חמורה מאשם כדקתני מתניתין
^ אלמא באימורין קאי, דאי בדם קאי – 'שהיא ניתנית' מיבעי ליה
^ ו
^ לדמיו, דכתיב (ויקרא ה טו) ב'כסף שקלים', אבל חטאת - כל דהו
^ כבשי עצרת
^ חטאת ועולה באין עמו חובה
^ לעיל מיניה איירי בתודה ואיל נזיר
^ דתנן [בכורות פ"ט מ"ה]: 'קרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי - שלשתן מקודשין'; וילפינן בבכורות (דף ס:) מקראי
^ אפילו אכילת אדם שבהן - קדשי קדשים הוא
^ ואף על גב דלענין מעילה לפני זריקת דמים לא קדישי, לענין איפסולי ביוצא - קדשי קדשים נינהו
^ תנא דידן סייעתא למילתא
^ ולא הוה ליה למיתני אלא 'ואימוריו קדשי קדשים, מה שאין כן בעופות'
^ אלא להכי נקט דמו בהדי אימוריו
^ לאשמועינן דכי הדדי קדשי
^ בשעה שזה קרוי 'קדשי קדשים' - קרוי גם זה קדשי קדשים
^ דהא 'קדשי קדשים' קרי להו
^ חוץ לקלעים
^ שהרי אכילתן בכל העיר
^ דאכתי לא אישתרי בשר באכילה
^ בההוא - הוא דמכשר רבי יוחנן משום דסופו לצאת
^ מכשר [רבי יוחנן]: שזריקה עושה אותו קדשי קדשים, והאי דפריש 'משום דסופו לצאת' - הש"ס קמפרש ליה, ולא מילתיה דרבי יוחנן היא
^ אפילו לאחר זריקה, דלא מהניא בהו זריקה להכי: למיקבעינהו במעילה

[1] שבת תדירה מראש חודש, וכן כולם

[2] דתמיד בכל יום, הילכך חשיב תדירתא דידיה

[3] בתר ההוא קרא ד'מלבד עולת הבקר תעשו את אלה' כתיב

[4] משמע: כסדר שאמרתי לך: כאלה של מעלה; כשם שהתדיר קודם - כך סדר המוספין: שאם יום שיש שני מוספין, כגון בשבת שבתוך הרגל - יהא התדיר קודם

[5] להטעין מוסף לשבעת הימים, דמקרא קמא - יום ראשון הוא דנפקא לן

[6] לשון קושיא הוא

[7] אותן שבעה כבשים האמורין בענין - יתחלקו לשבעת הימים

[8] ליום ראשון והדר כתיב שבעה ימים 'אשה ריח ניחוח לה’’;

[9] להכי איצטריך 'כאלה' דעל כרחך מהשתא תוקים 'תעשו ליום' אשאר יומי

[10] ד'מלבד עולת הבקר' שמעינן דמוספין תדירין יקדמו

[11] פשיטא דעולת הבקר - עולת התמיד היא, אלא תלה לך טעם הקדמתה בתדירות, כדי שתלמוד לשאר תדירין שיקדימו; דמשום היא גופא - למה לי לפרושי טעמא

[12] שיש בו צד ריבוי קדושה ממנו

[13] אם שניהן שחוטין ועומדין ליזרק

[14] מכפר על חייבי כריתות הצריך ריצוי גדול

[15] בהקטרתן

[16] אם נזרקו דמי שניהן

[17] וצד ריבוי קדושה הוא זה, למזבח

[18] ואשם – שתי מתנות שהן ארבע, ולא על הקרנות

[19] ו

[20] שפיכת שירים; ובאשם לא מצינו שנאמרו

[21] שתי מתנות שהן ארבע

[22] ובכור אינו אלא מתנה אחת, ואינו טעון סמיכה ונסכים, כדאמרינן במנחות בפרק 'שתי מדות' (דף צ:) 'כל הקרבנות כו'

[23] זביחת סכין, ועוף במליקה, וזבחים חשיבי מפני שמצותן מרובה: שכל הקרבנות באין מהן

[24] לחלק גבוה שני דברים

[25] מה שאין כן בחטאת העוף, שאין למזבח אלא דמה; וכיון דקדמה לחטאת העוף - כל שכן לעולת העוף, דהא חטאת העוף קודמת לעולת העוף, כדקתני ואזיל

[26] כפרתן מרובה

[27] והיינו קדושתו דמכפרת

[28] מקראי נפקא לן בגמרא

[29] כשהוא מפרש את קינו - קורא שם לחטאת תחילה

[30] דדם חטאת קודם לדם עולה, ואיברי עולה קודמין לאימורי חטאת

[31] בחינוך הלוים כתיב, ב'בהעלותך'

[32] באותה פרשה

[33] משמע שיהא שני לו

[34] דחטאת

[35] ושלמה כפרה בדידה, כדאמרן בפרק 'בית שמאי' (לעיל דף לח.) 'וכפר' - אף על פי שלא ניתן אלא אחת

[36] שלא הביאוה על חטא

[37] ואפילו הכי

[38] קודם לעולה, משום דשם חטאת קודם לעולה, והוא הדין לשלש מתנות שבחטאת

[39] אימורי חטאת לא מכפרי, שאין כפרה אלא בדם; דם עולה - לאו 'כליל' הוא, דאין כליל אלא באישים, אבל מכח כליל קאתי: שהאיברים יהיו כליל

[40] דחטאת חמורה מאשם כדקתני מתניתין

[41] אלמא באימורין קאי, דאי בדם קאי – 'שהיא ניתנית' מיבעי ליה

[42] ו

[43] לדמיו, דכתיב (ויקרא ה טו) ב'כסף שקלים', אבל חטאת - כל דהו

[44] כבשי עצרת

[45] חטאת ועולה באין עמו חובה

[46] לעיל מיניה איירי בתודה ואיל נזיר

[47] דתנן [בכורות פ"ט מ"ה]: 'קרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי - שלשתן מקודשין'; וילפינן בבכורות (דף ס:) מקראי

[48] אפילו אכילת אדם שבהן - קדשי קדשים הוא

[49] ואף על גב דלענין מעילה לפני זריקת דמים לא קדישי, לענין איפסולי ביוצא - קדשי קדשים נינהו

[50] תנא דידן סייעתא למילתא

[51] ולא הוה ליה למיתני אלא 'ואימוריו קדשי קדשים, מה שאין כן בעופות'

[52] אלא להכי נקט דמו בהדי אימוריו

[53] לאשמועינן דכי הדדי קדשי

[54] בשעה שזה קרוי 'קדשי קדשים' - קרוי גם זה קדשי קדשים

[55] דהא 'קדשי קדשים' קרי להו

[56] חוץ לקלעים

[57] שהרי אכילתן בכל העיר

[58] דאכתי לא אישתרי בשר באכילה

[59] בההוא - הוא דמכשר רבי יוחנן משום דסופו לצאת

[60] מכשר [רבי יוחנן]: שזריקה עושה אותו קדשי קדשים, והאי דפריש 'משום דסופו לצאת' - הש"ס קמפרש ליה, ולא מילתיה דרבי יוחנן היא

[61] אפילו לאחר זריקה, דלא מהניא בהו זריקה להכי: למיקבעינהו במעילה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]