ביאור:בבלי זבחים דף נט

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת זבחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

מזבח העולה [שם פתח משכן אהל מועד ויעל עליו את העלה ואת המנחה כאשר צוה ה' את משה]: מזבח בפתח אהל מועד - ולא כיור בפתח אהל מועד ^[1]; היכן היה נותנו? בין האולם ולמזבח, משוך קימעא כלפי הדרום ^[2]. ^[3]

^[4]מאי קסבר ^[5]? אי קסבר כוליה מזבח בדרום קאי ^[6] - נוקמיה מכותל היכל ולדרום, בין אולם למזבח ^[7]? ואי נמי קסבר 'קדושת היכל ואולם חדא היא' ^[8] - נוקמיה מכותל אולם ^[9] ולדרום, בבין אולם למזבח ^[10]!? אי נמי קסבר 'חציו בצפון וחציו בדרום' ^[11] - נוקמיה מכותל היכל ולדרום בין אולם ולמזבח ^[12]!? ואי נמי קסבר 'קדושת האולם והיכל חדא היא' ^[13] - נוקמיה מכותל אולם ולדרום בין אולם ולמזבח ^[14]!? אלא לאו משום דקסבר 'כוליה מזבח בצפון' ^[15]!

כי נמי מוקמת לה מכותל היכל ולצפון ^[16] - הוה ליה בין אולם ולמזבח ^[17]?

[גירסת רש"י: ונוקמה בין המזבח ולהיכל בצפון ^[18]?]

– קסבר קדושת היכל [ואולם חדא היא]’ ^[19].

ונוקמה מכותל אולם ולצפון בבין אולם ולמזבח?

אמר קרא: (ויקרא א יא) [ושחט אתו על ירך המזבח] צפונה [לפני ה' וזרקו בני אהרן הכהנים את דמו על המזבח סביב] ^[20]: שיהא צפון פנוי מכלים ^[21].

מאן תנא דפליג עליה דרבי יוסי הגלילי ^[22]?

רבי אליעזר בן יעקב היא, דתניא [ספרא ויקרא דבורא דנדבה פרשה ה פרק ז משנה א]: רבי אליעזר בן יעקב אומר: (ויקרא א יא) [ושחט אתו על ירך המזבח] צפונה [לפני ה' וזרקו בני אהרן הכהנים את דמו על המזבח סביב] שיהא צפון פנוי מכלום [## אולי הדרוש הוא: בצפון לפני המזבח - ולא לפני דבר אחר ] - ואפילו מן המזבח.

אמר רב: מזבח שנפגם - כל הקדשים שנשחטו שם ^[23] – פסולין; מקרא הוא בידינו ושכחנוהו.

כי סליק רב כהנא, אשכחיה לרבי שמעון ברבי, דקאמר משום רבי ישמעאל ברבי יוסי: מנין למזבח שנפגם, שכל הקדשים שנשחטו שם פסולין? שנאמר (שמות כ כב) [מזבח אדמה תעשה לי] וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך [את צאנך ואת בקרך בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך]? וכי עליו אתה זובח? אלא כשהוא שלם ^[24] ולא כשהוא חסר.

אמר: היינו קרא דאישתמיט ליה לרב.

ורבי יוחנן אמר: אחד זה ואחד זה ^[25] - פסולין ^[26].

במאי פליגי?

רב סבר בעלי חיים אינן נדחים, ורבי יוחנן סבר בעלי חיים נידחין.

מיתיבי: 'כל הקדשים שהיו עד שלא נבנה המזבח ^[27] ואחר כך נבנה המזבח - פסולין'

'נבנה' - דחויין מעיקרא נינהו ^[28]!

אלא: 'עד שלא נהרס המזבח' ^[29].

'נהרס' - הא איזקון להו ^[30]?

אלא: 'עד שלא נפגם המזבח ואחר כך נפגם המזבח – פסולין'.

ולא תרוצי קא מתרצת? - [אם היה צורך כל כך לתקן את הגירסה עד כה] אימא ’[כל הקדשים] שנשחטו', [תקן גם 'שהיו' ל'שנשחטו’].

האמר רב גידל אמר רב: 'מזבח שנעקר ^[31] - מקטירין קטרת במקומו' ^[32]!?

כדאמר רבא: 'מודה היה רבי יהודה בדמים ^[33]' - הכא נמי מודה רב בדמים.

מאי 'רבי יהודה'?

דתניא (מלכים א ח סד) ביום ההוא קידש המלך [את] תוך החצר [אשר לפני בית ה' כי עשה שם את העלה ואת המנחה ואת חלבי השלמים] כי מזבח הנחשת אשר לפני ה' קטן מהכיל [את העלה ואת המנחה ואת חלבי השלמים] - דברים ככתבן ^[34], דברי רבי יהודה;

אמר לו רבי יוסי:

עמוד ב

והלא כבר נאמר ^[35] (מלכים א ג ד) [וילך המלך גבענה לזבח שם כי היא הבמה הגדולה] אלף עולות יעלה שלמה על המזבח ההוא, ואילו בבית עולמים הוא אומר (מלכים א ח סג) ויזבח שלמה את זבח השלמים אשר זבח לה' בקר עשרים ושנים אלף [וצאן מאה ועשרים אלף ויחנכו את בית ה' המלך וכל בני ישראל], וכשאתה מגיע לחשבון עולות ^[36] ולמנין אמות ^[37] - זה גדול מזה ^[38]!? אלא מהו 'קטן מהכיל'? ^[39] כאדם האומר לחבירו ^[40]: "פלוני - ננס הוא" ^[41] - ופסול לעבודה ^[42].

ורבי יהודה - שפיר קאמר רבי יוסי ^[43]?

רבי יהודה לטעמיה, דאמר: מזבח שעשה משה - גדול היה ^[44], דתניא: (שמות כז א) [ועשית את המזבח עצי שטים] חמש אמות אורך וחמש אמות רוחב [רבוע יהיה המזבח ושלש אמות קמתו]- דברים ככתבן, דברי רבי יוסי; רבי יהודה אומר: נאמר כאן 'רבוע' ונאמר להלן ^[45] 'רבוע' (יחזקאל מג טז: והאראיל שתים עשרה ארך בשתים עשרה רחב רבוע אל ארבעת רבעיו) - מה להלן ^[46] מאמצעיתו היה מודד ^[47] - אף כאן מאמצעיתו היה מודד ^[48].

והתם מנלן?

דכתיב: והאריאל ^[49] שתים עשרה אמה לכל רוח [אולי הכוונה ליחזקאל מג,טז: והאראיל שתים עשרה ארך בשתים עשרה רחב רבוע אל ארבעת רבעיו];

או אינו אלא י"ב על י"ב?

כשהוא אומר 'אל ארבעת רבעיו' - מלמד שמאמצע הוא מודד.

ורבי יוסי ^[50]?

כי גמר גזירה שוה ^[51] - בגובהה הוא דגמיר ^[52], דתניא: (שמות כז א) [ועשית את המזבח עצי שטים חמש אמות אורך וחמש אמות רוחב רבוע יהיה המזבח] ושלש אמות קמתו; דברים ככתבן - דברי רבי יהודה; רבי יוסי אומר: נאמר כאן 'רבוע' (שמות כז א ועשית את המזבח עצי שטים חמש אמות ארך וחמש אמות רחב רבוע יהיה המזבח ושלש אמות קמתו) ^[53], ונאמר להלן ^[54]: (שמות לז כה) [ויעש את מזבח הקטרת עצי שטים אמה ארכו ואמה רחבו] רבוע [ואמתים קמתו ממנו היו קרנתיו]; מה להלן גובהו פי שנים כארכו - אף כאן פי שנים כארכו ^[55].

אמר לו רבי יהודה: והלא כבר נאמר (שמות כז יח) ארך החצר מאה באמה [ורחב חמשים בחמשים] וקומה חמש אמות [שש משזר ואדניהם נחשת] ^[56]; אפשר ^[57] כהן עומד על גבי המזבח ^[58] ועבודה בידו וכל העם רואין אותו מבחוץ?

אמר לו רבי יוסי: והלא כבר נאמר (במדבר ד כו) ואת קלעי החצר ואת מסך שער החצר אשר על המשכן ועל המזבח [סביב ואת מיתריהם ואת כל כלי עבדתם ואת כל אשר יעשה להם ועבדו]: מה משכן ^[59] עשר אמות ^[60] - אף מזבח עשר אמות ^[61], ואומר: (שמות לח יד) קלעים חמש עשרה

הערות

^ ואין כיור מפסיק בינתיים; למדת משני המקראות הללו שצריך ליתנו כל מה שיכול לקרבו באויר שבין מזבח לאהל מועד, ובלבד שלא יהא מפסיק בין מזבח ולפתח
^ משוך קימעא מזוית המזבח ולדרום; נמצא שאינו כנגד המזבח כלל, אלא כבין אהל מועד ולמזבח
^ הכי גרסינן בתורת כהנים ובמסכת מדות; ומדמצריך ליה רבי יוסי הגלילי למשכו מכנגד המזבח ולדרום, והוא אינו צריך להרחיקו אלא מבין המזבח ולפתח - פשוט מיניה דכוליה מזבח בצפון קאי; ולפיכך על כרחו הוא מושכו מכנגד המזבח כולו: שאם נתנו כלל כנגד המזבח – אי אפשר שלא יפסיק בינו ולפתח, כדמפרש ואזיל.
^ ד
^ שלא קיים את המקרא שכתב 'בין אהל מועד ובין המזבח' (שמות מ ז), והוא מושכו קימעא
^ הרבה מן המזבח יש בדרום, כנגד היכל, שלא כנגד הפתח, והיה לו לתתו שם
^ כלומר: משמתחיל כותל פתח ההיכל ליסתם לדרום, דהיינו בין פתח האולם ולמזבח וכנגד ההיכל, שפתח האולם עודף על של היכל חמש אמות לכל צד
^ ופתח אולם כפתח היכל, והוצרך למושכו אף מכנגד פתחו של אולם
^ מסתימת כותל אולם
^ דהוה ליה אכתי כבין האולם ולמזבח: דכיון דכותל אולם – ככותל היכל, קרי ביה 'בין אהל מועד ולמזבח', ומיקיימי קראי שפיר
^ יש לו ט"ז אמה בדרום, צא מהן חמש אמות של פתח
^ עדיין יש לו מקום י"א אמה לתתו שם מכותל מזוזת היכל ולדרום
^ והוצרך למושכו אף מכנגד פתח אולם
^ נוקמיה ממקום סתימת פתח אולם ולדרום, בבין האולם ולמזבח, דעדיין יש שם מקום שש אמות
^ כוליה מזבח בצפון קאי, ודרומו של מזבח - כָּלֶה לפני הפתח
^ ואם היה נותנו כנגד המזבח כלל
^ נמצא מפסיק בין מזבח לפתח
^ מסתימת כותל ההיכל במזוזת צפונית ולצפון
^ ואינו רשאי להפסיק בין פתח אולם ולמזבח, וכי מוקמת ליה מכותל היכל ולצפון - הוה ליה מפסיק בין אולם ולמזבח
^ מדהוה ליה למיכתב 'על ירך המזבח צפון' וכתיב 'צפונה' - לדרשא אתא
^ וכיור - כלי הוא
^ ואומר: כוליה בדרום קאי
^ בעזרה
^ והאי 'עליו' - בגינו ובשבילו קאמר
^ בין שנשחטו בשעת פגימתן בין שנשחטו אחר תיקונו
^ כל הקדשים שהיו קדושין באותה שעה, לפי שנראו ונדחו; וקסבר בעלי חיים נדחין כשחוטין
^ משמע: קודם שלא בנאוהו בני הגולה
^ שכשהוקדשו - לא נראו; שמע מיניה דחוי מעיקרו הוי דחוי ותקשה למאן דאמר לא הוי דחוי
^ משמע: בימי נבוכדנצר היו
^ עד שלא נבנה בית שני, ופשיטא דפסולין, דגבי מומין קתני להו בבכורות (דף מא.) 'הזקן והחולה והמזוהם'
^ במזבח פנימי קמיירי, וקא סלקא דעתך הוא הדין לחיצון
^ קשיא דרב אדרב, דאמר לעיל: 'כל הקדשים שנשחטו שם פסולין'
^ דבעינן מזבח
^ שקדש את הרצפה כולה לשם מזבח: להקטיר עליה, לפי שהיה המזבח קטן מהכיל עולות ושלמים שהקריבו לחנוכת המזבח; ואמרינן לקמן: לרבי יהודה - הכי משמע קרא: כי מזבח אבנים אשר תחת מזבח הנחושת... קטן היה
^ במזבח שעשה משה במדבר שהיה בנוב וגבעון
^ של חנוכת המזבח
^ שהיה מזבח אבנים של שלמה עודף עליו
^ זה של שלמה גדול משל משה לפי צורך העולות, שהרי מזבח של משה כתיב ביה חמש אמות אורך וה' אמות רוחב (שמות כז א); צא מהם מקום הקרנות: אמה לכל צד, ומקום הילוך רגלי הכהנים: אמה לפנים מן הקרנות סביב המערכה, נמצא מקום המערכה אמה על אמה!? - הכי אמרינן לקמן בפירקין (דף סב.): יסוד וסובב לא היו ממעטין בארכו ורחבו, לפי שמקיפין ובולטין סביביו מעשה רשת נחושת, והוא היה סובבו; ובמזבח שעשה שלמה היה מקום המערכה עשרים על עשרים לרבי יוסי, כדתנן במסכת מדות (דף לה:); חלקהו ל עשרים רצועות כל אחת ואחת ברוחב אמה ואורך עשרים - הרי ארבע מאות אורך ברוחב אמה, ואין לך אמה על אמה שאינה מחזקת לבער אלף ליום: שהיתה אש של שמים ממהרת לאכול! הרי ארבע מאות אלף
^ לאו במזבח אבנים קאמר, ומשום ההוא יומא, אלא למזבח הנחשת קאמר, ובא לפוסלו לעולם, שסילקוֹ! ומה שתלה הכתוב קטנו בעולות של אותו היום - לישנא מעליא נקט:
^ באדם שנפסל
^ לישנא מעליא, ולא אמר "נפסל פלוני"
^ לאו מסקנא דאדם אומר, אלא רבי יוסי קאמר לה: ואותו פלוני פסול לעבודה, והוא קורא לו 'ננס'
^ ולמה לו לקדושי רצפה
^ וכשאתה מגיע לחשבון עולות ומנין אמות שבשניהם - נמצא של שלמה קטן לפי הצורך
^ בשל יחזקאל, שנתנבא על בית שני או על העתיד
^ מדה האמורה בו
^ כדמפרש ואזיל
^ אף כאן מודד ה' על ה' מאמצעיתו לכל רוח; נמצא עשר על עשר; צא מהן אמה מכאן ואמה מכאן לקרנות, וכן למקום הילוך - הרי שש על שש מקום המערכה; ושל שלמה עשרים על עשרים מקום המערכה; עשה ממנו שלש רצועות של שש רוחב - נשארו שתי אמות בארך עשרים; חלוק שלש הרצועות לרחבו [לחתיכות רבועות של שש שש] - תמצא בכל אחת שלש חתיכות רבועות של שש שש - הרי תשע, ועוד נשארו בכל אחת שתי אמות בארך ששה; קרבם זו אצל זו - הרי שש על שש - הרי עשר חתיכות רבועות, ועוד צרף הרצועה הארוכה עשרים ורחבה שתים - ותמצא שש על שש - הרי אחד עשרה [חתיכות מרובעות], ושתי אמות על שתי אמות; נמצא של משה אחד מי"א כשל שלמה, ומגיע לחשבון י"א אלפים עולות ותו לא, ובחנוכתו כתיב 'בקר עשרים ושנים אלף וצאן מאה ועשרים אלף' (מלכים א ח סג)
^ מקום מערכה של מזבח
^ דאמר דברים ככתבן
^ ד'רבוע' 'רבוע'
^ ולאו מרבוע דיחזקאל, אלא מ'רבוע' דכתיב במזבח הפנימי דמשה
^ ובמזבח הנחשת כתיב
^ במזבח הזהב
^ הרי עשר אמות; ולקמן מפרש רבי יוסי מאי 'ושלש [אמות] קומתו'
^ דאין גובה היקף הקלעים של חצר אלא חמש אמות
^ שיהא
^ בראש המזבח
^ צריך קלעים לחצר סביביו מוקף גובה
^ דהא הכי הוה גובהה, דכתיב (שמות כו טז) עשר אמות אורך הקרש
^ צריך להיות מוקף קלעים גובה עשר אמות

[1] ואין כיור מפסיק בינתיים; למדת משני המקראות הללו שצריך ליתנו כל מה שיכול לקרבו באויר שבין מזבח לאהל מועד, ובלבד שלא יהא מפסיק בין מזבח ולפתח

[2] משוך קימעא מזוית המזבח ולדרום; נמצא שאינו כנגד המזבח כלל, אלא כבין אהל מועד ולמזבח

[3] הכי גרסינן בתורת כהנים ובמסכת מדות; ומדמצריך ליה רבי יוסי הגלילי למשכו מכנגד המזבח ולדרום, והוא אינו צריך להרחיקו אלא מבין המזבח ולפתח - פשוט מיניה דכוליה מזבח בצפון קאי; ולפיכך על כרחו הוא מושכו מכנגד המזבח כולו: שאם נתנו כלל כנגד המזבח – אי אפשר שלא יפסיק בינו ולפתח, כדמפרש ואזיל.

[4] ד

[5] שלא קיים את המקרא שכתב 'בין אהל מועד ובין המזבח' (שמות מ ז), והוא מושכו קימעא

[6] הרבה מן המזבח יש בדרום, כנגד היכל, שלא כנגד הפתח, והיה לו לתתו שם

[7] כלומר: משמתחיל כותל פתח ההיכל ליסתם לדרום, דהיינו בין פתח האולם ולמזבח וכנגד ההיכל, שפתח האולם עודף על של היכל חמש אמות לכל צד

[8] ופתח אולם כפתח היכל, והוצרך למושכו אף מכנגד פתחו של אולם

[9] מסתימת כותל אולם

[10] דהוה ליה אכתי כבין האולם ולמזבח: דכיון דכותל אולם – ככותל היכל, קרי ביה 'בין אהל מועד ולמזבח', ומיקיימי קראי שפיר

[11] יש לו ט"ז אמה בדרום, צא מהן חמש אמות של פתח

[12] עדיין יש לו מקום י"א אמה לתתו שם מכותל מזוזת היכל ולדרום

[13] והוצרך למושכו אף מכנגד פתח אולם

[14] נוקמיה ממקום סתימת פתח אולם ולדרום, בבין האולם ולמזבח, דעדיין יש שם מקום שש אמות

[15] כוליה מזבח בצפון קאי, ודרומו של מזבח - כָּלֶה לפני הפתח

[16] ואם היה נותנו כנגד המזבח כלל

[17] נמצא מפסיק בין מזבח לפתח

[18] מסתימת כותל ההיכל במזוזת צפונית ולצפון

[19] ואינו רשאי להפסיק בין פתח אולם ולמזבח, וכי מוקמת ליה מכותל היכל ולצפון - הוה ליה מפסיק בין אולם ולמזבח

[20] מדהוה ליה למיכתב 'על ירך המזבח צפון' וכתיב 'צפונה' - לדרשא אתא

[21] וכיור - כלי הוא

[22] ואומר: כוליה בדרום קאי

[23] בעזרה

[24] והאי 'עליו' - בגינו ובשבילו קאמר

[25] בין שנשחטו בשעת פגימתן בין שנשחטו אחר תיקונו

[26] כל הקדשים שהיו קדושין באותה שעה, לפי שנראו ונדחו; וקסבר בעלי חיים נדחין כשחוטין

[27] משמע: קודם שלא בנאוהו בני הגולה

[28] שכשהוקדשו - לא נראו; שמע מיניה דחוי מעיקרו הוי דחוי ותקשה למאן דאמר לא הוי דחוי

[29] משמע: בימי נבוכדנצר היו

[30] עד שלא נבנה בית שני, ופשיטא דפסולין, דגבי מומין קתני להו בבכורות (דף מא.) 'הזקן והחולה והמזוהם'

[31] במזבח פנימי קמיירי, וקא סלקא דעתך הוא הדין לחיצון

[32] קשיא דרב אדרב, דאמר לעיל: 'כל הקדשים שנשחטו שם פסולין'

[33] דבעינן מזבח

[34] שקדש את הרצפה כולה לשם מזבח: להקטיר עליה, לפי שהיה המזבח קטן מהכיל עולות ושלמים שהקריבו לחנוכת המזבח; ואמרינן לקמן: לרבי יהודה - הכי משמע קרא: כי מזבח אבנים אשר תחת מזבח הנחושת... קטן היה

[35] במזבח שעשה משה במדבר שהיה בנוב וגבעון

[36] של חנוכת המזבח

[37] שהיה מזבח אבנים של שלמה עודף עליו

[38] זה של שלמה גדול משל משה לפי צורך העולות, שהרי מזבח של משה כתיב ביה חמש אמות אורך וה' אמות רוחב (שמות כז א); צא מהם מקום הקרנות: אמה לכל צד, ומקום הילוך רגלי הכהנים: אמה לפנים מן הקרנות סביב המערכה, נמצא מקום המערכה אמה על אמה!? - הכי אמרינן לקמן בפירקין (דף סב.): יסוד וסובב לא היו ממעטין בארכו ורחבו, לפי שמקיפין ובולטין סביביו מעשה רשת נחושת, והוא היה סובבו; ובמזבח שעשה שלמה היה מקום המערכה עשרים על עשרים לרבי יוסי, כדתנן במסכת מדות (דף לה:); חלקהו ל עשרים רצועות כל אחת ואחת ברוחב אמה ואורך עשרים - הרי ארבע מאות אורך ברוחב אמה, ואין לך אמה על אמה שאינה מחזקת לבער אלף ליום: שהיתה אש של שמים ממהרת לאכול! הרי ארבע מאות אלף

[39] לאו במזבח אבנים קאמר, ומשום ההוא יומא, אלא למזבח הנחשת קאמר, ובא לפוסלו לעולם, שסילקוֹ! ומה שתלה הכתוב קטנו בעולות של אותו היום - לישנא מעליא נקט:

[40] באדם שנפסל

[41] לישנא מעליא, ולא אמר "נפסל פלוני"

[42] לאו מסקנא דאדם אומר, אלא רבי יוסי קאמר לה: ואותו פלוני פסול לעבודה, והוא קורא לו 'ננס'

[43] ולמה לו לקדושי רצפה

[44] וכשאתה מגיע לחשבון עולות ומנין אמות שבשניהם - נמצא של שלמה קטן לפי הצורך

[45] בשל יחזקאל, שנתנבא על בית שני או על העתיד

[46] מדה האמורה בו

[47] כדמפרש ואזיל

[48] אף כאן מודד ה' על ה' מאמצעיתו לכל רוח; נמצא עשר על עשר; צא מהן אמה מכאן ואמה מכאן לקרנות, וכן למקום הילוך - הרי שש על שש מקום המערכה; ושל שלמה עשרים על עשרים מקום המערכה; עשה ממנו שלש רצועות של שש רוחב - נשארו שתי אמות בארך עשרים; חלוק שלש הרצועות לרחבו [לחתיכות רבועות של שש שש] - תמצא בכל אחת שלש חתיכות רבועות של שש שש - הרי תשע, ועוד נשארו בכל אחת שתי אמות בארך ששה; קרבם זו אצל זו - הרי שש על שש - הרי עשר חתיכות רבועות, ועוד צרף הרצועה הארוכה עשרים ורחבה שתים - ותמצא שש על שש - הרי אחד עשרה [חתיכות מרובעות], ושתי אמות על שתי אמות; נמצא של משה אחד מי"א כשל שלמה, ומגיע לחשבון י"א אלפים עולות ותו לא, ובחנוכתו כתיב 'בקר עשרים ושנים אלף וצאן מאה ועשרים אלף' (מלכים א ח סג)

[49] מקום מערכה של מזבח

[50] דאמר דברים ככתבן

[51] ד'רבוע' 'רבוע'

[52] ולאו מרבוע דיחזקאל, אלא מ'רבוע' דכתיב במזבח הפנימי דמשה

[53] ובמזבח הנחשת כתיב

[54] במזבח הזהב

[55] הרי עשר אמות; ולקמן מפרש רבי יוסי מאי 'ושלש [אמות] קומתו'

[56] דאין גובה היקף הקלעים של חצר אלא חמש אמות

[57] שיהא

[58] בראש המזבח

[59] צריך קלעים לחצר סביביו מוקף גובה

[60] דהא הכי הוה גובהה, דכתיב (שמות כו טז) עשר אמות אורך הקרש

[61] צריך להיות מוקף קלעים גובה עשר אמות

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]