ביאור:בבלי זבחים דף ח
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת זבחים:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ • הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
ולקח הכהן מדם החטאת (ויקרא ד כה: ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו ונתן על קרנת מזבח העלה ואת דמו ישפך אל יסוד מזבח העלה; פסוק לד: ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו ונתן על קרנת מזבח העלה ואת כל דמה ישפך אל יסוד המזבח ) - [1] שתהא קבלה לשם חטאת.
ואשכחן שחיטה וקבלה [שנפסלת בשנוי קודש], זריקה מנלן?
דאמר קרא: (ויקרא ד כו) [ואת כל חלבו יקטיר המזבחה כחלב זבח השלמים] וכפר עליו הכהן מחטאתו [ונסלח לו] - [2] שתהא כפרה לשם חטאת. [3]
אשכחן שנוי קדש, שנוי בעלים מנלן?
אמר קרא: 'עליו': עליו ולא על חבירו.
אשכחן למצוה, לעכב מנלן? [4]
כדאמר רב הונא בריה דרב יהושע [5]: חטאת - חטאתו [6] - הכא נמי: חטאת - חטאתו.
אשכחן מצוה בשנוי קדש [7], וזריקה בשנוי בעלים בין למצוה בין לעכב [8]; לעכב בשנוי קדש [9] ולשאר עבודות [10] בשנוי בעלים בין למצוה בין לעכב - מנלן?
אמר רבי יונה: אתיא מחטאת נזיר, דכתיב (במדבר ו טז) והקריב הכהן לפני ה' ועשה את חטאתו ואת עולתו: שיהו כל עשיותיו לשם חטאת [11]. [12]
אשכחן שנוי קדש, שנוי בעלים מנלן?
<אם אינו ענין לשנוי קדש תניהו ענין לשנוי בעלים;
אשכחן למצוה, לעכב מנלן?>
אמר רב הונא בריה דרב יהושע: 'חטאת' 'חטאתו'.
מתקיף לה רבינא: אלא מעתה 'עולת' ’[במדבר ו,טז: והקריב הכהן לפני ה' ועשה את חטאתו ואת] עולתו' - מאי דרשת ביה?
ולרבינא [13] 'מנחת' 'מנחתו', 'נסך' 'נסכו' [14] - מאי דרשת בהו [15]?
ההוא מבעי ליה: (במדבר כט יח) [ו]מנחתם ונסכיהם [לפרים לאילם ולכבשים במספרם כמשפט] בלילה, [ו]מנחתם ונסכיהם - אפילו למחר [16]; אלא עולת [(במדבר ו טז) והקריב הכהן לפני ה' ועשה את חטאתו ואת] עולתו מאי דרשת ביה? ותו: מי גמרי מהדדי [17]? חטאת חלב [18] מחטאת נזיר לא גמרה, שכן יש עמה דמים אחרים; חטאת נזיר מחטאת חלב לא גמרה, שכן כרת [19]!?
אלא אמר רבא: אתיא מחטאת מצורע, דכתיב (ויקרא יד יט) ועשה הכהן את החטאת [וכפר על המטהר מטמאתו ואחר ישחט את העלה]: שיהו כל עשיותיו לשם חטאת;
ואשכחן שנוי קדש [20], שנוי בעלים מנליה? - אמר קרא [21]: וכפר על המטהר [מטמאתו ואחר ישחט את העלה] [22]: על המטהר זה, ולא על המטהר חבירו.
ואכתי - מי ילפא מהדדי? חטאת חלב מחטאת מצורע לא ילפא, שכן יש עמה דמים אחרים; חטאת מצורע מחטאת חלב לא גמרה, שכן כרת!?
חדא מחדא לא אתיא; תיתי חדא מתרתי [שכתוב גם בחטאת חלב, גם במצורע וגם בנזיר, והרי היה אפשר ללמוד מאחד בבנין אב! לפיכך אחד מיתור, ללימוד].
בהי לא לכתוב? לא לכתוב רחמנא בחטאת חלב, ותיתי מהנך [23]? - מה להנך שכן יש עמהם דמים אחרים!
לא לכתוב רחמנא בחטאת נזיר, ותיתי מהנך? - מה להנך שכן אין להן שאלה [24]!
לא לכתוב רחמנא בחטאת מצורע ותיתי מהנך? - מה להנך שכן אין באין בדלות [25]!?
אלא: אמר קרא (ויקרא ז לז) זאת התורה לעולה ולמנחה [ולחטאת ולאשם ולמילואים ולזבח השלמים]: הקישו הכתוב לשלמים: מה שלמים בין שנוי קדש בין שנוי בעלים, בעינן לשמן למצוה - אף חטאת: בין שנוי קדש בין שנוי בעלים, בעינן לשמן למצוה; הילכך: מצוה – משלמים, והנך קראי – לעכב [26]!
ואשכחן חטאת חלב, דכתיב בה [27] (ויקרא ד לג: וסמך את ידו על ראש החטאת) [28] לחטאת [במקום אשר ישחט את העלה].
חטאת דעבודת כוכבים [29], [30] דשמיעת הקול [31] ובטוי שפתים [32], וטומאת מקדש וקדשיו [33], דלא כתיב בהו [34] – מנלן?
חטאת דעבודת כוכבים אתיא מחטאת חלב, שכן כרת כמותה; והנך כולהי אתיין ב'מה הצד' [35]. [36]
תנו רבנן: פסח בזמנו לשמו – כשר, שלא לשמו – פסול [37]; ובשאר ימות השנה לשמו – פסול [38], שלא לשמו – כשר: [39]
<של"ו קבאיצ"ן ממה"ר בצ"א ב"א סימן>
מנא הני מילי [40]?
אמר אבוה דשמואל: אמר קרא (ויקרא א י) ואם מן הצאן קרבנו לזבח שלמים לה' [זכר או נקבה תמים יקריבנו] - דבר הבא מן הצאן יהא לזבח שלמים [41];
[42]אימא: שלמים – אִין [43], מידי אחרינא לא [44]?
אמר רבי אילא אמר רבי יוחנן: לזבח [45] - לרבות כל זבח!
אימא כל דשחיט - להוי כמותה [46]!?
אי הוה כתיב 'לשלמים וזבח' – כדקאמרת [47]; השתא דכתיב לזבח שלמים - [48] לכל דשחיט ליה - שלמים להוי [49].
[50] אימא [51] לזבח [52] – כלל [53]; [54] שלמים – פרט [55]; כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט: שלמים – אִין, מידי אחרינא – לא!?
לה' הדר וכלל.
מתקיף לה רבי יעקב מנהר פקוד: הא לא דמי כללא בתרא לכללא קמא!: כללא קמא מרבי זבחים ותו לא, כללא בתרא: 'לה’’ - כל דלה' ואפילו לעופות [56] ואפילו למנחות!
הא - תנא דבי רבי ישמעאל בכללי ופרטי דריש כי האי גוונא: כלל ופרט וכלל - אי אתה דן אלא כעין הפרט: מה הפרט מפורש שהוא שלא לשמו וכשר - אף כל שהוא שלא לשמו וכשר [57];
אי מה הפרט מפורש דבר הבא בנדר ובנדבה - אף כל הבא בנדר ובנדבה: [לפיכך אם שחט פסח לא בזמנו כקרבן] עולה ושלמים – אִין [יהא כשר], חטאת ואשם [58] – לא [59]!
אלא לזבח - רבויא הוא [60]!
[אם כן] אימא לכל דשחיט ליה להוי כוותיה?
אמר רבי אבין:
הערות
עריכה- ^ 'ולקח הכהן' לשון קבלה הוא:
- ^ 'וכפר' היינו בזריקה
- ^ הולכה לא אצטריך קרא, דבכלל קבלה היא מתרביא ליה.
- ^ ואי קשיא מצוה מהיקשא דזאת התורה משלמים אתיא, כשאר כל הזבחים - אין הכי נמי! ומסקנא מהתם יליף לה לקמיה; ומעיקרא הוא דמהדרינן, דנכתבו כולהו בגופיה.
- ^ לקמן בשמעתין
- ^ וכפר עליו הכהן מחטאתו מדהוה ליה למכתב 'מחטאת' וכתיב וי"ו יתירא - למדרש בה לשם בעלים
- ^ בכל עבודות
- ^ וזריקה אשכחן בה מצוה ועכוב בשנוי בעלים, דהאי מחטאתו נמי בזריקה כתיב, שהיא הכפרה
- ^ שלא למדנו לאחד מהן
- ^ לבד מזריקה
- ^ ולמצוה לא אצטריך קרא דהא נפקא לן משאר חטאות והאי לעכובא
- ^ גבי נזיר כתיב ועשה את חטאתו ואת עולתו - הרי למצוה, וכשלמים: מה שלמים, לא חלקת בהן בין זריקה לשאר עבודות בשנוי בעלים למצוה - אף חטאת לא תחלק בין זריקה לשאר עבודות לעכב; הרי לך מצוה ועכוב בין בשנוי קדש בין בשנוי בעלים; כך נראה לי, וכן יש לפרש גבי חטאת מצורע לקמן נראה לי.
- ^ דלא קשיא ליה אלא 'עולת' 'עולתו'
- ^ 'מנחתו' 'ונסכו' דכתיבי נמי גבי נזיר [בפסוק הבא (במדבר ו יז): ואת האיל יעשה זבח שלמים לה' על סל המצות ועשה הכהן את מנחתו ואת נסכו]
- ^ אמאי לא קשיא ליה
- ^ כי היכי דדרשינן לכל מנחתם (במדבר יח ט)?? או מנחתם ונסכיהם - בלילה ואפילו למחר: שיוכשרו לבא למחר, לבא בלילה - הכי נמי דרשינן להאי ועשה את מנחתו: כל זמן שיעשנו הוא קרוי 'מנחתו' ו'נסכו' של זה, אף על פי שלא קרבו עם זבחו
- ^ מי גמרי שאר חטאות וחטאת נזיר מהדדי, דתמצי לומר חד למצוה וחד לעכב
- ^ סתם חטאת קרי 'חטאת חלב', משום דשכיחא טפי
- ^ שכן מכפרת על חייבי כרת; אלמא לא גמרי מהדדי, וכיון דלא גמרי מהדדי - תרווייהו למצוה אצטריכו [ולא נשאר מקור ללמוד שדינים אלה לעכובא]
- ^ ולעכב, דהא נפקא לן מצוה לעיל בשאר חטאות
- ^ סיפיה דועשה הכהן את החטאת הוא
- ^ ו'על המטהר' - אכולהו עשיות קאי
- ^ נזיר ומצורע
- ^ נזיר נשאל לחכם, ועוקר נזירתו, ופטור מן הקרבן
- ^ שאין חטאות יורדות בעניות להביא עוף
- ^ וכשלמים: מה שלמים לא חלקת בהן למצוה - אף חטאת לא תחלוק בו לעכב; וכיון דכתיב עכובא בזריקה - אתיא להו לכולהו עבודות בהך דרשא: מהיקשא דשלמים
- ^ בסתם חטאת כתיב אם נפש כי תחטא וגו':
- ^ ושחט אותה
- ^ דכתיב בפרשת 'שלח לך' ולא כתיב בהאי עניינא
- ^ וכן חטאת
- ^ שבועת העדות: ושמעה קול אלה (ויקרא ה א)
- ^ ושבועת ביטוי
- ^ בחד עניינא כתיבי: בקרבן עולה ויורד: ושמעה קול אלה (ויקרא ה א) או נפש כי תשבע לבטא (ויקרא ה ד), או נפש אשר תגע וגו' (ויקרא ה ב); ומוקמא לה במסכת שבועות בטומאת מקדש וקדשיו
- ^ לא כתיב בההוא עניינא, דההוא עניינא - בחטאת דשגגת כרת קיימא, כדילפינן בהוריות (דף ב.)
- ^ מחטאת חלב, וחטאת נזיר, ומצורע
- ^ דכי פרכת 'מה לחטאת חלב שכן כרת' - חטאת נזיר ומצורע יוכיחו; 'מה לחטאת נזיר ומצורע שכן יש עמהן דמים אחרים' - חטאת חלב תוכיח; הצד השוה שבהן כו' - אף אני אביא חטאת דשמיעת הקול ומחטאת חלב; וחדא מהני לא אתיא: דאי מחטאת חלב וחטאת נזיר - איכא למיפרך: מה להצד השוה שבהן שכן אינן באין בדלות, תאמר בשבועת ביטוי שהיא בעולה ויורד? אי מחטאת חלב וחטאת מצורע - איכא למיפרך: מה להצד השוה שבהן שכן אינן בשאלה, תאמר בשבועה שישנה בשאלה?
- ^ כדאמרינן (לעיל דף ז:)
- ^ כדאמרינן במסכת פסחים (דף סא.): שחטו קודם חצות – פסול, דכתיב בין הערבים; וכמה פעמים שנה הכתוב בקביעות זמנו בי"ד בין הערבים
- ^ כדמפרש ואזיל:
- ^ דבשאר ימות השנה – 'שלא לשמו' כשר
- ^ לאו קרא יתירא קא דריש, אלא משמעותא דקרא משמע ליה הכי: ואם דבר הבא מן הצאן - דהיינו פסח, שאינו בא אלא מן הצאן - היה קרבנו, הרי הוא לזבח שלמים; ועל כרחך שלא בזמנו קאמר, דאי בזמנו - הא ילפינן ליה לעיל דפסול!
- ^ ו
- ^ שחטו לשם שלמים - ליתכשר
- ^ אבל שחטו לשם עולה – ליפסיל? וברייתא קתני שלא לשמו - כשר - ואפילו שחטו לשם עולה או לשם חטאת
- ^ קרא יתירא הוא, דמצי למכתב 'לשלמים'
- ^ שחטו לשם עולה - יהא עולה, דהא אתרבי ליה כל זבח
- ^ דאי כתב הכי - הוה משמע 'יהא כשלמים או כשאר זבח'
- ^ הכי משמע:
- ^ לכל זבח שיזבחנו לשמו - שלמים יהיה
- ^ אמאי דריש להאי זבח שלמים הכי?
- ^ דרוש הכי:
- ^ דבר הבא מן הצאן יהא לכל הזבחים
- ^ שכשר שלא לשמו
- ^ כי הדר כתב
- ^ פרט: שלא הכשרתיו בעקירת שמו אלא אם כן שחטו לשלמים, אבל שחטו לשם זבח אחר - פסול
- ^ שחטו לשם חטאת עוף
- ^ יצא לשמו
- ^ שחטו לשם חטאת ואשם
- ^ יהא פסול אפילו לשלמים
- ^ אלא לזבח - רבויא הוא. אינו לשון כלל, ולא דרשינן ליה בכלל ופרט: שאין כללות ופרטות באין מרבוי לשון, אלא ממשמעות המקראות,וכגון (בבא קמא דף סג.) בכל אשר תאוה נפשך (דברים יד כו) = כלל; וכן מן הבהמה = כלל, בקר וצאן = פרט; אבל לזבח שלמים - שתי תיבות דבוקות הן, כאילו כתיב 'לזבח השלמים', וקרא יתירא בעלמא הוא: דהוה מצי למכתב 'לשלמים'; וכל מקרא של לשון ייתור - אינו לכלל ופרט, אלא לרבות, וכמאן דכתיב 'לשלמים וזבח' דמי: דאיתרבו ליה כל הזבחים