ביאור:בבלי זבחים דף נו

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת זבחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

אורך מאה ושמונים ושבע על רוחב מאה ושלשים וחמש ^[1].

תני תנא קמיה דרב נחמן: כל העזרה היתה קפ"ז על רוחב קל"ה;

אמר ליה: הכי אמר לי אבא.

כגון זה - כהנים נכנסין לשם ואוכלין שם קדשי קדשים ^[2], ושוחטין שם קדשים קלים, וחייבין ^[3] משום טומאה.

למעוטי מאי? אילימא למעוטי חלונות ^[4], דלתות ועובי החומה ^[5] – תנינא ^[6] [פסחים פ"ז מ"יב]: החלונות ועובי החומה - כלפנים! ואלא למעוטי לשכות; ^[7] ואי בנויות בחול ופתוחות לקדש, והתנן [מעשר שני פ"ג מ"ח]: תוכָן קודש ^[8]!?

מדרבנן ^[9].

ודאורייתא לא? והתניא: לשכות בנויות בחול ופתוחות לקדש; מנין שהכהנים נכנסין לשם ואוכלים שם קדשי קדשים ושירי מנחה? - תלמוד לומר (ויקרא ו ט) [והנותרת ממנה יאכלו אהרן ובניו מצות תאכל במקום קדש] בחצר אהל מועד יאכלוה - התורה ריבתה חצירות הרבה ^[10] אצל אכילה אחת' ^[11]?!

אמר רבא: לאכילה שאני ^[12].

אבל לענין טומאה – לא? והתניא: לשכות הבנויות לחול ופתוחות לקודש: כהנים נכנסין לשם ואוכלין שם קדשי קדשים, ואין שוחטין שם קדשים קלים ^[13], וחייבין משום טומאה!?

לאו אמרת ^[14] אין שוחטין ^[15]? תני נמי 'אין חייבין ^[16]'.

בשלמא אין שוחטין בעינא 'כנגד הפתח' וליכא; אלא אין חייבין – אמאי?

וליטעמיך אין שוחטין - מי לא עסקינן דאיכא שחיטה כנגד הפתח ^[17], דאי ליכא - למאי איצטריך? אלא: אף על גב דקא שחיט כנגד הפתח תני אין שוחטין, משום דלא קדיש - תני נמי אין חייבין.

ולאכילה לא בעינן כנגד הפתח? והתניא: רבי יוסי ברבי יהודה אומר: שני פשפשין היו בבית החליפות גובהן שמונה כדי להכשיר את העזרה לאכילת קדשי קדשים ולשחיטת קדשים קלים!?

אמר רבינא: סמי מכאן אכילה.

והכתיב (ויקרא ח לא) [ויאמר משה אל אהרן ואל בניו] בשלו את הבשר פתח אהל מועד ושם תאכלו אותו [ואת הלחם אשר בסל המלאים כאשר צויתי לאמר אהרן ובניו יאכלהו]?

קדשי שעה שאני ^[18].

אמר רב יצחק בר אבודימי: מנין לדם שנפסל בשקיעת החמה? שנאמר (ויקרא ז טז) [ואם נדר או נדבה זבח קרבנו] ביום הקריבו את זבחו יאכל [וממחרת והנותר ממנו יאכל]; ביום שאתה זובח אתה מקריב, ביום שאי אתה זובח אי אתה מקריב ^[19].

האי - מיבעי ליה

עמוד ב

לגופיה ^[20]?

אם כן - נימא קרא 'ביום זבחו יאכל'; 'הקריבו' למה לי? שמע מינה: ביום שאתה זובח אתה מקריב, ביום שאי אתה זובח אי אתה מקריב.

ודילמא הכי קאמר רחמנא: אי קריב דם האידנא - ניתאכיל בשר האידנא ולמחר, אי קריב דם למחר - ניתאכיל בשר למחר וליומא אוחרא ^[21]!?

אם כן נימא קרא 'ביום הקריבו יאכל'; [ביום הקריבו את] זבחו' למה לי? - שמע מינה ביום שאתה זובח אתה מקריבו, ביום שאי אתה זובח אי אתה מקריבו. ^[22]

איתמר: המחשב ^[23] לאור שלישי ^[24]: חזקיה אמר: כשר ^[25]; רבי יוחנן אמר: פסול;

חזקיה אמר כשר, דהא לא אינתיק לשריפה ^[26];

רבי יוחנן אמר פסול, דהא אידחי ליה מאכילה.

האוכל לאור שלישי ^[27]: חזקיה אמר פטור ^[28], דלא אינתיק לשריפה ^[29];

רבי יוחנן אמר חייב: דהא אידחי ליה מאכילה.

תניא כוותיה דרבי יוחנן: 'קדשים הנאכלין ליום אחד: מחשבין בדמן משתשקע החמה ^[30], ובבשרן ובאימוריהן ^[31] משיעלה עמוד השחר ^[32];

קדשים הנאכלין לשני ימים ולילה אחת: מחשבין בדמן משתשקע החמה, ובאימוריהן משיעלה עמוד השחר, ובבשרן משתשקע החמה של שני ימים' ^[33].

תנו רבנן: 'יכול יהו נאכלין לאור שלישי? ודין הוא: זבחים נאכלין ליום אחד וזבחים נאכלין לשני ימים; מה זבחים הנאכלין ליום אחד - לילה אחריהן ^[34], אף זבחים הנאכלין לשני ימים ^[35] - לילה אחריהן ^[36]? תלמוד לומר ^[37]: (ויקרא יט ו) ^[38] והנותר עד יום [השלישי באש ישרף]: בעוד יום הוא נאכל, ואינו נאכל לאור שלישי;

יכול ישרף מיד ^[39]? ודין הוא: זבחים נאכלין ליום אחד וזבחים נאכלין לשני ימים: מה זבחים הנאכלין ליום אחד ^[40] - תיכף לאכילה שריפה ^[41], אף זבחים הנאכלין לשני ימים - תיכף לאכילה שריפה?

תלמוד לומר: (ויקרא ז יז) ביום השלישי באש ישרף ^[42]: ביום אתה שורפו, ואי אתה שורפו בלילה'.

משנה:

הבכור, והמעשר ^[43] והפסח - קדשים קלים:

שחיטתן בכל מקום בעזרה, ודמן טעון מתנה אחת ^[44] - ובלבד שיתן כנגד היסוד ^[45];

שינה באכילתן ^[46]: הבכור נאכל לכהנים ^[47], והמעשר לכל אדם ^[48];

ונאכלין בכל העיר ^[49], בכל מאכל, ^[50] לשני ימים ולילה אחד ^[51];

הפסח אינו נאכל אלא בלילה ^[52], ואינו נאכל אלא עד חצות ^[53], ואינו נאכל אלא למנויו ^[54] ואינו נאכל אלא צלי.

תוספות ד"ה לשני ימים: פי' בקונט' בבכור יליף לה בגמ' מעשר לא ידענא מהיכא ושוב פירש בתשובה דיליף העברה העברה מבכור ותימה א"כ תפשוט מהכא דדבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בגז"ש למאן דאמר לקמן הימנו ודבר אחר הוי היקש, ולעיל אמרינן דאינו חוזר ומלמד בגז"ש מדרבי יוחנן; ועוד: דלעיל איצטריך 'ודם זבחיך ישפך' למתן דם פסח ומעשר, והשתא במכשר למה לי קרא? תיפוק לה מג"ד דהעברה העברה? אלא ודאי 'העברה' לא ניתן לידרש לדברים הנוהגים לאחר שחיטתו, אלא לדברים הנוהגים בחיותו; ונראה דמעשר יליף משלמים בבנין אב: מה שלמים קדשים קלים ונאכלים וכו' אף מעשר קדשים קלים [גירסת שטמ"ק אות כט: ולא מצי למיפרך כמו לעיל דבכור מתנה לכהן כו’] דבכור נמי הוה אתי משלמים אי לאו משום דמתנה לכהן וא"כ מעשר - דלא הוי מתנה לכהן - משלמים אתי.

גמרא:

מאן תנא ^[55]?

אמר רב חסדא: רבי יוסי הגלילי היא, דתניא [על הפסוק במדבר יח,יז: אך בכור שור או בכור כשב או בכור עז לא תפדה קדש הם את דמם תזרק על המזבח ואת חלבם תקטיר אשה לריח ניחח לה’]: רבי יוסי הגלילי אומר: 'חלבו' לא נאמר, אלא 'חלבם'; 'דמו' לא נאמר, אלא 'דמם' - לימד על בכור ומעשר ופסח שטעונין מתן דמים ואימורין לגבי מזבח ^[56].

כנגד היסוד מנא לן?

אמר רבי אלעזר: אתיא זריקה זריקה מעולה.

הערות

^ הנכנס טמא להר הבית אינו חייב אלא אם כן נכנס לתוך היקף חלל העזרה, והוא היה אורך קפ"ז על רוחב קל"ה, כדתנן במסכת מדות (דף לה.), למעוטי הנכנס ללשכות הבנויות חוצה לו ופתוחות לתוכו, שלא נתקדשו בקדושת עזרה בשירי מנחה ובשיר של פגעים ובאורים ותומים, שמקדשים בהן את העזרה ובהליכה סביב, כדאמרינן בשבועות (דף יד.)
^ דהכי הוא דהוה קדושה בקדושת 'חצר אהל מועד' לאכילת קדשי קדשים, וטפי מהכי לא קדיש עזרה, והוא חלל כל העזרה, ובתוכו היכל, ואולם, ובית קדשי הקדשים, והתא לאחורי בית הכפורת, וי"א אמה אויר מאחוריו
^ עליו
^ עובי חלל החלונות שבחומות העזרה סביב מבפנים
^ ועובי החומה בראשה למעלה
^ דקדישי, והיכי מצי למעוטינהו
^ ולא גרסינן 'ושוחטין שם קדשים קלים' הכא, וגם שאר לשון הכתוב בספרים שבוש הוא, וכן הגהתי מספרו של רבינו.
^ וליחייב עלייהו משום טומאה
^ מצות חכמים היא שלא יכנסו להן בטומאה, אבל כרת וקרבן ליכא
^ במקום קדוש, בחצר אהל מועד
^ ומדמרבינן להו לענין אכילה - שמע מינה קדושתם הן מן התורה! דאי מדרבנן, וקרא אסמכתא הוא - היאך הקילו חכמים לעקור דבר ולהכשיר מקום חול לאכילת קדשי קדשים
^ דרבי בה קרא חצרות הרבה
^ דהא בעינן 'לפני אהל מועד' - למעוטי צדי צדדין
^ דקתני בה
^ אלמא לאו קדישי
^ משום טומאה
^ כשהיה פתחו - מכוון כנגד פתחי בית החליפות
^ גזירת הכתוב היתה במילואים, אבל קדשי דורות איתרבו, כדאמר: התורה ריבתה חצרות הרבה
^ הכי גרסינן לה בכולה סוגיא, כך מצאתי מוגה, והכי פירושה: ביום הקריבו את זבחו - שתהא הקרבה וזביחה ביום אחד, ולא מהניא ליה הלנה בראש המזבח לאכשורי לזריקה למחר
^ ללמד זמן אכילת שלמים ביום זביחתו וממחרת
^ דלא תלה רחמנא זמן אכילה בזביחה, אלא בזריקה: לאוכלו ביום זריקתו וממחרת
^ כך הגהתי מספרו של רבי.
^ בשחיטת שלמים על מנת לאכול מן הבשר
^ ליל שני לזביחה
^ דלא הוי חוץ לזמנו
^ דלא אינתיק ליה מזמנו לגמרי ולהיות זמן שריפתו עכשיו עד צפרא, כדתנינן לקמן בשמעתין
^ מבשר קרבן כשר
^ מקרבן שגגת נותר
^ הלכך - לאו 'נותר' הוא
^ אם שחט על מנת לזרוק דמן משתשקע החמה - פיגול
^ ובאכילת בשר ובהקטרת אימוריהם אם חישב בשחיטה על מנת לאכול מבשרן או להקטיר מאימוריהן
^ פיגול, דהיינו: חוץ לזמן דידהו
^ והיינו 'לאור שלישי', כרבי יוחנן; לענין דם ואימורין - קדשי קדשים וקדשים קלים שוין: דדם ואימורין - לעולם 'קדשי קדשים' הם
^ דכתיב בתודה (ויקרא ז טו) לא יניח ממנו עד בקר - הא כל הלילה נאכל
^ אף כאן בשלמים
^ תהא לילה אחר יום המחרת
^ גבי אכילה כתיב ב'קדושים תהיו'
^ ביום זבחכם יאכל וממחרת
^ לאור שלישי הואיל ועבר זמן אכילתו
^ בנאכלין ליום אחד
^ דכתיב גבי מילואים (שמות כט לד) ואם יותר מבשר המילואים וגו'
^ ב'צו את אהרן' כתיב, ובהאי קרא לא כתיב אכילה אלא שריפה, ולהכי לא כתיב 'עד יום' אלא 'ביום'
^ מעשר בהמה
^ דלא כתיב בהו 'סביב' אלא 'ואת דמם תזרוק' כתיב בבכור, והנך נמי מהכא ילפינן, כדאמרינן בגמרא
^ במקום שיש יסוד תחתיו, למעוטי מזרח ודרום
^ אף על פי שהשוה הכתוב את מתן דמם - שינה באכילתן זה מזה
^ כדכתיב ובשרם יהיה לך (במדבר יח יח)
^ שלא מצינו לו בתורה שינתן לכהן
^ כדכתיב והבאתם שמה עולותיכם וזבחיכם ואת מעשרותיכם (דברים יב ו), ותניא בספרי [לא בספרי שלנו על פסוק זה; אבל בתוספתא בכורות, פ"ז מ"א, על 'עשר תעשר’[דברים יד,כב] נמצאים דברי רבי עקיבא כאן]: רבי עקיבא אומר: בשתי מעשרות הכתוב מדבר: אחד מעשר בהמה ואחד מעשר דגן; וכתיב בההוא קרא ובכורות בקרכם וצאנכם ומדלא קבע בהו מחיצה - שמע מינה בכל העיר נאכלין
^ ולא גרסינן 'לכל אדם', דהא קתני 'בכור לכהנים'!
^ בבכור - יליף לה בגמרא; מעשר - לא ידענא מהיכא
^ כדכתיב [ואכלו את הבשר] בלילה הזה (שמות יב ח)
^ בגמרא יליף לה
^ שנמנו בדמי לקיחתו, כדכתיב לפי אכלו תכוסו (שמות יב ד)
^ מעשר ופסח בזריקה? מדמשוי מתן דמים בכור ומעשר ופסח, דקתני שינה באכילתן - מכלל דמתן דמים לא שינה, ובבכור כתיב 'ואת דמם תזרוק' (במדבר יח יז)
^ אבל לרבי ישמעאל - פסח בשפיכה, דנפקא ליה מתן דמים לפסח מודם זבחיך ישפך (דברים יב כז)

[1] הנכנס טמא להר הבית אינו חייב אלא אם כן נכנס לתוך היקף חלל העזרה, והוא היה אורך קפ"ז על רוחב קל"ה, כדתנן במסכת מדות (דף לה.), למעוטי הנכנס ללשכות הבנויות חוצה לו ופתוחות לתוכו, שלא נתקדשו בקדושת עזרה בשירי מנחה ובשיר של פגעים ובאורים ותומים, שמקדשים בהן את העזרה ובהליכה סביב, כדאמרינן בשבועות (דף יד.)

[2] דהכי הוא דהוה קדושה בקדושת 'חצר אהל מועד' לאכילת קדשי קדשים, וטפי מהכי לא קדיש עזרה, והוא חלל כל העזרה, ובתוכו היכל, ואולם, ובית קדשי הקדשים, והתא לאחורי בית הכפורת, וי"א אמה אויר מאחוריו

[3] עליו

[4] עובי חלל החלונות שבחומות העזרה סביב מבפנים

[5] ועובי החומה בראשה למעלה

[6] דקדישי, והיכי מצי למעוטינהו

[7] ולא גרסינן 'ושוחטין שם קדשים קלים' הכא, וגם שאר לשון הכתוב בספרים שבוש הוא, וכן הגהתי מספרו של רבינו.

[8] וליחייב עלייהו משום טומאה

[9] מצות חכמים היא שלא יכנסו להן בטומאה, אבל כרת וקרבן ליכא

[10] במקום קדוש, בחצר אהל מועד

[11] ומדמרבינן להו לענין אכילה - שמע מינה קדושתם הן מן התורה! דאי מדרבנן, וקרא אסמכתא הוא - היאך הקילו חכמים לעקור דבר ולהכשיר מקום חול לאכילת קדשי קדשים

[12] דרבי בה קרא חצרות הרבה

[13] דהא בעינן 'לפני אהל מועד' - למעוטי צדי צדדין

[14] דקתני בה

[15] אלמא לאו קדישי

[16] משום טומאה

[17] כשהיה פתחו - מכוון כנגד פתחי בית החליפות

[18] גזירת הכתוב היתה במילואים, אבל קדשי דורות איתרבו, כדאמר: התורה ריבתה חצרות הרבה

[19] הכי גרסינן לה בכולה סוגיא, כך מצאתי מוגה, והכי פירושה: ביום הקריבו את זבחו - שתהא הקרבה וזביחה ביום אחד, ולא מהניא ליה הלנה בראש המזבח לאכשורי לזריקה למחר

[20] ללמד זמן אכילת שלמים ביום זביחתו וממחרת

[21] דלא תלה רחמנא זמן אכילה בזביחה, אלא בזריקה: לאוכלו ביום זריקתו וממחרת

[22] כך הגהתי מספרו של רבי.

[23] בשחיטת שלמים על מנת לאכול מן הבשר

[24] ליל שני לזביחה

[25] דלא הוי חוץ לזמנו

[26] דלא אינתיק ליה מזמנו לגמרי ולהיות זמן שריפתו עכשיו עד צפרא, כדתנינן לקמן בשמעתין

[27] מבשר קרבן כשר

[28] מקרבן שגגת נותר

[29] הלכך - לאו 'נותר' הוא

[30] אם שחט על מנת לזרוק דמן משתשקע החמה - פיגול

[31] ובאכילת בשר ובהקטרת אימוריהם אם חישב בשחיטה על מנת לאכול מבשרן או להקטיר מאימוריהן

[32] פיגול, דהיינו: חוץ לזמן דידהו

[33] והיינו 'לאור שלישי', כרבי יוחנן; לענין דם ואימורין - קדשי קדשים וקדשים קלים שוין: דדם ואימורין - לעולם 'קדשי קדשים' הם

[34] דכתיב בתודה (ויקרא ז טו) לא יניח ממנו עד בקר - הא כל הלילה נאכל

[35] אף כאן בשלמים

[36] תהא לילה אחר יום המחרת

[37] גבי אכילה כתיב ב'קדושים תהיו'

[38] ביום זבחכם יאכל וממחרת

[39] לאור שלישי הואיל ועבר זמן אכילתו

[40] בנאכלין ליום אחד

[41] דכתיב גבי מילואים (שמות כט לד) ואם יותר מבשר המילואים וגו'

[42] ב'צו את אהרן' כתיב, ובהאי קרא לא כתיב אכילה אלא שריפה, ולהכי לא כתיב 'עד יום' אלא 'ביום'

[43] מעשר בהמה

[44] דלא כתיב בהו 'סביב' אלא 'ואת דמם תזרוק' כתיב בבכור, והנך נמי מהכא ילפינן, כדאמרינן בגמרא

[45] במקום שיש יסוד תחתיו, למעוטי מזרח ודרום

[46] אף על פי שהשוה הכתוב את מתן דמם - שינה באכילתן זה מזה

[47] כדכתיב ובשרם יהיה לך (במדבר יח יח)

[48] שלא מצינו לו בתורה שינתן לכהן

[49] כדכתיב והבאתם שמה עולותיכם וזבחיכם ואת מעשרותיכם (דברים יב ו), ותניא בספרי [לא בספרי שלנו על פסוק זה; אבל בתוספתא בכורות, פ"ז מ"א, על 'עשר תעשר’[דברים יד,כב] נמצאים דברי רבי עקיבא כאן]: רבי עקיבא אומר: בשתי מעשרות הכתוב מדבר: אחד מעשר בהמה ואחד מעשר דגן; וכתיב בההוא קרא ובכורות בקרכם וצאנכם ומדלא קבע בהו מחיצה - שמע מינה בכל העיר נאכלין

[50] ולא גרסינן 'לכל אדם', דהא קתני 'בכור לכהנים'!

[51] בבכור - יליף לה בגמרא; מעשר - לא ידענא מהיכא

[52] כדכתיב [ואכלו את הבשר] בלילה הזה (שמות יב ח)

[53] בגמרא יליף לה

[54] שנמנו בדמי לקיחתו, כדכתיב לפי אכלו תכוסו (שמות יב ד)

[55] מעשר ופסח בזריקה? מדמשוי מתן דמים בכור ומעשר ופסח, דקתני שינה באכילתן - מכלל דמתן דמים לא שינה, ובבכור כתיב 'ואת דמם תזרוק' (במדבר יח יז)

[56] אבל לרבי ישמעאל - פסח בשפיכה, דנפקא ליה מתן דמים לפסח מודם זבחיך ישפך (דברים יב כז)

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]