ביאור:בבלי זבחים דף צה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת זבחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

[1] מדרבנן הוא [2].

כלי חרס שיצא [חוץ לקלעים - נכנס ושוברו במקום קדוש; נטמא חוץ לקלעים – נוקבו ונכנס ושוברו במקום קדוש.]:

'כלי' אמר רחמנא, [(ויקרא ו כא) וכלי 'חרס אשר תבושל בו ישבר ואם בכלי נחשת בשלה ומרק ושטף במים], ולא כלי הוא!?

שניקב בשורש קטן.

[3]

כלי נחשת [שיצא חוץ לקלעים - נכנס ומורקו ושוטפו במקום קדוש; נטמא חוץ לקלעים -] פוחתו [ונכנס, ומורקו ושוטפו במקום קדוש]:

והא לאו 'כלי' הוא [4]?

[5] דרציף מרציף [6].

אמר ריש לקיש: מעיל שניטמא [7] - מכניסו [8] בפחות משלש על שלש [9] ומכבסו, משום שנאמר: (שמות כח לב) [והיה פי ראשו בתוכו שפה יהיה לפיו סביב מעשה ארג כפי תחרא יהיה לו] לא יקרע.

מותיב רב אדא בר אהבה: 'העבין [10] והרכים [11] - אין בהן משום שלש על שלש' [12]!?

אגב אביהן [13] - חשיבי [14].

והא בעי [15] שבעת סממנין [16], דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: דם חטאת ומראות נגעים [17] - צריכין שבעת סממנין, ותניא [18] אלא שאין מכניסין מי רגלים למקדש,


עמוד ב

וכי תימא דמבלע להו בהדי שבעה סממנין ומעבר להו לכולהו כחד – והתנן [נדה פ"ט מ"ז]: העבירן שלא כסדרן [19], או שהעביר שבעתן כאחד - לא עשה ולא כלום! וכי תימא דמיבלע להו בהדי חד מסממנין - והא צריך לכסכס שלש פעמים בכל אחד ואחד תנן [20]!?

אלא דמבלע להו [גם מי הרגלים] ברוק תפל, דאמר ריש לקיש: רוק תפל - צריך שיהא עם כל אחד ואחד [ובתערובת נכנסים אפילו מי רגלים למקדש].

משנה:

אחד שבישל בו, ואחד שעירה לתוכה רותח, אחד קדשי הקדשים ואחד קדשים קלים - טעונין מריקה ושטיפה.

רבי שמעון אומר: קדשים קלים אין טעונין מריקה ושטיפה [21].

גמרא:

תנו רבנן [22]: (ויקרא ו כא) [וכלי חרש] אשר תבושל בו [ישבר ואם בכלי נחשת בשלה ומרק ושטף במים]: אין לי אלא שבישל בו, עירה לתוכו רותח מנין?

תלמוד לומר: [ו]אשר תבושל בו ישבר [23].

בעי רמי בר חמא: תלאו [24] באויר תנור [25] - מהו [26]? אבישול ובילוע הוא דקפיד רחמנא? או דילמא אבישול בלא בילוע?

אמר רבא: תא שמע [ממשנתנו]: אחד שבישל בו ואחד שעירה לתוכו רותח [27]!

בלוע בלא בישול לא קמיבעיא לן [28], כי קמיבעיא לן בישול בלא בילוע - מאי?

תא שמע: דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: 'תנור של מקדש - של מתכת היה' [29], ואי סלקא דעתא בישול בלא בלוע לא קפיד - ניעביד של חרס!?

כיון דאיכא שירי מנחות דאפייתן בתנור ואיכא בישול ובילוע [30] - עבדינן של מתכת.

ההוא תנורא דאטחו בה טיחייא [31] - אסרה רבה בר אהיליי למיכלה לריפתא לעולם [32], ואפילו במילחא, דילמא אתי למיכלה בכותחא.

מיתיבי: אין לשין את העיסה בחָלב, ואם לש - כל הפת כולה אסורה מפני הרגל עבירה [33]; כיוצא בו: אין טשין את התנור באליה, ואם טש - כל הפת כולה אסורה, עד שיסיק את התנור - תיובתא דרבה בר אהיליי?

תיובתא.

אמר ליה רבינא לרב אשי: וכי מאחר דאיתותב רבה בר אהיליי, אמאי אמר רב 'קדירות בפסח ישברו' [34]?

אמר ליה: רב מוקי לה ההיא [35] בשל מתכת;

ואי בעית אימא: בתנור של חרס; זה - הסיקו מבפנים, וזה - הסיקו מבחוץ.

ונעביד הסקה מבפנים?

חייס עלייהו, דמתברי.

הילכך: האי כוביא [36], הסיקו מבחוץ הוא ואסיר?

הערות עריכה

  1. ^ גזירה
  2. ^ דילמא לא אתיא למיקרע רובה; אבל מדאורייתא – טהורה, ומותר להכניסה משום מצות כיבוס
  3. ^ נראה בעיני שחסר מן הספרים, דגבי כלי חרס לא שייך לשנויי 'דמרצף ליה מרצף', והאי שינויא - גבי כלי נחשת הוא, והכי פריך: פוחתו? 'כלי' אמר רחמנא, והאי - לאו כלי הוא בשעת מריקה ושטיפה – [על פי ההערה זו של רש"י – תוקנה הגורסה כבר בגירסה לפנינו, שבה נוספו המילים 'כלי נחושת פוחתו’]:
  4. ^ פוחתו? 'כלי' אמר רחמנא, והאי - לאו כלי הוא בשעת מריקה ושטיפה
  5. ^ ומשני:
  6. ^ אחר שפוחתו - מכין עליו בקורנס ומחברו, וחזר שֵׁם 'כלי' עליו; וגבי כלי חרס איכא למימר ד'ניקבו' דמתניתין - במוציא משקה ליטהר, ועדיין 'כלי' הוא לקבל זיתים [במסכת שבת בפרק 'המצניע' (דף צה:)]
  7. ^ של בגדי כהונה שניתז עליו דם חטאת ויצא חוץ לקלעים ונטמא
  8. ^ מכניס מקום הדם לפנים
  9. ^ שאינו מכניס שיעור בגד טמא לעזרה, לפי שאי איפשר לקורעו ולהכניסו
  10. ^ בגד עב
  11. ^ פלטר"א שאינו ארוג
  12. ^ דלאו ללבישה חזו, ולאו לתקן בהן חלוק אלא לישב עליו, וצריך שלשה על שלשה; ומעיל - עב הוא, כדקיימא לן בסדר יומא (דף עא:) 'חוטן כפול שנים עשר' - ואפילו שלש על שלש יכניס
  13. ^ כשהוא מחובר בבגד
  14. ^ חשוב שלש על שלש דידיה
  15. ^ דם חטאת
  16. ^ השנויין במסכת נדה (דף סא:) לענין כתמים: רוק תפל, ומי רגלים, ונתר, ובורית, ואהל, וקמוניא, ואשלג; והיכי מעיילינן מי רגלים לעזרה ואמתני' קפריך
  17. ^ שהזקיק הכתוב נגעי בגדים לכיבוס, דכתיב: וכבסו את אשר בו הנגע (ויקרא יג נד)
  18. ^ ב'פיטום הקטרת' [כריתות ו.]
  19. ^ כסדר שהן שנויין במשנה: זה אחר זה – כך סדר העברתן
  20. ^ צריך לשפשף הכתם שלשה פעמים בכל אחד; והכי אמרינן בנדה [שם]
  21. ^ ובגמרא מפרש טעמא; ואם תאמר 'הרי הבלוע נעשה נותר, ופולטו בהיתר לאחר זמן' - מודי רבי שמעון דבעי הגעלה ברותחין, ומתורת מריקה ושטיפה - הוא דממעיט ליה, כדמתרצינן בגמרא גבי תרומה: לא נצרכה לכדאמר מר במים, ולא ביין: במים ולא במזוג - הא אפילו ביין ואפילו במזוג
  22. ^ הכי גרסינן בתורת כהנים [ספרא צו פרשתא ג פרק ז משנה א]
  23. ^ [גירסת רש"י: 'אשר ... בו ישבר’] מדסמיך ישבר אצל בו, ולא כתב 'אם בכלי חרס תבושל ישבר' – למידרש: אם נבלע בו מכל מקום - ישבר
  24. ^ לשפוד של חטאת לצלותו
  25. ^ ונתבשל בו, אבל לא נבלע בו כלום
  26. ^ מי הוי התנור טעון שבירה או לא
  27. ^ אלמא אחדא קפיד: דהא עירה לתוכו - בלוע איכא, בישול ליכא
  28. ^ דכיון דהוי נותר, והתורה העידה על כלי חרס שאינו יוצא מידי דופנו לעולם, ובעי שבירה
  29. ^ קסלקא דעתא מפני שצולין בו שפודי חטאת: שלא יטָעֵן שבירה
  30. ^ בישול ובלוע משמן המנחה
  31. ^ מין טיגון הוא שעושין מלחם, וטשין התנור באליה ואופין את הלחם אחר שטחוהו; ובמסכת שבת (דף קיט.) נמי אמרינן 'תלתא סאוי טחיי'
  32. ^ ואפילו הסיקוהו ואפו בו דקסבר אינו יוצא מידי דופנו
  33. ^ שלא יאכל הפת עם הבשר
  34. ^ הא אית להו תקנתא בהיסק
  35. ^ דקתני 'עד שיוסק התנור'
  36. ^ רעפים חלולין, כמין שפיתת קדירה; ופעמים שטחין אותו שמן, ואופין בו לחם הקרוי 'טיחיא'