ביאור:בבלי זבחים דף קד
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת זבחים:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ • הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
ומאי 'אחר הפשט'? – 'קודם שנראו להפשט' [1]; 'אחר שנראו להפשט' [2].
[## האם מחלוקת אביי ורבא בשאלה: מה עיקר- הרישא או הסיפא?]
מאי 'רבי' ומאי 'רבי אלעזר ברבי שמעון'?
דתניא: 'רבי אומר: הדם מרצה על העור בפני עצמו, וכשהוא עם הבשר נולד בו פסול - בין קודם זריקה בין לאחר זריקה - הרי הוא כיוצא בו [3];
רבי אלעזר בן רבי שמעון אומר: אין הדם מרצה על העור בפני עצמו, וכשהוא עם הבשר נולד בו פסול קודם זריקה - הרי הוא כיוצא בו; אחר זריקה הורצה בשר שעה אחת - יפשיטנו ועורו לכהנים [4]'.
לימא בדרבי אליעזר ורבי יהושע קמיפלגי:
[ספרי ראה פסקה עח] (דברים יב כז) ועשית עולותיך הבשר והדם [על מזבח ה' אלקיך ודם זבחיך ישפך על מזבח ה' אלקיך והבשר תאכל] [בספרי שם: מקיש דם לבשר]: רבי יהושע אומר: אם אין דם - אין בשר; אם אין בשר - אין דם; רבי אליעזר אומר: דם - אף על פי שאין בשר, שנאמר 'ודם זבחיך ישפך'; אם כן מה תלמוד לומר 'ועשית עולותיך הבשר והדם'? - לומר לך: מה דם בזריקה - אף בשר בזריקה; הא למדת שריוח יש בין כבש למזבח'*.
- [אבל בספרי שם: יכול יהא עומד ברחוק ועומד וזורק? תלמוד לומר: וערך הכהן אותם (ויקרא א יב): עומד בקרוב וסודרו על גבי מערכה.]
לימא מאן דאמר 'הורצה' [5] כרבי אליעזר [6], ומאן דאמר 'לא הורצה' כרבי יהושע?
אליבא דרבי אליעזר - כולי עלמא לא פליגי [7]; כי פליגי אליבא דרבי יהושע [8]: מאן דאמר 'לא הורצה' כרבי יהושע; מאן דאמר 'הורצה' - אמר לך: עד כאן לא קאמר רבי יהושע התם [9] אלא בבשר [10], דליכא פסידא לכהנים [11], אבל עור - דאיכא פסידא לכהנים - אפילו רבי יהושע מודה [12], מידי דהוה אדיעבד, דתניא: נטמא בשר או נפסל או שיצא חוץ לקלעים: רבי אליעזר אומר: יזרוק, רבי יהושע אומר: לא יזרוק; ומודה רבי יהושע שאם זרק – הורצה [13].
אמר רבי חנינא סגן הכהנים [מימי לא ראיתי עור שיוצא לבית השריפה]:
ולא? הרי פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים?
למצותן לא קאמרינן [14].
והאיכא קודם הפשט וקודם זריקה [15]?
חלוץ קאמרינן [16].
והאיכא אחר הפשט וקודם זריקה כרבי אלעזר ברבי שמעון [17], דאמר 'אין הדם מרצה על העור בפני עצמו'?
[18] רבי חנינא - כרבי סבירא ליה [19];
ואיבעית אימא: אפילו תוקמא כרבי אלעזר ברבי שמעון [20]: מודה רבי שאין הפשט קודם זריקה [21].
והאיכא נמצאת טריפה בבני מעיים [22]?
קסבר נמצאת טריפה בבני מעיים מרצה [23]; דיקא נמי, דקתני: אמר רבי עקיבא: מדבריו למדנו שהמפשיט את הבכור ונמצא טריפה - שיאותו הכהנים בעורו - שמע מינה.
ואלא מאי קא משמע לן רבי עקיבא [24]?
הא קא משמע לן: דאפילו בגבולין [25].
אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: הלכה כרבי עקיבא; ואף רבי עקיבא לא אמר אלא כשהתירו מומחה, אבל לא התירו מומחה – לא;
והלכתא כדברי חכמים: בשר בקבורה [26] והעור בשריפה [27].
משנה:
פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים, בזמן שהן נשרפין כמצותן - נשרפים בבית הדשן [28] ומטמאין בגדים [29];
ואם אינן נשרפין כמצותן [30] - [31]נשרפין בבית הבירה [32], ואינן מטמאין בגדים.
המשך המשנה
[משנה ו] היו סובלין אותו [33] במוטות [34];
יצאו הראשונים [35] חוץ לחומת העזרה והאחרונים לא יצאו: הראשונים מטמאין בגדים והאחרונים אינן מטמאין בגדים עד שיצאו [36];
יצאו אלו ואלו - מטמאין בגדים.
רבי שמעון אומר: אינן מטמאין עד שיוצת האור ברובן;
ניתך הבשר [37] - אין השורף מטמא בגדים [38].
גמרא:
מאי 'בירה'?
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: מקום יש בהר הבית, ו'בירה' שמו;
וריש לקיש אמר: כל הבית כולו קרוי 'בירה', שנאמר (דברי הימים א כט יט) [ולשלמה בני תן לבב שלם לשמור מצותיך עדותיך וחקיך ולעשות הכל ולבנות] הבירה אשר הכינותי.
אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: שלשה 'בית הדשנין' הן: בית הדשן גדול היה בעזרה: ששם שורפין פסולי קדשי קדשים [39] ואימורי קדשים קלים [40], ופרים הנשרפין ושעירים הנשרפין שאירע בהן פסול קודם זריקה [41]; ובית הדשן אחר היה בהר הבית: ששם שורפין פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים שאירע בהן פסול אחר זריקה [42]; וכמצותן [43] - חוץ לשלש מחנות [44].
תני לוי: שלשה בית הדשנין הן: בית הדשן גדול היה בעזרה: ששם שורפין פסולי קדשי קדשים, ואימורי קדשים קלים, ופרים הנשרפים ושעירים הנשרפים שאירע בהן פסול בין קודם זריקה בין לאחר זריקה [45]; ובית הדשן אחר היה בהר הבית: ששם שורפין פרים הנשרפין ושעירים הנשרפין שאירע בהן פסול ביציאתן [46]; וכמצותן חוץ לשלש מחנות.
בעי רבי ירמיה: לינה - מהו שתועיל בפרים הנשרפים ובשעירים הנשרפים [47]? מי אמרינן כי מהניא לינה - בבשר דבר אכילה [48], אבל הני, דלאו בני אכילה נינהו [49] – לא [50]? או דלמא לא שנא?
אמר רבא: הא מילתא איבעיא ליה לאביי, ופשטנא ליה מהא: 'ושוין [51] שאם חישב באכילת פרים ובשריפתן [52] - שלא עשה כלום [53]'; מאי? לאו מדמחשבה לא פסלה - לינה נמי לא פסלה [54]?
ודלמא מחשבה הוא דלא פסלה, אבל לינה פסלה?
תא שמע [מעילה פ"ב מ"ג]: פרים הנשרפים ושעירים הנשרפין - מועלין בהן משהוקדשו; נשחטו - הוכשרו ליפסל בטבול יום ובמחוסר כיפורים ובלינה – מאי? לאו לינת בשר?
לא! לינת אימורין [55]!
והא מדקתני סיפא 'כולן מועלין בהן בבית הדשן עד שיותך הבשר [56]': מדסיפא בשר [57] - רישא נמי [58] בשר [59]!
מידי איריא? סיפא בשר, רישא אימורין!
תא שמע דתני לוי [60]: שאירע בהן פסול ביציאתן – מאי? לאו לינה?
לא! פסול טומאה ופסול יציאה [61].
בעי רבי אלעזר: יציאה - מהו שתועיל בפרים הנשרפים ושעירים הנשרפים [62]?
מאי קמיבעיא ליה [63]?
אמר רבי ירמיה בר אבא: אליבא דמאן דאמר 'עדיין לא הגיע זמנו לצאת' [64]; [65] מי אמרינן הני מילי בשר [66] דאין סופו לצאת חובה, אבל הני - דסופן לצאת חובה – לא [67]? או דלמא הכא נמי: לא הגיע זמנו לצאת?
תא שמע דתני לוי שאירע בו פסול ביציאתו מאי? לאו פסול יציאה?
לא, פסול טומאה ופסול לינה [68].
בעי רבי אלעזר: פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים שיצא רובו במיעוט אבר [69] - מהו [70]? הך מיעוטא דאבר - בתר רובא שדינן ליה [71], והא לא נפקא ליה? או דלמא בתר רובא דבהמה שדינן [72]?
פשיטא דלא שבקינן רובא דבהמה ואזלינן בתר רובא דאברים!
הערות
עריכה- ^ קודם זריקה - אין עורותיהן לכהנים, ואפילו הופשט ואחר כך נפסל, וכל שכן כשהוא עם הבשר: דאין דם מרצה על העור בלא בשר
- ^ דהיינו לאחר זריקה - עורותיהן לכהנים, ואפילו עורו עם הבשר כשנפסל, כדקאמר רבי אלעזר: דכיון שנזרק הדם והורצה בשר שעה אחת – יפשיטנו, ועורו לכהנים
- ^ אם הופשט ונפסל הבשר קודם זריקה, וזרק הדם - הותר העור; דקסבר רבי: אין עור פסול אלא הנפסל עם הבשר, אבל הופשט קודם פסולו - אפילו קודם זריקה - אתיא זריקה ושריא ליה, וכל שכן אחר הפשט ואחר זריקה; אבל אם קודם הפשט נפסל - ואפילו אחר זריקה - הרי הוא כבשר
- ^ קסבר: בזריקה כשרה תליא היתר העור, אבל נפסל בשר קודם זריקה - אין העור מותר, ואפילו הופשט קודם פסולו
- ^ הדם מרצה על העור לאחר שנפסל בשר
- ^ דאמר: דם - אף על פי שאין בשר
- ^ כלומר: מילתיה דרבי אלעזר ברבי שמעון, דאמר 'לא הורצה' - ודאי פלוגתא היא: דעל כרחך מודה הוא דאילו רבי אליעזר לא קאי כוותיה: דהא קאמר 'יזרוק לכתחילה', אף על פי שאין בשר, כגון אבד או נשרף, אלמא: זריקה מעלייתא היא
- ^ כלומר: הא דאמר דמאן דאמר הורצה כרבי אליעזר ולא כרבי יהושע – ליתא, דאפילו אליבא דרבי יהושע אמרה רבי למילתיה
- ^ אם אין בשר אין דם
- ^ לענין לעלות קרבן לבעלים לחובה
- ^ והתורה אמרה (דברים יב כז) הבשר והדם
- ^ דלא מפסידנא להו שלא כדין, ואם נשרף בשר או אבד קודם זריקה - לכתחילה לא יזרוק, וליכא פסידא דכהנים: שהרי לא קרב הקרבן; ואם עבר וזרק הדם - הויא זריקה להתיר העור: אף על פי שלא עלה לו הקרבן – 'הקרבה' הוי, וקרינא ביה 'עור העולה אשר הקריב [לכהן לו יהיה]’ (ויקרא ז ח)
- ^ הניחא גבי נטמא, איכא למימר 'הציץ מרצה'; אבל גבי יוצא - לא מרצה הציץ, וקאמר אם זרק - הורצה אלמא קל היה לו לרבי יהושע בדרשה זו דאם אין בשר - אין דם: דאם זרק – הורצה; הלכך: גבי אבוד ושרוף נמי: אף על גב דבדיעבד נמי פסול, כדאמרינן ב'כיצד צולין' (פסחים עח:), לענין עור מיהא מודה
- ^ דהני - הכשר מצותן בכך, וכי קאמר רבי חנינא - בנשרפין מחמת פסולן
- ^ דבין לרבי בין לרבי אלעזר ברבי שמעון – נשרף: לרבי משום דקודם הפשט, ולרבי אלעזר משום דקודם זריקה
- ^ 'מימי לא ראיתי עור מופשט יוצא לבית השריפה'; והנפסל קודם הפשט - עורו נשרף בבשרו, ואין מפשיטים אותו
- ^ דלרבי אלעזר ברבי שמעון חלוץ ונשרף הוא
- ^ ומשני:
- ^ דאמר: הדם מרצה על העור בפני עצמו
- ^ ודקא קשיא לך: הא איכא אירע בו אחר הפשט קודם זריקה - לא איתרמי בימיו, דאפילו לרבי, דאמר: הדם מרצה על העור בפני עצמ
- ^ וכל שכן לרבי אלעזר ברבי שמעון לא הורגלו בכך
- ^ לא נמצא פסולו עד שהופשט, ופסול זה - קודם זריקה וקודם הפשט היה בו; דקסלקא דעתא דבין לרבי ובין לרבי אלעזר – נשרף, כדאמרן: לרבי משום דקודם הפשט, ולרבי אלעזר משום קודם זריקה
- ^ הואיל ולא הוכר פסולו קודם הפשט לרבי, וקודם זריקה לרבי אלעזר - מרצה על העור, והבשר ישרף, כשאר פסולי קדשים
- ^ כיון דשמעיה לרבי חנינא דאמר בשאר קדשים מרצה - למה לי לאשמועינן בכור
- ^ בכור בעל מום הנשחט בו במדינה על מומו; ולא התירו הכתוב אלא באכילה, כדכתיב (דברים טו) 'בשעריך תאכלנו', אבל אם מת - עורו אסור וטעון קבורה; ואשמועינן רבי עקיבא דהיכא דלא ניכר טריפתו עד לאחר הפשט : שראה שחיטתו והפשיט עורו - כאילו נזרק דמו במקדש, ונמצא טריפה לאחר הפשט
- ^ דאין מאכילין קדשים לכלבים, ושריפה ליכא: דאין שריפה בקדשים אלא כשהובאה לעזרה ונפסל לאחר שחיטה
- ^ לא ידענא טעמא; ונראה בעיני דלא גרסינן האי פירושא, אלא הכי גרסינן: והלכה כדברי חכמים - ותו לא מידי; ותוספתא זו - גירסא דתלמידי תרביצאי היא, וטעו במה ששנינו במשנתינו במילתייהו דרבנן: 'לבית השריפה יצא'; ואני אומר דרבנן - לאו אדרבי עקיבא קיימי, דאיירי בבכור בגבולין, אלא אדרבי חנינא קיימי דאיירי בקדשי המקדש
- ^ חוץ לשלש מחנות, כדיליף לקמן בפירקין
- ^ לעסוקין בהן, כדכתיב: (ויקרא טז כח) והשורף אותם [יכבס בגדיו ורחץ בשרו במים ואחרי כן יבוא אל המחנה]
- ^ שנפסלו
- ^ טעונין שריפה כשאר פסולי קדשים, ו
- ^ פעמים בעזרה, פעמים בהר הבית, כדאמרינן בגמרא
- ^ הנשרפין כמצותן
- ^ לקמן יליף לה להוציאה לבית השריפה
- ^ בני אדם הנושאין במוט, אותן שבראש
[האחד]יוצאים ראשונים - ^ האחרונים; בגמרא יליף לה
- ^ דנגמרה שריפתן
- ^ אין המסייע שוב בהן מטמא בגדים; אבל מקמי הכי - כל המסייעין בשעת שריפה מטמאין בגדים; וכולה יליף בגמרא
- ^ שמחיצת אכילתן בעזרה
- ^ ופסולי אימורים אפילו של קדשים קלים: דהואיל והקטרת הכשירין בעזרה - אף שריפת פסוליהן בעזרה, כדילפינן בפסחים בפרק 'כל שעה' (דף כד.) מ'בקדש ... באש תשרף' (ויקרא ו כג: וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אהל מועד לכפר בקדש לא תאכל באש תשרף)
- ^ שלא הגיע זמנו לצאת, לפיכך נשרפין בעזרה
- ^ שהגיע זמנו לצאת; לפיכך נשרפין חוץ לעזרה
- ^ וכשהן נשרפין כמצותן שלא אירע בהן שום פסול
- ^ כדילפינן בפירקין
- ^ הואיל ועדיין לא יצאו
- ^ לאחר שיצאו
- ^ לפוסלן אם לנו
- ^ כגון: בשר עולה או אימורין שהן לאכילת מזבח, או בשר קדשי קדשים שהו אכילת אדם
- ^ דלשריפה קיימי
- ^ דלא אשכחן להו לפסול בלינה אלא או באכילת מזבח, כדכתיב (שמות כג יח) 'לא ילין חלב חגי [עד בקר]’ או באכילת אדם, כדכתיב (שם יב,י) [ו]לא תותירו [ממנו עד בקר, וננתו ממנו עד בקר באש תשרפו]
- ^ רבי שמעון וחכמים שנחלקו בפרק 'בית שמאי' (לעיל מג.) אם פיגול נוהג בחטאות הפנימיות
- ^ שאם חישב לאכול מבשר הפרים למחר או אם חישב בשחיטה על מנת לשורפן חוץ לשלש מחנות למחר
- ^ ד'מחשבת אכילה בדבר שדרכו לאכול' בעינן, והני לאו דרכן לאכול, וגבי שריפה נמי: אף על גב דכי אורחיה חשיב, 'אכילת מזבח' או 'אכילת אדם' בעינן לפגל; ומאן דאמר פיגול נוהג בפנימיים, כגון: אם חישב על הקטרת אימורים – דהוא 'אכילת מזבח' - להקטירו למחר
- ^ בבשרו? קסלקא דעתא דאי לינה פסלה - מחשבת לינה נמי פסלה
- ^ דבמידי דהקטרה - ודאי פסלה לינה
- ^ דכל זמן שלא נעשית מצותן מועלין בהן
- ^ לענין מעילה - בבשר איירי
- ^ לענין לינה
- ^ לענין בשר קאמר
- ^ במתניתא דלעיל
- ^ כגון שיצאו לפני זריקת דמים: שעדיין לא הגיע זמנן לצאת
- ^ לפוסלן, אם יצאו מן העזרה לפני זריקת דמים
- ^ אמאי תיפסול? הרי סופן לצאת
- ^ כי קא מיבעיא ליה אליבא דמאן דפסיל בשר קדשים קלים שיצא לפני זריקת דמים משום דעדיין לא הגיע זמנו לצאת; בפרק 'כל התדיר' (לעיל פט:)
- ^ הכא מאי?
- ^ בבשר קדשים קלים
- ^ מיפסלי ביציאתן
- ^ דקאי הכא ומדחי ליה - קאי הכא ומדחי ליה
- ^ ומיעוט אחד מן האברים משלים לרובא של בהמה ליציאתה
- ^ מי הוי יציאה לטמא את המתעסקין בהוצאת רובן או לא הוי יציאה
- ^ מי אמרינן שדי מיעוטא דאבר בתר רוב האבר, והוה ליה כמאן דלא נפק, ואין כאן רוב הבהמה לחוץ; ולענין טומאת בגדים מחוץ למחנה בעי
- ^ האי מיעוטא דאבר שיצא לחוץ
- ^ של פר
- ^ בחצי הפר יצא רוב אחד מן האברים, ומיעוטו בחצי הפר שבפנים
- ^ שנשאר בפנים