ביאור:בבלי זבחים דף קד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת זבחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

ומאי 'אחר הפשט'? – 'קודם שנראו להפשט' [1]; 'אחר שנראו להפשט' [2].

[## האם מחלוקת אביי ורבא בשאלה: מה עיקר- הרישא או הסיפא?]

מאי 'רבי' ומאי 'רבי אלעזר ברבי שמעון'?

דתניא: 'רבי אומר: הדם מרצה על העור בפני עצמו, וכשהוא עם הבשר נולד בו פסול - בין קודם זריקה בין לאחר זריקה - הרי הוא כיוצא בו [3];

רבי אלעזר בן רבי שמעון אומר: אין הדם מרצה על העור בפני עצמו, וכשהוא עם הבשר נולד בו פסול קודם זריקה - הרי הוא כיוצא בו; אחר זריקה הורצה בשר שעה אחת - יפשיטנו ועורו לכהנים [4]'.

לימא בדרבי אליעזר ורבי יהושע קמיפלגי:

[ספרי ראה פסקה עח] (דברים יב כז) ועשית עולותיך הבשר והדם [על מזבח ה' אלקיך ודם זבחיך ישפך על מזבח ה' אלקיך והבשר תאכל] [בספרי שם: מקיש דם לבשר]: רבי יהושע אומר: אם אין דם - אין בשר; אם אין בשר - אין דם; רבי אליעזר אומר: דם - אף על פי שאין בשר, שנאמר 'ודם זבחיך ישפך'; אם כן מה תלמוד לומר 'ועשית עולותיך הבשר והדם'? - לומר לך: מה דם בזריקה - אף בשר בזריקה; הא למדת שריוח יש בין כבש למזבח'*.

  • [אבל בספרי שם: יכול יהא עומד ברחוק ועומד וזורק? תלמוד לומר: וערך הכהן אותם (ויקרא א יב): עומד בקרוב וסודרו על גבי מערכה.]

לימא מאן דאמר 'הורצה' [5] כרבי אליעזר [6], ומאן דאמר 'לא הורצה' כרבי יהושע?

אליבא דרבי אליעזר - כולי עלמא לא פליגי [7]; כי פליגי אליבא דרבי יהושע [8]: מאן דאמר 'לא הורצה' כרבי יהושע; מאן דאמר 'הורצה' - אמר לך: עד כאן לא קאמר רבי יהושע התם [9] אלא בבשר [10], דליכא פסידא לכהנים [11], אבל עור - דאיכא פסידא לכהנים - אפילו רבי יהושע מודה [12], מידי דהוה אדיעבד, דתניא: נטמא בשר או נפסל או שיצא חוץ לקלעים: רבי אליעזר אומר: יזרוק, רבי יהושע אומר: לא יזרוק; ומודה רבי יהושע שאם זרק – הורצה [13].

אמר רבי חנינא סגן הכהנים [מימי לא ראיתי עור שיוצא לבית השריפה]:

ולא? הרי פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים?

למצותן לא קאמרינן [14].

והאיכא קודם הפשט וקודם זריקה [15]?

חלוץ קאמרינן [16].

והאיכא אחר הפשט וקודם זריקה כרבי אלעזר ברבי שמעון [17], דאמר 'אין הדם מרצה על העור בפני עצמו'?

[18] רבי חנינא - כרבי סבירא ליה [19];

ואיבעית אימא: אפילו תוקמא כרבי אלעזר ברבי שמעון [20]: מודה רבי שאין הפשט קודם זריקה [21].

והאיכא נמצאת טריפה בבני מעיים [22]?

קסבר נמצאת טריפה בבני מעיים מרצה [23]; דיקא נמי, דקתני: אמר רבי עקיבא: מדבריו למדנו שהמפשיט את הבכור ונמצא טריפה - שיאותו הכהנים בעורו - שמע מינה.

ואלא מאי קא משמע לן רבי עקיבא [24]?

הא קא משמע לן: דאפילו בגבולין [25].

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: הלכה כרבי עקיבא; ואף רבי עקיבא לא אמר אלא כשהתירו מומחה, אבל לא התירו מומחה – לא;

והלכתא כדברי חכמים: בשר בקבורה [26] והעור בשריפה [27].

משנה:

פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים, בזמן שהן נשרפין כמצותן - נשרפים בבית הדשן [28] ומטמאין בגדים [29];

ואם אינן נשרפין כמצותן [30] - [31]נשרפין בבית הבירה [32], ואינן מטמאין בגדים.


עמוד ב

המשך המשנה

[משנה ו] היו סובלין אותו [33] במוטות [34];

יצאו הראשונים [35] חוץ לחומת העזרה והאחרונים לא יצאו: הראשונים מטמאין בגדים והאחרונים אינן מטמאין בגדים עד שיצאו [36];

יצאו אלו ואלו - מטמאין בגדים.

רבי שמעון אומר: אינן מטמאין עד שיוצת האור ברובן;

ניתך הבשר [37] - אין השורף מטמא בגדים [38].

גמרא:

מאי 'בירה'?

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: מקום יש בהר הבית, ו'בירה' שמו;

וריש לקיש אמר: כל הבית כולו קרוי 'בירה', שנאמר (דברי הימים א כט יט) [ולשלמה בני תן לבב שלם לשמור מצותיך עדותיך וחקיך ולעשות הכל ולבנות] הבירה אשר הכינותי.

אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: שלשה 'בית הדשנין' הן: בית הדשן גדול היה בעזרה: ששם שורפין פסולי קדשי קדשים [39] ואימורי קדשים קלים [40], ופרים הנשרפין ושעירים הנשרפין שאירע בהן פסול קודם זריקה [41]; ובית הדשן אחר היה בהר הבית: ששם שורפין פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים שאירע בהן פסול אחר זריקה [42]; וכמצותן [43] - חוץ לשלש מחנות [44].

תני לוי: שלשה בית הדשנין הן: בית הדשן גדול היה בעזרה: ששם שורפין פסולי קדשי קדשים, ואימורי קדשים קלים, ופרים הנשרפים ושעירים הנשרפים שאירע בהן פסול בין קודם זריקה בין לאחר זריקה [45]; ובית הדשן אחר היה בהר הבית: ששם שורפין פרים הנשרפין ושעירים הנשרפין שאירע בהן פסול ביציאתן [46]; וכמצותן חוץ לשלש מחנות.

בעי רבי ירמיה: לינה - מהו שתועיל בפרים הנשרפים ובשעירים הנשרפים [47]? מי אמרינן כי מהניא לינה - בבשר דבר אכילה [48], אבל הני, דלאו בני אכילה נינהו [49] – לא [50]? או דלמא לא שנא?

אמר רבא: הא מילתא איבעיא ליה לאביי, ופשטנא ליה מהא: 'ושוין [51] שאם חישב באכילת פרים ובשריפתן [52] - שלא עשה כלום [53]'; מאי? לאו מדמחשבה לא פסלה - לינה נמי לא פסלה [54]?

ודלמא מחשבה הוא דלא פסלה, אבל לינה פסלה?

תא שמע [מעילה פ"ב מ"ג]: פרים הנשרפים ושעירים הנשרפין - מועלין בהן משהוקדשו; נשחטו - הוכשרו ליפסל בטבול יום ובמחוסר כיפורים ובלינה – מאי? לאו לינת בשר?

לא! לינת אימורין [55]!

והא מדקתני סיפא 'כולן מועלין בהן בבית הדשן עד שיותך הבשר [56]': מדסיפא בשר [57] - רישא נמי [58] בשר [59]!

מידי איריא? סיפא בשר, רישא אימורין!

תא שמע דתני לוי [60]: שאירע בהן פסול ביציאתן – מאי? לאו לינה?

לא! פסול טומאה ופסול יציאה [61].

בעי רבי אלעזר: יציאה - מהו שתועיל בפרים הנשרפים ושעירים הנשרפים [62]?

מאי קמיבעיא ליה [63]?

אמר רבי ירמיה בר אבא: אליבא דמאן דאמר 'עדיין לא הגיע זמנו לצאת' [64]; [65] מי אמרינן הני מילי בשר [66] דאין סופו לצאת חובה, אבל הני - דסופן לצאת חובה – לא [67]? או דלמא הכא נמי: לא הגיע זמנו לצאת?

תא שמע דתני לוי שאירע בו פסול ביציאתו מאי? לאו פסול יציאה?

לא, פסול טומאה ופסול לינה [68].

בעי רבי אלעזר: פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים שיצא רובו במיעוט אבר [69] - מהו [70]? הך מיעוטא דאבר - בתר רובא שדינן ליה [71], והא לא נפקא ליה? או דלמא בתר רובא דבהמה שדינן [72]?

פשיטא דלא שבקינן רובא דבהמה ואזלינן בתר רובא דאברים!

אלא שיצא חציו [73] ברוב אבר [74]: האי מיעוטא דאבר [75] -

הערות עריכה

  1. ^ קודם זריקה - אין עורותיהן לכהנים, ואפילו הופשט ואחר כך נפסל, וכל שכן כשהוא עם הבשר: דאין דם מרצה על העור בלא בשר
  2. ^ דהיינו לאחר זריקה - עורותיהן לכהנים, ואפילו עורו עם הבשר כשנפסל, כדקאמר רבי אלעזר: דכיון שנזרק הדם והורצה בשר שעה אחת – יפשיטנו, ועורו לכהנים
  3. ^ אם הופשט ונפסל הבשר קודם זריקה, וזרק הדם - הותר העור; דקסבר רבי: אין עור פסול אלא הנפסל עם הבשר, אבל הופשט קודם פסולו - אפילו קודם זריקה - אתיא זריקה ושריא ליה, וכל שכן אחר הפשט ואחר זריקה; אבל אם קודם הפשט נפסל - ואפילו אחר זריקה - הרי הוא כבשר
  4. ^ קסבר: בזריקה כשרה תליא היתר העור, אבל נפסל בשר קודם זריקה - אין העור מותר, ואפילו הופשט קודם פסולו
  5. ^ הדם מרצה על העור לאחר שנפסל בשר
  6. ^ דאמר: דם - אף על פי שאין בשר
  7. ^ כלומר: מילתיה דרבי אלעזר ברבי שמעון, דאמר 'לא הורצה' - ודאי פלוגתא היא: דעל כרחך מודה הוא דאילו רבי אליעזר לא קאי כוותיה: דהא קאמר 'יזרוק לכתחילה', אף על פי שאין בשר, כגון אבד או נשרף, אלמא: זריקה מעלייתא היא
  8. ^ כלומר: הא דאמר דמאן דאמר הורצה כרבי אליעזר ולא כרבי יהושע – ליתא, דאפילו אליבא דרבי יהושע אמרה רבי למילתיה
  9. ^ אם אין בשר אין דם
  10. ^ לענין לעלות קרבן לבעלים לחובה
  11. ^ והתורה אמרה (דברים יב כז) הבשר והדם
  12. ^ דלא מפסידנא להו שלא כדין, ואם נשרף בשר או אבד קודם זריקה - לכתחילה לא יזרוק, וליכא פסידא דכהנים: שהרי לא קרב הקרבן; ואם עבר וזרק הדם - הויא זריקה להתיר העור: אף על פי שלא עלה לו הקרבן – 'הקרבה' הוי, וקרינא ביה 'עור העולה אשר הקריב [לכהן לו יהיה]’ (ויקרא ז ח)
  13. ^ הניחא גבי נטמא, איכא למימר 'הציץ מרצה'; אבל גבי יוצא - לא מרצה הציץ, וקאמר אם זרק - הורצה אלמא קל היה לו לרבי יהושע בדרשה זו דאם אין בשר - אין דם: דאם זרק – הורצה; הלכך: גבי אבוד ושרוף נמי: אף על גב דבדיעבד נמי פסול, כדאמרינן ב'כיצד צולין' (פסחים עח:), לענין עור מיהא מודה
  14. ^ דהני - הכשר מצותן בכך, וכי קאמר רבי חנינא - בנשרפין מחמת פסולן
  15. ^ דבין לרבי בין לרבי אלעזר ברבי שמעון – נשרף: לרבי משום דקודם הפשט, ולרבי אלעזר משום דקודם זריקה
  16. ^ 'מימי לא ראיתי עור מופשט יוצא לבית השריפה'; והנפסל קודם הפשט - עורו נשרף בבשרו, ואין מפשיטים אותו
  17. ^ דלרבי אלעזר ברבי שמעון חלוץ ונשרף הוא
  18. ^ ומשני:
  19. ^ דאמר: הדם מרצה על העור בפני עצמו
  20. ^ ודקא קשיא לך: הא איכא אירע בו אחר הפשט קודם זריקה - לא איתרמי בימיו, דאפילו לרבי, דאמר: הדם מרצה על העור בפני עצמ
  21. ^ וכל שכן לרבי אלעזר ברבי שמעון לא הורגלו בכך
  22. ^ לא נמצא פסולו עד שהופשט, ופסול זה - קודם זריקה וקודם הפשט היה בו; דקסלקא דעתא דבין לרבי ובין לרבי אלעזר – נשרף, כדאמרן: לרבי משום דקודם הפשט, ולרבי אלעזר משום קודם זריקה
  23. ^ הואיל ולא הוכר פסולו קודם הפשט לרבי, וקודם זריקה לרבי אלעזר - מרצה על העור, והבשר ישרף, כשאר פסולי קדשים
  24. ^ כיון דשמעיה לרבי חנינא דאמר בשאר קדשים מרצה - למה לי לאשמועינן בכור
  25. ^ בכור בעל מום הנשחט בו במדינה על מומו; ולא התירו הכתוב אלא באכילה, כדכתיב (דברים טו) 'בשעריך תאכלנו', אבל אם מת - עורו אסור וטעון קבורה; ואשמועינן רבי עקיבא דהיכא דלא ניכר טריפתו עד לאחר הפשט : שראה שחיטתו והפשיט עורו - כאילו נזרק דמו במקדש, ונמצא טריפה לאחר הפשט
  26. ^ דאין מאכילין קדשים לכלבים, ושריפה ליכא: דאין שריפה בקדשים אלא כשהובאה לעזרה ונפסל לאחר שחיטה
  27. ^ לא ידענא טעמא; ונראה בעיני דלא גרסינן האי פירושא, אלא הכי גרסינן: והלכה כדברי חכמים - ותו לא מידי; ותוספתא זו - גירסא דתלמידי תרביצאי היא, וטעו במה ששנינו במשנתינו במילתייהו דרבנן: 'לבית השריפה יצא'; ואני אומר דרבנן - לאו אדרבי עקיבא קיימי, דאיירי בבכור בגבולין, אלא אדרבי חנינא קיימי דאיירי בקדשי המקדש
  28. ^ חוץ לשלש מחנות, כדיליף לקמן בפירקין
  29. ^ לעסוקין בהן, כדכתיב: (ויקרא טז כח) והשורף אותם [יכבס בגדיו ורחץ בשרו במים ואחרי כן יבוא אל המחנה]
  30. ^ שנפסלו
  31. ^ טעונין שריפה כשאר פסולי קדשים, ו
  32. ^ פעמים בעזרה, פעמים בהר הבית, כדאמרינן בגמרא
  33. ^ הנשרפין כמצותן
  34. ^ לקמן יליף לה להוציאה לבית השריפה
  35. ^ בני אדם הנושאין במוט, אותן שבראש [האחד] יוצאים ראשונים
  36. ^ האחרונים; בגמרא יליף לה
  37. ^ דנגמרה שריפתן
  38. ^ אין המסייע שוב בהן מטמא בגדים; אבל מקמי הכי - כל המסייעין בשעת שריפה מטמאין בגדים; וכולה יליף בגמרא
  39. ^ שמחיצת אכילתן בעזרה
  40. ^ ופסולי אימורים אפילו של קדשים קלים: דהואיל והקטרת הכשירין בעזרה - אף שריפת פסוליהן בעזרה, כדילפינן בפסחים בפרק 'כל שעה' (דף כד.) מ'בקדש ... באש תשרף' (ויקרא ו כג: וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אהל מועד לכפר בקדש לא תאכל באש תשרף)
  41. ^ שלא הגיע זמנו לצאת, לפיכך נשרפין בעזרה
  42. ^ שהגיע זמנו לצאת; לפיכך נשרפין חוץ לעזרה
  43. ^ וכשהן נשרפין כמצותן שלא אירע בהן שום פסול
  44. ^ כדילפינן בפירקין
  45. ^ הואיל ועדיין לא יצאו
  46. ^ לאחר שיצאו
  47. ^ לפוסלן אם לנו
  48. ^ כגון: בשר עולה או אימורין שהן לאכילת מזבח, או בשר קדשי קדשים שהו אכילת אדם
  49. ^ דלשריפה קיימי
  50. ^ דלא אשכחן להו לפסול בלינה אלא או באכילת מזבח, כדכתיב (שמות כג יח) 'לא ילין חלב חגי [עד בקר]’ או באכילת אדם, כדכתיב (שם יב,י) [ו]לא תותירו [ממנו עד בקר, וננתו ממנו עד בקר באש תשרפו]
  51. ^ רבי שמעון וחכמים שנחלקו בפרק 'בית שמאי' (לעיל מג.) אם פיגול נוהג בחטאות הפנימיות
  52. ^ שאם חישב לאכול מבשר הפרים למחר או אם חישב בשחיטה על מנת לשורפן חוץ לשלש מחנות למחר
  53. ^ ד'מחשבת אכילה בדבר שדרכו לאכול' בעינן, והני לאו דרכן לאכול, וגבי שריפה נמי: אף על גב דכי אורחיה חשיב, 'אכילת מזבח' או 'אכילת אדם' בעינן לפגל; ומאן דאמר פיגול נוהג בפנימיים, כגון: אם חישב על הקטרת אימורים – דהוא 'אכילת מזבח' - להקטירו למחר
  54. ^ בבשרו? קסלקא דעתא דאי לינה פסלה - מחשבת לינה נמי פסלה
  55. ^ דבמידי דהקטרה - ודאי פסלה לינה
  56. ^ דכל זמן שלא נעשית מצותן מועלין בהן
  57. ^ לענין מעילה - בבשר איירי
  58. ^ לענין לינה
  59. ^ לענין בשר קאמר
  60. ^ במתניתא דלעיל
  61. ^ כגון שיצאו לפני זריקת דמים: שעדיין לא הגיע זמנן לצאת
  62. ^ לפוסלן, אם יצאו מן העזרה לפני זריקת דמים
  63. ^ אמאי תיפסול? הרי סופן לצאת
  64. ^ כי קא מיבעיא ליה אליבא דמאן דפסיל בשר קדשים קלים שיצא לפני זריקת דמים משום דעדיין לא הגיע זמנו לצאת; בפרק 'כל התדיר' (לעיל פט:)
  65. ^ הכא מאי?
  66. ^ בבשר קדשים קלים
  67. ^ מיפסלי ביציאתן
  68. ^ דקאי הכא ומדחי ליה - קאי הכא ומדחי ליה
  69. ^ ומיעוט אחד מן האברים משלים לרובא של בהמה ליציאתה
  70. ^ מי הוי יציאה לטמא את המתעסקין בהוצאת רובן או לא הוי יציאה
  71. ^ מי אמרינן שדי מיעוטא דאבר בתר רוב האבר, והוה ליה כמאן דלא נפק, ואין כאן רוב הבהמה לחוץ; ולענין טומאת בגדים מחוץ למחנה בעי
  72. ^ האי מיעוטא דאבר שיצא לחוץ
  73. ^ של פר
  74. ^ בחצי הפר יצא רוב אחד מן האברים, ומיעוטו בחצי הפר שבפנים
  75. ^ שנשאר בפנים