ביאור:בבלי זבחים דף כז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת זבחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

[1] חוץ למקומו – פסול, ואין בו כרת [2]; חוץ לזמנו – פיגול, וחייבין עליו כרת [3] למחר – פסול (כדמוקמינן לקמן, מידי דהוה אמחשבת הינוח: שהרי שחט על מנת להניח דמו למחר – פסול; ורבי יהודה היא דפסיל ליה [בפ"ג, (לקמן לה:)); חזר וחישב (בעבודה שניה), בין חוץ לזמנו בין חוץ למקומו - פסול ואין בו כרת (דהא איפסיל ליה במחשבה קמייתא, ותו לא חייל עליה פיגול, דלא קרבו כל מתיריו)' ואי שלא במקומו (דמזבח) כמקומו דמי, האי 'פסול' (בתמיה: אמאי קרי ליה 'פסול' להאי דחישב ליתן שלא במקומו למחר)? פיגול הוא (שהרי חישב בשחיטה על מנת לזרוק דמו למחר, דהיא אכילת מזבח)!? (אלא: לאו כמקומו דמי, ולא חשיבא 'אכילה')!

אמר מר זוטרא: זריקה דשריא בשר באכילה (כגון: במקום מתן הדם) - מייתא לידי פיגול (בין שחישב בה על מנת להקטיר אימורים למחר, בין שחישב בשחיטה לזרוק למחר), זריקה דלא שריא בשר באכילה (אי הוה עביד לה בזמנה, כגון: זריקה שלא במקומו, בין שחישב בה על מנת להקטיר אימורים למחר, בין שחישב בשחיטה למיעבד הך זריקה למחר) - לא מייתא לידי פיגול.

אמר ליה רב אשי למר זוטרא: מנא לך הא?

אמר ליה: דכתיב (ויקרא ז יח) ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו [ביום השלישי לא ירצה המקריב אתו לא יחשב לו] פגול יהיה [והנפש האכלת ממנו עונה תשא] - מי שפיגולו גרם לו (שלא יאכל - הוא דקאי בעונה תשא), יצא זה שאין פיגולו גרם לו אלא איסור דבר אחר גרם לו (יצא בשר שנזרק הדם שלא במקומו: דאיסור זריקה שלא במקומו גרם לו שלא יאכל, הלכך אין חייבין על פיגולו כרת; ונפקא לן מהכא דאי חישב בזריקה שלא במקומו על מנת לאכול או להקטיר למחר - לא הויא מחשבת זריקה לענין פיגול, ומינה: כי חישב בשחיטה על מנת לעשות זריקה זו חוץ לזמנו - לא הויא מחשבה בזריקה המפגלת)!

אי הכי (דלא הויא זריקה לענין מחשבה) - איפסולי נמי לא ליפסל!?

אמר רב נחמן בר יצחק: מידי דהוה אמחשבת הינוח (דהא חשיב מיהא להניחו למחר), ואליבא דרבי יהודה [4].

ריש לקיש [5] אמר: לעולם - פסול ממש [6], ושלא במקומו [7] כמקומו דמי [8], ולא קשיא [9]: כאן שנתן בשתיקה, כאן שנתן באמירה [10].

[11] תנן: 'חישב ליתן את הניתנין למטה למעלה למעלה למטה - עד מידי דהוה אמחשבת הינוח, ואליבא דרבי יהודה כו'.

רבי יוחנן אמר: אידי [12] ואידי [13] - שנתן בשתיקה, ושלא במקומו לאו כמקומו דמי, והא [שיחזור ויתן] דאיכא דם הנפש, הא [שפסול לגמרי] דליכא דם הנפש.

תנן: פסול ואין בו כרת: בשלמא לריש לקיש, היינו דקתני פסול ואין בו כרת [14]; אלא לרבי יוחנן [15] - מאי אין בו כרת [16]?

קשיא.

ולשמואל מאי אין בו כרת [17]?

הכי קאמר: אם נתן במחשבה [18] - פסול ואין בו כרת [19]. [20]

ורבי יוחנן, אי שלא במקומו לאו כמקומו דמי [21], ליהוי כי נשפך מן הכלי על הרצפה ויאספנו [22]!?

סבר לה [23] כמאן דאמר [24] 'לא יאספנו' [25], דאמר רב יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן: הכל מודים בניתנין למעלה שנתנן למעלה למטה שנתנן למטה שלא כמצותן [26] - לא יאספנו [27]; לא נחלקו [28] אלא בניתנין למעלה שנתנן למטה, למטה שנתנן למעלה, [29] שרבי יוסי אומר לא יאספנו [30] ורבי שמעון אומר יאספנו,


עמוד ב

[31] ומשנתינו כדברי האומר לא יאספנו [32].

ורב חסדא אמר אבימי: הכל [33] מודין בניתנין למטה שנתנן למעלה שלא יאספנו [34], וכל שכן בניתנין למעלה שנתנן למטה [35], הואיל ודמים העליונים - למטה הן באין [36]; לא נחלקו אלא בניתנין לפנים שנתנן בחוץ, בחוץ שנתנן לפנים, שרבי יוסי אומר יאספנו [37], ורבי שמעון אומר לא יאספנו [38].

אמר רב נחמן בר יצחק: אף אנן נמי תנינא [39]: [ספרא צו פרשה א משנה ז] 'רבי יהודה אומר: זאת היא העולה [(ויקרא ו ב) [צו את אהרן ואת בניו לאמר זאת תורת העולה היא העלה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבקר ואש המזבח תוקד בו] [40] - הרי אלו שלשה מיעוטין [41]: פרט לנשחטה בלילה, ושנשפך דמה, ושיצא דמה חוץ לקלעים: אם עלתה – תרד [42];

רבי שמעון אומר: ’[ה]עולה': אין לי אלא עולה כשרה [43], מנין לרבות שנשחטה בלילה, ושנשפך דמה, ושיצא דמה חוץ לקלעים, והלן [44], והיוצא [45], והטמא, ושנשחט [46] חוץ לזמנו וחוץ למקומו, ושקיבלו פסולין, וזרקו את דמה, והניתנין למעלה שנתנן למטה, והניתנין למטה שנתנן למעלה, והניתנין בפנים שנתנן בחוץ, והניתנין בחוץ שנתנן בפנים, והפסח והחטאת ששחטן שלא לשמן – מנין [47]? - תלמוד לומר: תורת העולה – [ריבה:] תורה אחת לכל העולין שאם עלו לא ירדו;

יכול שאני מרבה אף הרובע והנרבע [48] והמוקצה [49] והנעבד [50] והאתנן, והמחיר, והכלאים והטריפה, ויוצא דופן [51]? - תלמוד לומר: זאת.

ומה ראית לרבות את אלו ולהוציא את אלו, אחר שריבה הכתוב ומיעט [52]?

אמרת [53]: מרבה אני את אלו שהיה פסולן בקודש [54], ומוציא אני את אלו שלא היה פסולן בקודש.'

קתני מיהא הניתנין למטה שנתנן למעלה ולמעלה שנתנן למטה ולא פליג רבי יהודה [55] מאי טעמא? לאו משום דקלטיה מזבח [56], ושמע מינה [57]: לא יאספנו [58]!

אמר רבי אלעזר: מזבח הפנימי מקדש פסולין [59].

מאי קא משמע לן? תנינא: 'הניתנין בפנים כו' [60]' [61]?

אי מהתם - הוה אמינא הני מילי דם [62], דחזי ליה [63], אבל קומץ - דלא חזי ליה [64], אימא לא [65]!? קא משמע לן.

מיתיבי: 'קטרת זרה [66] שעלה לגבי מזבח [67] – תרד, שאין לך מקדש פסולין אלא מזבח החיצון בראוי לו [68]'; חיצון – אִין, פנימי לא!?

תריץ הכי: קטרת זרה שעלתה למזבח החיצון – תרד, שאין מזבח החיצון מקדש פסולין אלא הראוי לו, והפנימי - בין ראוי לו בין שאין ראוי לו; מאי טעמא? האי [מזבח חיצון] - רצפה [69], והאי [מזבח פנימי, מזבח הקטורת] - כלי שרת [70].

משנה:

השוחט את הזבח [71] לזרוק דמו בחוץ - או מקצת דמו בחוץ; להקטיר אימוריו בחוץ - או מקצת אימוריו בחוץ; לאכול בשרו בחוץ - או כזית מבשרו בחוץ, או לאכול כזית מעור האליה בחוץ – פסול, ואין בו כרת [72];

לזרוק דמו למחר, מקצת דמו למחר, להקטיר אימוריו למחר - או מקצת אימוריו למחר, לאכול בשרו למחר - או כזית מבשרו למחר [73], או לאכול כזית מעור האליה למחר – פיגול, וחייבין עליו כרת [74].

גמרא:

סברוה: עור אליה

הערות עריכה

  1. ^ על מנת לאוכלו
  2. ^ על אכילתו
  3. '^ שהרי קרבו מתיריו, דהכי תנן במתניתין (פ"ב מ"ג; (לקמן כט:) חוץ למקומו פסול, חוץ לזמנו פיגול [ובלבד שיקרב המתיר כמצותו]’ שהרי קרבו מתיריו, מהן פיגול ומהן בשתיקה, ואין [ובלבד שאין] כאן פסול מחשבה אחרת להוציאו מיד פיגול); (אבל אם אותה מחשבה שחישב בעבודה ראשונה: ליתן את הניתנין למטה למעלה, חישב לזרוק אותה זריקה)
  4. '^ לקמן בפרק 'כל הפסולין' (פ"ג מ"ו, דף לה:) תנן: להניח מדמו למחר... כשר, ורבי יהודה פוסל
  5. ^ אמתניתין קאי
  6. ^ ופליג אדשמואל: דלא תני תנא 'פסול' אבשר לחודיה אי לא פריש בהדיא, ומתניתין - פסול לגמרי קאמר: שאף בעלים לא נתכפרו
  7. ^ כשמואל סבירא ליה:
  8. ^ לענין כפרה, ולא להתיר באכילה, כדדריש ליה שמואל לקרא דלעיל ואני נתתיו לכם (ויקרא יז יא) וגו'
  9. ^ אמתניתין
  10. ^ דרשא דקרא דמשמע בעלים נתכפרו כשנתן בשלא במקומו – בשתיקה; ומתניתין דקתני 'פסול' בנתן במחשבת לאכול בשר חוץ לזמנו; ואשמעינן דפסול ואין בו כרת: דמחשבת זריקה זו - מחשבה הוא לפסול, דכמקומו דמי, ולא לפגל: דזריקה דלא שריא בשר באכילה לא מייתי לידי פיגול
  11. ^ כל הנך תיובתא דאותבינן לשמואל - מותבינן נמי לריש לקיש, דהא כוותיה סבירא ליה דשלא במקומו כמקומו דמי:
  12. ^ מתניתין דקתני פסול וליכא תקנתא
  13. ^ ומתניתין דכל הפסולים דתני תקנתא
  14. ^ דאוקי מתניתין כשנתן במחשבה, איצטריך למיתני אין בו כרת לאשמועינן דאף על גב דחשיב בהך זריקה חוץ לזמנו - אינו פיגול, וכדאמרן: דלא שריא בשר באכילה - לא מייתי לידי פיגול
  15. ^ דמוקי בשתיקה, והאי 'פסול' משום דלא במקומו הוא
  16. ^ פשיטא דאין בו כרת
  17. ^ דאיהו נמי מוקי לה בשתיקה
  18. ^ דחוץ לזמנו
  19. ^ ואיצטריך לאשמועינן: אף על גב דלענין כפרה כמקומו דמי - מחשבת פיגול לא חיילא, הואיל ולא שריא בשר באכילה
  20. ^ אבל לרבי יוחנן לא מצי לשנויי הכי: דכיון דאשמעינן תנא דידן 'פסול', ומשום דשלא במקומו לאו כמקומו דמי - פשיטא דאם נתן במחשבה לא הויא מחשבה, דהוי כאילו נתנו על הרצפה: דלא קרבו כל מתיריו.
  21. ^ כיון דלאו זריקה הוא כלל
  22. ^ ואפילו ליכא דם הנפש אחרינא - אמאי פסול? יאסוף את זה מן המזבח, ויחזור ויתננו במקומו!? בשלמא לשמואל ולריש לקיש: כיון דזריקה היא לכפרה - אידחי ליה מלאספו, שהרי כיפר, אלא לרבי יוחנן - יאספנו
  23. ^ תנא דמתניתין
  24. ^ כיון דהגיע למזבח
  25. ^ ואף על גב דשלא כהילכתו הוא - קלטיה מזבח לאפוקי מתורת כפרה אחריתי
  26. ^ כגון במחשבה או בשמאל
  27. ^ לחזור וליתנו כמצותו: דכיון דניתן במקומו - אזדא ליה תורת זריקה מיניה
  28. ^ הנך תנאי
  29. ^ דבעינן למימר
  30. ^ ואף על גב דלאו כמקומו דמי
  31. ^ ועל כרחך ליכא למימר דטעמא דרבי יוסי משום דסבירא ליה דשלא במקומו כמקומו דמי: דאם כן, אדמיפלגי באסיפה - ליפלגי בכפרה, ונימא רבי יוסי 'כיפר' ורבי שמעון 'לא כיפר'! אלא לרבי יוסי נמי לאו כמקומו דמי, ואפילו הכי לא יאספנו
  32. ^ ומשום הכי תנא 'פסול' במתניתין
  33. ^ רבי יוסי ורבי שמעון
  34. ^ דהואיל וניתן במזבח הראוי לו - לא הוי כנשפך על הרצפה: דקלטיה מזבח לאפוקי מכלל זריקה במקום אחר
  35. ^ דקרובה היא למתנה גמורה
  36. ^ שהרי דמים העליונים למטה הן שותתין ויורדין, הלכך האי דם - סופו לירד למטה היה ראוי, וכי יהביה למטה - קלטיה מזבח מלאוספו ולחזור וליתנו למעלה
  37. ^ דכיון דלמזבח זה לא היה ראוי - לא קלטיה כלל
  38. ^ שהרי לשם מזבח היה ראוי, והרי בא לשום מזבח
  39. ^ דאיתיה לדרבי יוחנן, דאמר דאיכא דאית ליה 'לא יאספנו' ואף על גב דשלא במקומו לאו כמקומו דמי לענין כפרה - לענין אסיפה מיהו קלטיה מזבח
  40. ^ זאת היא מיעוטא: זאת ולא אחרת; היא הוי מיעוטא; ה"א דהעולה הוי מיעוטא, כלומר: העולה המיוחדת, ולא כולן
  41. ^ לפי שבא המקרא הזה ללמדנו על הפסולין למזבח שעלו דלא ירדו, דילפינן מעולה על מוקדה על המזבח כל הלילה (ויקרא ו ב) משעלה על מוקדה - תהא שם כל הלילה; לפיכך מיעט לך בו שלשה מעוטין, למעט בו שלשה פסולין
  42. ^ אבל שאר פסולין - אם עלו לא ירדו; ולקמן בפרק 'המזבח מקדש' (דף פד:) מפרש טעמא דרבי יהודה דמרבי שאר פסולין ומפיק הנך
  43. ^ תהא על מוקדה כל הלילה עד הבקר
  44. ^ שלן בשרה חוץ למזבח
  45. ^ שיצא בשרה
  46. ^ על מנת להקטיר
  47. ^ שכיון שעלו לא ירדו
  48. ^ על פי עד אחד, שמותר להדיוט ואסור לגבוה, ונפקי לן מקראי במסכת תמורה בפרק 'כל האסורין' (דף כח.)
  49. ^ מוקצה שהקצהו לתקרובת עבודת כוכבים
  50. ^ שהשתחוה לבהמה
  51. ^ שור או כשב (ויקרא כב כז) - פרט לכלאים; כי יולד - פרט ליוצא דופן (חולין דף לח:)
  52. ^ ולא פירש לך הכתוב מה ריבה ומה מיעט
  53. ^ ומעצמך
  54. ^ משבאו לעזרה נפסלו
  55. ^ לשווינהו כנשפך על הרצפה, ונימא יֵרדו, כדאמר רבי יהודה - פרט לנשפך דמה, ואלמא לאו כנשפך דמה קחשיב ליה
  56. ^ לקדושי
  57. ^ לענין אסיפה
  58. ^ והא ליכא למימר משום דקסבר שלא במקומו כמקומו דמי, ומשום דכיפרה הוא, דהא דומיא דשאר זריקות פסולות קתני ליה; ומדרבי שמעון היינו טעמא דלא מייתי ליה: דאיכא למימר טעמא דרבי שמעון משום דתורת העולה ריבה ואפילו נשפך דמה נמי קאמר דלא ירדו
  59. ^ שאם עלו לא ירדו ואף על גב דלא כתיב קרא אלא בחיצון
  60. ^ גירסת רש"י: הניתנין בחוץ שנתנן בפנים לא ירדו אבריהם ממזבח
  61. ^ ולא פליג רבי יהודה; מאי - לאו דקלטיה פנימי לדם זה שניתנו עליו, ואף על פי שנפסל בכניסתו להיכל משום וכל חטאת אשר יובא מדמה (ויקרא ו כג) הוה ליה כנשפך דמה
  62. ^ שפסול - הוא דמקדש
  63. ^ הואיל וחזי ליה דם בעלמא, כגון: דמים הפנימיים
  64. ^ דכתיב (שמות ל ט) לא תעלו עליו קטרת זרה ועולה ומנחה
  65. ^ אימא אם עלה עליו - ירד
  66. ^ קטרת נדבה; שלא התיר הכתוב אלא קטרת של ציבור, שחרית וערבית
  67. ^ קסלקא דעתך דבמזבח הקטרת קאי
  68. ^ לאפוקי קמצים, שלא קידשו בכלי; הכי מפרש לקמן בפרק 'המזבח' (דף פג:)
  69. ^ בבנין אבנים, שלא נמשח; לפיכך אין קדושתו בזה חמורה כזה שהוא כלי שרת המיטלטל
  70. ^ ונמשח עם המשכן
  71. ^ שלמים או שאר הנאכלין
  72. ^ והאוכלו, ואפילו בחוץ - אין ענוש כרת
  73. ^ ליכא לאוקומה בשלמים, אלא בתודה וחטאת ואשם, דאילו בשלמים - מחר זמנו הוא; אבל לזרוק דמו או להקטיר אימוריו אפילו בשלמים - הוי למחר חוץ לזמנו
  74. ^ האוכלו אפילו בזמנו ענוש כרת; ובגמרא יליף לה