ביאור:בבלי זבחים דף עח
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת זבחים:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ • הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
המשך המשנה
רבי יהודה אומר: אין דם מבטל דם [1].
נתערב בדם פסולין [2] - ישפך לאמה [3];
[4] בדם התמצית - ישפך לאמה [5];
רבי אליעזר מכשיר [6].
אם לא נמלך ונתן – כשר [7].
גמרא:
אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: לא שנו [8] אלא שנפלו מים לתוך דם, אבל נפל דם לתוך מים - ראשון ראשון בטל.
אמר רב פפא: ולענין כיסוי [9] אינו כן [10], לפי שאין דחוי במצות [11].
אמר ריש לקיש: הפיגול והנותר והטמא שבללן זה בזה [12] ואכלן – פטור [13]: אי אפשר שלא ירבה מין על חבירו ויבטלנו;
שמע מינה תלת:
שמע מינה: איסורין מבטלין זה את זה [14],
ושמע מינה נותן טעם ברוב לאו דאורייתא [15],
ושמע מינה התראת ספק לא שמה התראה [16].
מתיב רבא: 'עשה עיסה מן חיטין ומן אורז: אם יש בה טעם דגן חייבת בחלה ואע"ג דרובא אורז'!?
מדרבנן.
אי הכי - אימא סיפא: 'אדם יוצא בה ידי חובתו [17] בפסח' [18]!
אלא: מין בשאינו מינו [19] – בטעמא [20], מין במינו – ברובא.
ונשער מין במינו כמין בשאינו מינו [21], דתנן נתערב ביין - רואין אותו כאילו הוא מים, מאי? לאו רואין אותו = ליין כאילו הוא מים [22]?
לא! רואין אותו = לדם כאילו הוא מים [23].
אי הכי – 'בטל' מיבעי ליה! ועוד תניא: רבי יהודה אומר: רואין אותו כאילו הוא יין אדום; אם דיהה מראהו – כשר, ואם לאו – פסול. [24]
תנאי היא [25], דתניא: 'דלי [26] שיש בו יין לבן או חלב [27], והטבילו [28] - הולכין אחר הרוב [29]; רבי יהודה אומר: רואין אותו כאילו הוא יין אדום: אם דיהה מראהו – כשר, ואם לאו - פסול [30]',
ורמינהי 'דלי שהוא מלא רוקין והטבילו - כאילו לא טבל [31]; [מלא] מי רגלים - רואין אותו כאילו הן מים [32]; מלא מי חטאת [33] - [34] עד שירבו המים על מי חטאת [35]'; מאן שמעת ליה דאית ליה 'רואין'? - רבי יהודה [36], וקתני [37] דסגי ליה ברובא [38]!?
אמר אביי: לא קשיא
הערות
עריכה- ^ דמין במינו לא בטיל; ואפילו טיפה לתוך כלי גדול - כשר לזריקה
- ^ כגון ברובע ונרבע, או בנשחט חוץ לזמנו או חוץ למקומו
- ^ ואפילו הכשר רבה עליו
- ^ וכן
- ^ ואף על פי שדם הנפש רבה עליו; ומשום גזירה, כדמפרש בגמרא
- ^ טעמא מפרש בגמרא
- ^ אפילו לתנא קמא: דאפילו לכתחלה, אי לאו משום גזירה - היה מכשיר
- ^ דאם יש בו מראית דם – כשר, ואף על גב דרובא מים
- ^ דתנן ביה נמי כהאי גוונא 'שנתערב במים - אם יש בו מראית דם - חייב לכסות' בפרק 'כיסוי הדם' (חולין פ"ו מ"ה, דף פז.)
- ^ דאפילו נתן דם לתוך מים, אם יש בו מראית דם - חייב לכסות, ולא אמרינן 'קמא קמא בטיל ליה'
- ^ דאף על פי שנדחה טפה ראשונה שנפל לתוך המים, ולא היה מראיתה ניכר - אפילו הכי: כי הדר נפל טפה שניה - חוזרת ראשונה וניעורה להצטרף עמה, וכי נפל עד שהפכו מים למראה דם - חוזר ונראה לכיסוי, ולא אמרינן 'הואיל ונדחה – ידחה': דלא שייך דחוי אלא בדבר קדושה
- ^ כזית מזה וכזית מזה, ונתן לתוך פיו
- ^ ממלקות, ואפילו התרו בו
- ^ כי היכי דהיתר מבטל איסור, ולא אמרינן 'איסורא לא מבטל איסורא'
- ^ הא דאמור רבנן בכל דוכתי 'איסור הנותן טעם בהיתר - אוסרו ואף על פי שההיתר ברוב' - לאו דאורייתא הוא ללקות עליו, דאי דאורייתא - נהי נמי דרבה מין על חבירו - מכל מקום טעמא יהיב, ואיכא טעמא דשיעור שלם! וקסלקא דעתא השתא דאפילו פיגול ונותר משני מינים שטעמו של זה ניכר בזה - נמי פטור לריש לקיש, כגון האי בשר והאי שירי מנחה
- ^ כשהוא לועס אותה בפיו - נבלל מין לתוך חבירו: מיעוטו של זה ברובו של זה, ובטל המיעוט ברוב; והבטל בכל מין נוסף על המבטל, ונקרא בשמו, ונגרע ממינו; ואי אפשר לכוין שלא יהא ממין האחד בטל בחבירו יותר ממה שבטל ממין חבירו בו, ונמצא שאין באותו מין כשיעור, דבציר ליה שיעוריה, ולא ידעינן הי מינייהו בצר ליה; וכי מתרינן ביה - לא ידעינן משום מאי נתרי ביה - וצריך להתרות בו משום האיסור! הילכך: כי מתרו ביה משום פיגול - הויא התראת ספק: דלמא לא בדידיה תהוי חיובא, וכן בנותר: ואף על גב דבמסקנא ודאי אחד מינייהו עבר בשעת התראה - מיהא ספק הוא בכל אחד אם יעבור עליו אם לא, והתראת ספק - לאו התראה היא
- ^ של עשה ד'קום אכול מצה'
- ^ ואי נותן טעם ברוב - לאו דאורייתא, היכי נפיק? הא קיימא לן (פסחים דף לה.) ד'אין יוצאין אלא במצה שהיא מחמשת המינין', דכתיב 'לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות (דברים טז ג): 'דברים הבאים לידי חימוץ - אתה יוצא בהן ידי מצה, יצאו אלו שאין באין לידי חימוץ אלא לידי סרחון'
- ^ שהטעם ניכר בו
- ^ מחייב, ולקי מן התורה, וכי אמר ריש לקיש - בפיגול ונותר של מין ומינו, דליכא למיקם אטעמא, ולא תשמע מינה 'נותן טעם ברוב לאו דאורייתא'
- ^ כיון דהיכא דקיימינן אטעמא, כל כמה דיהיב טעמא - לא בטיל, כי ליכא למיקם נמי - אמאי מזלזלינן באיסורי למיהדר ולבטלן ברוב? נימא 'רואין אילו היה מין ושאינו מינו: הא יש בו היכר טעמא, השתא נמי לא ניבטיל עד דרבה עליו כל כך כשיעור ביטול של מין ושאינו מינו
- ^ ואם מראה דם היה ניכר בהן – כשר; אלמא: אף על גב דמין במינו הוא לענין ביטולא דחזותא - לא אמרינן ליבטל ברוב, אלא משערינן ליה כמין בשאינו מינו
- ^ ופסיל: דבטיל ליה ברובא, הואיל ובתר חזותא אזלינן; והכא ליכא למיקם עליה דמילתא בטיל ברובא
- ^ לקמן מייתי לה לכולה משנה.
- ^ דרבנן פליגי עליה דרבי יהודה, וכוותייהו קיימינן
- ^ טמא
- ^ שאין מראיהן ניכר בתוך המים
- ^ ולא שפך מה שבתוכו
- ^ אם לא היה חציו יין, כיון שהטבילו ונתמלא ממי המקוה ורבו המים על היין - טהור
- ^ וקאמר רבי יהודה: הואיל ואילו יין אדום הוה, כל זמן שאדמומית שלו ניכרת - לא בטיל במים, ואין טבילה עולה לכלי זה אלא אם כן שפך מהן עד שירבו ליכנס לתוכו ממי המקוה כדי להפקיע כל מראה היין הימנו, השתא נמי - כשהוא לבן - רואין אותו כאילו היה אדום; אם ממועט כל כך שהמים הנכנסים לתוכו יש בהן שיעור להפקיע מראיו – כשר, כלומר: עלתה לו טבילה, ואם לאו – פסול; אלמא משערין מין במינו כמין בשאינו מינו, ולהחמיר: דלא ליבטל ברובא כל דהו
- ^ שהרוק - עב הוא, וחוצץ בפני המים, ואינו בטל במים; ומלא לאו דוקא, אלא איידי דבעי למיתני מלא מי רגלים - דדוקא הוא: דאשמעינן רבותא: דלא בעי לבטולינהו, דכיון שעברו מי המקוה על פיו ונשקו לאותן שבתוכו - נעשו חבור להם, וטהר [הדלי], דמי רגלים מין מים הן - תני נמי 'מלא רוקין'
- ^ כלומר: אף על פי שמראיהן חלוק מקצת ממראה שאר מים - אפילו הכי, כיון דמין מים הן - לא בעי רובא לבטולי, אלא רואין אותו כו'
- ^ הואיל והן אב הטומאה, וחשיבי משום קדושתייהו
- ^ לא בטלין
- ^ אין טבילה עולה לכלי עד שישפוך מהם יותר מחציו של כלי, כדי שירבו המים הנכנסין על מי חטאת
- ^ דשמעת ליה דאמר 'רואין אותו כאילו הוא שנוי ממראה שלו
- ^ היכא דשוה מראה הבטל למראה המבטל, כגון מי חטאת: שאין מראיהן חלוק
- ^ למבטל, ולא אמרינן 'רואין אותו כאילו הוא יין אדום' להחמיר