ביאור:בבלי זבחים דף סד
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת זבחים:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ • הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
שאם היזה ולא מיצה כשירה ובלבד שיתן [1] מחוט הסיקרא ולמטה מדם הנפש.
[ו]שלשה דברים [היתה אותה קרן משמשת מלמטה ושלשה מלמעלה: מלמטה: חטאת העוף, והגשות, ושירי הדם]:
חטאת העוף - הא דאמרן [2];
הגשות - דכתיב (ויקרא ב ח) [והבאת את המנחה אשר יעשה מאלה לה' והקריבה אל הכהן] והגישה אל המזבח [3];
שירי הדם - דכתיב (ויקרא ד ל) [ולקח הכהן מדמה באצבעו ונתן על קרנת מזבח העלה] ואת כל דם הפר ישפוך אל יסוד המזבח [4].
'מלמעלה: ניסוך המים, והיין, ועולת העוף כשהיא רבה במזרח':
מאי טעמא?
רבי יוחנן אמר: מפני שקרובה מבית הדשן [5];
אמר רבי יוחנן: בא וראה כמה גדול כחן של כהנים: שאין לך קל בעופות יותר ממוראה ונוצה [6] - פעמים שהכהן זורקן יותר מבשלשים אמה [7]! – דתנן [8]: [9] נטל מחתה של כסף, ועלה לראש המזבח, ופינה את הגחלים אילך ואילך, וחתה מן המאוכלות הפנימיות, ויורד'; 'הגיע לרצפה [10] - מחזיר פניו כלפי צפון [11] והולך למזרחו של כבש [12] כעשר אמות [13] צבר את הגחלים 'על גבי הרצפה רחוק מן הכבש שלשה טפחים מקום שנותנין מוראה ונוצה ודישון מזבח הפנימי והמנורה [14].
[15] הני - טפי מתלתין וחד הויין!?
כל העולים למזבח [עולין דרך ימין, ומקיפין ויורדין דרך שמאל, חוץ מן העולה לשלשה אלו, שהיו עולין ויורדין על העקב]:
מאי טעמא [18]?
אמר רבי יוחנן: נסכים - שמא יתעשנו [19], ועולת העוף שמא תמות בעשן.
ורמינהו: [20] בא לו להקיף את המזבח - מאין הוא מתחיל? - מקרן דרומית מזרחית, מזרחית צפונית, צפונית מערבית, מערבית דרומית [21]; ונותנין לו יין לנסך [22]!?
אמר רבי יוחנן:
הקפה ברגל [23].
אמר רבא: דיקא נמי דקתני 'נותנין לו יין לנסך' ולא קתני 'אומר לו נסך'!
שמע מינה.
תנו רבנן: כל העולין למזבח - עולין דרך ימין ויורדין דרך שמאל: עולין דרך מזרח [24] ויורדין דרך מערב [25], חוץ מן העולה לשלשה דברים הללו, שעולים דרך מערב ויורדין דרך מערב, עולין דרך ימין ויורדין דרך ימין.
'דרך ימין'? דרך שמאל הוא [26]!?
אמר רבינא: תני 'שמאל'.
רבא אמר: מאי ימין [27]? = ימין דמזבח [28], ומאי שמאל [29] = שמאל דגברא.
וניתני או אידי ואידי [30] דמזבח, או אידי ואידי דגברא?
קשיא.
משנה:
חטאת העוף כיצד היה נעשית?
היה מולק את ראשה ממול ערפה, ואינו מבדיל [31], ומזה מדמה [32] על קיר המזבח;
שירי הדם היה מתמצה על היסוד [33];
ואין למזבח אלא דמה, וכולה לכהנים.
גמרא:
תנו רבנן [דומה לספרא ויקרא דבורא דנדבה פרשה ז משנה ז]: (ויקרא ה ט) והזה מדם החטאת [על קיר המזבח והנשאר בדם יִמָּצֵה אל יסוד המזבח חטאת הוא] - מגוף החטאת [34]; הא כיצד? אוחז בראש ובגוף, ומזה על קיר המזבח - ולא על קיר הכבש, ולא על קיר היכל, ולא על קיר אולם; ואיזה זה? קיר התחתון [35]; או אינו אלא קיר העליון? - ודין הוא: ומה בהמה, שעולתה למטה [36] - חטאתה למעלה [37], עוף, שעולתו למעלה [38] - אינו דין שחטאתו למעלה!? - תלמוד לומר: והנשאר בדם ימצה אל יסוד המזבח: קיר שהשירין שלו מתמצים ליסוד [39], ואיזה זה? - קיר התחתון [40].
ונעביד מעילאי [41] והדר נעביד [42] מתתאי [43]?
אמר רבא: מי כתיב 'יְמַצֶּה' [44]? 'יִמָּצֵה' כתיב, דממילא משמע [45].
אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב: כיצד מולקין חטאת העוף?
אוחז גפיו בשתי אצבעות, ושתי רגלים בשתי אצבעות [46], ומותח צוארה על רוחב גודלו [47] - ומולקה.
במתניתא תנא: ציפרא מלבר [48]: אוחז גפיו בשתי אצבעות ושני רגלים בשתי אצבעות, ומותח צוארו [49] על רוחב שתי אצבעותיו [50] – ומולק; וזו עבודה קשה שבמקדש.
זו היא ותו לא? והאיכא קמיצה וחפינה [51]?
אלא אימא 'זו עבודה קשה מעבודות קשות שבמקדש' [52].
משנה:
[משנה ה] עולת העוף כיצד נעשית?
עלה לכבש [53], ופנה לסובב; בא לו לקרן דרומית מזרחית [54], היה מולק את ראשה ממול ערפה [55], ומבדיל [56], ומיצה את דמה על קיר המזבח;
נטל את הראש והקיף בית מליקתו למזבח [57], וספגו במלח [58], וזרקו על גבי האשים;
בא לו לגוף, והסיר את המוראה [59] ואת הנוצה [60] ואת בני המעיים היוצאין עמם, והשליכן לבית הדשן;
שיסע [61] ולא הבדיל, ואם הבדיל כשר;
סופגו במלח וזרקו על גבי האשים;
[משנה ו] לא הסיר המוראה ולא הנוצה ואת בני מעיים היוצאין עמם, ולא ספגו במלח: כל ששינה בה מאחר שמיצה את דמה – כשירה.
הבדיל בחטאת [62] ולא [63] הבדיל בעולה [64] – פסול [65];
מיצה את דם הראש ולא מיצה דם הגוף – פסולה [66]; דם הגוף ולא מיצה דם הראש – כשירה;
[משנה ז] חטאת העוף שמלקה שלא לשמה, מיצה דמה שלא לשמה, לשמה ושלא לשמה, או שלא לשמה ולשמה – פסול;
עולת העוף כשירה [67], ובלבד שלא עלתה לבעלים לשם חובה.
אחד חטאת העוף ואחד עולת העוף שמלקן ושמיצה את דמן, לאכול דבר שדרכו לאכול [68] ולהקטיר דבר שדרכו להקטיר [69] חוץ למקומו – פסול, ואין בו כרת; חוץ לזמנו - פיגול וחייבין עליו כרת, ובלבד שיקריב המתיר כמצותו;
כיצד 'קרב המתיר כמצותו'?
מלק בשתיקה ומיצה הדם חוץ לזמנו, או שמלק חוץ לזמנו ומיצה הדם בשתיקה, או שמלק ומיצה הדם חוץ לזמנו - זהו 'שקרב המתיר כמצותו';
כיצד 'לא קרב המתיר כמצותו'?
מלק חוץ למקומו ומיצה הדם חוץ לזמנו, או שמלק חוץ לזמנו ומיצה הדם חוץ למקומו, או שמלק ומיצה הדם חוץ למקומו.
הערות
עריכה- ^ ההזאה הנעשית ראשון
- ^ דילפינן לעיל מכי חטאת היא האמור במנחה (ויקרא ה יא)
- ^ ודרשינן לעיל דאקרן מערבית דרומית קאי
- ^ ואמרינן ב'איזהו מקומן' (לעיל דף נג.) 'ילמד ירידתו מן הכבש בחטאות החיצונות מיציאתו מן ההיכל בסמוך לו', והיינו יסוד דרומי; ובכל הדרום אין לך יסוד אלא אמה אחת בקרן מערבית דרומית, כדאמרינן (שם דף נד.): 'אוכל בדרום אמה אחת'
- ^ מקום שנותנין שם בכל בקר תרומת הדשן, שכתב בה ושמו אצל המזבח (ויקרא ו ג), והוא במזרחו של כבש; וכתיב גבי מוראה ונוצה (ויקרא א טז) והשליך אותה אצל המזבח קדמה אל מקום הדשן; ולקמן מייתי משנה ממסכת תמיד: דבמזרחו של כבש הוה, והיינו לקרן דרומית מזרחית
- ^ ודבר שהוא קל מאד - אין נוח לזורקו למרחוק
- ^ כשהיא רבה במזרח ונעשית בקרן מערבית דרומית - צריך לזרוק יותר משלשים אמה
- ^ במסכת תמיד [פ"א מ"ד]
- ^ מי שזכה בתרומת הדשן של מחתה
- ^ לסוף הכבש
- ^ כלפי המזבח
- ^ ומתקרב למזבח
- ^ ממקום שכלה הכבש, דהיינו רחוק מראש המזבח כ"ב אמה
- ^ אלמא התם הוי בית הדשן; וכשהוא עושה עולת העוף בקרן מערבית דרומית - צריך לזורקה כל אלכסון של כ"ב על כ"ב, שהרי מצפון לדרום אמרו דאיכא כ"ב; וממקום שהוא עומד עד מזרחו של כבש - אין פחות מכ"ב [ששה מן הקרן לכבש, ורוחב הכבש ט"ז אמה]; ואפילו הוא מתקרב לכבש כל אמת רוחב הקרן, ואין כאן אלא כ"א - תן כנגדה אמה מקום מעמדו, נמצא שהוא מרוחק מבית הדשן הכ' אמות: שהוא עומד בראש המזבח ולא בסובב: שכשהיא נעשית במזרח - עומד בסובב, לפי שיש לו כבש קטן במזרח לפנות הימנו לסובב, אבל לצד המערב אין לו כבש לפנות לסובב, וצריך לעלות על ראש המזבח לעמוד בדרומה של קרן; והכי תנן במסכת סוכה (דף מח.) גבי נסכים: עלה [בכבש] ופנה לשמאלו ולא תנן בה 'ופנה לסובב'; הרי משפת הקרן ולכבש חמש אמות: שהכבש רחב ט"ז באמצע המזבח; נמצא ראש המזבח עודף עליו לכל צד שש אמות - הרי כ"ב אמה עם רוחב הקרן; ואף על פי שזה נמשך לצד הכבש אמה של קרן צפון - מקום מעמדו - הרי נתרחק כנגדה אמה לדרום; נמצא בית הדשן עומד כנגדה באלכסון של כ"ב על כ"ב, וכל אמתא בריבוע = אמתא ותרי חומשי באלכסונא; נמצא תוספת שמונה אמות וארבעה חומשים, הרי שלשים אמות וארבעה טפחים גדולים; ובית הדשן היה משוך ממזרחו של כבש שלשה טפחים - הרי שלשים ואחד אמה וטפח
- ^ והיינו דפריך:
- ^ ומשנינן:
- ^ והוי להו טפח יותר משלשים
- ^ העולה אין עולה דרך ימין, ויקיף - והלא דרך ימין מצוה, כדאמרן לעיל
- ^ כשיקיף את המערכה, בעשן המערכה, וקיימא לן במנחות (דף פו:): יין מעושן פסול
- ^ משנה היא במסכת תמיד [פ"ז מ"ג], גבי כהן גדול: שאינו כשאר כהנים לזכות בפייס לעבודה אחת, אלא עובד וגומר בכל חפצו, כדתנן במסכת יומא (פ"א מ,ב; דף יז:) 'כהן גדול מקריב חלק בראש'; אמר "עולה זו אני מקריב" - בזמן שהוא רוצה להקטיר; מי שזכו בהולכת האיברים - מושיטין לו, והוא עומד בראש המזבח וזורקן למערכה; ולאחר שגמר
- ^ עד שמגיע לקרן השיתין
- ^ וקסלקא דעתך והיין בידו אלמא לא חיישינן לשמא נתעשנו
- ^ ואין היין בידו; ולמצוה בעלמא, מפני שכל העולין לשאר דברים - פונין לימין ומקיפין, וזה להקטיר עולה; לפיכך מקיף ובא למקום שמנסכין שם, ונותנין לו יין לנסך; אבל שאר כהנים שהזוכה בנסכים בפייס לא זכה לעבודה אחרת – עולה, והיין בידו, ופנה לשמאל, וחוזר על העקב, כדמתניתן
- ^ כשהן עולין לכבש – במזרחו: אצל שפתו עולין, שהרי דרך ימין יפנה, ולמה לו להאריך הילוכו כל רחבו של כבש?
- ^ וכשהוא יורד - יורד בשפת מערבו של כבש
- ^ מערבו של כבש - שמאל הוי כשהאיש פניו למזבח
- ^ דקתני בסיפא
- ^ שהמזבח פניו לדרום וימינו למערב
- ^ דקתני ברישא
- ^ דרישא ודסיפא
- ^ הראש מן הגוף, אלא סימן אחד לבדו מולק, דכתיב בה ומלק את ראשו ממול ערפו ולא יבדיל (ויקרא ה ח) וב'הכל שוחטין' (חולין דף כא:) ילפינן דבסימן אחד הוא
- ^ אוחז בעוף עצמו ומזה
- ^ שמקיף ומקרב בית מליקתו למזבח, ודוחקו בקיר, והדם מתמצה ויורד ליסוד, שהרי למטה מן החוט היא נעשית וכניסת הסובב למעלה הימנו
- ^ שלא יזה לה בכלי ולא באצבע, אלא אוחז בעוף עצמו ומזה
- ^ שלמטה מן החוט
- ^ כדאמרן בפרק קמא (לעיל דף י:) דכתיב בחטאת בהמה המחטא אותה (ויקרא ו יט) - אותה דמה למעלה, ואין אחרת דמה למעלה
- ^ ד'קרנות' כתיבי בה
- ^ כדיליף לקמן בפירקין (דף סה.)
- ^ כשמזה - הדם שותת ומתמצה ליסוד
- ^ פעמים שהוא מתמצה לסובב כשהוא עושהו למעלה מן הסובב, דמן החוט עד הקרנות – 'קיר העליון' הוא; אבל קיר התחתון - כולו למטה מן הסובב, שהחוט למטה מן הסובב אמה
- ^ הזאתה יעשה למעלה, והדין נותן, כדאמרן
- ^ מיצוי
- ^ כדכתיב
- ^ אי הוה כתיב יְמַצּה - הוה משמע שמזהיר את הכהן שיחזור וימצה אחר הזאה
- ^ השתא דכתיב יִמָּצה - משמע נמי לענין הזאה דממילא יהיה דם מצוי אצל היסוד
- ^ גוף העוף על כפו מבפנים, ומכניס שני רגליה בין אצבע קטנה = זרת לקמיצה, ושני גפיה בין אמה לאצבע
- ^ גרונה התחתון מותח על רוחב החיצון של גודל: שמכניס הצואר בין אצבע לגודל, נמצא הגרון לצד גודלו, ומותחו על גודלו, והעורף מלמעלה
- ^ כמו שאנו עושים על גב היד, אלא שהופך פניו של עוף על גב ידו שיהא העורף מלמעלה
- ^ הגרון
- ^ על רוחב הפנימי של שתי אצבעותיו: אצבע ואמה
- ^ גבי קמיצה נמי תניא זו היא עבודה קשה: שצריך למחוק בגודלו מלמעלה ובאצבעו קטנה למטה, שלא יהא הקומץ מבורץ; וכן בחפינת יום הכפורים נמי תניא 'זו היא עבודה קשה', ותרוייהו בסדר יומא בפרק 'הוציאו לו' (דף מז: ודף מט:)
- ^ כלומר: אחת מעבודות קשות שבמקדש
- ^ לפי שנעשית למעלה כדילפינן בגמרא
- ^ כדאמרן: שקרובה לבית הדשן
- ^ ערפה = גובה הראש; מול ערפה = למטה, לצד האגפים: מול הרואה את העורף
- ^ בשני סימנין כדיליף ב'הכל שוחטין' (חולין דף כא:)
- ^ סומכו ודוחקו בקיר כדי שיתמצה הדם
- ^ מקנחו במלח הנמצא בראש המזבח, כדכתיב וכל קרבן מנחתך במלח תמלח (ויקרא ב יג) ואומר ב'הקומץ רבה' (מנחות דף כא:) 'בשלשה מקומות המלח נתונה: בלישכת המלח, ועל גבי הכבש, ובראש המזבח'
- ^ זפק
- ^ שנוטל העור שכנגד הזפק בנוצתה עם הזפק
- ^ הגוף בין אגפיה
- ^ במליקתה: שמלק שני סימנין
- ^ או לא
- ^ שמלקה בסימן אחד
- ^ דכל שינוי שהוא לפני עבודות הדם - פסולות; ובגמרא מפרש טעמא
- ^ מפרש טעמא בגמרא
- ^ שלא לשמן אין מוציא עולה מידי פיגול, מפני שהיא כשירה בשלא לשמה
- ^ חטאת העוף
- ^ עולת העוף