פתיחת התפריט הראשי

ביאור:בבלי זבחים דף סט

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת זבחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

וליטעמיך – שלא היה פסולו בקודש לאיתויי מאי? – אלא: רישא לאיתויי שחיטת קדשים בפנים [1], סיפא לאיתויי מליקת חולין בחוץ [2].

תניא כוותיה דרבי יוחנן: מלקה זר, מלקה פסול: הפיגול והנותר והטמא - אין מטמאין אבית הבליעה [3].

אמר רבי יצחק: שמעתי שתים: אחת קמיצת זר ואחת מליקת זר, אחת תרד ואחת לא תרד - ולא ידענא.

אמר חזקיה: מסתברא קמיצה תרד, מליקה לא תרד.

מאי שנא מליקה - דישנה בבמה? קמיצה נמי ישנה בבמה [4]!? וכי תימא אין מנחה בבמה - אין עופות נמי בבמה, דאמר רב ששת: לדברי האומר 'יש מנחה בבמה' [5] - יש עופות בבמה; לדברי האומר 'אין מנחה' - אין עופות; מאי טעמא? 'זבחים' [6] ולא מנחות, 'זבחים' ולא עופות!

אלא אימא: אין קידוש בכלי שרת במנחה בבמה [7].

מלק בשמאל או בלילה כו':

תנו רבנן [8]: יכול תהא מליקה שהיא לפנים* מטמאה בגדים בבית הבליעה?

  • [ בעזרה; היות ולפני כן דן הספרא במעשים שנעשו בחוץ – כאן מדגישה שדנה במעשה שנעשה בפנים.]

תלמוד לומר: נבלה (ויקרא יז טו: וכל נפש אשר תאכל נבלה וטרפה באזרח ובגר וכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב וטהר)

הא נמי נבלה היא [9]?

אלא תלמוד לומר: [ו]טריפה [10]: מה טריפה שאין מתרת את האיסור [11] [שטמ"ק: דאם עלתה תרד וכו’] - אף כל שאין מתרת את האיסור [12], יצא מליקה שהיא לפנים [13]: הואיל והיא מתרת את האיסור [14] - אין מטמא בגדים בבית הבליעה; הביא המולק <ק"ץ חפ"ץ סימן> קדשים בחוץ 'ומולק חולין בין מבפנים בין מבחוץ; הואיל ואין מתירין את האיסור - מטמאין בגדים אבית הבליעה.

תניא אידך: יכול תהא שחיטת חולין לפנים [15] וקדשים בין מבפנים ובין מבחוץ מטמאה אבית הבליעה?

תלמוד לומר: נבלה.

הא נמי נבלה היא [16]?

אלא תלמוד לומר: טריפה [17]: מה טריפה שווה בפנים כבחוץ - אף כל שוות בפנים כבחוץ [18], יצא שחיטת חולין בפנים וקדשים בין מבפנים בין מבחוץ; הואיל ולא שוו בפנים כבחוץ - אין מטמאין בגדים אבית הבליעה. [19]

בשלמא חולין לא שוו בפנים כבחוץ [20]; אלא קדשים אידי ואידי [21] פסולין נינהו [22]!

אמר רבא [23]: אם הועילה לו שחיטת חוץ לחייבו כרת [24] - [25] לא תועיל לו לטהרה מידי נבילה [26]?

אשכחן חוץ, פנים מנלן?

[27] הואיל ולא שוו בפנים כבחוץ [28].

אי הכי, מלק קדשים בחוץ [29] נמי לא, דלא שוו בפנים כבחוץ [30]?

אמר רב שימי בר אשי: דנין דבר שלא בהיכשרו [31] מדבר שלא בהיכשרו [32], ואין דנין דבר שלא בהיכשרו [33] מדבר שבהיכשרו [34].

ולא? והתניא: 'מנין ליוצא - שאם עלה לא ירד? - שהרי יוצא כשר בבמה'

תנא – א'זאת תורת העולה (ויקרא ו ב: צו את אהרן ואת בניו לאמר זאת תורת העלה הִוא העלה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבקר ואש המזבח תוקד בו) – ריבה' סמיך ליה.

משנה:

מלק ונמצאת טריפה: רבי מאיר אומר: אינו מטמא בבית הבליעה;


עמוד ב

המשך המשנה

רבי יהודה אומר מטמא [35].

אמר רבי מאיר: קל וחומר: אם נבלת בהמה, שמטמאה במגע ובמשא, שחיטתה מטהרת טריפתה מטומאתה [36] - נבלת העוף, שאינו מטמא במגע ובמשא [37], אינו דין שתהא שחיטתו מטהרת טריפתו מטומאתו? [38] מה מצינו בשחיטתו [39] שהיא מכשרתה לאכילה [40] ומטהרת טריפתו מטומאתו - אף מליקתו [41] שהיא מכשרתו באכילה [42], תטהר טריפתו מידי טומאתו!

רבי יוסי אומר: דיה כנבלת בהמה: שחיטתה מטהרתה ולא מליקתה [43].

גמרא:

ורבי מאיר לא דריש דיו? והא דיו דאורייתא הוא, דתניא [ברייתא דרבי ישמעאל, פתיתחתא לספרא]: 'מדין קל וחומר כיצד [44]? (במדבר יב יד) ויאמר ה' אל משה ואביה ירק ירק בפניה [הלא תכלם שבעת ימים תסגר שבעת ימים מחוץ למחנה ואחר תאסף] - קל וחומר [45] לשכינה ארבעה עשר יום! אלא דיו לבא מן הדין להיות כנדון [46]'!?

אמר רבי יוסי ברבי אבין: רבי מאיר - קרא אשכח וקדרש [ספרא שמיני פרשה י פרק יב משנה ה, בשנויים]: (ויקרא יא מו) זאת תורת הבהמה והעוף [וכל נפש החיה הרמשת במים ולכל נפש השרצת על הארץ] - וכי באיזו תורה שוותה בהמה לעוף ועוף לבהמה? בהמה מטמאה במגע ובמשא עוף אינו מטמא במגע ובמשא [47]!? עוף מטמא בגדים אבית הבליעה, בהמה אינה מטמאה בגדים אבית הבליעה [48]!? אלא לומר לך: מה בהמה, דבר שמכשירה לאכילה מטהר טריפתה מטומאתה [49] - אף עוף: דבר שמכשיר באכילה - מטהר טריפתו מטומאתו.

ור' יהודה - מאי טעמיה?

קרא אשכח וקדרש: נבלה טריפה (ויקרא יז טו: וכל נפש אשר תאכל נבלה וטרפה באזרח ובגר וכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב וטהר); [ספרא אחרי מות פרק יב משנה ח, בשנויים] אמר רבי יהודה: טריפה למה נאמרה [50]? אם טריפה חיה* [שטמ"ק אות ז: פירוש הקונטרס דחוק מאד... להך נראה שהכי פירושו: אי טריפה חיה כלומר: דמיירי קרא בעודו חיה – שתלש ממנה בשר ואכל, דמטמא בבית הבליעה] - הרי נבילה אמורה [51]; אם טריפה אינה חיה [52] [שטמ"ק המשך אות ז: כלומר: דאיירי קרא שמתה ולאחר טריפתה] - הרי היא בכלל נבילה [53]!? אלא להביא טריפה ששחטה שמטמאה [54].

אמר ליה רב שיזבי: אלא מעתה, דכתיב (ויקרא ז כד) וחלב נבלה וחלב טרפה [יעשה לכל מלאכה ואכל לא תאכלהו] [56] - התם נמי נימא 'אם טריפה חיה - הרי נבילה אמורה, אם טריפה אינה חיה - הרי היא בכלל נבילה [57], אלא להביא טריפה ששחטה שחלבה טהור' - מכלל דהיא מטמאה [58]! והאמר רב יהודה אמר רב, ואמרי לה במתניתא תנא: (ויקרא יא לט) וכי ימות מן הבהמה [אשר היא לכם לאכלה הנגע בנבלתה יטמא עד הערב]: מקצת בהמה מטמאה, מקצת בהמה אינה מטמאה - ואיזו זו? - זו טריפה ששחטה!? אלא טריפה מיבעי ליה למעוטי: טמאה - מי שיש במינה טריפה, יצתה זו שאין במינה טריפה; הכא נמי למעוטי עוף טמא, שאין במינו טריפה [59].

עוף טמא לרבי יהודה - מנבילה נפקא ליה, דתניא [דומה לספרא שמיני פרשתא ח פרק יב משנה ז, בשנויים]: רבי יהודה אומר: יכול תהא נבלת עוף טמא מטמאה בגדים אבית הבליעה? תלמוד לומר: (ויקרא כב ח) נבלה וטרפה לא יאכל [לטמאה בה אני ה’]: מי שאיסורו משום בל תאכל נבילה, יצא זה שאין איסורו משום בל תאכל נבילה אלא משום בל תאכל טמא.

הערותעריכה

  1. ^ דלא מטמיא: דבמתניתין לא תנן לה
  2. ^ דמטמיא
  3. ^ ולא אמרינן: נפקי להו מהיתר אכילת קדשים, וחל עלייהו איסור נבילה למפרע
  4. ^ בזר
  5. ^ בפרק אחרון (לקמן דף קיג.): רבי יהודה אומר: אין מנחה בבמה
  6. ^ [וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עלת] ויזבחו זבחים שלמים [לה' פרים] בסיני (שמות כד ה)
  7. ^ הילכך לא ילפינן זר במקדש לענין קמיצה מזר בבמה: דלא דמי הך קמיצה להך קמיצה: דבמקדש, הואיל וקידשה בכלי שרת בזר - איפסלא
  8. ^ הכי גרסינן בתורת כהנים [ספרא אחרי מות פרשה ח משנה י, בשנויים] להך מתניתא
  9. ^ מאן לימא לך דלאו נבילה היא? נהי דהותרה מליקת חטאת העוף לכהנים מגזירת הכתוב: מלכל חטאתם (במדבר יח ט) כדאמרן בפרק 'בית שמאי' (לעיל דף מד:), עולה - שלא הותרה להם - תטמא בבית הבליעה
  10. '^ וכל נפש אשר תאכל נבילה וטריפה (ויקרא יז טו) ובנבלת עוף טהור מיתוקמא קרא בתורת כהנים [ספרא אחרי מות פרק יא]; והאי טריפה - קרא יתירא הוא, לדרשא, כדלקמן, שאי אפשר לשומעו כמשמעו: שיהא טריפה מטמא בבית הבליעה מחיים: אם טריפה חיה הרי נבלה אמורה - ואם אינה חיה הרי בכלל נבילה!?' והא מתניתא לקמיה [בתורת כהנים שם] מיתוקם כרבי מאיר, דאית ליה שחיטת עוף טהור מטהרת טריפתו מטומאתו, ולא דריש ליה להאי קרא 'להביא טריפה ששחטה שתטמא', הילכך דריש ליה למעוטי מליקה שהיא בפנים ושחיטה שהיא לפנים, ומשמע ליה קרא הכי: נבילה שהיא כטריפה - היא דמטמאה
  11. ^ אין טריפות המאורע בה מתיר שום איסור שהיה בה מתחילה
  12. ^ אף נבילה: שאין נבילות המאורעת בה מתיר את האיסור
  13. ^ יצא נבילות הבא לה על ידי מליקת פנים בהכשר
  14. ^ שבחייה לא היתה ראויה לִקָּרֵב לגבוה, והותרה במליקה זו
  15. ^ ובתורת כהנים [ספרא אחרי מות פרשה ח פרק יא משנה יב, בשנויים] גרסינן לה הכי: יכול השוחט חולין בפנים
  16. ^ מי יימר דלאו נבילה היא? הואיל ושחיטה בפנים בעוף לא שייכא, וכן בקדשים בין בפנים בין בחוץ כו'
  17. ^ כלומר: נבילה שהיא כטריפה - מטמאה
  18. ^ דכאן וכאן היא אסורה
  19. ^ ולקמן מפרש ואזיל:
  20. ^ שהרי חולין שחוטין בחוץ אין מטמאין, ואפילו שלא בהיכשרו, כגון עוף טריפה ששחטה, דהא מתניתין לקמן כרבי מאיר דמטהר טריפת העוף שחוטה, ומוקי טריפה דכתיב בקרא להך דרשא: למעוטי פנים
  21. ^ בין בפנים בין בחוץ
  22. ^ נבילה זו שווה בהם, שאין כאן תורת שחיטה
  23. ^ שחיטת פנים דחולין - היא דנפקא לן מהך דרשא, אבל קדשים - לא צריך למילף מינה, דממילא נפקא לן דלא מיטמאו עופות קדשים שחוטין בחוץ
  24. ^ משום שחוטי חוץ, כדמרבינן ליה בפרק 'השוחט והמעלה' (לקמן דף קז.) מ'או אשר ישחט' (ויקרא יז ג) - לרבות שחיטת עוף
  25. ^ אלמא שחיטה שמה;
  26. ^ בתמיה
  27. ^ ומשני:
  28. ^ דהא אוקימנא דבחוץ לא מטמא - ואף על גב דבאכילה אסור - בטומאה מיהא לא שוו
  29. ^ דקתני לעיל 'מיטמאין'
  30. ^ דהא בפנים הכשירו במליקה
  31. ^ שחיטת קדשים בפנים
  32. ^ שחיטת קדשים בחוץ, וכן שחיטת חולין בפנים משחיטת חולין טריפה בחוץ
  33. ^ כגון מליקת קדשים בחוץ
  34. ^ מליקת קדשים בפנים
  35. ^ דלא מהניא מליקה לטריפה, והוא הדין נמי דבשחיטת חולין טריפה פליג רבי יהודה; וכן שנינו במסכת טהרות בפרק 'י"ג דברים' לרבי יהודה: אחת מלוקות ואחת שחוטות; ולרבי מאיר שתיהן מטהרות; ולרבי יוסי שחיטה מטהרת טריפה, אבל לא מליקה
  36. ^ כדילפינן בגמרא מוכי ימות מן הבהמה (ויקרא יא לט)
  37. ^ אלא באכילה ובבית הבליעה, כדכתיב (ויקרא כב ח) לא יאכל לטמאה בה - אין לך אלא האמור בה
  38. ^ וכיון דקיימא לן בשחיטה מקל וחומר - ילפינן מליקה דקדשים מינה בבנין אב:
  39. ^ בשחיטה בחולין
  40. ^ כשאינה טריפה
  41. ^ בקדשים
  42. ^ כשאינה טריפה
  43. ^ דהואיל ולא יליף עוף אלא מבהמה לטהר טריפה מטומאתה - דיו לבא מן הדין להיות כנדון
  44. ^ מנין שהתורה ניתנה לידרש ק"ו
  45. ^ הלא תכלם - לשון תימה הוא, ולשון ק"ו
  46. ^ הכתוב לימדך שאינך רשאי להטיל על הבא מן הדין יותר מן הנדון,דכתיב תסגר שבעת ימים
  47. ^ דכתיב לא יאכל לטמאה בה (ויקרא כב ח): אין לך אלא האמור בה
  48. ^ אם תחב לו חבירו כזית בשר נבילה, דתניא במסכת נדה (דף מב:): 'יכול יהא נבלת בהמה מטמאה בבית הבליעה? תלמוד לומר: לא יאכל לטמאה בה: מי שאין לה טומאה אלא אכילתו, יצתה זו שיש לה טומאה קודם שיאכלנו
  49. ^ ואפילו מליקת קדשים דאי לשחיטה בק"ו אתיא לן
  50. ^ אלא ללמדנו בא: שמשעת טריפה חלה עליה טומאה אם אכל ממנה מיד, או ששחטה ואכל ממנה: דאי בטריפה שמתה לאחר שנטרפה קאמר - למה נאמרה
  51. ^ בפסוק: כיון שמתה - מתנבלת במיתתה
  52. ^ ואם טרפה אינה חשובה חיה
  53. ^ משעה שנטרפה
  54. ^ לאשמעינן טריפה חיה ואינו בכלל 'נבילה'; ולפיכך הוצרך לומר שטריפתה מביא עליה טומאה זו מיד אם תלש ואכל ממנה בשר - אפילו אינו אבר של בשר, גידין, ועצמות; וכיון דשם טריפה מביא לה טומאה מחיים - אין שחיטה מועלת בה: שאין שחיטה מתרת משום 'טריפה' אלא משום 'נבילה'
  55. ^ דברי רש"י: פלוגתא היא ב'אלו טריפות' (חולין דף מב.): איכא למאן דאמר טריפה חיה, ואיכא למאן דאמר אינה חיה; אם טריפה חיה ועד שמתה היתה בחזקת חיה
  56. ^ בא הכתוב להשמיענו על חלב נבילה שאינה מטמאה, והכי אמרינן בפסחים פרק 'כל שעה' (דף כג.)
  57. ^ טריפה למה נאמרה? אם בטריפה שמתה מדבר: אם טריפה חשובה חיה - הרי נבילה אמורה, וזו במיתתה נתנבלה; ואם טריפה אינה חיה - הרי היא בכלל 'נבילה מטורפת'!
  58. ^ אבל הבשר טמא – בתמיה
  59. ^ מסקנא דקושיא היא, כלומר: אלא ע"כ האי 'טריפה' - לא תדרשיה להכי, דמיבעי ליה למעוטי טמאה דאין חלבה טהור, והכי נמי: טריפה דכתיב גבי טומאת בית הבליעה - למעוטי עוף טמא דריש ליה, ולא טריפה ששחטה