ביאור:בבלי זבחים דף לד
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת זבחים:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ • הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
נטילת נשמה [1] - אף קודש דבר שיש בו נטילת נשמה' - ואי בנוגע, נטילת נשמה מי איכא? אלא באכילה.
ואכתי מיבעי ליה לטמא שאכל בשר קודש לפני זריקה [2],
דאתמר: טמא שאכל בשר קודש לפני זריקה: ריש לקיש אמר לוקה, ורבי יוחנן אמר אינו לוקה: ריש לקיש אמר לוקה: (ויקרא יב ד) [ושלשים יום ושלשת ימים תשב בדמי טהרה] בכל קדש לא תגע [ואל המקדש לא תבא עד מלאת ימי טהרה], לא שנא לפני זריקה ולא שנא לאחר זריקה; רבי יוחנן אמר: אינו לוקה, כדתני ברדלא: אתיא 'טומאתו' 'טומאתו' [3] וכי כתב ההוא - לאחר זריקה.
אם כן [4] - לימא קרא 'בקודש' [5]; מאי 'בכל קודש' - שמע מינה תרתי.
גופא: טמא שאכל בשר קודש לפני זריקה: ריש לקיש אמר: לוקה; רבי יוחנן אמר: אינו לוקה.
אמר אביי: מחלוקת בטומאת הגוף [6], אבל בטומאת בשר [7] - דברי הכל לוקה, דאמר קרא (ויקרא ז יט) [והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל באש ישרף] והבשר [כל טהור יאכל בשר] - לרבות עצים ולבונה [8], [9] דלאו בני אכילה נינהו - ואפילו הכי רבינהו קרא [10];
ורבא אמר: מחלוקת בטומאת הגוף, אבל בטומאת בשר [לפני זריקה] - דברי הכל אינו לוקה; מאי טעמא? - [11] כיון דלא קרינא ביה (ויקרא ז כ) [והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר לה' וטמאתו עליו ונכרתה הנפש ההוא מעמיה] וטומאתו עליו - ונכרתה [12] - לא קרינא ביה (ויקרא ז יט) והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל [באש ישרף והבשר כל טהור יאכל בשר].
והאמר מר והבשר - לרבות עצים ולבונה!?
הכא במאי עסקינן? - כגון שקדשו בכלי [13], דנעשה כמי שקרבו כל מתיריו, דתנן [14]: כל שיש לו מתירים [15] - [16] משקרבו מתיריו; כל שאין לו מתירין - משקדש בכלי.
איתמר: המעלה אברי בהמה טמאה [17] על גבי המזבח: ריש לקיש אמר לוקה, רבי יוחנן אמר אינו לוקה: ריש לקיש אמר לוקה: טהורה [18] – אִין, טמאה לא, ולאו הבא מכלל עשה - לוקין עליו;
ורבי יוחנן אמר: אין לוקין עליו: לאו הבא מכלל עשה אין לוקין עליו.
מותיב רבי ירמיה: (ויקרא יא ג) [כל מפרסת פרסה ושסעת שסע פרסת מעלת גרה בבהמה] אותה תאכלו - ולא בהמה טמאה [ספרי ראה פיסקא קא; ספרא שמיני פרשה ב פרק ג], ולאו הבא מכלל עשה עשה [19] [קשיא לריש לקיש]!
אמר ליה רבי יעקב לרבי ירמיה בר תחליפא: אסברא לך: באברי בהמה טמאה דכולי עלמא לא פליגי [20]; כי פליגי בחיה [21], והכי איתמר [22]: רבי יוחנן אמר: עובר בעשה, ריש לקיש אמר: אינו עובר בולא כלום:
רבי יוחנן אמר: עובר בעשה: בהמה – אִין, חיה – לא; ריש לקיש אמר: אינו עובר עליו בולא כלום: ההוא – למצוה [23].
מותיב רבא: אילו נאמר [24] 'קרבן לה' בהמה' [25] הייתי אומר חיה בכלל בהמה, כענין שנאמר (דברים יד ד) זאת הבהמה אשר תאכלו שור שה כשבים ושה עזים איל וצבי [26]; תלמוד לומר: 'בקר' 'וצאן' [27]: בקר וצאן אמרתי לך, ולא חיה;
יכול לא יביא, ואם הביא כשר? הא למה זה דומה?: לתלמיד שאמר לו רבו "הבא לי חטים" והביא לו חטים ושעורים, שאינו כמעביר על דבריו אלא מוסיף על דבריו, וכשר? - תלמוד לומר: 'בקר' 'וצאן': בקר וצאן אמרתי לך, ולא חיה; הא למה זה דומה?: לתלמיד שאמר לו רבו "אל תביא לי אלא חיטין", והביא לו חיטין ושעורים, שאינו כמוסיף על דבריו אלא כמעביר על דבריו,
ופסול.
תיובתא דריש לקיש?
תיובתא.
וכולן שקיבלו [את הדם חוץ לזמנו וחוץ למקומו, אם יש דם הנפש - יחזור הכשר ויקבל]:
בעא מיניה ריש לקיש מרבי יוחנן: פסול [28] - מהו שיעשה שירים [29]?
אמר ליה: אין עושה שירים [30] אלא [31] חוץ לזמנו וחוץ למקומו, הואיל ומרצה לפיגולו [32].
רב זביד מתני הכי: בעא מיניה ריש לקיש מרבי יוחנן: כוס פסול [33], מהו שיעשה שירים [34]?
אמר ליה: פסול גופיה [35] מאי סבירא לך [36]? אי פסול משוי שירים - כוס פסול נמי משוי שירים; אי פסול לא משוי שירים - כוס פסול נמי לא משוי שירים. [## יצא הכוס – הדם פסול, ולא יעשה שיריים; זרק פסול – הזריקה פסולה, אבל הדם כשר, ואולי יעשה שיריים?]
רב ירמיה מדיפתי מתני הכי: בעא מיניה אביי מרבה: כוס [37], מהו שיעשה את חבירו דחוי [38], או שירים?
אמר ליה: פלוגתא דרבי אלעזר ברבי שמעון ורבנן, דתניא [ספרא ויקרא דיבורא דחובה פרשה ז משנה ד]: 'למעלה [39] הוא אומר [40] (ויקרא ד כה) [ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו ונתן על קרנת מזבח העלה ו]את דמו ישפך [אל יסוד מזבח העלה] [41]; למטה [42] הוא אומר (ויקרא ד לד) [ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו ונתן על קרנת מזבח העלה] ואת כל דמה ישפך [אל יסוד המזבח]; מנין לחטאת שקיבל דמה בארבעה כוסות, ונתן מתנה אחת מזה ומתנה אחת מזה - שכולן נשפכין ליסוד? - תלמוד לומר ואת כל דמה ישפך [אל יסוד המזבח]; [שאלה ותשובה זו – פשיטא, והם רק הקדמה למקרה הבא:]
יכול נתן ארבע מתנות מכוס אחד, יהו כולן נשפכין ליסוד? - תלמוד לומר: ואת דמו [ישפך אל יסוד מזבח העלה]; הא כיצד? הוא נשפך ליסוד, והן נשפכין לאמה [43].
רבי אלעזר ברבי שמעון אומר: מנין לחטאת שקיבל דמה בארבעה כוסות, ונתן ארבע מתנות מכוס אחד, שכולן נשפכין ליסוד? - תלמוד לומר: ואת כל דמה ישפך [אל יסוד המזבח].'
והכתיב ואת דמו ישפך? אמר רב אשי: ההוא - למעוטי שירים שבצואר בהמה [44].
[## האם ראב"ש סובר שדם הנפש אינו רק דם הקולח, אלא גם דם השותת לאט לאט, שעדיין נמצא בצואר הבהמה אחרי מתן ארבע קרנות?]
קיבל הכשר ונתן לפסול [יחזיר לכשר; קיבל בימינו ונתן לשמאלו - יחזיר לימינו; קיבל בכלי קדש ונתן לכלי חול - יחזיר לכלי קדש]:
וצריכא [45]: דאי אשמעינן פסול, הוה אמינא: מאי 'פסול'? – [46] טמא, דחזי [47] לעבודת ציבור [48], אבל שמאל – לא; ואי אשמעינן שמאל - דאית ליה הכשירא ביום הכיפורים [49], אבל כלי חול – לא; ואי אשמעינן כלי חול - משום דחזו לקדושינהו, אבל הנך אימא לא!? צריכא.
וליהוי ליה דחוי* [50]?
אמר ליה רבינא לרב אשי: הכי אמר רב ירמיה מדיפתי משמיה דרבא: הא מני? חנן המצרי הוא, דלית ליה דחויין, דתניא: חנן המצרי אומר: אפילו דם [51] בכוס [52] - מביא חבירו ומזווג לו [53]. [54]
רב אשי אמר: כל שבידו [55] - לא הוי דחוי. [56]
אמר רב שייא: כוותיה דרב אשי מסתברא: מאן שמעת ליה דאית ליה דחויין? רבי יהודה, דתנן [יומא פ"ו מ"א]: ועוד אמר רבי יהודה: נשפך הדם - ימות המשתלח [57]; מת המשתלח - ישפך הדם; ושמעינן ליה דאמר: כל שבידו - לא הוי דחוי, דתניא: רבי יהודה אומר: כוס אחד היה ממלא מדם התערובת [58], וזורקו זריקה אחת [59] כנגד היסוד [60]'; שמע מינה [אפילו לרבי יהודה] כל שבידו לא הוי דחוי?
- שמע מינה.
- [## השאלה דנה בדחוי בדם מבהמה אחת; חנן המצרי אינו סובר דיחוי מבהמה לבהמה, ואין אנו יודעים אם אינו סובר דיחוי בבהמה אחת. והגמרא אומרת מאן שמעת ליה דאית ליה דחויין? רבי יהודה והמקרה – של שני שעירי יוה"כ, וקל וחומר בבהמה אחת שהוא סובר דיחוי; אבל לא ברור מה סוברים תנאים אחרים.]
גופא: תניא: 'רבי יהודה אומר: כוס אחד היה ממלא מדם התערובת: שאם ישפך אחד מהם - נמצא שהוא מכשירו; אמרו לו לרבי יהודה: "והלא [61] לא נתקבל בכלי [62]"!?
מנא ידעי [63]?
אלא: "שמא לא נתקבל בכלי [64]"!?
אמר להן:
הערות
עריכה- ^ כרת
- ^ וכיון דלאחר זריקה נפקא לן מיניה - היכי יליף מיניה תרתי?
- ^ אזהרת טמא שלא יאכל קדש; אלמא אזהרתו - מעונשו ילפא, ועונשו - לאחר זריקה הוא, ולא לפני זריקה, כדקתני בגמרא ד'הקומץ רבה' (מנחות כה:): יכול יהו חייבין עליו משום טומאה לפני זריקת דמים? - תלמוד לומר כל טהור יאכל בשר והנפש אשר תאכל בשר [מזבח השלמים אשר לה' וטמאתו עליו ונכרתה הנפש ההוא מעמיה] (ויקרא ז כ): הניתר לטהורים - חייבין עליו משום טומאה, שאין ניתר לטהורים - אין חייבים עליו משום טומאה
- ^ דלאוכל לאחר זריקה אתא קרא
- ^ ואנא אמינא: לאחר זריקה הוא, דומיא דעונש
- ^ בההוא קאמר רבי יוחנן אינו לוקה, דנפקא ליה אזהרה מעונש
- ^ טהור שאכל את הטמא, דאזהרה דידיה בהדיא כתיבי
- ^ לטומאת עצמן: דחיבת הקדש מכשרתם לשוינהו אוכלא
- ^ ואף על גב
- ^ ובשר לפני זריקה - לא גרע מינייהו
- ^ איתקיש לעונש:
- ^ דסמיך ליה, דאוקימנא בלאחר זריקה
- ^ עצים שחתה אותן במחתת כלי שרת מעל המזבח עם גחלים, ולבונה שקידשה בבזיכין, דאפילו כרת בטומאת הגוף נמי אית בהו
- ^ לקמן בפרק 'בית שמאי' (שילוב נוסחאות בין זבחים פ"ד מ,ג ובין מעילה פ"ב מ"ט; דף מג.?) גבי טומאת הגוף
- ^ המתירין אותו באכילה
- ^ חייבין עליו משום טומאה
- ^ סוסים וגמלים
- ^ מן הבקר ומן הצאן תקריבו (ויקרא א ב)
- ^ כך שנויה בתורת כהנים ובתוך המשנה, ומסקינן בברייתא: בלא תעשה מניין? תלמוד לומר: אך את זה לא תאכלו (ויקרא יא ד) [בגירסא שלנו בספרא הפסוק הוא: מבשרם לא תאכלו (ויקרא יא ח); והכוונה אחת?]; אלמא מדאיצטריך לא תעשה אחריה - לאו אזהרה הוא
- ^ דעשה הוא דאיכא, ותו לא
- ^ ולא לענין מלקות, אלא לעשה
- ^ ואימור נמי: איפוך דרבי יוחנן לריש לקיש; והכי הוה שמיע ליה לרבי יעקב
- ^ בהמה - מצוה להקריב, וחיה – רשות! ומיהו טמאה ודאי לא, דכתיב ממשקה ישראל (יחזקאל מה טו): מן המותר לישראל בפרק קמא דמנחות (דף ו.), גבי טריפה
- ^ פרפרזה על ויקרא א,ב?
- ^ ולא פירש בקר וצאן
- ^ וכתיב בתריה: פסוק ה: איל וצבי [ויחמור ואקו ודישן ותאו וזמר]
- ^ תרי 'בקר וצאן' כתיבי התם: מן הבקר ומן הצאן תקריבו (ויקרא א ב) והדר כתיב אם עולה קרבנו מן הבקר (ויקרא א ג), ואם מן הצאן קרבנו מן הכשבים (ויקרא א י)
- ^ מי שהוא פסול לעבודה, אם קבל וזרק
- ^ מהו שיחזור הכשר ויקבל ויזרוק ויכשר הקרבן? מי אמרינן: כיון דזרק פסול - שוייה לדם שבצואר 'שיריים', ותו לא מיחזי לזריקה? או דלמא: לא אלימא זריקת פסול לשוייה לדם שבצואר בהמה שירים, ויחזור הכשר ויקבל
- ^ אין לך זריקה פסולה שעושה את השאר שירים
- ^ זריקה במחשבת
- ^ הואיל והויא זריקה מן התורה למיקבעיה פיגול ופסול
- ^ כגון שיצא
- ^ מהו שיעשה לדם שבצואר שירים אם זרקו כהן כשר לזה, ולא יהא תקנה לקרבן שיחזור ויקבל
- ^ אדם פסול שזרק
- ^ מאי סבירא לך בשירים שבצואר בהמה, דלא קמיבעיא לך
- ^ כגון: חטאת שקבל דמה בשני כוסות ונתן כל מתנותיו מאחד מהן - חבירו שירים הוא, ונשפך ליסוד, דכתיב ואת כל הדם ישפך וגו' (ויקרא ד יח)
- ^ דחייה בידים: שלא נתן ממנו על הקרנות, וישפך לאמה שבעזרה המוציאה דמים לנחל קדרון
- ^ בפרשה
- ^ בשעיר נשיא בשׁיָרי הדם
- ^ ולא כתיב 'כל דמו'
- ^ בחטאת יחיד
- ^ דכוס עושה את חבירו דחוי
- ^ שהן נעשין שירים על ידי הדם הנתקבל, וישפכו לאמה
- ^ לאשמועינן דאית להו תקנה בחזרה
- ^ כגון
- ^ לכתחלה
- ^ הלכך גבי יחיד איכא תקנתא בחזרה
- ^ נטל את המחתה בימינו ואת הכף בשמאלו
- ^ דהא נראה ונדחה, ואמאי אית ליה תקנתא בחזרה
- ^ שעיר הנעשה בפנים
- ^ ומת המשתלח
- ^ לא נדחה הדם, אלא מביא שעיר אחר ומזווג להדם, וכשר הדם למתנותיו, וזה ישתלח
- ^ ולשון 'אפילו' דנקט - משום דשלשה מחלוקות בדבר: איכא למאן דאמר: אפילו בעלי חיים נדחים, דקתני: 'ואם משהגריל מת אחד מהן יביא שנים ויגריל עליהם כבתחילה, והנשאר ידחה'; ואיכא למאן דאמר: 'מביא חבירו שלא בהגרלה, דבעלי חיים אין נדחין, והגרלה לא מעכבא, אבל דם בכוס ומת המשתלח - ישפך הדם, דשחוטין נדחין ואין חוזרין ונראין'; ואתא חנן המצרי למימר 'אפילו דם בכוס מזווג ליה אחר'.
- ^ לתקן להחזיר, כי הנך דמתניתין
- ^ אבל ההוא דמשתלח - אין בידו, מי יימר דיהבי ליה אחריני [השוה לראשון במראה וכו’]?
- ^ דאידחי ליה ויביא שנים אחרים
- ^ של פסחים
- ^ כדין פסח
- ^ לאפוקי קרן דרומית מזרחית, כדאמרינן לקמן; שאם נשפך דמו של אחד מהן על ידי שהן רבים ונבהלים לעשות - נמצא כוס זה מכשירו, שהרי כולם מעורבים בו; ואי משום דאיערוב בדם התמצית - אמרינן לקמן: רבי יהודה לטעמיה, דאמר 'אין דם מבטל דם', ולא אמרינן אידחי ליה בהתערבו, הואיל ובידו לאוספו
- ^ זה שנשפך
- ^ היאך יהיה כשר? הא קיימא לן: נשפך מן הצואר על הרצפה ואספו - פסול
- ^ רבנן שלא נתקבל? והלא לא מעשה היא, אלא סברא היא בעלמא: דחייש לשמא נשפך דמו של אחד מהן
- ^ ונמצא זורק דם פסול