ביאור:בבלי זבחים דף צד
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת זבחים:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ • הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
וכל מיני בגדים [1]? תלמוד לומר 'אשר [יזה] עליה תכבס';
[2] יכול שאני מרבה עור משהופשט [3]?
תלמוד לומר 'בגד': מה בגד דבר המקבל טומאה - אף כל דבר המקבל טומאה [4].
מאי בינייהו [5]?
אמר אביי: מטלית פחותה משלש איכא בינייהו: מאן דאמר 'ראוי' - הא נמי ראוי, דאי בעי חשיב עליה [6]; מאן דאמר 'דבר המקבל טומאה' - הא מיהא לאו בת קבולי טומאה היא.
אמר רבא: [7] בגד שחישב עליה לצורה [8] איכא בינייהו: מאן דאמר 'ראוי' - הא נמי ראוי: דאי בעי מבטיל ליה למחשבתיה [9]; מאן דאמר 'דבר המקבל טומאה' - השתא מיהא לאו בת קבולי טומאה היא.
רבא אמר: עוצבא דחשיב עלה לקצעה איכא בינייהו [10]: מאן דאמר 'ראוי' - הא נמי ראויה; מאן דאמר 'דבר המקבל טומאה' - הא לאו מקבלה טומאה עד דמקצע לה, והתניא [11]: רבי שמעון בן מנסיא אומר: עוצבא שחשב עליה לקצעה טהורה עד שיקציענה [12].
אין טעון כיבוס [אלא דם שנתקבל בכלי וראוי להזאה]:
מנא הני מילי?
דתנו רבנן: יכול נתז על מקצת בגד יהא כל הבגד טעון כיבוס?
תלמוד לומר: (ויקרא ו כ) [כל אשר יגע בבשרה יקדש ואשר יזה מדמה על הבגד] אשר יזה [עליה תכבס במקום קדש]; לא אמרתי לך אלא מקום דם בלבד.
דבר שהוא ראוי לקבל טומאה [וראוי לכיבוס]:
סתמא כרבי יהודה.
'ראוי לכיבוס' - למעוטי כלי דְבַר גרידה הוא [13].
אחד הבגד ואחד השק [ואחד העור - טעונין כיבוס, והכיבוס במקום קדוש]:
למימרא דעור בר כיבוס הוא? ורמינהו [14]: 'היתה עליו לשלשת [15] - מקנחה בסמרטוט [16]; [17] היתה [18] של עור - נותן עליה מים עד שתכלה [19]' [20]!?
אמר אביי: לא קשיא: הא רבנן הא אחרים, דתניא [21]: הבגד והשק מכבסו; הכלי והעור מגררו; אחרים אומרים: הבגד והשק והעור מכבסו, והכלי מגררו.
כמאן אזלא הא דאמר רב חייא בר אשי: זימנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דרב, ושכשיכי ליה מסאניה במיא [22]?
כמאן? כרבנן!
אמר רבא: ומי איכא למאן דאמר 'עור - לאו בר כיבוס הוא'? והכתיב (ויקרא יג נח) והבגד או השתי או הערב או כל כלי העור אשר תְּכַבֵס [וסר מהם הנגע וכבס שנית וטהר]!?
אלא אמר רבא: קרא [23] ומתניתין [24] – ברכין [25]; כי פליגי [26] – בקשין.
והאמר רב חייא: זימנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דרב, ושכשיכי ליה מסאניה במיא, בקשין, וכרבנן!
הדר אמר רבא: לאו מילתא היא דאמרי: ניקו נימא ליה לקרא דכי כתיבן - ברכין כתיבן [27]? מי לא עסקינן [28] בכלי אכסלגיא [29] הבאים ממדינת הים [30], וקאמר רחמנא ניבעי כיבוס!?
אלא אמר רבא: צרעת - כיון דמגופיה קא פרחה - מחלחלא ליה ומשוי לה רך [31].
אמר רבא: אי קשיא לי - הא קשיא לי:
כרים וכסתות, דרכין נינהו [32], ותנן [שבת פ"כא מ"ב]: היתה של עור - נותן עליה מים עד שתכלה!
אלא אמר רבא: כל כיבוס דלית ליה כיסכוס [33] - לא שמיה כיבוס [34].
והא דאמר רב חייא בר אשי: 'זימנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דרב ושכשיכי ליה מסאניה במיא'!?
שכשוך – אִין, אבל כבוס – לא: אי ברכין וכדברי הכל, אי בקשין וכאחרים.
אי הכי - בגד נמי [35]!?
בגד - שרייתו זהו כיבוסו.
רבא לטעמיה, דאמר רבא: זרק סודר למים – חייב; זרק פשתן למים – חייב [36];
בשלמא סודר עביד כיבוס, אלא זרק פשתן - מאי טעמא? וכי תימא משום דמקדח [37], אי הכי חיטי ושערי נמי!
הנך אית להו רירי [38].
אי הכי [39] - שלחים נמי [40]!?
[41] התם [42] - קעביד לישה [43].
דרש רבא: מותר לכבס מנעל בשבת.
אמר ליה רב פפא לרבא [44]: והאמר רבי חייא בר אשי: זימנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דרב ושכשיכי ליה מסאני במיא!?
שכשוך – אִין, אבל כיבוס – לא.
הדר אוקי רבא אמורא עליה [45], ודרש: דברים שאמרתי לפניכם - טעות הם בידי, ברם כך אמרו: 'שכשוך מותר, כיבוס אסור'.
הכיבוס במקום קדוש [ושבירת כלי חרס במקום קדוש, ומריקה ושטיפה בכלי נחושת במקום קדוש: זה חומר בחטאת מקדשי קדשים]:
מנא הני מילי?
דתנו רבנן: (ויקרא ו כ) [כל אשר יגע בבשרה יקדש ואשר יזה מדמה על הבגד אשר יזה עליה] תכבס במקום קדוש;
שבירת כלי חרס מניין?
עריכהתלמוד לומר: [46] (ויקרא ו כא) וכלי חרס אשר תבושל בו ישבר [ואם בכלי נחשת בשלה ומרק ושטף במים]
מריקה ושטיפה בכלי נחשת מנין?
תלמוד לומר: 'ואם בכלי נחשת בושלה ומורק ושוטף במים'.
[הכיבוס במקום קדוש ושבירת כלי חרס במקום קדוש, ומריקה ושטיפה בכלי נחושת במקום קדוש -] זה חומר בחטאת [מקדשי קדשים]:
ותו ליכא? והאיכא [47]: [48] שנכנס דמה לפנים [49]!
[52] שאם נכנס דמה לפנים – פסולה [53]!
כרבי עקיבא [54], דאמר [55]: כל דמים שנכנסו להיכל לכפר – פסולה.
שכן מכפרין על חייבי כריתות?
בחטאת דשמיעת הקול.
שכן טעונה ארבע מתנות [56]?
כרבי ישמעאל, דאמר [57] כל דמים טעונין [58] ארבע מתנות [59].
וליטעמיך - [62] האיכא קרן [63], ודם [64]; האיכא אצבע [65], האיכא חודה [66]!? - אלא חד מתרי תלתא חומרי נקט.
משנה:
בגד [67]שיצא חוץ לקלעים - נכנס [68] ומכבסו במקום קדוש;
נטמא חוץ לקלעים [69] – קורעו [70] - נכנס ומכבסו במקום קדוש.
כלי חרס שיצא חוץ לקלעים - נכנס ושוברו במקום קדוש;
נטמא חוץ לקלעים - נוקבו [71] ונכנס ושוברו במקום קדוש.
כלי נחשת שיצא חוץ לקלעים - נכנס ומורקו ושוטפו במקום קדוש;
נטמא חוץ לקלעים - פוחתו [72], ונכנס, ומורקו ושוטפו במקום קדוש.
גמרא:
מתקיף לה רבינא: קורעו? 'בגד' אמר רחמנא [73], ולאו 'בגד' הוא!?
דמשייר ביה כדי מעפורת [74].
איני! והאמר רב הונא [75]: לא שנא [76] אלא שלא שייר בה [77] כדי מעפורת, אבל שייר בה כדי מעפורת - חבור הוי [78]!?
הערות
עריכה- ^ השירים, והכלך, וסריקין
- ^ גרסינן ברבי אלעזר:
- ^ מיד, בלא שום תיקון
- ^ דרבי אלעזר גמר 'בגד' דהכא מ'בגד' האמור בשרצים (ויקרא יא לב) שהוא מקבל טומאה ואינה מחוסר מחשבה
- ^ במאי פליגי? היכן מצינו בגד הראוי לקבל טומאה ואינה מקבלה, ויליף רבי יהודה מיניה
- ^ לתקן חלוקו
- ^ בגד גדול - נמי משכחת לה דראוי לקבל ואינו מקבל, כגון:
- ^ לציירו במעשה רוקם: דכל כמה דלא צייריה או מבטל למחשבתו - לאו כלי הוא
- ^ הא דקיימא לן 'מחשבה אינה מוציאה מידי מחשבה' - לענין הוציאו מתורת טומאה תנן לה (כלים פרק כה משנה ט): דמשירדו לטומאתן במחשבה - אין מחשבה חוזרת ומוציאתן; אבל להורידן לטומאה - קיימא לן (שם) כל הכלים יורדין לידי טומאתן במחשבה
- ^ 'עוצבא' = שטיח לאכול עליו או לשכב עליו, ורובן מן העור, ויש שעושין מן הבגד; וקיימא לן שאם חישב עליו לעוצבא - אין צריך וקיצוע [רידוניי"ר בלע"ז] ליפותו: דבלאו קיצוע חזי לעוצבא; בבבא קמא מייתי לה בפרק 'מרובה' (דף סו:); אבל היכא דחשיב עליה לקוצעה - אינה מקבלת טומאה עד שיקצענה, כדאמרינן לקמן, או יבטל מחשבתו; הילכך: בגד שעומד לעוצבא וחישב עליה לקוצעה - הרי 'ראוי לקבל טומאה', דאי בעי מבטל למחשבתיה; ואינו מקבל עדיין; ובהא פליגי: לרבי יהודה כל בגד במשמע, ויש בגד שאינו מקבל טומאה אלא ראוי לטומאה; ורבי אלעזר - כבגד האמור בשרצים בעינן
- ^ בניחותא
- ^ או יבטל מחשבתו, דקיימא לן (שם) כל הכלים יורדין לידי טומאתן במחשבה
- ^ דאין מכבסים אותו, אלא גורדו
- ^ במסכת שבת [פ"כא מ"ב] תנן לה
- ^ היתה על הכר של בגד גיעול של רוק או של צואה
- ^ בשבת, ואינו נותן עליה מים לכלותה ולהעבירה, מפני שהוא מכבס, וכיבוס אב מלאכה הוא: היינו 'מלבן' ואם היתה לשלשת זו על כר של עור נותן עליה מים עד שתכלה
- ^ ואם
- ^ לשלשת זו על כר
- ^ בשטיפת מים, ומיהו שפשופי בידים - לא
- ^ ומדקתני נותן עליה מים - שמע מינה: אין כיבוס בעור
- ^ גבי דם חטאת קאי
- ^ בשבת
- ^ גבי נגעים, דכתיב כיבוס בעור
- ^ דהכא, דקתני 'העור טעון כיבוס'
- ^ ודברי הכל
- ^ אחרים ורבנן
- ^ לאוקומי קרא ברכין, דהא קרא - סתמא כתיב, לא שנא רך ולא שנא קשה!
- ^ קרא אפילו
- ^ אכסלגיא = עור שלוק וקשה
- ^ דקשין הן
- ^ הלכך: קרא דצרעת - אפילו בקשין, ומתניתן – ברכין, ופלוגתא - בקשין
- ^ דאין עושין אותן אלא מעור רך: שיהא נוח לישכב עליו
- ^ כסכוס: משפשף צדו זה על צדו זה, כדרך המכבס בגדים: אוחז הבגד בשתי ידיו ומשפשף
- ^ הילכך נותן עליו מים עד שתכלה - שרי בעור, ואפילו רך; ולקמן פריך: אי הכי - בגד נמי: כיבוס לא הוי אלא על ידי כסכוס
- ^ יתן עליו מים, ואמאי תנא 'מקנחה בסמרטוט'
- ^ כדמפרש ואזיל
- ^ צומח במים, והויא לה 'זריעה'
- ^ זרע פשתן במים - נפקא רירא מיניה, ומדבקי אהדדי
- ^ אי משום דמדבקי ברירייהו מחייבין להו
- ^ עורות שאינן עבודין ונתנן במים - רירא קנפקא מינייהו
- ^ ומשני:
- ^ גבי זרע פשתן
- ^ כי מדבקת ברירא דנפקי מינייהו - הוי תולדות לישה, אבל שלחים - לא שייכא בדיבוקא דידהו ענין לישה
- ^ לאחר שישב לו המתורגמן
- ^ באותה שעה חזר ואמר למתורגמן "עמוד והשמע לרבים שאני חוזר בי ממה שדרשתי"
- ^ בתר כיבוס כתיב:
- ^ אכתי חומר בחטאת
- ^ שהרי יש בהן
- ^ מה שאין בשאר קדשים
- ^ ומשני:
- ^ קאמרינן
- ^ ופרכינן: בחטאות החיצונות נמי איכא:
- ^ כדכתיב: (ויקרא ו כג) וכל חטאת אשר יובא [מדמה אל אהל מועד לכפר בקדש לא תאכל באש תשרף]
- ^ סבירא ליה לתנא דידן
- ^ ב'כל הזבחים שנתערבו' (לעיל דף פא:)
- ^ מפוסקות, ושאר קדשים - שתי מתנות שהן ארבע, ואין בהן אלא פיסוק שתי מתנות
- ^ ב'איזהו מקומן' (לעיל דף נג:)'
- ^ פיסוק
- ^ לשתי קרנות
- ^ ופרכינן: לרבי ישמעאל איכא נמי חומר בחטאת:
- ^ שהוא טעון ארבע קרנות
- ^ טובא איכא:
- ^ שהרי חטאת טעונה קרן
- ^ ושאר דמים ניתנין למטה מן החוט
- ^ שטעונה אצבע, ושאר דמים נזרקין מן הכלי מרחוק למזבח
- ^ וטעונה חודה של קרן, מה שאין כן בשאר דמים
- ^ שניתז עליו דם חטאת ו
- ^ לעזרה
- ^ לאחר שיצא ואי אפשר להכניס טומאה לעזרה
- ^ וטהור מטומאה ומותר להכניסו
- ^ לטהרו מטומאתו
- ^ דכלי מתכות אינו טהור בנקב כל דהו, אלא בנקב גדול
- ^ שיהא שֵׁם בגד עליו בשעת כיבוסו
- ^ שלא יבדיל את הקרע על פני כולו לחלוק את הבגד לשנים, אלא משייר בו כדי רוחב סודר, דמטומאתו טהור הואיל ונקרע רובו, וכיון ששייר בו כדי מעפורת - ראוי לחברו, וּשְׁמוֹ עליו, ו'בגד' קרינן ביה
- ^ בפרק 'העור והרוטב' (חולין דף קכג:)
- ^ דטלית טמאה שהתחיל בה לקורעו - כיון שנקרע רובה טהורה
- ^ באותה מיעוט
- ^ ועדיין הוא בטומאתו