ביאור:בבלי זבחים דף קט
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת זבחים:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ • הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
משנה:
אחד קדשים כשרין ואחד קדשים פסולין שהיה פסולן בקודש והקריבן בחוץ – חייב [1];
המעלה כזית מן העולה ומן האימורין [2] בחוץ - חייב [3].
גמרא:
תנו רבנן [ספרא אחרי מות פרשתא ו פרק י משנה ג-ה]: (ויקרא יז ח) [ואלהם תאמר איש איש מבית ישראל ומן הגר אשר יגור בתוכם] אשר יעלה עולה או זבח [פסוק ט: ואל פתח אהל מועד לא יביאנו לעשות אתו לה' ונכרת האיש ההוא מעמיו]; אין לי אלא עולה, מנין לרבות אימורי אשם ואימורי חטאת ואימורי קדשי קדשים [4] ואימורי קדשים קלים?
תלמוד לומר: 'זבח';
[שם, משנה ד] מנין לרבות הקומץ, והלבונה [5], והקטורת, ומנחת כהנים [6], ומנחת כהן משיח [7], והמנסך שלשת לוגין יין [8] ושלשת לוגין מים [9]?
תלמוד לומר: 'ואל פתח אהל מועד לא יביאנו': כל הבא לפתח אהל מועד - חייבין עליו בחוץ;
[שם, משנה ה] ואין לי אלא קדשים כשרים; מנין לרבות פסולין [10], כגון: הלן, והיוצא, והטמא, ושנשחט חוץ לזמנו, וחוץ למקומו, ושקבלו פסולין וזרקו את דמו, והניתנין למטה שנתנן למעלה, והניתנין למעלה שנתנן למטה, והניתנין בחוץ שנתנן בפנים, והניתנין בפנים שנתנן בחוץ, ופסח וחטאת שנתנן שלא לשמן – מנין?
תלמוד לומר: 'לא יביאנו לעשות [11]: כל המתקבל בפתח אהל מועד - חייבין עליו בחוץ.
המעלה כזית מן העולה [ומן האימורין בחוץ - חייב]:
עולה ואימוריה – אִין, שלמים ואימוריהן – לא [12].
תנינא להא! דתנו רבנן [תוספתא מעילה פ"א מ"טו]: עולה ואימוריה מצטרפין לכזית: להעלותן בחוץ ולחייב עליהן משום פיגול נותר וטמא!? [13]
בשלמא העלאת עולה - דכליל – אִין, שלמים – לא; אלא פיגול ונותר וטמא - מאי טעמא [14]? והא תנן (משנה היא במעילה [פ"ד מ"ג]) כל הפגולין מצטרפין וכל הנותרין מצטרפין - קשיא פיגול אפיגול קשיא נותר אנותר!?
פיגול אפיגול לא קשיא: כאן (הא דקתני 'מצטרפין') בפיגול (באוכל פיגול קאמר, ולהתחייב חטאת), כאן (והא דקתני 'עולה – אִין, שלמים - לא') במחשבת פיגול (שאם שחט או זרק על מנת להקטיר חצי זית בשר עולה וחצי זית מאימורין חוץ לזמנו – פיגל, אבל בשלמים חישב לאכול או להקטיר חצי זית בשר וחצי זית אימורין - לא פיגל: שאין מחשבת אכילה בנקטרין, ואין מחשבת הקטרה בנאכלין); נותר אנותר לא קשיא: כאן (הא דקתני 'מצטרפין') בנותר (באוכל נותר קאמר), כאן (והא דקתני 'עולה – אִין, שלמים - לא') בשניתותרו עד שלא נזרק הדם (בשניתותרו מאיבוד ושריפה, כגון אבדו הבשר והאימורין קודם זריקה ונשתייר חצי זית מזה וחצי זית מזה; בעולה - דכולה כליל - הויא זריקת דם זריקה, דהא איכא אכילת מזבח), ומני? - רבי יהושע היא [15], דתניא [תוספתא פסחים פ"ו מ"ג]: 'רבי יהושע אומר: כל הזבחים שבתורה [16] שנשתייר בהן כזית בשר
וכזית חלב [17] - זורק את הדם [18]; חצי זית בשר וחצי זית חלב - אינו זורק את הדם [19]; ובעולה, חצי זית בשר וחצי זית חלב - זורק את הדם, מפני שכולה כליל; ומנחה - אפילו כולה קיימת - לא יזרוק'.
'מנחה' מאי עבידתה [20]?
אמר רב פפא: מנחת נסכים הבאה עם הזבח [21].
משנה:
הקומץ, והלבונה [22], והקטרת, ומנחת כהנים, ומנחת כהן משיח, ומנחת נסכים, שהקריב מאחת מהן כזית בחוץ – חייב [23];
רבי אלעזר פוטר עד שיקריב את כולו [24];
וכולן שהקריב בפנים ושייר מהן כזית והקריבו בחוץ – חייב [25];
וכולן שחסרו כל שהו [26] והקריבו בחוץ [27] – פטור;
המקריב קדשים ואימורים [29] בחוץ - חייב [30].
גמרא:
תנו רבנן: המקטיר כזית בחוץ – חייב; חצי פרס בפנים [31] – פטור; קסלקא דעתא מאי 'פטור'? - פטור זר [32]; אמאי [33]? [34] הקטרה היא [35]!?
אמר רבי זירא אמר רב חסדא אמר רב ירמיה בר אבא אמר רב: מאי 'פטור'? - פטור ציבור [36].
אמר רבי זירא: אי קשיא לי - הא קשיא לי: הא דאמר רב עלה 'בהא - אפילו רבי אלעזר מודה' [37]; [38] דהא רבי אלעזר – 'לאו הקטרה היא' קאמר [39]!?
אמר רבה: בהקטרה דהיכל [40] - דכולי עלמא לא פליגי [41], כי פליגי [42] - בהקטרה דפנים [43]: דמר סבר 'מלא חפניו' (ויקרא טז יב: ולקח מלא המחתה גחלי אש מעל המזבח מלפני ה' ומלא חפניו קטרת סמים דקה והביא מבית לפרכת) דוקא [44], ומר סבר: 'מלא חפניו' - לאו דוקא.
אמר ליה אביי: והא, כי קא כתיבא 'חוקה' - בהקטרה דפנים הוא דכתיב [45]!?
אלא אמר אביי: [46] בהקטרה בפנים כולי עלמא לא פליגי [47]; כי פליגי בהקטרה דחוץ [48]: מר סבר ילפינן פנים מחוץ [49], ומר [50] סבר לא ילפינן [51].
אמר רבא: השתא! חוץ מחוץ [52] לא ילפי רבנן [53], פנים מחוץ מיבעי [54]?
מה היא?
דתניא [ספרא אחרי מות פרשתא ו פרק י משנה ח]: יכול המעלה פחות מכזית קומץ [55], ופחות מכזית אימורין, והמנסך פחות משלשת לוגין יין, פחות משלשה לוגין מים - יהא חייב? תלמוד לומר: 'לעשות [אותו]’ [פסוק ט: ואל פתח אהל מועד לא יביאנו לעשות אתו לה' ונכרת האיש ההוא מעמיו]: על השלם חייב, ואינו חייב על החסר; והא פחות משלשת לוגין דאית בהו כמה זיתים ולא ילפי רבנן חוץ מחוץ!?
הערות
עריכה- ^ הואיל ובפנים, אם עלו לא ירדו – 'מתקבל בפנים' קרינא ביה, וחייבין עליהן בחוץ, כדיליף בגמרא
- ^ המעלה כזית מן העולה ומאימוריה, חצי זית מזה וחצי זית מזה
- ^ דכולה כליל
- ^ כבשי עצרת
- ^ של מנחת נדבה
- ^ שהיא כליל, וראויה להעלאה כקומץ מנחת ישראל; אבל שירי מנחת ישראל - אינו חייב על העלאתם
- ^ עשירית האיפה שהוא מביא בכל יום
- ^ שהוא פחות שבנסכים
- ^ בחג קאמר, ובמוקדשין לחג: שאין העלאת חוץ נוהגת בחולין
- ^ הנך דאם עלו לא ירדו, דלא מתרבו מ'לא יביאנו', דהא אינם ראויין להביא לכתחילה
- ^ 'לעשות' משמע: הראויין לעשות, אפילו אינו ראוי לבא מחוץ לפנים; והני נמי: כיון דאם עלו לא ירדו, וכהן נזקק להפך בהם בצינורא או להעלותן מראש המזבח למערכה – 'ראויין ליעשות' קרינא ביה
- ^ אין בשרן מצטרף עם אימוריהן לכזית העלאת חוץ: משום דבשר שלמים - לאו בר הקטרה הוא, ולא קרינא ביה 'אל פתח אהל מועד לא יביאנו'
- ^ קא סלקא דעתא באוכל כזית בשר ואימורין מעולת פיגול או נותר או בטומאת הגוף אכלו.
- ^ מאי טעמא לא מצטרף נמי בשר שלמים עם אימוריו לפיגול ונותר וטמא? הא בין בבשר בין באימורין שייך פיגול נותר וטמא, כדאמר בפרק 'בית שמאי' (פ"ד מ"ג; (לעיל דף מג.) דכל שיש לו מתירין - בין לאדם בין למזבח – חייבין עליו משום פיגול, והרי הדם מתיר את הבשר לאדם ואת האימורין למזבח!? ותנן נמי התם [משנה ה, דף מד:]: דברים שאין חייבין עליהם משום פיגול, כגון הקומץ והלבונה והקטרת - שאין להם מתירין, אלא הם עצמן מתירין – חייבין עליהן משום נותר ומשום טמא, וכל שכן אימורין שהפיגול נוהג בהן, ומקראי ילפינן להו)
- ^ וכרבי יהושע דאמר בפרק 'טבול יום' (לעיל דף קד.) 'אם אין בשר - אין דם'; וכיון דזריקה היא אצל עולה - חייבין עליו משום נותר אם ניתותרו ואכל ממנו, כדאמרן (לעיל דף מה:) דברים שאין חייבין עליהם משום פיגול - חייבין משום נותר כגון קומץ שהוא אכילת מזבח כעולה, וכל שכן דברים שחייבין עליהן משום פיגול, כגון בשר עולה; אבל שלמים - אין חצי זית מבשרן וחצי זית מאימוריהן מצטרפין להיות שיור לזרוק עליהם את הדם: דלא אכילת אדם איכא ולא אכילת מזבח איכא! וכיון דלא הויא זריקה, אם זרק - אין חייבין עליהן משום נותר וטמא, דקיימא לן (מנחות דף כה:): כל הניתר לטהורין חייבין עליו משום טומאה; ובפרק 'בית שמאי' (לעיל דף מה:) אתי נותר 'חילול' 'חילול' מטומאה; ובמסכת מעילה (דף ו:) לענין יוצא אמרינן: לרבי אלעזר, דאמר [אליבא דרבי עקיבא] 'אין זריקה מועלת ליוצא' - אין חייבין עליו משום נותר וטמא
- ^ בר מעולה
- ^ או כזית חלב
- ^ דכתיב (ויקרא יז ו) 'וזרק הכהן את הדם ... והקטיר החלב': אף על פי שאין בשר - זורק עליו את הדם; והכי מפרש במנחות ב'הקומץ רבה' (דף כו.)
- ^ דאית ליה לרבי יהושע 'אם אין בשר - אין דם' מ'ועשית עולותיך הבשר והדם' (דברים יב כז); ובזבחים כתיב (שם) 'ודם זבחיך ישפך והבשר תאכל': הזקיקן הכתוב זה לזה
- ^ מאי זריקת דם איכא במנחה
- ^ ואבד בשר הזבח והמנחה קיימת: לא יזרוק את הדם בשבילה, דלאו גופא דזביחה הוא
- ^ של מנחה
- ^ הקטורת שבכל יום: פרס של שחרית ופרס של בין הערבים, שהקטיר כזית מהן בחוץ – חייב; קסבר: כי כתיב 'אותו - על השלם הוא חייב, ואינו חייב על החסר' - אשיעור הקטרה כתיב, והיינו כזית
- ^ ורבי אלעזר נמי: מדלא פליג ארישא גבי עולה - הכי נמי דריש ליה 'אותו' אשיעור הקטרה, כרבנן
- ^ שהרי בזה נגמרה הקטרתן; ולרבי אלעזר נמי: כי דריש 'אותו' - אשיעור הקטרה דריש ליה, ושיעור הקטרה בכזית היכא דבפנים הויא הקטרה גמורה
- ^ קודם הקטרה, על ידי איבוד, או שריפה - נפסלו בחסרונן, כדאמר במנחות (דף ט: על פי ספרא ויקרא דבורא דנדבה פרשתא ט פרק יא משנה א) 'מן המנחה' (ויקרא ב י) - פרט לשחסרה היא ושחסר קומצה; והאי 'וכולן' - לאו אלבונה קאי, דהא מיפליג פליגי בה [במנחות בפרק קמא (דף יא:)] בלבונה שחסרה: דלרבי שמעון כשירה אפילו עמדה על קורט אחד, ולרבי יהודה בשני קרטין; ואי אלבונה נמי קאי - מיירי שחסרה משיעור הכשרה, למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה
- ^ הואיל ואין מתקבלין בפנים
- ^ ומיהו עולה - דלא מיפסלא בחסרון: דכל עצמה בדם תלויה כפרתה - חייב בכזית, אבל בהני פליג: דקא סבר: קומץ כוליה - היינו שיעור הקטרתו אף בפנים: דהא מיפסל בחסרון; וכן כולם, שכולם מתירין הם: כל זמן שלא קרבו כולם - לא הויא 'הקטרה' לצאת בעלים ידי חובתן; ולרבנן - בהני נמי הויא הקטרתן בכזית היכא דכוליה קיים, ולא חסרו קודם הקטרה; ותנן [מנחות פ"ג מ"ד (דף כו.)] הקטיר קומצה פעמים - כשירה; הילכך הקטרה היא.
- ^ שהקריב הבשר והאימורין מחוברין בו
- ^ משום אימורין
- ^ לאו דוקא 'חצי פרס' נקט, דהוא הדין לכזית; אלא פחות מכשיעור הכשר מצותה נקט
- ^ דאי לאו בזרות קאמר - מאי 'פטור' שייך למימר בפנים?
- ^ פטור
- ^ הא
- ^ דהא האי תנא דקמחייב עלה בחוץ
- ^ דיצאו ידי חובתן: דכזית הויא הקטרה
- ^ ואע"ג דפליג במתניתין אבחוץ - מודה הוא להאי תנא בהאי סיפא דפטור ציבור
- ^ וקשיא לי עלה: אמאי מודה?
- ^ מדפטר עלה בחוץ
- ^ שבכל יום שלא נאמר בו שיעור, והאי 'פרס' - שיעור דרבנן הוא
- ^ מודה רבי אלעזר דבכזית הויא הקטרה לחייב עליה בחוץ, ולהוציא ציבור ידי חובתן בפנים; ומתניתא [ברייתא] כולה: רישא וסיפא - דברי הכל היא, ובהקטרה דהיכל מיירי
- ^ במתניתין
- ^ בהקטרה דיום הכפורים דלפני ולפנים שנאמר בה שיעור
- ^ ובבת אחת; הילכך בחוץ נמי לא מיחייב אלא אשלימה
- ^ ויקרא טז,לד: 'והיתה זאת לכם לחוקת עולם לכפר [על בני ישראל מכל חטאתם אחת בשנה ויעש כאשר צוה ה' את משה]’: דברים שאין נעשין אלא אחת בשנה, ו'חוקה' - עיכובא הוא
- ^ אביי נמי כרבה מתרץ לה: דברייתא דמודה בה רבי אלעזר - בהקטרה דהיכל, ומתניתין - בהקטרה דפנים
- ^ ומיהו לא כטעמא דרבה, דאמר: לרבנן 'מלא חפניו' לאו דוקא: דכולי עלמא 'מלא חפניו' דוקא, ובפנים, דכולי עלמא לא פליגי דשלימה בעינן
- ^ כגון שהקטיר כזית מן הקטרת של חפינת פנים בחוץ
- ^ ילפינן קטרת של פנים מקטרת של היכל: מה הקטרה של היכל: בבמה בחוץ בכזית - אף הקטרה של פנים חייבין עליה בבמה בכזית, ואף על גב דבדוכתה לא הויא הקטרה; הואיל ובהיכל הויא הקטרה
- ^ ורבי אלעזר
- ^ לא ילפינן פנים מחוץ: הקטרה דהיכל - הוא דמיחייב עלה בחוץ בכזית, דהא בדוכתה בהכי חשיבא! אבל הקטרת פנים - לא מיחייב עלה בחוץ בכזית, הואיל ובדוכתה לאו הקטרה היא
- ^ כגון: ניסוך היין, שהוא על המזבח החיצון
- ^ מהקטר חלבים, שהוא על המזבח החיצון, לחייב על פחות משלשה לוגין בחוץ - אף על פי שיש שם כמה זיתים, וגבי כל הקטרות של מזבח החיצון – 'הקטרה' היא; הואיל וגבי ניסוך - שיעורא אחרינא הוא, לא מיחייב עליה אלא בכשיעור
- ^ לחייב על קטרת שלפני ולפנים בבמה בחוץ - ילפינן מהקטרה דהיכל
- ^ על כרחך רבנן היא, דאי רבי אלעזר - אפילו אכזית לא מיחייב, דהא אמר 'עד שיקריב את כולן'!
- ^ לעולם מתניתין וברייתא - בהקטרה דהיכל הויא הקטרה בדוכתה בכזית, ומשום הכי קתני לה בברייתא חייב; ורבי אלעזר מודה בה, כדרב; ופלוגתא דמתניתין -
- ^ לכולי