ביאור:בבלי זבחים דף לא

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת זבחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

השתא 'כזית וּכזית' כללא, 'כזית למחר בחוץ' מיבעיא ^[1]?

<לישנא אחרינא כזית למחר בחוץ פרטא כזית כזית מיבעיא>

איתמר: חצי זית חוץ לזמנו, חצי זית חוץ למקומו, וחצי זית חוץ לזמנו:

אמר רבא: ויקץ כישן הפיגול ^[2]; ורב המנונא אמר: עירוב מחשבות הוי ^[3].

אמר רבא: מנא אמינא לה? דתנן [טהרות פ"א מ"ה]: כביצה אוכל ראשון ^[4] וכביצה אוכל שני שבללן זה בזה – ראשון; חלקן - זה שני וזה שני ^[5]' הא חזר ועירבן - ראשון הוי ^[6]; ממאי? מדקתני סיפא: נפל זה לעצמו וזה לעצמו על ככר של תרומה – פסלוה ^[7]; נפלו שניהן כאחת ^[8] - עשאוה שניה' ^[9]!

ורב המנונא אמר: התם איכא שיעורא ^[10], הכא ליכא שיעורא ^[11]; אמר רב המנונא: מנא אמינא לה? – דתנן [טהרות פ"א מ"ה – רישא של המשנה]: 'האוכֶל שנטמא באב הטומאה ושנטמא בולד הטומאה - מצטרפין זה עם זה לטמא בקל שבשניהם ^[12]' מאי? לאו אף על גב דהדר מלייה ^[13]? ^[14]!? ^[15]!?

דלמא דלא הדר מלייה. ^[16].

תוספות ד"ה התם איכא שיעורא: פי' בקונט' מעיקרא שיעור שלם הוה, ונחלק, הלכך כשחזר וערבו - שמו חזר עליו, אבל הכא מעיקרא חצי זית פיגול וחצי זית פסול - לא נקרא שם פיגול עליו, כי אם שם פסול; הלכך כי הדר אתי חצי זית דזמן - לא פקע שם פסול למיחל שם פיגול; ולפירוש זה הוה ליה למימר 'התם הוה ביה שיעורא הכא לא הוה ביה שיעורא' ומפרש ר"ת 'איכא שיעורא': שיש מן השני כשיעור, לפיכך מניח לו לראשון להפרד מעליו והלך לו להתחבר אצל ראשון אחר; הכא ליכא שיעורא מן הפסול, ואין מניח לו לפיגול להפרד מעליו.

כי אתא רב דימי, אמר: חצי זית חוץ למקומו, וחצי זית חוץ לזמנו, וחצי זית חוץ לזמנו - תני בר קפרא: פיגול: אין חצי זית מועיל במקום כזית ^[17].

כי אתא רבין, אמר: ^[18] חצי זית חוץ לזמנו, וחצי זית חוץ לזמנו, וחצי זית חוץ למקומו - תני בר קפרא: פיגול: אין חצי זית ^[19] מועיל במקום כזית ^[20].

רב אשי מתני הכי: חצי זית חוץ לזמנו, וכזית: חציו חוץ למקומו וחציו חוץ לזמנו - תני בר קפרא: פיגול: אין חצי זית מועיל במקום כזית ^[21].

אמר רבי ינאי: חישב שיאכלוהו כלבים למחר – פיגול, דכתיב (מלכים ב ט י) ואת איזבל יאכלו הכלבים בחלק יזרעאל [ואין קובר ויפתח הדלת וינוס] ^[22].

מתקיף לה רבי אמי: אלא מעתה, חישב ^[23] שתאכלהו אש ^[24] למחר, דכתיב (איוב כ כו) [כל־חשך טמון לצפוניו] תאכלהו אש לא נופח [ירע שריד באהלו] הכי נמי דפיגול!? וכי תימא הכי נמי – והתנן [זבחים פ"ב מ"ה]: לאכול כחצי זית ולהקטיר חצי כזית כשר, שאין אכילה והקטרה מצטרפין ^[25]!?

אי דאפקה בלשון אכילה - הכי נמי; הכא במאי עסקינן? - דאפקה בלשון 'הקטרה', דלשון 'אכילה' לחוד ולשון 'הקטרה' לחוד.

תוספות ד"ה שאין אכילה והקטרה מצטרפין: מרישא הוה מצינא למידק, דקתני 'להקטיר דבר שדרכו להקטיר'; הא דבר שאין דרכו להקטיר – לא, אלמא אכילת אש לא שמה אכילה!

בעי רב אסי: חישב לאכול כזית בשני בני אדם - מהו? בתר מחשבה אזלינן, דאיכא שיעורא? או בתר אוכלין ^[26] אזלינן, וליכא שיעורא?

אמר אביי: תא שמע [זבחים פ"ב מ"ה]: לאכול כחצי זית ולהקטיר כחצי זית כשר, שאין אכילה והקטרה מצטרפין -

עמוד ב

הא לאכול ולאכול ^[27] - דומיא דלאכול ולהקטיר ^[28], והיכי דמי? בשני בני אדם מצטרף - שמע מינה.

בעי רבא: חישב לאכול כזית ביתר מכדי אכילת פרס ^[29] – מהו ^[30]? לאכילת גבוה מדמינן ליה ^[31]? או לאכילת הדיוט מדמינן ליה?

אמר אביי: תא שמע [זבחים פ"ב מ"ה]: לאכול כחצי זית ולהקטיר כחצי זית כשר שאין אכילה והקטרה מצטרפין; טעמא דלאכול ולהקטיר, הא לאכול ולאכול ^[32] – מצטרף, והא הקטרה - ביותר מכדי אכילת פרס הוא ^[33]!

דלמא ^[34] - בהיסק גדול ^[35].

לאכול כחצי זית ולהקטיר כחצי זית - כשר:

טעמא דלאכול ולהקטיר, הא לאכול ולאכול דבר שאין דרכו לאכול ^[36] – מצטרף? הא קתני רישא '^[37] לאכול את שדרכו לאכול' ^[38]: את שדרכו לאכול – אִין, שאין דרכו – לא!?

אמר רבי ירמיה: הא מני ^[39]? - רבי אליעזר היא, דאמר 'מחשבין מאכילת אדם לאכילת מזבח ומאכילת מזבח לאכילת אדם', דתנן [פ"ג מ"ג]: השוחט את הזבח לאכול דבר שאין דרכו לאכול ^[40] ולהקטיר דבר שאין דרכו להקטיר – כשר; ורבי אליעזר פוסל.

אביי אמר: אפילו תימא רבנן, ולא תימא 'הא לאכול ולאכול דבר שאין דרכו לאכול', אלא אימא ^[41]: '^[42] הא לאכול ולאכול דבר שדרכו לאכול ^[43]' ^[44], ^[45]מאי קא משמע לן ^[46]? אי ^[47] דבר שדרכו לאכול קא משמע לן ^[48] - מרישא שמע מינה: כחצי זית בחוץ כחצי זית למחר פסול' <הא כחצי זית למחר פיגול; אלא> אי לאכול ולהקטיר ^[49] - ^[50] מדוקיא דרישא שמע מינה ^[51]: לאכול דבר שדרכו לאכול ^[52]' – אִין, ^[53] שאין דרכו לאכול - לא ^[54], השתא: ומה לאכול ולאכול דבר שאין דרכו לאכול ^[55] לא מצטרף, לאכול ולהקטיר מיבעי?

לאכול ולהקטיר איצטריך: סלקא דעתא אמינא: התם ^[56] הוא ^[57], ^[58] דלאו כי אורחיה קא מחשב, אבל הכא ^[59] דבהאי כי אורחיה ובהאי כי אורחיה אימא ליצטרף? - קא משמע לן.

הדרן עלך כל הזבחים שקבלו דמן

זבחים פרק שלישי: כל הפסולין

משנה:

כל הפסולין ששחטו - שחיטתן כשרה ^[60] שהשחיטה כשרה בזרים ובנשים ובעבדים ובטמאים ^[61], ואפילו בקדשי קדשים, ובלבד שלא יהיו טמאים נוגעין בבשר;

לפיכך הן פוסלין ^[62] במחשבה ^[63]

הערות

^ השתא 'כזית וּכזית' הוה לך למידק, דהוי כללא, מדלא אתניתא; אלא 'כזית כזית' פרטא, הא 'כזית וּכזית' כללא – 'כזית למחר בחוץ' מיבעיא לך! ובעיין איפשיט: דבעינן לעיל 'כזית כזית' תנן? או 'כזית וּכזית' תנן? - שמע מינה ד'כזית וּכזית' תנן; ומהכא אמרינן בגמרא ד'האומר לחבירו' בקדושין (דף מז.), ובגמרא ד'שבועת הפקדון' (שבועות לח.): רבי היא, דאמר לא שנא 'כזית כזית' לא שנא 'כזית וּכזית' - פרטא הוי
^ כיון שמצא חצי זית ראשון חצי זית אחרון, שהוא מינו - ניעור משנתו וּמִבִּטוּלוֹ שנצטרף עם 'חוץ למקומו' לפסול ולא לפגל, וחוזר מצטרף עם זה לפגל, ובטל לו חצי זית ד'חוץ למקומו' מלהוציא מידי פיגול: דאין חצי זית מועיל במקום כזית! ולא אמרינן 'כבר נצטרף עם שאצלו לפסול ולא יחזור ויפרד ממנו'
^ מכיון שנצטרף - שוב לא ירד
^ התערובות הזה - תורת 'ראשון' עליו לעשות מגעו 'שני', דהא איכא שיעורא דראשון בגוויה ליתן טומאה
^ שהרי בכל אחד חצי שיעור דראשון וחצי שיעור דשני, ותנן לקמן בשמעתא ראשון ושני מצטרפין לטמא בקל שבשניהם
^ כדמסיים ואזיל מגופא דמתניתין: אלמא כשחזר ומצא את מינו - ניעור מצירוף דשאינו מינו
^ כשנסתלק הראשון נפל חבירו עליה - פסלוה ולא טימאוה ליעשות שניה: שכשנפל האחד לא היה בו כביצה ראשון וכשנפל חבירו כבר נסתלק זה
^ והוא הדין בזה אחר זה: אם נפל השני בעוד הראשון עליה - 'שניהם כאחד' קרי ליה
^ אלמא הדרי ומצטרפי ראשון שבזה ושבזה
^ מעיקרא שלם הוא, ונחלק; הלכך: כשחזר ועירבו - חזר שמו עליו
^ מעיקרא חצי זית פגול וחצי זית פסול - לא נקרא שם 'פגול' עליו, כי אם שם 'פסול'; הלכך - כי הדר אתי חצי זית דזמן - לא פקע שם 'פסול' למיחל שם 'פגול'
^ אם נגע בתרומה - פסלה ולא טמאה: דליכא כשיעור מן הראשון
^ אפילו חזר והשלים מאוכל ראשון אחר על זה, עד שהיה בו כביצה אוכל ראשון: דאינו עושה עוד ראשון הואיל ולא היה בו מעולם שיעור קודם שנתערב עם אוכל שני
^ אלמא כי לא הוי ביה שיעורא מעיקרא - אין חוזר וניעור
^ ואי תימא: אי בלא הוי ביה שיעורא מעיקרא - היאך קיבל טומאה מאב הטומאה מתחילתו? - תשובה לדבריך: שהאוכל מקבל טומאה בכל שהוא, אבל לטמא אחרים צריך כביצה; וברייתא שלימה בתורת כהנים: (ויקרא יא לג) כל אשר בתוכהו יטמא... [פסוק לד] מכל האוכל - מלמד שמטמא בכל שהוא; יכול יטמא אחרים בכל שהוא? תלמוד לומר [המשך פסוק לד]: אשר יאכל - דהיינו כביצה, כדילפינן בפ"ח דיומא (דף פ.): אוכל הנאכל בבת אחת; ושיערו חכמים: אין בית הבליעה מחזיק יותר מכביצת תרנגולת
^ ה"ג: [ואינו במשנה; [## אולי צריך לגרוס ברש"י: 'ה"פ', כלומר: הכי פירושו]: האוכל חצי ביצה שנטמא באב הטומאה וחצי ביצה אחרת שנטמא בולד הטומאה - מצטרפין זה עם זה לטמא בקל שבשניהם; מאי לאו אף על גב דהדר מלייה? - לא דלא הדר מלייה
^ דכיון דהוי להו הנך תרי דזמן גבי הדדי – מצטרפין, ולא אמרינן 'מכי חשיב אחצי זית דזמן קמא נצטרף עם חצי זית דמקום, שקדמו' דהא דאמרת (לעיל כט.) יהיה - מלמד שמצטרפין – היינו דוקא היכא דליכא מינו לצרופי בהדיה
^ לאו הכי תני בר קפרא: דכיון שקדמו חצי זית דמקום, אתי חצי זית קמא דזמן ואיצטריף, ושוב אין חוזר וניעור; אלא הכי תנא:
^ דמקום
^ מועיל לבטל זמן, דהוי כזית
^ כרבא סבירא ליה דאמר לעיל 'ויקץ כישן' הפיגול, ואפילו אפסקיה במחשבת מקום; ועדיפא דרב אשי מדרבא, דאשמעינן רבותא: אף על גב דחשבינהו לזמן ומקום בחד דבורא, וצירפן בשפתיו לכזית אחד - ואפילו הכי מצטרף למינו
^ אלמא שמיה אכילה
^ על הבשר
^ הדיוט
^ דאפילו אש גבוה במידי דחזי לה ואורחה לא מצטרפא אם חישבה עם אכילת אדם, ואף על גב ד'אכילה' שמה! אלמא לא מדמי אכילות להדדי: דכל חדא וחדא - למילתיה הוא דהויא אכילה
^ שנים האוכלין את הזית
^ לשנים
^ שאין זית שלם לאוכֵל אחד מצטרף
^ לשהות בין תחילת אכילתו לסופה יותר מכדי אכילת פרס - דאילו גבי כל איסורים שבתורה קיימא לן דלא הויא אכילה
^ הכא מאי
^ דהא איתקוש לענין מחשבה אכילת גבוה ואכילת אדם בהדי הדדי, ואכילת גבוה - אף ביותר מכדי אכילת פרס היא: פעמים שאינו ממהר לשרוף
^ דומיא דלהקטיר
^ והיכי דמי 'יותר מכדי אכילת פרס'? - לאכול חצי זית ולחזור ולאכול חצי זית, ובין זה לזה יותר מכדי אכילת פרס - דומיא דהקטרה
^ האי 'להקטיר' דקתני
^ קאמר, ודכוותה דוקא לאכול ולאכול דמצטרף
^ כי האי להקטיר דמתניתין, דקמיירי באימורים
^ זה הכלל: כל השוחט והמקבל
^ אלמא מאכילת מזבח לאדם לאו מחשבה היא
^ הך סיפא, דאיצטריך למיתני 'אין אכילה והקטרה מצטרפין'
^ דהיינו אימורין, וחישב עליו חוץ למקומו או חוץ לזמנו
^ הכי דוק מיניה
^ אכילה והקטרה אין מצטרפין לפגל
^ מצטרף
^ ואף על גב דחשיב לחצאין
^ ו
^ הך סיפא, אי לאו למידק מיניה 'הא לאכול ולאכול דבר שאין דרכו לאכול דומיא דלהקטיר' - מאי קמשמע לן: למה לי למתני
^ לאכול ולאכול
^ כדקאמרת דמחשבת חצאין מצטרפת
^ כלומר: ואי היא גופה קא אתא לאשמועינן: דאין אכילה והקטרה מצטרפת?
^ ולאו לדיוקא דילה אתאי:
^ דקתני
^ הויא מחשבה
^ אבל לאכול דבר
^ לא הוי מחשבה - שמע מינה דאם חישב לאכול חצי זית בשר וחצי זית אימורים - לא מצטרפי, וכל שכן לאכול חצי זית בשר ולהקטיר חצי זית אימורין דלא מצטרפי
^ בשר ואימורים
^ כי חישב לאכול אימורים
^ דלא מצטרף בהדי אכילת בשר
^ משום
^ לאכול בשר ולהקטיר אימורין
^ כדיליף בגמרא
^ בטמא שרץ קאמר, שאינו מטמא כלי, דלאו אב הטומאה הוא, או בטמא מת וכגון שבדק קרומית של קנה ושחט בה - אבל בסכין לא: שהוא מטמא את הסכין והסכין מטמא את הבשר, וכגון דעביד סכין אריכא ושחיט
^ את הקרבן
^ אם שחטוהו במחשבה: הואיל וראוין לעבודה זו - מחשבתן מחשבה

[1] השתא 'כזית וּכזית' הוה לך למידק, דהוי כללא, מדלא אתניתא; אלא 'כזית כזית' פרטא, הא 'כזית וּכזית' כללא – 'כזית למחר בחוץ' מיבעיא לך! ובעיין איפשיט: דבעינן לעיל 'כזית כזית' תנן? או 'כזית וּכזית' תנן? - שמע מינה ד'כזית וּכזית' תנן; ומהכא אמרינן בגמרא ד'האומר לחבירו' בקדושין (דף מז.), ובגמרא ד'שבועת הפקדון' (שבועות לח.): רבי היא, דאמר לא שנא 'כזית כזית' לא שנא 'כזית וּכזית' - פרטא הוי

[2] כיון שמצא חצי זית ראשון חצי זית אחרון, שהוא מינו - ניעור משנתו וּמִבִּטוּלוֹ שנצטרף עם 'חוץ למקומו' לפסול ולא לפגל, וחוזר מצטרף עם זה לפגל, ובטל לו חצי זית ד'חוץ למקומו' מלהוציא מידי פיגול: דאין חצי זית מועיל במקום כזית! ולא אמרינן 'כבר נצטרף עם שאצלו לפסול ולא יחזור ויפרד ממנו'

[3] מכיון שנצטרף - שוב לא ירד

[4] התערובות הזה - תורת 'ראשון' עליו לעשות מגעו 'שני', דהא איכא שיעורא דראשון בגוויה ליתן טומאה

[5] שהרי בכל אחד חצי שיעור דראשון וחצי שיעור דשני, ותנן לקמן בשמעתא ראשון ושני מצטרפין לטמא בקל שבשניהם

[6] כדמסיים ואזיל מגופא דמתניתין: אלמא כשחזר ומצא את מינו - ניעור מצירוף דשאינו מינו

[7] כשנסתלק הראשון נפל חבירו עליה - פסלוה ולא טימאוה ליעשות שניה: שכשנפל האחד לא היה בו כביצה ראשון וכשנפל חבירו כבר נסתלק זה

[8] והוא הדין בזה אחר זה: אם נפל השני בעוד הראשון עליה - 'שניהם כאחד' קרי ליה

[9] אלמא הדרי ומצטרפי ראשון שבזה ושבזה

[10] מעיקרא שלם הוא, ונחלק; הלכך: כשחזר ועירבו - חזר שמו עליו

[11] מעיקרא חצי זית פגול וחצי זית פסול - לא נקרא שם 'פגול' עליו, כי אם שם 'פסול'; הלכך - כי הדר אתי חצי זית דזמן - לא פקע שם 'פסול' למיחל שם 'פגול'

[12] אם נגע בתרומה - פסלה ולא טמאה: דליכא כשיעור מן הראשון

[13] אפילו חזר והשלים מאוכל ראשון אחר על זה, עד שהיה בו כביצה אוכל ראשון: דאינו עושה עוד ראשון הואיל ולא היה בו מעולם שיעור קודם שנתערב עם אוכל שני

[14] אלמא כי לא הוי ביה שיעורא מעיקרא - אין חוזר וניעור

[15] ואי תימא: אי בלא הוי ביה שיעורא מעיקרא - היאך קיבל טומאה מאב הטומאה מתחילתו? - תשובה לדבריך: שהאוכל מקבל טומאה בכל שהוא, אבל לטמא אחרים צריך כביצה; וברייתא שלימה בתורת כהנים: (ויקרא יא לג) כל אשר בתוכהו יטמא... [פסוק לד] מכל האוכל - מלמד שמטמא בכל שהוא; יכול יטמא אחרים בכל שהוא? תלמוד לומר [המשך פסוק לד]: אשר יאכל - דהיינו כביצה, כדילפינן בפ"ח דיומא (דף פ.): אוכל הנאכל בבת אחת; ושיערו חכמים: אין בית הבליעה מחזיק יותר מכביצת תרנגולת

[16] ה"ג: [ואינו במשנה; [## אולי צריך לגרוס ברש"י: 'ה"פ', כלומר: הכי פירושו]: האוכל חצי ביצה שנטמא באב הטומאה וחצי ביצה אחרת שנטמא בולד הטומאה - מצטרפין זה עם זה לטמא בקל שבשניהם; מאי לאו אף על גב דהדר מלייה? - לא דלא הדר מלייה

[17] דכיון דהוי להו הנך תרי דזמן גבי הדדי – מצטרפין, ולא אמרינן 'מכי חשיב אחצי זית דזמן קמא נצטרף עם חצי זית דמקום, שקדמו' דהא דאמרת (לעיל כט.) יהיה - מלמד שמצטרפין – היינו דוקא היכא דליכא מינו לצרופי בהדיה

[18] לאו הכי תני בר קפרא: דכיון שקדמו חצי זית דמקום, אתי חצי זית קמא דזמן ואיצטריף, ושוב אין חוזר וניעור; אלא הכי תנא:

[19] דמקום

[20] מועיל לבטל זמן, דהוי כזית

[21] כרבא סבירא ליה דאמר לעיל 'ויקץ כישן' הפיגול, ואפילו אפסקיה במחשבת מקום; ועדיפא דרב אשי מדרבא, דאשמעינן רבותא: אף על גב דחשבינהו לזמן ומקום בחד דבורא, וצירפן בשפתיו לכזית אחד - ואפילו הכי מצטרף למינו

[22] אלמא שמיה אכילה

[23] על הבשר

[24] הדיוט

[25] דאפילו אש גבוה במידי דחזי לה ואורחה לא מצטרפא אם חישבה עם אכילת אדם, ואף על גב ד'אכילה' שמה! אלמא לא מדמי אכילות להדדי: דכל חדא וחדא - למילתיה הוא דהויא אכילה

[26] שנים האוכלין את הזית

[27] לשנים

[28] שאין זית שלם לאוכֵל אחד מצטרף

[29] לשהות בין תחילת אכילתו לסופה יותר מכדי אכילת פרס - דאילו גבי כל איסורים שבתורה קיימא לן דלא הויא אכילה

[30] הכא מאי

[31] דהא איתקוש לענין מחשבה אכילת גבוה ואכילת אדם בהדי הדדי, ואכילת גבוה - אף ביותר מכדי אכילת פרס היא: פעמים שאינו ממהר לשרוף

[32] דומיא דלהקטיר

[33] והיכי דמי 'יותר מכדי אכילת פרס'? - לאכול חצי זית ולחזור ולאכול חצי זית, ובין זה לזה יותר מכדי אכילת פרס - דומיא דהקטרה

[34] האי 'להקטיר' דקתני

[35] קאמר, ודכוותה דוקא לאכול ולאכול דמצטרף

[36] כי האי להקטיר דמתניתין, דקמיירי באימורים

[37] זה הכלל: כל השוחט והמקבל

[38] אלמא מאכילת מזבח לאדם לאו מחשבה היא

[39] הך סיפא, דאיצטריך למיתני 'אין אכילה והקטרה מצטרפין'

[40] דהיינו אימורין, וחישב עליו חוץ למקומו או חוץ לזמנו

[41] הכי דוק מיניה

[42] אכילה והקטרה אין מצטרפין לפגל

[43] מצטרף

[44] ואף על גב דחשיב לחצאין

[45] ו

[46] הך סיפא, אי לאו למידק מיניה 'הא לאכול ולאכול דבר שאין דרכו לאכול דומיא דלהקטיר' - מאי קמשמע לן: למה לי למתני

[47] לאכול ולאכול

[48] כדקאמרת דמחשבת חצאין מצטרפת

[49] כלומר: ואי היא גופה קא אתא לאשמועינן: דאין אכילה והקטרה מצטרפת?

[50] ולאו לדיוקא דילה אתאי:

[51] דקתני

[52] הויא מחשבה

[53] אבל לאכול דבר

[54] לא הוי מחשבה - שמע מינה דאם חישב לאכול חצי זית בשר וחצי זית אימורים - לא מצטרפי, וכל שכן לאכול חצי זית בשר ולהקטיר חצי זית אימורין דלא מצטרפי

[55] בשר ואימורים

[56] כי חישב לאכול אימורים

[57] דלא מצטרף בהדי אכילת בשר

[58] משום

[59] לאכול בשר ולהקטיר אימורין

[60] כדיליף בגמרא

[61] בטמא שרץ קאמר, שאינו מטמא כלי, דלאו אב הטומאה הוא, או בטמא מת וכגון שבדק קרומית של קנה ושחט בה - אבל בסכין לא: שהוא מטמא את הסכין והסכין מטמא את הבשר, וכגון דעביד סכין אריכא ושחיט

[62] את הקרבן

[63] אם שחטוהו במחשבה: הואיל וראוין לעבודה זו - מחשבתן מחשבה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]