פתיחת התפריט הראשי

ביאור:בבלי זבחים דף עה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת זבחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

איתיביה אביי: קרבן [1] יחיד שנתערב בקרבן יחיד, וקרבן ציבור שנתערב בקרבן ציבור, וקרבן יחיד וקרבן ציבור [2] שנתערבו זה בזה: נותן ארבע מתנות מכל אחד ואחד, ואם נתן מתנה מכל אחד יצא [3], ואם נתן ארבע (שתים מתנות שהן ארבע קאמר) מכולן יצא; במה דברים אמורים (דבעינן ארבע מתנות מכל אחד לכתחילה)? - שנתערבו חיין, אבל נתערבו שחוטין (שנבלל דמם בכוס אחד): נותן ארבע מתנות מכולן, ואם נתן מתנה אחת מכולן יצא (נותן ארבע מתנות מכולם יחד, שהרי יש כאן משניהם; קסבר 'יש בילה');

רבי אומר: רואין את המתנה: אם יש בה כדי לזה וכדי לזה - כשרה, ואם לאו - פסולה.

קתני יחיד דומיא דציבור: מה ציבור גברי - אף יחיד גברי (ואף על גב דבעי סמיכה; ומדציבור לא מצי לאותביה - שאין סמיכה בציבור, אלא בחטאות הפנימיות, והכא בפנימיות לא קמיירי - מדקתני 'ארבע מתנות')!

אמר רבא: ותסברא הא מתרצתא היא, דקתני 'במה דברים אמורים? - כשנתערבו חיין' (והאי 'חיין' - דוקא הוא, ואנתערבו קודם סמיכה קאי), (הא קתני) אבל נתערבו שחוטין – לא (לא בעי ארבע מכל אחד לכתחילה)? מה לי חיים מה לי שחוטין (ובשחוטין נמי משכחת לה דבעיא, כגון שנתערבו כוסות בכוסות, ואין ידוע איזהו של זה ואיזהו של זה, ולא נבללו הדמים בכוס אחד)? אלא (האי 'חיין' - לאו דוקא, ו)הכי קאמר: במה דברים אמורים (דצריך ארבע מתנות מכל אחד לכתחילה)? - שנתערבו שחוטין כעין חיים: בכוסות (כוסות בכוסות, דהיינו 'כעין חיין': דכל חד לחודיה קאי), אבל בבולל (שני הדמים לתוך כוס אחד) - נותן ארבע מתנות לכולן, ואם נתן מתנה אחת לכולן – יצא (והשתא ליכא לאותובי סמיכה: דהא לאחר שחיטה וסמיכה נתערבו, אבל קודם סמיכה - לא ירעו לדברי הכל);

רבי אומר: רואין את המתנה: אם יש בה כדי לזה וכדי לזה – כשרה, ואם לאו - פסולה [4] - ומי אית ליה לרבי האי סברא? והא תניא: 'אמר רבי: לדברי רבי אליעזר,


עמוד ב

הזאה כל שהוא מטהרת: הזאה אינה צריכה שיעור [5]; הזאה מחצה כשר ומחצה פסול [6]'.

לדבריו דרבי אליעזר קאמר;

ואיבעית אימא: הזאה לחוד ונתינה [7] לחוד [8].

נתערבו בבכור ומעשר [ירעו עד שיסתאבו, ויאכלו כבכור וכמעשר]:

אמר רמי בר חמא: [9] בכור לבית שמאי [10] - אין מאכילין לנדות [11]; תמורתו מהו? בכור אינו נפדה [12] - תמורתו מהו? בכור אינו נשקל בליטרא [13] - תמורתו מהו?

אמר רבא: תניא: בכור ומעשר משהוממו [14] - עושין תמורה, ותמורתן כיוצא בהן.

בעי רמי בר חמא: התפיס בכור [15] לבדק הבית - מהו שישקול בליטרא?: רווחא דהקדש עדיף [16]? או דלמא זילותא דבכור עדיף [17]?

אמר רבי יוסי בר זבידא: תא שמע [ממשנתנו]: נתערבו בבכור ובמעשר - ירעו עד שיסתאבו, ויאכלו כבכור וכמעשר - לאו למימרא דאינו נשקל בליטרא [18]?

רב הונא ורבי חזקיה, תלמידי דרבי ירמיה – אמרי: מי דמי? התם שתי קדושות ושני גופין [19], הכא שתי קדושות וגוף אחד [20]!

מתקיף לה רבי יוסי בר אבין: [21] מה אילו אמר "הפדו לי בכור [22]" שהתפיסו לבדק הבית [23] - כלום שומעין לו [24]?

[25] 'הפדו' - רחמנא אמר (במדבר יח יז) [אך בכור שור או בכור כשב או בכור עז] לא תפדה [קדש הם את דמם תזרק על המזבח ואת חלבם תקטיר אשה לריח ניחח לה’] [26]!

אלא אמר רבי אמי: [27] כלום הקנה זה [28] אלא מה שקנו לו [29]? [30]

הכל יכולין להתערב [חוץ מן החטאת והאשם]:

מאי שנא חטאת ואשם? דהאי זכר והאי נקבה? - חטאת ועולה נמי!? איכא שעיר נשיא [שהוא חטאת, וזכר];

האי שיער והאי צמר [31] [ואין יכולים להתערב]?

פסח ואשם נמי לא מיערב: האי בן שנה והאי בן שתי שנים!?

איכא אשם נזיר ואשם מצורע [32].

ואיבעית אימא: איכא בן שנה דמיחזי כבן שתי שנים ואיכא בן שתים דמיחזי כבן שנה.

משנה:

אשם שנתערב בשלמים: רבי שמעון אומר: שניהם ישחטו בצפון ויאכלו כחמור שבהן [33];

אמרו לו: אין מביאין קדשים לבית הפסול [34].

נתערבו חתיכות בחתיכות: קדשי קדשים בקדשים קלים, הנאכלין ליום אחד בנאכלין לשני ימים ולילה - יאכלו כחמור שבהן [35].

גמרא:

תני תנא קמיה דרב: שביעית - אין לוקחין בדמיה תרומה מפני שממעטין באכילתה [36].

אמרוה רבנן קמיה דרבא: הא דלא כרבי שמעון, דאי כרבי שמעון - האמר 'מביאין קדשים לבית הפסול'!

אמר להו: אפילו תימרו רבי שמעון: הני מילי דאיעבד, לכתחילה לא.

ולכתחילה לא? איתיביה אביי:

הערותעריכה

  1. ^ בכולהו גרסינן 'קרבן' [יש גירסא 'חטאת' במקום 'קרבן’]
  2. ^ כגון שעיר נשיא בשעיר הרגלים, או עולה בעולה
  3. ^ כדאמרן בפרק 'בית שמאי' (פ"ד מ"א, (לעיל דף לו:) כל הניתנין על המזבח החיצון שנתנן במתנה אחת כיפר)
  4. ^ רבי אליעזר - לגבי מי חטאת קאי, ומייתינן לה לקמן בפירקין (דף פ.; דומה למשנה פרה פ"ט מ"א): 'צלוחית של מי חטאת המוקדשין, שנפל לתוכן מים אחרים כל שהוא: רבי אליעזר אומר: יזה שתי הזאות' ולקמן מפרש מילתיה, וקאמר רבי: לדברי רבי אליעזר - הזאה אינה צריכה שיעור אגבא דגברא, דאי צריכא שיעור, נהי נמי דיש בילה וסמכינן עלה: דודאי יש בכלל הזאה מן המים הכשרים, ומצטרפין מה שבראשונה ומה שבשניה - מי יימר דמליא שיעורא?
  5. ^ חדא מילתא היא: שהזאה כל שהוא מטהרת; ולקמן מפרש אמאי יזה שתי הזאות
  6. ^ כלומר: ולא תימא דהזאה כל שהוא דמטהרת אם אין עם התערובת פסול, אלא אפילו יש עם התערובת פסול – כשרה; ו'מחצה' - לאו דוקא, אלא ליכא שיעור, וקסלקא דעתא דהוא הדין למתן דמים
  7. ^ ונתינת דם דמזבח
  8. ^ צריך שיעור שיֵרָאֶה הדם לשני רוחות הקרן של מזבח
  9. ^ פשיטא לי
  10. ^ אף על פי כשהומם ובזמן הזה
  11. ^ דהכי תניא בבכורות בפרק 'כל פסולין' (דף לג.)
  12. ^ לצאת מתורת בכורה לחולין, ולָחוּל קדושה על המעות
  13. ^ אם הכהן מוכר בשרו
  14. ^ אף משהוממו
  15. ^ משהומם
  16. ^ וישקל בליטרא כדי שיצמצם מכירתו וירבו דמיו, דהא קיימא לן (בכורות דף לא.) בשאר פסולי המוקדשים, בשביל שפדיונו להקדש - הקילו עליהן להיות נשחטין באיטליז ונמכרין באיטליז ונשקלין בליטרא: כדי שירבה הפודה אותן בדמיהן מתחילה - חוץ מן הבכור: מפני שהנאת ריבוי דמיו אינה אלא לכהן, והאי דהתפיסו לבדק הבית - הנאתו להקדש היא
  17. ^ או דלמא קדושה דבכור עדיף, ולא דמי לשאר הקדשים דנשקלים, דהתם הנאת ריבוי הדמים אותה קדושה עצמה שמביאין בדמים קרבן כיוצא בו, הכא הנאת ריבוי הדמים לקדושה אחרת
  18. ^ דאין אחד מהן נשקל בליטרא, ואף על גב דאיכא פסידא דהקדש גבי פדיון שאר הזבחים המעורבים שפדיון דמיהם להקדש (פסחים דף צח.), וקאמר דלא מזלזלינן בבכור משום הך קדושה אחריתי; אלמא משום הך נמי לא
  19. ^ הזבחים שהנאתן להקדש הן קדושה לבדה וגוף לבדו, והבכור - שדמיו לכהן - קדושה לבדה וגוף לבדו; הילכך לא מזלזלינן בהך קדושה דהאי גופא משום רווחא דקדושה דגופא אחרינא
  20. ^ קדושת בכור וקדושת בדק הבית, ואיכא למימר: הואיל ורווחא דהקדש בהאי גופא הוא, ואף על גב דלקדושה אחריתי אזיל - מזלזלינן בקדושת בכור דהאי גופא
  21. ^ מאי קמיבעיא ליה? וכי משום התפסתו מזלזלינן ביה
  22. ^ בכור זה, שיצא לחולין מקדושתו ליגזז וליעבד
  23. ^ וירבו דמיו
  24. ^ לעבור על דברי תורה
  25. ^ ופרכינן:
  26. ^ ועל דבריו אין לעבור, אבל לשקול בליטרא - אין כאן עבירה על דברי תורה
  27. ^ הכי איכא למיפשטא לבעיין
  28. ^ הכהן זה לבדק הבית
  29. ^ בבכור זה
  30. ^ וכיון דאצלו לא הותר לישקל בליטרא - אין יכול להקנות לבדק הבית עודף דמי צמצום משקל הליטרא.
  31. ^ שעיר אין לו צמר אלא שיער, אבל אשם איל הוא ויש לו צמר
  32. ^ באשם נזיר ובאשם מצורע 'כבש' כתיב, וסתם כבש - בן שנה הוא
  33. ^ לזכרי כהונה, ובעזרה, וליום ולילה - כדין אשם, ובעל השלמים יצא ידי שלמים, שהרי כל אחד יקרב למי שהוא
  34. ^ שממעט בזמן אכילת שלמים, ומביא לידי נותר! אלא ירעו וימכרו כדלעיל
  35. ^ ובהא רבנן מודו, דליכא תקנתא אחריתי
  36. ^ מפני שממעט בזמן אכילת התרומה, ומביאה לידי איסור אכילה: שצריכה שתתבער מן העולם קודם שתכלה לַחַיָּה שבשדה; ותרומה זו מתבואת שאר שני שבוע היתה, וזמן אכילתה לעולם; דאילו שביעית - לאו בת תרומות ומעשרות היא!