פתיחת התפריט הראשי

ביאור:בבלי זבחים דף סה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת זבחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

המשך המשנה

חטאת העוף שמלקו שלא לשמה ומיצה הדם חוץ לזמנו, או שמלק חוץ לזמנו ומיצה דמו שלא לשמה, או שמלק ומיצה הדם שלא לשמה - זהו 'שלא קרב המתיר כמצותו';

לאכול כזית בחוץ, כזית למחר; כזית למחר כזית בחוץ; כחצי זית בחוץ כחצי זית למחר; כחצי זית למחר כחצי זית בחוץ - פסול ואין בו כרת.

אמר רבי יהודה: זה הכלל: אם מחשבת הזמן קדמה למחשבת המקום - פיגול וחייבין עליו כרת, ואם מחשבת המקום קדמה למחשבת הזמן - פסול ואין בו כרת;

[וחכמים אומרים: זה וזה פסול, ואין בו כרת;]

לאכול כחצי זית ולהקטיר כחצי זית – כשר, שאין אכילה והקטרה מצטרפין.

גמרא:

תנו רבנן [ספרא ויקרא דבורא דנדבה פרשתא ז משנה א-ח, בשנויים]: [1] (ויקרא א טו) והקריבו הכהן אל המזבח ומלק את ראשו והקטיר המזבחה ונמצה דמו על קיר המזבח]; 'והקריבו' מה תלמוד לומר? לפי שנאמר (ויקרא א יד) [ואם מן העוף עלה קרבנו לה’] והקריב מן התורים או מן בני היונה [את קרבנו] [2], יכול המתנדב עוף לא יפחות משני פרידין [3]? - תלמוד לומר: והקריבוֹ - אפילו פרידה אחת יביא אל המזבח;

מה תלמוד לומר 'הכהן'?

לקבוע לו כהן [4], שיכול והלא דין הוא: ומה בן צאן שקבע לו צפון לא קבע לו כהן [5], עוף - שלא קבע לו צפון - אינו דין שלא יקבע לו כהן? תלמוד לומר: 'אל הכהן' - לקבוע לו כהן.

יכול ימלקנו בסכין? ודין הוא: ומה אם שחיטה שלא קבע לה כהן קבע לה כלי [6], מליקה שקבע לה כהן - אינו דין שיקבע לה כלי? -תלמוד לומר: [ה]כהן [אל המזבח] ומלק.

אמר רבי עקיבא [7]: וכי תעלה על דעתך שזר קרב לגבי מזבח? אלא מה תלמוד לומר: 'כהן'? - שתהא מליקה בעצמו של כהן [8].

יכול ימלקנה בין מלמעלה [9] בין מלמטה?

תלמוד לומר: ומלק [את ראשו] והקטיר: מה הקטרה בראש המזבח - אף מליקה בראש המזבח.

ומלק ממול עורף; אתה אומר ממול עורף - או אינו אלא מן הצואר [10]?

ודין הוא: נאמר כאן(ויקרא א ט בעולת העוף) 'ומלק' ונאמר להלן [11] (ויקרא ה ח) [והביא אתם אל הכהן והקריב את אשר לחטאת ראשונה] ומלק [את ראשו ממול ערפו ולא יבדיל]; מה להלן ממול עורף - אף כאן ממול עורף.

אי מה להלן מולק ואינו מבדיל - אף כאן מולק ואינו מבדיל?

תלמוד לומר: ומלק [את ראשו] והקטיר: מה הקטרה הראש לעצמו והגוף לעצמו - אף מליקה הראש לעצמו והגוף לעצמו.

ומנין שהקטרת הראש בעצמו והגוף בעצמו?עריכה

שנאמר (ויקרא א יז) [ושסע אתו בכנפיו לא יבדיל] והקטיר אותו [הכהן המזבחה על העצים אשר על האש עלה הוא אשה ריח ניחח לה’] [12] - הרי הקטרת הגוף אמורה; הא מה אני מקיים (ויקרא א טו) והקטיר המזבחה [13]? - בהקטרת הראש הכתוב מדבר.

[המשך דרשת הפסוק ויקרא א,טו] ונמצה דמו - כולו [14];

אל קיר המזבח - ולא על קיר הכבש, ולא על קיר ההיכל; ואיזה זה? - זה קיר העליון;

או אינו אלא קיר התחתון? ודין הוא: מה בהמה שחטאתה למעלה עולתה למטה - עוף שחטאתו למטה אינו דין שעולתו למטה?

תלמוד לומר: ומלק והקטיר ונמצה דמו: וכי תעלה על דעתך לאחר שהקטיר חוזר וממצה [15]? אלא לומר לך: מה הקטרה בראש המזבח - אף מיצוי בראש המזבח; הא כיצד? היה עולה בכבש, ופונה לסובב, ובא לו לקרן דרומית מזרחית; היה מולק את ראשה ממול ערפה, ומבדיל, וממצה מדמה על קיר המזבח; אם עשאה למטה מרגליו [16] - אפילו אמה – כשירה; רבי נחמיה ורבי אליעזר בן יעקב אומרים: כל עצמה אין נעשית אלא בראש המזבח [17].'

מאי בינייהו [18]?

אביי ורבא, דאמרי תרוייהו: עושה מערכה על גבי סובב איכא בינייהו [19].

בא לו לגוף [והסיר את המוראה ואת הנוצה ואת בני המעיים היוצאין עמם, והשליכן לבית הדשן]:

תנו רבנן [ספרא ויקרא דבורא דנדבה פרשה ז משנה ט, בשנויים]: (ויקרא א טז) והסיר את מוראתו בנוצתה [והשליך אתה אצל המזבח קדמה אל מקום הדשן] - זו זפק;

יכול יקדיר בסכין ויטלנו [20]?

תלמוד לומר: בנוצתה: נוטל את הנוצה עמה.

אבא יוסי בן חנן אומר: נוטלה ונוטל קורקבנה עמה [21].

דבי רבי ישמעאל תנא: בנוצתה - בנוצה שלה [22]: קודרה בסכין כמין ארובה [23].


עמוד ב

שיסע ולא הבדיל:

תנו רבנן: (ויקרא א יז) ושסע [אתו בכנפיו לא יבדיל והקטיר אתו הכהן המזבחה על העצים אשר על האש עלה הוא אשה ריח ניחח לה’] אין 'שיסע' אלא ביד; וכן הוא אומר [24]: (שופטים יד ו) [ותצלח עליו רוח ה’] וישסעהו כשסע הגדי [ומאומה אין בידו ולא הגיד לאביו ולאמו את אשר עשה].

לא הסיר את המוראה [ולא הנוצה ואת בני מעיים היוצאין עמם, ולא ספגו במלח: כל ששינה בה מאחר שמיצה את דמה – כשירה]:

מתניתין [25] - דלא כרבי אלעזר בן רבי שמעון, דתניא: אמר רבי אלעזר בן רבי שמעון: שמעתי שמבדילין בחטאת העוף [26].

מאי בינייהו [27]?

אמר רב חסדא: מיצוי חטאת העוף מעכב איכא בינייהו: תנא קמא סבר: מיצוי חטאת העוף [28] מעכב, וכיון דמצוי דם - קעביד מעשה עולה בחטאת העוף [29]; ורבי אלעזר בן רבי שמעון סבר: מיצוי חטאת העוף לא מעכב [30], ומחתך בשר בעלמא הוא [31].

רבא אמר: שהייה בסימן שני בעולת העוף [32] איכא בינייהו [33]: תנא קמא סבר שהייה בסימן שני בעולת העוף לא פסלה [34], ואף על גב דשהייה [35] - [36] קא עביד 'מעשה עולה' בחטאת; ורבי אלעזר בן רבי שמעון סבר: פסלה [37], וכיון דשהייה - מחתך בשר בעלמא הוא.

אביי אמר: רוב בשר מעכב איכא בינייהו [38].

ובפלוגתא דרבי זירא ורבי שמואל בר רב יצחק: חד אמר שהייה בסימן שני בעולת העוף פסלא איכא בינייהו, וחד אמר רוב בשר מעכב איכא בינייהו.

מכלל דבעינן רוב בשר בתחילה [39]?

אִין, דתניא: 'כיצד מולקין חטאת העוף? - חותך שדרה [40] ומפרקת [41] בלא רוב בשר [42] עד שמגיע לוושט או לקנה; הגיע לוושט או לקנה - חותך סימן אחד או רובו, ורוב בשר עמו; ובעולה - שנים או רוב שנים [43]'.

אמרוה קמיה דרבי ירמיה [44], אמר: לא שמיע להו הא דאמר רבי שמעון בן אליקים משום רבי אלעזר בן פדת משום רבי אלעזר בן שמוע: אומר היה רבי אליעזר ברבי שמעון: 'שמעתי בחטאת העוף שמבדילין', ומאי (ויקרא ה ח: והביא אתם אל הכהן והקריב את אשר לחטאת ראשונה ומלק את ראשו ממול ערפו) [ו]לא יבדיל? -

הערותעריכה

  1. ^ בעולת העוף כתיב:
  2. ^ וליכתוב בתריה 'ומלק הכהן את ראשו על המזבח'
  3. ^ גוזלות
  4. ^ שלא ימלקנו זר
  5. ^ דשחיטה בזר כשירה
  6. ^ דנפקא לן מויקח את המאכלת (בראשית כב י) לקמן באידך פירקין (דף צז:)
  7. ^ כולה רבי עקיבא קאמר לה
  8. ^ בצפורנו ולא בסכין
  9. ^ מן החוט
  10. ^ מן הגרון
  11. ^ בחטאת העוף
  12. ^ מדכתיב ושסע בכנפיו ולא יבדיל והקטיר אותו
  13. ^ אני יודע מה שנאמרה תחילה: ומלק את ראשו
  14. ^ מדלא כתיב 'ונמצה מדמו'
  15. ^ ואי תימא במיצוי הגוף - לא מקיימא דמו כולו
  16. ^ שהחוט למטה מן הסובב אמה
  17. ^ דבעינן והקטיר ונמצה דמו: שיהא מיצוי בקיר הסמוך למקום הקטרה
  18. ^ כלומר: במאי קמיפלגי? הא על כרחך לתנא קמא גופיה אית ליה והקטיר ונמצה דמו, דאי לאו סבירא ליה - קיר העליון מנא ליה לתנא קמא
  19. ^ לתנא קמא הרוצה לעשות מערכה על גבי סובב ולהקטיר בה – עושה, הילכך מיצוי שתחת הסובב - סמוך למקום הקטרה היא
  20. ^ ויטלנו לזפק לבדו, בלא עור ובלא נוצה: כמו שצולין עוף עושין
  21. ^ ונוצתה - לשון פרש ודבר מאוס הוא, כמו (איכה ד טו) כי נצו גם נעו
  22. ^ ולא יותר ממה שכנגד הזפק; הא כיצד?
  23. ^ קודר את העור סביבות הזפק, כמין ארובה, ונוטל נוצה ועור שכנגד הזפק עם הזפק, אבל בלא קדירה – לא, שהעור נמשך אחריו ונוטל יותר
  24. ^ בשמשון; והתם מפרש בהדיא דביד הוה
  25. ^ דקתני 'הבדיל' במליקת חטאת: שמלקה בשני סימנין פסול
  26. ^ שאם הבדיל לא פסל
  27. ^ כלומר: במאי קמיפלגי
  28. ^ מיצוי דבתר הזאה בחטאת העוף
  29. ^ וכיון דבעל כרחו ממצה דם, אי אמרת מבדיל - קעביד כל מעשה עולה בחטאת: מליקה מובדלת, ומיצוי דעולה - נמי מיצוי הוא דעביד בה; ו(לקמן דף סו.) תנן דחטאת העוף שעשאה כמעשה עולה לשם חטאת - פסולה
  30. ^ הילכך אם רצה להבדיל – יבדיל, ולא ימצה לאחר הבדלה, ולא עבד ליה 'מעשה עולה'
  31. ^ ואי משום דשינה בהבדלה, כיון דלאו מעשה עולה - מצי למימר בה 'חיתוך בשר בעלמא הוא'
  32. ^ בעולת העוף הצריכו שני סימנים; ושהה שיעור שהייה בין סימן לסימן
  33. ^ אי פסיל בה בשהייה בין סימן לסימן, כבהמה, או לא
  34. ^ דלא דמי לשחיטת בהמה: דטעמא דבהמה בעיא שני סימנים משום דלא נפקא חיותא בסימן אחד, הילכך שם 'שחיטה' על שניהם; אבל עוף - בסימן אחד פסקא חיותא, ועולת העוף - מצות הבדלה בעלמא הוא דאיכא עלה, אבל שם 'מליקה' אינו חל אלא על הראשון, ולא מהניא שהייה לפסול בשני; וחטאת שהבדיל בה אף על גב דבלא שהייה אי אפשר בין סימן לסימן - כדתני לקמן בשמעתין: שבתחילה חותך שדרה ומפרקת בלא רוב בשר; הגיע לסימן – חותכו, ורוב בשר עמו; וההיא חתיכת 'רוב בשר'
  35. ^ אף על גב דאית ביה שיעור שהייה
  36. ^ כיון דבעולה שהייה בין סימן לסימן לא פסלה, אי עבדיה בחטאת -
  37. ^ הלכך: חטאת שהבדיל בה, כיון שאי אפשר לה בלא שהייה בין סימן לסימן - אין כאן 'מעשה עולה', דבעולה שהייה ליכא
  38. ^ ודכולי עלמא שהייה בעולה בסימן שני פסלה, והכא - בהא פליגי: לתנא קמא חיתוך רוב בשר בחטאת לא מעכב אי לא מחתיך ליה, ואי אמרת 'מבדיל' - עביד ליה שני סימנין בלא שהייה, ויש כאן 'מעשה עולה'; ורבי אלעזר ברבי שמעון סבר: רוב בשר בחטאת מעכב, וחתיכתו אחר סימן ראשון הוא, וכיון דלא סגי בלא שהייה בינתיים - אין כאן 'מעשה עולה'
  39. ^ מדקמיפלגי בעיכובא - מכלל דכולהו מודו לכתחילה בעי לחתוך רוב בשר אחר הסימן
  40. ^ חוט השדרה
  41. ^ עצם הצואר
  42. ^ המקפת סביב, כדאמרינן ב'הכל שוחטין' (חולין דף כ:): 'נשברה מפרקת ורוב בשר עמה - נבילה ומטמאה, ואפילו מפרכסת'; הילכך: אי הוה חותך רוב בשר קודם הסימן - הויא ליה 'מתה', ולא מהניא בה מליקה! וסימנין - הלכה למשה מסיני הן
  43. ^ ב'הכל שוחטין' (שם דף כא.) אמרינן: שנים לרבנן, רוב שנים - לר"א בן רבי שמעון; והתם פליגי בה בקראי
  44. ^ להך פלוגתא דהנך אמוראי דפליגי בטעמא דרבי אליעזר ברבי שמעון