ביאור:בבלי זבחים דף סה
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת זבחים:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ • הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
המשך המשנה
חטאת העוף שמלקו שלא לשמה ומיצה הדם חוץ לזמנו, או שמלק חוץ לזמנו ומיצה דמו שלא לשמה, או שמלק ומיצה הדם שלא לשמה - זהו 'שלא קרב המתיר כמצותו';
לאכול כזית בחוץ, כזית למחר; כזית למחר כזית בחוץ; כחצי זית בחוץ כחצי זית למחר; כחצי זית למחר כחצי זית בחוץ - פסול ואין בו כרת.
אמר רבי יהודה: זה הכלל: אם מחשבת הזמן קדמה למחשבת המקום - פיגול וחייבין עליו כרת, ואם מחשבת המקום קדמה למחשבת הזמן - פסול ואין בו כרת;
[וחכמים אומרים: זה וזה פסול, ואין בו כרת;]
לאכול כחצי זית ולהקטיר כחצי זית – כשר, שאין אכילה והקטרה מצטרפין.
גמרא:
תנו רבנן [ספרא ויקרא דבורא דנדבה פרשתא ז משנה א-ח, בשנויים]: [1] (ויקרא א טו) והקריבו הכהן אל המזבח ומלק את ראשו והקטיר המזבחה ונמצה דמו על קיר המזבח]; 'והקריבו' מה תלמוד לומר? לפי שנאמר (ויקרא א יד) [ואם מן העוף עלה קרבנו לה’] והקריב מן התורים או מן בני היונה [את קרבנו] [2], יכול המתנדב עוף לא יפחות משני פרידין [3]? - תלמוד לומר: והקריבוֹ - אפילו פרידה אחת יביא אל המזבח;
מה תלמוד לומר 'הכהן'?
לקבוע לו כהן [4], שיכול והלא דין הוא: ומה בן צאן שקבע לו צפון לא קבע לו כהן [5], עוף - שלא קבע לו צפון - אינו דין שלא יקבע לו כהן? תלמוד לומר: 'אל הכהן' - לקבוע לו כהן.
יכול ימלקנו בסכין? ודין הוא: ומה אם שחיטה שלא קבע לה כהן קבע לה כלי [6], מליקה שקבע לה כהן - אינו דין שיקבע לה כלי? -תלמוד לומר: [ה]כהן [אל המזבח] ומלק.
אמר רבי עקיבא [7]: וכי תעלה על דעתך שזר קרב לגבי מזבח? אלא מה תלמוד לומר: 'כהן'? - שתהא מליקה בעצמו של כהן [8].
יכול ימלקנה בין מלמעלה [9] בין מלמטה?
תלמוד לומר: ומלק [את ראשו] והקטיר: מה הקטרה בראש המזבח - אף מליקה בראש המזבח.
ומלק ממול עורף; אתה אומר ממול עורף - או אינו אלא מן הצואר [10]?
ודין הוא: נאמר כאן(ויקרא א ט בעולת העוף) 'ומלק' ונאמר להלן [11] (ויקרא ה ח) [והביא אתם אל הכהן והקריב את אשר לחטאת ראשונה] ומלק [את ראשו ממול ערפו ולא יבדיל]; מה להלן ממול עורף - אף כאן ממול עורף.
אי מה להלן מולק ואינו מבדיל - אף כאן מולק ואינו מבדיל?
תלמוד לומר: ומלק [את ראשו] והקטיר: מה הקטרה הראש לעצמו והגוף לעצמו - אף מליקה הראש לעצמו והגוף לעצמו.
ומנין שהקטרת הראש בעצמו והגוף בעצמו?
עריכהשנאמר (ויקרא א יז) [ושסע אתו בכנפיו לא יבדיל] והקטיר אותו [הכהן המזבחה על העצים אשר על האש עלה הוא אשה ריח ניחח לה’] [12] - הרי הקטרת הגוף אמורה; הא מה אני מקיים (ויקרא א טו) והקטיר המזבחה [13]? - בהקטרת הראש הכתוב מדבר.
[המשך דרשת הפסוק ויקרא א,טו] ונמצה דמו - כולו [14];
אל קיר המזבח - ולא על קיר הכבש, ולא על קיר ההיכל; ואיזה זה? - זה קיר העליון;
או אינו אלא קיר התחתון? ודין הוא: מה בהמה שחטאתה למעלה עולתה למטה - עוף שחטאתו למטה אינו דין שעולתו למטה?
תלמוד לומר: ומלק והקטיר ונמצה דמו: וכי תעלה על דעתך לאחר שהקטיר חוזר וממצה [15]? אלא לומר לך: מה הקטרה בראש המזבח - אף מיצוי בראש המזבח; הא כיצד? היה עולה בכבש, ופונה לסובב, ובא לו לקרן דרומית מזרחית; היה מולק את ראשה ממול ערפה, ומבדיל, וממצה מדמה על קיר המזבח; אם עשאה למטה מרגליו [16] - אפילו אמה – כשירה; רבי נחמיה ורבי אליעזר בן יעקב אומרים: כל עצמה אין נעשית אלא בראש המזבח [17].'
מאי בינייהו [18]?
אביי ורבא, דאמרי תרוייהו: עושה מערכה על גבי סובב איכא בינייהו [19].
בא לו לגוף [והסיר את המוראה ואת הנוצה ואת בני המעיים היוצאין עמם, והשליכן לבית הדשן]:
תנו רבנן [ספרא ויקרא דבורא דנדבה פרשה ז משנה ט, בשנויים]: (ויקרא א טז) והסיר את מוראתו בנוצתה [והשליך אתה אצל המזבח קדמה אל מקום הדשן] - זו זפק;
יכול יקדיר בסכין ויטלנו [20]?
תלמוד לומר: בנוצתה: נוטל את הנוצה עמה.
אבא יוסי בן חנן אומר: נוטלה ונוטל קורקבנה עמה [21].
דבי רבי ישמעאל תנא: בנוצתה - בנוצה שלה [22]: קודרה בסכין כמין ארובה [23].
שיסע ולא הבדיל:
תנו רבנן: (ויקרא א יז) ושסע [אתו בכנפיו לא יבדיל והקטיר אתו הכהן המזבחה על העצים אשר על האש עלה הוא אשה ריח ניחח לה’] אין 'שיסע' אלא ביד; וכן הוא אומר [24]: (שופטים יד ו) [ותצלח עליו רוח ה’] וישסעהו כשסע הגדי [ומאומה אין בידו ולא הגיד לאביו ולאמו את אשר עשה].
לא הסיר את המוראה [ולא הנוצה ואת בני מעיים היוצאין עמם, ולא ספגו במלח: כל ששינה בה מאחר שמיצה את דמה – כשירה]:
מתניתין [25] - דלא כרבי אלעזר בן רבי שמעון, דתניא: אמר רבי אלעזר בן רבי שמעון: שמעתי שמבדילין בחטאת העוף [26].
מאי בינייהו [27]?
אמר רב חסדא: מיצוי חטאת העוף מעכב איכא בינייהו: תנא קמא סבר: מיצוי חטאת העוף [28] מעכב, וכיון דמצוי דם - קעביד מעשה עולה בחטאת העוף [29]; ורבי אלעזר בן רבי שמעון סבר: מיצוי חטאת העוף לא מעכב [30], ומחתך בשר בעלמא הוא [31].
רבא אמר: שהייה בסימן שני בעולת העוף [32] איכא בינייהו [33]: תנא קמא סבר שהייה בסימן שני בעולת העוף לא פסלה [34], ואף על גב דשהייה [35] - [36] קא עביד 'מעשה עולה' בחטאת; ורבי אלעזר בן רבי שמעון סבר: פסלה [37], וכיון דשהייה - מחתך בשר בעלמא הוא.
אביי אמר: רוב בשר מעכב איכא בינייהו [38].
ובפלוגתא דרבי זירא ורבי שמואל בר רב יצחק: חד אמר שהייה בסימן שני בעולת העוף פסלא איכא בינייהו, וחד אמר רוב בשר מעכב איכא בינייהו.
מכלל דבעינן רוב בשר בתחילה [39]?
אִין, דתניא: 'כיצד מולקין חטאת העוף? - חותך שדרה [40] ומפרקת [41] בלא רוב בשר [42] עד שמגיע לוושט או לקנה; הגיע לוושט או לקנה - חותך סימן אחד או רובו, ורוב בשר עמו; ובעולה - שנים או רוב שנים [43]'.
אמרוה קמיה דרבי ירמיה [44], אמר: לא שמיע להו הא דאמר רבי שמעון בן אליקים משום רבי אלעזר בן פדת משום רבי אלעזר בן שמוע: אומר היה רבי אליעזר ברבי שמעון: 'שמעתי בחטאת העוף שמבדילין', ומאי (ויקרא ה ח: והביא אתם אל הכהן והקריב את אשר לחטאת ראשונה ומלק את ראשו ממול ערפו) [ו]לא יבדיל? -
הערות
עריכה- ^ בעולת העוף כתיב:
- ^ וליכתוב בתריה 'ומלק הכהן את ראשו על המזבח'
- ^ גוזלות
- ^ שלא ימלקנו זר
- ^ דשחיטה בזר כשירה
- ^ דנפקא לן מויקח את המאכלת (בראשית כב י) לקמן באידך פירקין (דף צז:)
- ^ כולה רבי עקיבא קאמר לה
- ^ בצפורנו ולא בסכין
- ^ מן החוט
- ^ מן הגרון
- ^ בחטאת העוף
- ^ מדכתיב ושסע בכנפיו ולא יבדיל והקטיר אותו
- ^ אני יודע מה שנאמרה תחילה: ומלק את ראשו
- ^ מדלא כתיב 'ונמצה מדמו'
- ^ ואי תימא במיצוי הגוף - לא מקיימא דמו כולו
- ^ שהחוט למטה מן הסובב אמה
- ^ דבעינן והקטיר ונמצה דמו: שיהא מיצוי בקיר הסמוך למקום הקטרה
- ^ כלומר: במאי קמיפלגי? הא על כרחך לתנא קמא גופיה אית ליה והקטיר ונמצה דמו, דאי לאו סבירא ליה - קיר העליון מנא ליה לתנא קמא
- ^ לתנא קמא הרוצה לעשות מערכה על גבי סובב ולהקטיר בה – עושה, הילכך מיצוי שתחת הסובב - סמוך למקום הקטרה היא
- ^ ויטלנו לזפק לבדו, בלא עור ובלא נוצה: כמו שצולין עוף עושין
- ^ ונוצתה - לשון פרש ודבר מאוס הוא, כמו (איכה ד טו) כי נצו גם נעו
- ^ ולא יותר ממה שכנגד הזפק; הא כיצד?
- ^ קודר את העור סביבות הזפק, כמין ארובה, ונוטל נוצה ועור שכנגד הזפק עם הזפק, אבל בלא קדירה – לא, שהעור נמשך אחריו ונוטל יותר
- ^ בשמשון; והתם מפרש בהדיא דביד הוה
- ^ דקתני 'הבדיל' במליקת חטאת: שמלקה בשני סימנין פסול
- ^ שאם הבדיל לא פסל
- ^ כלומר: במאי קמיפלגי
- ^ מיצוי דבתר הזאה בחטאת העוף
- ^ וכיון דבעל כרחו ממצה דם, אי אמרת מבדיל - קעביד כל מעשה עולה בחטאת: מליקה מובדלת, ומיצוי דעולה - נמי מיצוי הוא דעביד בה; ו(לקמן דף סו.) תנן דחטאת העוף שעשאה כמעשה עולה לשם חטאת - פסולה
- ^ הילכך אם רצה להבדיל – יבדיל, ולא ימצה לאחר הבדלה, ולא עבד ליה 'מעשה עולה'
- ^ ואי משום דשינה בהבדלה, כיון דלאו מעשה עולה - מצי למימר בה 'חיתוך בשר בעלמא הוא'
- ^ בעולת העוף הצריכו שני סימנים; ושהה שיעור שהייה בין סימן לסימן
- ^ אי פסיל בה בשהייה בין סימן לסימן, כבהמה, או לא
- ^ דלא דמי לשחיטת בהמה: דטעמא דבהמה בעיא שני סימנים משום דלא נפקא חיותא בסימן אחד, הילכך שם 'שחיטה' על שניהם; אבל עוף - בסימן אחד פסקא חיותא, ועולת העוף - מצות הבדלה בעלמא הוא דאיכא עלה, אבל שם 'מליקה' אינו חל אלא על הראשון, ולא מהניא שהייה לפסול בשני; וחטאת שהבדיל בה אף על גב דבלא שהייה אי אפשר בין סימן לסימן - כדתני לקמן בשמעתין: שבתחילה חותך שדרה ומפרקת בלא רוב בשר; הגיע לסימן – חותכו, ורוב בשר עמו; וההיא חתיכת 'רוב בשר'
- ^ אף על גב דאית ביה שיעור שהייה
- ^ כיון דבעולה שהייה בין סימן לסימן לא פסלה, אי עבדיה בחטאת -
- ^ הלכך: חטאת שהבדיל בה, כיון שאי אפשר לה בלא שהייה בין סימן לסימן - אין כאן 'מעשה עולה', דבעולה שהייה ליכא
- ^ ודכולי עלמא שהייה בעולה בסימן שני פסלה, והכא - בהא פליגי: לתנא קמא חיתוך רוב בשר בחטאת לא מעכב אי לא מחתיך ליה, ואי אמרת 'מבדיל' - עביד ליה שני סימנין בלא שהייה, ויש כאן 'מעשה עולה'; ורבי אלעזר ברבי שמעון סבר: רוב בשר בחטאת מעכב, וחתיכתו אחר סימן ראשון הוא, וכיון דלא סגי בלא שהייה בינתיים - אין כאן 'מעשה עולה'
- ^ מדקמיפלגי בעיכובא - מכלל דכולהו מודו לכתחילה בעי לחתוך רוב בשר אחר הסימן
- ^ חוט השדרה
- ^ עצם הצואר
- ^ המקפת סביב, כדאמרינן ב'הכל שוחטין' (חולין דף כ:): 'נשברה מפרקת ורוב בשר עמה - נבילה ומטמאה, ואפילו מפרכסת'; הילכך: אי הוה חותך רוב בשר קודם הסימן - הויא ליה 'מתה', ולא מהניא בה מליקה! וסימנין - הלכה למשה מסיני הן
- ^ ב'הכל שוחטין' (שם דף כא.) אמרינן: שנים לרבנן, רוב שנים - לר"א בן רבי שמעון; והתם פליגי בה בקראי
- ^ להך פלוגתא דהנך אמוראי דפליגי בטעמא דרבי אליעזר ברבי שמעון