רש"י מנוקד על המקרא/ספר במדבר

פרשת במדבר

פרק א

(א) וַיְדַבֵּר – בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ. מִתּוֹךְ חִבָּתָן לְפָנָיו, מוֹנֶה אוֹתָם כָּל שָׁעָה. כְּשֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם, מְנָאָן (שמות יב,לז); וּכְשֶׁנָּפְלוּ בָּעֵגֶל, מְנָאָן, לֵידַע מִנְיַן הַנּוֹתָרִים (שמות לב,לה); כְּשֶׁבָּא לְהַשְׁרוֹת שְׁכִינָתוֹ עֲלֵיהֶם, מְנָאָם. בְּאֶחָד בְּנִיסָן הוּקַם הַמִּשְׁכָּן, וּבְאֶחָד בְּאִיָּר מְנָאָם.

(ב) לְמִשְׁפְּחֹתָם – לֵידַע מִנְיַן כָּל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט.
לְבֵית אֲבֹתָם – מִי שֶׁאָבִיו מִשֵּׁבֶט אֶחָד וְאִמּוֹ מִשֵּׁבֶט אַחֵר, יָקוּם עַל שֵׁבֶט אָבִיו (עיינו ב"ב ק"ט ע"ב).
לְגֻלְגְּלֹתָם – עַל יְדֵי שְׁקָלִים, בֶּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת.

(ג) כָּל יֹצֵא צָבָא – מַגִּיד שֶׁאֵין יוֹצֵא בַּצָּבָא פָּחוֹת מִבֶּן עֶשְׂרִים.

(ד) וְאִתְּכֶם יִהְיוּ – כְּשֶׁתִּפְקְדוּ אוֹתָם, יִהְיוּ עִמָּכֶם נְשִׂיא כָּל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט.

(טז) אֵלֶּה קְרוּאֵי הָעֵדָה – הַנִּקְרָאִים לְכָל דְּבַר חֲשִׁיבוּת שֶׁבָּעֵדָה.

(יז) אֵת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה – אֶת שְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאִים הַלָּלוּ.
אֲשֶׁר נִקְּבוּ – לוֹ כָּאן בְּשֵׁמוֹת.

(יח) וַיִּתְיַלְדוּ עַל מִשְׁפְּחֹתָם – הֵבִיאוּ סִפְרֵי יִחוּסֵיהֶם וְעֵדֵי חֶזְקַת לֵדָתָם, כָּל אֶחָד וְאֶחָד, לְהִתְיַחֵס עַל הַשֵּׁבֶט (עיינו ילקוט שמעוני תורה תרפד).

(מט) אַךְ אֶת מַטֵּה לֵוִי לֹא תִפְקֹד – כְּדַאי הוּא לִגְיוֹן שֶׁל מֶלֶךְ לִהְיוֹת נִמְנֶה לְבַדּוֹ. דָּבָר אַחֵר: צָפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁעֲתִידָה לַעֲמֹד גְּזֵרָה עַל כָּל הַנִּמְנִין מִבֶּן עֶשְֹרִים שָׁנָה וָמַעְלָה, שֶׁיָּמוּתוּ בַּמִּדְבָּר; אָמַר: אַל יִהְיוּ אֵלּוּ בִּכְלָל, לְפִי שֶׁהֵם שֶׁלִּי, שֶׁלֹּא טָעוּ בָּעֵגֶל (במ"ר א,יב).

(נ) וְאַתָּה הַפְקֵד אֶת הַלְוִיִּם – כְּתַרְגּוּמוֹ: "מַנִּי", לְשׁוֹן מִנּוּי שְׂרָרָה עַל דָּבָר שֶׁהוּא מְמֻנֶּה עָלָיו, כְּמוֹ: "וְיַפְקֵד הַמֶּלֶךְ פְּקִידִים" (אסתר ב,ג).

(נא) יוֹרִידוּ אֹתוֹ – כְּתַרְגּוּמוֹ: "יְפָרְקוּן"; כְּשֶׁבָּאִין לִסַּע בַּמִּדְבָּר מִמַּסָּע לְמַסָּע, הָיוּ מְפָרְקִין אוֹתוֹ מֵהֲקָמָתוֹ, וְנוֹשְׂאִין אוֹתוֹ עַד מְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁכֹּן שָׁם הֶעָנָן וְיַחֲנוּ שָׁם, וּמְקִימִין אוֹתוֹ.
וְהַזָּר הַקָּרֵב – לַעֲבוֹדָתָם זוֹ.
יוּמָת – בִּידֵי שָׁמַיִם (סנהדרין פ"ד ע"א).

(נב) וְאִישׁ עַל דִּגְלוֹ – כְּמוֹ שֶׁהַדְּגָלִים סְדוּרִים בְּסֵפֶר זֶה, שְׁלֹשָׁה שְׁבָטִים לְכָל דֶּגֶל.

(נג) וְלֹא יִהְיֶה קֶצֶף – אִם תַּעֲשׂוּ כְּמִצְוָתִי, לֹא יִהְיֶה קֶצֶף; וְאִם לָאו, שֶׁיִּכָּנְסוּ זָרִים בַּעֲבוֹדָתָם זוֹ, יִהְיֶה קֶצֶף, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בְּמַעֲשֵׂה קֹרַח: "כִּי יָצָא הַקֶּצֶף" וְגוֹמֵר (במדבר יז,יא).

פרק ב

(ב) בְּאֹתֹת – כָּל דֶּגֶל יִהְיֶה לוֹ אוֹת, מַפָּה צְבוּעָה תְּלוּיָה בוֹ, צִבְעוֹ שֶׁל זֶה לֹא כְּצִבְעוֹ שֶׁל זֶה. צֶבַע כָּל אֶחָד כְּגוֹן אַבְנוֹ הַקְּבוּעָה בַּחֹשֶׁן, וּמִתּוֹךְ כָּךְ יַכִּיר כָּל אֶחָד אֶת דִּגְלוֹ (במ"ר ב,ז). דָּבָר אַחֵר: בְּאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם, בָּאוֹת שֶׁמָּסַר לָהֶם יַעֲקֹב אֲבִיהֶם כְּשֶׁנְּשָׂאוּהוּ מִמִּצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיַּעֲשׂוּ בָנָיו לוֹ כֵּן כַּאֲשֶׁר צִוָּם" (בראשית נ,יב): יְהוּדָה וְיִשָּׂשכָר וּזְבוּלֻן יִשָּׂאוּהוּ מִן הַמִּזְרָח, וּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן וְגָד מִן הַדָּרוֹם וְכוּלֵּיהּ, כִּדְאִיתָא בְּתַנְחוּמָא בְּפָרָשָׁה זוֹ (יב).
מִנֶּגֶד – מֵרָחוֹק מִיל, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בִּיהוֹשֻׁעַ: "אַךְ רָחוֹק יִהְיֶה בֵּינֵיכֶם וּבֵינָו כְּאַלְפַּיִם אַמָּה" (יהושע ג,ד), שֶׁיּוּכְלוּ לָבֹא בְּשַׁבָּת (תנחומא יד; במ"ר ב,ט); מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּבָנָיו, הַלְוִיִּם חוֹנִים בְּסָמוּךְ לוֹ (תנחומא שם).

(ג) קֵדְמָה – לַפָּנִים הַקְּרוּיָה קֶדֶם, וְאֵיזוֹ? זוֹ רוּחַ מִזְרָחִית. וְהַמַּעֲרָב קָרוּי 'אָחוֹר'.

(ט) רִאשֹׁנָה יִסָּעוּ – כְּשֶׁרוֹאִין הֶעָנָן מִסְתַּלֵּק, תּוֹקְעִין הַכֹּהֲנִים בַּחֲצוֹצְרוֹת, וְנוֹסֵעַ מַחֲנֵה יְהוּדָה תְּחִלָּה. וּכְשֶׁהוֹלְכִין – הוֹלְכִין כְּדֶרֶךְ חֲנִיָּתָן: הַלְוִיִּם וְהָעֲגָלוֹת בָּאֶמְצַע, דֶּגֶל יְהוּדָה בַּמִּזְרָח, וְשֶׁל רְאוּבֵן בַּדָּרוֹם, וְשֶׁל אֶפְרַיִם בַּמַּעֲרָב, וְשֶׁל דָּן בַּצָּפוֹן (תנחומא יב).

(יז) וְנָסַע אֹהֶל מוֹעֵד – לְאַחַר שְׁנֵי דְּגָלִים הַלָּלוּ.
כַּאֲשֶׁר יַחֲנוּ כֵּן יִסָּעוּ – כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי, הֲלִיכָתָן כַּחֲנִיָּתָן, כָּל דֶּגֶל מְהַלֵּךְ לָרוּחַ הַקְּבוּעָה לוֹ.
עַל יָדוֹ – עַל מְקוֹמוֹ. וְאֵין לְֹשוֹן יָד זָז מִמַּשְׁמָעוֹ, רוּחַ שֶׁל צִדּוֹ קָרוּי "עַל יָדוֹ" הַסְּמוּכָה לוֹ לְכָל הוֹשָׁטַת יָדוֹ, אי"ן שו"ן איש"א [en son aise = ברווחתו^[1]] בְּלַעַז.

(כ) וְעָלָיו – כְּתַרְגּוּמוֹ: "וְדִסְמִיכִין עֲלוֹהִי".

פרק ג

(א) וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה – וְאֵינוֹ מַזְכִּיר אֶלָּא בְּנֵי אַהֲרֹן; וְנִקְרְאוּ תּוֹלְדוֹת מֹשֶׁה, לְפִי שֶׁלִּמְּדָן תּוֹרָה. מְלַמֵּד שֶׁכָּל הַמְּלַמֵּד אֶת בֶּן חֲבֵרוֹ תּוֹרָה, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ יְלָדוֹ (סנהדרין י"ט ע"ב).
בְּיוֹם דִּבֶּר ה' אֶת מֹשֶׁה – נַעֲשׂוּ אֵלּוּ הַתּוֹלָדוֹת שֶׁלּוֹ; שֶׁלִּמְּדָן מַה שֶּׁלָּמַד מִפִּי הַגְּבוּרָה.

(ד) עַל פְּנֵי אַהֲרֹן – בְּחַיָּיו.

(ו) וְשֵׁרְתוּ אֹתוֹ – וּמַהוּ הַשֵּׁרוּת? "וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמַרְתּוֹ". לְפִי שֶׁשְּׁמִירַת הַמִּקְדָּשׁ עָלָיו, שֶׁלֹּא יִקְרַב זָר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבֵית אָבִיךָ אִתָּךְ תִּשְֹאוּ אֶת עֲוֹן הַמִּקְדָּשׁ" (במדבר יח,א), וְהַלְוִיִּם הַלָּלוּ מְסַיְּעִין אוֹתָם; זוֹ הִיא הַשֵּׁרוּת.

(ז) וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמַרְתּוֹ – כָּל מִנּוּי שֶׁהָאָדָם מְמֻנֶּה עָלָיו וּמֻטָּל עָלָיו לַעֲשׂוֹתוֹ, קָרוּי "מִשְׁמֶרֶת" בְּכָל הַמִּקְרָא וּבִלְשׁוֹן מִשְׁנָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ בְּבִגְתָן וָתֶרֶשׁ: "וַהֲלֹא אֵין מִשְׁמַרְתִּי וּמִשְׁמַרְתְּךָ שָׁוָה" (מגילה י"ג ע"ב), וְכֵן מִשְׁמְרוֹת כְּהֻנָּה וּלְוִיָּה.

(ח) וְאֶת מִשְׁמֶרֶת בְּנֵי יִשְֹרָאֵל – שֶׁכֻּלָּן הָיוּ זְקוּקִין לְצָרְכֵי הַמִּקְדָּשׁ, אֶלָּא שֶׁהַלְוִיִּם בָּאִים תַּחְתֵּיהֶם בִּשְׁלִיחוּתָם; לְפִיכָךְ לוֹקְחִים מֵהֶם הַמַּעַשְׂרוֹת בִּשְׂכָרָן, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי שָׂכָר הוּא לָכֶם חֵלֶף עֲבֹדַתְכֶם" (במדבר יח,לא).

(ט) נְתוּנִים הֵמָּה לוֹ – לְעֶזְרָה.
מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל – כְּמוֹ 'מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשׂרָאֵל'; כְּלוֹמַר: מִשְּׁאָר כָּל הָעֵדָה נִבְדְּלוּ לְכָךְ בִּגְזֵרַת הַמָּקוֹם, וְהוּא נְתָנָם לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וָאֶתְּנָה אֶת הַלְוִיִּם נְתֻנִים" וְגוֹמֵר (במדבר ח,יט).

(י) וְאֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו תִּפְקֹד – לְשׁוֹן פְּקִידוּת, וְאֵינוֹ לְשׁוֹן מִנְיָן.
וְשָׁמְרוּ אֶת כְּהֻנָּתָם – קַבָּלַת דָּמִים וּזְרִיקָה וְהַקְטָרָה, וַעֲבוֹדוֹת הַמְּסוּרוֹת לַכֹּהֲנִים.

(יב) וַאֲנִי הִנֵּה לָקַחְתִּי – וַאֲנִי, מֵהֵיכָן זָכִיתִי בָּהֶן? מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁיִּהְיוּ יִשְׂרָאֵל שׂוֹכְרִין אוֹתָן לְשֵׁרוּת שֶׁלִּי; עַל יְדֵי הַבְּכוֹרוֹת זָכִיתִי בָּהֶם וּלְקַחְתִּים תְּמוּרָתָם. לְפִי שֶׁהָיְתָה הָעֲבוֹדָה בַּבְּכוֹרוֹת, וּכְשֶׁחָטְאוּ בָּעֵגֶל – נִפְסְלוּ; וְהַלְוִיִּם, שֶׁלֹּא עָבְדוּ עֲבוֹדַת אֱלִילִים, נִבְחֲרוּ תַּחְתֵּיהֶם.

(טו) מִבֶּן חֹדֶשׁ וָמַעְלָה – מִשֶּׁיָּצָא מִכְּלַל נְפָלִים הוּא נִמְנֶה לִקָּרֵא שׁוֹמֵר מִשְׁמֶרֶת הַקֹּדֶשׁ (שבת קל"ה ע"ב; במ"ר ג,ח). אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי שָׁלוֹם: לָמוּד הוּא אוֹתוֹ הַשֵּׁבֶט לִהְיוֹת נִמְנֶה מִן הַבֶּטֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֲשֶׁר יָלְדָה אֹתָהּ לְלֵוִי בְּמִצְרָיִם" (במדבר כו,נט); עִם כְּנִיסָתָהּ בְּפֶתַח מִצְרַיִם יָלְדָה אוֹתָהּ, וְנִמְנֵית בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ. שֶׁכְּשֶׁאַתָּה מוֹנֶה חֶשְׁבּוֹנָם, לֹא תִּמְצָאֵם אֶלָּא שִׁבְעִים חָסֵר אַחַת, וְהִיא הִשְׁלִימָה אֶת הַמִּנְיָן (תנחומא טז).

(טז) עַל פִּי ה' – אָמַר מֹשֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הֵיאַךְ אֲנִי נִכְנָס לְתוֹךְ אָהֳלֵיהֶם לָדַעַת מִנְיַן יוֹנְקֵיהֶם? אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: עֲשֵׂה אַתָּה שֶׁלְּךָ, וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה שֶׁלִּי. הָלַךְ מֹשֶׁה וְעָמַד עַל פֶּתַח הָאֹהֶל, וְהַשְּׁכִינָה מְקַדֶּמֶת לְפָנָיו, וּבַת קוֹל יוֹצֵאת מִן הָאֹהֶל וְאוֹמֶרֶת: כָּךְ וָכָךְ תִּינוֹקוֹת יֵשׁ בְּאֹהֶל זֶה. לְכָךְ נֶאֱמַר "עַל פִּי ה'" (שם).

(כא) לְגֵרְשׁוֹן מִשְׁפַּחַת הַלִּבְנִי – כְּלוֹמַר, "לְגֵרְשׁוֹן" הָיוּ הַפְּקוּדִים "מִשְׁפַּחַת הַלִּבְנִי וּמִשְׁפַּחַת הַשִּׁמְעִי", פְּקוּדֵיהֶם כָּךְ וָכָךְ.

(כה) הַמִּשְׁכָּן – יְרִיעוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת.
וְהָאֹהֶל – יְרִיעוֹת עִזִּים הָעֲשׂוּיוֹת לְגַג.
מִכְסֵהוּ – עוֹרוֹת אֵילִים וּתְחָשִׁים.
וּמָסַךְ פֶּתַח – הוּא הַוִּילוֹן.

(כו) וְאֵת מֵיתָרָיו – שֶׁל הַמִּשְׁכָּן וְהָאֹהֶל, וְלֹא שֶׁל חָצֵר.

(כט) מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי קְהָת יַחֲנוּ וְגוֹמֵר תֵּימָנָה – וּסְמוּכִין לָהֶם דֶּגֶל רְאוּבֵן הַחוֹנִים תֵּימָנָה; אוֹי לָרָשָׁע, אוֹי לִשְׁכֵנוֹ (נגעים יב,ו; סוכה נ"ו ע"ב). לְכָךְ לָקוּ מֵהֶם דָּתָן וַאֲבִירָם וּמָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים אִישׁ עִם קֹרַח וַעֲדָתוֹ, שֶׁנִּמְשְׁכוּ עִמָּהֶם בְּמַחְלֻקְתָּם (תנחומא יב).

(לא) וְהַמָּסָךְ – הִיא הַפָּרֹכֶת, שֶׁאַף הִיא קְרוּיָה "פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ" (במדבר ד,ה).

(לב) וּנְשִׂיא נְשִׂיאֵי הַלֵּוִי – מְמֻנֶּה עַל כֻּלָּם, וְעַל מָה הִיא נְשִׂיאוּתוֹ? "פְּקֻדַּת שֹׁמְרֵי מִשְׁמֶרֶת הַקֹּדֶשׁ", עַל יָדוֹ הִיא פְּקֻדַּת כֻּלָּם.

(לח) מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּבָנָיו – וּסְמוּכִין לָהֶם דֶּגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה, וְהַחוֹנִים עָלָיו יִשָּׂשכָר וּזְבוּלֻן; טוֹב לַצַּדִיק, טוֹב לִשְׁכֵנוֹ (סוכה נ"ו ע"ב). לְפִי שֶׁהָיוּ שְׁכֵנָיו שֶׁל מֹשֶׁה, שֶׁהָיָה עוֹסֵק בַּתּוֹרָה, נַעֲשֹוּ גְּדוֹלִים בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "יְהוּדָה מְחֹקְקִי" (תהלים ס,ט; יומא כ"ו ע"א); "וּמִבְּנֵי יִשָּׂשכָר יוֹדְעֵי בִינָה" וְגוֹמֵר (דה"א יב,לג), מָאתַיִם רָאשֵׁי סַנְהֶדְרָאוֹת (ב"ר עב,ה; תנחומא ישן יג); "וּמִזְּבוּלֻן מֹשְׁכִים בְּשֵׁבֶט סוֹפֵר" (שופטים ה,יד; תנחומא יב).

(לט) אֲשֶׁר פָּקַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן – נָקוּד עַל אַהֲרֹן, לוֹמַר שֶׁלֹּא הָיָה בְּמִנְיַן הַלְוִיִּם (במדבר רבה ג יג|במ"ר ג,יג]]; בכורות דף ד' ע"א).
שְנַיִם וְעֶשְׂרִים אָלֶף – וּבִפְרָטָן אַתָּה מוֹצֵא שְׁלֹשׁ מֵאוֹת יְתֵרִים: בְּנֵי גֵּרְשׁוֹן – שִׁבְעַת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת, בְּנֵי קְהָת – שְׁמוֹנַת אֲלָפִים וְשֵׁשׁ מֵאוֹת, בְּנֵי מְרָרִי – שֵׁשֶׁת אֲלָפִים וּמָאתַיִם. וְלָמָּה לֹא כְּלָלָן עִם הַשְּׁאָר, וְיִפְדּוּ אֶת הַבְּכוֹרוֹת, וְלֹא יִהְיוּ זְקוּקִים הַשְּׁלֹשָׁה וְשִׁבְעִים וּמָאתַיִם בְּכוֹרוֹת הָעוֹדְפִים עַל הַמִּנְיָן לְפִדְיוֹן? אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ בְּמַסֶּכֶת בְּכוֹרוֹת (דף ה' ע"א): אוֹתָן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת לְוִיִּם – בְּכוֹרוֹת הָיוּ, וְדַיָּם שֶׁיַּפְקִיעוּ עַצְמָם מִן הַפִּדְיוֹן.

(מ) פְּקֹד כָּל בְּכֹר זָכָר וְגוֹמֵר מִבֶּן חֹדֶשׁ וָמָעְלָה – מִשֶּׁיָּצָא מִכְּלַל סְפֵק נְפָלִים (שבת קל"ה ע"ב).

(מה) וְאֶת בֶּהֱמַת הַלְוִיִּם וְגוֹמֵר – לֹא פָּדוּ בֶּהֱמוֹת הַלְוִיִּם אֶת בְּכוֹרֵי בְּהֵמָה טְהוֹרָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא אֶת פִּטְרֵי חֲמוֹרֵיהֶם; וְשֶׂה אֶחָד שֶׁל בֶּן לֵוִי פָּטַר כַּמָּה פִּטְרֵי חֲמוֹרִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל. תֵּדַע, שֶׁהֲרֵי מָנָה הָעוֹדְפִים בָּאָדָם, וְלֹא מָנָה הָעוֹדְפִים בַּבְּהֵמָה (בכורות דף ד' ע"ב).

(מו) וְאֵת פְּדוּיֵי הַשְּׁלֹשָׁה וְגוֹמֵר – וְאֶת הַבְּכוֹרוֹת הַצְּרִיכִין לְהִפָּדוֹת בָּהֶם, אֵלּוּ הַשְּׁלֹשָׁה וְשִׁבְעִים וּמָאתַיִם הָעוֹדְפִים בָּהֶם יְתֵרִים עַל הַלְוִיִּם, מֵהֶם תִּקַּח חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים לַגֻלְגֹּלֶת (פסוק מז). כָּךְ הָיְתָה מְכִירָתוֹ שֶׁל יוֹסֵף, עֶשְׂרִים כֶּסֶף, שֶׁהָיָה בְּכוֹרָהּ שֶׁל רָחֵל (ב"ר פד,יח; במ"ר ד,י).

(מט) הָעֹדְפִים עַל פְּדוּיֵי הַלְוִיִּם – עַל אוֹתָן שֶׁפָּדוּ הַלְוִיִּם בְּגוּפָן.

(נ) חֲמִשָּׁה וְשִׁשִּׁים וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וָאֶלֶף – כָּךְ סְכוּם הַחֶשְׁבּוֹן, חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים לַגֻּלְגֹּלֶת. לְמָאתַיִם בְּכוֹרוֹת – אֶלֶף שֶׁקֶל; לְשִׁבְעִים בְּכוֹרוֹת – שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים שֶׁקֶל; לִשְׁלֹשָׁה בְּכוֹרוֹת – חֲמִשָּׁה עָשָׂר שֶׁקֶל. אָמַר: כֵּיצַד אֶעֱשֶׂה? בְּכוֹר שֶׁאוֹמַר לוֹ: תֵּן חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים, יֹאמַר לִי: אֲנִי מִפְּדוּיֵי הַלְוִיִּם! מֶה עָשָׂה? הֵבִיא שְׁנַיִם וְעֶשְׂרִים אֶלֶף פְּתָקִין, וְכָתַב עֲלֵיהֶם 'בֶּן לֵוִי', וּמָאתַיִם וְשִׁבְעִים וּשְׁלֹשָׁה פְּתָקִין כָּתַב עֲלֵיהֶן: "חֲמִשָּׁה שְׁקָלִים". בְּלָלָן וּנְתָנָן בַּקַּלְפִּי; אָמַר לָהֶם: בּוֹאוּ וּטְלוּ פִּתְקֵיכֶם לְפִי הַגּוֹרָל (סנהדרין י"ז ע"א).

פרק ד (1)

(ב) נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ וְגוֹמֵר – מְנֵה מֵהֶם אֶת הָרְאוּיִין לַעֲבוֹדַת מַשָּׂא, וְהֵם מִבֶּן שְׁלֹשִׁים עַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה. וְהַפָּחוֹת מִשְּׁלֹשִׁים – לֹא נִתְמַלֵּא כֹּחוֹ; מִכָּאן אָמְרוּ: "בֶּן שְׁלֹשִׁים לְכֹחַ" (אבות ה,כא); וְהַיּוֹתֵר עַל בֶּן חֲמִשִּׁים, כֹּחוֹ מַכְחִישׁ מֵעַתָּה.

(ד) קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים – הַמְּקֻדָּשׁ שֶׁבְּכֻלָּן: הָאָרוֹן, וְהַשֻּלְחָן וְהַמְּנוֹרָה, וְהַמִּזְבְּחוֹת, וְהַפָּרֹכֶת וּכְלֵי שָׁרֵת.

(ה) וּבָא אַהֲרֹן וּבָנָיו וְגוֹמֵר – יַכְנִיסוּ כָּל כְּלִי וּכְלִי לְנַרְתֵּקוֹ הַמְּפֹרָשׁ לוֹ בְּפָרָשָׁה זוֹ, וְלֹא יִצְטָרְכוּ הַלְוִיִּם בְּנֵי קְהָת אֶלָּא לָשֵׂאת.
בִּנְסֹעַ הַמַּחֲנֶה – כְּשֶׁהֶעָנָן מִסְתַּלֵּק, הֵם יוֹדְעִין שֶׁיִּסְּעוּ.

(ז) קְעָרוֹת וְכַפּוֹת וּקְשָׂוֹת וּמְנַקִּיּוֹת – כְּבָר פֵּרַשְׁתִּי בִּמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן (שמות כה,כט).
הַנָּסֶךְ – הַכִּסּוּי, לְשׁוֹן מָסָךְ, כְּדִכְתִיב: "אֲשֶׁר יֻסַּךְ בָּהֵן" (שם).

(ט) מַלְקָחֶיהָ – כְּמִין צְבָת שֶׁמּוֹשֵׁךְ בָּהּ אֶת הַפְּתִילָה לְכָל צַד שֶׁיִּרְצֶה.
מַחְתֹּתֶיהָ – כְּמִין כַּף קְטַנָּה, וְשׁוּלֶיהָ פְּשׁוּטִין וְלֹא סְגַלְגַּלִּים, וְאֵין לָהּ מְחִצָּה לְפָנֶיהָ אֶלָּא מִצִּדֶּיהָ, וְחוֹתֶה בָּהּ אֶת דֶּשֶׁן הַנֵּרוֹת כְּשֶׁמֵּיטִיבָן.
נֵרֹתֶיהָ – לוצי"ש [loces = מנורות^[2]] בְּלַעַז, שֶׁנּוֹתְנִים בָּהֶן הַשֶּׁמֶן וְהַפְּתִילוֹת.

(י) אֶל מִכְסֵה עוֹר תָּחַשׁ – כְּמִין מַרְצוּף.

(יב) אֶת כָּל כְּלֵי הַשָּׁרֵת אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ בָם בַּקֹּדֶשׁ – בְּתוֹךְ הַמִּשְׁכָּן, שֶׁהוּא קֹדֶשׁ; וְהֵן כְּלֵי הַקְּטֹרֶת, שֶׁמְּשָׁרְתִין בָּהֶם בַּמִּזְבֵּחַ הַפְּנִימִי.

(יג) וְדִשְּׁנוּ אֶת הַמִּזְבֵּחַ – מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת.
וְדִשְּׁנוּ – יִטְּלוּ אֶת הַדֶּשֶׁן מֵעָלָיו.
וּפָרְשׂוּ עָלָיו בֶּגֶד אַרְגָּמָן – וְאֵשׁ שֶׁיָּרְדָה מִן הַשָּׁמַיִם רְבוּצָה תַּחַת הַבֶּגֶד כָּאֲרִי (יומא כ"א ע"ב) בִּשְׁעַת הַמַּסָּעוֹת, וְאֵינָהּ שׂוֹרַפְתּוֹ, שֶׁהָיוּ כּוֹפִין עָלֶיהָ פְּסַכְתָּר שֶׁל נְחֹשֶׁת (ספרא צו, פרק ב,י; במ"ר ד,יז).

(יד) מַחְתֹּת – שֶׁבָּהֶן חוֹתִים גֶּחָלִים לִתְרוּמַת הַדֶּשֶׁן, הָעֲשׂוּיָה כְּמִין מַחֲבַת שֶׁאֵין לָהּ אֶלָּא שָׁלֹשׁ מְחִצּוֹת, וּמִלְּפָנֶיהָ שׁוֹאֶבֶת אֶת הַגֶּחָלִים.
מִזְלָגֹת – צִנּוֹרוֹת שֶׁל נְחֹשֶׁת, שֶׁבָּהֶן מַכִּין בָּאֵיבָרִים שֶׁעַל הַמִּזְבֵּחַ לְהַפְּכָן, כְּדֵי שֶׁיִּתְעַכְּלוּ יָפֶה וּמַהֵר.
יָעִים – הֵם מַגְרֵפוֹת, וּבְלַעַז וידי"ל [wadil = יעה, מגרפה^[3]], וְהֵן שֶׁל נְחֹשֶׁת, וּבָהֶן מְכַבְּדִין אֶת הַדֶּשֶׁן מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ.

(טו) לְכַסֹּת אֶת הַקֹּדֶשׁ – הָאָרוֹן וְהַמִּזְבֵּחַ.
וְאֶת כָּל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ – הַמְּנוֹרָה וּכְלֵי שָׁרֵת.
וָמֵתוּ – שֶׁאִם יִגְּעוּ, חַיָּבִין מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם.

(טז) וּפְקֻדַּת אֶלְעָזָר – שֶׁהוּא מְמֻנֶּה עֲלֵיהֶם לָשֵֹאת אוֹתָם: שֶׁמֶן, וּקְטֹרֶת, וְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, וּמִנְחַת הַתָּמִיד – עָלָיו מֻטָּל לְצַוּוֹת וּלְזָרֵז וּלְהַקְרִיב בְּעֵת חֲנִיָּתָן.
פְּקֻדַּת כָּל הַמִּשְׁכָּן – וְעוֹד הָיָה מְמֻנֶּה עַל מַשָּׂא בְּנֵי קְהָת, לְצַוּוֹת אִישׁ אִישׁ עַל עֲבוֹדָתוֹ וְעַל מַשָּׂאוֹ, וְהוּא הַמִּשְׁכָּן וְכָל אֲשֶׁר בּוֹ, כָּל הַסְּדוּרִים לְמַעְלָה בְּפָרָשָׁה זוֹ. אֲבָל מַשָּׂא בְּנֵי גֵרְשׁוֹן וּמְרָרִי, שֶׁאֵינָן מִקֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, עַל פִּי אִיתָמָר הָיָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּפָרָשַׁת 'נָשֹׂא' (להלן פס' כח; לג).

(יח) אַל תַּכְרִיתוּ – אַל תִּגְרְמוּ לָהֶם שֶׁיָּמוּתוּ.

(כ) וְלֹא יָבֹאוּ לִרְאוֹת כְּבַלַּע אֶת הַקֹּדֶשׁ – לְתוֹךְ נַרְתִּיק שֶׁלּוֹ, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ לְמַעְלָה בְּפָרָשָׁה זוֹ: "וּפָרְשׂוּ עָלָיו בֶּגֶד פְּלוֹנִי וְכִסּוּ אוֹתוֹ בְּמִכְסֶה פְּלוֹנִי"; וּבִלּוּעַ שֶׁלּוֹ הוּא כִּסּוּיוֹ.

פרשת נשא

פרק ד (2)

(כב) נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי גֵרְשׁוֹן גַּם הֵם – כְּמוֹ שֶׁצִּוִּיתִיךָ עַל בְּנֵי קְהָת, לִרְאוֹת כַּמָּה יֵשׁ שֶׁהִגִּיעוּ לִכְלַל עֲבוֹדָה.

(כה) אֶת יְרִיעֹת הַמִּשְׁכָּן – עֶשֶׂר הַתַּחְתּוֹנוֹת.
וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד – יְרִיעוֹת עִזִּים הָעֲשׂוּיוֹת לְאֹהֶל עָלָיו.
מִכְסֵהוּ – עוֹרוֹת אֵילִים מְאָדָּמִים.
מָסַךְ פֶּתַח – וִילוֹן הַמִּזְרָחִי.

(כו) אֲשֶׁר עַל הַמִּשְׁכָּן – כְּלוֹמַר, הַקְּלָעִים וְהַמָּסָךְ שֶׁל חָצֵר, הַסּוֹכְכִים וּמְגִנִּים עַל הַמִּשְׁכָּן וְעַל מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת סָבִיב.
וְאֵת כָּל אֲשֶׁר יֵעָשֶֹה לָהֶם – כְּתַרְגּוּמוֹ: "וְיָת כָּל דִּי יִתְמְסַר לְהוֹן", לִבְנֵי גֵּרְשׁוֹן.

(כז) עַל פִּי אַהֲרֹן וּבָנָיו – וְאֵיזֶה מֵהַבָּנִים מְמֻנֶּה עֲלֵיהֶם? "בְּיַד אִיתָמָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן" (פסוק כח).

(לב) וִיתֵדֹתָם וּמֵיתְרֵיהֶם – שֶׁל עַמּוּדִים; שֶׁהֲרֵי יִתְדוֹת וּמֵיתְרֵי הַקְּלָעִים – בְּמַשָּׂא בְּנֵי גֵרְשׁוֹן הָיוּ. וִיתֵדוֹת וּמֵיתָרִים הָיוּ לַיְרִיעוֹת וְלַקְּלָעִים מִלְּמַטָּה, שֶׁלֹּא תַּגְבִּיהֵם הָרוּחַ; וִיתֵדוֹת וּמֵיתָרִים הָיוּ לָעַמּוּדִים סָבִיב, לִתְלוֹת בָּהֶם הַקְּלָעִים בִּשְׂפָתָם הָעֶלְיוֹנָה בִּכְלוֹנָסוֹת וְקֻנְדָּסִין, כְּמוֹ שֶׁשְּׁנוּיָה בִּמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן (ברייתא דמלאכת המשכן פרק ה).

(מז) עֲבֹדַת עֲבֹדָה – הוּא הַשִּׁיר בִּמְצִלְתַּיִם וְכִנּוֹרוֹת, שֶׁהִיא עֲבוֹדָה לַעֲבוֹדָה אַחֶרֶת (ערכין י"א ע"א).
וַעֲבֹדַת מַשָּׂא – כְּמַשְׁמָעוֹ.

(מט) וּפְקֻדָיו אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה – וְאוֹתָן הַפְּקֻדִים הָיוּ בַּמִּצְוָה מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים.

פרק ה

(ב) צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹמֵר – פָּרָשָׁה זוֹ נֶאֶמְרָה בַּיּוֹם שֶׁהוּקַם הַמִּשְׁכָּן. וּשְׁמוֹנָה פַּרְשִׁיּוֹת נֶאֶמְרוּ בּוֹ בַּיּוֹם, כִּדְאִיתָא בְּמַסֶּכֶת גִּטִּין בְּפֶרֶק 'הַנִּזָּקִין' (דף ס' ע"א).
וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה – שָׁלֹשׁ מַחֲנוֹת הָיוּ שָׁם בִּשְׁעַת חֲנִיָּתָן. תּוֹךְ הַקְּלָעִים הִיא מַחֲנֵה שְׁכִינָה; חֲנִיַּת הַלְוִיִּם סָבִיב, כְּמוֹ שֶׁמְּפוֹרָשׁ בְּפָרָשַׁת 'בְּמִדְבַּר סִינַי' (במדבר א,נג), הִיא מַחֲנֵה לְוִיָּה; וּמִשָּׁם וְעַד סוֹף מַחֲנֵה הַדְּגָלִים, לְכָל אַרְבַּע הָרוּחוֹת, הִיא מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל. הַצָּרוּעַ נִשְׁתַּלַּח חוּץ לְכֻלָּן; הַזָּב מֻתָּר בְּמַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, וּמְשֻׁלָּח מִן הַשְּׁתַּיִם; וְטָמֵא לָנֶפֶשׁ מֻתָּר אַף בְּשֶׁל לְוִיָּה, וְאֵינוֹ מְשֻׁלָּח אֶלָּא מִשֶּׁל שְׁכִינָה. וְכָל זֶה דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ מִן הַמִּקְרָאוֹת בְּמַסֶּכֶת פְּסָחִים (דף ס"ז ע"א).
טָמֵא לָנָפֶשׁ – 'דִּמְסָאָב לִטְמֵי נַפְשָׁא דֶאֱנָשָׁא', אוֹמֵר אֲנִי שֶׁהוּא לְשׁוֹן עַצְמוֹת אָדָם בִּלְשׁוֹן אֲרַמִּי. וְהַרְבֵּה יֵשׁ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה, "אַדְרִיָּאנוּס שְׁחִיק טַמְיָא", שְׁחִיק עֲצָמוֹת.

(ו) לִמְעֹל מַעַל בַּה' – הֲרֵי חָזַר וְכָתַב כָּאן פָּרָשַׁת גּוֹזֵל וְנִשְׁבָּע עַל שֶׁקֶר, הִיא הָאֲמוּרָה בְּפָרָשַׁת 'וַיִּקְרָא': "וּמָעֲלָה מַעַל בַּה' וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ" וְגוֹמֵר (ויקרא ה,כא); וְנִשְׁנֵית כָּאן בִּשְׁבִיל שְׁנֵי דְבָרִים שֶׁנִּתְחַדְּשׁוּ בָּהּ: הָאֶחָד, שֶׁכָּתַב "וְהִתְוַדּוּ" (פסוק ז), לוֹמַר שֶׁאֵינוֹ חַיָּב חֹמֶשׁ וְאָשָׁם עַל פִּי עֵדִים, עַד שֶׁיּוֹדֶה בַּדָּבָר; וְהַשֵּׁנִי – עַל גֶּזֶל הַגֵּר, שֶׁהוּא נָתוּן לַכֹּהֲנִים (ספרי ב; במ"ר ח,ה).

(ז) אֶת אֲשָׁמוֹ בְּרֹאשׁוֹ – הוּא הַקֶּרֶן שֶׁנִּשְׁבַּע עָלָיו.
לַאֲשֶׁר אָשַׁם לוֹ – לְמִי שֶׁנִּתְחַיֵּב לוֹ ( ספרי ג; במ"ר שם).

(ח) וְאִם אֵין לָאִישׁ גֹּאֵל – שֶׁמֵּת הַתּוֹבֵעַ שֶׁהִשְׁבִּיעוֹ, וְאֵין לוֹ יוֹרְשִׁים.
לְהָשִׁיב הָאָשָׁם אֵלָיו – כְּשֶׁנִּמְלַךְ זֶה לְהִתְוַדּוֹת עַל עֲוֹנוֹ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: וְכִי יֵשׁ לְךָ אָדָם בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁאֵין לוֹ גּוֹאֲלִים, אוֹ אָח אוֹ בֶּן אָח, אוֹ שְׁאֵר בָּשָׂר הַקָּרוֹב מִמִּשְׁפַּחַת אָבִיו לְמַעְלָה, עַד יַעֲקֹב? אֶלָּא זֶה הַגֵּר שֶׁמֵּת וְאֵין לוֹ יוֹרְשִׁים (ספרי ד; ב"ק ק"ט ע"א).
הָאָשָׁם הַמּוּשָׁב – זֶה הַקֶּרֶן וְהַחֹמֶשׁ (ספרי שם; ב"ק ק"י ע"א)
לַה' לַכֹּהֵן – קְנָאוֹ הַשֵּׁם, וּנְתָנוֹ לַכֹּהֵן שֶׁבְּאוֹתוֹ מִשְׁמָר (ספרי שם; ב"ק ק"ט ע"ב).
מִלְּבַד אֵיל הַכִּפֻּרִים – הָאָמוּר בְּ'וַיִּקְרָא' (ה,כה) שֶׁהוּא צָרִיךְ לְהָבִיא.

(ט) וְכָל תְּרוּמָה וְגוֹמֵר – אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: וְכִי תְּרוּמָה מַקְרִיבִין לַכֹּהֵן? וַהֲלֹא הוּא הַמְּחַזֵּר אַחֲרֶיהָ לְבֵית הַגְּרָנוֹת! וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר: אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַכֹּהֵן? אֵלּוּ הַבִּכּוּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם: "תָּבִיא בֵּית ה' אֱלֹהֶיךָ" (שמות כג,יט), וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה יֵּעָשֶׂה בָּהֶם; תַּלְמוּד לוֹמַר: לַכֹּהֵן לוֹ יִהְיֶה, בָּא הַכָּתוּב וְלִמֵּד עַל הַבִּכּוּרִים שֶׁיִּהְיוּ נִתָּנִין לַכֹּהֵן (ספרי ה).

(י) וְאִישׁ אֶת קֳדָשָׁיו לוֹ יִהְיוּ – לְפִי שֶׁנֶּאֶמְרוּ מַתְּנוֹת כְּהֻנָּה וּלְוִיָּה, יָכוֹל יָבוֹאוּ וְיִטְּלוּם בִּזְרוֹעַ? תַּלְמוּד לוֹמַר: וְאִישׁ אֶת קֳדָשָׁיו לוֹ יִהְיוּ, מַגִּיד שֶׁטּוֹבַת הֲנָאָתָן לַבְּעָלִים (ספרי ו). וְעוֹד מִדְרָשִׁים דָּרְשׁוּ בּוֹ בְּסִפְרֵי (שם). וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה: וְאִישׁ אֶת קֳדָשָׁיו לוֹ יִהְיוּ – מִי שֶׁמְּעַכֵּב מַעְשְׂרוֹתָיו וְאֵינוֹ נוֹתְנָן, לוֹ יִהְיוּ הַמַּעַשְׂרוֹת; סוֹף שֶׁאֵין שָׂדֵהוּ עוֹשָׂה אֶלָּא אֶחָד מֵעֲשָׂרָה שֶׁהָיְתָה לְמוּדָה לַעֲשׂוֹת.
אִישׁ אֲשֶׁר יִתֵּן לַכֹּהֵן – מַתָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לוֹ.
לוֹ יִהְיֶה – מָמוֹן הַרְבֵּה (ברכות ס"ג ע"א).

(יב) אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ – מַה כָּתוּב לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָן? "וְאִישׁ אֶת קֳדָשָׁיו לוֹ יִהְיוּ" (פסוק יא): אִם אַתָּה מְעַכֵּב מַתְּנוֹת הַכֹּהֵן, חַיֶּיךָ שֶׁתִּצְטָרֵךְ לָבֹא אֶצְלוֹ לְהָבִיא לוֹ אֶת הַסּוֹטָה (ברכות שם).
אִישׁ אִישׁ – לְלַמֶּדְךָ שֶׁמּוֹעֶלֶת בִּשְׁנַיִם: בְּ"אִישׁ מִלְחָמָה" (שמות טו,ג) שֶׁלְּמַעְלָה, וְאִישָׁהּ מִלְּמַטָּה (תנחומא ה).
כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ – שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: אֵין הַמְּנָאֲפִין נוֹאֲפִין עַד שֶׁתִּכָּנֵס בָּהֶן רוּחַ שְׁטוּת, דִּכְתִיב: כִּי תִשְׂטֶה, וְכָתוּב בּוֹ: "נוֹאֵף אִשָּׁה חֲסַר לֵב" (משלי ו,לב; תנחומא שם). וּפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא, כִּי תִשְׂטֶה, תֵּט מִדַּרְכֵי צְנִיעוּת וְתֵחָשֵׁד בְּעֵינָיו, כְּמוֹ: "שְׂטֵה מֵעָלָיו וַעֲבוֹר" (משלי ד,טו); "אַל יֵשְׂטְ אֶל דְּרָכֶיהָ לִבֶּךָ" (שם ז,כה).
וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל – וּמַהוּ הַמַּעַל? וְשָׁכַב אִישׁ אֹתָהּ (ספרי ז).

(יג) וְשָׁכַב אִישׁ – פְּרָט לְקָטָן וּמִי שֶׁאֵינוֹ אִישׁ (שם; סוטה כ"ד ע"א).
אֹתָהּ – שְׁכִיבָתָהּ פּוֹסֶלֶת אוֹתָהּ, וְאֵין שְׁכִיבַת אֲחוֹתָהּ פּוֹסֶלֶת אוֹתָהּ (ספרי שם; יבמות צ"ה ע"א) [כַּמַּעֲשֶׂה בִּשְׁתֵּי אֲחָיוֹת שֶׁהָיוּ דּוֹמוֹת זוֹ לָזוֹ (תנחומא ו)].
וְנֶעְלַם מֵעֵינֵי אִישָׁהּ – פְּרָט לְסוּמָא. הָא אִם הָיָה רוֹאֶה וּמְעַמְעֵם, אֵין הַמַּיִם בּוֹדְקִין אוֹתָהּ (ספרי שם; סוטה כ"ז ע"א).
וְנִסְתְּרָה – שִׁעוּר שֶׁתֵּרָאֶה לְטֻמְאַת בִּיאָה (ספרי שם; סוטה דף ד' ע"א).
וְעֵד אֵין בָּהּ – הָא אִם יֵשׁ בָּהּ אֲפִלּוּ עֵד אֶחָד שֶׁאָמַר נִטְמֵאת, לֹא הָיְתָה שׁוֹתָה (סוטה ל"א ע"א).
וְעֵד אֵין בָּהּ – בַּטֻּמְאָה; אֲבָל יֵשׁ עֵדִים לַסְּתִירָה (שם ע"ב; ראו ספרי שם).
נִתְפָּשָׂה – נֶאֶנְסָה (שם), כְּמוֹ: "וּתְפָשָׂהּ וְשָׁכַב עִמָּהּ" (דברים כב,כח).

(יד) וְעָבַר עָלָיו – קֹדֶם לַסְּתִירָה.
רוּחַ קִנְאָה וְקִנֵּא – פֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ לְשׁוֹן הַתְרָאָה (סוטה ג' ע"א), שֶׁמַּתְרֶה בָּהּ: אַל תִּסָּתְרִי עִם אִישׁ פְּלוֹנִי (סוטה ה' ע"ב).
וְהִוא נִטְמָאָה אוֹ עָבַר עָלָיו וְגוֹמֵר – כְּלוֹמַר: הוּא הִתְרָה בָּהּ, וְעָבְרָה עַל הַתְרָאָתוֹ, וְאֵין יָדוּעַ אִם נִטְמְאָה אִם לָאו.

(טו) קֶמַח – שֶׁלֹּא יְהֵא מִסֹּלֶת (ספרי ח).
שְׂעֹרִים – וְלֹא חִטִּים (סוטה י"ד ע"א): הִיא עָשְׂתָה מַעֲשֵׂה בְּהֵמָה, וְקָרְבָּנָהּ מַאֲכַל בְּהֵמָה (ספרי שם; סוטה ט"ו ע"ב).
לֹא יִצֹק עָלָיו שֶׁמֶן – שֶׁלֹּא יְהֵא קָרְבָּנָהּ מְהֻדָּר (שם ע"א), שֶׁהַשֶּׁמֶן קָרוּי 'אוֹר', וְהִיא עָשְׂתָה בַּחֹשֶׁךְ (תנחומא ג).
וְלֹא יִתֵּן עָלָיו לְבֹנָה – שֶׁהָאִמָּהוֹת נִקְרָאוֹת לְבוֹנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֶל גִּבְעַת הַלְּבוֹנָה" (שה"ש ד,ו), וְהִיא פָּרְשָׁה מִדַּרְכֵיהֶן (תנחומא שם).
כִּי מִנְחַת קְנָאֹת הוּא – הַקֶּמַח הַזֶּה; קֶמַח לְשׁוֹן זָכָר.
מִנְחַת קְנָאֹת – מְעוֹרֶרֶת עָלֶיהָ שְׁתֵּי קְנָאוֹת: קִנְאַת הַמָּקוֹם, וְקִנְאַת הַבַּעַל (ספרי שם; תוספתא סוטה ב,ד).

(יז) מַיִם קְדֹשִׁים – שֶׁקָּדְשוּ בַּכִּיּוֹר (ספרי י). לְפִי שֶׁנַּעֲשָׂה הַכִּיּוֹר מִנְּחֹשֶׁת מַרְאוֹת הַצּוֹבְאוֹת, וְזוֹ פָּרְשָׁה מִדַּרְכֵיהֶן, שֶׁהָיוּ נִבְעָלוֹת לְבַעֲלֵיהֶן בְּמִצְרַיִם תַּחַת הַתַּפּוּחַ, וְזוֹ קִלְקְלָה לְאַחֵר; תִּבָּדֵק בּוֹ (במ"ר ט,יד).
בִּכְלִי חָרֶשׂ – הִיא הִשְׁקְתָה אֶת הַנּוֹאֵף יַיִן מְשֻׁבָּח בְּכוֹסוֹת מְשֻׁבָּחִים, לְפִיכָךְ תִּשְׁתֶּה מַיִם הַמָּרִים בִּמְקֵדָה בְּזוּיָה שֶׁל חֶרֶס (סוטה ט' ע"א).

(יח) וְהֶעֱמִיד הַכֹּהֵן וְגוֹמֵר – וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: "וְהֶעֱמִדָהּ לִפְנֵי ה'" (לעיל פסוק טז)? אֶלָּא מַסִּיעִין הָיוּ אוֹתָהּ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, כְּדֵי לְיַגְּעָהּ, וְתִטָּרֵף דַּעְתָּהּ וְתוֹדֶה (סוטה ח' ע"א).
וּפָרַע – סוֹתֵר אֶת קְלִיעַת שְׂעָרָהּ (שם) כְּדֵי לְבַזּוֹתָהּ. מִכָּאן לִבְנוֹת יִשְׂרָאֵל, שֶׁגִּלּוּי הָרֹאשׁ גְּנַאי לָהֶן (ספרי יא; כתובות ע"ב ע"א).
לִפְנֵי ה' – בְּשַׁעַר נִקָּנוֹר (ספרי ט), הוּא שַׁעַר הָעֲזָרָה הַמִּזְרָחִי (סוטה ז' ע"א), דֶּרֶךְ כָּל הַנִּכְנָסִים.
וְנָתַן עַל כַּפֶּיהָ – לְיַגְּעָהּ, אוּלַי תִּטָּרֵף דַּעְתָּהּ וְתוֹדֶה (ספרי יא; סוטה י"ד ע"א), וְלֹא יִמָּחֶה שֵׁם הַמְּיֻחָד עַל הַמַּיִם (שם ז' ע"א).
הַמָּרִים – עַל שֵׁם סוֹפָן, שֶׁהֵם מָרִים לָהּ (ספרי שם).
הַמְאָרְרִים – הַמְּחַסְּרִים אוֹתָהּ מִן הָעוֹלָם, לְשׁוֹן "סִלּוֹן מַמְאִיר" (יחזקאל כח,כד). וְלֹא יִתָּכֵן לְפָרֵשׁ 'מַיִם אֲרוּרִים', שֶׁהֲרֵי קְדוֹשִׁים הֵן; וְלֹא 'אֲרוּרִים' כָּתַב הַכָּתוּב, אֶלָּא "מְאָרְרִים" אֶת אֲחֵרִים. וְאַף אוֹנְקְלוּס לֹא תִּרְגֵּם 'לִיטַיָּא', אֶלָּא "מְלַטְטַיָּא", שֶׁמַּרְאוֹת קְלָלָה בְּגוּפָהּ שֶׁל זוֹ.

(יט) וְהִשְׁבִּיעַ וְגוֹמֵר – וּמַה הִיא הַשְּׁבוּעָה? אִם לֹא שָׁכַב הִנָּקִי; הָא אִם שָׁכַב, חִנָּקִי [ספרים אחרים: לֹא תִנָּקִי], שֶׁמִּכְּלַל לָאו אַתָּה שׁוֹמֵעַ הֵן (סוטה י"ז ע"א); אֶלָּא שֶׁמִּצְוָה לִפְתֹּחַ בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת תְּחִלָּה לִזְכוּת (ספרי יב; סנהדרין ל"ב ע"ב-ל"ג ע"א).

(כ) וְאַתְּ כִּי שָׂטִית – "כִּי" מְשַׁמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן "אִם" (תענית ט' ע"א).

(כא) בִּשְׁבֻעַת הָאָלָה – שְׁבוּעָה שֶׁל קְלָלָה.
יִתֵּן ה' אוֹתָךְ לְאָלָה וְגוֹמֵר – שֶׁיִּהְיוּ הַכֹּל מְקַלְלִין בִּיךְ, יְבוֹאֵךְ כְּדֶרֶךְ שֶׁבָּא לִפְלוֹנִית (ספרי יח).
וְלִשְׁבֻעָה – שֶׁיִּהְיוּ הַכֹּל נִשְׁבָּעִין בִּיךְ: אִם לֹא, יֶאֱרַע לִי כְּדֶרֶךְ שֶׁאֵרַע לִפְלוֹנִית. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "וְהִנַּחְתֶּם שִׁמְכֶם לִשְׁבוּעָה לִבְחִירָי" (ישעיהו סה,טו), שֶׁהַצַּדִּיקִים נִשְׁבָּעִים בְּפֻרְעֲנוּתָן שֶׁל רְשָׁעִים. וְכֵן לְעִנְיַן הַבְּרָכָה, "וְנִבְרְכוּ" וְגוֹמֵר (בראשית יב,ג; כח,יד); "בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר" (בראשית מח,כ).
אֶת יְרֵכֵךְ – בַּקְּלָלָה הִקְדִּים יָרֵךְ לַבֶּטֶן, לְפִי שֶׁהִיא [ספרים אחרים: שֶׁבָּהּ] הִתְחִילָה בַּעֲבֵרָה (סוטה ח' ע"ב).
צָבָה – כְּתַרְגּוּמוֹ, נְפוּחָה.

(כב) לַצְבּוֹת בֶּטֶן – כְּמוֹ 'לְהַצְבּוֹת בֶּטֶן'; זֶהוּ שִׁמּוּשׁ פַּתָּח שֶׁהַלָּמֶ"ד נְקוּדָה בּוֹ. וְכֵן "לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ" (שמות יג,כא); "לַרְאוֹתְכֶם בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ" (דברים א,לג). וְכֵן לַנְפִּל יָרֵךְ – לְהַנְפִּיל יָרֵךְ, שֶׁהַמַּיִם מַצְבִּים אֶת הַבֶּטֶן וּמַפִּילִים אֶת הַיָּרֵךְ.
לַצְבּוֹת בֶּטֶן וְלַנְפִּל יָרֵךְ – בִּטְנוֹ וִירֵכוֹ שֶׁל בּוֹעֵל. אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא שֶׁל נִבְעֶלֶת? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: "אֶת יְרֵכֵךְ נֹפֶלֶת וְאֶת בִּטְנֵךְ צָבָה" (פסוק כא), הֲרֵי שֶׁל נִבְעֶלֶת אָמוּר (ספרי טו; סוטה כ"ח ע"א).
אָמֵן אָמֵן – קַבָּלַת שְׁבוּעָה (שבועות ל"ו ע"א). "אָמֵן" עַל הָאָלָה, "אָמֵן" עַל הַשְּׁבוּעָה; "אָמֵן" אִם מֵאִישׁ זֶה, "אָמֵן" אִם מֵאִישׁ אַחֵר; "אָמֵן" שֶׁלֹּא שָֹטִיתִי אֲרוּסָה וּנְשׂוּאָה, שוֹמֶרֶת יָבָם וּכְנוּסָה (סוטה י"ח ע"א).

(כד) וְהִשְׁקָה אֶת הָאִשָּׁה – אֵין זֶה סֵדֶר הַמַּעֲשֶׂה, שֶׁהֲרֵי בַּתְּחִלָּה מַקְרִיב מִנְחָתָהּ; אֶלָּא הַכָּתוּב מְבַשֶּׂרְךָ, שֶׁכְּשֶׁיַּשְׁקֶנָּה, יָבוֹאוּ בָּהּ לְמָרִים. לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר 'בֶּטֶן' וְ'יָרֵךְ', מִנַּיִן לִשְׁאָר כָּל הַגּוּף? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וּבָאוּ בָהּ", בְּכֻלָּהּ. אִם כֵּן, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר בֶּטֶן וְיָרֵךְ? לְפִי שֶׁהֵן הִתְחִילוּ בַּעֲבֵרָה תְּחִלָּה, לְפִיכָךְ הִתְחִיל מֵהֶם הַפֻּרְעָנוּת (ספרי יז).
לְמָרִים – לִהְיוֹת לָהּ רָעִים וּמָרִים.

(כה) וְהֵנִיף – מוֹלִיךְ וּמֵבִיא מַעֲלֶה וּמוֹרִיד (ספרי שם); וְאַף הִיא מְנִיפָה עִמּוֹ, שֶׁיָּדָהּ לְמַעְלָה מִיָּדוֹ שֶׁל כֹּהֵן (סוטה י"ט ע"א).
וְהִקְרִיב אֹתָהּ – זוֹ הִיא הַגָּשָׁתָהּ בְּקֶרֶן דְּרוֹמִית מַעֲרָבִית שֶׁל מִזְבֵּחַ קוֹדֶם קְמִיצָה, כִּשְׁאָר מְנָחוֹת (ספרי שם; סוטה שם).

(כו) אַזְכָּרָתָהּ – הוּא הַקֹּמֶץ (ספרי שם), שֶׁעַל יְדֵי הַקְטָרָתוֹ – הַמִּנְחָה בָּאָה לְזִכָּרוֹן לַגָּבוֹהַּ (ספרא ויקרא נדבה פרשתא ט,יב).

(כז) וְהִשְׁקָהּ אֶת הַמַּיִם – לְרַבּוֹת שֶׁאִם אָמְרָה "אֵינִי שׁוֹתָה" לְאַחַר שֶׁנִּמְחֲקָה הַמְּגִלָּה, מְעַרְעֲרִין אוֹתָהּ וּמַשְׁקִין אוֹתָהּ בְּעַל כָּרְחָהּ, אֶלָּא אִם כֵּן אָמְרָה "טְמֵאָה אֲנִי" (סוטה י"ט ע"ב-כ' ע"א).
וְצָבְתָה בִטְנָהּ וְגוֹמֵר – אַף עַל פִּי שֶׁבַּקְּלָלָה הִזְכִּיר יָרֵךְ תְּחִלָּה, הַמַּיִם אֵינָן בּוֹדְקִין אֶלָּא כְּדֶרֶךְ כְּנִיסָתָן בָּהּ (שם ט' ע"ב).
וְהָיְתָה הָאִשָּׁה לְאָלָה – כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי, שֶׁיִהְיוּ הַכֹּל אָלִין בָּהּ.
בְּקֶרֶב עַמָּהּ – הֶפְרֵשׁ יֵשׁ בֵּין אָדָם הַמִּתְנַוֵּל בְּמָקוֹם שֶׁנִּכָּר, לְאָדָם הַמִּתְנַוֵּל בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ נִכָּר (ספרי יד).

(כח) וְאִם לֹא נִטְמְאָה הָאִשָּׁה – בִּסְתִירָה זוֹ.
וּטְהוֹרָה הִוא – מִמָּקוֹם אַחֵר.
וְנִקְּתָה – מִמַּיִם הַמְאָרְרִים. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא וְנִזְרְעָה זָרַע – אִם הָיְתָה יוֹלֶדֶת בְּצַעַר, תֵּלֵד בְּרֶוַח; אִם הָיְתָה יוֹלֶדֶת שְׁחוֹרִים, יוֹלֶדֶת לְבָנִים (ספרי יט; סוטה כ"ו ע"א).

(ל) אוֹ אִישׁ – כְּמוֹ "אוֹ נוֹדַע" (שמות כא,לו); כְּלוֹמַר: אִם אִישׁ קַנַּאי הוּא, לְכָךְ וְהֶעֱמִיד אֶת הָאִשָּׁה.

(לא) וְנִקָּה הָאִישׁ מֵעָוֹן – אִם בְּדָקוּהָ הַמַּיִם, אַל יִדְאַג לוֹמַר: חַבְתִּי בְּמִיתָתָהּ; נָקִי הוּא מִן הָעֹנֶשׁ (ספרי כא). דָּבָר אַחֵר: מִשֶּׁיַּשְׁקֶנָּה, תְּהֵא אֶצְלוֹ בְּהֶתֵּר וְנִקָּה מֵעָוֹן, שֶׁהַסּוֹטָה אֲסוּרָה לְבַעְלָהּ (קידושין כ"ז ע"ב).

פרק ו

(ב) כִּי יַפְלִא – יַפְרִישׁ. לָמָּה נִסְמְכָה פָּרָשַׁת נָזִיר לְפָרָשַׁת סוֹטָה? לוֹמַר לְךָ, שֶׁכָּל הָרוֹאֶה סוֹטָה בְּקִלְקוּלָהּ – יַזִּיר עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן (סוטה ב' ע"א), שֶׁהוּא מֵבִיא לִידֵי נִיאוּף (במ"ר י,ב-ד).
נֶדֶר נָזִיר – אֵין נְזִירָה בְּכָל מָקוֹם אֶלָּא פְּרִישָׁה; אַף כָּאן, שֶׁפֵּרַשׁ מִן הַיַּיִן (ספרי כג).
לְהַזִּיר לַה' – לְהַבְדִּיל עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן לְשֵׁם שָׁמַיִם (שם כב).

(ג) מִיַּיִן וְשֵׁכָר – כְּתַרְגּוּמוֹ: "מֵחֲמַר חֲדַת וְעַתִּיק"; שֶׁהַיַּיִן מְשַׁכֵּר כְּשֶׁהוּא יָשָׁן.
וְכָל מִשְׁרַת – לְשׁוֹן צְבִיעָה בְּמַיִם אוֹ בְּכָל מַשְׁקֶה. וּבִלְשׁוֹן מִשְׁנָה יֵשׁ הַרְבֵּה, "אֵין שׁוֹרִין דְּיוֹ וְסַמְמָנִים" (שבת י"ז ע"א); "נָזִיר שֶׁשָּׁרָה פִּתּוֹ בְּיַיִן" (נזיר ל"ז ע"א).

(ד) חַרְצַנִּים – הֵם הַגַּרְעִינִין.
זָג – הֵם הַקְּלִפּוֹת שֶׁמִּבַּחוּץ, שֶׁהַחַרְצַנִּים בְּתוֹכָן כַּעִנְבָּל בַּזּוּג (ספרי כד; נזיר ל"ד ע"ב).

(ה) קָדֹשׁ יִהְיֶה – הַשֵּׂעָר שֶׁלּוֹ, לְגַדֵּל הַפֶּרַע שֶׁל שְׂעַר רֹאשׁוֹ (ספרי כה).
פֶּרַע – נָקוּד פַּתָּח קָטָן [=סֶגּוֹל], לְפִי שֶׁהוּא דָּבוּק לִ"שְׂעַר רֹאשׁוֹ", פֶּרַע שֶׁל שֵׂעָר. וּפֵירוּשׁוֹ שֶׁל פֶּרַע, גִּדּוּל שֶׁל שֵׂעָר; וְכֵן "אֶת רֹאשׁוֹ לֹא יִפְרָע" (ויקרא כא,י). וְאֵין קָרוּי פֶּרַע פָּחוֹת מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם (ספרי שם).

(ח) כָּל יְמֵי נִזְרוֹ קָדֹשׁ הוּא – זוֹ קְדֻשַּׁת הַגּוּף (ספרי כז) מִלְּהִטַּמֵּא לַמֵּתִים.

(ט) פֶּתַע – זֶה אֹנֶס.
פִּתְאֹם – זֶה שׁוֹגֵג (ספרי שם). וְיֵשׁ אוֹמְרִים, פֶּתַע פִּתְאֹם – דָּבָר אֶחָד הוּא, מִקְרֶה שֶׁל פִּתְאֹם.
וְכִי יָמוּת מֵת עָלָיו – בָּאֹהֶל שֶׁהוּא בּוֹ.
בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ – בְּיוֹם הַזָּאָתוֹ. אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בַּשְּׁמִינִי, שֶׁהוּא טָהוֹר לְגַמְרֵי? תַּלְמוּד לוֹמַר: בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי. אִי שְׁבִיעִי, יָכוֹל אֲפִלּוּ לֹא הִזָּה? תַּלְמוּד לוֹמַר: בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ (שם).

(י) וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יָבִיא שְׁתֵּי תֹרִים – לְהוֹצִיא אֶת הַשְּׁבִיעִי. אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא לְהוֹצִיא אֶת הַתְּשִׁיעִי? קָבַע זְמַן לַקְּרֵבִין, וְקָבַע זְמַן לַמַּקְרִיבִין. מַה קְּרֵבִין, הִכְשִׁיר שְׁמִינִי וּמִשְּׁמִינִי וָהָלְאָה, אַף מַקְרִיבִין, שְׁמִינִי וּמִשְּׁמִינִי וָהָלְאָה (ספרי כט).

(יא) מֵאֲשֶׁר חָטָא עַל הַנָּפֶשׁ – שֶׁלֹּא נִזְהַר מִטֻּמְאַת הַמֵּת. רַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר אוֹמֵר: שֶׁצִּעֵר עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן (ספרי ל; נזיר י"ט ע"א).
וְקִדַּשׁ אֶת רֹאשׁוֹ – לַחֲזוֹר וּלְהַתְחִיל מִנְיַן נְזִירוּתוֹ (ספרי שם).

(יב) וְהִזִּיר לַה' אֶת יְמֵי נִזְרוֹ – יַחֲזוֹר וְיִמְנֶה נְזִירוּתוֹ בַּתְּחִלָּה.
וְהַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים יִפְּלוּ – לֹא יַעֲלוּ מִן הַמִּנְיָן (ספרי לא).

(יג) יָבִיא אֹתוֹ – יָבִיא אֶת עַצְמוֹ; וְזֶה אֶחָד מִשְּׁלֹשָׁה אִתִּי"ם שֶׁהָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל דּוֹרֵשׁ כֵּן. כַּיּוֹצֵא בּוֹ: "וְהִשִּׂיאוּ אוֹתָם עֲוֹן אַשְׁמָה" (ויקרא כב,טז), אֶת עַצְמָם. כַּיּוֹצֵא בּוֹ: "וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּי" (דברים לד,ו), הוּא קָבַר אֶת עַצְמוֹ (ספרי לב).

(טו) וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם – שֶׁל עוֹלָה וּשְׁלָמִים. לְפִי שֶׁהָיוּ בַּכְּלָל, וְיָצְאוּ לִדּוֹן בְּדָבָר חָדָשׁ, שֶׁיִּטְעֲנוּ לֶחֶם, הֶחֱזִירָן לִכְלָלָן, שֶׁיִּטְעֲנוּ נְסָכִים, כְּדִין כָּל עוֹלָה וּשְׁלָמִים (ספרי לד).
חַלֹּת בְּלוּלֹת וּרְקִיקֵי מַצּוֹת – עֶשֶׂר מִכָּל מִין (מנחות ע"ז ע"א; ע"ח ע"א).

(יז) זֶבַח שְׁלָמִים לַה' עַל סַל הַמַּצּוֹת – יִשְׁחַט אֶת הַשְּׁלָמִים עַל מְנָת לְקַדֵּשׁ אֶת הַלֶּחֶם (ראו מנחות מ"ו ע"ב).
אֶת מִנְחָתוֹ וְאֶת נִסְכּוֹ – שֶׁל אַיִל (ספרי שם).

(יח) וְגִלַּח הַנָּזִיר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד – יָכוֹל יְגַלֵּחַ בָּעֲזָרָה? הֲרֵי זֶה דֶּרֶךְ בִּזָּיוֹן! אֶלָּא וְגִלַּח הַנָּזִיר לְאַחַר שְׁחִיטַת הַשְּׁלָמִים, שֶׁכָּתוּב בָּהֶן "וּשְׁחָטוֹ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד" (ויקרא ג,ב. ספרי לה; נזיר מ"ה ע"א).
אֲשֶׁר תַּחַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים – תַּחַת הַדּוּד שֶׁהוּא מְבַשְּׁלָן בּוֹ. לְפִי שֶׁשַּׁלְמֵי נָזִיר הָיוּ מִתְבַּשְּׁלִין בָּעֲזָרָה, שֶׁצָּרִיךְ לִטֹּל הַכֹּהֵן הַזְּרוֹעַ אַחַר שֶׁנִּתְבַּשְּׁלָה, וּלְהָנִיף לִפְנֵי ה' (ראו נזיר מ"ה ע"ב).

(יט) הַזְּרֹעַ בְּשֵׁלָה – לְאַחַר שֶׁנִּתְבַּשְּׁלָה (ספרי לו; חולין צ"ח ע"ב).

(כ) קֹדֶשׁ הוּא לַכֹּהֵן – הַחַלָּה וְהָרָקִיק וְהַזְּרֹעַ, תְּרוּמָה הֵן לַכֹּהֵן.
עַל חֲזֵה הַתְּנוּפָה – מִלְּבַד חָזֶה וָשׁוֹק הָרְאוּיִים לוֹ מִכָּל שְׁלָמִים, מוּסָף עַל שַׁלְמֵי נָזִיר, הַזְּרוֹעַ הַזֶּה. לְפִי שֶׁהָיוּ שַׁלְמֵי נָזִיר בִּכְלָל, וְיָצְאוּ לִדּוֹן בַּדָּבָר הֶחָדָשׁ, לְהַפְרָשַׁת זְרוֹעַ, הֻצְרַךְ לְהַחֲזִירָן לִכְלָלָן, לִדּוֹן אַף בְּחָזֶה וָשׁוֹק (ספרי לז).

(כא) מִלְּבַד אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ – שֶׁאִם אָמַר: הֲרֵינִי נָזִיר עַל מְנָת לְגַלֵּחַ עַל מֵאָה עוֹלוֹת וְעַל מֵאָה שְׁלָמִים, כְּפִי... אֲשֶׁר יִדֹּר כֵּן יַעֲשֶֹה מוּסָף עַל תּוֹרַת נִזְרוֹ, עַל תּוֹרַת הַנָּזִיר, מוּסָף וְלֹא יֶחְסַר; שֶׁאִם אָמַר: הֲרֵינִי נָזִיר חָמֵשׁ נְזִירוֹת עַל מְנָת לְגַלֵּחַ עַל שָׁלֹשׁ בְּהֵמוֹת הַלָּלוּ, אֵין אֲנִי קוֹרֵא בּוֹ "כַּאֲשֶׁר יִדֹּר כֵּן יַעֲשֶֹה" (ספרי לח).

(כג) אָמוֹר לָהֶם – כְּמוֹ "זָכוֹר", "שָׁמוֹר", בְּלַעַז דישנ"ט [disant = באמרכם^[4]].
אָמוֹר לָהֶם – שֶׁיִּהְיוּ כֻּלָּם שׁוֹמְעִים (ספרי לט).
אָמוֹר – מָלֵא: לֹא תְּבָרְכֵם בְּחִפָּזוֹן וּבֶהָלוֹת, אֶלָּא בְּכַוָּנָה וּבְלֵב שָׁלֵם (תנחומא י).

(כד) יְבָרֶכְךָ – שֶׁיִּתְבָּרְכוּ נְכָסֶיךָ (ספרי מ).
וְיִשְׁמְרֶךָ – שֶׁלֹא יָבוֹאוּ עָלֶיךָ שׁוֹדְדִים לִטֹּל מָמוֹנְךָ. שֶׁהַנּוֹתֵן מַתָּנָה לְעַבְדּוֹ, אֵינוֹ יָכוֹל לְשָׁמְרוֹ מִכָּל אָדָם; וְכֵיוָן שֶׁבָּאִים לִסְטִים עָלָיו וְנוֹטְלִין אוֹתָהּ מִמֶּנּוּ, מָה הֲנָאָה יֵשׁ לוֹ בְּמַתָּנָה זוֹ? אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוּא הַנּוֹתֵן, הוּא הַשּׁוֹמֵר (תנחומא י; במ"ר יא,ו). וְהַרְבֵּה מִדְרָשִׁים דָּרְשׁוּ בוֹ בְּסִפְרֵי (מ).

(כה) יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ – יַרְאֶה לְךָ פָּנִים שׂוֹחֲקוֹת, פָּנִים צְהֻבּוֹת (במ"ר יא,ו).
וִיחֻנֶךָּ – יִתֵּן לְךָ חֵן (ספרי מא; תנחומא י).

(כו) יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ – יִכְבֹּשׁ כַּעֲסוֹ (ספרי מב; במ"ר יא,ז).

(כז) וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי – יְבָרְכוּם בַּשֵּׁם הַמְּפוֹרָשׁ (ספרי מג).
וַאֲנִי אֲבָרְכֵם – לְיִשְׂרָאֵל, וְאַסְכִּים עִם הַכֹּהֲנִים. דָּבָר אַחֵר: וַאֲנִי אֲבָרְכֵם, לַכֹּהֲנִים (ספרי שם).

פרק ז

(א) וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה – "כַּלַּת" כְּתִיב; יוֹם הֲקָמַת הַמִּשְׁכָּן הָיוּ יִשְׂרָאֵל כְּכַלָּה הַנִּכְנֶסֶת לַחֻפָּה (תנחומא ו).
כַּלּוֹת מֹשֶׁה – בְּצַלְאֵל וְאָהֳלִיאָב וְכָל חֲכַם לֵב עָשׂוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן; וּתְלָאוֹ הַכָּתוּב בְּמֹשֶׁה, לְפִי שֶׁמָּסַר נַפְשׁוֹ עָלָיו, לִרְאוֹת תַּבְנִית כָּל דָּבָר וְדָבָר כְּמוֹ שֶׁהֶרְאָהוּ בָּהָר לְהוֹרוֹת לְעוֹשֵׂי הַמְּלָאכָה, וְלֹא טָעָה בְּתַבְנִית אַחַת. וְכֵן מָצִינוּ בְּדָוִד, לְפִי שֶׁמָּסַר נַפְשׁוֹ עַל בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: "זְכוֹר ה' לְדָוִד אֵת כָּל עֻנּוֹתוֹ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַה'" וְגוֹמֵר (תהלים קלב,א-ב), לְפִיכָךְ נִקְרָא עַל שְׁמוֹ (תנחומא יג); שֶׁנֶּאֱמַר: "רְאֵה בֵיתְךָ דָּוִד" (מל"א יב,טז).
בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים – וְלֹא נֶאֱמַר 'בְּיוֹם הָקִים'? מְלַמֵּד שֶׁכָּל שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּלּוּאִים הָיָה מֹשֶׁה מַעֲמִידוֹ וּמְפָרְקוֹ; וּבְאוֹתוֹ הַיּוֹם הֶעֱמִידוֹ וְלֹא פֵּרְקוֹ, לְכָךְ נֶאֱמַר: בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים, אוֹתוֹ הַיּוֹם כָּלוּ הֲקָמוֹתָיו. וְרֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן הָיָה; בַּשֵּׁנִי נִשְׂרְפָה הַפָּרָה, בַּשְּׁלִישִׁי הִזּוּ הַזָּיָה רִאשׁוֹנָה, וּבַשְּׁבִיעִי גִּלְּחוּ (ספרי מד).

(ב) הֵם נְשִׂיאֵי הַמַּטֹּת – שֶׁהָיוּ שׁוֹטְרִים עֲלֵיהֶם בְּמִצְרַיִם וְהָיוּ מֻכִּים עֲלֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיֻּכּוּ שֹׁטְרֵי בְּנֵי יִשְֹרָאֵל" וְגוֹמֵר (שמות ה,יד; ספרי מה).
הֵם הָעֹמְדִים עַל הַפְּקֻדִים – שֶׁעָמְדוּ עִם מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן כְּשֶׁמָּנוּ אֶת יִשְֹרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאִתְּכֶם יִהְיוּ" וְגוֹמֵר (במדבר א,ד).

(ג) שֵׁשׁ עֶגְלֹת צָב – אֵין צָב אֶלָּא מְחֻפִּים, וְכֵן: "בַּצַּבִּים וּבַפְּרָדִים" (ישעיהו סו,כ); עֲגָלוֹת מְכֻסּוֹת קְרוּיוֹת צַבִּים (ספרי מה).
וַיַּקְרִיבוּ אוֹתָם לִפְנֵי הַמִּשְׁכָּן – שֶׁלֹּא קִבֵּל מֹשֶׁה מִיָּדָם, עַד שֶׁנֶּאֱמַר לוֹ מִפִּי הַמָּקוֹם (ספרי שם; במ"ר יב,יח). אָמַר רַבִּי נָתָן: מָה רָאוּ הַנְּשִׂיאִים לְהִתְנַדֵּב כָּאן בַּתְּחִלָּה, וּבִמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן לֹא הִתְנַדְּבוּ תְּחִלָּה? אֶלָּא כָּךְ אָמְרוּ הַנְּשִׂיאִים: יִתְנַדְּבוּ צִבּוּר מַה שֶּׁיִּתְנַדְּבוּ, וּמַה שֶּׁמְּחַסְּרִין, אָנוּ מַשְׁלִימִין. כֵּיוָן שֶׁרָאוּ שֶׁהִשְׁלִימוּ צִבּוּר אֶת הַכֹּל, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהַמְּלָאכָה הָיְתָה דַיָּם" (שמות לו,ז). אָמְרוּ: מֵעַתָּה מַה לָּנוּ לַעֲשׂוֹת? "הֵבִיאוּ אֵת אַבְנֵי הַשֹּׁהַם וְאֵת אַבְנֵי הַמִּלּוּאִים לָאֵפֹד וְלַחֹשֶׁן" (שמות לה,כז). לְכָךְ הִתְנַדְּבוּ כָּאן תְּחִלָּה (ספרי שם).

(ז) כְּפִי עֲבֹדָתָם – שֶׁהָיָה מַשָּׂא בְּנֵי גֵּרְשׁוֹן קַל מִשֶּׁל מְרָרִי, שֶׁהָיוּ נוֹשְׂאִים הַקְּרָשִׁים וְהָעַמּוּדִים וְהָאֲדָנִים (במ"ר יב,יט).

(ט) כִּי עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ עֲלֵהֶם – מַשָּׂא דְּבַר הַקְּדֻשָּׁה, "הָאָרוֹן וְהַשֻּׁלְחָן" וְגוֹמֵר (במדבר ג,לא); לְפִיכָךְ בַּכָּתֵף יִשָּׂאוּ.

(י) וַיַּקְרִיבוּ הַנְּשִׂאִים אֵת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ – לְאַחַר שֶׁהִתְנַדְּבוּ הָעֲגָלוֹת וְהַבָּקָר לָשֵׂאת הַמִּשְׁכָּן, נְשָׂאָם לִבָּם לְהִתְנַדֵּב קָרְבְּנוֹת הַמִּזְבֵּחַ לְחַנְּכוֹ (ספרי מז).
וַיַּקְרִיבוּ הַנְּשִׂאִים אֶת קָרְבָּנָם לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ – כִּי לֹא קִבֵּל מֹשֶׁה מִיָּדָם, עַד שֶׁנֶּאֱמַר לוֹ מִפִּי הַגְּבוּרָה (שם).

(יא) יַקְרִיבוּ אֶת קָרְבָּנָם לַחֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ – וַעֲדַיִן לֹא הָיָה יוֹדֵעַ מֹשֶׁה הֵיאַךְ יַקְרִיבוּ, אִם כְּסֵדֶר תּוֹלְדוֹתָם, אִם כְּסֵדֶר הַמַּסָּעוֹת; עַד שֶׁנֶּאֱמַר לוֹ מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, יַקְרִיבוּ לַמַּסָּעוֹת אִישׁ יוֹמוֹ (ספרי מז).

(יב) בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן – אוֹתוֹ הַיּוֹם נָטַל עֶשֶׂר עֲטָרוֹת: רִאשׁוֹן לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, רִאשׁוֹן לִנְשִׂיאִים וְכוּלֵּיהּ, כִּדְאִיתָא בְּסֵדֶר עוֹלָם (פרק ז).
לְמַטֵּה יְהוּדָה – יִחֲסוֹ הַכָּתוּב עַל שִׁבְטוֹ, וְלֹא שֶׁגָּבָה מִשִּׁבְטוֹ וְהִקְרִיב. אוֹ אֵינוֹ אוֹמֵר לְמַטֵּה יְהוּדָה אֶלָּא שֶׁגָּבָה מִשִּׁבְטוֹ וְהֵבִיא? תַּלְמוּד לוֹמַר: "זֶה קָרְבַּן נַחְשׁוֹן" (להלן פסוק יז); מִשֶּׁלּוֹ הֵבִיא (ספרי מח).

(יג) שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים סֹלֶת – לְמִנְחַת נְדָבָה (ספרי מט).

(יד) עֲשָׂרָה זָהָב – כְּתַרְגּוּמוֹ; מִשְׁקַל עֶשֶׂר שִׁקְלֵי הַקֹּדֶשׁ הָיָה בָּהּ (ספרי שם).
מְלֵאָה קְטֹרֶת – לֹא מָצִינוּ קְטֹרֶת לְיָחִיד, וְלֹא עַל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן, אֶלָּא זוֹ בִּלְבָד; וְהוֹרָאַת שָׁעָה הָיְתָה (מנחות נ' ע"ב).

(טו) פַּר אֶחָד – מְיֻחָד שֶׁבְּעֶדְרוֹ (ספרי נ).

(טז) שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת – לְכַפֵּר עַל קֶבֶר הַתְּהוֹם (ספרי נא), טֻמְאַת סָפֵק.

(יח) הִקְרִיב נְתַנְאֵל בֶּן צוּעָר... הִקְרִב אֶת קָרְבָּנוֹ – מַה תַּלְמוּד לוֹמַר הִקְרִיב בְּשִׁבְטוֹ שֶׁל יִשָּׂשכָר, מַה שֶּׁלֹּא נֶאֱמַר בְּכָל הַשְּׁבָטִים? לְפִי שֶׁבָּא רְאוּבֵן וְעִרְעֵר וְאָמַר: דַּי שֶׁקְּדָמַנִי יְהוּדָה אָחִי, אַקְרִיב אֲנִי אַחֲרָיו! אָמַר לוֹ מֹשֶׁה: מִפִּי הַגְּבוּרָה נֶאֱמַר לִי שֶׁיַּקְרִיבוּ כְּסֵדֶר מַסָּעָן לְדִגְלֵיהֶם; לְכָךְ אָמַר: הִקְרִב אֶת קָרְבָּנוֹ, וְהוּא חָסֵר יוֹ"ד, שֶׁהוּא מְשַׁמֵּשׁ "הַקְרֵב" לְשׁוֹן צִוּוּי, שֶׁמִּפִּי הַגְּבוּרָה נִצְטַוָּה: "הַקְרֵב!". וּמַהוּ "הִקְרִיב... הִקְרִב", שְׁנֵי פְּעָמִים? שֶׁבִּשְׁבִיל שְׁנֵי דְּבָרִים זָכָה לְהַקְרִיב שֵׁנִי לַשְּׁבָטִים: אַחַת, שֶׁהָיוּ יוֹדְעִים בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּמִבְּנֵי יִשָּׂשכָר יוֹדְעֵי בִינָה לָעִתִּים" (דה"א יב,לג); וְאַחַת, שֶׁהֵם נָתְנוּ עֵצָה לַנְּשִׂיאִים לְהִתְנַדֵּב קָרְבָּנוֹת הַלָּלוּ. וּבִיסוֹדוֹ שֶׁל רַבִּי מֹשֶׁה הַדַּרְשָׁן מָצָאתִי, אָמַר רַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר: נְתַנְאֵל בֶּן צוּעָר הִשִּׂיאָן עֵצָה זוֹ (ספרי נב).
קַעֲרַת כֶּסֶף – מִנְיַן אוֹתִיוֹתָיו בְּגִימַטְרִיָּא תתק"ל, כְּנֶגֶד שְׁנוֹתָיו שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן.
שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ – עַל שֵׁם שֶׁכְּשֶׁהֶעֱמִיד תּוֹלָדוֹת לְקִיּוּם הָעוֹלָם, בֶּן מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיְחִי אָדָם שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ" וְגוֹמֵר (בראשית ה,ג).
מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף – בְּגִימַטְרִיָּא תק"כ, עַל שֵׁם נֹחַ, שֶׁהֶעֱמִיד תּוֹלָדוֹת בֶּן ת"ק שָׁנָה, וְעַל שֵׁם עֶשְֹרִים שָׁנָה שֶׁנִּגְזְרָה גְּזֵרַת הַמַּבּוּל קֹדֶם תּוֹלְדוֹתָיו, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי אֵצֶל "וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְֹרִים שָׁנָה" (בראשית ו,ג). לְפִיכָךְ נֶאֱמַר מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף, וְלֹא נֶאֱמַר "מִזְרַק כֶּסֶף אֶחָד" כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בַּקְּעָרָה, לוֹמַר שֶׁאַף אוֹתִיּוֹת שֶׁל "אֶחָד" מִצְטָרְפוֹת לַמִּנְיָן (במ"ר יד,יב).
שִׁבְעִים שֶׁקֶל – כְּנֶגֶד שִׁבְעִים אֻמּוֹת שֶׁיָּצְאוּ מִבָּנָיו (שם).

(כ) כַּף אַחַת – כְּנֶגֶד הַתּוֹרָה, שֶׁנִּתְּנָה מִיָּדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.
עֲשָׂרָה זָהָב – כְּנֶגֶד עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת (במ"ר יג,טז).
מְלֵאָה קְטֹרֶת – גִּימַטְרִיָּא שֶׁל קְטֹרֶת – תַּרְיַ"ג מִצְווֹת, וּבִלְבַד שֶׁתַּחֲלִיף קוֹ"ף בְּדָלֶ"ת עַל יְדֵי א"ת ב"ש ג"ר ד"ק (שם).

(כא) פַּר אֶחָד – כְּנֶגֶד אַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: "וַיִּקַּח בֶּן בָּקָר" (בראשית יח,ז)
אַיִל אֶחָד – כְּנֶגֶד יִצְחָק, "וַיִּקַּח אֶת הָאַיִל" וְגוֹמֵר (שם כב,יג).
כֶּבֶשׂ אֶחָד – כְּנֶגֶד יַעֲקֹב, "וְהַכְּשָׂבִים הִפְרִיד יַעֲקֹב" (בראשית ל,מ; במ"ר יג,יד).

(כב) שְׂעִֹיר עִזִּים – לְכַפֵּר עַל מְכִירַת יוֹסֵף, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ: "וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים" (בראשית לז,לא; במ"ר שם).

(כג) וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים בָּקָר שְׁנַיִם – כְּנֶגֶד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, שֶׁנָּתְנוּ שָׁלוֹם בֵּין יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם (במ"ר יג,כ).
אֵילִם... עַתֻּדִים... כְּבָשִׂים – שְׁלֹשָׁה מִינִים, כְּנֶגֶד כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם וְיִשְׂרְאֵלִים, וּכְנֶגֶד תּוֹרָה נְבִיאִים וּכְתוּבִים. שָׁלֹשׁ חֲמִשִּׁיּוֹת, כְּנֶגֶד חֲמִשָּׁה חֻמָּשִׁין, וַחֲמֵשֶׁת הַדִּבְּרוֹת הַכְּתוּבִין עַל לוּחַ אֶחָד, וַחֲמִשָּׁה הַכְּתוּבִין עַל הַשֵּׁנִי. עַד כָּאן מִיסוֹדוֹ שֶׁל רַבִּי מֹשֶׁה הַדַּרְשָׁן.

(כד) בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי נָשִׂיא וְגוֹמֵר – בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי הָיָה הַנָּשִׂיא הַמַּקְרִיב לִבְנֵי זְבוּלֻן, וְכֵן כֻּלָּם. אֲבָל בִּנְתַנְאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ "הִקְרִיב נְתַנְאֵל" (לעיל פסוק יח), נוֹפֵל אַחֲרָיו הַלָּשׁוֹן לוֹמַר "נְשִׂיא יִשָּׂשכָר", לְפִי שֶׁכְּבָר הִזְכִּיר שְׁמוֹ וְהַקְרָבָתוֹ. וּבַשְּׁאָר, שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בָּהֶן 'הִקְרִיב', נוֹפֵל עֲלֵיהֶן לָשׁוֹן זֶה: "נָשִׂיא לִבְנֵי פְּלוֹנִי"; אוֹתוֹ הַיּוֹם הָיָה הַנָּשִׂיא הַמַּקְרִיב לְשֵׁבֶט פְּלוֹנִי.

(פד) בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ – בּוֹ בַיּוֹם שֶׁנִּמְשַׁח, הִקְרִיב. וּמָה אֲנִי מְקַיֵּם "אַחֲרֵי הִמָּשַׁח" (פסוק פח)? שֶׁנִּמְשַׁח תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ הִקְרִיב. אוֹ "אַחֲרֵי הִמָּשַׁח" – לְאַחַר זְמַן, וְלֹא בָּא לְלַמֵּד בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֶלָּא לוֹמַר שֶׁנִּמְשַׁח בַּיּוֹם? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: "בְּיוֹם מָשְׁחוֹ אֹתָם" (ויקרא ז,לו), לָמַדְנוּ שֶׁנִּמְשַׁח בַּיּוֹם; וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר: בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ? בַּיּוֹם שֶׁנִּמְשַׁח, הִקְרִיב (ספרי נג).
קַעֲרֹת כֶּסֶף שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה – הֵם הֵם שֶׁהִתְנַדְּבוּ, וְלֹא אֵרַע בָּהֶם פְּסוּל (שם).

(פה) שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה הַקְּעָרָה הָאַחַת וְגוֹמֵר – מַה תַּלְמוּד לוֹמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: "שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ" (לעיל פסוק יח), וְלֹא פֵּרֵשׁ בְּאֵיזוֹ שֶׁקֶל; לְכָךְ חָזַר וּשְׁנָאָהּ כָּאן, וְכָלַל בְּכֻלָּן: כֹּל כֶּסֶף הַכֵּלִים בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ (ספרי נד).
כֹּל כֶּסֶף הַכֵּלִים וְגוֹמֵר – לִמֶּדְךָ שֶׁהָיוּ כְּלֵי הַמִּקְדָּשׁ מְכֻוָּנִים בְּמִשְׁקָלָן: שוֹקְלָן אֶחָד אֶחָד, וְשׁוֹקְלָן כֻּלָּן כְּאֶחָד; לֹא רִבָּה וְלֹא מִעֵט (שם).

(פו) כַּפּוֹת זָהָב שְׁתֵּים עֶשְֹרֵה – לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: "כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב" (לעיל פסוק יד: הִיא שֶׁל זָהָב, וּמִשְׁקָלָהּ עֲשָׂרָה שְׁקָלִים שֶׁל כֶּסֶף. אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא כַּף אַחַת שֶׁל כֶּסֶף, וּמִשְׁקָלָהּ עֲשָׂרָה שִׁקְלֵי זָהָב, וְשִׁקְלֵי זָהָב אֵין מִשְׁקָלָם שָׁוֶה לְשֶׁל כֶּסֶף? תַּלְמוּד לוֹמַר: כַּפּוֹת זָהָב; שֶׁל זָהָב הָיוּ (ספרי נה).

(פט) וּבְבֹא מֹשֶׁה – שְׁנֵי כְּתוּבִים הַמַּכְחִישִׁים זֶה אֶת זֶה, בָּא שְׁלִישִׁי וְהִכְרִיעַ בֵּינֵיהֶם. כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: "וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד" (ויקרא א,א), וְהוּא חוּץ לַפָּרֹכֶת; וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: "וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת" (שמות כה,כב); בָּא זֶה וְהִכְרִיעַ בֵּינֵיהֶם: מֹשֶׁה בָּא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד, וְשָׁם שׁוֹמֵעַ אֶת הַקּוֹל הַבָּא מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרוּבִים: הַקּוֹל יוֹצֵא מִן הַשָּׁמַיִם לְבֵין שְׁנֵי הַכְּרוּבִים, וּמִשָּׁם יָצָא לְאֹהֶל מוֹעֵד (ספרי נח).
מִדַּבֵּר – כְּמוֹ מִתְדַּבֵּר. כְּבוֹדוֹ שֶׁל מַעְלָה לוֹמַר כֵּן, מִדַּבֵּר בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ, וּמֹשֶׁה שׁוֹמֵעַ מֵאֵלָיו.
וַיְדַבֵּר אֵלָיו – לְמַעֵט אֶת אַהֲרֹן מִן הַדִּבְּרוֹת (שם).
[וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל – יָכוֹל קוֹל נָמוּךְ? תַּלְמוּד לוֹמַר: אֶת הַקּוֹל, הוּא הַקּוֹל שֶׁנִּדְבַּר עִמּוֹ בְּסִינַי; וּכְשֶׁמַּגִּיעַ לַפֶּתַח, הָיָה נִפְסָק, וְלֹא הָיָה יוֹצֵא חוּץ לָאֹהֶל (במ"ר יד,לה)].

פרשת בהעלותך

פרק ח

(ב) בְּהַעֲלֹתְךָ – לָמָּה נִסְמְכָה פָּרָשַׁת הַמְּנוֹרָה לְפָרָשַׁת הַנְּשִׂיאִים? לְפִי שֶׁכְּשָׁרָאָה אַהֲרֹן חֲנֻכַּת הַנְּשִׂיאִים, חָלְשָׁה אָז דַּעְתּוֹ, שֶׁלֹּא הָיָה עִמָּהֶם בַּחֲנֻכָּה, לֹא הוּא וְלֹא שִׁבְטוֹ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: חַיֶּיךָ! שֶׁלְּךָ גְּדוֹלָה מִשֶּׁלָּהֶם, שֶׁאַתָּה מַדְלִיק וּמֵיטִיב אֶת הַנֵּרוֹת (תנחומא ה).
בְּהַעֲלֹתְךָ – עַל שֵׁם שֶׁהַלַּהַב עוֹלֶה, כָּתוּב בְּהַדְלָקָתָן לְשׁוֹן עֲלִיָּה, שֶׁצָּרִיךְ לְהַדְלִיק עַד שֶׁתְּהֵא שַׁלְהֶבֶת עוֹלָה מֵאֵלֶיהָ (שבת כ"א ע"א). וְעוֹד דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ: מִכָּאן שֶׁמַּעֲלָה הָיְתָה לִפְנֵי הַמְּנוֹרָה, שֶׁעָלֶיהָ הַכֹּהֵן עוֹמֵד וּמֵיטִיב (ספרי ס; מנחות כ"ט ע"א).
אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה – אֶל מוּל נֵר הָאֶמְצָעִי, שֶׁאֵינוֹ בְּקָנִים, אֶלָּא בַּגּוּף שֶׁל מְנוֹרָה (ספרי נט; מנחות צ"ח ע"ב).
יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת – שִׁשָּׁה שֶׁעַל שֵׁשֶׁת הַקָּנִים, שְׁלֹשָה הַמִּזְרָחִיִּים פּוֹנִים לְמוּל הָאֶמְצָעִי הַפְּתִילוֹת שֶׁבָּהֶן, וְכֵן שְׁלֹשָׁה הַמַּעֲרָבִיִּים, רָאשֵׁי הַפְּתִילוֹת לְמוּל הָאֶמְצָעִי (ספרי שם). וְלָמָּה? כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ: "לְאוֹרָהּ הוּא צָרִיךְ" (תנחומא שם).

(ג) וַיַּעַשׂ כֵּן אַהֲרֹן – לְהַגִּיד שִׁבְחוֹ שֶׁל אַהֲרֹן, שֶׁלֹּא שִׁנָּה (ספרי ס).

(ד) וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹרָה – שֶׁהֶרְאָהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּאֶצְבַּע, לְפִי שֶׁנִּתְקַשָּׁה בָּהּ; לְכָךְ נֶאֱמַר וְזֶה (ספרי סא; מנחות כ"ט ע"א).
מִקְשָׁה – בטידי"ץ [batediz = מיועד להקשה^[5]] בְּלַעַז, לְשׁוֹן "דָּא לְדָא נָקְשָׁן" (דניאל ה,ו). עֶשֶׁת שֶׁל כִּכַּר זָהָב הָיְתָה, וּמַקִּישׁ בַּקֻּרְנָס וְחוֹתֵךְ בְּכַשִּׁיל לְפַשֵּׁט אֵיבָרֶיהָ כְּתִקּוּנָן, וְלֹא נַעֲשֵׂית אֵיבָרִים אֵיבָרִים עַל יְדֵי חִבּוּר (ספרי שם; מנחות כ"ח ע"א).
עַד יְרֵכָהּ עַד פִּרְחָהּ – יְרֵכָהּ הִיא הַשִּׁדָּה שֶׁעַל הָרַגְלַיִם, חָלוּל, כְּדֶרֶךְ מְנוֹרוֹת כֶּסֶף שֶׁלִּפְנֵי הַשָּׂרִים.
עַד יְרֵכָהּ עַד פִּרְחָהּ – כְּלוֹמַר, גּוּפָהּ שֶׁל מְנוֹרָה כֻּלָּהּ וְכָל הַתָּלוּי בָּהּ.
עַד יְרֵכָהּ – שֶׁהוּא אֵבָר גָּדוֹל,
עַד פִּרְחָהּ – שֶׁהוּא מַעֲשֶׂה דַּק שֶׁבָּהּ, הַכֹּל מִקְשָׁה (ספרי שם). וְדֶרֶךְ "עַד" לְשַׁמֵּשׁ בְּלָשׁוֹן זֶה, כְּמוֹ: "מִגָּדִישׁ וְעַד קָמָה וְעַד כֶּרֶם זָיִת" (שופטים טו,ה).
כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר הֶרְאָה וְגוֹמֵר – כַּתַּבְנִית אֲשֶׁר הֶרְאָהוּ בָּהָר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "וּרְאֵה וַעֲשֵׂה בְּתַבְנִיתָם" וְגוֹמֵר (שמות כה,מ; ספרי שם).
כֵּן עָשָׂה אֶת הַמְּנֹרָה – מִי שֶׁעֲשָׂאָהּ. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה: עַל יְדֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נַעֲשֵׂית מֵאֵלֶיהָ (תנחומא ג).

(ו) קַח אֶת הַלְוִיִּם – קָחֵם בִּדְבָרִים (ספרא צו, מכילתא דמלואים,ב): אַשְׁרֵיכֶם שֶׁתִּזְכּוּ לִהְיוֹת שַׁמָּשִׁים לַמָּקוֹם (ספרי על במדבר יא,טז).

(ז) הַזֵּה עֲלֵיהֶם מֵי חַטָּאת – שֶׁל אֵפֶר הַפָּרָה, מִפְּנֵי טְמֵאֵי מֵתִים שֶׁבָּהֶם.
וְהֶעֱבִירוּ תַעַר – מָצָאתִי בְּדִבְרֵי רַבִּי מֹשֶׁה הַדַּרְשָׁן, לְפִי שֶׁנִּתְּנוּ כַּפָּרָה עַל הַבְּכוֹרוֹת שֶׁעָבְדוּ עֲבוֹדָה זָרָה, וְהִיא קְרוּיָה זִבְחֵי מֵתִים (תהלים קו,כח), וְהַמְּצֹרָע קָרוּי "מֵת" (במדבר יב,יב), הִזְקִיקָם תִּגְלַחַת כִּמְצוֹרָעִים.

(ח) וְלָקְחוּ פַּר בֶּן בָּקָר – וְהוּא עוֹלָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַעֲשֵֹה" וְגוֹמֵר "וְאֶת הָאֶחָד עֹלָה" (להלן פסוק יב), וְהוּא קָרְבַּן צִבּוּר בַּעֲבוֹדָה זָרָה (במדבר טו,כד).
וּפַר שֵׁנִי – מַה תַּלְמוּד לוֹמַר שֵׁנִי? לוֹמַר לְךָ: מַה עוֹלָה לֹא נֶאֱכֶלֶת, אַף חַטָּאת לֹא נֶאֱכֶלֶת (הוריות ה' ע"ב). וּבְזוֹ יֵשׁ סֶמֶךְ לִדְבָרָיו בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים (ויקרא, דיבורא דחובה, פרק ג,ד). וְאוֹמֵר אֲנִי שֶׁהוֹרָאַת שָׁעָה הָיְתָה, שֶׁשָּׂעִיר הָיָה לָהֶם לְהָבִיא לְחַטַּאת עֲבוֹדָה זָרָה עִם פַּר הָעוֹלָה.

(ט) וְהִקְהַלְתָּ אֶת כָּל עֲדַת – לְפִי שֶׁהַלְוִיִּם נְתוּנִים קָרְבַּן כַּפָּרָה תַּחְתֵּיהֶם, יָבוֹאוּ וְיַעַמְדוּ עַל קָרְבָּנָם וְיִסְמְכוּ אֶת יְדֵיהֶם עֲלֵיהֶם.

(יא) וְהֵנִיף אַהֲרֹן אֶת הַלְוִיִּם תְּנוּפָה – כְּדֶרֶךְ שֶׁאֲשַׁם מְצֹרָע טָעוּן תְּנוּפָה חַי (ויקרא יד,יב). שָׁלֹשׁ תְּנוּפוֹת נֶאֶמְרוּ בְּפָרָשָׁה זוֹ. הָרִאשׁוֹנָה לִבְנֵי קְהָת; לְכָךְ נֶאֱמַר בָּם: וְהָיוּ לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת ה', לְפִי שֶׁעֲבוֹדַת קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים עֲלֵיהֶם, "הָאָרוֹן וְהַשֻּׁלְחָן" וְגוֹמֵר (במדבר ג,לא). הַשְּׁנִיָּה לִבְנֵי גֵרְשׁוֹן; לְכָךְ נֶאֱמַר בָּם: "תְּנוּפָה לַה'" (להלן פסוק יג), שֶׁאַף עֲלֵיהֶם הָיְתָה עֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ, יְרִיעוֹת וּקְרָסִים הַנִּרְאִים בְּבֵית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים. וְהַשְּׁלִישִׁית לִבְנֵי מְרָרִי (להלן פסוק טו).

(טז) נְתֻנִים נְתֻנִים – נְתוּנִים לְמַשָּׂא, נְתוּנִים לְשִׁיר.
פִּטְרַת – פְּתִיחַת.

(יז) כִּי לִי כָל בְּכוֹר – שֶׁלִּי הָיוּ הַבְּכוֹרוֹת בְּקַו הַדִּין, שֶׁהֵגַנְתִּי עֲלֵיהֶם בֵּין בְּכוֹרֵי מִצְרַיִם, וְלָקַחְתִּי אוֹתָם לִי, עַד שֶׁטָּעוּ בָּעֵגֶל; וְעַכְשָׁו – וָאֶקַּח אֶת הַלְוִיִּם וְגוֹמֵר (להלן פסוק יח).

(יט) וָאֶתְּנָה וְגוֹמֵר – חֲמִשָּׁה פְּעָמִים נֶאֱמַר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִקְרָא זֶה, לְהוֹדִיעַ חִבָּתָן, שֶׁנִּכְפְּלוּ אַזְכָּרוֹתֵיהֶן בְּמִקְרָא אֶחָד כְּמִנְיַן חֲמִשָּׁה חֻמְּשֵׁי תּוֹרָה. זוֹ רָאִיתִי בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (ג,ה).
וְלֹא יִהְיֶה בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נֶגֶף – שֶׁלֹא יִצְטָרְכוּ לָגֶשֶׁת אֶל הַקֹּדֶשׁ; שֶׁאִם יִגְּשׁוּ, יִהְיֶה נֶגֶף.

(כ) וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וְכָל עֲדַת וְגוֹמֵר – מֹשֶׁה הֶעֱמִידָן, וְאַהֲרֹן הֱנִיפָם, וְיִשְׂרָאֵל סָמְכוּ אֶת יְדֵיהֶם.

(כב) כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' וְגוֹמֵר כֵּן עָשׂוּ – לְהַגִּיד שְׁבַח הָעוֹשִׂין וְהַנַּעֲשֶׂה בָּהֶם, שֶׁאֶחָד מֵהֶם לֹא עִכֵּב.

(כד) זֹאת אֲשֶׁר לַלְוִיִּם – שָׁנִים פּוֹסְלִין בָּהֶם, וְאֵין הַמּוּמִין פּוֹסְלִין בָּהֶם (ספרי סב; חולין כ"ד ע"א).
מִבֶּן חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים – וּבְמָקוֹם אַחֵר אוֹמֵר: "מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה" (במדבר ד,ג); הָא כֵּיצַד? מִבֶּן עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ בָּא לִלְמֹד הִלְכוֹת עֲבוֹדָה, וְלוֹמֵד חָמֵשׁ שָׁנִים, וּבֶן שְׁלֹשִׁים עוֹבֵד. מִכָּאן לְתַלְמִיד שֶׁלֹּא רָאָה סִימָן יָפֶה בְּמִשְׁנָתוֹ בְּחָמֵשׁ שָׁנִים, שֶׁשּׁוּב אֵינוֹ רוֹאֶה (חולין שם).

(כה) וְלֹא יַעֲבֹד עוֹד – עֲבוֹדַת מַשָּׂא בַּכָּתֵף; אֲבָל חוֹזֵר הוּא לִנְעִילַת שְׁעָרִים, וְלָשִׁיר, וְלִטְעֹן עֲגָלוֹת. וְזֶהוּ וְשֵׁרֵת אֶת אֶחָיו (להלן פסוק כו), "עִם אֲחוֹהִי", כְּתַרְגּוּמוֹ.

(כו) לִשְׁמֹר מִשְׁמֶרֶת – לַחֲנוֹת סָבִיב לָאֹהֶל וּלְהָקִים וּלְהוֹרִיד בִּשְׁעַת הַמַּסָּעוֹת.

פרק ט

(א) בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן – פָּרָשָׁה שֶׁבְּרֹאשׁ הַסֵּפֶר לֹא נֶאֶמְרָה עַד אִיָּר; לָמַדְתָּ שֶׁאֵין סֵדֶר מֻקְדָּם וּמְאוּחָר בַּתּוֹרָה (ספרי סד; פסחים ו' ע"ב). וְלָמָּה לֹא פָּתַח בְּזוֹ? מִפְּנֵי שֶׁהוּא גְּנוּתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל; שֶׁכָּל אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, לֹא הִקְרִיבוּ אֶלָּא פֶּסַח זֶה בִּלְבָד (ספרי סז).

(ב) בְּמוֹעֲדוֹ – אַף בְּשַׁבָּת; בְּמוֹעֲדוֹ – אַף בְּטֻמְאָה (ספרי סה; פסחים ע"ז ע"א).

(ג) כְּכָל חֻקֹּתָיו – אֵלּוּ מִצְווֹת שֶׁבְּגוּפוֹ, "שֶֹה תָמִים זָכָר בֶּן שָׁנָה" (שמות יב,ה).
וּכְכָל מִשְׁפָּטָיו – אֵלּוּ מִצְווֹת שֶׁעַל גּוּפוֹ מִמָּקוֹם אַחֵר, כְּגוֹן שִׁבְעַת יָמִים לְמַצָּה וּלְבִעוּר חָמֵץ (ספרי שם).

(ד) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה וְגוֹמֵר – מַה תַּלְמוּד לוֹמַר? וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת מוֹעֲדֵי ה'" (ויקרא כג,לד)? אֶלָּא כְּשֶׁשָּׁמַע פָּרָשַׁת מוֹעֲדִים מִסִּינַי – אֲמָרָהּ לָהֶם, וְחָזַר וְהִזְהִירָם בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה (ספרי סו).

(ו) לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אַהֲרֹן – כְּשֶׁשְּׁנֵיהֶם יוֹשְׁבִין בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ, בָּאוּ וּשְׁאָלוּם. וְלֹא יִתָּכֵן לוֹמַר זֶה אַחַר זֶה; שֶׁאִם מֹשֶׁה לֹא הָיָה יוֹדֵעַ, אַהֲרֹן מִנַּיִן לוֹ? (ספרי סח).

(ז) לָמָּה נִגָּרַע – אָמַר לָהֶם: אֵין קָדָשִׁים קְרֵבִים בְּטֻמְאָה. אָמְרוּ לוֹ: יִזָּרֵק הַדָּם עָלֵינוּ בְּכֹהֲנִים טְהוֹרִים, וְיֵאָכֵל הַבָּשָֹר לִטְהוֹרִים [ספרים אחרים: לִטְמֵאִים]. אָמַר לָהֶם: עִמְדוּ וְאֶשְׁמְעָה (להלן פסוק ח), כְּתַלְמִיד הַמֻּבְטָח לִשְׁמוֹעַ מִפִּי רַבּוֹ. אַשְׁרֵי יְלוּד אִשָּׁה שֶׁכָּךְ מֻבְטָח, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהָיָה רוֹצֶה, הָיָה מְדַבֵּר עִם הַשְּׁכִינָה. וּרְאוּיָה הָיְתָה פָּרָשָׁה זוֹ לְהֵאָמֵר עַל יְדֵי מֹשֶׁה, כִּשְׁאָר כָּל הַתּוֹרָה כֻלָּהּ, אֶלָּא שֶׁזָּכוּ אֵלּוּ שֶׁתֵּאָמֵר עַל יְדֵיהֶן, שֶׁמְּגַלְגְּלִין זְכוּת עַל יְדֵי זַכַּאי (ספרי שם).

(י) אוֹ בְדֶרֶךְ רְחֹקָה – נָקוּד עָלָיו, לוֹמַר: לֹא שֶׁרְחוֹקָה וַדַּאי, אֶלָּא שֶׁהָיָה חוּץ לְאִסְקֻפַּת הָעֲזָרָה כָּל זְמַן שְׁחִיטָה (ספרי סט; פסחים צ"ג ע"ב). פֶּסַח שֵׁנִי, מַצָּה וְחָמֵץ עִמּוֹ בַּבַּיִת, וְאֵין שָׁם יוֹם טוֹב, וְאֵין אִסּוּר חָמֵץ אֶלָא עִמּוֹ בַּאֲכִילָתוֹ (פסחים צ"ה ע"א-ע"ב).

(יד) וְכִי יָגוּר אִתְּכֶם גֵּר וְעָשָׂה פֶסַח – יָכוֹל כָּל הַמִּתְגַּיֵּר יַעֲשֶׂה פֶּסַח מִיָּד? תַּלְמוּד לוֹמַר: חֻקָּה אַחַת וְגוֹמֵר. אֶלָּא כָּךְ מַשְׁמָעוֹ: וְכִי יָגוּר אִתְּכֶם גֵּר, וּבָא עֵת לַעֲשׂוֹת פֶּסַח עִם חֲבֵרָיו, כַּחֻקָּה וְכַמִּשְׁפָּט יַעֲשֶׂה (ספרי עא; פסחים צ"ג ע"א).

(טו) הַמִּשְׁכָּן לְאֹהֶל הָעֵדֻת – הַמִּשְׁכָּן הֶעָשׂוּי לִהְיוֹת אֹהֶל לְלוּחוֹת הָעֵדוּת.
יִהְיֶה עַל הַמִּשְׁכָּן – כְּמוֹ 'הֹוֶה עַל הַמִּשְׁכָּן'; וְכֵן לְשׁוֹן כָּל הַפָּרָשָׁה.

(יז) הֵעָלוֹת הֶעָנָן – כְּתַרְגּוּמוֹ: "אִסְתַּלָּקוּת"; וְכֵן: "וְנַעֲלָה הֶעָנָן" (להלן פסוק כא). וְלֹא יִתָּכֵן לִכְתֹּב 'וּלְפִי עֲלוֹת הֶעָנָן וְעָלָה הֶעָנָן', שֶׁאֵין זֶה לְשׁוֹן סִלּוּק, אֶלָּא צִמּוּחַ וַעֲלִיָּה, כְּמוֹ: "הִנֵּה עָב קְטַנָּה כְּכַף אִישׁ עֹלָה מִיָּם" (מל"א יח,מד).

(יח) עַל פִּי ה' יִסְעוּ – שָׁנִינוּ בִּמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן: כֵּיוָן שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל נוֹסְעִים, הָיָה עַמּוּד הֶעָנָן מִתְקַפֵּל וְנִמְשָׁךְ עַל גַּבֵּי בְּנֵי יְהוּדָה כְּמִין קוֹרָה. תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקְעוּ (ברייתא דמלאכת המשכן, פי"ג). וְלֹא הָיָה מְהַלֵּךְ עַד שֶׁמֹּשֶׁה אוֹמֵר: "קוּמָה ה'" (במדבר י,לה), וְנָסַע דֶּגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה. זוֹ בְּסִפְרֵי.
וְעַל פִּי ה' יַחֲנוּ – כֵּיוָן שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל חוֹנִים, עַמּוּד הֶעָנָן מִתַּמֵּר וְעוֹלֶה וְנִמְשָׁךְ עַל גַּבֵּי בְּנֵי יְהוּדָה כְּמִין סֻכָּה (ברייתא דמלאכת המשכן, פי"ג). וְלֹא הָיָה נִפְרָשׂ, עַד שֶׁמֹּשֶׁה אוֹמֵר: "שׁוּבָה ה' רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְֹרָאֵל" (במדבר י,לו; ספרי שם). הֱוֵי אוֹמֵר: "עַל פִּי ה'" וּ"בְיַד מֹשֶׁה" (להלן פסוק כג; ספרי שם).

(כ) וְיֵשׁ – כְּלוֹמַר, וּפְעָמִים.
יָמִים מִסְפָּר – יָמִים מוּעָטִים.

(כב) אוֹ יָמִים – שָׁנָה, כְּמוֹ: "יָמִים תִּהְיֶה גְּאֻלָּתוֹ" (ויקרא כה,כט).

פרק י

(ב) עֲשֵׂה לְךָ – שֶׁיִּהְיוּ תּוֹקְעִין לְפָנֶיךָ, כְּמֶלֶךְ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ" (דברים לג,ה; תנחומא ט).
[עֲשֵׂה לְךָ – מִשֶּׁלְּךָ (ספרי עב; תנחומא י; יומא ג' ע"ב).
עֲשֵׂה לְךָ – אַתָּה עוֹשֶׂה וּמִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם, וְלֹא אַחֵר (תנחומא שם).]
לְמִקְרָא הָעֵדָה – כְּשֶׁתִּרְצֶה לְדַבֵּר עִם הַסַּנְהֶדְרִין וּשְׁאָר הָעָם, וְתִקְרָאֵם לֶאֱסֹף אֵלֶיךָ, תִּקְרָאֵם עַל יְדֵי חֲצוֹצְרוֹת (ספרי עב).
וּלְמַסַּע אֶת הַמַּחֲנוֹת – בִּשְׁעַת סִלּוּק מַסָּעוֹת תִּתְקְעוּ בָּהֶם, לְסִימָן (ספרי שם). נִמְצֵאתָ אַתָּה אוֹמֵר: עַל פִּי שְׁלֹשָׁה הָיוּ נוֹסְעִים; עַל פִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְעַל פִּי מֹשֶׁה, וְעַל פִּי חֲצוֹצְרוֹת (שם; ברייתא דמלאכת המשכן, פי"ג).
מִקְשָׁה – מֵהָעֶשֶׁת תַּעֲשֶׂה, בְּהַקָּשַׁת הַקֻּרְנָס (ספרי שם).

(ג) וְתָקְעוּ בָּהֵן – בִּשְׁתֵּיהֶן. וְהוּא סִימָן לְמִקְרָא הָעֵדָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְנוֹעֲדוּ אֵלֶיךָ כָּל הָעֵדָה אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד.

(ד) וְאִם בְּאַחַת יִתְקָעוּ – הוּא סִימָן לְמִקְרָא הַנְּשִׂיאִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וְנוֹעֲדוּ אֵלֶיךָ הַנְּשִׂיאִים; וְאַף הֵן – יְעִידָתָן אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, וּמִגְּזֵרָה שָׁוָה הוּא בָּא בְּסִפְרֵי (עג).

(ה) וּתְקַעְתֶּם תְּרוּעָה – סִימָן מַסַּע הַמַּחֲנוֹת, תְּקִיעָה תְּרוּעָה וּתְקִיעָה. כָּךְ הוּא נִדְרָשׁ בְּסִפְרֵי מִן הַמִּקְרָאוֹת הַיְתֵרִים (שם).

(ז) וּבְהַקְהִיל אֶת הַקָּהָל וְגוֹמֵר – לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: "וְהָיוּ לְךָ לְמִקְרָא הָעֵדָה וּלְמַסַּע אֶת הַמַּחֲנוֹת" (לעיל פסוק ב), מַה מִּקְרָא הָעֵדָה – תּוֹקֵעַ בִּשְׁנֵי כֹּהֲנִים וּבִשְׁתֵּיהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְתָקְעוּ בָּהֵן" וְגוֹמֵר (לעיל פסוק ג), אַף מַסַּע הַמַּחֲנוֹת בִּשְׁתֵּיהֶם. יָכוֹל מַה מַּסַּע הַמַּחֲנוֹת – תּוֹקֵעַ וּמֵרִיעַ וְתוֹקֵעַ, אַף מִקְרָא הָעֵדָה – תּוֹקֵעַ וּמֵרִיעַ וְתוֹקֵעַ, וּמֵעַתָּה אֵין חִלּוּק בֵּין מִקְרָא הָעֵדָה לְמַסַּע אֶת הַמַּחֲנוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר: וּבְהַקְהִיל אֶת הַקָּהָל וְגוֹמֵר, לוֹמַר שֶׁאֵין תְּרוּעָה לְמִקְרָא הָעֵדָה (ספרי עד); וְהוּא הַדִּין לַנְּשִׂיאִים. הֲרֵי סִימָן לִשְׁלָשְׁתָּם: מִקְרָא הָעֵדָה בִּשְׁתַּיִם, וְשֶׁל נְשִֹיאִים בְּאַחַת, וְזוֹ וָזוֹ אֵין בָּהֶם תְּרוּעָה; וּמַסַּע הַמַּחֲנוֹת בִּשְׁתַּיִם, עַל יְדֵי תְּרוּעָה וּתְקִיעָה.

(ח) וּבְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים יִתְקְעוּ – בַּמִּקְרָאוֹת וּבַמַּסָּעוֹת הַלָּלוּ.

(י) עַל עֹלֹתֵיכֶם – בְּקָרְבַּן צִבּוּר הַכָּתוּב מְדַבֵּר (ספרי עז).
אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם – מִכָּאן לָמַדְנוּ מַלְכֻיּוֹת עִם זִכְרוֹנוֹת וְשׁוֹפָרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: וּתְקַעְתֶּם, הֲרֵי שׁוֹפָרוֹת; לְזִכָּרוֹן, הֲרֵי זִכְרוֹנוֹת; אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם, זוֹ מַלְכֻיּוֹת וְכוּלֵּיהּ (שם).

(יא) [בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית] בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי – נִמְצֵאתָ אַתָּה אוֹמֵר: שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ חָסֵר עֲשָׂרָה יָמִים עָשׂוּ בְּחוֹרֵב. שֶׁהֲרֵי בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ סִיוָן חָנוּ שָׁם (שמות יט,א), וְלֹא נָסְעוּ עַד עֶשְׂרִים בְּאִיָּר לַשָּׁנָה הַבָּאָה (סדר עולם רבא פרק ח).

(יב) לְמַסְעֵיהֶם – כַּמִּשְׁפָּט הַמְפֹרָשׁ לְמַסַּע דִּגְלֵיהֶם, מִי רִאשׁוֹן וּמִי אַחֲרוֹן.
בְּמִדְבַּר פָּארָן – קִבְרוֹת הַתַּאֲוָה בְּמִדְבַּר פָּארָן הָיָה, וְשָׁם חָנוּ מִמַּסָּע זֶה.

(יז) וְהוּרַד הַמִּשְׁכָּן – כֵּיוָן שֶׁנּוֹסֵעַ דֶּגֶל יְהוּדָה, נִכְנְסוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו, וּפֵרְקוּ אֶת הַפָּרֹכֶת וְכִסּוּ בָהּ אֶת הָאָרוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבָא אַהֲרֹן וּבָנָיו בִּנְסֹעַ הַמַּחֲנֶה" (במדבר ד,ה). וּבְנֵי גֵּרְשׁוֹן וּבְנֵי מְרָרִי פּוֹרְקִין הַמִּשְׁכָּן, וְטוֹעֲנִין אוֹתוֹ בָּעֲגָלוֹת. וְהָאָרוֹן וּכְלֵי הַקֹּדֶשׁ שֶׁל מַשָּׂא בְּנֵי קְהָת עוֹמְדִים מְכֻסִּין וּנְתוּנִין עַל הַמּוֹטוֹת, עַד שֶׁנָּסַע דֶּגֶל מַחֲנֵה רְאוּבֵן, וְאַחַר כָּךְ "וְנָסְעוּ הַקְּהָתִים" (להלן פסוק כא).

(כא) נֹשְׂאֵי הַמִּקְדָּשׁ – נוֹשְׂאֵי דְּבָרִים הַמְקֻדָּשִׁים.
וְהֵקִימוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן – בְּנֵי גֵרְשׁוֹן וּבְנֵי מְרָרִי, שֶׁהָיוּ קוֹדְמִים לָהֶם מַסַּע שְׁנֵי דְגָלִים, הָיוּ מְקִימִין אֶת הַמִֹּשְכָּן. כְּשֶׁהָיָה הֶעָנָן שׁוֹכֵן, וְסִימַן הַחֲנִיָּה נִרְאֶה בְּדֶגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה, וְהֵם חוֹנִים, וַעֲדַיִן בְּנֵי קְהָת בָּאִים מֵאַחֲרֵיהֶם עִם שְׁנֵי דְּגָלִים הָאַחֲרוֹנִים, הָיוּ בְּנֵי גֵרְשׁוֹן וּבְנֵי מְרָרִי מְקִימִין אֶת הַמִּקְדָּשׁ; וּכְשֶׁבָּאִים בְּנֵי קְהָת – מוֹצְאִים אוֹתוֹ עַל מְכוֹנוֹ, וּמַכְנִיסִין בּוֹ הָאָרוֹן וְהַשֻּׁלְחָן וְהַמְּנוֹרָה וְהַמִּזְבְּחוֹת. וְזֶהוּ מַשְׁמָעוּת הַמִּקְרָא: וְהֵקִימוּ מְקִימֵי הַמִּשְׁכָּן אוֹתוֹ עַד טֶרֶם בּוֹאָם שֶׁל בְּנֵי קְהָת.

(כה) מְאַסֵּף לְכָל הַמַּחֲנֹת – תַּלְמוּד יְרוּשַׁלְמִי (עירובין פ"ה ה"א), לְפִי שֶׁהָיָה שִׁבְטוֹ שֶׁל דָּן מְרֻבֶּה בְּאוּכְלוּסִין – הָיָה נוֹסֵעַ בָּאַחֲרוֹנָה, וְכָל מִי שֶׁהָיָה מְאַבֵּד דָּבָר הָיָה מַחֲזִירוֹ לוֹ. אִית מָאן דְּאָמֵר: כַּתֵּבָה הָיוּ מְהַלְּכִין, וּמַפִּיק לֵהּ מִן "כַּאֲשֶׁר יַחֲנוּ כֵּן יִסָּעוּ" (במדבר ב,יז). וְאִית דְּאָמְרֵי: כַּקּוֹרָה הָיוּ מְהַלְּכִין, וּמַפִּיק לֵהּ מִן מְאַסֵּף לְכָל הַמַּחֲנוֹת.

(כח) אֵלֶּה מַסְעֵי – זֶה סֵדֶר מַסְעֵיהֶם.
וַיִּסָּעוּ – בַּיּוֹם הַהוּא נָסְעוּ.

(כט) חֹבָב – הוּא יִתְרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "מִבְּנֵי חֹבָב חוֹתֵן מֹשֶׁה" (שופטים ד,יא); וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר: "וַתָּבֹאנָה אֶל רְעוּאֵל אֲבִיהֶן" (שמות ב,יח)? מְלַמֵּד שֶׁהַתִּינוֹקוֹת קוֹרִין לַאֲבִי אֲבִיהֶן אַבָּא. וְשֵׁמוֹת הַרְבֵּה הָיוּ לוֹ: "יִתְרוֹ", עַל שֵׁם שֶׁיִּתֵּר פָּרָשָׁה אַחַת בַּתּוֹרָה; חוֹבָב, עַל שֶׁחִבֵּב אֶת הַתּוֹרָה וְכוּלֵּיהּ (ספרי עח).
נֹסְעִים אֲנַחְנוּ אֶל הַמָּקוֹם – מִיָּד, עַד שְׁלֹשָׁה יָמִים אָנוּ נִכְנָסִין לָאָרֶץ; שֶׁבְּמַסָּע זֶה הָרִאשׁוֹן נָסְעוּ עַל מְנָת לְהִכָּנֵס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא שֶׁחָטְאוּ בַּמִּתְאוֹנְנִים. וּמִפְּנֵי מָה שִׁתֵּף מֹשֶׁה עַצְמוֹ עִמָּהֶם? שֶׁעֲדַיִן לֹא נִגְזְרָה גְזֵרָה עָלָיו, וְכַסָּבוּר שֶׁהוּא נִכְנָס (שם).

(ל) אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי – אִם בִּשְׁבִיל נְכָסַי, אִם בִּשְׁבִיל מִשְׁפַּחְתִּי (ספרי עט).

(לא) אַל נָא תַּעֲזֹב – אֵין נָא אֶלָּא לְשׁוֹן בַּקָּשָׁה, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ: לֹא נִתְגַּיֵּר יִתְרוֹ מֵחִבָּה! סָבוּר הָיָה שֶׁיֵּשׁ לַגֵּרִים חֵלֶק בָּאָרֶץ; עַכְשָׁו שֶׁרָאָה שֶׁאֵין לָהֶם חֵלֶק, הִנִּיחָם וְהָלַךְ לוֹ (ספרי פ).
כִּי עַל כֵּן יָדַעְתָּ חֲנֹתֵנוּ בַּמִּדְבָּר – כִּי נָאֶה לְךָ לַעֲשׂוֹת זֹאת, עַל אֲשֶׁר יָדַעְתָּ חֲנוֹתֵנוּ בַּמִּדְבָּר וְרָאִיתָ נִסִּים וּגְבוּרוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ לָנוּ (שם).
כִּי עַל כֵּן יָדַעְתָּ – כְּמוֹ 'עַל אֲשֶׁר יָדַעְתָּ', כְּמוֹ: "כִּי עַל כֵּן לֹא נְתַתִּיהָ לְשֵׁלָה בְנִי" (בראשית לח,כו); "כִּי עַל כֵּן עֲבַרְתֶּם" (שם יח,ה); "כִּי עַל כֵּן בָּאוּ" (שם יט,ח); "כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ" (שם לג,י).
וְהָיִיתָ לָּנוּ לְעֵינָיִם – לְשׁוֹן עָבָר, כְּתַרְגּוּמוֹ ["וּגְבוּרָן דְּאִתְעֲבִידָא לַנָא חֲזֵיתָא בְּעֵינָךְ" = 'ואת הגבורות שנעשו לנו, ראית בעיניך']. דָּבָר אַחֵר, לְשׁוֹן עָתִיד: כָּל דָּבָר וְדָבָר שֶׁיִּתְעַלֵּם מֵעֵינֵינוּ, תִּהְיֶה מֵאִיר עֵינֵינוּ. דָּבָר אַחֵר: שֶׁתְּהֵא חָבִיב עָלֵינוּ כְּגַלְגַּל עֵינֵינוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַאַהֲבְתֶּם אֶת הַגֵּר" (דברים י,ט; ספרי שם).

(לב) וְהָיָה הַטּוֹב הַהוּא וְגוֹמֵר – מַה טּוֹבָה הֵיטִיבוּ לוֹ? אָמְרוּ: כְּשֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מְחַלְּקִין אֶת הָאָרֶץ, הָיָה דָּשְׁנָהּ שֶׁל יְרִיחוֹ חֲמֵשׁ מֵאוֹת אַמָּה עַל חֲמֵשׁ מֵאוֹת אַמָּה, וְהִנִּיחוּהוּ מִלַּחֲלֹק; אָמְרוּ: מִי שֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּחֶלְקוֹ – הוּא יִטְּלֶנּוּ. וּבֵין כָּךְ וּבֵין כָּךְ נְתָנוּהוּ לִבְנֵי יִתְרוֹ ,לְיוֹנָדָב בֶּן רֵכָב, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבְנֵי קֵינִי חֹתֵן מֹשֶׁה עָלוּ מֵעִיר הַתְּמָרִים" וְגוֹמֵר (שופטים א,טז; ספרי פא).

(לג) דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים – מַהֲלַךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים הָלְכוּ בְּיוֹם אֶחָד, שֶׁהָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָפֵץ לְהַכְנִיסָם לָאָרֶץ מִיָּד (ספרי פב).
וַאֲרוֹן בְּרִית ה' נֹסֵע לִפְנֵיהֶם דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים – זֶה הָאָרוֹן הַיּוֹצֵא עִמָּהֶם לַמִּלְחָמָה, וּבוֹ שִׁבְרֵי לוּחוֹת מֻנָּחִים; וּמַקְדִּים לִפְנֵיהֶם דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים, לְתַקֵּן לָהֶם מְקוֹם חֲנִיָּה (שם).

(לד) וַעֲנַן ה' עֲלֵיהֶם יוֹמָם – שִׁבְעָה עֲנָנִים כְּתוּבִים בְּמַסְעֵיהֶם: אַרְבַּע מֵאַרְבַּע רוּחוֹת, וְאֶחָד לְמַעְלָה וְאֶחָד לְמַטָּה, וְאֶחָד לִפְנֵיהֶם: מַנְמִיךְ אֶת הַגָּבֹהַּ, וּמַגְבִּיהַּ אֶת הַנָּמוּךְ, וְהוֹרֵג נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים (ספרי פג).
מִן הַמַּחֲנֶה – מִמְּקוֹם חֲנִיָּתָן.

(לה) וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן – עָשָֹה לוֹ סִימָנִיּוֹת מִלְּפָנָיו וּמִלְּאַחֲרָיו, לוֹמַר שֶׁאֵין זֶה מְקוֹמוֹ. וְלָמָּה נִכְתַּב כָּאן? כְּדֵי לְהַפְסִיק בֵּין פֻּרְעָנוּת לְפֻרְעָנוּת וְכוּלֵּיהּ, כִּדְאִיתָא בְּ'כָל כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ' (שבת קט"ו ע"ב-קט"ז ע"א).
קוּמָה ה' – לְפִי שֶׁהָיָה מַקְדִּים לִפְנֵיהֶם מַהֲלַךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים, הָיָה מֹשֶׁה אוֹמֵר: עֲמֹד וְהַמְתֵּן לָנוּ, וְאַל תִּתְרַחֵק יוֹתֵר. בְּמִדְרַשׁ תַּנְחוּמָא בְּוַיַקְהֵל (ז).
וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ – הַמְּכֻנָּסִין (ספרי פד).
וְיָנֻסוּ מְשַֹנְאֶיךָ – אֵלּוּ הָרוֹדְפִים (שם).
מְשַׂנְאֶיךָ – אֵלּוּ שׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל; שֶׁכָּל הַשּׂוֹנֵא אֶת יִשְׂרָאֵל – שׂוֹנֵא אֶת מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּמְשַׂנְאֶיךָ נָשְׂאוּ רֹאשׁ" (תהלים פג,ג), וּמִי הֵם? "עַל עַמְּךָ יַעֲרִימוּ סוֹד" (שם ד; ספרי שם).

(לו) שׁוּבָה ה' – מְנַחֵם תִּרְגְּמוֹ לְשׁוֹן מַרְגּוֹעַ; וְכֵן: "בְּשׁוּבָה וָנַחַת תִּוָּשֵׁעוּן" (ישעיהו ל,טו).
רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל – מַגִּיד שֶׁאֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה בְּיִשְׂרָאֵל פְּחוּתִים מִשְּׁנֵי אֲלָפִים וּשְׁתֵּי רְבָבוֹת (ספרי שם; יבמות ס"ד ע"א).

פרק יא

(א) וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים – אֵין הָעָם אֶלָּא רְשָׁעִים, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "מָה אֶעֱשֶׂה לָעָם הַזֶּה" (שמות יז,ד); וְאוֹמֵר: "הָעָם הַזֶּה הָרָע" (ירמיהו יג,י). וּכְשֶׁהֵם כְּשֵׁרִים – קְרוּאִים "עַמִּי", שֶׁנֶּאֱמַר: "שַׁלַּח עַמִּי" (שמות ח,טז); "עַמִּי מֶה עָשִֹיתִי לְךָ" (מיכה ו,ג; ספרי פה).
כְּמִתְאֹנְנִים – אֵין "מִתְאוֹנְנִים" אֶלָּא לְשׁוֹן עֲלִילָה: מְבַקְּשִׁים עֲלִילָה הַאֵיךְ לִפְרֹשׁ מֵאַחֲרֵי הַמָּקוֹם. וְכֵן הוּא אוֹמֵר בְּשִׁמְשׁוֹן: "כִּי תֹאֲנָה הוּא מְבַקֵּשׁ" (שופטים יד,ד; ספרי שם).
רַע בְּאָזְנֵי ה' – תּוֹאֲנָה שֶׁהִיא רָעָה בְּאָזְנֵי ה', שֶׁמִּתְכַּוְּנִים שֶׁתָּבוֹא בְּאָזְנָיו וְיַקְנִיט (ספרי שם). אָמְרוּ: אוֹי לָנוּ! כַּמָּה לֻבַּטְנוּ בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה! שְׁלֹשָׁה יָמִים שֶׁלֹּא נַחְנוּ מֵעִנּוּי הַדֶּרֶךְ (ספרי פד).
וַיִּחַר אַפּוֹ – אֲנִי הָיִיתִי מִתְכַּוֵּן לְטוֹבַתְכֶם, שֶׁתִּכָּנְסוּ לָאָרֶץ מִיָּד (שם).
בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה – בַּמֻּקְצִין שֶׁבָּהֶם לְשִׁפְלוּת, אֵלּוּ עֵרֶב רַב. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר: בַּקְּצִינִים שֶׁבָּהֶם וּבַגְּדוֹלִים (שם פה).

(ב) וַיִּצְעַק הָעָם אֶל מֹשֶׁה – מָשָׁל לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם, שֶׁכָּעַס עַל בְּנוֹ, וְהָלַךְ הַבֵּן אֵצֶל אוֹהֲבוֹ שֶׁל אָבִיו וְאָמַר לוֹ: צֵא וּבַקֵּשׁ עָלַי מֵאַבָּא (ספרי פו).
וַתִּשְׁקַע הָאֵשׁ – שָׁקְעָה בִּמְקוֹמָהּ בָּאָרֶץ; שֶׁאִלּוּ חָזְרָה לְאַחַת הָרוּחוֹת, הָיְתָה מְקַפֶּלֶת וְהוֹלֶכֶת כָּל אוֹתוֹ הָרוּחַ (שם).

(ד) וְהָאסַפְסֻף – אֵלּוּ עֵרֶב רַב, שֶׁנֶּאֶסְפוּ עֲלֵיהֶם בְּצֵאתָם מִמִּצְרַיִם (ספרי פו).
וַיָּשֻׁבוּ... גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל... וַיִּבְכּוּ – עִמָּהֶם.
מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר – וְכִי לֹא הָיָה לָהֶם בָּשָׂר? וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: "וְגַם עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם וְצֹאן וּבָקָר" וְגוֹמֵר (שמות יב,לח). וְאִם תֹּאמַר: אֲכָלוּם, וַהֲלֹא בִּכְנִיסָתָם לָאָרֶץ נֶאֱמַר: "וּמִקְנֶה רַב הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן" וְגוֹמֵר (במדבר לב,א). אֶלָּא שֶׁמְּבַקְּשִׁים עֲלִילָה (ספרי שם).

(ה) אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם – אִם תֹּאמַר שֶׁמִּצְרִיִּים נוֹתְנִים לָהֶם דָּגִים חִנָּם, וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: "וְתֶבֶן לֹא יִנָּתֵן לָכֶם" (שמות ה,יח); אִם תֶּבֶן לֹא הָיוּ נוֹתְנִים לָהֶם חִנָּם, דָּגִים הָיוּ נוֹתְנִין לָהֶם חִנָּם?! וּמַהוּ אוֹמֵר חִנָּם, חִנָּם מִן הַמִּצְווֹת (ספרי פז).
אֵת הַקִּשֻּׁאִים – אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: מִפְּנֵי מָה הַמָּן מִשְׁתַּנֶּה לְכָל דָּבָר חוּץ מֵאֵלּוּ? מִפְּנֵי שֶׁהֵן קָשִׁים לַמְּנִיקוֹת (שם); אוֹמְרִים לָאִשָּׁה: אַל תֹּאכְלִי שׁוּם וּבָצָל, מִפְּנֵי הַתִּינוֹק (שם פט). מָשָׁל לְמֶלֶךְ [כּוּלֵיהּ], כִּדְאִיתָא בְּסִפְרֵי (פז).
הַקִּשֻּׁאִים – הֵם קוקומברי"ש [cocombres = קישואי גינה (בלשון הדיבור: מלפפונים] בְּלַעַז.
אֲבַטִּחִים – בודיקי"ש [bodekes = אבטיחים].
הֶחָצִיר – כְּרֵישִׁין, פוריל"ש [porels = כרשים (ירק מאכל)], וְתַרְגּוּמוֹ: "יָת בּוֹצִינַיָּא" וְכוּלֵּיהּ.

(ו) אֶל הַמָּן עֵינֵינוּ – מָן בַּשַּׁחַר, מָן בָּעָרֶב (ספרי שם).

(ז) וְהַמָּן כִּזְרַע גַּד – מִי שֶׁאָמַר זֶה לֹא אָמַר זֶה. יִשְֹרָאֵל אוֹמְרִים: "בִּלְתִּי אֶל הַמָּן עֵינֵינוּ" (פסוק ו), וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִכְתִּיב בַּתּוֹרָה: וְהַמָּן כִּזְרַע גַּד וְגוֹמֵר; כְּלוֹמַר: רְאוּ, בָּאֵי עוֹלָם, עַל מַה מִּתְלוֹנְנִים בָּנַי; וְהַמָּן כָּךְ וְכָךְ הוּא חָשׁוּב (ספרי פח).
כִּזְרַע גַּד – "עָגוֹל כְּגִדָּא" (יומא ע"ה ע"א), זֶרַע אליינדר"א [aliendre = כוסבר].
בְּדֹלַח – שֵׁם אֶבֶן טוֹבָה, קריסט"ל [cristal = בדולח^[6]].

(ח) שָׁטוּ – אֵין 'שַׁיִט' אֶלָּא לְשׁוֹן טִיּוּל, אישבניי"ר [esbaneier (אולי esbanier) = להתבדר^[7]], בְּלֹא עָמָל (ספרי על במדבר יא ח|ספרי פט]]).
וְטָחֲנוּ בָרֵחַיִם וְגוֹמֵר – לֹא יָרַד בָּרֵיחַיִם וְלֹא בַּקְּדֵרָה וְלֹא בַּמְּדוֹכָה, אֶלָּא מִשְׁתַּנֶּה הָיָה טַעֲמוֹ לְנִטְחָנִין וּלְנִדּוֹכִין וְלִמְבֻשָּׁלִין (שם).
בַּפָּרוּר – קְדֵרָה (שם).
לְשַׁד הַשָּׁמֶן – לִחְלוּחַ שֶׁל שֶׁמֶן, כָּךְ פֵּרְשׁוֹ דּוֹנָשׁ. וְדוֹמֶה לוֹ: "נֶהְפַּךְ לְשַׁדִּי בְּחַרְבֹנֵי קַיִץ" (תהלים לב,ד), וְהַלָּמֶ"ד יְסוֹד: נֶהְפַּךְ לִחְלוּחִי בְּחַרְבוֹנֵי קַיִץ. וְרַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּהוּ לְשׁוֹן שָׁדַיִם (ספרי שם); אַךְ אֵין עִנְיַן שָׁדַיִם אֵצֶל שֶׁמֶן. וְאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר "לְשַׁד הַשָּׁמֶן" לְשׁוֹן "וַיִּשְׁמַן יְשׁוּרוּן" (דברים לב,טו), שֶׁאִם כֵּן הָיָה הַמֵּ"ם נָקוּד קָמָץ קָטָן (צֵירֶה) וְטַעֲמוֹ לְמַטָּה, תַּחַת הַמֵּ"ם; עַכְשָׁו שֶׁהַמֵּ"ם נָקוּד פַּתָּח קָטָן (סֶגוֹל) וְהַטַּעַם תַּחַת הַשִּׁי"ן, לְשׁוֹן שֶׁמֶן הוּא, וְהַשִּׁין הַנְּקוּדָה בְּקָמַץ גָּדוֹל וְאֵינָהּ נְקוּדָה בְּפַתָּח קָטָן – מִפְּנֵי שֶׁהוּא סוֹף פָּסוּק. דָּבָר אַחֵר: לְשַׁד לְשׁוֹן נוֹטָרִיקוֹן, לַיִשׁ שֶׁמֶן דְּבַשׁ, כְּעִסָּה הַנִּלּוֹשָׁה בְּשֶׁמֶן וּקְטוּפָה בִּדְבַשׁ. וְתַרְגּוּם שֶׁל אוֹנְקְלוֹס, דִּמְתַרְגֵּם "דְּלִישׁ בְּמִשְׁחָא" – נוֹטֶה לְפִתְרוֹנוֹ שֶׁל דּוֹנָשׁ, שֶׁהָעִסָּה הַנִּלּוֹשָׁה בְּשֶׁמֶן – לַחְלוּחִית שֶׁמֶן יֵשׁ בָּהּ.

(י) בֹּכֶה לְמִשְׁפְּחֹתָיו – מִשְׁפָּחוֹת מִשְׁפָּחוֹת נֶאֱסָפִים וּבוֹכִים, לְפַרְסֵם תַּרְעֻמְתָּן בְּגָלוּי (ספרי צ; יומא ע"ה ע"א). וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ: לְמִשְׁפְּחֹתָיו, עַל עִסְקֵי מִשְׁפָּחוֹת, עַל עֲרָיוֹת הַנֶּאֱסָרוֹת לָהֶם (שם).

(יב) כִּי תֹאמַר אֵלַי – שֶׁאַתָּה אוֹמֵר אֵלַי שָׂאֵהוּ בְחֵיקֶךָ. וְהֵיכָן אָמַר לוֹ כֵּן? "לֵךְ נְחֵה אֶת הָעָם" (שמות לב,לד), וְאוֹמֵר: "וַיְצַוֵּם אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שם ו,יג); עַל מְנָת שֶׁיִּהְיוּ סוֹקְלִים אֶתְכֶם וּמְחָרְפִין אֶתְכֶם (ספרי צא).
עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתָיו – אַתָּה אוֹמֵר לִי לְשֵׂאתָם בְּחֵיקִי.

(טו) וְאִם כָּכָה אַתְּ עֹשֶׂה לִּי – תָּשַׁשׁ כֹּחוֹ שֶׁל מֹשֶׁה כִּנְקֵבָה. כְּשֶׁהֶרְאָהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַפֻּרְעָנוּת שֶׁהוּא עָתִיד לְהָבִיא עֲלֵיהֶם עַל זֹאת, אָמַר לְפָנָיו: אִם כֵּן, הָרְגֵנִי תְּחִלָּה (ספרי צא).
וְאַל אֶרְאֶה בְּרָעָתִי – 'בְּרָעָתָם' הָיָה לוֹ לִכְתֹּב, אֶלָּא שֶׁכִּנָּה הַכָּתוּב. וְזֶה אֶחָד מִתִּקּוּנֵי סוֹפְרִים בַּתּוֹרָה לְכִנּוּי וּלְתִקּוּן לָשׁוֹן.

(טז) אֶסְפָה לִּי – הֲרֵי תְּשׁוּבָה לִתְלוּנָתְךָ, שֶׁאָמַרְתָּ: "לֹא אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי" (לעיל פסוק יד; ספרי צב). וְהַזְּקֵנִים הָרִאשׁוֹנִים הֵיכָן הָיוּ? וַהֲלֹא אַף בְּמִצְרַיִם יָשְׁבוּ עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות ג,טז)! אֶלָּא בְּאֵשׁ תַּבְעֵרָה מֵתוּ^[8]. וּרְאוּיִים הָיוּ מִסִּינַי לְכָךְ, דִּכְתִיב: "וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים" (שמות כד,יא), שֶׁנָּהֲגוּ קַלּוּת רֹאשׁ, כְּנוֹשֵׁךְ פִּתּוֹ וּמְדַבֵּר בִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וְזֶהוּ "וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ" (שם). וְלֹא רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִתֵּן אֲבֵלוּת בְּמַתַּן תּוֹרָה, וּפָרַע לָהֶם כָּאן (תנחומא טז).
אֲשֶׁר יָדַעְתָּ כִּי הֵם וְגוֹמֵר – אוֹתָן שֶׁאַתָּה מַכִּיר, שֶׁנִּתְמַנּוּ עֲלֵיהֶם שׁוֹטְרִים בְּמִצְרַיִם בַּעֲבוֹדַת פֶּרֶךְ, וְהָיוּ מְרַחֲמִים עֲלֵיהֶם וּמֻכִּים עַל יָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיֻּכּוּ שֹׁטְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות ה,יד) – עַתָּה יִתְמַנּוּ בִּגְדֻלָּתָן, כְּדֶרֶךְ שֶׁנִּצְטַעֲרוּ בְּצָרָתָן (ספרי שם).
וְלָקַחְתָּ אֹתָם – קָחֵם בִּדְבָרִים: אַשְׁרֵיכֶם שֶׁנִּתְמַנִּיתֶם פַּרְנָסִים עַל בָּנָיו שֶׁל מָקוֹם (שם).
וְהִתְיַצְּבוּ שָׁם עִמָּךְ – כְּדֵי שֶׁיִּרְאוּ יִשְׂרָאֵל וְיִנְהֲגוּ בָּהֶם גְּדֻלָּה וְכָבוֹד, וְיֹאמְרוּ: חֲבִיבִין אֵלּוּ, שֶׁנִּכְנְסוּ עִם מֹשֶׁה לִשְׁמֹעַ דִּבּוּר מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (שם).

(יז) וְיָרַדְתִּי – זוֹ אַחַת מֵעֶשֶׂר יְרִידוֹת הַכְּתוּבוֹת בַּתּוֹרָה (ספרי צג).
וְדִבַּרְתִּי עִמְּךָ – וְלֹא עִמָּהֶם (שם).
וְאָצַלְתִּי – כְּתַרְגּוּמוֹ: "וַאֲרַבֵּי", כְּמוֹ: "וְאֶל אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְֹרָאֵל" (שמות כד,יא).
וְשַׂמְתִּי עֲלֵיהֶם – לְמָה מֹשֶׁה דוֹמֶה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה? לְנֵר שֶׁמֻּנָּח עַל גַּבֵּי מְנוֹרָה, וְהַכֹּל מַדְלִיקִין הֵימֶנּוּ, וְאֵין אוֹרוֹ חָסֵר כְּלוּם (ספרי שם).
וְנָשְׂאוּ אִתְּךָ – הַתְנֵה עִמָּהֶם, עַל מְנָת שֶׁיְּקַבְּלוּ עֲלֵיהֶם טֹרַח בָּנַי, שֶׁהֵם טַרְחָנִים וְסַרְבָּנִים (שם צב).
וְלֹא תִשָּׂא אַתָּה לְבַדֶּךָ – הֲרֵי תְּשׁוּבָה לְמַה שֶּׁאָמַרְתָּ: "לֹא אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי" (לעיל פסוק יד; ספרי צג).

(יח) הִתְקַדְּשׁוּ – הַזְמִינוּ עַצְמְכֶם לְפֻרְעָנוּת. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "וְהַקְדִּשֵׁם לְיוֹם הֲרֵגָה" (ירמיהו יב,ג; ספרי צד).

(כ) עַד חֹדֶשׁ יָמִים – זוֹ בַּכְּשֵׁרִים, שֶׁמִּתְמַצִּין עַל מִטּוֹתֵיהֶן וְאַחַר כָּךְ נִשְׁמָתָן יוֹצְאָה; וּבָרְשָׁעִים הוּא אוֹמֵר: "הַבָּשָׂר עוֹדֶנּוּ בֵּין שִׁנֵּיהֶם" (להלן פסוק לג), כָּךְ הִיא שְׁנוּיָה בְּסִפְרֵי (צג). אֲבָל בִּמְכִילְתָּא (ויסע פרשה ד) שְׁנוּיָה חִלּוּף: הָרְשָׁעִים אוֹכְלִין וּמִצְטַעֲרִין שְׁלֹשִׁים יוֹם, וְהַכְּשֵׁרִים – "הַבָּשָׂר עוֹדֶנּוּ בֵּין שִׁנֵּיהֶם".
עַד אֲשֶׁר יֵצֵא מֵאַפְּכֶם – כְּתַרְגּוּמוֹ: "דִּי תְקוֹצוּן בֵּהּ"; יְהֵא דּוֹמֶה לָכֶם כְּאִלּוּ אֲכַלְתֶּם מִמֶּנּוּ יוֹתֵר מִדַּאי, עַד שֶׁיּוֹצֵא וְנִגְעָל לַחוּץ דֶּרֶךְ הָאַף.
וְהָיָה לָכֶם לְזָרָא – שֶׁתִּהְיוּ מְרַחֲקִין אוֹתוֹ יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁקֵּרַבְתֶּם (ספרי שם). וּבְדִבְרֵי רַבִּי מֹשֶׁה הַדַּרְשָׁן רָאִיתִי, שֶׁיֵּשׁ לָשׁוֹן שֶׁקּוֹרִין לַחֶרֶב "זָרָא".
אֶת ה' אֲשֶׁר בְּקִרְבְּכֶם – אִם לֹא שֶׁנָּטַעְתִּי שְׁכִינָתִי בֵּינֵיכֶם, לֹא גָבַהּ לְבַבְכֶם לִכָּנֵס לְכָל הַדְּבָרִים הַלָּלוּ (שם).

(כא) שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי – לֹא חָשׁ לִמְנוֹת אֶת הַפְּרָט, שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים הַיְתֵרִים (במדבר א,מו). וְרַבִּי מֹשֶׁה הַדַּרְשָׁן פֵּרֵשׁ, שֶׁלֹּא בָּכוּ אֶלָּא אוֹתָן שֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם.

(כב) הֲצֹאן וּבָקָר יִשָּׁחֵט – זֶה אֶחָד מֵאַרְבָּעָה דְּבָרִים שֶׁהָיָה רַבִּי עֲקִיבָא דּוֹרֵשׁ, וְאֵין רַבִּי שִׁמְעוֹן דּוֹרֵשׁ כְּמוֹתוֹ. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: "שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי, וְאַתָּה אָמַרְתָּ בָּשָׂר אֶתֵּן לָהֶם וְאָכְלוּ חֹדֶשׁ יָמִים, הֲצֹאן וּבָקָר" וְגוֹמֵר, הַכֹּל כְּמַשְׁמָעוֹ: מִי יַסְפִּיק לָהֶם? כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: "וּמָצָא כְּדֵי גְּאֻלָּתוֹ" (ויקרא כה,כו). וְאֵיזוֹ קָשָׁה? זוֹ, אוֹ "שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים" (במדבר כ,י)? אֶלָּא לְפִי שֶׁלֹּא אָמַר בְּרַבִּים, חִסֵּךְ לוֹ הַכָּתוּב וְלֹא נִפְרַע מִמֶּנּוּ; וְזוֹ שֶׁל מְרִיבָה – הָיְתָה בַּגָּלוּי, לְפִיכָךְ לֹא חִסֵּךְ לוֹ הַכָּתוּב. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: חַס וְשָׁלוֹם, לֹא עָלְתָה עַל דַּעְתּוֹ שֶׁל אוֹתוֹ צַדִיק כָּךְ! מִי שֶׁכָּתוּב בּוֹ: "בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא" (במדבר יב,ז), יֹאמַר: אֵין הַמָּקוֹם מַסְפִּיק לָנוּ? אֶלָּא, כָּךְ אָמַר: שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי וְגוֹמֵר, וְאַתָּה אָמַרְתָּ בָּשָׂר אֶתֵּן לְחֹדֶשׁ יָמִים וְאַחַר כָּךְ תַּהֲרֹג אֻמָּה גְּדוֹלָה כָּזוֹ? הֲצֹאן וּבָקָר יִשָּׁחֵט לָהֶם כְּדֵי שֶׁיֵּהָרְגוּ, וּתְהֵא אֲכִילָה זוֹ מַסְפַּקְתָּן עַד עוֹלָם? וְכִי שִׁבְחֲךָ הוּא זֶה? אוֹמְרִים לוֹ לַחֲמוֹר: טֹל כֹּר שְׂעוֹרִים וְנַחְתֹּךְ רֹאֹשֶךָ. הֱשִׁיבוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: וְאִם לֹא אֶתֵּן, יֹאמְרוּ שֶׁקָּצְרָה יָדִי; הֲטוֹב בְּעֵינֶיךָ שֶׁיַּד ה' תִּקְצַר בְּעֵינֵיהֶם? יֹאבְדוּ הֵם וּמֵאָה כַּיּוֹצֵא בָּהֶם, וְאַל תְּהִי יָדִי קְצָרָה לִפְנֵיהֶם אֲפִלּוּ שָׁעָה אֶחָת;
[(כג) עַתָּה תִרְאֶה הֲיִקְרְךָ דְבָרִי.] – רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא אוֹמֵר, אִי אֶפְשָׁר לַעֲמֹד עַל הַטָּפֵל: מֵאַחַר שֶׁאֵינָן מְבַקְשִׁים אֶלָּא עֲלִילָה – לֹא תַּסְפִּיק לָהֶם; סוֹפָן לָדוּן אַחֲרֶיךָ. אִם אַתָּה נוֹתֵן לָהֶם בְּשַׂר בְּהֵמָה גַּסָּה, יֹאמְרוּ: דַּקָּה בִּקַּשְׁנוּ; וְאִם אַתָּה נוֹתֵן לָהֶם דַּקָּה, יֹאמְרוּ: גַּסָּה בִּקַּשְׁנוּ, חַיָּה וָעוֹף בִּקַּשְׁנוּ, דָּגִים וַחֲגָבִים בִּקַּשְׁנוּ. אָמַר לוֹ: אִם כֵּן, יֹאמְרוּ שֶׁקָּצְרָה יָדִי (תוספתא סוטה פ"ו ה"ד). אָמַר לְפָנָיו, הֲרֵינִי הוֹלֵךְ וּמְפַיְּסָן. אָמַר לוֹ, עַתָּה תִרְאָה הֲיִקְרְךָ דְבָרִי, שֶׁלֹּא יִשְׁמְעוּ לְךָ. הָלַךְ מֹשֶׁה לְפַיְּסָן, אָמַר לָהֶם: הֲיַד ה' תִּקְצָר? "הֵן הִכָּה צוּר וַיָּזוּבוּ מַיִם וְגוֹמֵר הֲגַם לֶחֶם יוּכַל תֵּת" (תהלים עח,כ). אָמְרוּ: פְּשָׁרָה הִיא זוֹ, אֵין בּוֹ כֹּחַ לְמַלֹּאת שְׁאֵלָתֵנוּ (ספרי צה). וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיֵּצֵא מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶל הָעָם" (להלן פסוק כד); כֵּיוָן שֶׁלֹּא שָׁמְעוּ לוֹ, "וַיֶּאֱסֹף שִׁבְעִים אִישׁ" וְגוֹמֵר (שם).

(כה) וְלֹא יָסָפוּ – לֹא נִתְנַבְּאוּ אֶלָּא אוֹתוֹ הַיּוֹם לְבַדּוֹ. כָּךְ מְפוֹרָשׁ בְּסִפְרֵי (ספרי צה). וְאוֹנְקְלוֹס תִּרְגֵּם: "וְלָא פָסְקִין", שֶׁלֹּא פָּסְקָה נְבוּאָה מֵהֶם.

(כו) וַיִּשָּׁאֲרוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים – מֵאוֹתָן שֶׁנִּבְחֲרוּ. אָמְרוּ: אֵין אָנוּ כְּדָאִין לִגְדֻלָּה זוֹ (ספרי צה; סנהדרין י"ז ע"א).
וְהֵמָּה בַּכְּתֻבִים – בַּמְּבֹרָרִים שֶׁבָּהֶם לְסַנְהֶדְרִין. וְנִכְתְּבוּ כֻּלָּם נְקוּבִים בְּשֵׁמוֹת, וְעַל יְדֵי גּוֹרָל; לְפִי שֶׁהַחֶשְׁבּוֹן עוֹלֶה לִשְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים – שִׁשָּׁה שִׁשָּׁה לְכָל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט, חוּץ מִשְּׁנֵי שְׁבָטִים, שֶׁאֵין מַגִּיעַ אֲלֵיהֶם אֶלָּא חֲמִשָּׁה חֲמִשָּׁה. אָמַר מֹשֶׁה: אֵין שֵׁבֶט שׁוֹמֵעַ לִי לִפְחֹת מִשִּׁבְטוֹ זָקֵן אֶחָד. מֶה עָשָׂה? נָטַל שִׁבְעִים וּשְׁתַּיִם פְּתָקִין, וְכָתַב עַל שִׁבְעִים – 'זָקֵן', וְעַל שְׁנַיִם חָלָק, וּבֵרֵר מִכָּל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט שִׁשָּה; וְהָיוּ שִׁבְעִים וּשְׁתַּיִם. אָמַר לָהֶם: טְלוּ פִּתְקֵיכֶם מִתּוֹךְ קַלְפִּי; מִי שֶׁעָלָה בְּיָדוֹ 'זָקֵן' – נִתְקַדֵּשׁ, וּמִי שֶׁעָלָה בְּיָדוֹ חָלָק – אָמַר לוֹ: הַמָּקוֹם לֹא חָפֵץ בָּךְ (ספרי שם; סנהדרין שם).

(כז) וַיָּרָץ הַנַּעַר – יֵשׁ אוֹמְרִים, גֵּרְשׁוֹם בֶּן מֹשֶׁה הָיָה (תנחומא יב).

(כח) כְּלָאֵם – הַטֵּל עֲלֵיהֶם צָרְכֵי צִבּוּר, וְהֵם כָּלִים מֵאֲלֵיהֶם (סנהדרין י"ז ע"א); דָּבָר אַחֵר: תְּנֵם אֶל בֵּית הַכֶּלֶא (ספרי צו); לְפִי שֶׁהָיוּ מִתְנַבְּאִים: מֹשֶׁה מֵת,] וִיהוֹשֻׁעַ מַכְנִיס אֶת יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ (סנהדרין שם; ספרי צה-צו).

(כט) הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי – הֲקַנַּאי אַתָּה לִי? הֲקִנְאָתִי אַתָּה מְקַנֵּא?
לִי – כְּמוֹ בִּשְׁבִילִי. כָּל לְשׁוֹן קִנְאָה, אָדָם הַנּוֹתֵן לֵב עַל הַדָּבָר, אוֹ לִנְקֹם אוֹ לַעֲזֹר, אינפרינמינ"ט [enprenment = חרון־אף^[9]] בְּלַעַז; אוֹחֵז בָּעֳבִי הַמַּשָּׂא.

(ל) וַיֵּאָסֵף מֹשֶׁה – מִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד.
אֶל הַמַּחֲנֶה – נִכְנְסוּ אִישׁ לְאָהֳלוֹ.
וַיֵּאָסֵף – לְשׁוֹן כְּנִיסָה אֶל הַבַּיִת, כְּמוֹ: "וַאֲסַפְתּוֹ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ" (דברים כב,ב); וְאָב לְכֻלָּם: "יִצְבֹּר וְלֹא יֵדַע מִי אֹסְפָם" (תהלים לט,ז). מְלַמֵּד שֶׁלֹא הֵבִיא עֲלֵיהֶם פֻּרְעָנוּת, עַד שֶׁנִּכְנְסוּ הַצַּדִּיקִים אִישׁ לְאָהֳלוֹ (ספרי צו).

(לא) וַיָּגָז – וַיַּפְרִיחַ, וְכֵן: "כִּי גָז חִישׁ" (תהלים צ,י); "וְכֵן נָגוֹזּוּ וְעָבָר" (נחום א,יב).
וַיִּטֹּשׁ – וַיִּפְשֹׁט, כְּמוֹ: "וְהִנֵּה נְטֻשִׁים עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ" (שמ"א ל,טז); "וּנְטַשְׁתִּיךָ הַמִּדְבָּרָה" (יחזקאל כט,ה).
וּכְאַמָּתַיִם – פּוֹרְחוֹת בְּגֹבַהּ, עַד שֶׁהֵן כְּנֶגֶד לִבּוֹ שֶׁל אָדָם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא טֹרַחַ בַּאֲסִיפָתָן, לֹא לְהַגְבִּיהּ וְלֹא לִשְׁחוֹת (ספרי צז).

(לב) הַמַּמְעִיט – מִי שֶׁאָסַף פָּחוֹת מִכֻּלָּם, הָעֲצֵלִים וְהַחִגְּרִים, אָסַף עֲשָׂרָה חֳמָרִים (ספרי צח).
וַיִּשְׁטְחוּ – עָשׂוּ אוֹתָן מַשְׁטִיחִין מַשְׁטִיחִין (שם).

(לג) טֶרֶם יִכָּרֵת – כְּתַרְגּוּמוֹ: "עַד לָא פְסַק". דָּבָר אַחֵר: אֵינוֹ מַסְפִּיק לְפָסְקוֹ בְּשִׁנָּיו עַד שֶׁנִּשְׁמָתוֹ יוֹצְאָה (ספרי צח).

פרק יב

(א) וַתְּדַבֵּר – אֵין דִּבּוּר בְּכָל מָקוֹם אֶלָּא לָשׁוֹן קָשָׁה; וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "דִּבֶּר הָאִישׁ אֲדֹנֵי הָאָרֶץ אִתָּנוּ קָשׁוֹת" (בראשית מב,ל). וְאֵין אֲמִירָה בְּכָל מָקוֹם אֶלָּא לְשׁוֹן תַּחֲנוּנִים; וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "וַיֹּאמַר אַל נָא אַחַי תָּרֵעוּ" (בראשית יט,ז); "וַיֹּאמֶר שִׁמְעוּ נָא דְבָרָי" (להלן פסוק ו), כָּל "נָא" – לְשׁוֹן בַּקָּשָׁה (ספרי צט; תנחומא צו יג).
וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן – הִיא פָּתְחָה בְּדִבּוּר תְּחִלָּה, לְפִיכָךְ הִקְדִּימָהּ הַכָּתוּב. וּמִנַּיִן הָיְתָה יוֹדַעַת מִרְיָם שֶׁפֵּרֵשׁ מֹשֶׁה מִן הָאִשָּׁה? רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: מִרְיָם הָיְתָה בְּצַד צִפּוֹרָה בְּשָׁעָה שֶׁנֶּאֱמַר לְמֹשֶׁה: "אֶלְדָּד וּמֵידָד מִתְנַבְּאִים בַּמַּחֲנֶה" (לעיל יא,כז). כֵּיוָן שֶׁשָּׁמְעָה צִפּוֹרָה, אָמְרָה: אוֹי לִנְשׁוֹתֵיהֶן שֶׁל אֵלּוּ אִם הֵם נִזְקָקִים לִנְבוּאָה, שֶׁיִּהְיוּ פּוֹרְשִׁין מִנְּשׁוֹתֵיהֶן, כְּדֶרֶךְ שֶׁפֵּרֵשׁ בַּעְלִי מִמֶּנִּי. וּמִשָּׁם יָדְעָה מִרְיָם, וְהִגִּידָה לְאַהֲרֹן. וּמַה מִּרְיָם, שֶׁלֹּא נִתְכַּוְּנָה לִגְנוּתוֹ, כָּךְ נֶעֶנְשָׁה, קַל וָחֹמֶר לַמְּסַפֵּר בִּגְנוּתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ (ספרי שם; תנחומא שם).
הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית – מַגִּיד שֶׁהַכֹּל מוֹדִים בְּיָפְיָהּ, כְּשֵׁם שֶׁהַכֹּל מוֹדִים בְּשַׁחֲרוּתוֹ שֶׁל כּוּשִׁי (ספרי שם; תנחומא שם).
כּוּשִׁית – בְּגִימַטְרִיָּא "יְפַת מַרְאֶה" (תנחומא שם).
עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה – עַל אוֹדוֹת גֵּרוּשֶׁיהָ.
כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח – מַה תַּלְמוּד לוֹמַר? אֶלָּא יֵשׁ לְךָ אִשָּׁה נָאָה בְּיָפְיָהּ, וְאֵינָהּ נָאָה בְּמַעֲשֶׂיהָ; בְּמַעֲשֶׂיהָ, וְלֹא בְּיָפְיָהּ; אֲבָל זֹאת – נָאָה בַּכֹּל (ספרי צט; תנחומא שם).
הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית – עַל שֵׁם נוֹיָהּ נִקְרֵאת כּוּשִׁית, כְּאָדָם הַקּוֹרֵא אֶת בְּנוֹ נָאֶה – "כּוּשִׁי", כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּשְׁלֹט בּוֹ עַיִן רָעָה (תנחומא שם).
כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח – וְעַתָּה גֵּרְשָׁהּ (שם).

(ב) הֲרַק אַךְ בְּמֹשֶׁה – עִמּוֹ לְבַדּוֹ דִּבֶּר ה' (תנחומא צו יג).
הֲלֹא גַּם בָּנוּ דִבֵּר – וְלֹא פֵּרַשְׁנוּ מִדֶּרֶךְ אֶרֶץ (ספרי ק; תנחומא שם).

(ג) עָנָו – שָׁפָל וְסַבְלָן (תנחומא צו יג).

(ד) פִּתְאֹם – נִגְלָה עֲלֵיהֶם פִּתְאֹם, וְהֵם טְמֵאִים בְּדֶרֶךְ אֶרֶץ, וְהָיוּ צוֹעֲקִים: 'מַיִם', 'מַיִם'; לְהוֹדִיעָם שֶׁיָּפֶה עָשָׂה מֹשֶׁה שֶׁפֵּרֵשׁ מִן הָאִשָּׁה, מֵאַחַר שֶׁנִּגְלֵית עָלָיו שְׁכִינָה תָּדִיר, וְאֵין עֵת קְבוּעָה לַדִּבּוּר (תנחומא צו יג).
צְאוּ שְׁלָשְׁתְּכֶם – מַגִּיד שֶׁשְּׁלָשְׁתָּן נִקְרְאוּ בְּדִבּוּר אֶחָד, מַה שֶּׁאִי אֶפְשָׁר לַפֶּה לוֹמַר וְלָאֹזֶן לִשְׁמֹעַ (ספרי קב).

(ה) בְּעַמּוּד עָנָן – יָצָא יְחִידִי, שֶׁלֹּא כְּמִדַּת בָּשָׂר וָדָם. מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם, כְּשֶׁיּוֹצֵא לְמִלְחָמָה – יוֹצֵא בְּאוּכְלוּסִין, וּכְשֶׁיּוֹצֵא לְשָׁלוֹם – יוֹצֵא בְּמֻעָטִים. וּמִדַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, יוֹצֵא לְמִלְחָמָה יְחִידִי, שֶׁנֶּאֱמַר: "ה' אִישׁ מִלְחָמָה" (שמות טו,ג); וְיוֹצֵא לְשָׁלוֹם בְּאוּכְלוּסִין, שֶׁנֶּאֱמַר: "רֶכֶב אֱלֹהִים רִבֹּתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן" (תהלים סח,יח; ספרי שם).
וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וּמִרְיָם – שֶׁיִּהְיוּ נִמְשָׁכִין וְיוֹצְאִין מִן הֶחָצֵר לִקְרַאת הַדִּבּוּר (ספרי שם).
וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם – וּמִפְּנֵי מָה מְשָׁכָן וְהִפְרִידָן מִמֹּשֶׁה? לְפִי שֶׁאוֹמְרִים מִקְּצָת שִׁבְחוֹ שֶׁל אָדָם בְּפָנָיו, וְכֻלּוֹ שֶׁלֹּא בְּפָנָיו. וְכֵן מָצִינוּ בְּנֹחַ, שֶׁלֹא בְּפָנָיו נֶאֱמַר: "אִישׁ צַדִּיק תָּמִים" (בראשית ו,ט); וּבְפָנָיו נֶאֱמַר: "כִּי אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי" (שם ז,א). דָּבָר אַחֵר: שֶׁלֹּא יִשְׁמַע בִּנְזִיפָתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן (ספרי שם).

(ו) שִׁמְעוּ נָא דְבָרָי – אֵין "נָא" אֶלָּא לְשׁוֹן בַּקָּשָׁה (ספרי קג).
אִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם – אִם יִהְיוּ לָכֶם נְבִיאִים (תרגום אונקלוס).
ה' בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע – שְׁכִינַת שְׁמִי אֵין נִגְלֵית עָלָיו בְּאַסְפַּקְלַרְיָא הַמְּאִירָה, אֶלָּא בַּחֲלוֹם וְחִזָּיוֹן (ספרי קג; ויק"ר א:יד).

(ח) פֶּה אֶל פֶּה – אָמַרְתִּי לוֹ לִפְרֹשׁ מִן הָאִשָּׁה. וְהֵיכָן אָמַרְתִּי לוֹ? בְּסִינַי, "לֵךְ אֱמֹר לָהֶם שׁוּבוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי" (ה,כז-כח; ספרי קג; תנחומא צו יג).
וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת – וּמַרְאֶה זֶה – מַרְאֵה דִּבּוּר, שֶׁאֲנִי מְפָרֵשׁ לוֹ דִּבּוּרִי בְּמַרְאִית פָּנִים שֶׁבּוֹ וְאֵינִי סוֹתְמוֹ לוֹ בְּחִידוֹת, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר לִיחֶזְקֵאל: "חוּד חִידָה" וְגוֹמֵר (יחזקאל יז,ב). יָכוֹל מַרְאֵה שְׁכִינָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: "לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת פָּנָי" (שמות לג,כ; ספרי שם; תנחומא שם).
וּתְמֻנַת ה' יַבִּיט – זֶה מַרְאֵה אֲחוֹרַיִם, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: "וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי" (שמות לג,כג; ספרי שם; תנחומא שם).
בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה – אֵינוֹ אוֹמֵר 'בְּעַבְדִּי מֹשֶׁה' אֶלָּא בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה: בְּעַבְדִּי – אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מֹשֶׁה, בְּמֹשֶׁה – אֲפִלּוּ אֵינוֹ עַבְדִּי כְּדַאי הֱיִיתֶם לִירֹא מִפָּנָיו. וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁהוּא עַבְדִּי, וְעֶבֶד מֶלֶךְ מֶלֶךְ, וְהָיָה לָכֶם לוֹמַר: אֵין הַמֶּלֶךְ אוֹהֲבוֹ חִנָּם. וְאִם תֹּאמְרוּ: אֵינִי מַכִּיר בְּמַעֲשָׂיו, זוֹ קָשָׁה מִן הָרִאשׁוֹנָה (ספרי שם; תנחומא שם).

(ט) וַיִּחַר אַף ה' בָּם וַיֵּלַךְ – מֵאַחַר שֶׁהוֹדִיעָם סִרְחוֹנָם, גָּזַר עֲלֵיהֶם נִדּוּי. קַל וָחֹמֶר לְבָשָׂר וָדָם, שֶׁלֹּא יִכְעֹס עַל חֲבֵרוֹ עַד שֶׁיּוֹדִיעֶנּוּ סִרְחוֹנוֹ (ספרי קד; תנחומא צו יג).

(י) וְהֶעָנָן סָר – וְאַחַר כָּךְ, וְהִנֵּה מִרְיָם מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג. מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁאָמַר לְפֶדָגוֹג: רְדֵה אֶת בְּנִי, אֲבָל לֹא תִּרְדֶּנּוּ עַד שֶׁאֵלֵךְ מֵאֶצְלְךָ, שֶׁרַחֲמַי עָלָיו (ספרי קה; תנחומא צו יג).

(יא) נוֹאַלְנוּ – כְּתַרְגּוּמוֹ ["דְּאִטְּפַשְׁנָא", אֲשֶׁר הִטַּפַּשְׁנוּ, הָיִינוּ טִפְּשִׁים], לְשׁוֹן אֱוִיל.

(יב) אַל נָא תְהִי – אֲחוֹתֵנוּ זוֹ.
כַּמֵּת – שֶׁהַמְּצֹרָע חָשׁוּב כַּמֵּת: מַה מֵּת מְטַמֵּא בְּבִיאָה, אַף מְצֹרָע מְטַמֵּא בְּבִיאָה (ספרי קה; תנחומא צו יג).
אֲשֶׁר בְּצֵאתוֹ מֵרֶחֶם אִמּוֹ – 'אִמֵּנוּ' הָיָה לוֹ לוֹמַר, אֶלָּא שֶׁכִּנָּה הַכָּתוּב. וְכֵן 'חֲצִי בְשָׂרֵנוּ' הָיָה לוֹ לוֹמַר, אֶלָּא שֶׁכִּנָּה הַכָּתוּב. מֵאַחַר שֶׁיָּצָא מֵרֶחֶם אִמֵּנוּ, הִיא לָנוּ כְּאִלּוּ נֶאֱכַל חֲצִי בְשָׂרֵנוּ, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ הוּא" (בראשית לז,כז). וּלְפִי מַשְׁמָעוֹ, אַף הוּא נִרְאֶה כֵּן: אֵין רָאוּי לְאָח לְהַנִּיחַ אֶת אֲחוֹתוֹ לִהְיוֹת כַּמֵּת (ספרי שם; תנחומא שם).
אֲשֶׁר בְּצֵאתוֹ – מֵאַחַר שֶׁיָּצָא זֶה מֵרֶחֶם אִמּוֹ שֶׁל זֶה שֶׁיֵּשׁ כֹּחַ בְּיָדוֹ לַעֲזֹר, וְאֵינוֹ עוֹזְרוֹ, הֲרֵי נֶאֱכָל חֲצִי בְּשָׂרוֹ; שֶׁאָחִיו בְּשָׂרוֹ הוּא. דָּבָר אַחֵר: אַל נָא תְהִי כַּמֵּת – אִם אֵינְךָ רוֹפְאָהּ בִּתְפִלָּה, מִי מַסְגִּירָהּ וּמִי מְטַהֲרָהּ? אֲנִי אִי אֶפְשָׁר לִרְאוֹתָהּ, שֶׁאֲנִי קָרוֹב, וְאֵין קָרוֹב רוֹאֶה אֶת הַנְּגָעִים; וְכֹהֵן אַחֵר אֵין בָּעוֹלָם. וְזֶהוּ אֲשֶׁר בְּצֵאתוֹ מֵרֶחֶם אִמּוֹ (ספרי קה; תנחומא שם).

(יג) אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ – בָּא הַכָּתוּב לְלַמֶּדְךָ דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁהַשּׁוֹאֵל דָּבָר מֵחֲבֵרוֹ – צָרִיךְ לוֹמַר שְׁנַיִם אוֹ שְׁלֹשָׁה דִּבְרֵי תַּחֲנוּנִים, וְאַחַר כָּךְ יְבַקֵּשׁ שְׁאֵלוֹתָיו (ספרי; תנחומא).
לֵאמֹר – מַה תַּלְמוּד לוֹמַר? אָמַר לוֹ: הֲשִׁיבֵנִי אִם אַתָּה מְרַפֵּא אוֹתָהּ אִם לָאו; עַד שֶׁהֱשִׁיבוֹ: וְאָבִיהָ יָרֹק יָרַק וְגוֹמֵר (שם ושם). רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר: בְּאַרְבָּעָה מְקוֹמוֹת בִּקֵּשׁ מֹשֶׁה מִלִּפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַהֲשִׁיבוֹ אִם יַעֲשֶׂה שְׁאֵלוֹתָיו אִם לָאו. כַּיּוֹצֵא בּוֹ, "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה לִפְנֵי ה' לֵאמֹר" וְגוֹמֵר (שמות ו,יב); מַה תַּלְמוּד לוֹמַר "לֵאמֹר"? הֲשִׁיבֵנִי אִם גּוֹאֲלָם אַתָּה אִם לָאו, עַד שֶׁהֱשִׁיבוֹ: "עַתָּה תִרְאֶה" וְגוֹמֵר (שם א). כַּיּוֹצֵא בּוֹ, "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל ה' לֵאמֹר יִפְקֹד ה' אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר" (במדבר כז,טו-טז); הֱשִׁיבוֹ: "קַח לְךָ" (שם יח). כַּיּוֹצֵא בּוֹ, "וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר" (דברים ג,כג), הֱשִׁיבוֹ: "רַב לָךְ" (שם כו; ספרי שם).
רְפָא נָא לָהּ – מִפְּנֵי מָה לֹא הֶאֱרִיךְ מֹשֶׁה בִּתְפִלָּה? שֶׁלֹּא יִהְיוּ יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים: אֲחוֹתוֹ עוֹמֶדֶת בְּצָרָה, וְהוּא עוֹמֵד וּמַרְבֶּה בִּתְפִלָּה!? (ספרי שם; תנחומא שם). [דָּבָר אַחֵר, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ יִשְׂרָאֵל: בִּשְׁבִיל אֲחוֹתוֹ הוּא מַאֲרִיךְ בִּתְפִלָּה, אֲבָל בִּשְׁבִילֵנוּ אֵינוֹ מַאֲרִיךְ בִּתְפִלָּה].

(יד) וְאָבִיהָ יָרֹק יָרַק בְּפָנֶיהָ – וְאִם אָבִיהָ הֶרְאָה לָהּ פָּנִים זוֹעֲפוֹת, "הֲלֹא תִכָּלֵם שִׁבְעַת יָמִים". קַל וָחֹמֶר לַשְּׁכִינָה אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם! אֶלָּא דַּיּוֹ לַבָּא מִן הַדִּין לִהְיוֹת כַּנִּדּוֹן; לְפִיכָךְ אַף בִּנְזִיפָתִי, "תִּסָּגֵר שִׁבְעַת יָמִים" (ספרי קו; ב"ק כ"ה ע"א).
וְאַחַר תֵּאָסֵף – אוֹמֵר אֲנִי, כָּל הָאֲסִיפוֹת הָאֲמוּרוֹת בִּמְצוֹרָעִים, עַל שֵׁם שֶׁהוּא מְשֻׁלָּח מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, וּכְשֶׁהוּא נִרְפָּא – נֶאֱסָף אֶל הַמַּחֲנֶה, לְכָךְ כָּתוּב בּוֹ אֲסִיפָה, לְשׁוֹן הַכְנָסָה.

(טו) וְהָעָם לֹא נָסַע – זֶה הַכָּבוֹד חָלַק לָהּ הַמָּקוֹם בִּשְׁבִיל שָׁעָה אַחַת שֶׁנִּתְעַכְּבָה לְמֹשֶׁה כְּשֶׁהֻשְׁלַךְ לַיְּאוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק" וְגוֹמֵר (שמות ב,ד; ספרי קו; סוטה ט' ע"ב).

פרשת שלח

פרק יג

(ב) שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים – לָמָּה נִסְמְכָה פָּרָשַׁת מְרַגְּלִים לְפָרָשַׁת מִרְיָם? לְפִי שֶׁלָּקְתָה עַל עִסְקֵי דִּבָּה, שֶׁדִּבְּרָה בְּאָחִיהָ, וּרְשָׁעִים הַלָּלוּ רָאוּ וְלֹא לָקְחוּ מוּסָר (תנחומא ה).
שְׁלַח לְךָ – לְדַעְתְּךָ: אֲנִי אֵינִי מְצַוֶּה לְךָ; אִם תִּרְצֶה – שְׁלַח. לְפִי שֶׁבָּאוּ יִשְׂרָאֵל וְאָמְרוּ: "נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ" (דברים א,כב), כְּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר: "וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כֻּלְּכֶם" וְגוֹמֵר (שם). וּמֹשֶׁה נִמְלַךְ בַּשְּׁכִינָה. אָמַר: אֲנִי אָמַרְתִּי לָהֶם שֶׁהִיא טוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "אַעֲלֶה אֶתְכֶם מֵעֳנִי מִצְרַיִם" וְגוֹמֵר (שמות ג,יז); חַיֵּיהֶם שֶׁאֲנִי נוֹתֵן לָהֶם מָקוֹם לִטְעוֹת בְּדִבְרֵי הַמְרַגְּלִים, לְמַעַן לֹא יִירָשׁוּהָ (תנחומא שם; סוטה ל"ד ע"ב).

(ג) עַל פִּי ה' – בִּרְשׁוּתוֹ, שֶׁלֹּא עִכֵּב עַל יָדוֹ.
כֻּלָּם אֲנָשִׁים – כָּל "אֲנָשִׁים" שֶׁבַּמִּקְרָא – לְשׁוֹן חֲשִׁיבוּת; וְאוֹתָהּ שָׁעָה כְּשֵׁרִים הָיוּ (תנחומא ד).

(טז) וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ וְגוֹמֵר – הִתְפַּלֵּל עָלָיו: יָהּ יוֹשִׁיעֲךָ מֵעֲצַת מְרַגְּלִים (תנחומא ו; סוטה ל"ד ע"ב).

(יז) עֲלוּ זֶה בַּנֶּגֶב – הוּא הָיָה הַפְּסֹלֶת שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל; שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ הַתַּגָּרִים, מַרְאִים אֶת הַפְּסֹלֶת תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ מַרְאִים אֶת הַשֶּׁבַח (תנחומא ו).

(יח) אֶת הָאֶרֶץ מַה הִוא – יֵשׁ אֶרֶץ מְגַדֶּלֶת גִּבּוֹרִים, וְיֵשׁ אֶרֶץ מְגַדֶּלֶת חַלָּשִׁים; יֵשׁ מְגַדֶּלֶת אוּכְלוּסִין, וְיֵשׁ מְמַעֶטֶת אוּכְלוּסִין (תנחומא ו).
הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה – סִימָן מָסַר לָהֶם: אִם בִּפְרָזִים יוֹשְׁבִין – חֲזָקִים הֵם, שֶׁסּוֹמְכִין עַל גְּבוּרָתָם; וְאִם בֶּעָרִים בְּצוּרוֹת הֵם יוֹשְׁבִין, חַלָּשִׁים הֵם (שם).

(יט) הַבְּמַחֲנִים – תַּרְגּוּמוֹ: "הַבְּפַצְחִין"; כְּרַכִּין פְּצוּחִין וּפְתוּחִין מֵאֵין חוֹמָה.
הֲטוֹבָה הִוא – בְּמַעֲיָנוֹת וּתְהוֹמוֹת טוֹבִים וּבְרִיאִים.

(כ) הֲיֶשׁ בָּהּ עֵץ – אִם יֵשׁ בָּהֶם אָדָם כָּשֵׁר שֶׁיָּגֵן עֲלֵיהֶם בִּזְכוּתוֹ (ב"ב ט"ו ע"א).
בִּכּוּרֵי עֲנָבִים – יָמִים שֶׁהָעֲנָבִים מִתְבַּשְּׁלִין בְּבִכּוּר.

(כא) מִמִּדְבַּר צִן עַד רְחֹב לְבֹא חֲמָת – הָלְכוּ בִּגְבוּלֶיהָ בָּאֹרֶךְ וּבָרֹחַב כְּמִין 'גַּאם'^[10]: הָלְכוּ רוּחַ גְּבוּל דְּרוֹמִי מִמִּקְצוֹעַ מִזְרָח עַד מִקְצוֹעַ מַעֲרָב, כְּמוֹ שֶׁצִּוָּה מֹשֶׁה: "עֲלוּ זֶה בַּנֶּגֶב" (לעיל פסוק יז); דֶּרֶךְ גְּבוּל [שְׂפַת דְּרוֹמִית שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְכוּ. וְהוּא מִמִּדְבַּר צִן, שֶׁהוּא בְּמִקְצוֹעַ] דְּרוֹמִית מִזְרָחִית, עַד הַיָּם, שֶׁהַיָּם הוּא גְּבוּל מַעֲרָבִי. וּמִשָּׁם חָזְרוּ וְהָלְכוּ כָּל גְּבוּל מַעֲרָבִי עַל שְׂפַת הַיָּם עַד לְבֹא חֲמָת, שֶׁהוּא אֵצֶל הֹר הָהָר בְּמִקְצוֹעַ מַעֲרָבִית צְפוֹנִית, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בִּגְבוּלוֹת הָאָרֶץ בְּפָרָשַׁת 'אֵלֶּה מַסְעֵי' (במדבר לד,ז).

(כב) וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן – כָּלֵב לְבַדּוֹ הָלַךְ שָׁם; וְנִשְׁתַּטֵּחַ עַל קִבְרֵי אָבוֹת, שֶׁלֹּא יְהֵא נִסָּת לַחֲבֵרָיו לִהְיוֹת בַּעֲצָתָם. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "וְלוֹ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר דָּרַךְ בָּהּ" (דברים א,לו), וּכְתִיב: "וַיִּתְּנוּ לְכָלֵב אֶת חֶבְרוֹן" (שופטים א,כ; סוטה ל"ד ע"ב).
שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנְתָה – אֶפְשָׁר שֶׁבָּנָה חָם אֶת חֶבְרוֹן לִכְנַעַן בְּנוֹ הַקָּטָן קֹדֶם שֶׁיִּבְנֶה אֶת צֹעַן לְמִצְרַיִם בְּנוֹ הַגָּדוֹל? אֶלָּא שֶׁהָיְתָה מְבֻנָּה בְּכָל טוּב עַל אֶחָד מִשִּׁבְעָה בְּצֹעַן. וּבָא לְהוֹדִיעֲךָ שִׁבְחָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁאֵין לְךָ טְרָשִׁין בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יוֹתֵר מֵחֶבְרוֹן; לְפִיכָךְ הִקְצוּהָ לְקִבְרוֹת מֵתִים. וְאֵין לְךָ מְעֻלָּה בְּכָל הָאֲרָצוֹת כְּמִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: "כְּגַן ה' כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם" (בראשית יג,י). וְצֹעַן הִיא הַמְּעֻלָּה שֶׁבְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, שֶׁשָּׁם מוֹשַׁב הַמְּלָכִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי הָיוּ בְצֹעַן שָֹרָיו" (ישעיהו ל,ד). וְהָיְתָה חֶבְרוֹן טוֹבָה מִמֶּנָּה שִׁבְעָה חֲלָקִים (סוטה שם).

(כג) זְמוֹרָה – שׂוֹכַת גֶּפֶן, וְאֶשְׁכּוֹל שֶׁל עֲנָבִים תָּלוּי בָּהּ.
וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט בִּשְׁנָיִם – מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר "וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט", אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא בִּשְׁנַיִם? מַה תַּלְמוּד לוֹמַר בִּשְׁנָיִם? בִּשְׁנֵי מוֹטוֹת. הָא כֵּיצַד? שְׁמוֹנָה נָטְלוּ אֶשְׁכּוֹל, אֶחָד נָטַל תְּאֵנָה, וְאֶחָד רִמּוֹן. יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב לֹא נָטְלוּ כְּלוּם, לְפִי שֶׁכָּל עַצְמָם – לְהוֹצִיא דִּבָּה נִתְכַּוְּנוּ: כְּשֵׁם שֶׁפִּרְיָהּ מְשֻׁנֶּה, כָּךְ עַמָּה מְשֻׁנֶּה. וְאִם חָפֵץ אַתָּה לֵידַע כַּמָּה מַשּׂאוֹי אֶחָד מֵהֶם, צֵא וּלְמַד מֵאֲבָנִים שֶׁהֵקִימוּ בַּגִּלְגָּל: הֵרִימוּ לָהֶם אִישׁ אֶבֶן אַחַת [מִן הַיַּרְדֵּן] עַל שִׁכְמוֹ וֶהֱקִימוּהָ בַּגִּלְגָּל, וּשְׁקָלוּם רַבּוֹתֵינוּ, מִשְׁקַל כָּל אַחַת אַרְבָּעִים סְאָה; וּגְמִירִי, טוּנָא דְּמִדְלֵי אִינִשׁ עַל כַּתְפֵּהּ אֵינוֹ אֶלָּא שְׁלִישׁ מַשּׂאוֹי מִמַּשּׂאוֹי שֶׁמְּסַיְּעִין אוֹתוֹ לְהָרִים (סוטה ל"ד ע"א).

(כה) וַיָּשֻׁבוּ מִתּוּר הָאָרֶץ מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם – וַהֲלֹא אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה עַל אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה הִיא, וּמַהֲלַךְ אָדָם בֵּינוֹנִי עֲשָׂרָה פַּרְסָאוֹת לְיוֹם, הֲרֵי מַהֲלַךְ אַרְבָּעִים יוֹם מִן הַמִּזְרָח לַמַּעֲרָב; וְהֵם הָלְכוּ אָרְכָּהּ וְרָחְבָּהּ? אֶלָּא שֶׁגָּלוּי לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיִּגְזֹר עֲלֵיהֶם יוֹם לַשָּׁנָה, קִצֵּר לִפְנֵיהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ (תנחומא ח).

(כו) וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ – מַהוּ וַיֵּלְכוּ? לְהַקִּישׁ הֲלִיכָתָן לְבִיאָתָן: מַה בִּיאָתָן בְּעֵצָה רָעָה, אַף הֲלִיכָתָן בְּעֵצָה רָעָה (סוטה ל"ה ע"א).
וַיָּשִׁיבוּ אֹתָם דָּבָר – אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן.

(כז) זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ – כָּל דְּבַר שֶׁקֶר שֶׁאֵין אוֹמְרִים בּוֹ קְצָת אֱמֶת בִּתְחִלָּתוֹ, אֵין מִתְקַיֵּם בְּסוֹפוֹ (סוטה ל"ה ע"א).

(כח) בְּצֻרוֹת – לְשׁוֹן חֹזֶק. וְתַרְגּוּמוֹ: "כְּרִיכָן", לְשׁוֹן בִּירָנִיּוֹת עֲגֻלּוֹת; וּבִלְשׁוֹן אֲרַמִּי, "כְּרִיךְ" – עָגֹל.

(כט) עֲמָלֵק יוֹשֵׁב וְגוֹמֵר – לְפִי שֶׁנִּכְווּ בַּעֲמָלֵק כְּבָר, הִזְכִּירוּהוּ מְרַגְּלִים כְּדֵי לְיָרְאָם (תנחומא ט).
וְעַל יַד הַיַּרְדֵּן – "יַד" – כְּמַשְׁמָעוֹ: אֵצֶל הַיַּרְדֵּן, וְלֹא תּוּכְלוּ לַעֲבֹר.

(ל) וַיַּהַס כָּלֵב – הִשְׁתִּיק אֶת כֻּלָּם (תנחומא י).
אֶל מֹשֶׁה – לִשְׁמֹעַ מַה שֶּׁיְּדַבֵּר בְּמֹשֶׁה. צָוַח וְאָמַר: וְכִי זוֹ בִּלְבַד עָשָׂה לָנוּ בֶּן עַמְרָם?! הַשּׁוֹמֵעַ הָיָה סָבוּר שֶׁבָּא לְסַפֵּר בִּגְנוּתוֹ; וּמִתּוֹךְ שֶׁהָיָה בְּלִבָּם עַל מֹשֶׁה בִּשְׁבִיל דִּבְרֵי הַמְרַגְּלִים, שָׁתְקוּ כֻּלָּם לִשְׁמֹעַ גְּנוּתוֹ. אָמַר: וַהֲלֹא קָרַע לָנוּ אֶת הַיָּם, וְהוֹרִיד לָנוּ אֶת הַמָּן, וְהֵגִיז לָנוּ אֶת הַשְּׂלָו (סוטה ל"ה ע"א).
עָלֹה נַעֲלֶה – אֲפִלּוּ בַּשָּׁמַיִם, וְהוּא אוֹמֵר: עֲשׂוּ סֻלָּמוֹת וַעֲלוּ שָׁם, נַצְלִיחַ בְּכָל דְּבָרָיו (שם).
וַיַּהַס – לְשׁוֹן שְׁתִיקָה; וְכֵן: "הַס כָּל בָּשָׂר" (זכריה ב,יז); "הַס כִּי לֹא לְהַזְכִּיר" (עמוס ו,י). כֵּן דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם, הָרוֹצֶה לְשַׁתֵּק אֲגֻדַּת אֲנָשִׁים אוֹמֵר: שי"ט^[11].

(לא) חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ – כִּבְיָכוֹל כְּלַפֵּי מַעְלָה אָמְרוּ (סוטה ל"ה ע"א).

(לב) אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ – בְּכָל מָקוֹם שֶׁעָבַרְנוּ, מְצָאנוּם קוֹבְרֵי מֵתִים. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָשָׂה לְטוֹבָה, כְּדֵי לְטָרְדָם בְּאֶבְלָם, וְלֹא יִתְּנוּ לֵב לְאֵלּוּ (סוטה ל"ה ע"א).
אַנְשֵׁי מִדּוֹת – גְּדוֹלִים וּגְבוֹהִים, וְצָרִיךְ לָתֵת לָהֶם מִדָּה; כְּגוֹן גָּלְיָת: "גָּבְהוֹ שֵׁשׁ אַמּוֹת וָזָרֶת" (שמ"א יז,ד). וְכֵן: "אִישׁ מָדוֹן" (שמ"ב כא,כ), "אִישׁ מִדָּה" (דה"א יא,כג).

(לג) הַנְּפִלִים – עֲנָקִים, מִבְּנֵי שַׁמְחֲזַאי וַעֲזָאֵל, שֶׁנָּפְלוּ מִן הַשָּׁמַיִם בִּימֵי דּוֹר אֱנוֹשׁ (יומא ס"ז ע"ב; ילקוט שמעוני תורה מד).
וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם – שָׁמַעְנוּ אוֹמְרִים זֶה לָזֶה: נְמָלִים^[12] יֵשׁ בַּכְּרָמִים כַּאֲנָשִׁים (סוטה ל"ה ע"א).
עֲנָק – שֶׁמַּעֲנִיקִים חַמָּה בְּקוֹמָתָן (שם ל"ד ע"ב).

פרק יד

(א) כָּל הָעֵדָה – סַנְהֶדְרָאוֹת (תנחומא יב).

(ב) לוּ מַתְנוּ – הַלְוַאי וָמַתְנוּ.

(ד) נִתְּנָה רֹאשׁ – כְּתַרְגוּמוֹ: "נְמַנֵּי רֵישָׁא", נָשִׂים עָלֵינוּ מֶלֶךְ. וְרַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּ, לְשׁוֹן עֲבוֹדַת אֱלִילִים (אותיות דר' עקיבא; מכילתא על שמות טו,כב).

(ט) אַל תִּמְרֹדוּ – וְשׁוּב וְאַתֶּם אַל תִּירְאוּ.
כִּי לַחְמֵנוּ הֵם – נֹאכְלֵם כַּלֶּחֶם.
סָר צִלָּם – מְגִנָּם וְחָזְקָם; כְּשֵׁרִים שֶׁבָּהֶם מֵתוּ, אִיּוֹב, שֶׁהָיָה מֵגֵן עֲלֵיהֶם (ב"ב ט"ו ע"א). דָּבָר אַחֵר: צִלּוֹ שֶׁל הַמָּקוֹם סָר מֵעֲלֵיהֶם.

(י) לִרְגּוֹם אֹתָם – אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב.
וּכְבוֹד ה' – הֶעָנָן יָרַד שָׁם.

(יא) עַד אָנָה – עַד הֵיכָן.
יְנַאֲצֻנִי – יַרְגִּיזוּנִי.
בְּכָל הָאֹתוֹת – בִּשְׁבִיל כָּל הַנִּסִּים שֶׁעָשִׂיתִי לָהֶם; הָיָה לָהֶם לְהַאֲמִין שֶׁהַיְּכוֹלֶת בְּיָדִי לְקַיֵּם הַבְטָחָתִי.

(יב) וְאוֹרִשֶׁנּוּ – [כְּתַרְגּוּמוֹ], לְשׁוֹן תֵּרוּכִין. וְאִם תֹּאמַר: מָה אֶעֱשֶׂה לִשְׁבוּעַת אָבוֹת? וְאֶעֱשֶׂה אֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל, שֶׁאַתָּה מִזַּרְעָם (תנחומא יג).

(יג) וְשָׁמְעוּ מִצְרַיִם – וְשָׁמְעוּ אֶת אֲשֶׁר תַּהַרְגֵם.
כִּי הֶעֱלִיתָ – 'כִּי' מְשַׁמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן 'אֲשֶׁר': וְהֵם רָאוּ אֶת אֲשֶׁר הֶעֱלִיתָ בְּכֹחֲךָ הַגָּדוֹל אוֹתָם מִקִּרְבָּם, וּכְשֶׁיִּשְׁמְעוּ שֶׁאַתָּה הוֹרְגָם – לֹא יֹאמְרוּ שֶׁחָטְאוּ לְךָ, אֶלָּא יֹאמְרוּ שֶׁכְּנֶגְדָּם יָכֹלְתָּ לְהִלָּחֵם, אֲבָל כְּנֶגֶד יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ לֹא יָכֹלְתָּ לְהִלָּחֵם. וְזוֹ הִיא–

(יד) וְאָמְרוּ אֶל יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַזֹּאת – כְּמוֹ 'עַל יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַזֹּאת'. וּמַה יֹּאמְרוּ עֲלֵיהֶם? מַה שֶּׁאָמוּר בְּסוֹף הָעִנְיָן: "מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת ה'" (להלן פסוק טז), בִּשְׁבִיל שֶׁ"שָּׁמְעוּ כִּי אַתָּה ה'" שׁוֹכֵן בְּקִרְבָּם וְעַיִן בְּעַיִן אַתָּה נִרְאֶה לָהֶם, וְהַכֹּל בְּדֶרֶךְ חִבָּה, וְלֹא הִכִּירוּ בְּךָ שֶׁנִּתְּקָה אַהֲבָתְךָ מֵהֶם עַד הֵנָּה.

(טו) וְהֵמַתָּה אֶת הָעָם הַזֶּה כְּאִישׁ אֶחָד – פִּתְאֹם; וּמִתּוֹךְ כָּךְ, וְאָמְרוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת שִׁמְעְךָ וְגוֹמֵר.

(טז) מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת וְגוֹמֵר – לְפִי שֶׁיּוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ חֲזָקִים וְגִבּוֹרִים, וְאֵינוֹ דּוֹמֶה פַּרְעֹה לִשְׁלֹשִׁים וְאֶחָד מְלָכִים; וְזֹאת יֹאמְרוּ עַל יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ הַזֹּאת (תנחומא יג).
מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת – מִתּוֹךְ שֶׁלֹא הָיָה יְכֹלֶת בְּיָדוֹ לַהֲבִיאָם, שְׁחָטָם.
יְכֹלֶת – שֵׁם דָּבָר הוּא.

(יז) יִגְדַּל נָא כֹּחַ אֲדֹנָי – לַעֲשׂוֹת דִּבּוּרְךָ (סנהדרין קי"א ע"ב).
כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לֵאמֹר – וּמַהוּ הַדִּבּוּר?–

(יח) ה' אֶרֶךְ אַפַּיִם – לְצַדִּיקִים וְלִרְשָׁעִים. כְּשֶׁעָלָה מֹשֶׁה לַמָּרוֹם, מְצָאוֹ מֹשֶׁה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב וְכוֹתֵב: "ה' אֶרֶךְ אַפַּיִם". אָמַר לוֹ: לְצַדִּיקִים? אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אַף לִרְשָׁעִים. אָמַר לוֹ: רְשָׁעִים יֹאבֵדוּ! אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: חַיֶּיךָ, שֶׁתִּצְטָרֵךְ לַדָּבָר. כְּשֶׁחָטְאוּ יִשְׂרָאֵל בָּעֵגֶל וּבַמְּרַגְּלִים, הִתְפַּלֵּל מֹשֶׁה לְפָנָיו בְּאֶרֶךְ אַפַּיִם. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: וַהֲלֹא אָמַרְתָּ לִי: לַצַּדִּיקִים? אָמַר לוֹ, וַהֲלֹא אַתָּה אָמַרְתָּ: אַף לָרְשָׁעִים! [יִגְדַּל נָא כֹּחַ אֲדֹנָי, לַעֲשׂוֹת דִּבּוּרְךָ] (סנהדרין קי"א ע"א-ע"ב).
וְנַקֵּה – לַשָּׁבִים.
לֹא יְנַקֶּה – לְשֶׁאֵינָן שָׁבִים (יומא פ"ו ע"א).

(כ) כִּדְבָרֶךָ – בִּשְׁבִיל מַה שֶּׁאָמַרְתָּ, פֶּן יֹאמְרוּ: "מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת ה'" (לעיל פסוק טז).

(כא) וְאוּלָם – כְּמוֹ: 'אֲבָל זֹאת אֶעֱשֶׂה לָהֶם'.
חַי אָנִי – לְשׁוֹן שְׁבוּעָה: כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי חַי וּכְבוֹדִי יִמָּלֵא אֶת כָּל הָאָרֶץ, כָּךְ אֲקַיֵּם לָהֶם, "כִּי כָל הָאֲנָשִׁים הָרוֹאִים" וְגוֹמֵר "אִם יִרְאוּ אֶת הָאָרֶץ" (להלן פסוקים כב-כג). [הֲרֵי זֶה מִקְרָא מְסֹרָס: "חַי אָנִי כִּי כָל הָאֲנָשִׁים" וְגוֹמֵר "אִם יִרְאוּ אֶת הָאָרֶץ, וּכְבוֹדִי יִמָּלֵא אֶת כָּל הָאָרֶץ", שֶׁלֹּא יִתְחַלֵּל שְׁמִי בַּמַּגֵּפָה הַזֹּאת לֵאמֹר: "מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת ה' לַהֲבִיאָם"; שֶׁלֹּא אֲמִיתֵם פִּתְאוֹם כְּאִישׁ אֶחָד, אֶלָא בְּאִיחוּר אַרְבָּעִים שָׁנָה, מְעַט מְעָט].

(כב) וַיְנַסּוּ – כְּמַשמָעוֹ.
זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים – שְׁנַיִם בַּיָּם, וּשְׁנַיִם בַּמָּן, וּשְׁנַיִם בַּשְּׂלָו וכוּ', כִּדְאִיתָא בְּמַסֶּכֶת עֲרָכִין (ט"ו ע"א-ע"ב).
אִם יִרְאוּ – לֹא יִרְאוּ.
[לֹא יִרְאוּהָ – לֹא יִרְאוּ אֶת הָאָרֶץ].

(כד) רוּחַ אַחֶרֶת – שְׁתֵּי רוּחוֹת, אַחַת בַּפֶּה וְאַחַת בַּלֵּב. לַמְּרַגְּלִים אָמַר: אֲנִי עִמָּכֶם בְּעֵצָה, וּבְלִבּוֹ הָיָה לוֹמַר הָאֱמֶת. וְעַל יְדֵי כֵן הָיָה בּוֹ כֹּחַ לְהַשְׁתִּיקָם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיַּהַס כָּלֵב" (לעיל יג,ל), שֶׁהָיוּ סְבוּרִים שֶׁיֹּאמַר כְּמוֹתָם. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר בְּסֵפֶר יְהוֹשֻע: "וָאָשֵׁב אוֹתוֹ דָּבָר כַּאֲשֶׁר עִם לְבָבִי" (יהושע יד,ז), וְלֹא כַּאֲשֶׁר עִם פִּי.
וַיְמַלֵּא אַחֲרָי – וַיְמַלֵּא אֶת לִבּוֹ אַחֲרָי, וְזֶה מִקְרָא קָצָר.
אֲשֶׁר בָּא שָׁמָּה – חֶבְרוֹן תִּנָּתֵן לוֹ.
יוֹרִשֶׁנָּה – כְּתַרְגּוּמוֹ: "יְתָרְכִנַּהּ"; יוֹרִישׁוּ אֶת הָעֲנָקִים וְאֶת הָעָם אֲשֶׁר בָּהּ. וְאֵין לְתַרְגְּמוֹ 'יַרְתִינַהּ' אֶלָּא בִּמְקוֹם 'יִירָשֶׁנָּה'.

(כה) וְהָעֲמָלֵקִי וְגוֹמֵר – אִם תֵּלְכוּ שָׁם יַהַרְגוּ אֶתְכֶם, מֵאַחַר שֶׁאֵינִי עִמָּכֶם.
מָחָר פְּנוּ – לַאֲחוֹרֵיכֶם, וּסְעוּ לָכֶם וְגוֹמֵר.

(כז) לָעֵדָה הָרָעָה וְגוֹמֵר – אֵלּוּ הַמְּרַגְּלִים; מִכָּאן לְעֵדָה שֶׁהִיא עֲשָׂרָה (מגילה כ"ג ע"ב).
אֲשֶׁר הֵמָּה מַלִּינִים – אֶת יִשְׂרָאֵל עָלָי.
אֶת תְּלֻנּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֵמָּה – הַמְּרַגְּלִים מַלִּינִים אוֹתָם עָלַי, שָׁמָעְתִּי.

(כח) חַי אָנִי – לְשׁוֹן שְׁבוּעָה: אִם לֹא וְגוֹמֵר כֵּן אֶעֱשֶׂה, כִּבְיָכוֹל אֵינִי חַי.
כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם – שֶׁבִּקַּשְׁתֶּם מִמֶּנִּי "אוֹ בַּמִּדְבָּר הַזֶּה לוּ מָתְנוּ" (לעיל פסוק ב).

(כט) וְכָל פְּקֻדֵיכֶם לְכָל מִסְפַּרְכֶם – כָּל הַנִּמְנֶה לְכָל מִסְפָּר שֶׁאַתֶּם נִמְנִין בּוֹ, כְּגוֹן לָצֵאת [וְלָבֹא] לַצָּבָא וְלָתֵת שְׁקָלִים – כָּל הַמְּנוּיִים לְכָל אוֹתָן מִסְפָּרוֹת יָמוּתוּ. וְאֵלּוּ הֵן: מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וְגוֹמֵר, לְהוֹצִיא שִׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי, שֶׁאֵין פְּקוּדֵיהֶן מִבֶּן עֶשְׂרִים (ב"ב קכ"א ע"ב).

(לב) וּפִגְרֵיכֶם אַתֶּם – כְּתַרְגּוּמוֹ: "דִּילְכוֹן". לְפִי שֶׁדִּבֵּר עַל הַבָּנִים לְהַכְנִיסָם לָאָרֶץ, וּבִקֵּשׁ לוֹמַר: 'וְאַתֶּם תָּמוּתוּ', נוֹפֵל לָשׁוֹן זֶה כָּאן, לוֹמַר אַתֶּם.

(לג) אַרְבָּעִים שָׁנָה – לֹא מֵת אֶחָד מֵהֶם פָּחוֹת מִבֶּן שִׁשִּׁים (תנחומא יג); לְכָךְ נִגְזַר אַרְבָּעִים, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ אוֹתָם שֶׁל בְּנֵי עֶשְׂרִים מַגִּיעִין לִכְלַל שִׁשִּׁים. וְשָׁנָה רִאשׁוֹנָה הָיְתָה בִּכְלָל; וְאַף עַל פִּי שֶׁקָּדְמָה לְשִׁלּוּחַ הַמְּרַגְּלִים? לְפִי שֶׁמִּשֶּׁעָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל – עָלְתָה גְּזֵרָה זוֹ בְּמַחֲשָׁבָה, אֶלָּא שֶׁהִמְתִּין לָהֶם עַד שֶׁתִּתְמַלֵּא סְאָתָם. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבְיוֹם פָּקְדִי", בַּמְּרַגְּלִים, "וּפָקַדְתִּי עֲלֵיהֶם חַטָּאתָם" (שמות לב,לד). וְאַף כָּאן נֶאֱמַר: תִּשְׂאוּ אֶת עֲוֹנוֹתֵיכֶם, שְׁתֵּי עֲוֹנוֹת, שֶׁל עֵגֶל וְשֶׁל תְּלוּנָה. וְחִשֵּׁב לָהֶם בְּמִנְיַן חַיֵּיהֶם מִקְצָת שָׁנָה כְּכֻלָּהּ; וּכְשֶׁנִּכְנְסוּ לִשְׁנַת שִׁשִּׁים, מֵתוּ אוֹתָם שֶׁל בְּנֵי עֶשְׂרִים.
וְנָשְׂאוּ אֶת זְנוּתֵיכֶם – כְּתַרְגּוּמוֹ, "וִיקַבְּלוּן יָת חוֹבֵיכוֹן".

(לד) אֶת תְּנוּאָתִי – שֶׁהֲנִיאוֹתֶם אֶת לְבַבְכֶם מֵאַחֲרָי. 'תְּנוּאָה' – לְשׁוֹן הֲסָרָה, כְּמוֹ: "כִּי הֵנִיא אָבִיהָ אֹתָהּ" (במדבר ל,ו).

(לו) וַיָּשֻׁבוּ וַיַּלִּינוּ עָלָיו – וּכְשֶׁשָּׁבוּ מִתּוּר הָאָרֶץ, הִרְעִימוּ עָלָיו אֶת כָּל הָעֵדָה בְּהוֹצָאַת דִּבָּה; אוֹתָם אֲנָשִׁים וַיָּמֻתוּ. כָּל הוֹצָאַת דִּבָּה – לְשׁוֹן חִנּוּךְ דְּבָרִים, שֶׁמַּלְקִיחִים לְשׁוֹנָם לְאָדָם לְדַבֵּר בּוֹ, כְּמוֹ: "דּוֹבֵב שִׂפְתֵי יְשֵׁנִים" (שה"ש ז,י). וְיֶשְׁנָהּ לְטוֹבָה, וְיֶשְׁנָהּ לְרָעָה; לְכָךְ נֶאֱמַר כָּאן: "מוֹצִיאֵי דִּבַּת הָאָרֶץ רָעָה" (להלן פסוק לז), שֶׁיֵּשׁ דִּבָּה שֶׁהִיא טוֹבָה.
דִּבָּה – פרלדי"ץ [parlediz = דיבור, רכילות] בְּלַעַז.

(לז) בַּמַּגֵּפָה לִפְנֵי ה' – בְּאוֹתָהּ מִיתָה הַהֲגוּנָה לָהֶם, מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה. הֵם חָטְאוּ בַּלָּשׁוֹן, וְנִשְׁתַּרְבֵּב לְשׁוֹנָם עַד טַבּוּרָם, וְתוֹלָעִים יוֹצְאִים מִלְּשׁוֹנָם וּבָאִין לְתוֹךְ טַבּוּרָם; לְכָךְ נֶאֱמַר: בַּמַּגֵּפָה, וְלֹא נֶאֱמַר 'בְּמַגֵּפָה'. וְזֶהוּ לִפְנֵי ה', בְּאוֹתָהּ הָרְאוּיָה לָהֶם עַל פִּי מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא מוֹדֵד מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה (סוטה ל"ה ע"א).

(לח) וִיהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב חָיוּ וְגוֹמֵר – מַה תַּלְמוּד לוֹמַר: חָיוּ מִן הָאֲנָשִׁים הָהֵם? אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁנָּטְלוּ חֶלְקָם שֶׁל מְרַגְּלִים בָּאָרֶץ, וְקָמוּ תַּחְתֵּיהֶם לְחַיִּים (ב"ב קי"ח ע"ב).

(מ) אֶל רֹאשׁ הָהָר – הוּא הַדֶּרֶךְ הָעוֹלֶה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
הִנֶּנּוּ וְעָלִינוּ אֶל הַמָּקוֹם – לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
אֲשֶׁר אָמַר ה' – לְתִתָּהּ לָנוּ, שָׁם נַעֲלֶה.
כִּי חָטָאנוּ – עַל אֲשֶׁר אָמַרְנוּ: "הֲלֹא טוֹב לָנוּ שׁוּב מִצְרָיְמָה" (לעיל פסוק ג).

(מא) וְהִוא לֹא תִצְלָח – זוֹ שֶׁאַתֶּם עוֹשִׂים, לֹא תִצְלָח.

(מג) כִּי עַל כֵּן שַׁבְתֶּם – כְּמוֹ 'עַל אֲשֶׁר שַׁבְתֶּם', כְּלוֹמַר: 'כִּי זֹאת תָּבֹא לָכֶם עַל אֲשֶׁר שַׁבְתֶּם' וְגוֹמֵר.

(מד) וַיַּעְפִּלוּ – לְשׁוֹן חֹזֶק; וְכֵן: "הִנֵּה עֻפְּלָה" (חבקוק ב,ד), אינגרי"ש [engrés = עזי־רוח^[13]] בְּלַעַז, לְשׁוֹן עַזּוּת; וְכֵן: "עֹפֶל בַּת צִיּוֹן" (מיכה ד,ח); "עֹפֶל וָבַחַן" (ישעיהו לב,יד). וּמִדְרַשׁ תַּנְחוּמָא מְפָרְשׁוֹ לְשׁוֹן אֹפֶל: הָלְכוּ חֲשֵׁכִים, שֶׁלֹא בִּרְשׁוּת (תנחומא ישן יט).

(מה) וַיַּכְּתוּם – כְּמוֹ: "וָאֶכֹּת אֹתוֹ טָחוֹן" (דברים ט,כא); מַכָּה אַחַר מַכָּה.
עַד הַחָרְמָה – שֵׁם הַמָּקוֹם נִקְרָא עַל שֵׁם הַמְּאֹרָע.

פרק טו

(ב) כִּי תָבֹאוּ – בִּשֵּׂר לָהֶם שֶׁיִּכָּנְסוּ לָאָרֶץ.

(ג) וַעֲשִׂיתֶם אִשֶּׁה – אֵין זֶה צִוּוּי; אֶלָּא: כְּשֶׁתָּבוֹאוּ שָׁם, וְתַעֲלֶה עַל לְבַבְכֶם לַעֲשֹוֹת אִשֶּׁה לַה'.
רֵיחַ נִיחֹחַ – נַחַת רוּחַ לְפָנַי (ספרי קז).
לְפַלֵּא נֶדֶר אוֹ בִנְדָבָה – אוֹ שֶׁתַּעֲשׂוּ הָאִשֶּׁה בִּשְׁבִיל חוֹבַת מוֹעֲדֵיכֶם שֶׁחִיַּבְתִּי אֶתְכֶם לַעֲשֹוֹת בַּמּוֹעֵד (שם).

(ד) וְהִקְרִיב הַמַּקְרִיב – תַּקְרִיבוּ נְסָכִים וּמִנְחָה לְכָל בְּהֵמָה: הַמִּנְחָה כָּלִיל, וְהַשֶּׁמֶן נִבְלָל בְּתוֹכָהּ (שם), וְהַיַּיִן לַסְּפָלִים; כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ בְּמַסֶּכֶת סֻכָּה (סוכה מ"ח ע"ב).

(ה) לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד – עַל כָּל הָאָמוּר לְמַעְלָה הוּא מוּסָב, עַל הַמִּנְחָה וְעַל הַשֶּׁמֶן וְעַל הַיַּיִן.

(ו) אוֹ לָאַיִל – וְאִם אַיִל הוּא. וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ, "אוֹ" לְרַבּוֹת אֶת הַפַּלְגָּס לְנִסְכֵּי אַיִל (חולין כ"ג ע"א).

(י) אִשֵּׁה רֵיחַ – אֵינוֹ מוּסָב אֶלָּא עַל הַמִּנְחָה וְהַשֶּׁמֶן, אֲבָל הַיַּיִן אֵינוֹ אִשֶּׁה, שֶׁאֵינוֹ נִתָּן עַל הָאֵשׁ (ספרי שם).

(יא) אוֹ לַשֶּׂה – בֵּין שֶׁהוּא בַּכְּבָשִׂים, בֵּין שֶׁהוּא בָּעִזִּים. כֶּבֶשֹ וָשֶׂה קְרוּיִים בְּתוֹךְ שְׁנָתָם; אַיִל – בֶּן שְׁלֹשָׁה עָשָׂר חֹדֶשׁ וְיוֹם אֶחָד.

(יב) כַּמִּסְפָּר אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ – כְּמִסְפַּר הַבְּהֵמוֹת אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לְקָרְבָּן, כָּכָה תַּעֲשֹוּ נְסָכִים לְכָל אֶחָד מֵהֶם, כְּמִסְפָּרָם שֶׁל בְּהֵמוֹת מִסְפָּרָם שֶׁל נְסָכִים.

(טו) כָּכֶם כַּגֵּר – כְּמוֹתְכֶם, כֵּן גֵּר. וְכֵן דֶּרֶךְ לָשׁוֹן עִבְרִית: "כְּגַן ה' כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם" (בראשית יג,י), כֵּן אֶרֶץ מִצְרַיִם; "כָּמוֹנִי כָמוֹךָ כְּעַמִּי כְּעַמֶּךָ" (מל"א כב,ד).

(יח) בְּבֹאֲכֶם אֶל הָאָרֶץ – מְשֻׁנָּה בִּיאָה זוֹ מִכָּל בִּיאוֹת שֶבַּתּוֹרָה; שֶׁבְּכֻלָּן נֶאֱמַר: "כִּי תָבֹא", "כִּי תָבֹאוּ", לְפִיכָךְ כֻּלָּן לְמֵדוֹת זוֹ מִזּוֹ, וְכֵיוָן שֶׁפָּרַט לְךָ הַכָּתוּב בְּאַחַת מֵהֶן שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא לְאַחַר יְרֻשָּׁה וִישִׁיבָה, אַף כֻּלָּן כֵּן. אֲבָל זוֹ – נֶאֱמַר בָּהּ בְּבֹאֲכֶם: מִשֶּׁנִּכְנְסוּ בָּהּ וְאָכְלוּ מִלַּחְמָהּ נִתְחַיְּבוּ בְּחַלָּה (ספרי קי).

(כ) רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם – כְּשֶׁתָּלוּשׁוּ כְּדֵי עֲרִיסוֹתֵיכֶם שֶׁאַתֶּם רְגִילִין לָלוּשׁ בַּמִּדְבָּר, וְכַמָּה הִיא? "וַיָּמֹדוּ בָעֹמֶר" (שמות טז,יח), "עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת" (שם,טז) (וְשִׁעוּרוֹ אַרְבָּעִים וְשֵׁשׁ בֵּיצִים וְחֹמֶשׁ בֵּיצָה) (עירובין פ"ג ע"ב) – תָּרִימוּ מֵרֵאשִׁיתָהּ, כְּלוֹמַר: קֹדֶם שֶׁתֹּאכְלוּ מִמֶּנָּה – רֵאשִׁית חֶלְקָהּ, חַלָּה אַחַת מִמֶּנָה תָּרִימוּ תְרוּמָה לְשֵׁם ה'.
חַלָּה – טורטי"ל [tortel = עוגה עגולה] בְּלַעַז.
כִּתְרוּמַת גֹּרֶן – שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בָּהּ שִׁעוּר, וְלֹא כִּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ שִׁעוּר. אֲבָל חֲכָמִים נָתְנוּ שִׁעוּר, לְבַעַל הַבַּיִת – אֶחָד מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה, וְלַנַּחְתּוֹם – אֶחָד מֵאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה (ספרי קי; ]]משנה חלה ב ז|חלה פ"ב מ"ז]]).

(כא) מֵרֵאשִׁית עֲרִסֹתֵיכֶם – לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: "רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵיכֶם", שׁוֹמֵעַ אֲנִי רִאשׁוֹנָה שֶׁבָּעִסּוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר מֵרֵאשִׁית, מִקְצָתָהּ וְלֹא כֻּלָּהּ (ספרי שם).
תִּתְּנוּ לַה' תְּרוּמָה – לְפִי שֶׁלֹּא שָׁמַעְנוּ שִׁעוּר לַחַלָּה, נֶאֱמַר תִּתְּנוּ, שֶׁיְּהֵא בָהּ כְּדֵי נְתִינָה (שם).

(כב) וְכִי תִשְׁגּוּ וְלֹא תַעֲשׂוּ – עֲבוֹדָה זָרָה הָיְתָה בִּכְלַל כָּל הַמִּצְווֹת, שֶׁהַצִּבּוּר מְבִיאִין עָלֵיהָ פַּר; וַהֲרֵי הַכָּתוּב מוֹצִיאָהּ כָּאן מִכְּלָלָן, לִדּוֹן בְּפַר לְעוֹלָה וְשָׂעִיר לְחַטָּאת (ספרי קיא).
וְכִי תִשְׁגּוּ וְגוֹמֵר – בַּעֲבוֹדָה זָרָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְּאַחַת מְכָּל הַמִּצְווֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר: אֵת כָּל הַמִּצְוֹת הָאֵלֶּה, מִצְוָה אַחַת שֶׁהִיא כְּכָל הַמִּצְווֹת. מַה הָעוֹבֵר עַל כָּל הַמִּצְווֹת, פּוֹרֵק עֹל וּמֵפֵר בְּרִית וּמְגַלֶּה פָּנִים, אַף מִצְוָה זוֹ, פּוֹרֵק בָּהּ עֹל וּמֵפֵר בְּרִית וּמְגַלֶּה פָּנִים; וְאֵיזוֹ? זוֹ עֲבוֹדָה זָרָה (שם).
אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה – "אָנֹכִי" וְ"לֹא יִהְיֶה לְךָ" מִפִּי הַגְּבוּרָה שְׁמַעְנוּם (הוריות ח' ע"א); "אַחַת דִּבֶּר אֱלֹהִים שְׁתַּיִם זוּ שָׁמָעְתִּי" (תהלים סב,יב).

(כג) אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה וְגוֹמֵר – מַגִּיד שֶׁכָּל הַמּוֹדֶה בַּעֲבוֹדָה זָרָה, כְּכוֹפֵר בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּה וּבְכָל מַה שֶּׁנִּתְנַבְּאוּ הַנְּבִיאִים, שֶׁנֶּאֱמַר: מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר צִוָּה ה' וָהָלְאָה (ספרי קיא).

(כד) אִם מֵעֵינֵי הָעֵדָה נֶעֶשְׂתָה לִשְׁגָגָה – אִם מֵעֵינֵי הָעֵדָה נֶעֶשְׂתָה עֲבֵרָה זוֹ עַל יְדֵי שׁוֹגֵג; כְּגוֹן שֶׁשָּׁגְגוּ וְהוֹרוּ עַל אַחַת מִן הָעֲבוֹדוֹת, שֶׁהִיא מֻתֶּרֶת לַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה בְּכָךְ (הוריות ג' ע"ב; ז' ע"ב).
לְחַטָּת – חָסֵר אָלֶ"ף, שֶׁאֵינוֹ כִּשְׁאָר חַטָּאוֹת. שֶׁכָּל חַטָּאוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה הַבָּאוֹת עִם עוֹלָה, הַחַטָּאת קוֹדֶמֶת לָעוֹלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאֶת הַשֵּׁנִי יַעֲשֶֹה עוֹלָה" (ויקרא ה,י); וְזוֹ – עוֹלָה קוֹדֶמֶת לַחַטָּאת (הוריות י"ג ע"א).

(כה) הֵבִיאוּ אֶת קָרְבָּנָם אִשֶּׁה לַה' – זֶה הָאָמוּר בַּפָּרָשָׁה, הוּא פַּר הָעוֹלָה [שֶׁנֶּאֱמַר: "אִשֶּׁה לַה'"] (ספרי קיא).
וְחַטָּאתָם – זֶה הַשָּׂעִיר.

(כז) תֶּחֱטָא בִשְׁגָגָה – בַּעֲבוֹדָה זָרָה (ספרי קיב).
עֵז בַּת שְׁנָתָהּ – שְׁאָר עֲבֵרוֹת, יָחִיד מֵבִיא כִּשְׂבָּה אוֹ שְׂעִירָה; וּבְזוֹ – קָבַע לָהּ שְׂעִירָה (שם).

(ל) בְּיָד רָמָה – בְּמֵזִיד.
מְגַדֵּף – מְחָרֵף, כְּמוֹ: "וְהָיְתָה חֶרְפָּה וּגְדוּפָה" (יחזקאל ה,טו); "אֲשֶׁר גִּדְּפוּ נַעֲרֵי מֶלֶךְ אַשּׁוּר" (ישעיהו לז,ו). וְעוֹד דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ: מִכָּאן לִמְבָרֵךְ אֶת הַשֵּׁם, שֶׁהוּא בְּכָרֵת (כריתות ז' ע"ב).

(לא) דְּבַר ה' – אַזְהָרַת עֲבוֹדָה זָרָה מִפִּי הַגְּבוּרָה, וְהַשְּׁאָר מִפִּי מֹשֶׁה (ספרי קיב).
עֲוֹנָה בָהּ – בִּזְמַן שֶׁעֲוֹנָהּ בָּהּ, שֶׁלֹּא עָשָׂה תְּשׁוּבָה (שם; סנהדרין צ' ע"ב).

(לב) וַיִּהְיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר וַיִּמְצְאוּ – בִּגְנוּתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל דִּבֵּר הַכָּתוּב, שֶׁלֹא שָׁמְרוּ אֶלָּא שַׁבָּת רִאשׁוֹנָה; וּבַשְּׁנִיָּה – בָּא זֶה וְחִלְּלָהּ (ספרי קיג).

(לג) הַמֹּצְאִים אֹתוֹ מְקֹשֵׁשׁ – שֶׁהִתְרוּ בּוֹ, וְלֹא הִנִּיחַ מִלְּקוֹשֵׁשׁ, אַף שֶׁמְּצָאוּהוּ וְהִתְרוּ בּוֹ (ספרי שם; סנהדרין מ"א ע"א).

(לד) כִּי לֹא פֹרַשׁ מַה יֵּעָשֶֹה לוֹ – לֹא הָיוּ יוֹדְעִים בְּאֵיזוֹ מִיתָה יָמוּת; אֲבָל יוֹדְעִים הָיוּ שֶׁהַמְּחַלֵּל שַׁבָּת בְּמִיתָה (ספרי קיד; סנהדרין ע"ח ע"ב).

(לה) רָגוֹם – [עָשֹׂה,] פיישנ"ט [feisant = בעשותו] בְּלַעַז, וְכֵן "הָלוֹךְ", אלנ"ט [alant = בלכתו^[14]]; וְכֵן "זָכוֹר" (שמות כ,ז) וְ"שָׁמוֹר" (דברים ה,יא).

(לו) וַיֹּצִיאוּ אֹתוֹ – מִכָּאן שֶׁבֵּית הַסְּקִילָה חוּץ וְרָחוֹק מִבֵּית דִּין (ספרי שם; ספרי זוטא טו; סנהדרין מ"ב ע"ב).

(לח) וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת – עַל שֵׁם הַפְּתִילִים הַתְּלוּיִים בָּהּ, כְּמוֹ: "וַיִּקָּחֵנִי בְּצִיצִת רֹאשִׁי" (יחזקאל ח,ג; מנחות מ"ב ע"א). דָּבָר אַחֵר: צִיצִת – עַל שֵׁם "וּרְאִיתֶם אֹתוֹ" (פסוק לט), כְּמוֹ: "מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים" (שה"ש ב,ט; ספרי קטו).
תְּכֵלֶת – צֶבַע יָרֹק שֶׁל חִלָּזוֹן (מנחות מ"ב ע"ב).

(לט) וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה' – שֶׁמִּנְיַן גִּימַטְרִיָּא שֶׁל צִיצִית – שֵׁשׁ מֵאוֹת, וּשְׁמוֹנָה חוּטִים וַחֲמִשָּׁה קְשָׁרִים, הֲרֵי תַּרְיַ"ג (במ"ר יח,כא).
וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם – כְּמוֹ "מִתּוּר הָאָרֶץ" (במדבר יג,כה). הַלֵּב וְהָעֵינַיִם הֵם מְרַגְּלִים לַגּוּף וּמְסַרְסְרִים לוֹ אֶת הָעֲבֵרוֹת: הָעַיִן רוֹאָה, וְהַלֵּב חוֹמֵד, וְהַגּוּף עוֹשֶׂה אֶת הָעֲבֵרָה (תנחומא טו).

(מא) אֲנִי ה' – נֶאֱמָן לְשַׁלֵּם שָׂכָר.
אֱלֹהֵיכֶם – נֶאֱמָן לְהִפָּרַע.
אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם – עַל מְנָת כֵּן פָּדִיתִי אֶתְכֶם, שֶׁתְּקַבְּלוּ עֲלֵיכֶם גְּזֵרוֹתָי (ספרי קטו).
אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם – עוֹד, לָמָּה נֶאֱמַר? שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ יִשְׂרָאֵל: מִפְּנֵי מָה אָמַר הַמָּקוֹם? לֹא שֶׁנַּעֲשֶׂה וְנִטֹּל שָֹכָר? אָנוּ לֹא עוֹשִׂים וְלֹא נוֹטְלִים שָׂכָר! עַל כָּרְחֲכֶם אֲנִי מַלְכְּכֶם; וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "אִם לֹא בְּיָד חֲזָקָה" וְגוֹמֵר "אֶמְלֹךְ עֲלֵיכֶם" (יחזקאל כ,לג; ספרי שם). דָּבָר אַחֵר: לָמָּה נֶאֱמַר יְצִיאַת מִצְרַיִם? אֲנִי הוּא שֶׁהִבְחַנְתִּי בְּמִצְרַיִם בֵּין טִפָּה שֶׁל בְּכוֹר לְשֶׁאֵינָהּ שֶׁל בְּכוֹר; אֲנִי הוּא עָתִיד לְהַבְחִין וּלְהִפָּרַע מִן הַתּוֹלֶה קְלָא אִילָן בְּבִגְדּוֹ וְאוֹמֵר: תְּכֵלֶת הִיא (ב"מ ס"א ע"ב). וּמִיסוֹדוֹ שֶׁל רַבִּי מֹשֶׁה הַדַּרְשָׁן הֶעְתַּקְתִּי: לָמָּה נִסְמְכָה פָּרָשַׁת מְקוֹשֵׁשׁ לְפָרָשַׁת עֲבוֹדָה זָרָה? לוֹמַר שֶׁהַמְּחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת, כְּעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה; שֶׁאַף הִיא שְׁקוּלָה כְּכָל הַמִּצְווֹת. וְכֵן הוּא אוֹמֵר בְּעֶזְרָא: "וְעַל הַר סִינַי יָרַדְתָּ וַתִּתֵּן לָהֶם מִשְׁפָּטִים יְשָׁרִים וְתוֹרוֹת אֱמֶת" וְכוּלֵּיהּ, "וְאֶת שַׁבַּת קָדְשְׁךָ הוֹדַעְתָּ לָהֶם" (נחמיה ט,יג-יד). וְאַף פָּרָשַׁת צִיצִית, לְכָךְ נִסְמְכָה לְאֵלּוּ, לְפִי שֶׁאַף הִיא שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְווֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי" (לעיל פסוק מ).
עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם – כְּנֶגֶד "וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים" (שמות יט,ד). "עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת" (דברים כב,יב), וְלֹא בַּעֲלַת שָׁלֹשׁ, וְלֹא בַּעֲלַת חָמֵשׁ (ספרי שם; זבחים י"ח ע"ב); כְּנֶגֶד אַרְבַּע לְשׁוֹנוֹת שֶׁל גְּאֻלָּה שֶׁנֶּאֶמְרוּ בְּמִצְרַיִם: "וְהוֹצֵאתִי", "וְהִצַּלְתִּי", "וְגָאַלְתִּי", "וְלָקַחְתִּי" (שמות ו,ו-ז).
פְּתִיל תְּכֵלֶת – עַל שֵׁם שִׁכּוּל בְּכוֹרוֹת; תַּרְגּוּם שֶׁל שִׁכּוּל, "תִּכְלָא". וּמַכָּתָם הָיְתָה בַּלַּיְלָה, וְכֵן צֶבַע הַתְּכֵלֶת דּוֹמֶה לָרָקִיעַ הַמַּשְׁחִיר לְעֵת עֶרֶב. וּשְׁמוֹנָה חוּטִים שֶׁבָּהּ, כְּנֶגֶד שְׁמוֹנָה יָמִים שֶׁשָּׁהוּ יִשְׂרָאֵל מִשֶּׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם עַד שֶׁאָמְרוּ שִׁירָה עַל הַיָּם.

פרשת קורח

פרק טז

(א) וַיִּקַּח קֹרַח – פָּרָשָׁה זוֹ יָפֶה נִדְרֶשֶׁת בְּמִדְרַשׁ רַבִּי תַּנְחוּמָא.
וַיִּקַּח קֹרַח – לָקַח אֶת עַצְמוֹ לְצַד אֶחָד, לִהְיוֹת נֶחֱלָק מִתּוֹךְ הָעֵדָה לְעוֹרֵר עַל הַכְּהֻנָּה. וְזֶהוּ שֶׁתִּרְגֵּם אוֹנְקְלוֹס: "וְאִתְפְּלֵג", נֶחֱלַק מִשְּׁאָר הָעֵדָה לְהַחֲזִיק בְּמַחֲלֹקֶת. וְכֵן: "מַה יִּקָּחֲךָ לִבֶּךָ" (איוב טו,יב), לוֹקֵחַ אוֹתְךָ לְהַפְלִיגְךָ מִשְּׁאָר בְּנֵי אָדָם (תנחומא קרח ב). דָּבָר אַחֵר: וַיִּקַּח קֹרַח – מָשַׁךְ רָאשֵׁי סַנְהֶדְרָאוֹת שֶׁבָּהֶם בִּדְבָרִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "קַח אֶת אַהֲרֹן" (ויקרא ח,ב); "קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים" (הושע יד,ג; תנחומא א).
בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי – וְלֹא הִזְכִּיר בֶּן יַעֲקֹב, שֶׁבִּקֵּשׁ רַחֲמִים עַל עַצְמוֹ שֶׁלֹא יִזָּכֵר שְׁמוֹ עַל מַחֲלֻקְתָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: "בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי" (בראשית מט,ו). וְהֵיכָן נִזְכַּר שְׁמוֹ עַל קֹרַח? בְּהִתְיַחֲסָם עַל הַדּוּכָן בְּדִבְרֵי הַיָּמִים, שֶׁנֶּאֶמַר: "בֶּן אֶבְיָסָף בֶּן קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי בֶּן יִשְׂרָאֵל" (דה"א ו,כב-כג; תנחומא ד; ב"ר צח,ה).
וְדָתָן וַאֲבִירָם – בִּשְׁבִיל שֶׁהָיָה שֵׁבֶט רְאוּבֵן שָׁרוּי בַּחֲנִיָּתָם תֵּימָנָה, שָׁכֵן לִקְהָת וּבָנָיו הַחוֹנִים תֵּימָנָה, נִשְׁתַּתְּפוּ עִם קֹרַח בְּמַחֲלֻקְתּוֹ; אוֹי לָרָשָׁע וְאוֹי לִשְׁכֵנוֹ (תנחומא שם). וּמָה רָאָה קֹרַח לַחֲלֹק עִם מֹשֶׁה? נִתְקַנֵּא עַל נְשִׂיאוּתוֹ שֶׁל אֱלִיצָפָן בֶּן עֻזִּיאֵל, שֶׁמִּנָּהוּ מֹשֶׁה נָשִׂיא עַל בְּנֵי קְהָת עַל פִּי הַדִּבּוּר. אָמַר קֹרַח: אַחֵי אַבָּא אַרְבָּעָה הָיוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבְנֵי קְהָת" וְגוֹמֵר (שמות ו,יח). עַמְרָם הַבְּכוֹר, נָטְלוּ שְׁנֵי בָּנָיו גְּדֻלָּה: אֶחָד מֶלֶךְ, וְאֶחָד כֹּהֵן גָּדוֹל; מִי רָאוּי לִטֹּל אֶת הַשְּׁנִיָּה? לֹא אֲנִי, שֶׁאֲנִי בֶּן יִצְהָר שֶׁהוּא שֵׁנִי לְעַמְרָם? וְהוּא מִנָּה נָשִׂיא אֶת בֶּן אָחִיו הַקָּטָן מִכֻּלָּם; הֲרֵינִי חוֹלֵק עָלָיו וּמְבַטֵּל אֶת דְּבָרָיו (תנחומא א). מֶה עָשָׂה? עָמַד וְכָנַס מָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים רָאשֵׁי סַנְהֶדְרָאוֹת, רֻבָּן מִשֵּׁבֶט רְאוּבֵן שְׁכֵנָיו, וְהֵם אֱלִיצוּר בֶּן שְׁדֵיאוּר וַחֲבֵרָיו וְכַיּוֹצֵא בוֹ; שֶׁנֶּאֱמַר: "נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִיאֵי מוֹעֵד" (להלן פסוק ב), וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר: "אֵלֶּה קְרוּאֵי הָעֵדָה" (לעיל א,טז); וְהִלְבִּישָׁן טַלִּיתוֹת שֶׁכֻּלָּן תְּכֵלֶת. בָּאוּ וְעָמְדוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה; אָמְרוּ לוֹ: טַלִּית שֶׁכֻּלָּהּ שֶׁל תְּכֵלֶת, חַיֶּבֶת בְּצִיצִית אוֹ פְּטוּרָה? אָמַר לָהֶם: חַיֶּבֶת. הִתְחִילוּ לִשְׂחֹק עָלָיו: אֶפְשָׁר טַלִּית שֶׁל מִין אַחֵר – חוּט אֶחָד שֶׁל תְּכֵלֶת פּוֹטְרָהּ, זוֹ שֶׁכֻּלָּהּ תְּכֵלֶת – לֹא תִּפְטֹר אֶת עַצְמָהּ? (תנחומא ב).
בְּנֵי רְאוּבֵן – דָּתָן וַאֲבִירָם וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת.

(ג) רַב לָכֶם – הַרְבֵּה יוֹתֵר מִדַּאי לְקַחְתֶּם לְעַצְמְכֶם גְּדֻלָּה.
כֻּלָּם קְדֹשִׁים – כֻּלָּם שָׁמְעוּ דְּבָרִים בְּסִינַי מִפִּי הַגְּבוּרָה (תנחומא ד).
וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ – אִם לָקַחְתָּ אַתָּה מַלְכוּת, לֹא הָיָה לְךָ לְבָרֵר לְאָחִיךָ כְּהֻנָּה! לֹא אַתֶּם לְבַדְּכֶם שְׁמַעְתֶּם בְּסִינַי: "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ" (שמות כ,ב); כָּל הָעֵדָה שָׁמְעוּ (תנחומא שם).

(ד) וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו – מִפְּנֵי הַמַּחֲלֹקֶת. שֶׁכְּבָר זֶה בְּיָדָם סִרְחוֹן רְבִיעִי: חָטְאוּ בָּעֵגֶל, "וַיְחַל מֹשֶׁה" (שמות לב,יא); בַּמִּתְאוֹנְנִים, "וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה" (במדבר יא,ב); בַּמְּרַגְּלִים, "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל ה' וְשָׁמְעוּ מִצְרַיִם" (במדבר יד,יג); בְּמַחֲלֻקְתּוֹ שֶׁל קֹרַח נִתְרַשְּׁלוּ יָדָיו. מָשָׁל לְבֶן מֶלֶךְ שֶׁסָּרַח עַל אָבִיו, וּפִיֵּס עָלָיו אוֹהֲבוֹ פַּעַם וּשְׁתַּיִם וְשָׁלֹשׁ. כְּשֶׁסָּרַח רְבִיעִית, נִתְרַשְּׁלוּ יְדֵי הָאוֹהֵב הַהוּא; אָמַר: עַד מָתַי אַטְרִיחַ עַל הַמֶּלֶךְ? שֶׁמָּא לֹא יְקַבֵּל עוֹד מִמֶּנִּי (תנחומא שם).

(ה) בֹּקֶר וְיֹדַע וְגוֹמֵר – עַתָּה עֵת שִׁכְרוּת הוּא לָנוּ, וְלֹא נָכוֹן לְהֵרָאוֹת לְפָנָיו. וְהוּא הָיָה מִתְכַּוֵּן לִדְחוֹתָם, שֶׁמָּא יַחְזְרוּ בָּהֶם (תנחומא ה).
בֹּקֶר וְיֹדַע ה' אֶת אֲשֶׁר לוֹ – לַעֲבוֹדַת לְוִיָּה,
וְאֶת הַקָּדוֹשׁ – לִכְהֻנָּה,
וְהִקְרִיב – אוֹתָם אֵלָיו. וְהַתַּרְגּוּם מוֹכִיחַ כֵּן: "וִיקָרֵיב לִקְדָמוֹהִי", "יְקָרֵיב לְשִׁמּוּשֵׁיהּ". וּמִדְרָשׁוֹ: בֹּקֶר. אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה: גְּבוּלוֹת חִלֵּק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ; יְכוֹלִים אַתֶּם לַהֲפֹךְ בֹּקֶר לְעֶרֶב? כֵּן תּוּכְלוּ לְבַטֵּל אֶת זוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר וַיַּבְדֵּל" (בראשית א,ה), כָּךְ "וַיִּבָּדֵל אַהֲרֹן לְהַקְדִּישׁוֹ" וְגוֹמֵר (דה"א כג,יג).

(ו) זֹאת עֲשׂוּ קְחוּ לָכֶם מַחְתּוֹת – מָה רָאָה לוֹמַר לָהֶם כָּךְ? אָמַר לָהֶם: בְּדַרְכֵי הַגּוֹיִם יֵשׁ נִימוּסִים הַרְבֵּה וְכוֹמָרִים הַרְבֵּה, וְ(אֵין) כֻלָּם מִתְקַבְּצִים בְּבַיִת אֶחָד. אָנוּ אֵין לָנוּ אֶלָּא ה' אֶחָד, אָרוֹן אֶחָד וְתוֹרָה אַחַת וּמִזְבֵּחַ אֶחָד וְכֹהֵן גָּדוֹל אֶחָד; וְאַתֶּם מָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים אִישׁ מְבַקְּשִׁים כְּהֻנָּה גְּדוֹלָה? אַף אֲנִי רוֹצֶה בְּכָךְ! הֵא לָכֶם תַּשְׁמִישׁ חָבִיב מִכֹּל, הִיא הַקְּטֹרֶת הַחֲבִיבָה מִכָּל הַקָּרְבָּנוֹת, וְסַם הַמָּוֶת נָתוּן בְּתוֹכוֹ, שֶׁבּוֹ נִשְׂרְפוּ נָדָב וַאֲבִיהוּא. לְפִיכָךְ הִתְרָה בָּהֶם, "וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יִבְחַר ה' הוּא הַקָּדוֹשׁ" (להלן פסוק ז), כְּבָר הוּא בִּקְדֻשָּׁתוֹ. וְכִי אֵין אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁמִּי שֶׁיִּבְחַר הוּא הַקָּדוֹשׁ? אֶלָּא אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה: הֲרֵינִי אוֹמֵר לָכֶם, שֶׁלֹּא תִּתְחַיְּבוּ; מִי שֶׁיִּבְחַר בּוֹ – יֵצֵא חַי, וְכֻלְּכֶם אוֹבְדִים (תנחומא ה).
מַחְתּוֹת – כֵּלִים שֶׁחוֹתִין בָּהֶם גֶּחָלִים, וְיֵשׁ לָהֶם בֵּית יָד.

(ז) רַב לָכֶם בְּנֵי לֵוִי – דָּבָר גָּדוֹל אָמַרְתִּי לָכֶם. וְלֹא טִפְּשִׁים הָיוּ, שֶׁכָּךְ הִתְרָה בָּהֶם וְקִבְּלוּ עֲלֵיהֶם לְקָרֵב? אֶלָּא הֵם חָטְאוּ עַל נַפְשׁוֹתָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֵת מַחְתּוֹת הַחַטָּאִים הָאֵלֶּה בְּנַפְשֹׁתָם" (להלן יז,ג). וְקֹרַח שֶׁפִּקֵּחַ הָיָה, מָה רָאָה לִשְׁטוּת זֶה? עֵינוֹ הִטְעַתּוּ: רָאָה שַׁלְשֶלֶת גְּדוֹלָה יוֹצְאָה מִמֶּנּוּ, שְׁמוּאֵל, שֶׁשָּׁקוּל כְּנֶגֶד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אָמַר: בִּשְׁבִילוֹ אֲנִי נִמְלָט; וְעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מִשְׁמָרוֹת עוֹמְדוֹת לִבְנֵי בָּנָיו, כֻּלָּם מִתְנַבְּאִים בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: "כָּל אֵלֶּה בָנִים לְהֵימָן" (דה"א כה,ה). אָמַר: אֶפְשָׁר כָּל הַגְּדֻלָּה הַזֹּאת עֲתִידָה לַעֲמֹד מִמֶּנִּי וַאֲנִי אֶדֹּם? לְכָךְ נִשְׁתַּתֵּף לָבֹא לְאוֹתָהּ חֲזָקָה, שֶׁשָּׁמַע מִפִּי מֹשֶׁה שֶׁכֻּלָּם אוֹבְדִים וְאֶחָד נִמְלָט, אֲשֶׁר יִבְחַר ה' הוּא הַקָּדוֹשׁ – טָעָה וְתָלָה בְּעַצְמוֹ. וְלֹא רָאָה יָפֶה, לְפִי שֶׁבָּנָיו עָשׂוּ תְּשׁוּבָה, וּמֹשֶׁה הָיָה רוֹאֶה. תַּנְחוּמָא (ה).
רַב לָכֶם – דָּבָר גָּדוֹל נְטַלְתֶּם בְּעַצְמְכֶם, לַחֲלֹק עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

(ח) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל קֹרַח שִׁמְעוּ נָא בְּנֵי לֵוִי – הִתְחִיל לְדַבֵּר עִמּוֹ דְּבָרִים רַכִּים. כֵּיוָן שֶׁרָאָהוּ קְשֵׁה עֹרֶף, אָמַר: עַד שֶׁלֹּא יִשְׁתַּתְּפוּ שְׁאָר הַשֵּׁבֶט [ספרים אחרים: הַשְּׁבָטִים] וְיֹאבְדוּ עִמּוֹ, אֲדַבֵּר גַּם אֶל כֻּלָּם; הִתְחִיל לְזָרֵז בָּהֶם: שִׁמְעוּ נָא בְּנֵי לֵוִי (תנחומא ו).

(ט) וְלַעֲמֹד לִפְנֵי הָעֵדָה – לָשִׁיר עַל הַדּוּכָן.

(י) וַיַּקְרֵב אֹתְךָ – לְאוֹתוֹ שֵׁרוּת שֶׁהִרְחִיק מִמֶּנּוּ שְׁאָר עֲדַת יִשְֹרָאֵל.

(יא) לָכֵן – בִּשְׁבִיל כָּךְ, אַתָּה וְכָל עֲדָתְךָ הַנֹּעָדִים אִתְּךָ – עַל ה', כִּי בִּשְׁלִיחוּתוֹ עָשִׂיתִי לָתֵת כְּהֻנָּה לְאַהֲרֹן, וְלֹא לָנוּ הוּא הַמַּחֲלֹקֶת הַזֶּה (תנחומא שם).

(יב) וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה וְגוֹמֵר – מִכָּאן שֶׁאֵין מַחֲזִיקִין בַּמַּחֲלֹקֶת (תנחומא י), שֶׁהָיָה מֹשֶׁה מְחַזֵּר אַחֲרֵיהֶם לְהַשְׁלִימָם בְּדִבְרֵי שָׁלוֹם.
לֹא נַעֲלֶה – פִּיהֶם הִכְשִׁילָם, שֶׁאֵין לָהֶם אֶלָּא יְרִידָה (שם ו).

(יד) וַתִּתֶּן לָנוּ – הַדָּבָר מוּסָב עַל לֹא הָאָמוּר לְמַעְלָה, כְּלוֹמַר: לֹא הֲבִיאוֹתָנוּ וְלֹא נָתַתָּ לָנוּ נַחֲלַת שָֹדֶה וָכֶרֶם. אָמַרְתָּ לָנוּ: "אַעֲלֶה אֶתְכֶם מֵעֳנִי מִצְרַיִם אֶל אֶרֶץ" וְגוֹמֵר (שמות ג,יז); מִשָּׁם הוֹצֵאתָנוּ, וְלֹא אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הֲבִיאֹתָנוּ, אֶלָּא גָּזַרְתָּ עָלֵינוּ לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר, שֶׁאָמַרְתָּ לָנוּ: "בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִפְּלוּ פִגְרֵיכֶם" (לעיל יד,כט; תנחומא שם).
הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם תְּנַקֵּר וְגוֹמֵר – אֲפִלּוּ אַתָּה שׁוֹלֵחַ לְנַקֵּר אֶת עֵינֵינוּ אִם לֹא נַעֲלֶה אֵלֶיךָ, לֹא נַעֲלֶה.
הָאֲנָשִׁים הָהֵם – כְּאָדָם הַתּוֹלֶה קִלְלָתוֹ בַּחֲבֵרוֹ.

(טו) וַיִּחַר לְמֹשֶׁה מְאֹד – נִצְטַעֵר עַד לִמְאֹד (תנחומא שם).{{ד"ה ברש"י|דיבור=אַל תֵּפֶן אֶל מִנְחָתָם. לְפִי פְּשׁוּטוֹ: הַקְּטֹרֶת שֶׁהֵם מַקְרִיבִין לְפָנֶיךָ מָחָר, אַל תֵּפֶן אֵלֶיהָ. וּמִדְרָשׁוֹ, אָמַר: יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁיֵּשׁ לָהֶם חֵלֶק בִּתְמִידֵי צִבּוּר; [אַף] חֶלְקָם לֹא יְקֻבַּל לְפָנֶיךָ לְרָצוֹן, תַּנִּיחֶנּוּ הָאֵשׁ וְלֹא תֹּאכְלֶנּוּ (שם ז).
לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי – לֹא חֲמוֹרוֹ שֶׁל אֶחָד מֵהֶם נָטַלְתִּי. אֲפִלּוּ כְּשֶׁהָלַכְתִּי מִמִּדְיָן לְמִצְרַיִם וְהִרְכַּבְתִּי אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנַי עַל הַחֲמוֹר, וְהָיָה לִי לִטֹּל אוֹתוֹ הַחֲמוֹר מִשֶּׁלָּהֶם, לֹא נָטַלְתִּי אֶלָּא מִשֶּׁלִּי (שם). וְתַרְגּוּם אוֹנְקְלוֹס "שְׁחָרִית", לָשׁוֹן אֲרַמִּי; כָּךְ נִקְרֵאת אַנְגַרְיָא שֶׁל מֶלֶךְ, שַׁחְוָור.

(טז) וָהֵם – עֲדָתְךָ.

(יז) וְהִקְרַבְתֶּם וְגוֹמֵר אִישׁ מַחְתָּתוֹ – הַחֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ שֶׁבָּכֶם.

(יט) וַיַּקְהֵל עֲלֵיהֶם קֹרַח – בְּדִבְרֵי לֵצָנוּת. כָּל הַלַּיְלָה הַהוּא הָלַךְ אֵצֶל הַשְּׁבָטִים וּפִתָּה אוֹתָם: כִּסְבוּרִין אַתֶּם שֶׁעָלַי לְבַדִּי אֲנִי מַקְפִּיד? אֵינִי מַקְפִּיד אֶלָּא בִּשְׁבִיל כֻּלְּכֶם! אֵלּוּ בָּאִין וְנוֹטְלִין כָּל הַגְּדֻלּוֹת, לוֹ הַמַּלְכוּת וּלְאָחִיו הַכְּהֻנָּה! עַד שֶׁנִּתְפַּתּוּ כֻּלָּם (תנחומא ז).
וַיֵּרָא כְבוֹד ה' – בָּא בְּעַמּוּד עָנָן.

(כב) אֵל אֱלֹהֵי הָרוּחֹת – יוֹדֵעַ מַחֲשָׁבוֹת. אֵין מִדָּתְךָ כְּמִדַּת בָּשָׂר וָדָם. מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁסָּרְחָה עָלָיו מִקְצַת מְדִינָה – אֵינוֹ יוֹדֵעַ מִי הַחוֹטֵא, לְפִיכָךְ כְּשֶׁהוּא כּוֹעֵס, נִפְרָע מִכֻּלָּם; אֲבָל אַתָּה – לְפָנֶיךָ גְּלוּיוֹת כָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת, וְיוֹדֵעַ אַתָּה מִי הַחוֹטֵא (תנחומא שם).
הָאִישׁ אֶחָד – הוּא הַחוֹטֵא, וְאַתָּה עַל כָּל הָעֵדָה תִּקְצֹף? אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: יָפֶה אֲמַרְתֶּם; אֲנִי יוֹדֵעַ וּמוֹדִיעַ מִי חָטָא וּמִי לֹא חָטָא (שם).

(כד) הֵעָלוּ וְגוֹמֵר – כְּתַרְגּוּמוֹ: "אִסְתַּלָּקוּ" מִסְּבִיבוֹת מִשְׁכַּן קֹרַח.

(כה) וַיָּקָם מֹשֶׁה – כְּסָבוּר שֶׁיִּשְּׂאוּ לוֹ פָּנִים, וְלֹא עָשׂוּ (תנחומא ח).

(כז) יָצְאוּ נִצָּבִים – בְּקוֹמָה זְקוּפָה לְחָרֵף וּלְגַדֵּף, כְּמוֹ "וַיִּתְיַצֵּב אַרְבָּעִים יוֹם" דְּגָלְיָת (שמואל א יז טז|שמ"א יז,טז]]; תנחומא ח).
וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וְטַפָּם – בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה קָשָׁה הַמַּחֲלֹקֶת; שֶׁהֲרֵי בֵּית דִּין שֶׁל מַטָּה אֵין עוֹנְשִׁין אֶלָּא עַד שֶׁיָּבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, וּבֵית דִּין שֶׁל מַעְלָה עַד עֶשְׂרִים שָׁנָה; וְכָאן אָבְדוּ אַף יוֹנְקֵי שָׁדַיִם (תנחומא ג).

(כח) לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה – שֶׁעָשִׂיתִי עַל פִּי הַדִּבּוּר, לָתֵת לְאַהֲרֹן כְּהֻנָּה גְדוֹלָה, וּבָנָיו סִגְנֵי כְּהֻנָּה, וֶאֱלִיצָפָן נְשִׂיא הַקְּהָתִי.

(כט) לֹא ה' שְׁלָחָנִי – אֶלָּא אֲנִי עָשִׂיתִי הַכֹּל מִדַּעְתִּי, וּבְדִין הוּא חוֹלֵק עָלַי (תנחומא ח). [כַּיּוֹצֵא בַּדָּבָר: "אִם שׁוֹב תָּשׁוּב בְּשָׁלוֹם" – אַף אֲנִי אוֹמֵר, "לֹא דִבֶּר ה' בִּי" (מל"א כב,כח)].

(ל) וְאִם בְּרִיאָה – חֲדָשָׁה.
יִבְרָא ה' – לְהָמִית אוֹתָם בְּמִיתָה שֶׁלֹּא מֵת בָּהּ אָדָם עַד הֵנָּה; וּמַה הִיא הַבְּרִיאָה? וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת פִּיהָ וְתִבְלָעֵם; אָז וִידַעְתֶּם כִּי נִאֲצוּ הֵם אֶת ה', וַאֲנִי – מִפִּי הַגְּבוּרָה אָמַרְתִּי. וְרַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּ: אִם בְּרִיאָה פֶּה לָאָרֶץ מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית, מוּטָב; וְאִם לָאו, יִבְרָא ה׳ (תנחומא יא).

(לד) נָסוּ לְקֹלָם – בִּשְׁבִיל הַקּוֹל הַיּוֹצֵא עַל בְּלִיעָתָן.

פרק יז

(ב) וְאֶת הָאֵשׁ – שֶׁבְּתוֹךְ הַמַּחְתּוֹת.
זְרֵה הָלְאָה – לָאָרֶץ מֵעַל הַמַּחְתּוֹת.
כִּי קָדֵשׁוּ – הַמַּחְתּוֹת, וַאֲסוּרִין בַּהֲנָאָה, שֶׁהֲרֵי עֲשָׂאוּם כְּלֵי שָׁרֵת.

(ג) הַחַטָּאִים הָאֵלֶּה בְּנַפְשֹׁתָם – שֶׁנַּעֲשׂוּ פּוֹשְׁעִים בְּנַפְשׁוֹתָם, שֶׁנֶּחְלְקוּ עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.
רִקֻּעֵי – רִדּוּדִין.
פַחִים – טַסִּים מְרֻדָּדִין, טינבי"ש [tenves = דקים] בְּלַעַז.
צִפּוּי לַמִּזְבֵּחַ – לְמִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת.
וְיִהְיוּ לְאוֹת – לְזִכָּרוֹן, שֶׁיֹּאמְרוּ: אֵלּוּ הָיוּ מֵאוֹתָן שֶׁנֶּחְלְקוּ עַל הַכְּהֻנָּה וְנִשְׂרְפוּ.

(ד) וַיְרַקְּעוּם – אטינבירינ"ט [atenvirent = הֵדַקּוּ] בְּלַעַז.

(ה) וְלֹא יִהְיֶה כְקֹרַח – כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה כְקֹרַח.
כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' בְּיַד מֹשֶׁה לוֹ – כְּמוֹ 'עָלָיו'; עַל אַהֲרֹן דִּבֶּר אֶל מֹשֶׁה, שֶׁיִּהְיֶה הוּא וּבָנָיו כֹּהֲנִים; לְפִיכָךְ "לֹא יִקְרַב אִישׁ זָר אֲשֶׁר לֹא מִזֶּרַע אַהֲרֹן" וְגוֹמֵר. וְכֵן כָּל "לִי" וְ"לוֹ" וְ"לָהֶם" הַסְּמוּכִים אֵצֶל דִּבּוּר, פִּתְרוֹנָם כְּמוֹ 'עַל'. וּמִדְרָשׁוֹ: עַל קֹרַח; וּמַהוּ בְּיַד מֹשֶׁה וְלֹא כָּתַב 'אֶל מֹשֶׁה'? רֶמֶז לַחוֹלְקִים עַל הַכְּהֻנָּה, שֶׁלּוֹקִין בְּצָרַעַת כְּמוֹ שֶׁלָּקָה מֹשֶׁה בְּיָדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיּוֹצִיאָהּ וְהִנֵּה יָדוֹ מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג" (שמות ד,ו). וְעַל כֵּן לָקָה עֻזִּיָּהוּ בְּצָרַעַת (דה"ב כו,טז-כ; מדרש תנחומא צו יא, יג).

(יא) וְכַפֵּר עֲלֵיהֶם – רָז זֶה מָסַר לוֹ מַלְאַךְ הַמָּוֶת כְּשֶׁעָלָה לָרָקִיעַ, שֶׁהַקְּטֹרֶת עוֹצֵר הַמַּגֵּפָה; כִּדְאִיתָא בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת (דף פ"ט ע"א).

(יג) וַיַּעֲמֹד בֵּין הַמֵּתִים וְגוֹמֵר – אָחַז אֶת הַמַּלְאָךְ וְהֶעֱמִידוֹ עַל כָּרְחוֹ. אָמַר לוֹ הַמַּלְאָךְ: הַנַּח לִי לַעֲשׂוֹת שְׁלִיחוּתִי. אָמַר לוֹ: מֹשֶׁה צִוַּנִי לְעַכֵּב עַל יָדְךָ. אָמַר לוֹ: אֲנִי שְׁלוּחוֹ שֶׁל מָקוֹם, וְאַתָּה שְׁלוּחוֹ שֶׁל מֹשֶׁה. אָמַר לוֹ: אֵין מֹשֶׁה אוֹמֵר כְּלוּם מִלִּבּוֹ אֶלָּא מִפִּי הַגְּבוּרָה; אִם אֵין אַתָּה מַאֲמִין, הֲרֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּמֹשֶׁה אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, בֹּא עִמִּי וּשְׁאַל. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיָּשָׁב אַהֲרֹן אֶל מֹשֶׁה" (להלן פסוק טו; מדרש תנחומא תצוה טו). דָּבָר אַחֵר: לָמָּה בַּקְּטֹרֶת? לְפִי שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מְלִיזִים וּמְרַנְּנִים אַחַר הַקְּטֹרֶת, לוֹמַר: סַם הַמָּוֶת הוּא! עַל יָדוֹ מֵתוּ נָדָב וַאֲבִיהוּא; עַל יָדוֹ נִשְׂרְפוּ חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: תִּרְאוּ שֶׁעוֹצֵר מַגֵּפָה הוּא (מכילתא ויסע פ"ו), וְהַחֵטְא הוּא הַמֵּמִית (ברכות ל"ג ע"א).

(יח) כִּי מַטֶּה אֶחָד – אַף עַל פִּי שֶׁחִלַּקְתִּים לִשְׁתֵּי מִשְׁפָּחוֹת, מִשְׁפַּחַת כְּהֻנָּה לְבַד וּלְוִיָּה לְבַד, מִכָּל מָקוֹם שֵׁבֶט אֶחָד הוּא.

(כ) וַהֲשִׁכֹּתִי – כְּמוֹ "וַיָּשֹׁכּוּ הַמָּיִם" (בראשית ח,א); "וַחֲמַת הַמֶּלֶךְ שָׁכָכָה" (אסתר ז,י).

(כא) בְּתוֹךְ מַטּוֹתָם – הִנִּיח בְּאֶמְצַע; שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ: מִפְּנֵי שֶׁהִנִּיחוֹ בְּצַד שְׁכִינָה פָּרַח (מדרש תנחומא אחרי מות ח).

(כג) וַיֹּצֵא פֶרַח – כְּמַשְׁמָעוֹ.
צִיץ – הוּא חֲנָטַת הַפְּרִי כְּשֶׁהַפֶּרַח נוֹפֵל.
וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִים – כְּשֶׁהֻכַּר הַפְּרִי, הֻכַּר שֶׁהֵן שְׁקֵדִים; לְשׁוֹן "וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַיִּגָּמַל" (בראשית כא,ח). וְלָשׁוֹן זֶה מָצוּי בִּפְרִי הָאִילָן, כְּמוֹ: "וּבֹסֶר גֹּמֵל יִהְיֶה נִצָּה" (ישעיהו יח,ה). וְלָמָּה שְׁקֵדִים? הוּא הַפְּרִי הַמְּמַהֵר לְהַפְרִיחַ מְכָּל הַפֵּרוֹת; אַף הַמְּעוֹרֵר עַל הַכְּהֻנָּה – פֻּרְעֲנוּתוֹ מְמַהֶרֶת לָבֹא, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בְּעֻזִּיָּה: "וְהַצָּרַעַת זָרְחָה בְּמִצְחוֹ" (דה"ב כו,יט). תַּרְגּוּמוֹ "וְכַפֵּית שִׁגְדִּין"; כְּמִין אֶשְׁכּוֹל שְׁקֵדִים יַחַד, כְּפוּתִים זֶה עַל זֶה.

(כה) לְמִשְׁמֶרֶת לְאוֹת – לְזִכָּרוֹן, שֶׁבָּחַרְתִּי בְּאַהֲרֹן לְכֹהֵן, וְלֹא יִלּוֹנוּ עוֹד עַל הַכְּהֻנָּה.
וּתְכַל תְּלוּנֹּתָם – כְּמוֹ 'וְתִכְלֶה תְּלוּנּוֹתָם'. לָשׁוֹן זֶה – שֵׁם מִפְעָל יָחִיד לְשׁוֹן נְקֵבָה, כְּמוֹ 'תְּלוּנָּתָם', מורמורדי"ץ [murmurdiz = קול תלונות^[15]] בְּלַעַז. [וְיֵשׁ חִלּוּק בֵּין "תְּלוּנּוֹתָם" לִ'תְלוּנָתָם': 'תְּלוּנָתָם' – תְּלוּנָה אַחַת; 'תְּלוּנּוֹתָם' – שֵׁם דָּבָר בִּלְשׁוֹן יָחִיד, וַאֲפִלּוּ הֵם תְּלוּנוֹת הַרְבֵּה].

(כח) כֹּל הַקָּרֵב הַקָּרֵב וְגוֹמֵר – אֵין אָנוּ יְכוֹלִין לִהְיוֹת זְהִירִין בְּכָךְ; כֻּלָּנוּ רַשָּׁאִין לְהִכָּנֵס לַחֲצַר אֹהֶל מוֹעֵד, וְאֶחָד שֶׁיַּקְרִיב עַצְמוֹ יוֹתֵר מֵחֲבֵרָיו וְיִכָּנֵס לְתוֹךְ אֹהֶל מוֹעֵד – יָמוּת.
הַאִם תַּמְנוּ לִגְוֹעַ – שֶׁמָּא הֻפְקַרְנוּ לְמִיתָה?

פרק יח

(א) וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַהֲרֹן – לְמֹשֶׁה אָמַר שֶׁיֹּאמַר לְאַהֲרֹן (ספרי קיז), לְהַזְהִירוֹ עַל תַּקָּנַת יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ לַמִּקְדָּשׁ.
אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבֵית אָבִיךָ – הֵם בְּנֵי קְהָת אֲבִי עַמְרָם.
תִּשְׂאוּ אֶת עֲוֹן הַמִּקְדָּשׁ – עֲלֵיכֶם אֲנִי מַטִּיל עֹנֶשׁ הַזָּרִים שֶׁיֶּחֶטְאוּ בְּעִסְקֵי הַדְּבָרִים הַמְּקֻדָּשִׁים הַמְּסוּרִים לָכֶם, הוּא הָאֹהֶל וְהָאָרוֹן וְהַשֻּׁלְחָן וּכְלֵי הַקֹּדֶשׁ; אַתֶּם תֵּשְׁבוּ וְתַזְהִירוּ אֶת כָּל זָר הַבָּא לִגַּע.
וְאַתָּה וּבָנֶיךָ – הַכֹּהֲנִים.
תִּשְׂאוּ אֶת עֲוֹן כְּהֻנַּתְכֶם – שֶׁאֵינָהּ מְסוּרָה לַלְּוִיִּם; וְתַזְהִירוּ הַלְוִיִּם הַשּׁוֹגְגִים, שֶׁלֹּא יִגְּעוּ אֲלֵיכֶם בַּעֲבוֹדַתְכֶם.

(ב) וְגַם אֶת אַחֶיךָ – בְּנֵי גֵרְשׁוֹן וּבְנֵי מְרָרִי.
וְיִלָּווּ – וְיִתְחַבְּרוּ אֲלֵיכֶם, לְהַזְהִיר גַּם [הֵם] אֶת הַזָּרִים מִלִּקְרַב אֲלֵיהֶם.
וִישָׁרְתוּךָ – בִּשְׁמִירַת הַשְּׁעָרִים, וּלְמַנּוֹת מֵהֶם גִּזְבָּרִין וַאֲמַרְכָּלִין (ספרי קטז).

(ד) וְזָר לֹא יִקְרַב אֲלֵיכֶם – אֶתְכֶם אֲנִי מַזְהִיר עַל כָּךְ.

(ה) וְלֹא יִהְיֶה עוֹד קֶצֶף – כְּמוֹ שֶׁהָיָה כְבָר, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי יָצָא הַקֶּצֶף" (במדבר יז,יא; ספרי קטז).

(ו) לָכֶם מַתָּנָה נְתֻנִים – יָכוֹל לַעֲבוֹדַתְכֶם שֶׁל הֶדְיוֹט? תַּלְמוּד לוֹמַר: לַה', כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ לְמַעְלָה, לִשְׁמֹר מִשְׁמֶרֶת, גִּזְבָּרִין וַאֲמַרְכָּלִין (ספרי שם).

(ז) עֲבֹדַת מַתָּנָה – בְּמַתָּנָה נְתַתִּיהָ לָכֶם.

(ח) וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ – בְּשִׂמְחָה. לְשׁוֹן שִׂמְחָה הוּא זֶה, כְּמוֹ: "הִנֵּה הוּא יוֹצֵא לִקְרָאתֶךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ" (שמות ד,יד). מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁנָּתַן שָׂדֶה לְאוֹהֲבוֹ, וְלֹא כָּתַב וְלֹא חָתַם וְלֹא הֶעֱלָה בְּעַרְכָּאִין. בָּא אֶחָד וְעִרְעֵר עַל הַשָּׂדֶה. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: כָּל מִי שֶׁיִּרְצֶה – יָבֹא וִיעַרְעֵר לְנֶגְדְּךָ, הֲרֵינִי כּוֹתֵב וְחוֹתֵם לְךָ וּמַעֲלֶה בְּעַרְכָּאִין. אַף כָּאן, לְפִי שֶׁבָּא קֹרַח וְעִרְעֵר כְּנֶגֶד אַהֲרֹן עַל הַכְּהֻנָּה, בָּא הַכָּתוּב וְנָתַן לוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מַתְּנוֹת כְּהֻנָּה בִּבְרִית מֶלַח עוֹלָם. וּלְכָךְ נִסְמְכָה פָּרָשָׁה זוֹ לְכָאן (ספרי קיז).
מִשְׁמֶרֶת תְּרוּמֹתָי – שֶׁאַתָּה צָרִיךְ לְשָׁמְרָן בְּטָהֳרָה (בכורות ל"ד ע"א).
לְמָשְׁחָה – לִגְדֻלָּה (ספרי שם; זבחים כ"ח ע"א).

(ט) מִן הָאֵשׁ – לְאַחַר הַקְטָרַת הָאִשִּׁים.
כָּל קָרְבָּנָם – כְּגוֹן זִבְחֵי שַׁלְמֵי צִבּוּר.
מִנְחָתָם חַטָּאתָם וַאֲשָׁמָם – כְּמַשְׁמָעָן (ספרי קיז).
אֲשֶׁר יָשִׁיבוּ לִי – זֶה גֶּזֶל הַגֵּר (שם; זבחים מ"ד ע"ב).

(י) בְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים תֹּאכְלֶנּוּ וְגוֹמֵר – לִמֵּד עַל קָדְשֵׁי קֳדָשִׁים, שֶׁאֵין נֶאֱכָלִין אֶלָּא בָּעֲזָרָה וּלְזִכְרֵי כְּהֻנָּה (ספרי שם).

(יא) תְּרוּמַת מַתָּנָם – הַמּוּרָם מִן הַתּוֹדָה וּמֵהַשְּׁלָמִים וּמֵאֵיל נָזִיר (ספרי שם).
לְכָל תְּנוּפֹת – שֶׁהֲרֵי אֵלּוּ טְעוּנִין תְּנוּפָה (שם).
כָּל טָהוֹר – וְלֹא טְמֵאִים; כָּל טָהוֹר, לְרַבּוֹת אִשְׁתּוֹ (שם).

(יב) רֵאשִׁיתָם – הִיא תְּרוּמָה גְּדוֹלָה.

(יח) כַּחֲזֵה הַתְּנוּפָה וּכְשׁוֹק הַיָּמִין – שֶׁל שְׁלָמִים, שֶׁנֶּאֱכָלִים לַכֹּהֲנִים, לִנְשֵׁיהֶם וְלִבְנֵיהֶם וּלְעַבְדֵיהֶם, לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד; אַף הַבְּכוֹר נֶאֱכָל לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד (ספרי קיח; זבחים נ"ז ע"א).
לְךָ יִהְיֶה – בָּא רַבִּי עֲקִיבָא וְלִמֵּד: וְהוֹסִיף לְךָ הַכָּתוּב הֲוָיָה אַחֶרֶת, שֶׁלֹא תֹּאמַר: כֶּחָזֶה וָשׁוֹק שֶׁל תּוֹדָה, שֶׁאֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא לְיוֹם וָלַיְלָה (שם ושם).

(יט) כֹּל תְּרוּמֹת הַקֳּדָשִׁים – מֵחִבָּתָהּ שֶל פָּרָשָׁה זוֹ, כְּלָלָהּ בִּתְחִלָּה וּכְלָלָהּ בַּסּוֹף, וּפָרַט בְּאֶמְצַע (ספרי שם).
בְּרִית מֶלַח עוֹלָם – כָּרַת בְּרִית עִם אַהֲרֹן בְּדָבָר הַבָּרִיא וּמִתְקַיֵּם וּמַבְרִיא אֶת אֲחֵרִים (שם).
בְּרִית מֶלַח – כַּבְּרִית הַכְּרוּתָה לַמֶּלַח, שֶׁאֵינוֹ מַסְרִיחַ לְעוֹלָם.

(כ) וְחֵלֶק לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּתוֹכָם – אַף בַּבִּזָּה (שם קיט).

(כג) וְהֵם – הַלְוִיִּם, יִשְׂאוּ עֲוֹנָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁעֲלֵיהֶם לְהַזְהִיר הַזָּרִים מִגֶּשֶׁת אֲלֵיהֶם.

(כד) אֲשֶׁר יָרִימוּ לַה' תְּרוּמָה – הַכָּתוּב קְרָאוֹ תְּרוּמָה, עַד שֶׁיַּפְרִישׁ מִמֶּנּוּ תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר (ספרי קיט).

(כז) וְנֶחְשַׁב לָכֶם תְּרוּמַתְכֶם כַּדָּגָן מִן הַגֹּרֶן – תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁלָּכֶם אֲסוּרָה לְזָרִים וְלִטְמֵאִים, וְחַיָּבִין עָלֶיהָ מִיתָה וְחֹמֶשׁ, כִּתְרוּמָה גְּדוֹלָה, שֶׁנִּקְרֵאת 'רֵאשִׁית דָּגָן מִן הַגֹּרֶן'.
וְכַמְלֵאָה מִן הַיָּקֶב – כִּתְרוּמַת תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר הַנִּטֶּלֶת מִן הַיְּקָבִים.
מְלֵאָה – לְשוֹן בִּשּׁוּל תְּבוּאָה שֶׁנִּתְמַלֵּאת.
יָקֶב – הוּא הַבּוֹר שֶׁלִּפְנֵי הַגַּת, שֶׁהַיַּיִן יוֹרֵד לְתוֹכוֹ. וְכָל לְשׁוֹן 'יֶקֶב' – חֲפִירַת קַרְקַע הוּא; וְכֵן: "יִקְבֵי הַמֶּלֶךְ" (זכריה יד,י) – הוּא יָם אוֹקְיָנוֹס, חֲפִירָה שֶׁחָפַר מַלְכּוֹ שֶׁל עוֹלָם.

(כח) כֵּן תָּרִימוּ גַּם אַתֶּם – כְּמוֹ שֶׁיִּשְׂרָאֵל מְרִימִים מִגָּרְנָם וּמִיִּקְבֵיהֶם, תָּרִימוּ גַּם אַתֶּם מִמַּעֲשֵׂר שֶׁלָּכֶם, כִּי הוּא נַחֲלַתְכֶם.

(כט) מִכֹּל מַתְּנֹתֵיכֶם תָּרִימוּ אֵת כָּל תְּרוּמַת ה' – בִּתְרוּמָה גְּדוֹלָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר (ספרי קכא); שֶׁאִם הִקְדִּים לֵוִי אֶת הַכֹּהֵן בַּכְּרִי, וְקִבֵּל מַעְשְׂרוֹתָיו קֹדֶם שֶׁיִּטֹּל כֹּהֵן תְּרוּמָה גְּדוֹלָה מִן הַכְּרִי, צָרִיךְ לְהַפְרִישׁ הַלֵּוִי מִן הַמַּעֲשֵׂר תְּחִלָּה – אֶחָד מֵחֲמִשִּׁים, לִתְרוּמָה גְּדוֹלָה, וְיַחֲזֹר וְיַפְרִישׁ תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר (ברכות מ"ז ע"א-ע"ב).

(ל) בַּהֲרִימְכֶם אֶת חֶלְבּוֹ מִמֶּנּוּ – לְאַחַר שֶׁתָּרִימוּ תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר מִמֶּנּוּ, וְנֶחְשַׁב הַמּוֹתָר לַלְוִיִּם חֻלִּין גְּמוּרִין, כִּתְבוּאַת גֹּרֶן לְיִשְׂרָאֵל. שֶׁלֹּא תֹּאמַר: הוֹאִיל וּקְרָאוֹ הַכָּתוּב תְּרוּמָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי אֶת מַעְשַׂר בְּנֵי יִשְֹרָאֵל אֲשֶׁר יָרִימוּ לַה' תְּרוּמָה" (לעיל פסוק כד), יָכוֹל יְהֵא כֻּלּוֹ אָסוּר? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְנֶחְשַׁב לַלְוִיִּם כִּתְבוּאַת גֹּרֶן"; מַה שֶּׁל יִשְׂרָאֵל חֻלִּין, אַף שֶׁל לֵוִי חֻלִּין (ספרי קכב).

(לא) בְּכָל מָקוֹם – אֲפִלּוּ בְּבֵית הַקְּבָרוֹת (ספרי שם; יבמות פ"ו ע"ב).

(לב) וְלֹא תִשְׂאוּ עָלָיו חֵטְא וְגוֹמֵר – הָא אִם לֹא תָּרִימוּ, תִּשְׂאוּ חֵטְא.
וְלֹא תָמוּתוּ – הָא אִם תְּחַלְּלוּ, תָּמוּתוּ.

פרשת חוקת

פרק יט

(ב) זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה – לְפִי שֶׁהַשָּׂטָן וְאֻמּוֹת הָעוֹלָם מוֹנִין אֶת יִשְׂרָאֵל, לוֹמַר: מָה הַמִּצְוָה הַזֹּאת? וּמַה טַּעַם יֵשׁ בָּהּ? לְפִיכָךְ כָּתַב בָּהּ 'חֻקָּה': גְּזֵרָה הִיא מִלְּפָנַי, אֵין לְךָ רְשׁוּת לְהַרְהֵר אַחֲרֶיהָ (מדרש תנחומא חקת ז).
וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ – לְעוֹלָם הִיא נִקְרֵאת עַל שִׁמְךָ, פָּרָה שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה בַּמִּדְבָּר.
אֲדֻמָּה תְּמִימָה – שֶׁתְּהֵא תְּמִימָה בְּאַדְמִימוּת (ספרי קכג), שֶׁאִם הָיוּ בָּהּ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת שְׁחוֹרוֹת – פְּסוּלָה (פרה פ"ב מ"ה).

(ג) אֶלְעָזָר – מִצְוָתָהּ בִּסְגָן (ספרי שם).
אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה – חוּץ לְשָׁלֹשׁ מַחֲנוֹת (יומא ס"ח ע"א).
וְשָׁחַט אֹתָהּ לְפָנָיו – זָר שׁוֹחֵט וְאֶלְעָזָר רוֹאֶה (ספרי שם; יומא מ"ב ע"א).

(ד) אֶל נֹכַח פְּנֵי אֹהֶל מוֹעֵד – עוֹמֵד בְּמִזְרָחוֹ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם, וּמִתְכַּוֵּן וְרוֹאֶה פִּתְחוֹ שֶׁל הֵיכָל בִּשְׁעַת הַזָּאַת הַדָּם (ספרי שם; זבחים קה ב).

(ז) אֶל הַמַּחֲנֶה – לְמַחֲנֵה שְׁכִינָה; שֶׁאֵין טָמֵא מְשֻׁלָּח חוּץ לִשְׁתֵּי מַחֲנוֹת, אֶלָּא זָב וּבַעַל קֶרִי וּמְצֹרָע (פסחים ס"ז ע"א).
וְטָמֵא הַכֹּהֵן עַד הָעָרֶב – סָרְסֵהוּ וְדָרְשֵׁהוּ, "וְטָמֵא עַד הָעֶרֶב וְאַחַר יָבֹא אֶל הַמַּחֲנֶה".

(ט) וְהִנִּיחַ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה – לִשְׁלֹשָׁה חֲלָקִים מְחַלְּקָהּ: אֶחָד נִתַּן בְּהַר הַמִּשְׁחָה, וְאֶחָד מִתְחַלֵּק לְכָל הַמִּשְׁמָרוֹת, וְאֶחָד נִתַּן בַּחֵיל (ספרי קכד; פרה פ"ג מי"א). זֶה שֶׁל מִשְׁמָרוֹת הָיָה [חוּץ לָעֲזָרָה]^[16], לִטֹּל מִמֶּנּוּ בְּנֵי הָעֲיָרוֹת וְכָל הַצְּרִיכִין לְהִטַּהֵר, וְזֶה שֶׁבְּהַר הַמִּשְׁחָה – כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים לְפָרוֹת אֲחֵרוֹת מְקַדְּשִׁין הֵימֶנּוּ, וְזֶה שֶׁבַּחֵיל – נָתוּן לְמִשְׁמֶרֶת מִגְּזֵרַת הַכָּתוּב, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיְתָה לַעֲדַת בְּנֵי יִשְֹרָאֵל לְמִשְׁמֶרֶת" (תוספתא פרה פ"ג ה"ח).
לְמֵי נִדָּה – לְמֵי הַזָּיָה, כְּמוֹ: "וַיַּדּוּ אֶבֶן בִּי" (איכה ג,נג); "לְיַדּוֹת אֶת קַרְנוֹת הַגּוֹיִם" (זכריה ב,ד), לְשׁוֹן זְרִיקָה.
חַטָּאת הִוא – לְשׁוֹן חִטּוּי, כִּפְשׁוּטוֹ. וּלְפִי הִלְכוֹתָיו קְרָאָהּ הַכָּתוּב "חַטָּאת", לוֹמַר שֶׁהִיא כַּקָּדָשִׁים, לְהֵאָסֵר בַּהֲנָאָה (ספרי שם; מנחות נ"א ע"ב).

(יב) הוּא יִתְחַטָּא בוֹ – בְּאֵפֶר הַפָּרָה.

(יג) בְּמֵת בְּנֶפֶשׁ – וְאֵיזֶה מֵת? שֶׁל נֶפֶשׁ הָאָדָם; לְהוֹצִיא נֶפֶשׁ בְּהֵמָה, שֶׁאֵין טֻמְאָתָהּ צְרִיכָה הַזָּאָה. דָּבָר אַחֵר: בְּנֶפֶשׁ, זוֹ רְבִיעִית דָּם (חולין דף ע"ב ע"א).
אֶת מִשְׁכַּן ה' טִמֵּא – אִם נִכְנַס לָעֲזָרָה, אֲפִלּוּ בִּטְבִילָה, בְּלֹא הַזָּאַת שְׁלִישִׁי וּשְׁבִיעִי.
עוֹד טֻמְאָתוֹ בוֹ – אַף עַל פִּי שֶׁטָּבַל.

(יד) כָּל הַבָּא אֶל הָאֹהֶל – בְּעוֹד שֶׁהַמֵּת בְּתוֹכוֹ.

(טו) וְכֹל כְּלִי פָתוּחַ – בִּכְלִי חֶרֶס הַכָּתוּב מְדַבֵּר, שֶׁאֵין מְקַבֵּל טֻמְאָה מִגַּבּוֹ אֶלָּא מִתּוֹכוֹ. לְפִיכָךְ אִם אֵין מְגוּפַת צְמִידָתוֹ פְּתוּלָה עָלָיו יָפֶה בְּחִבּוּר – טָמֵא הוּא; הָא אִם יֵשׁ צָמִיד פָּתִיל עָלָיו, טָהוֹר. פָּתִיל – לְשׁוֹן מְחֻבָּר בִּלְשׁוֹן עֲרָבִי; וְכֵן: "נַפְתּוּלֵי אֱלהִים נִפְתַּלְתִי" (בראשית ל,ח), נִתְחַבַּרְתִּי עִם אֲחוֹתִי.

(טז) עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה – רַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ: לְרַבּוֹת גּוֹלֵל וְדוֹפֵק. וּפְשׁוּטוֹ: עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה, שֶׁאֵין שָׁם אֹהֶל, מְטַמֵּא הַמֵּת שָׁם בִּנְגִיעָה.

(יט) וְחִטְּאוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי – הוּא גְּמַר טָהֳרָתוֹ.

(כ) וְאִישׁ אֲשֶׁר יִטְמָא וְגוֹמֵר – אִם נֶאֱמַר 'מִקְדָּשׁ' לָמָּה נֶאֱמַר "מִשְׁכָּן" (לעיל פסוק יג) כּוּלֵּיהּ, כִּדְאִיתָא בִּשְׁבוּעוֹת (דף ט"ז ע"ב).

(כא) וּמַזֵּה מֵי הַנִּדָּה – רַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ שֶׁהַמַּזֶּה טָהוֹר, וְזֶה בָּא לְלַמֵּד שֶׁהַנּוֹשֵׂא מֵי חַטָּאת – טָמֵא טֻמְאָה חֲמוּרָה לְטַמֵּא בְּגָדִים שֶׁעָלָיו, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּנּוֹגֵעַ. וְזֶה שֶׁהוֹצִיא בִּלְשׁוֹן מַזֵּה, לוֹמַר לְךָ שֶׁאֵינָן מְטַמְּאִין עַד שֶׁיְּהֵא בָּהֶן שִׁעוּר הַזָּאָה (נדה ט' ע"א).
וְהַנֹּגֵעַ וְגוֹמֵר יִטְמָא – וְאֵין טָעוּן כִּבּוּס בְּגָדִים.

(כב) וְכֹל אֲשֶׁר יִגַּע בּוֹ הַטָּמֵא – הַזֶּה שֶׁנִּטְמָא בְּמֵת, יִטְמָא.
וְהַנֶּפֶשׁ הַנֹּגַעַת – בּוֹ, בִּטְמֵא מֵת,
תִּטְמָא עַד הָעָרֶב – כָּאן לָמַדְנוּ שֶׁהַמֵּת אֲבִי אֲבוֹת הַטֻּמְאָה, וְהַנּוֹגֵעַ בּוֹ – אַב הַטֻּמְאָה וּמְטַמֵּא אָדָם (ספרי קל).

זֶהוּ פֵּרוּשָׁהּ לְפִי מַשְׁמָעָהּ וְהִלְכוֹתֶיהָ. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה הֶעְתַּקְתִּי מִיסוֹדוֹ שֶׁל רַבִּי מֹשֶׁה הַדַּרְשָׁן, וְזֶהוּ:

(ב) וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ – מִשֶּׁלָּהֶם; כְּשֵׁם שֶׁהֵם פֵּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב לָעֵגֶל מִשֶּׁלָּהֶם, כָּךְ יָבִיאוּ זוֹ לְכַפָּרָה מִשֶּׁלָּהֶם.
פָרָה אֲדֻמָּה – מָשָׁל לְבֶן שִׁפְחָה שֶׁטִּנֵּף פַּלָּטִין שֶׁל מֶלֶךְ, אָמְרוּ: תָּבֹא אִמּוֹ וּתְקַנֵּחַ הַצּוֹאָה; כָּךְ תָּבֹא פָּרָה וּתְכַפֵּר עַל הָעֵגֶל (מדרש תנחומא חקת ח).
אֲדֻמָּה – עַל שֵׁם "אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע" (ישעיהו א,יח), שֶׁהַחֵטְא קָרוּי אָדֹם.
תְּמִימָה – עַל שֵׁם יִשְׂרָאֵל, שֶׁהָיוּ תְּמִימִים וְנַעֲשׂוּ בּוֹ בַּעֲלֵי מוּמִין; תָּבֹא זוֹ וּתְכַפֵּר עֲלֵיהֶם, וְיַחְזְרוּ לְתַמּוּתָם.
לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל – כְּשֵׁם שֶׁפָּרְקוּ מֵעֲלֵיהֶם עֹל שָׁמַיִם. (ג) אֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן – כְּשֵׁם שֶׁנִּקְהֲלוּ עַל אַהֲרֹן, שֶׁהוּא כֹּהֵן, לַעֲשׂוֹת הָעֵגֶל. וּלְפִי שֶׁאַהֲרֹן עָשָׂה אֶת הָעֵגֶל – לֹא נִתְּנָה לוֹ עֲבוֹדָה זוֹ עַל יָדוֹ, שֶׁאֵין קָטֵגוֹר נַעֲשֶׂה סַנֵּגוֹר (ר"ה כ"ו ע"א).

(ד) וְשָׂרַף אֶת הַפָּרָה – כְּשֵׁם שֶׁנִּשְׂרַף הָעֵגֶל.

(ו) עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב וּשְׁנִי תוֹלָעַת – שְׁלֹשָׁה מִינִין הַלָּלוּ כְּנֶגֶד שְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ שֶׁנָּפְלוּ בָּעֵגֶל. וְאֶרֶז הוּא הַגָּבֹהַּ מִכָּל הָאִילָנוֹת, וְאֵזוֹב נָמוּךְ מִכֻּלָּם; סִימָן שֶׁהַגָּבֹהַּ שֶׁנִּתְגָּאָה וְחָטָא – יַשְׁפִּיל אֶת עַצְמוֹ כְּאֵזוֹב וְתוֹלַעַת וְיִתְכַּפֵּר לוֹ.

(ט) לְמִשְׁמֶרֶת – כְּמוֹ שֶׁפֶּשַׁע הָעֵגֶל שָׁמוּר לְדוֹרוֹת לְפֻרְעָנוּת, וְאֵין לְךָ פְּקֻדָּה שֶׁאֵין בָּהּ מִפְּקֻדַּת הָעֵגֶל (סנהדרין ק"ב ע"א), שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי" וְגוֹמֵר (שמות לב,לד). וּכְשֵׁם שֶׁהָעֵגֶל מְטַמֵּא כָּל הָעוֹסְקִין בּוֹ, כָּךְ פָּרָה מְטַמְּאָה כָּל הָעוֹסְקִין בָּהּ. וּכְשֵׁם שֶׁנִּטְהֲרוּ בְּאֶפְרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּזֶר עַל פְּנֵי הַמַּיִם" וְגוֹמֵר (שם,כ), כָּךְ "וְלָקְחוּ לַטָּמֵא מֵעֲפַר שְׂרֵפַת הַחַטָּאת" וְגוֹמֵר" (לקמן פסוק יז).

פרק כ

(א) כָּל הָעֵדָה – עֵדָה הַשְּׁלֵמָה; שֶׁכְּבָר מֵתוּ מֵתֵי מִדְבָּר, וְאֵלּוּ פָּרְשׁוּ לְחַיִּים (מדרש תנחומא חוקת יד).
וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם – לָמָּה נִסְמְכָה מִיתַת מִרְיָם לְפָרָשַׁת פָּרָה אֲדֻמָּה? לוֹמַר לְךָ: מַה קָּרְבָּנוֹת מְכַפְּרִין [ספרים אחרים: כְּמוֹ שֶׁפָּרָה אֲדֻמָּה מְכַפֶּרֶת], אַף מִיתַת צַדִּיקִים מְכַפֶּרֶת (מו"ק כ"ח ע"א).
וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם – אַף הִיא בִּנְשִׁיקָה מֵתָה. וּמִפְּנֵי מָה לֹא נֶאֱמַר בָּהּ "עַל פִּי ה'"? שֶׁאֵינוֹ דֶּרֶךְ כָּבוֹד שֶׁל מַעְלָה (שם). וּבְאַהֲרֹן נֶאֱמַר "עַל פִּי ה'" בְּ'אֵלֶּה מַסְעֵי' (במדבר לג,לח).

(ב) וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה – מִכָּאן שֶׁכָּל אַרְבָּעִים שָׁנָה הָיָה לָהֶם הַבְּאֵר בִּזְכוּת מִרְיָם (תענית ט' ע"א).

(ג) וְלוּ גָוַעְנוּ – הַלְוַאי שֶׁגָּוַעְנוּ.
בִּגְוַע אַחֵינוּ – בְּמִיתַת אַחֵינוּ בַּדֶּבֶר; [לִמֵּד] שֶׁמִּיתַת צָמָא מְגֻנָּה מִמֶּנָּה.
בִּגְוַע – שֵׁם דָּבָר הוּא, כְּמוֹ 'בְּמִיתַת אַחֵינוּ'. וְלֹא יִתָּכֵן לְפָרְשׁוֹ 'כְּשֶׁמֵּתוּ אַחֵינוּ', שֶׁאִם כֵּן, הָיָה לוֹ לְהִנָּקֵד "בִּגְוֹעַ" (בְּחוֹלָם).

(ח) וְאֶת בְּעִירָם – מִכָּאן שֶׁחָס הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל מָמוֹנָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל (מדרש תנחומא חוקת ט).

(י) וַיַּקְהִלוּ וְגוֹמֵר – זֶה אֶחָד מִן הַמְּקוֹמוֹת שֶׁהֶחֱזִיק מֻעָט אֶת הַמְרֻבֶּה (ויק"ר י,ט).
הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא – לְפִי שֶׁלֹּא הָיוּ מַכִּירִין אוֹתוֹ, לְפִי שֶׁהָלַךְ הַסֶּלַע וְיָשַׁב לוֹ בֵּין הַסְּלָעִים כְּשֶׁנִּסְתַּלֵּק הַבְּאֵר, וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים לָהֶם: מַה לָּכֶם מֵאֵיזֶה סֶלַע תּוֹצִיאוּ לָנוּ מַיִם? לְכָךְ אָמַר לָהֶם "הַמֹּרִים", סַרְבָּנִים. [דָּבָר אַחֵר:] לְשׁוֹן יְוָנִי, שׁוֹטִים. [דָּבָר אַחֵר:] מוֹרִים אֶת מוֹרֵיהֶם; הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה שֶׁלֹּא נִצְטַוִּינוּ עָלָיו נוֹצִיא לָכֶם מָיִם? (תנחומא שם).

(יא) פַּעֲמָיִם – לְפִי שֶׁבָּרִאשׁוֹנָה לֹא הוֹצִיא אֶלָּא טִפִּין; לְפִי שֶׁלֹּא צִוָּה הַמָּקוֹם לְהַכּוֹתוֹ, אֶלָּא "וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע", וְהֵמָּה דִּבְּרוּ אֶל סֶלַע אַחֵר וְלֹא הוֹצִיא. אָמְרוּ: [שֶׁמָּא] צָרִיךְ לְהַכּוֹתוֹ כְּבָרִאשׁוֹנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהִכִּיתָ בַּצּוּר" (שמות יז,ו), וְנִזְדַּמֵּן לָהֶם אוֹתוֹ סֶלַע וְהִכָּהוּ (תנחומא שם).

(יב) יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי – גִּלָּה הַכָּתוּב שֶׁאִלּוּלֵי חֵטְא זֶה בִּלְבַד – הָיוּ נִכְנָסִין לָאָרֶץ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ עֲלֵיהֶם: כַּעֲוֹן שְׁאָר דּוֹר הַמִּדְבָּר, שֶׁנִּגְזַר עֲלֵיהֶם שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ לָאָרֶץ, כָּךְ הָיָה עֲוֹן מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן (ספרי קלז; תנחומא י). וַהֲלֹא "הֲצֹאן וּבָקָר יִשָּׁחֵט" קָשָׁה מִזּוֹ? אֶלָּא לְפִי שֶׁבַּסֵּתֶר, חָסַךְ עָלָיו הַכָּתוּב; וְכָאן, שֶׁבְּמַעֲמַד כָּל יִשְׂרָאֵל, לֹא חָסַךְ עָלָיו הַכָּתוּב, מִפְּנֵי קִדּוּשׁ הַשֵּׁם (תוספתא סוטה פ"ו ה"ד; תנחומא שם).
לְהַקְדִּישֵׁנִי – שֶׁאִלּוּ דִּבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע וְהוֹצִיא, הָיִיתִי מְקֻדָּשׁ לְעֵינֵי הָעֵדָה, וְאוֹמְרִים: מַה סֶּלַע זֶה, שֶׁאֵינוֹ מְדַבֵּר וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְפַרְנָסָה, מְקַיֵּם דִּבּוּרוֹ שֶׁל מָקוֹם – קַל וָחֹמֶר אָנוּ.
לָכֵן לֹא תָבִיאוּ – בִּשְׁבוּעָה, כְּמוֹ: "לָכֵן נִשְׁבַּעְתִּי לְבֵית עֵלִי" (שמ"א ג,יד); נִשְׁבַּע בִּקְפִיצָה, שֶׁלֹּא יַרְבּוּ בִּתְפִלָּה עַל כָּךְ.

(יג) הֵמָּה מֵי מְרִיבָה – הֵם הַנִּזְכָּרִים בְּמָקוֹם אַחֵר; אֶת אֵלּוּ רָאוּ אִצְטַגְנִינֵי פַּרְעֹה, שֶׁמּוֹשִׁיעָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל לוֹקֶה בְּמַיִם, לְכָךְ גָּזְרוּ: "כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ" (שמות א,כב; סנהדרין ק"א ע"ב).
וַיִּקָּדֵשׁ בָּם – שֶׁמֵּתוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עַל יָדָם. שֶׁכְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה דִּין בִּמְקֻדָּשָׁיו – הוּא יָרְאוּי וּמִתְקַדֵּשׁ עַל הַבְּרִיּוֹת; וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "נוֹרָא אֱלֹהִים מִמִּקְדָּשֶׁיךָ"^[17] (תהלים סח,לו); וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ" (ויקרא י,ג).

(יד) אָחִיךָ יִשְׂרָאֵל – מָה רָאָה לְהַזְכִּיר כָּאן אַחֲוָה? אֶלָּא אָמַר לוֹ: אַחִים אֲנַחְנוּ, בְּנֵי אַבְרָהָם שֶׁנֶּאֱמַר לוֹ: "כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ" (בראשית טו,יג), וְעַל שְׁנֵינוּ הָיָה אוֹתוֹ הַחוֹב לְפָרְעוֹ.
אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת כָּל הַתְּלָאָה – לְפִיכָךְ פֵּרַשׁ אֲבִיכֶם מֵעַל אָבִינוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיֵּלֶךְ אֶל אֶרֶץ מִפְּנֵי יַעֲקֹב אָחִיו" (בראשית לו,ו), מִפְּנֵי הַשְּׁטַר חוֹב הַמֻּטָּל עֲלֵיהֶם, וְהִטִּילוֹ עַל יַעֲקֹב (ב"ר פג,יג).

(טו) וַיָּרֵעוּ לָנוּ – סָבַלְנוּ צָרוֹת רַבּוֹת.
וְלַאֲבֹתֵינוּ – מִכָּאן שֶׁהָאָבוֹת מִצְטַעֲרִים בַּקֶּבֶר כְּשֶׁפֻּרְעָנוּת בָּאָה עַל יִשְֹרָאֵל (מדרש תנחומא חוקת יב).

(טז) וַיִּשְׁמַע קֹלֵנוּ – בַּבְּרָכָה שֶׁבֵּרְכָנוּ אָבִינוּ, "הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב" (בראשית כז,כב), שֶׁאָנוּ צוֹעֲקִים וְנַעֲנִים (מדרש תנחומא בשלח ט).
מַלְאָךְ – זֶה מֹשֶׁה. מִכָּאן שֶׁהַנְּבִיאִים קְרוּאִים מַלְאָכִים; וְאוֹמֵר: "וַיִּהְיוּ מַלְעִבִים בְּמַלְאֲכֵי הָאֱלֹהִים" (דה"ב לו,טז; מדרש תנחומא ויקרא א).

(יז) נַעְבְּרָה נָּא בְאַרְצֶךָ – אֵין לְךָ לְעוֹרֵר עַל הַיְרֻשָּׁה שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כְּשֵׁם שֶׁלֹּא פָּרַעְתָּ הַחוֹב; עֲשֵׂה לָנוּ עֵזֶר מְעַט, לַעֲבֹר דֶּרֶךְ אַרְצֶךָ (מדרש תנחומא חוקת יב).
וְלֹא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר – 'מֵי בוֹרוֹת' הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר? אֶלָּא כָּךְ אָמַר מֹשֶׁה: אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדֵינוּ מָן לֶאֱכֹל וּבְאֵר לִשְׁתּוֹת, לֹא נִשְׁתֶּה מִמֶּנּוּ, אֶלָּא נִקְנֶה מִכֶּם אֹכֶל וּמַיִם לַהֲנָאַתְכֶם. מִכָּאן לְאַכְסְנַאי, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ לֶאֱכֹל, יִקְנֶה מִן הַחֶנְוָנִי, כְּדֵי לְהַנּוֹת אֶת אוּשְׁפִּיזוֹ (שם).
דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ וְגוֹמֵר – אָנוּ חוֹסְמִים אֶת בְּהֶמְתֵּנוּ, וְלֹא יִטּוּ לְכָאן וּלְכָאן לֶאֱכֹל (שם).

(יח) פֶּן בַּחֶרֶב אֵצֵא לִקְרָאתֶךָ – אַתֶּם מִתְגָּאִים בְּקוֹל שֶהוֹרִישְׁכֶם אֲבִיכֶם וְאוֹמְרִים: "וַנִּצְעַק אֶל ה' וַיִּשְׁמַע קֹלֵנוּ" (לעיל פסוק טז); וַאֲנִי אֵצֵא עֲלֵיכֶם בְּמַה שֶּׁהוֹרִישַׁנִי אָבִי, "וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה" (בראשית כז,מ; מדרש תנחומא בשלח ט).

(יט) רַק אֵין דָּבָר – אֵין שׁוּם דָּבָר מַזִּיקְךָ.

(כ) וּבְיָד חֲזָקָה – בְּהַבְטָחַת זְקֵנֵנוּ: "וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו" (בראשית כז,כב).

(כב) כָּל הָעֵדָה – כֻּלָּם שְׁלֵמִים וְעוֹמְדִים לְהִכָּנֵס לָאָרֶץ, שֶׁלֹּא הָיָה בָּהֶן אֶחָד מֵאוֹתָם שֶׁנִּגְזְרָה גְזֵרָה עֲלֵיהֶם, שֶׁכְּבָר כָּלוּ מֵתֵי מִדְבָּר; וְאֵלּוּ – מֵאוֹתָן שֶׁכָּתוּב בָּהֶן: "חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם" (דברים ד,ד; מדרש תנחומא חוקת יד).
הֹר הָהָר – הַר עַל גַּבֵּי הַר, כְּתַפּוּחַ קָטָן עַל גַּבֵּי תַּפּוּחַ גָּדוֹל. וְאַף עַל פִּי שֶׁהֶעָנָן הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם וּמַשְׁוֶה אֶת הֶהָרִים – שְׁלֹשָׁה נִשְׁאֲרוּ בָּהֶן: הַר סִינַי – לַתּוֹרָה, הֹר הָהָר – לִקְבוּרַת אַהֲרֹן, וְהַר נְבוֹ – לִקְבוּרַת מֹשֶׁה (תנחומא שם).

(כג) עַל גְּבוּל אֶרֶץ אֱדוֹם – מַגִּיד, שֶׁמִּפְּנֵי שֶׁנִּתְחַבְּרוּ כָּאן לְהִתְקָרֵב לְעֵשָׂו הָרָשָׁע – נִפְרְצוּ מַעֲשֵׂיהֶם וְחָסְרוּ הַצַּדִּיק הַזֶּה. וְכֵן הַנָּבִיא אוֹמֵר לִיהוֹשָׁפָט: "בְּהִתְחַבֶּרְךָ עִם אֲחַזְיָהוּ פָּרַץ ה' אֶת מַעֲשֶׂיךָ" (דה"ב ב,לז; תנחומא שם).

(כה) קַח אֵת אַהֲרֹן – בְּדִבְרֵי נִחוּמִים. אֱמֹר לוֹ: אַשְׁרֶיךָ שֶׁתִּרְאֶה כִּתְרְךָ נָתוּן לְבִנְךָ, מַה שֶּׁאֵין אֲנִי זַכַּאי לְכָךְ (מדרש תנחומא חוקת יז).

(כו) אֶת בְּגָדָיו – אֶת בִּגְדֵי כְּהֻנָּה גְּדוֹלָה [הִלְבִּישָׁהוּ], וְהִפְשִׁיטָם מֵעָלָיו לְתִתָּם עַל בְּנוֹ בְּפָנָיו. אָמַר לוֹ: הִכָּנֵס לַמְּעָרָה, וְנִכְנַס. רָאָה מִטָּה מֻצַּעַת וְנֵר דָּלוּק. אָמַר לוֹ: עֲלֵה לַמִּטָּה, וְעָלָה. פְּשֹׁט יָדֶיךָ, וּפָשַׁט. קְמֹץ פִּיךָ, וְקָמַץ. עֲצֹם עֵינֶיךָ, וְעָצַם. מִיָּד חָמַד מֹשֶׁה לְאוֹתָהּ מִיתָה; וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר לוֹ: "כַּאֲשֶׁר מֵת אַהֲרֹן אָחִיךָ" (דברים לב,נ), מִיתָה שֶׁנִּתְאַוִּיתָ לָהּ (ספרי דברים שלט).

(כז) וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה – אַף עַל פִּי שֶׁהַדָּבָר קָשֶׁה לוֹ, לֹא עִכֵּב (מדרש תנחומא חוקת יז).

(כט) וַיִּרְאוּ כָּל הָעֵדָה וְגוֹמֵר – כְּשֶׁרָאוּ מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר יוֹרְדִים, וְאַהֲרֹן לֹא יָרַד, אָמְרוּ: הֵיכָן הוּא אַהֲרֹן? אָמַר לָהֶם: מֵת. אָמְרוּ: אֶפְשָׁר מִי שֶׁעָמַד כְּנֶגֶד הַמַּלְאָךְ וְעָצַר אֶת הַמַּגֵּפָה, יִשְׁלֹט בּוֹ מַלְאַךְ הַמָּוֶת? מִיָּד בִּקֵּשׁ מֹשֶׁה רַחֲמִים וְהֶרְאוּהוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לָהֶם מֻטָּל בַּמִּטָּה; רָאוּ וְהֶאֱמִינוּ (תנחומא שם).
כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל – הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים; לְפִי שֶׁהָיָה אַהֲרֹן רוֹדֵף שָׁלוֹם וּמַטִּיל אַהֲבָה בֵּין בַּעֲלֵי מְרִיבָה, וּבֵין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ (אדר"נ יב,ג).
כִּי גָוַע – אוֹמֵר אֲנִי, שֶׁהַמְּתַרְגֵּם "דְּהָא מִית" – טוֹעֶה הוּא, אֶלָּא אִם כֵּן מְתַרְגֵּם וַיִּרְאוּ – "וְאִתְחֲזִיאוּ". שֶׁלֹּא אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: "'כִּי' זֶה מְשַׁמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן 'דְּהָא'", אֶלָּא עַל מִדְרַשׁ שֶׁנִּסְתַּלְּקוּ עַנְנֵי כָּבוֹד, וְכִדְאָמַר רַבִּי אַבָּהוּ: "אַל תִּקְרֵי 'וַיִּרְאוּ' אֶלָּא 'וַיֵּרָאוּ" (ר"ה ג' ע"א). וְעַל לָשׁוֹן זֶה נוֹפֵל לְשׁוֹן "דְּהָא", לְפִי שֶׁהִיא נְתִינַת טַעַם לְמַה שֶּׁלְּמַעְלָה הֵימֶנּוּ: לָמָּה וַיֵּרָאוּ? לְפִי שֶׁהֲרֵי מֵת אַהֲרֹן. אֲבָל עַל תַּרְגּוּם "וַחֲזוֹ כָּל כְּנִישְׁתָּא" אֵין לְשׁוֹן "דְּהָא" נוֹפֵל, אֶלָּא לְשׁוֹן "אֲשֶׁר", שֶׁהוּא מִגִּזְרַת שִׁמּוּשׁ "אִי". שֶׁמָּצִינוּ "אִם" מְשַׁמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן "אֲשֶׁר", כְּמוֹ: "וְאִם מַדּוּעַ לֹא תִקְצַר רוּחִי" (איוב כא,ד); וְהַרְבֵּה מְפֹרָשִׁים מִזֶּה הַלָּשׁוֹן: "אִם חֲרוּצִים יָמָיו" (איוב יד,ה).

פרק כא

(א) וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי – שָׁמַע שֶׁמֵּת אַהֲרֹן וְנִסְתַּלְּקוּ עַנְנֵי כָּבוֹד כּוּלֵּיהּ, כִּדְאִיתָא בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה (שם). וַעֲמָלֵק מֵעוֹלָם רְצוּעַת מַרְדּוּת לְיִשְׂרָאֵל, מְזֻמָּן בְּכָל עֵת לְפֻרְעָנוּת (מדרש תנחומא חוקת יח).
יֹשֵׁב הַנֶּגֶב – זֶה עֲמָלֵק, שֶׁנֶּאֱמַר: "עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב" (במדבר יג,כט). וְשִׁנָּה אֶת לְשׁוֹנוֹ לְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן כְּנַעַן, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ יִשְׂרָאֵל מִתְפַּלְּלִים לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָתֵת כְּנַעֲנִים בְּיָדָם, וְהֵם אֵינָן כְּנַעֲנִים. רָאוּ יִשְׂרָאֵל לְבוּשֵׁיהֶם כִּלְבוּשֵׁי עֲמָלֵקִים, וּלְשׁוֹנָם לְשׁוֹן כְּנַעַן; אָמְרוּ: נִתְפַּלֵּל סְתָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "אִם נָתֹן תִּתֵּן אֶת הָעָם הַזֶּה בְּיָדִי" (להלן פסוק ב).
דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים – דֶּרֶךְ הַנֶּגֶב, שֶׁהָלְכוּ בָּהּ מְרַגְּלִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב" (במדבר יג,כב). דָּבָר אַחֵר: "דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים", דֶּרֶךְ הַתַּיָּר הַגָּדוֹל הַנּוֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לָתוּר לָהֶם מְנוּחָה" (במדבר י,לג; תנחומא שם).
וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי – אֵינָהּ אֶלָּא שִׁפְחָה אַחַת.

(ב) וְהַחֲרַמְתִּי – אַקְדִּישׁ שְׁלָלָם לַגָּבוֹהַּ.

(ג) וַיַּחֲרֵם אֶתְהֶם – בַּהֲרִיגָה.
וְאֶת עָרֵיהֶם – חֶרְמֵי גָּבוֹהַּ.

(ד) דֶּרֶךְ יַם סוּף – כֵּיוָן שֶׁמֵּת אַהֲרֹן וּבָאת עֲלֵיהֶם מִלְחָמָה זוֹ, חָזְרוּ לַאֲחוֹרֵיהֶם דֶּרֶךְ יַם סוּף; הוּא הַדֶּרֶךְ שֶׁחָזְרוּ לָהֶם כְּשֶׁנִּגְזְרָה עֲלֵיהֶם גְּזֵרַת מְרַגְּלִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּסְעוּ הַמִּדְבָּרָה דֶּרֶךְ יַם סוּף" (דברים א,מ). וְכָאן חָזְרוּ לַאֲחוֹרֵיהֶם שֶׁבַע מַסָּעוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נָסְעוּ מִבְּאֵרֹת בְּנֵי יַעֲקָן מוֹסֵרָה שָׁם מֵת אַהֲרֹן" (דברים י,ו). וְכִי בְּמוֹסֵרָה מֵת? וַהֲלֹא בְּהֹר הָהָר מֵת! אֶלָּא שָׁם חָזְרוּ וְהִתְאַבְּלוּ עָלָיו וְהִסְפִּידוּהוּ כְּאִלּוּ הוּא בִּפְנֵיהֶם. וְצֵא וּבְדֹק בַּמַּסָּעוֹת, וְתִמְצָאֵם שֶׁבַע מַסָּעוֹת מִן מוֹסֵרָה עַד הֹר הָהָר (מדרש תנחומא חוקת יח).
לִסְבֹּב אֶת אֶרֶץ אֱדוֹם – שֶׁלֹּא נְתָנָם לַעֲבֹר בְּאַרְצוֹ.
וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ הָעָם בַּדָּרֶךְ – בְּטוֹרַח הַדֶּרֶךְ שֶׁהֻקְשָׁה לָהֶם. אָמְרוּ: עַכְשָׁו הָיִינוּ קְרוֹבִים לִכָּנֵס לָאָרֶץ, וְאָנוּ חוֹזְרִים לַאֲחוֹרֵינוּ? כָּךְ חָזְרוּ אֲבוֹתֵינוּ, וְנִשְׁתָּהוּ שְׁלֹשִׁים וּשְׁמוֹנֶה שָׁנָה עַד הַיּוֹם; לְפִיכָךְ קָצְרָה נַפְשָׁם בְּעִנּוּי הַדֶּרֶךְ. וּבִלְשׁוֹן לַעַז אינקרו"ט לו"ר [encrot lor = נמאס להם^[18]]. וְלֹא יִתָּכֵן לוֹמַר "וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ הָעָם בַּדָּרֶךְ" – בִּהְיוֹתָם בַּדֶּרֶךְ, וְלֹא פֵּרֵשׁ בּוֹ בַּמֶּה קָצְרָה. שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁתִּמְצָא קִצּוּר נֶפֶש בַּמִּקְרָא, מְפֹרָֹש שָׁם בַּמֶּה קָצְרָה; כְּגוֹן: "וַתִּקְצַר נַפְשִׁי בָּהֶם" (זכריה יא,ח), וּכְגוֹן: "וַתִּקְצַר נַפְשׁוֹ בַּעֲמַל יִשְׂרָאֵל" (שופטים י,טז). וְכָל דָּבָר הַקָּשֶׁה עַל אָדָם, נוֹפֵל בּוֹ לְשׁוֹן קִצּוּר נֶפֶשׁ, כְּאָדָם שֶׁהַטֹּרַח בָּא עָלָיו, וְאֵין דַּעְתּוֹ רְחָבָה לְקַבֵּל אוֹתוֹ הַדָּבָר, וְאֵין לוֹ מָקוֹם בְּתוֹךְ לִבּוֹ לָגוּר שָׁם אוֹתוֹ הַצַּעַר. וּבַדָּבָר הַמַּטְרִיחַ נוֹפֵל לְשׁוֹן גֹּדֶל, שֶׁגָּדוֹל הוּא וְכָבֵד עַל הָאָדָם, כְּגוֹן: "וְגַם נַפְשָׁם בָּחֲלָה בִי" (זכריה שם), גָּדְלָה עָלַי; "וְיִגְאֶה כַּשַּׁחַל תְּצוּדֵנִי" (איוב י,טז). כְּלָלוֹ שֶׁל פֵּרוּשׁ, כָּל לְשׁוֹן קִצּוּר נֶפֶשׁ בְּדָבָר – לְשׁוֹן 'שֶׁאֵין יָכוֹל לְסָבְלוֹ' הוּא, שֶׁאֵין הַדַּעַת סוֹבַלְתּוֹ.

(ה) בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה – הִשְׁווּ עֶבֶד לְקוֹנוֹ (מדרש תנחומא חוקת יט).
לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ – שְׁנֵיהֶם שָׁוִים.
וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה – אַף זֶה לְשׁוֹן קִצּוּר נֶפֶשׁ וּמִאוּס.
בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל – לְפִי שֶׁהַמָּן נִבְלַע בָּאֵיבָרִים, קְרָאוּהוּ קְלֹקֵל; אָמְרוּ: עָתִיד הַמָּן הַזֶּה שֶׁיִּתְפַּח בְּמֵעֵינוּ! כְּלוּם יֵשׁ יְלוּד אִשָּׁה שֶׁמַּכְנִיס וְאֵינוֹ מוֹצִיא? (יומא ע"ה ע"ב).

(ו) אֵת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים – שֶׁשּׂוֹרְפִים אֶת הָאָדָם בְּאֶרֶס שִׁנֵּיהֶם (מדרש תנחומא חוקת יט).
וַיְנַשְּׁכוּ אֶת הָעָם – יָבֹא נָחָשׁ, שֶׁלָּקָה עַל הוֹצָאַת דִּבָּה, וְיִפָּרַע מִמּוֹצִיאֵי דִּבָּה; יָבֹא נָחָשׁ, שֶׁכָּל הַמִּינִין נִטְעָמִין לוֹ טַעַם אֶחָד^[19], וְיִפָּרַע מִכְּפוּיֵי טוֹבָה, שֶׁדָּבָר אֶחָד מִשְׁתַּנֶּה לָהֶם לְכַמָּה טְעָמִים (שם).

(ז) וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶה – מִכָּאן לְמִי שֶׁמְּבַקְּשִׁים מִמֶּנּוּ מְחִילָה, שֶׁלֹּא יְהֵא אַכְזָרִי מִלִּמְחֹל (מדרש תנחומא חוקת יט).

(ח) עַל נֵס – עַל כְּלוֹנָס שֶׁקּוֹרִין פיר̃ק"א [perche = מוט] בְּלַעַז. וְכֵן: "וְכַנֵּס עַל הַגִּבְעָה" (ישעיהו ל,יז); "אָרִים נִסִּי" (שם מט,כב); "שְׂאוּ נֵס" (שם יג,ב). וּלְפִי שֶׁהוּא גָּבֹהַּ לְאוֹת וְלִרְאִיָּה, קוֹרְאוֹ "נֵס".
כָּל הַנָּשׁוּךְ – אֲפִלּוּ כֶּלֶב אוֹ חֲמוֹר נוֹשְׁכוֹ, הָיָה נִזּוֹק וּמִתְנַוְנֶה וְהוֹלֵךְ; אֶלָּא שֶׁנְּשִׁיכַת הַנָּחָשׁ מְמַהֶרֶת לְהָמִית. לְכָךְ נֶאֱמַר כָּאן: וְרָאָה אֹתוֹ, רְאִיָּה בְּעָלְמָא, וּבִנְשִׁיכַת הַנָּחָשׁ נֶאֱמַר: "וְהִבִּיט", "וְהָיָה אִם נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת אִישׁ וְהִבִּיט" וְגוֹמֵר (להלן פסוק ט), שֶׁלֹּא הָיָה מְמַהֵר נְשׁוּךְ הַנָּחָשׁ לְהִתְרַפְּאוֹת אֶלָּא אִם כֵּן מַבִּיט בּוֹ בְּכַוָּנָה (ירושלמי ר"ה פ"ג ה"ט). וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: וְכִי נָחָשׁ מֵמִית אוֹ מְחַיֶּה? אֶלָּא, בִּזְמַן שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מִסְתַּכְּלִין כְּלַפֵּי מַעְלָה וּמְשַׁעְבְּדִין אֶת לִבָּם לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, הָיוּ מִתְרַפְּאִים; וְאִם לַאו, הָיוּ נִמּוֹקִים (משנה ר"ה פ"ג מ"ח; ר"ה כ"ט ע"א).

(ט) נְחַשׁ נְחֹשֶׁת – לֹא נֶאֱמַר לוֹ לַעֲשׂוֹתוֹ שֶׁל נְחֹשֶׁת; אֶלָּא אָמַר מֹשֶׁה: הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קוֹרְאוֹ נָחָשׁ, וַאֲנִי אֶעֱשֶׂנּוּ שֶׁל נְחֹשֶׁת, לָשׁוֹן נוֹפֵל עַל לָשׁוֹן (ירושלמי ר"ה שם; ב"ר לא,ח).

(יא) בְּעִיֵּי הָעֲבָרִים – לֹא יָדַעְתִּי לָמָּה נִקְרָא שְׁמָם 'עִיִּים'. וְ'עִי' לְשׁוֹן חֻרְבָּה הוּא, דָּבָר הַטָּאוּט בְּמַטְאֲטֵא, וְהָעַיִ"ן בּוֹ יְסוֹד לְבַדָּהּ; וְהוּא מִלְּשׁוֹן "יָעִים" (במדבר ד,יד); "וְיָעָה בָרָד" (ישעיהו כח,יז).
הָעֲבָרִים – דֶּרֶךְ מַעֲבַר הָעוֹבְרִים שָׁם אֶת הַר נְבוֹ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן, שֶׁהוּא מַפְסִיק בֵּין אֶרֶץ מוֹאָב לְאֶרֶץ אֱמוֹרִי.
עַל פְּנֵי מוֹאָב מִמִּזְרַח הַשָּׁמֶשׁ – בְּמִזְרָחָהּ שֶׁל אֶרֶץ מוֹאָב.

(יג) מִגְּבֻל הָאֱמוֹרִי – תְּחוּם סוֹף מֶצֶר שֶׁלָּהֶם. וְכֵן גְּבוּל מוֹאָב, לְשׁוֹן קָצֶה וָסוֹף.
מֵעֵבֶר אַרְנוֹן – הִקִּיפוּ אֶרֶץ מוֹאָב כָּל דְּרוֹמָהּ וּמִזְרָחָהּ, עַד שֶׁבָּאוּ מֵעֵבֶר הַשֵּׁנִי לְאַרְנוֹן בְּתוֹךְ אֶרֶץ הָאֱמוֹרִי, בִּצְפוֹנָהּ שֶׁל אֶרֶץ מוֹאָב.
הַיֹּצֵא מִגְּבֻל הָאֱמֹרִי – רְצוּעָה יוֹצְאָה מִגְּבוּל הָאֱמוֹרִי, וְהִיא שֶׁל אֱמוֹרִיִּים, וְנִכְנֶסֶת לִגְבוּל מוֹאָב עַד אַרְנוֹן, שֶׁהוּא גְּבוּל מוֹאָב. וְשָׁם חָנוּ יִשְֹרָאֵל, וְלֹא בָּאוּ לִגְבוּל מוֹאָב, כִּי אַרְנוֹן גְּבוּל מוֹאָב, וְהֵם לֹא נָתְנוּ לָהֶם רְשׁוּת לַעֲבֹר בְּאַרְצָם. וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא פֵּרְשָׁה מֹשֶׁה, פֵּרְשָׁהּ יִפְתָּח, כְּמוֹ שֶׁאָמַר יִפְתָּח: "וְגַם אֶל מֶלֶךְ מוֹאָב שָׁלַח וְלֹא אָבָה" (שופטים יא,יז); וּמֹשֶׁה רְמָזָהּ: "כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ לִי בְּנֵי עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר וְהַמּוֹאָבִים הַיֹּשְׁבִים בְּעָר" (דברים ב,כט); מָה אֵלּוּ לֹא נְתָנוּם לַעֲבֹר בְּתוֹךְ אַרְצָם, אֶלָּא הִקִּיפוּם סָבִיב, אַף מוֹאָב כֵּן.

(יד) עַל כֵּן – עַל חֲנָיָה זוֹ וְנִסִּים שֶׁנַּעֲשׂוּ בָּהּ, יֵאָמֵר בְּסֵפֶר מִלְחֲמֹת ה': כְּשֶׁמְּסַפְּרִים נִסִּים שֶׁנַּעֲשׂוּ לַאֲבוֹתֵינוּ, יְסַפְּרוּ אֶת וָהֵב וְגוֹמֵר.
אֶת וָהֵב – כְּמוֹ 'אֶת יָהֵב', כְּמוֹ שֶׁיֵּאָמֵר מִן 'יָעַד' "וָעֶד", כֵּן יֵאָמֵר מִן 'יָהֵב' וָהֵב. וְהַוָּי"ו יְסוֹד הוּא, כְּלוֹמַר: אֶת אֲשֶׁר יָהַב לָהֶם וְהִרְבָּה נִסִּים בְּיַם סוּף.
וְאֶת הַנְּחָלִים אַרְנוֹן – כְּשֵׁם שֶׁמְּסַפְּרִים בְּנִסֵּי יַם סוּף, כָּךְ יֵשׁ לְסַפֵּר בְּנִסֵּי נַחֲלֵי אַרְנוֹן, שֶׁאַף כָּאן נַעֲשׂוּ נִסִּים גְּדוֹלִים. וּמָה הֵם הַנִּסִּים?–

(טו) וְאֶשֶׁד הַנְּחָלִים – תַּרְגּוּם שֶׁל 'שָׁפַךְ,' אֲשַׁד'. שֶׁפֶךְ הַנְּחָלִים, שֶׁנִּשְׁפַּךְ שָׁם דַּם אֱמוֹרִיִּים, שֶׁהָיוּ נֶחְבָּאִים שָׁם. לְפִי שֶׁהָיוּ הֶהָרִים גְּבוֹהִים, וְהַנַּחַל עָמֹק וְקָצָר, וְהֶהָרִים סְמוּכִים זֶה לָזֶה; אָדָם עוֹמֵד עַל הָהָר מִזֶּה וּמְדַבֵּר עִם חֲבֵרוֹ בָּהָר מִזֶּה, וְהַדֶּרֶךְ עוֹבֵר בְּתוֹךְ הַנַּחַל. אָמְרוּ אֱמוֹרִיִּים: כְּשֶׁיִּכָּנְסוּ יִשְׂרָאֵל לְתוֹךְ הַנַּחַל לַעֲבֹר, נֵצֵא מִן הַמְּעָרוֹת שֶׁבְּהָרִים שֶׁלְּמַעְלָה מֵהֶם, וְנַהַרְגֵם בְּחִצִּים וְאַבְנֵי בָּלִיסְטְרָאוֹת. וְהָיוּ אוֹתָן הַנְּקָעִים בָּהָר שֶׁל צַד מוֹאָב, וּבָהָר שֶׁל צַד אֱמוֹרִיִּים הָיוּ כְּנֶגֶד אוֹתָן נְקָעִים כְּמִין קְרָנוֹת וְשָׁדַיִם בּוֹלְטִין לַחוּץ. כֵּיוָן שֶׁבָּאוּ יִשְׂרָאֵל לַעֲבֹר, נִזְדַּעֲזֵעַ הָהָר שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כְּשִׁפְחָה הַיּוֹצֵאת לְהַקְבִּיל פְּנֵי גְבִרְתָּהּ, וְנִתְקָרֵב לְצַד הַר שֶׁל מוֹאָב, וְנִכְנְסוּ אוֹתָן הַשָּׁדַיִם לְתוֹךְ אוֹתָן נְקָעִים וַהֲרָגוּם. וְזֶהוּ אֲשֶׁר נָטָה לְשֶׁבֶת עָר, שֶׁהָהָר נָטָה מִמְּקוֹמוֹ וְנִתְקָרֵב לְצַד מוֹאָב וְנִדְבַּק בּוֹ. וְזֶהוּ וְנִשְׁעַן לִגְבוּל מוֹאָב [וְעָבְרוּ יִשְׂרָאֵל עַל הֶהָרִים, וְלֹא יָדְעוּ הַנִּסִּים הָאֵלּוּ, אֶלָּא עַל יְדֵי הַבְּאֵר שֶׁנִּכְנַס לְשָׁם] (מדרש תנחומא חוקת כ).

(טז) וּמִשָּׁם בְּאֵרָה – מִשָּׁם בָּא הָאֶשֶׁד אֶל הַבְּאֵר. כֵּיצַד? אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מִי מוֹדִיעַ לְבָנַי הַנִּסִּים הַלָּלוּ? [הַמָּשָׁל אוֹמֵר: נָתַתָּ פַּת לְתִינוֹק, הוֹדִיעַ לְאִמּוֹ (שבת י' ע"ב)]. לְאַחַר שֶׁעָבְרוּ, חָזְרוּ הֶהָרִים לִמְקוֹמָם, וְהַבְּאֵר יָרְדָה לְתוֹךְ הַנַּחַל וְהֶעֶלְתָה מִשָּׁם דַּם הַהֲרוּגִים וּזְרוֹעוֹת וְאֵיבָרִים וּמוֹלִיכַתָּן סְבִיב הַמַּחֲנֶה, וְיִשְׂרָאֵל רָאוּ וְאָמְרוּ שִׁירָה (תנחומא שם).

(יז) עֲלִי בְאֵר – מִתּוֹךְ הַנַּחַל, וְהַעֲלִי מַה שֶׁאַתְּ מַעֲלָה. וּמִנַּיִן שֶׁהַבְּאֵר הוֹדִיעָה לָהֶם? שֶׁנֶּאֱמַר: וּמִשָּׁם בְּאֵרָה; וְכִי מִשָּׁם הָיְתָה? וַהֲלֹא מִתְּחִלַּת אַרְבָּעִים שָׁנָה הָיְתָה עִמָּהֶם! אֶלָּא שֶׁיָּרְדָה לְפַרְסֵם אֶת הַנִּסִּים. וְכֵן אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל, הַשִּׁירָה הַזֹּאת נֶאֶמְרָה בְּסוֹף אַרְבָּעִים, וְהַבְּאֵר נִתְּנָה לָהֶם מִתְּחִלַּת אַרְבָּעִים; מָה רָאָה לִכָּתֵב כָּאן? אֶלָּא הָעִנְיָן הַזֶּה נִדְרָשׁ לְמַעְלָה הֵימֶנּוּ (שם).

(יח) בְּאֵר חֲפָרוּהָ – זֹאת הִיא הַבְּאֵר אֲשֶׁר חֲפָרוּהָ שָׂרִים, מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן.
בְּמִשְׁעֲנֹתָם – בַּמַּטֶּה.
ומִמִּדְבָּר – נִתְּנָה לָהֶם (תנחומא כא).

(יט) וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל – כְּתַרְגּוּמוֹ ["וּמִדְּאִתְיְהֵיבַת לְהוֹן נָחֲתָא עִמְּהוֹן לְנַחְלַיָּא, וּמִנַּחְלַיָּא סָלְקָא עִמְּהוֹן לְרָמָתָא"; וּמִשֶּׁנִּתְּנָה לָהֶם יָרְדָה עִמָּהֶם לַנְּחָלִים, וּמֵהַנְּחָלִים עָלְתָה עִמָּהֶם לָרָמוֹת].

(כ) וּמִבָּמוֹת הַגַּיְא אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה מוֹאָב – כִּי שָׁם מֵת מֹשֶׁה, וְשָׁם בָּטְלָה הַבְּאֵר. דָּבָר אַחֵר: "כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם" לעיל פסוק יח); כָּל נָשִׂיא וְנָשִׂיא, כְּשֶׁהָיוּ חוֹנִים, נוֹטֵל מַקְלוֹ וּמוֹשֵׁךְ אֵצֶל דִּגְלוֹ וּמַחֲנֵהוּ, וּמֵי הַבְּאֵר נִמְשָׁכִין דֶּרֶךְ אוֹתוֹ סִימָן וּבָאִין לִפְנֵי חֲנָיַת כָּל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט (מדרש תנחומא חוקת כא).
בִּמְחֹקֵק – עַל פִּי מֹשֶׁה, שֶׁנִּקְרָא מְחוֹקֵק, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי שָׁם חֶלְקַת מְחֹקֵק סָפוּן" (דברים לג,כא). וְלָמָּה לֹא נִזְכַּר [שְׁמוֹ שֶׁל מֹשֶׁה] בְּשִׁירָה זוֹ? לְפִי שֶׁלָּקָה עַל יְדֵי הַבְּאֵר. וְכֵיוָן שֶׁלֹּא נִזְכַּר שְׁמוֹ שֶׁל מֹשֶׁה, לֹא נִזְכַּר שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיוּ מְזַמְּנִין אוֹתוֹ לִסְעֻדָּה; אָמַר: אִם אוֹהֲבִי שָׁם אֲנִי שָׁם, וְאִם לָאו אֵינִי הוֹלֵךְ (תנחומא שם).
רֹאשׁ הַפִּסְגָּה – כְּתַרְגּוּמוֹ, "רֵישׁ רָמָתָא" [רֹאשׁ הַגְּבָעוֹת].
פִּסְגָּה – לְשׁוֹן גֹּבַהּ, וְכֵן: "פַּסְּגוּ אַרְמְנוֹתֶיהָ" (תהלים מח,יד), הַגְבִּיהוּ אַרְמְנוֹתֶיהָ.
וְנִשְׁקָפָה – אוֹתָהּ הַפִּסְגָּה עַל פְּנֵי הַמָּקוֹם שֶׁשְּׁמוֹ יְשִׁימוֹן, וְהוּא לְשׁוֹן מִדְבָּר, שֶׁהוּא שָׁמֵם. דָּבָר אַחֵר: וְנִשְׁקָפָה הַבְּאֵר עַל פְּנֵי הַיְשִׁימוֹן, שֶׁנִּגְנְזָה בְּיַמָּהּ שֶׁל טְבֶרְיָא, וְהָעוֹמֵד עַל הַיְשִׁימוֹן – מַבִּיט וְרוֹאֶה כְּמִין כְּבָרָה בַּיָּם, וְהִיא הַבְּאֵר; כָּךְ דָּרַשׁ רַבִּי תַּנְחוּמָא (כא).

(כא) וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים – וּבְמָקוֹם אַחֵר תּוֹלֶה הַשְּׁלִיחוּת בְּמֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וָאֶשְׁלַח מַלְאָכִים מִמִּדְבַּר קְדֵמוֹת" (דברים ב,כו), וְכֵן: "וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה מַלְאָכִים מִקָּדֵשׁ אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם" (במדבר כ,יד). וּבְיִפְתָּח הוּא אוֹמֵר: "וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם" וְגוֹמֵר (שופטים יא,יז)? הַכְּתוּבִים הַלָּלוּ צְרִיכִים זֶה לָזֶה, זֶה נוֹעֵל וְזֶה פּוֹתֵחַ; שֶׁמֹּשֶׁה הוּא יִשְׂרָאֵל, וְיִשְׂרָאֵל הֵם מֹשֶׁה. לוֹמַר לְךָ, שֶׁנְּשִׂיא הַדּוֹר הוּא כְּכָל הַדּוֹר, כִּי הַנָּשִׂיא הוּא הַכֹּל (מדרש תנחומא חוקת כג).

(כב) אֶעְבְּרָה בְאַרְצֶךָ – אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִצְטַוּוּ לִפְתֹּחַ לָהֶם בְּשָׁלוֹם, בִּקְּשׁוּ מֵהֶם שָׁלוֹם (מדרש תנחומא חוקת כב).

(כג) וְלֹא נָתַן סִיחֹן וְגוֹמֵר – לְפִי שֶׁכָּל מַלְכֵי כְּנַעַן הָיוּ מַעֲלִין לוֹ מַס, שֶׁהָיָה שׁוֹמְרָם שֶׁלֹּא יַעַבְרוּ עֲלֵיהֶם גְּיָסוֹת. כֵּיוָן שֶׁאָמְרוּ לוֹ יִשְׂרָאֵל: "אֶעְבְּרָה בְאַרְצֶךָ" (פסוק כב), אָמַר לָהֶם: כָּל עַצְמִי אֵינִי יוֹשֵׁב כָּאן אֶלָּא לְשָׁמְרָם מִפְּנֵיכֶם, וְאַתֶּם אוֹמְרִים כָּךְ (מדרש תנחומא חוקת כג)?
וַיֵּצֵא לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל – אִלּוּ הָיְתָה חֶשְׁבּוֹן מְלֵאָה יִתּוּשִׁין, אֵין כָּל בִּרְיָה יְכוֹלָה לְכָבְשָׁהּ; וְאִם הָיָה סִיחוֹן בִּכְפָר חַלָּשׁ, אֵין כָּל אָדָם יָכוֹל לְכָבְשׁוֹ, וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁהָיָה בְּחֶשְׁבּוֹן. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מָה אֲנִי מַטְרִיחַ עַל בָּנַי כָּל זֹאת, לָצוּר עַל כָּל עִיר וָעִיר? נָתַן בְּלֵב כָּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה לָצֵאת מִן הָעֲיָרוֹת, וְנִתְקַבְּצוּ כֻּלָּם לְמָקוֹם אֶחָד, וְשָׁם נָפְלוּ, וּמִשָּׁם הָלְכוּ יִשְׂרָאֵל אֶל הֶעָרִים וְאֵין עוֹמֵד לְנֶגְדָּם, כִּי אֵין שָׁם אֶלָּא נָשִׁים וָטַף (שם).

(כד) כִּי עַז – וּמַהוּ חָזְקוֹ? הַתְרָאָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁאָמַר לָהֶם: "אַל תְּצֻרֵם" וְגוֹמֵר (דברים ב,יט).

(כה) בְּנֹתֶיהָ – כְּפָרִים הַסְּמוּכִים לָהּ.

(כו) וְהוּא נִלְחַם וְגוֹמֵר – לָמָּה הֻצְרַךְ לְהִכָּתֵב? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: "אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב" (דברים ב,ט), וְחֶשְׁבּוֹן מִשֶּׁל מוֹאָב הָיְתָה, כָּתַב לָנוּ שֶׁסִּיחוֹן לְקָחָהּ מֵהֶם, וְעַל יָדוֹ טָהֲרָה לְיִשְֹרָאֵל (מדרש תנחומא חוקת כג; חולין ס' ע"ב).
מִיָּדוֹ – מֵרְשׁוּתוֹ (ב"מ נ"ו ע"ב).

(כז) עַל כֵּן – עַל אוֹתָהּ מִלְחָמָה שֶׁנִּלְחַם סִיחוֹן בְּמוֹאָב.
יֹאמְרוּ הַמֹּשְׁלִים – בִּלְעָם, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: "וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ" (במדבר כג,יז).
הַמֹּשְׁלִים – בִּלְעָם וּבְעוֹר (מדרש תנחומא חוקת כד); וְהֵם אָמְרוּ: "בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן", שֶׁלֹּא הָיָה סִיחוֹן יָכוֹל לְכָבְשָׁהּ, וְהָלַךְ וְשָׂכַר אֶת בִּלְעָם לְקַלְּלוֹ (שם). וְזֶהוּ שֶׁאָמַר לוֹ בָּלָק: "כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ" וְגוֹמֵר (במדבר כב,ו; מדרש תנחומא בלק ד).
תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן – חֶשְׁבּוֹן בְּשֵׁם סִיחוֹן, לִהְיוֹת עִירוֹ.

(כח) כִּי אֵשׁ יָצְאָה מֵחֶשְׁבּוֹן – מִשֶּׁכְּבָשָׁהּ סִיחוֹן.
אָכְלָה עָר מוֹאָב – שֵׁם אוֹתָהּ הַמְּדִינָה קָרוּי 'עָר' בְּלָשׁוֹן עִבְרִי וּ'לְחָיַת' בְּלָשׁוֹן אֲרַמִּי.
עָר מוֹאָב – עָר שֶׁל מוֹאָב.

(כט) אוֹי לְךָ מוֹאָב – שֶׁקִּלְּלוּ אֶת מוֹאָב שֶׁיִּמָּסְרוּ בְּיָדוֹ (מדרש תנחומא חוקת כד).
כְּמוֹשׁ – שֵׁם אֱלֹהֵי מוֹאָב (שופטים יא,כד).
נָתַן – הַנּוֹתֵן אֶת בָּנָיו שֶׁל מוֹאָב.
פְּלֵיטִים – נָסִים וּפְלֵטִים מֵחֶרֶב, וְאֶת בְּנוֹתָיו בַּשְּׁבִית וְגוֹמֵר.

(ל) וַנִּירָם אָבַד – מַלְכוּת שֶׁלָּהֶם.
אָבַד חֶשְׁבּוֹן עַד דִּיבֹן – מַלְכוּת וְעֹל שֶׁהָיָה לְמוֹאָב בְּחֶשְׁבּוֹן, אָבַד מִשָּׁם; וְכֵן עַד דִּיבֹן, תַּרְגּוּם שֶׁל "סָר" – "עַד", כְּלוֹמַר: סָר נִיר מִדִּיבֹן. "נִיר" – לְשׁוֹן מַלְכוּת וְעֹל מֶמְשֶׁלֶת אִישׁ, כְּמוֹ: "לְמַעַן הֱיוֹת נִיר לְדָוִד עַבְדִּי" (מל"א יא,לו).
וַנַּשִּׁים – שִׁי"ן דְּגוּשָׁה, לְשׁוֹן שְׁמָמָה; כָּךְ יֹאמְרוּ הַמּוֹשְׁלִים: וַנַּשִּׁים אוֹתָם עַד נֹפַח, הֲשִׁמּוֹנוּם עַד נֹפַח.

(לב) וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לְרַגֵּל אֶת יַעְזֵר וְגוֹמֵר – הַמְּרַגְּלִים לְכָדוּהָ; אָמְרוּ: לֹא נַעֲשֶׂה כָּרִאשׁוֹנִים, בְּטוּחִים אָנוּ בְּכֹחַ תְּפִלָּתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה לְהִלָּחֵם (מדרש תנחומא חוקת כד).

(לד) אַל תִּירָא אֹתוֹ – שֶׁהָיָה מֹשֶׁה יָרֵא לְהִלָּחֵם, שֶׁמָּא תַּעֲמֹד לוֹ זְכוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיָּבֹא הַפָּלִיט" (בראשית יד,יג), הוּא עוֹג, שֶׁפָּלַט מִן הָרְפָאִים שֶׁהִכּוּ כְּדָרְלָעֹמֶר וַחֲבֵרָיו בְּעַשְׁתְּרוֹת קַרְנַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: "רַק עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן נִשְׁאַר מִיֶּתֶר הָרְפָאִים" (דברים ג,יא; מדרש תנחומא חוקת כה).

(לה) וַיַּכּוּ אֹתוֹ – מֹשֶׁה הֲרָגוֹ, כִּדְאִיתָא בִּבְרָכוֹת בְּהָרוֹאֶה (ברכות נ"ד ע"ב), עֲקַר טוּרָא בַּר תְּלָתָא פַּרְסֵי וְכוּלֵּיהּ.

פרשת בלק

פרק כב

(ב) וַיַּרְא בָּלָק בֶּן צִפּוֹר אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לָאֱמֹרִי – אָמַר: אִלּוּ^[20] שְׁנֵי מְלָכִים, שֶׁהָיִינוּ בְּטוּחִים עֲלֵיהֶם, לֹא עָמְדוּ בִּפְנֵיכֶם; אָנוּ – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! לְפִיכָךְ וַיָּגָר מוֹאָב (מדרש תנחומא בלק ב).

(ג) וַיָּגָר – לְשׁוֹן מוֹרָא (שם), כְּמוֹ: "גּוּרוּ לָכֶם" (איוב יט,כט).
וַיָּקָץ מוֹאָב – קָצוּ בְּחַיֵּיהֶם, כְּמוֹ: "קַצְתִּי בְחַיַּי" (בראשית כז,מו); וְהוּא מִקְרָא קָצָר.

(ד) אֶל זִקְנֵי מִדְיָן – וַהֲלֹא מֵעוֹלָם הָיוּ שׂוֹנְאִים זֶה אֶת זֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: "הַמַּכֶּה אֶת מִדְיָן בִּשְׂדֵה מוֹאָב" (בראשית לו,לה), שֶׁבָּאוּ מִדְיָן עַל מוֹאָב לַמִּלְחָמָה? אֶלָּא מִיִּרְאָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל עָשֹוּ שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם. וּמָה רָאָה מוֹאָב לִטֹּל עֵצָה מִמִּדְיָן? כֵּיוָן שֶׁרָאוּ אֶת יִשְׂרָאֵל נוֹצְחִים שֶׁלֹּא כְּמִנְהַג הָעוֹלָם, אָמְרוּ: מַנְהִיגָם שֶׁל אֵלּוּ בְּמִדְיָן נִתְגַּדֵּל; נִשְׁאַל מֵהֶם מַה מִּדָּתוֹ. אָמְרוּ לָהֶם: אֵין כֹּחוֹ אֶלָּא בְּפִיו. אָמְרוּ: אַף אָנוּ נָבוֹא עֲלֵיהֶם בְּאָדָם שֶׁכֹּחוֹ בְּפִיו (מדרש תנחומא בלק ג).
כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר – כָּל מַה שֶּׁהַשּׁוֹר מְלַחֵךְ, אֵין בּוֹ סִימַן בְּרָכָה (שם).
בָּעֵת הַהִוא – לֹא הָיָה רָאוּי לְמַלְכוּת. מִנְּסִיכֵי מִדְיָן הָיָה, וְכֵיוָן שֶׁמֵּת סִיחוֹן, מִנּוּהוּ עֲלֵיהֶם לְצֹרֶךְ שָׁעָה (שם ד).

(ה) פְּתוֹרָה – כַּשּׁוּלְחָנִי הַזֶּה^[21] שֶׁהַכֹּל מְרִיצִין לוֹ מָעוֹת, כָּךְ כָּל הַמְּלָכִים מְרִיצִין לוֹ אִגְּרוֹתֵיהֶם. וּלְפִי פְּשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא, כָּךְ שֵׁם הַמָּקוֹם (שם).
אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹ – שֶׁל בָּלָק. מִשָּׁם הָיָה, וְזֶה הָיָה מִתְנַבֵּא וְאוֹמֵר לוֹ: עָתִיד אַתָּה לִמְלֹךְ (שם). וְאִם תֹּאמַר: מִפְּנֵי מָה הִשְׁרָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁכִינָתוֹ עַל גּוֹי רָשָׁע? כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה פִּתְחוֹן פֶּה לָאֻמּוֹת לוֹמַר: אִלּוּ הָיָה לָנוּ נְבִיאִים – חָזַרְנוּ לְמוּטָב. הֶעֱמִיד לָהֶם נְבִיאִים, וְהֵם פָּרְצוּ גֶּדֶר הָעוֹלָם; שֶׁבַּתְּחִלָּה הָיוּ גְּדוּרִים בַּעֲרָיוֹת, וְזֶה נָתַן לָהֶם עֵצָה לְהַפְקִיר עַצְמָן לִזְנוּת (שם א).
לִקְרֹא לוֹ – הַקְּרִיאָה הָיְתָה שֶׁלּוֹ וְלַהֲנָאָתוֹ, שֶׁהָיָה פּוֹסֵק לוֹ מָמוֹן הַרְבֵּה.
עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם – וְאִם תֹּאמַר: מַה מַּזִּיקְךָ (שם ד)?–
הִנֵּה כִסָּה אֶת עֵין הָאָרֶץ – סִיחוֹן וְעוֹג שֶׁהָיוּ שׁוֹמְרִים אוֹתָנוּ, עָמְדוּ עֲלֵיהֶם וַהֲרָגוּם (שם).
וְהוּא יֹשֵׁב מִמֻּלִי – חָסֵר כְּתִיב, קְרוֹבִים הֵם לְהַכְרִיתֵנִי, כְּמוֹ: "כִּי אֲמִילַם" (תהלים קיח,י; תנחומא שם).

(ו) נַכֶּה בּוֹ – אֲנִי וְעַמִּי נַכֶּה בָּהֶם. דָּבָר אַחֵר, לְשׁוֹן מִשְׁנָה הוּא: "מְנַכֶּה לוֹ מִן הַדָּמִים" (משנה חולין י ג); לְחַסֵּר מֵהֶם מְעַט (תנחומא שם).
כִּי יָדַעְתִּי וְגוֹמֵר – עַל יְדֵי מִלְחֶמֶת סִיחוֹן, שֶׁעֲזַרְתּוֹ לְהַכּוֹת אֶת מוֹאָב (שם).

(ז) וּקְסָמִים בְּיָדָם – כָּל מִינֵי קְסָמִים; שֶׁלֹּא יֹאמַר, אֵין כְּלֵי תַּשְׁמִישִׁי עִמִּי. דָּבָר אַחֵר: קֶסֶם זֶה נָטְלוּ בְּיָדָם זִקְנֵי מִדְיָן; אָמְרוּ: אִם יָבֹא עִמָּנוּ בַּפַּעַם הַזֹּאת – יֵשׁ בּוֹ מַמָּשׁ, וְאִם יִדְחֵנוּ – אֵין בּוֹ תּוֹעֶלֶת. לְפִיכָךְ, כְּשֶׁאָמַר לָהֶם: "לִינוּ פֹה הַלַּיְלָה" (להלן פסוק ח), אָמְרוּ: אֵין בּוֹ תִּקְוָה, הִנִּיחוּהוּ וְהָלְכוּ לָהֶם; שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיֵּשְׁבוּ שָׂרֵי מוֹאָב עִם בִּלְעָם" (שם), אֲבָל זִקְנֵי מִדְיָן הָלְכוּ לָהֶם (תנחומא ה).

(ח) לִינוּ פֹה הַלַּיְלָה – אֵין רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שׁוֹרָה עָלָיו אֶלָּא בַּלַּיְלָה, וְכֵן לְכָל נְבִיאֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם (שם ח). וְכֵן לָבָן בַּחֲלוֹם הַלַּיְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל לָבָן הָאֲרַמִּי בַּחֲלוֹם הַלַּיְלָה" (בראשית לא,כד); כְּאָדָם הַהוֹלֵךְ אֶל פִּילַגְשׁוֹ בְּהֵחָבֵא (ויק"ר א,יג).
כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר ה' אֵלָי – אִם יַמְלִיכֵנִי לָלֶכֶת עִם בְּנֵי אָדָם כְּמוֹתְכֶם, אֵלֵךְ עִמָּכֶם; שֶׁמָּא אֵין כְּבוֹדוֹ לְתִתִּי לַהֲלֹךְ אֶלָּא עִם שָׂרִים גְּדוֹלִים מִכֶּם.
וַיֵּשְׁבוּ – לְשׁוֹן עַכָּבָה.

(ט) מִי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה עִמָּךְ – לְהַטְעוֹתוֹ בָּא. אָמַר: פְּעָמִים שֶׁאֵין הַכֹּל גָּלוּי לְפָנָיו, אֵין דַּעְתּוֹ שָׁוָה עָלָיו; אַף אֲנִי אֶרְאֶה עֵת שֶׁאוּכַל לְקַלֵּל וְלֹא יָבִין (מדרש תנחומא בלק ה).

(י) בָּלָק בֶּן צִפֹּר מֶלֶךְ מוֹאָב – אַף עַל פִּי שֶׁאֵינִי חָשׁוּב בְּעֵינֶיךָ, חָשׁוּב אֲנִי בְּעֵינֵי הַמְּלָכִים (שם).

(יא) קָבָה לִּי – זוֹ קָשָׁה מֵ"אָרָה לִּי", שֶׁהוּא נוֹקֵב וּמְפָרֵשׁ (שם).
וְגֵרַשְׁתִּיו – מִן הָעוֹלָם. וּבָלָק לֹא אָמַר אֶלָּא "וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן הָאָרֶץ" (לעיל פסוק ו); אֵינִי מְבַקֵּשׁ אֶלָּא לְהַסִּיעָם מֵעָלַי. וּבִלְעָם הָיָה שׂוֹנְאָם יוֹתֵר מִבָּלָק (תנחומא שם).

(יב) לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם – אָמַר לוֹ: אִם כֵּן, אֲקַלְּלֵם בִּמְקוֹמִי? אָמַר לוֹ: לֹא תָאֹר אֶת הָעָם. אָמַר לוֹ: אִם כֵּן, אֲבָרְכֵם? אָמַר לוֹ: אֵינָם צְרִיכִים לְבִרְכָתְךָ, כִּי בָרוּךְ הוּא. מָשָׁל אוֹמְרִים לַצִּרְעָה [ספרים אחרים: לַדְּבוֹרָה]: "לֹא מִדּוּבְשֵׁךְ וְלֹא מֵעוּקְצֵךְ" (תנחומא ו).

(יג) לַהֲלוֹךְ עִמָּכֶם – אֶלָּא עִם שָׂרִים גְּדוֹלִים מִכֶּם. לָמַדְנוּ שֶׁרוּחוֹ גְּבוֹהָה, וְלֹא רָצָה לְגַלּוֹת שֶׁהוּא בִּרְשׁוּתוֹ שֶׁל מָקוֹם אֶלָּא בִּלְשׁוֹן גַּסּוּת. לְפִיכָךְ "וַיֹּסֶף עוֹד בָּלָק" (להלן פסוק טו; תנחומא שם).

(יז) כִּי כַבֵּד אֲכַבֶּדְךָ מְאֹד – יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהָיִיתָ נוֹטֵל לְשֶׁעָבַר אֲנִי נוֹתֵן לָךְ (שם).

(יח) מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב – לָמַדְנוּ שֶׁנַּפְשׁוֹ רְחָבָה וּמְחַמֵּד מָמוֹן אֲחֵרִים. אָמַר: רָאוּי לוֹ לִתֵּן לִי כָּל כֶּסֶף וְזָהָב שֶׁלּוֹ! שֶׁהֲרֵי צָרִיךְ לִשְׂכֹּר חֵילוֹת רַבּוֹת, סָפֵק נוֹצֵחַ, סָפֵק אֵינוֹ נוֹצֵחַ; וַאֲנִי וַדַּאי נוֹצֵחַ (שם).
לֹא אוּכַל לַעֲבֹר – עַל כָּרְחוֹ גִּלָּה שֶׁהוּא בִּרְשׁוּת אֲחֵרִים; וְנִתְנַבֵּא כָּאן שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְבַטֵּל הַבְּרָכוֹת שֶׁנִּתְבָּרְכוּ הָאָבוֹת מִפִּי הַשְּׁכִינָה (שם).

(יט) גַּם אַתֶּם – פִּיו הִכְשִׁילוֹ: גַּם אַתֶּם סוֹפְכֶם לֵילֵךְ בְּפַחֵי נֶפֶשׁ כָּרִאשׁוֹנִים (שם).
מַה יֹּסֵף – לֹא יְשַׁנֶּה דְּבָרָיו מִבְּרָכָה לִקְלָלָה; הַלְוַאי שֶׁלֹּא יוֹסִיף לְבָרֵךְ. כָּאן נִתְנַבֵּא שֶׁעָתִיד לְהוֹסִיף לָהֶם בְּרָכוֹת עַל יָדוֹ (שם).

(כ) אִם לִקְרֹא לְךָ – אִם הַקְּרִיאָה שֶׁלְּךָ, וְסָבוּר אַתָּה לִטֹּל עָלֶיהָ שָׂכָר, קוּם לֵךְ אִתָּם.
וְאַךְ – עַל כָּרְחֲךָ, "אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ אוֹתוֹ תַעֲשֶׂה". וְאַף עַל פִּי כֵן – וַיֵּלֶךְ בִּלְעָם; אָמַר: שֶׁמָּא אֲפַתֶּנּוּ וְיִתְרַצֶּה.

(כא) וַיַּחֲבֹשׁ אֶת אֲתֹנוֹ – מִכַּאן שֶׁהַשִּׂנְאָה מְקַלְקֶלֶת אֶת הַשּׁוּרָה, שֶׁחָבַשׁ הוּא בְּעַצְמוֹ (סנהדרין ק"ה ע"ב). אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רָשָׁע, כְּבָר קְדָמְךָ אַבְרָהָם אֲבִיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ" (בראשית כב,ג; מדרש תנחומא בלק ח).
עִם שָׂרֵי מוֹאָב – לִבּוֹ כְּלִבָּם שָׁוֶה (שם).

(כב) כִּי הוֹלֵךְ הוּא – רָאָה שֶׁהַדָּבָר רַע בְּעֵינֵי הַמָּקוֹם, וְנִתְאַוָּה לֵילֵךְ.
לְשָׂטָן לוֹ – מַלְאָךְ שֶׁל רַחֲמִים הָיָה, וְהָיָה רוֹצֶה לְמָנְעוֹ מִלַּחֲטֹא, שֶׁלֹּא יֶחֱטָא וְיֹאבַד (שם).
וּשְׁנֵי נְעָרָיו עִמּוֹ – מִכָּאן לְאָדָם חָשׁוּב הַיּוֹצֵא לַדֶּרֶךְ, יוֹלִיךְ עִמּוֹ שְׁנֵי אֲנָשִׁים לְשַׁמְּשׁוֹ, וְחוֹזְרִים וּמְשַׁמְּשִׁים זֶה אֶת זֶה (שם).

(כג) וַתֵּרֶא הָאָתוֹן – וְהוּא לֹא רָאָה; שֶׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רְשׁוּת לַבְּהֵמָה לִרְאוֹת יוֹתֵר מִן הָאָדָם, שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דַּעַת, תִּטָּרֵף דַּעְתּוֹ כְּשֶׁיִּרְאֶה מַזִּיקִין.
וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ – אָמַר: רָשָׁע זֶה הִנִּיחַ כְּלֵי אֻמָּנוּתוֹ, שֶׁכְּלֵי זֵינָן שֶׁל אֻמּוֹת הָעוֹלָם בַּחֶרֶב, וְהוּא בָּא עֲלֵיהֶם בְּפִיו, שֶׁהוּא אֻמָּנוּת שֶׁלָּהֶם; אַף אֲנִי אֶתְפֹּשׂ אֶת שֶׁלּוֹ וְאָבֹא עָלָיו בְּאֻמָּנוּתוֹ. וְכֵן הָיָה סוֹפוֹ: "וְאֵת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הָרְגוּ בֶּחָרֶב" (במדבר לא,ח; תנחומא ח).

(כד) בְּמִשְׁעוֹל – כְּתַרְגּוּמוֹ, "בִּשְׁבִיל"; וְכֵן: "אִם יִשְׂפֹּק עֲפַר שֹׁמְרוֹן לִשְׁעָלִים" (מל"א כ,י), אִם יַסְפִּיק כָּל עֲפַר שֹׁמְרוֹן לִהְיוֹת נִדְבָּק בְּכַפּוֹת הָרַגְלַיִם בְּהִלּוּכָן; וְכֵן: "מִי מָדַד בְּשָׁעֳלוֹ מַיִם" (ישעיהו מ,יב), בְּרַגְלָיו וּבְהִלּוּכוֹ.
גָּדֵר מִזֶּה וְגָדֵר מִזֶּה – סְתָם גָּדֵר שֶׁל אֲבָנִים הוּא [כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: "וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה" (משלי כד,לא)].

(כה) וַתִּלָּחֵץ – הִיא עַצְמָהּ.
וַתִּלְחַץ – אֶת אֲחֵרִים, אֶת רֶגֶל בִּלְעָם.

(כו) וַיּוֹסֶף מַלְאַךְ ה' עֲבוֹר – לַעֲבֹר עוֹד לְפָנָיו לְהַלָּן, לִהְיוֹת לְפָנָיו בְּמָקוֹם אַחֵר, כְּמוֹ: "וְהוּא עָבַר לִפְנֵיהֶם" (בראשית לג,ג). וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה יֵשׁ בְּתַנְחוּמָא (ח): מָה רָאָה לַעֲמֹד בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת? סִימָנֵי אָבוֹת הֶרְאָהוּ.

(כח) זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים – רָמְזָה לוֹ: אַתָּה מְבַקֵּשׁ לַעֲקֹר אֻמָּה הַחוֹגֶגֶת שָׁלֹשׁ רְגָלִים בַּשָּׁנָה (תנחומא ט).

(כט) הִתְעַלַּלְתְּ – כְּתַרְגּוּמוֹ [חַיֵּיכְתְּ, צָחַקְתְּ עָלַי, עָשִׂית מִמֶּנִּי צְחוֹק], לְשׁוֹן גְּנַאי וּבִזָּיוֹן.
לוּ יֶשׁ חֶרֶב בְּיָדִי – גְּנוּת גְּדוֹלָה הָיָה לוֹ דָּבָר זֶה בְּעֵינֵי הַשָּׂרִים: זֶה הוֹלֵךְ לַהֲרֹג אֻמָּה שְׁלֵמָה בְּפִיו, וּלְאָתוֹן זוֹ צָרִיךְ כְּלִי זַיִן? (תנחומא שם).

(ל) הַהַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי – כְּתַרְגּוּמוֹ [הֲמֵילָף אֲלֵיפְנָא, הַאִם הֻרְגַּלְתִּי?]; וְכֵן: "הַלְאֵל יִסְכָּן גָּבֶר" (איוב כב,ב). וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ מִקְרָא זֶה בַּגְּמָרָא, אָמְרוּ לֵיהּ: מַאי טַעֲמָא לָא רְכַבְתְּ אַסּוּסְיָא? אָמַר לְהוֹן: בִּרְטִיבָא שְׁדָאִי לֵיהּ כוּלֵּיהּ, כִּדְאִיתָא בְּמַסֶּכֶת עֲבוֹדָה זָרָה (ד' ע"ב) [בִּזְמַן שֶׁרָאוּ אוֹתוֹ הַשָּׁרִים שֶׁהָיָה רוֹכֵב עַל אֲתוֹנוֹ, אָמְרוּ לוֹ: מַדּוּעַ לֹא רָכַבְתָּ עַל סוּס? אָמַר לָהֶם: בָּאָחוּ שִׁלַּחְתִּי אוֹתוֹ. מִיָּד, וַתֹּאמֶר הָאָתוֹן: הֲלֹא אָנֹכִי אֲתוֹנְךָ. אָמַר לָהּ: לִטְעִינַת מַשָּׁאוֹת בִּלְבַד. אָמְרָה לוֹ: אֲשֶׁר רָכַבְתָּ עָלַי. אָמַר לָהּ: אַקְרַאי בְּעָלְמָא. אָמְרָה לוֹ: מֵעוֹדְךָ וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁאֲנִי עוֹשָׂה לְךָ רְכִיבוּת בַּיּוֹם וְאִישׁוּת בַּלַּיְלָה; כְּתִיב הָכָא: הַהַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי, וּכְתִיב הָתָם: "וּתְהִי לוֹ סוֹכֶנֶת" (מל"א א,ב)].

(לב) כִּי יָרַט הַדֶּרֶךְ לְנֶגְדִּי – רַבּוֹתֵינוּ חַכְמֵי הַמִּשְׁנָה דְּרָשׁוּהוּ נוֹטָרִיקוֹן: יָרְאָה, רָאֲתָה, נָטְתָה (שבת ק"ה ע"א), בִּשְׁבִיל שֶׁהַדֶּרֶךְ לְנֶגְדִּי, כְּלוֹמַר: לְקִנְאָתִי וּלְהַקְנִיטֵנִי. וּלְפִי מַשְׁמָעוֹ: כִּי חָרַד הַדֶּרֶךְ לְנֶגְדִּי, לְשׁוֹן רֶטֶט; כִּי רָאִיתִי בַּעַל הַדֶּרֶךְ שֶׁחָרַד וּמִהֵר הַדֶּרֶךְ שֶׁהוּא לְכַעֲסִי וּלְהַמְרָאָתִי. וּמִקְרָא קָצָר הוּא, כְּמוֹ: "וַתְּכַל דָּוִד" (שמ"ב יג,לט), שֶׁרוֹצֶה לוֹמַר: 'וַתְּכַל נֶפֶשׁ דָּוִד'. לָשׁוֹן אַחֵר: "יָרַט" לְשׁוֹן רָצוֹן, וְכֵן: "וְעַל יְדֵי רְשָׁעִים יִרְטֵנִי" (איוב ט,יא); מְפַיֵּס וּמְנַחֵם אוֹתִי עַל יְדֵי רְשָׁעִים, שֶׁאֵינָן אֶלָּא מַקְנִיטִים.

(לג) אוּלַי נָטְתָה – כְּמוֹ 'לוּלֵא'; פְּעָמִים שֶׁ"אוּלַי" מְשַׁמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן "לוּלֵא".
גַּם אֹתְכָה הָרַגְתִּי – הֲרֵי זֶה מִקְרָא מְסֹרָס, וְהוּא כְּמוֹ "גַּם הָרַגְתִּי אוֹתְךָ"; כְּלוֹמַר: לֹא הָעַכָּבָה בִּלְבָד קְרָאַתְךָ עַל יָדִי, כִּי גַּם הַהֲרִיגָה.
וְאוֹתָהּ הֶחֱיֵיתִי – וְעַתָּה, מִפְּנֵי שֶׁדִּבְּרָה וְהוֹכִיחַתְךָ וְלֹא יָכֹלְתָּ לַעֲמֹד בְּתוֹכַחְתָּהּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַיֹּאמֶר לֹא" (לעיל פסוק ל), הֲרַגְתִּיהָ, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ: זוֹ הִיא שֶׁסִּלְּקָה אֶת בִּלְעָם בְּתוֹכַחְתָּהּ וְלֹא יָכוֹל לְהָשִׁיב; שֶׁחָס הַמָּקוֹם עַל כְּבוֹד הַבְּרִיּוֹת. וְכֵן: "וְאֶת הַבְּהֵמָה תַּהֲרֹגוּ" (ויקרא כ,טו); וְכֵן "וְהָרַגְתָּ אֶת הָאִשָּׁה וְאֶת הַבְּהֵמָה" (שם טז; תנחומא ט).

(לד) כִּי לֹא יָדַעְתִּי – גַּם זֶה גְּנוּתוֹ, וְעַל כָּרְחוֹ הוֹדָה; שֶׁהוּא הָיָה מִשְׁתַּבֵּחַ שֶׁיּוֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן, וּפִיו הֵעִיד "לֹא יָדַעְתִּי" (תנחומא י).
אִם רַע בְּעֵינֶיךָ אָשׁוּבָה לִּי – לְהַתְרִיס נֶגֶד הַמָּקוֹם הִיא תְּשׁוּבָה זוֹ. אָמַר לוֹ: הוּא בְּעַצְמוֹ צִוַּנִי לָלֶכֶת, וְאַתָּה, מַלְאָךְ, מְבַטֵּל אֶת דְּבָרָיו? לָמוּד הוּא בְּכָךְ שֶׁאוֹמֵר דָּבָר וּמַלְאָךְ מַחֲזִירוֹ. אָמַר לְאַבְרָהָם: "קַח נָא אֶת בִּנְךָ" וְגוֹמֵר (בראשית כב,ב), וְעַל יְדֵי מַלְאָךְ בִּטֵּל אֶת דְּבָרוֹ. אַף אֲנִי, אִם רַע בְּעֵינֶיךָ, צָרִיךְ אֲנִי לָשׁוּב (תנחומא שם).

(לה) לֵךְ עִם הָאֲנָשִׁים – בְּדֶרֶךְ שֶׁאָדָם רוֹצֶה לֵילֵךְ, בָּהּ מוֹלִיכִין אוֹתוֹ (תנחומא ח; מכות י' ע"ב).
וְאֶפֶס – עַל כָּרְחֲךָ, אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר וְגוֹמֵר.
עִם שָׂרֵי בָלָק – שָֹמֵחַ לְקַלְּלָם כְּמוֹתָם (תנחומא י).

(לו) וַיִּשְׁמַע בָּלָק – שָׁלַח שְׁלוּחִים לְבַשְּׂרוֹ (שם).
אֶל עִיר מוֹאָב – אֶל מֶטְרוֹפּוֹלִין שֶׁלּוֹ, עִיר הַחֲשׁוּבָה שֶׁלּוֹ, לוֹמַר: רְאֵה מָה אֵלּוּ מְבַקְשִׁים לַעֲקֹר (שם).

(לז) הַאֻמְנָם לֹא אוּכַל כַּבְּדֶךָ – נִתְנַבֵּא שֶׁסּוֹפוֹ לָצֵאת מֵעִמּוֹ בְּקָלוֹן (שם).

(לט) קִרְיַת חֻצוֹת – עִיר מְלֵאָה שְׁוָקִים, אֲנָשִׁים נָשִׁים וָטַף בְּחוּצוֹתֶיהָ, לוֹמַר: רְאֵה וְרַחֵם, שֶׁלֹּא יֵעָקְרוּ אֵלּוּ (תנחומא יא).

(מ) בָּקָר וָצֹאן – דָּבָר מֻעָט, בָּקָר אֶחָד וְצֹאן אֶחָד בִּלְבַד (שם).

(מא) בָּמוֹת בָּעַל – כְּתַרְגּומוֹ, "לְרָמַת דַּחַלְתֵּיהּ" [לְגִבְעַת יִרְאָתוֹ], שֵׁם עֲבוֹדַת אֱלִילִים.

פרק כג

(ג) אוּלַי יִקָּרֶה ה' לִקְרָאתִי – אֵינוֹ רָגִיל לְדַבֵּר עִמִּי בַּיּוֹם.
וַיֵּלֶךְ שֶׁפִי – כְּתַרְגּוּמוֹ, "יְחִידִי", לְשׁוֹן 'שׁוֹפִי' וְשֶׁקֶט, שֶׁאֵין עִמּוֹ אֶלָּא שְׁתִיקָה.

(ד) וַיִּקָּר – לְשׁוֹן עֲרַאי, לְשׁוֹן גְּנַאי, לְשׁוֹן טֻמְאַת קֶרִי (ויק"ר א,יג), כְּלוֹמַר: בְּקֹשִׁי וּבְבִזָּיוֹן. וְלֹא הָיָה נִגְלֶה עָלָיו בַּיּוֹם אֶלָּא בִּשְׁבִיל לְהַרְאוֹת חִבָּתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל.
אֶת שִׁבְעַת הַמִּזְבְּחֹת – "שִׁבְעָה מִזְבְּחֹת עָרַכְתִּי" אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא אֶת שִׁבְעַת הַמִּזְבְּחֹת. אָמַר לְפָנָיו: אֲבוֹתֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ בָּנוּ לְפָנֶיךָ שִׁבְעָה מִזְבְּחוֹת, וַאֲנִי עָרַכְתִּי כְּנֶגֶד כֻּלָּן. אַבְרָהָם בָּנָה אַרְבָּעָה: "וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַה' הַנִּרְאֶה אֵלָיו" (בראשית יב,ז); "וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם הָהָרָה" וְגוֹמֵר (שם,ח); "וַיֶּאֱהַל אַבְרָם" וְגוֹמֵר (שם יג,יח); וְאֶחָד בְּהַר הַמּוֹרִיָּה (בראשית כב,ט). וְיִצְחָק בָּנָה אֶחָד, "וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ" וְגוֹמֵר (בראשית כו,כה). וְיַעֲקֹב בָּנָה שְׁנַיִם: אֶחָד בִּשְׁכֶם (בראשית לג,כ) וְאֶחָד בְּבֵית אֵל (שם לה,ז).
וָאַעַל פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ – וְאַבְרָהָם לֹא הֶעֱלָה אֶלָּא אַיִל אֶחָד.

(ז) אָרָה לִּי יַעֲקֹב וּלְכָה זֹעֲמָה יִשְׂרָאֵל – בִּשְׁנֵי שְׁמוֹתֵיהֶם אָמַר לוֹ לְקַלְּלָם, שֶׁמָּא אֶחָד מֵהֶם [אֵינוֹ] מֻבְהָק.

(ח) מָה אֶקֹּב לֹא קַבֹּה אֵל – כְּשֶׁהָיוּ רְאוּיִים לְהִתְקַלֵּל, לֹא נִתְקַלְּלוּ: כְּשֶׁהִזְכִּיר אֲבִיהֶם אֶת עֲוֹנָם, "כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ" (בראשית מט,ו) – לֹא קִלֵּל אֶלָּא אַפָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: "אָרוּר אַפָּם" (ב"ר צח,ה). כְּשֶׁנִּכְנַס אֲבִיהֶם בְּמִרְמָה אֵצֶל אָבִיו, הָיָה רָאוּי לְהִתְקַלֵּל; מַה נֶּאֱמַר שָׁם? "גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה" (בראשית כז,לג). בַּמְּבָרְכִים נֶאֱמַר: "אֵלֶּה יַעַמְדוּ לְבָרֵךְ אֶת הָעָם" (דברים כז,יב); בַּמְּקַלְּלִים לֹא נֶאֱמַר 'וְאֵלֶּה יַעַמְדוּ לְקַלֵּל אֶת הָעָם', אֶלָּא "וְאֵלֶּה יַעַמְדוּ עַל הַקְּלָלָה" (שם יג), לֹא רָצָה לְהַזְכִּיר עֲלֵיהֶם שֵׁם קְלָלָה (מדרש תנחומא בלק יב).
לֹא זָעַם ה' – אֲנִי אֵין כֹּחִי אֶלָּא שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ לְכַוֵּן הַשָּׁעָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כּוֹעֵס בָּהּ, וְהוּא לֹא כָּעַס כָּל הַיָּמִים הַלָּלוּ שֶׁבָּאתִי אֵלֶיךָ. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "עַמִּי זְכָר נָא מַה יָּעַץ" וְכוּלֵּיהּ "וּמֶה עָנָה אוֹתוֹ בִּלְעָם" וְגוֹמֵר "לְמַעַן דַּעַת צִדְקוֹת ה'" (מיכה ו,ה; סנהדרין ק"ה ע"ב).

(ט) כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ – אֲנִי מִסְתַּכֵּל בְּרֵאשִׁיתָם וּבִתְחִלַּת שָׁרְשֵׁיהֶם, וַאֲנִי רוֹאֶה אוֹתָם מְיֻסָּדִים וַחֲזָקִים כַּצּוּרִים וּגְבָעוֹת הַלָּלוּ, עַל יְדֵי אָבוֹת וְאִמָּהוֹת (תנחומא שם).
הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן – הוּא אֲשֶׁר זָכוּ לוֹ אֲבוֹתָיו לִשְׁכֹּן בָּדָד, כְּתַרְגּוּמוֹ ["בִּלְחוֹדֵיהוֹן עֲתִידִין דְּיַחְסְנוּן עָלְמָא"; לְבַדָּם עֲתִידִים שֶׁיִּירְשׁוּ הָעוֹלָם].
וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב – כְּתַרְגּוּמוֹ ["וּבְעַמְמַיָּא לָא יִתְּדָנוּן גְּמִירָא"]: לֹא יִהְיוּ נַעֲשִׂין כָּלָה עִם שְׁאָר הָאֻמּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי אֶעֱשֶׂה כָלָה בְּכָל הַגּוֹיִם" וְגוֹמֵר ["כִּי אֶעֱשֶׂה כָלָה בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הֲפִצוֹתִיךָ שָּׁם, אַךְ אֹתְךָ לֹא אֶעֱשֶׂה כָלָה; וְיִסַּרְתִּיךָ לַמִּשְׁפָּט, וְנַקֵּה לֹא אֲנַקֶּךָּ"] (ירמיהו ל,יא); אֵינָן נִמְנִין עִם הַשְּׁאָר. דָּבָר אַחֵר: כְּשֶׁהֵן שְׂמֵחִין – אֵין אֻמָּה שְׂמֵחָה עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "ה' בָּדָד יַנְחֶנּוּ" (דברים לב,יב); וּכְשֶׁהָאֻמּוֹת בְּטוֹבָה – הֵם אוֹכְלִין עִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד, וְאֵין עוֹלֶה לָהֶם מִן הַחֶשְׁבּוֹן, וְזֶהוּ "וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב" (מדרש תנחומא בלק יב).

(י) מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב וְגוֹמֵר – כְּתַרְגּוּמוֹ: "דַּעְדְּקַיָּא דְּבֵית יַעֲקֹב" כּוּלֵּיהּ [תינוקות של בית יעקב שנאמר עליהם שירבו כעפר]. "מֵאַרְבַּע מַשְׁרְיָתָא", מֵאַרְבָּעָה דְּגָלִים. דָּבָר אַחֵר: עֲפַר יַעֲקֹב, אֵין חֶשְׁבּוֹן בַּמִּצְווֹת שֶׁהֵם מְקַיְּמִין בֶּעָפָר: "לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר" (דברים כב,י); "לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם" (ויקרא יט,יט); אֵפֶר פָּרָה (במדבר יט,ט) וַעֲפַר סוֹטָה (שם ה,יז), וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם.
וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע יִשְׂרָאֵל – רְבִיעוֹתֵיהֶן, זֶרַע הַיּוֹצֵא מִן הַתַּשְׁמִישׁ שֶׁלָּהֶם (תנחומא שם).
תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים – שֶׁבָּהֶם (אונקלוס).

(יג) וְקָבְנוֹ לִי – לְשׁוֹן צִוּוּי, קַלְּלֵהוּ לִי.

(יד) שְׂדֵה צֹפִים – מָקוֹם גָּבֹהַּ הָיָה, שֶׁשָּׁם הַצּוֹפֶה עוֹמֵד לִשְׁמֹר אִם יָבֹא חַיִל עַל הָעִיר.
רֹאשׁ הַפִּסְגָּה – בִּלְעָם לֹא הָיָה קוֹסֵם כְּבָלָק (מדרש תנחומא בלק ד). רָאָה בָּלָק שֶׁעֲתִידָה פִּרְצָה לְהִפָּרֵץ בְּיִשָׂרָאֵל מִשָּׁם, שֶׁשָּׁם מֵת מֹשֶׁה, כְּסָבוּר שֶׁשָּׁם תָּחוּל עֲלֵיהֶם הַקְּלָלָה וְזוֹ הִיא הַפִּרְצָה שֶׁאֲנִי רוֹאֶה (שם יג).

(טו) אִקָּרֶה כֹּה – מֵאֵת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אִקָּרֶה, לְשׁוֹן 'אֶתְפָּעֵל'.

(טז) וַיָּשֶׂם דָּבָר בְּפִיו – וּמַה הִיא הַשִּׂימָה הַזֹּאת? וּמֶה חָסֵר הַמִּקְרָא בְּאָמְרוֹ: שׁוּב אֶל בָּלָק וְכֹה תְדַבֵּר? אֶלָּא כְּשֶׁהָיָה שׁוֹמֵעַ שֶׁאֵינוֹ נִרְשֶׁה לְקַלֵּל, אָמַר: מָה אֲנִי חוֹזֵר אֵצֶל בָּלָק לְצַעֲרוֹ? וְנָתַן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רֶסֶן וְחַכָּה בְּפִיו, כְּאָדָם הַפּוֹקֵס בְּהֵמָה בְּחַכָּה לְהוֹלִיכָהּ אֶל אֲשֶׁר יִרְצֶה. אָמַר לוֹ: עַל כָּרְחֲךָ תָּשׁוּב אֶל בָּלָק (שם).

(יז) וְשָׂרֵי מוֹאָב אִתּוֹ – וּלְמַעְלָה הוּא אוֹמֵר: "וְכָל שָׂרֵי מוֹאָב" (פסוק ו)? כֵּיוָן שֶׁרָאוּ שֶׁאֵין בּוֹ תִּקְוָה – הָלְכוּ לָהֶם מִקְצָתָם, וְלֹא נִשְׁאֲרוּ אֶלָּא מִקְצָתָם (תנחומא שם).
מַה דִּבֶּר ה' – לְשׁוֹן צְחוֹק הוּא זֶה, כְּלוֹמַר: אֵינְךָ בִּרְשׁוּתְךָ (שם).

(יח) קוּם בָּלָק – כֵּיוָן שֶׁרָאָהוּ מְצַחֵק בּוֹ, נִתְכַּוֵּן לְצַעֲרוֹ: עֲמֹד עַל רַגְלֶיךָ; אֵינְךָ רַשַּׁאי לֵישֵׁב, וַאֲנִי שָׁלוּחַ אֵלֶיךָ בִּשְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל מָקוֹם (תנחומא שם).
בְּנוֹ צִפֹּר – לְשׁוֹן מִקְרָא הוּא זֶה, כְּמוֹ: "חַיְתוֹ יָעַר" (תהלים נ,י); "וְחַיְתוֹ אֶרֶץ" (בראשית א,כד); "לְמַעְיְנוֹ מָיִם" (תהלים קיד,ח).

(יט) לֹא אִישׁ אֵל וְגוֹמֵר – כְּבָר נִשְׁבַּע לָהֶם לַהֲבִיאָם וּלְהוֹרִישָׁם אֶרֶץ שִׁבְעָה עֲמָמִים (מדרש תנחומא מסעי ז), וְאַתָּה סָבוּר לַהֲמִיתָם בַּמִּדְבָּר?
הַהוּא אָמַר וְגוֹמֵר – בִּלְשׁוֹן תֵּמַהּ. וְתַרְגּוּמוֹ: "וְתָיְבִין וּמִתְמַלְכִין", חוֹזְרִים וְנִמְלָכִין לַחֲזֹר בָּהֶם.

(כ) הִנֵּה בָרֵךְ לָקָחְתִּי – אַתָּה שׁוֹאֲלֵנִי: "מַה דִּבֶּר ה'" (לעיל פסוק יז)? קִבַּלְתִּי מִמֶּנּוּ לְבָרֵךְ אוֹתָם.
בָּרֵךְ – [כְּמוֹ "לְבָרֵךְ"].
וּבֵרֵךְ וְלֹא אֲשִׁיבֶנָּה – הוּא בֵּרֵךְ אוֹתָם, וַאֲנִי לֹא אָשִׁיב אֶת בִּרְכָתוֹ.
וּבֵרֵךְ – כְּמוֹ "וּבִרֵךְ". וְכֵן הוּא גִּזְרַת רֵי"שׁ, כְּמוֹ: "אוֹיֵב חֵרֵף" (תהלים עד,יח) – כְּמוֹ 'חִרֵף'. וְכֵן "וּבוֹצֵעַ בֵּרֵךְ" (תהלים י,ג): הַמְּהַלֵּל וּמְבָרֵךְ אֶת הַגּוֹזֵל, וְאוֹמֵר לוֹ: אַל תִּירָא כִּי לֹא תֵּעָנֵשׁ, שָׁלוֹם יִהְיֶה לְךָ – מַרְגִּיז הוּא לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְאֵין לוֹמַר "בֵּרֵךְ" שֵׁם דָּבָר, שֶׁאִם כֵּן הָיָה נָקוּד בְּפַתָּח קָטָן (רוצה לומר: סֶגּוֹל תַּחַת הַבֵּי"ת וְהָרֵי"שׁ) וְטַעֲמוֹ לְמַעְלָה; אֲבָל לְפִי שֶׁהוּא לְֹשוֹן פִּעֵל, הוּא נָקוּד קָמָץ קָטָן (רוצה לומר: צֵירֶה) וְטַעֲמוֹ לְמַטָּה.

(כא) לֹא הִבִּיט אָוֶן וְגוֹמֵר – כְּתַרְגּוּמוֹ ["אִסְתַּכַּלִית וְלֵית פָּלְחֵי גִּלּוּלִין בִּדְבֵית יַעֲקֹב וְאַף לָא עָבְדֵי לֵיאוּת שְׁקַר בְּיִשְׂרָאֵל, מֵימְרָא דַּייָ אֱלָהֲהוֹן בְּסַעְדְּהוֹן וּשְׁכִינַת מַלְכְּהוֹן בֵּינֵיהוֹן": הִבַּטְתִּי וְאֵין עוֹבְדֵי אֱלִילִים בְּשֶׁל בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְאַף לֹא עוֹשֵׁי עֲמַל שֶׁקֶר בְּיִשְׂרָאֵל; דְּבַר ה' אֱלֹהֵיהֶם בְּעֶזְרָם, וּשְׁכִינַת מַלְכָּם בֵּינֵיהֶם]. דָּבָר אַחֵר: אַחֲרֵי פְּשׁוּטוֹ הוּא נִדְרָשׁ מִדְרָשׁ נָאֶה, לֹא הִבִּיט הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָוֶן שֶׁבְּיַעֲקֹב, שֶׁכְּשֶׁהֵן עוֹבְרִין עַל דְּבָרָיו, אֵינוֹ מְדַקְדֵּק אַחֲרֵיהֶם לְהִתְבּוֹנֵן בָּאוֹנָיוֹת שֶׁלָּהֶם וַעֲמָלָן שֶׁהֵם עוֹבְרִים עַל דָּתוֹ (מדרש תנחומא בלק יד).
עָמָל – לְשׁוֹן עֲבֵרָה, כְּמוֹ: "הָרָה עָמָל" (תהלים ז,טו); "כִּי אַתָּה עָמָל וָכַעַס תַּבִּיט" (שם י,יד); לְפִי שֶׁהָעֲבֵרָה הִיא עָמָל לִפְנֵי הַמָּקוֹם.
ה' אֱלֹהָיו עִמּוֹ – אֲפִלּוּ מַכְעִיסִין וּמַמְרִים לְפָנָיו, אֵינוֹ זָז מִתּוֹכָן.
וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ – לְשׁוֹן חִבָּה וְרֵעוּת, כְּמוֹ "רֵעֶה דָּוִד" (שמ"ב טו,לז), אוֹהֵב דָוִד; "וַיִּתְּנָהּ לְמֵרֵעֵהוּ" (שופטים טו ו|טו,ו). וְכֵן תִּרְגֵּם אוֹנְקְלוֹס: "וּשְׁכִינַת מַלְכְּהוֹן בֵּינֵיהוֹן".

(כב) אֵל מוֹצִיאָם מִמִּצְרָיִם – אַתָּה אָמַרְתָּ: "הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם" (לעיל כב,ה); לֹא יָצָא מֵעַצְמוֹ, אֶלָּא הָאֱלֹהִים הוֹצִיאָם.
כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ – כְּתֹקֶף רוּם וְגֹבַהּ שֶׁלּוֹ (תרגום אונקלוס); וְכֵן: "וְכֶסֶף תּוֹעָפוֹת" (איוב כב,כה), לְשׁוֹן מָעוֹז הֵמָּה. וְאוֹמֵר אֲנִי שֶׁהוּא לְשׁוֹן "וְעוֹף יְעוֹפֵף" (בראשית א,כ), הַמְּעוֹפֵף בְּרוּם וְגֹבַהּ, וְתֹקֶף רַב הוּא זֶה; וְתוֹעֲפֹת רְאֵם, עֲפִיפַת גֹּבַהּ. דָּבָר אַחֵר: תּוֹעֲפֹת רְאֵם, תֹּקֶף רְאֵמִים. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: אֵלּוּ הַשֵּׁדִים (גיטין ס"ח ע"ב).

(כג) כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב – כִּי רְאוּיִים הֵם לִבְרָכָה, שֶׁאֵין בָּהֶם מְנַחֲשִׁים וְקוֹסְמִים.
כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וְגוֹמֵר – עוֹד עָתִיד לִהְיוֹת עֵת כָּעֵת הַזֹּאת אֲשֶׁר תִּגָּלֶה חִבָּתָן לְעֵין כֹּל, שֶׁהֵן יוֹשְׁבִין לְפָנָיו וְלוֹמְדִים תּוֹרָה מִפִּיו, וּמְחִיצָתָן לִפְנִים מִמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, וְהֵם יִשְׁאֲלוּ לָהֶם: מַה פָּעַל אֵל? וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ" (ישעיהו ל,כ). דָּבָר אַחֵר: "יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב" אֵינוֹ לְשׁוֹן עָתִיד, אֶלָּא לְשׁוֹן הֹוֶה; אֵינָן צְרִיכִים לִמְנַחֵשׁ וְקוֹסֵם, כִּי בְּכָל עֵת שֶׁצָּרִיךְ לְהֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּמַהוּ גְּזֵרוֹתָיו בַּמָּרוֹם – אֵינָן מְנַחֲשִׁים וְקוֹסְמִים, אֶלָּא נֶאֱמַר לָהֶם עַל פִּי נְבִיאֵיהֶם מַה הִיא גְּזֵרַת הַמָּקוֹם, אוֹ אוּרִים וְתֻמִּים מַגִּידִים לָהֶם (מדרש תנחומא בלק יד). וְאוֹנְקְלוֹס תִּרְגֵּם כֵּן.

(כד) הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְגוֹמֵר – כְּשֶׁהֵן עוֹמְדִין מִשְּׁנָתָם שַׁחֲרִית, הֵן מִתְגַּבְּרִים כְּלָבִיא וְכַאֲרִי לַחֲטוֹף אֶת הַמִּצְווֹת: לִלְבֹּשׁ טַלִּית, לִקְרֹא אֶת שְׁמַע וּלְהָנִיחַ תְּפִלִּין (תנחומא שם).
לֹא יִשְׁכַּב – בַּלַּיְלָה עַל מִטָּתוֹ, עַד שֶׁהוּא אוֹכֵל וּמְחַבֵּל כָּל מַזִּיק הַבָּא לְטָרְפוֹ. כֵּיצַד? קוֹרֵא אֶת שְׁמַע עַל מִטָּתוֹ וּמַפְקִיד רוּחוֹ בְּיַד הַמָּקוֹם. בָּא מַחֲנֶה וְגַיִס לְהַזִּיקָם, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹמְרָם וְנִלְחָם מִלְחֲמוֹתֵיהֶם וּמַפִּילָם חֲלָלִים (שם). דָּבָר אַחֵר: הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְגוֹמֵר, כְּתַרְגּוּמוֹ ["הָא עַמָּא כְּלֵיתָא שְׁרֵי וּכְאַרְיָא יִתְנַטַּל לָא יִשְׁרֵי בְּאַרְעֵיהּ עַד דְּיִקְטוֹל קְטוֹל וְנִכְסֵי עַמְמַיָּא יֵירַת": הֵן עָם כְּלָבִיא שׁוֹכֵן וְכָאֲרִי יִתְנַשָּׂא. לֹא יִשְׁכּוֹן בְּאַרְצוֹ עַד שֶׁיַּהֲרֹג הֶרֶג וְנִכְסֵי הַגּוֹיִם יִירַשׁ].
וְדַם חֲלָלִים יִשְׁתֶּה – נִתְנַבֵּא שֶׁאֵין מֹשֶׁה מֵת עַד שֶׁיַּפִּיל מַלְכֵי מִדְיָן חֲלָלִים וְיֵהָרֵג הוּא עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הַקּוֹסֵם הָרְגוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּחֶרֶב אֶל חַלְלֵיהֶם" (יהושע יג,כב; תנחומא שם).

(כה) גַּם קֹב לֹא תִקֳּבֶנּוּ [גַּם בָּרֵךְ לֹא תְבָרְכֶנּוּ] – גַּם רִאשׁוֹן מוּסָב עַל גַּם הַשֵּׁנִי וְגַם שֵׁנִי עַל גַּם רִאשׁוֹן; וְכֵן: "גַּם לִי גַּם לָךְ לֹא יִהְיֶה" (מל"א ג,כו); וְכֵן: "גַּם בָּחוּר גַּם בְּתוּלָה" (דברים לב,כה).

(כז) וְקַבֹּתוֹ לִי – אֵין זֶה לְשׁוֹן צִוּוּי כְּמוֹ "וְקָבְנוֹ" (לעיל פסוק יג), אֶלָּא לְשׁוֹן עָתִיד: אוּלַי יִישַׁר בְּעֵינָיו וְתִקֳּבֶנּוּ לִי מִשָּׁם. מלדיר"ש לו"י [maldiras lui = תקלל אותו^[22]] בְּלַעַז.

(כח) רֹאשׁ הַפְּעוֹר – קוֹסֵם [גָּדוֹל] הָיָה בָּלָק, וְרָאָה שֶׁהֵן עֲתִידִין לִלְקוֹת עַל יְדֵי פְּעוֹר, וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ בַּמֶּה; אָמַר: שֶׁמָּא הַקְּלָלָה תָּחוּל עֲלֵיהֶם מִשָּׁם. וְכֵן כָּל הַחוֹזִים בַּכּוֹכָבִים, רוֹאִים, וְאֵין יוֹדְעִים מָה רוֹאִים (מדרש תנחומא בלק ד).

פרק כד

(א) וַיַּרְא בִּלְעָם כִּי טוֹב וְגוֹמֵר – אָמַר: אֵינִי צָרִיךְ לִבְדֹּק עוֹד בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כִּי לֹא יַחְפֹּץ לְקַלְּלָם.
וְלֹא הָלַךְ כְּפַעַם בְּפַעַם – כַּאֲשֶׁר עָשָׂה שְׁתֵּי פְּעָמִים.
לִקְרַאת נְחָשִׁים – לְנַחֵשׁ, אוּלַי יִקָּרֶה ה' לִקְרָאתוֹ כִּרְצוֹנוֹ. אָמַר: רוֹצֶה וְלֹא רוֹצֶה לְקַלְּלָם; אַזְכִּיר עֲוֹנוֹתֵיהֶם, וְהַקְּלָלָה עַל הַזְכָּרַת עֲוֹנוֹתֵיהֶם תָּחוּל.
וַיָּשֶׁת אֶל הַמִּדְבָּר פָּנָיו – כְּתַרְגּוּמוֹ [רש"י גרס, "ושוי לקביל עגלא דעבדו ישראל במדברא אפוהי": וְשָׂם לְמוּל הָעֵגֶל שֶׁעָשׂוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר אֶת פָּנָיו. ובנוסחנו יש תרגום מילולי, "וְשַׁוִּי לְמַדְבְּרָא אַפּוֹהִי": וְשָׂם לַמִּדְבָּר פָּנָיו].

(ב) וַיִּשָּׂא בִלְעָם אֶת עֵינָיו – בִּקֵּשׁ לְהַכְנִיס בָּהֶם עַיִן רָעָה. וַהֲרֵי יֵשׁ לְךָ שְׁלֹשׁ מִדּוֹתָיו: עַיִן רָעָה, וְרוּחַ גְּבוֹהָה וְנֶפֶשׁ רְחָבָה הָאֲמוּרִים לְמַעְלָה (רש"י על במדבר כב,יג, ועל במדבר כב,יח).
שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו – רָאָה כָּל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט שׁוֹכֵן לְעַצְמוֹ וְאֵינָן מְעֹרָבִין. רָאָה שֶׁאֵין פִּתְחֵיהֶם מְכֻוָּנִין זֶה כְּנֶגֶד זֶה, שֶׁלֹּא יָצִיץ לְתוֹךְ אֹהֶל חֲבֵרוֹ.
וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱלהִים – עָלָה בְּלִבּוֹ שֶׁלֹּא יְקַלְּלֵם.

(ג) בְּנוֹ בְעֹר – כְּמוֹ "לְמַעְיְנוֹ מָיִם" (תהלים קיד,ח). וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה, שְׁנֵיהֶם הָיוּ גְּדוֹלִים מֵאֲבוֹתֵיהֶם. בָּלָק – "בְּנוֹ צִפֹּר" (לעיל כג,יח), אָבִיו בְּנוֹ הוּא בְּמַלְכוּת, וּבִלְעָם – גָּדוֹל מֵאָבִיו בִּנְבִיאוּת; מָנֶה בֶּן פְּרָס הָיָה (מדרש תנחומא בלק יג).
שְׁתֻם הָעָיִן – עֵינוֹ נְקוּבָה וּמוּצֵאת לַחוּץ, וְחֹר שֶׁלָּהּ נִרְאֶה פָּתוּחַ, וּלְשׁוֹן מִשְׁנָה הוּא: "כְּדֵי שֶׁיִשְׁתּוֹם וְיִסְתּוֹם וְיִגֹּב" (משנה ע"ז פ"ה מ"ג; בבלי ס"ט ע"א). וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ, לְפִי שֶׁאָמַר: "וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע יִשְׂרָאֵל" (לעיל כג,י), שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב וּמוֹנֶה רְבִיעוֹתֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, מָתַי תָּבוֹא טִפָּה שֶׁנּוֹלַד הַצַּדִּיק מִמֶּנָּה. אָמַר בְּלִבּוֹ: מִי שֶׁהוּא קָדוֹשׁ וּמְשָׁרְתָיו קְדוֹשִׁים, יִסְתַּכֵּל בַּדְּבָרִים הַלָּלוּ? וְעַל דָּבָר זֶה נִסְמֵית עֵינוֹ שֶׁל בִּלְעָם (נדה ל"א ע"א). וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים שְׁתֻם הָעָיִן – פְּתוּחַ הָעַיִן (סנהדרין ק"ה ע"א), כְּמוֹ שֶׁתִּרְגֵּם אוֹנְקְלוֹס ["דְּשַׁפִּיר חָזֵי", שֶׁרוֹאֶה הֵיטֵב]. וְעַל שֶׁאָמַר שְׁתֻם הָעָיִן וְלֹא אָמַר "שְׁתֻם הָעֵינַיִם", לָמַדְנוּ שֶׁסּוּמָא בְּאַחַת מֵעֵינָיו הָיָה.

(ד) נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם – פְּשׁוּטוֹ כְּתַרְגּוּמוֹ ["שָׁכֵיב וּמִתְגְּלֵי לֵיהּ", שׁוֹכֵב וּמִתְגַּלֶּה לוֹ], שֶׁאֵין נִרְאֶה עָלָיו אֶלָּא בַּלַּיְלָה כְּשֶׁהוּא שׁוֹכֵב. וּמִדְרָשׁוֹ: כְּשֶׁהָיָה נִגְלֶה עָלָיו, לֹא הָיָה בּוֹ כֹּחַ לַעֲמֹד עַל רַגְלָיו, וְנוֹפֵל עַל פָּנָיו, לְפִי שֶׁהָיָה עָרֵל וּמָאוּס לִהְיוֹת נִגְלֶה עָלָיו בְּקוֹמָה זְקוּפָה לְפָנָיו.

(ה) מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ – עַל שֶׁרָאָה פִּתְחֵיהֶם שֶׁאֵינָן מְכֻוָּנִין זֶה מוּל זֶה (ב"ב ס' ע"א).
מִשְׁכְּנֹתֶיךָ – חֲנִיּוֹתֶיךָ, כְּתַרְגּוּמוֹ ["בֵּית מִשְׁרָךְ"]. דָּבָר אַחֵר: מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ, מַה טֹּבוּ אֹהֶל שִׁילֹה וּבֵית עוֹלָמִים בְּיִשּׁוּבָן, שֶׁמַּקְרִיבִין בָּהֶן קָרְבָּנוֹת לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם.
מִשְׁכְּנֹתֶיךָ – אַף כְּשֶׁהֵן חֲרֵבִין, לְפִי שֶׁהֵן מַשְׁכּוֹן עֲלֵיהֶן וְחֻרְבָּנָן כַּפָּרָה עַל הַנְּפָשׁוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּלָּה ה' אֶת חֲמָתוֹ" (איכה ד,יא); וּבַמֶּה כִּלָּה? "וַיַּצֶּת אֵשׁ בְּצִיּוֹן" (שם; מדרש תנחומא פקודי ד; איכ"ר ד,יד).

(ו) כִּנְחָלִים נִטָּיוּ – שֶׁנֶּאֶרְכוּ וְנִמְשְׁכוּ לִנְטוֹת לְמֵרָחוֹק. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: מִבִּרְכוֹתָיו שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע אָנוּ לְמֵדִים מֶה הָיָה בְּלִבּוֹ לְקַלְּלָם כְּשֶׁאָמַר לְהָשִׁית אֶל הַמִּדְבָּר פָּנָיו; וּכְשֶׁהָפַךְ הַמָּקוֹם אֶת פִּיו – בֵּרְכָם מֵעֵין אוֹתָם קְלָלוֹת שֶׁבִּקֵּשׁ לוֹמַר כּוּלֵּיהּ, כִּדְאִיתָא בְּחֵלֶק (סנהדרין ק"ה ע"ב).
כַּאֲהָלִים – כְּתַרְגּומוֹ ["כְּבוּסְמַיָּא דִּנְצַב ה'", כַּבְּשָׂמִים שֶׁנָּטַע ה'], לְשׁוֹן "מֹר וַאֲהָלוֹת".
נָטַע ה' – בְּגַן עֵדֶן. לָשׁוֹן אַחֵר, כַּאֲהָלִים נָטַע ה׳ – כַּשָּׁמַיִם הַמְּתוּחִין כָּאֹהֶל, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּמְתָּחֵם כָּאֹהֶל לָשָׁבֶת" (ישעיהו מ,כב).^[23]
נָטַע ה' – לְשׁוֹן נְטִיעָה מָצִינוּ בְּאֹהָלִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּטַּע אָהֳלֵי אַפַּדְנוֹ" (דניאל יא,מה).

(ז) מִדָּלְיָו – מִבְּאֵרוֹתָיו; וּפֵרוּשׁוֹ כְּתַרְגּוּמוֹ ["יִסְגֵּי מַלְכָּא דְּיִתְרַבַּא מִבְּנוֹהִי וְיִשְׁלוֹט בְּעַמְמִין סַגִּיאִין": יַצְלִיחַ הַמֶּלֶךְ שֶׁיִּתְמַנֶּה מִבָּנָיו, וְיִשְׁלֹט בְּעַמִּים רַבִּים].
וְזַרְעוֹ בְּמַיִם רַבִּים – לְשׁוֹן הַצְלָחָה הוּא זֶה, כַּזֶּרַע הַזָּרוּעַ עַל פְּנֵי הַמַּיִם.
וְיָרֹם מֵאֲגַג מַלְכּוֹ – מֶלֶךְ רִאשׁוֹן שֶׁלָּהֶם יִכְבֹּשׁ אֶת אֲגַג מֶלֶךְ עֲמָלֵק.
וְתִנַּשֵּׂא מַלְכֻתוֹ – שֶׁל יַעֲקֹב יוֹתֵר וְיוֹתֵר, שֶׁיָּבֹא אַחֲרָיו דָּוִד וּשְׁלֹמֹה.

(ח) אֵל מוֹצִיאוֹ מִמִּצְרַיִם – מִי גוֹרֵם לָהֶם הַגְּדֻלָּה הַזֹּאת? אֵל הַמּוֹצִיאָם מִמִּצְרַיִם בְּתֹקֶף וְרוּם שֶׁלּוֹ; יֹאכַל אֶת הַגּוֹיִּם שֶׁהֵם צָרָיו.
וְעַצְמֹתֵיהֶם – שֶׁל צָרִים.
יְגָרֵם – מְנַחֵם פָּתַר בּוֹ לְשׁוֹן שְׁבִירָה, וְכֵן: "לֹא גָרְמוּ לַבֹּקֶר" (צפניה ג,יג), וְכֵן: "וְאֶת חֲרָשֶׁיהָ תְּגָרֵמִי" (יחזקאל כג,לד). וַאֲנִי אוֹמֵר: לְשׁוֹן עֶצֶם הוּא, שֶׁמְּגָרֵר הַבָּשָׂר בְּשִׁנָּיו מִסָּבִיב וְהַמֹּחַ שֶׁבִּפְנִים, וּמַעֲמִיד הָעֶצֶם עַל עַרְמִימוּתוֹ.
וְחִצָּיו יִמְחָץ – אוֹנְקְלוֹס תִּרְגֵּם ["וְאַרְעָתְהוֹן יַחְסְנוּן", וְאַרְצוֹתֵיהֶם יִירָשׁוּ]: 'חִצָּיו שֶׁל צָרִים', חֲלֻקָּה שֶׁלָּהֶם, כְּמוֹ: "בַּעֲלֵי חִצִּים" (בראשית מט,כג), "מָרֵי פַלְגוּתָא". וְכֵן יִמְחָץ – לְשׁוֹן "וּמָחֲצָה וְחָלְפָה רַקָּתוֹ" (שופטים ה,כו), שֶׁיֶחֱצוּ אֶת אַרְצָם. וְיֵשׁ לִפְתֹּר לְשׁוֹן חִצִּים מַמָּשׁ: חִצָּיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִמְחַץ בְּדָמָם שֶׁל צָרִים, יִטְבֹּל וְיִצְטַבַּע בְּדָמָם, כְּמוֹ: "לְמַעַן תִּמְחַץ רַגְלְךָ בְּדָם" (תהלים סח,כד). וְאֵינוֹ זָז מִלְּשׁוֹן מַכָּה, כְּמוֹ "מָחַצְתִּי" (דברים לב,לט), שֶׁהַצָּבוּעַ בְּדָם נִרְאֶה כְּאִלּוּ מָחוּץ וְנָגוּעַ.

(ט) כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי – כְּתַרְגּוּמוֹ ["יְנוּחַ יִשְׁרֵי בִּתְקוֹף כְּאַרְיָא וּכְלֵיתָא", יָנוּחַ וְיִשְׁכּוֹן בְּעֹז כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא], יִתְיַשְּׁבוּ בְּאַרְצָם בְּכֹחַ וּגְבוּרָה.

(י) וַיִּסְפֹּק [אֶת כַּפָּיו] – הִכָּה זוֹ עַל זוֹ.

(יג) לַעֲבֹר אֶת פִּי ה' – כָּאן לֹא נֶאֱמַר 'אֱלֹהָי' כְּמוֹ שֶׁאָמַר בָּרִאשׁוֹנָה, לְפִי שֶׁיָּדַע שֶׁנִּבְאַשׁ בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְנִטְרַד (מדרש אגדה).

(יד) הוֹלֵךְ לְעַמִּי – מֵעַתָּה הֲרֵינִי כִּשְׁאָר עַמִּי, שֶׁנִּסְתַּלֵּק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵעָלָיו.
לְכָה אִיעָצְךָ – מַה לְּךָ לַעֲשׂוֹת; וּמַה הִיא הָעֵצָה? אֱלֹהֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ שׂוֹנֵא זִמָּה הוּא כּוּלֵּיהּ, כִּדְאִיתָא בְּחֵלֶק (סנהדרין ק"ו ע"א)^[24]. תֵּדַע שֶׁבִּלְעָם הִשִּׂיא עֵצָה זוֹ לְהַכְשִׁילָם בְּזִמָּה, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר: "הֵן הֵנָּה הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בִּדְבַר בִּלְעָם" (להלן לא,טז; מדרש תנחומא בלק יח).
אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָעָם הַזֶּה לְעַמְּךָ – מִקְרָא קָצָר הוּא זֶה: אִיעָצְךָ לְהַכְשִׁילָם, וְאוֹמַר לְךָ מַה שֶּׁהֵן עֲתִידִין לְהָרַע לְמוֹאָב בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, ["וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב" (להלן פסוק יז). הַתַּרְגּוּם מְפָרֵשׁ קֹצֶר הָעִבְרִי].

(טז) וְיֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן – לְכַוֵּן הַשָּׁעָה שֶׁכּוֹעֵס בָּהּ (סנהדרין ק"ה ע"ב).

(יז) אֶרְאֶנּוּ – רוֹאֶה אֲנִי שִׁבְחוֹ שֶׁל יַעֲקֹב וּגְדֻלָּתוֹ, אַךְ לֹא עַתָּה הוּא, אֶלָּא לְאַחַר זְמָן.
דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב – כְּתַרְגּוּמוֹ ["יְקוּם מַלְכָּא מִיַּעֲקֹב וְיִתְרַבַּא מְשִׁיחָא מִיִּשְׂרָאֵל וִיקַטֵּיל רַבְרְבֵי מוֹאָב וְיִשְׁלוֹט בְּכָל בְּנֵי אֲנָשָׁא"׃ יַעֲמֹד מֶלֶךְ מִיַּעֲקֹב וְיִתְמַנֶּה מָשִׁיחַ מִיִּשְׂרָאֵל, וְיַהֲרֹג שָׂרֵי מוֹאָב וְיִשְׁלֹט בְּכָל בְּנֵי הָאָדָם], לְשׁוֹן "דָּרַךְ קַשְׁתּוֹ" (איכה ב,ד), שֶׁהַכּוֹכָב עוֹבֵר כַּחֵץ, וּבְלַעַז דישטינ"ט [destent = מזנק^[25]]. כְּלוֹמַר, יָקוּם מַזָּל.
וְקָם שֵׁבֶט – מֶלֶךְ רוֹדֶה וּמוֹשֵׁל.
וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב – זֶה דָּוִד, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: "הַשְׁכֵּב אוֹתָם אַרְצָה וַיְמַדֵּד שְׁנֵי חֲבָלִים לְהָמִית" וְגוֹמֵר (שמ"ב ח,ב).
וְקַרְקַר – לְשׁוֹן כּוֹרֶה [ספרים אחרים: קוֹרֶה], כְּמוֹ: "אֲנִי קַרְתִּי" (מל"ב יט,כד); "מַקֶּבֶת בּוֹר נֻקַּרְתֶּם" (ישעיהו נא,א); "יִקְּרוּהָ עוֹרְבֵי נַחַל" (משלי ל,יז), פוריי"ר [forjier = לנקב, לקדוח^[26]] בְּלַעַ"ז.
כָּל בְּנֵי שֵׁת – כָּל הָאֻמּוֹת, שֶׁכֻּלָּם יָצְאוּ מִן שֵׁת, בְּנוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן (אונקלוס).

(יח) וְהָיָה יְרֵשָׁה שֵׂעִיר אֹיְבָיו – לְאוֹיְבָיו, לְיִשְׂרָאֵל.

(יט) וְיֵרְדְּ מִיַּעֲקֹב – וְעוֹד יִהְיֶה מוֹשֵׁל אַחֵר מִיַּעֲקֹב.
וְהֶאֱבִיד שָׂרִיד מֵעִיר – הַחֲשׁוּבָה שֶׁל אֱדוֹם, הִיא רוֹמִי. וְעַל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ אוֹמֵר כֵּן, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: "וְיֵרְדְּ מִיָּם עַד יָם" (תהלים עב,ח); "וְלֹא יִהְיֶה שָׂרִיד לְבֵית עֵשָׂו" (עובדיה א,יח).

(כ) וַיַּרְא אֶת עֲמָלֵק – נִסְתַּכֵּל בְּפֻרְעֲנוּתוֹ שֶׁל עֲמָלֵק.
רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק – הוּא קִדֵּם אֶת כֻּלָּם לְהִלָּחֵם בְּיִשְׂרָאֵל, וְכָךְ תִּרְגֵּם אוֹנְקְלוֹס ["רֵישׁ קְרָבַיָּא דְּיִשְׂרָאֵל הֲוָה עֲמָלֵק": רֹאשׁ מִלְחֲמוֹת יִשְׂרָאֵל הָיָה עֲמָלֵק]. וְאַחֲרִיתוֹ לְהֵאָבֵד בְּיָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק" (דברים כה,יט).

(כא) וַיַּרְא אֶת הַקֵּינִי – לְפִי שֶׁהָיָה קֵינִי תָּקוּעַ אֵצֶל עֲמָלֵק, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל הַקֵּינִי" וְגוֹמֵר (שמ"א טו,ו), הִזְכִּירוֹ אַחַר עֲמָלֵק. נִסְתַּכֵּל בִּגְדֻלָּתָם שֶׁל בְּנֵי יִתְרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם: "תִּרְעָתִים שִׁמְעָתִים שׂוּכָתִים" (דה"א ב,נה; סנהדרין ק"ו ע"א).
אֵיתָן מוֹשָׁבֶךָ – תָּמֵהַּ אֲנִי, מֵהֵיכָן זָכִיתָ לְכָךְ? הֲלֹא אַתָּה עִמִּי הָיִיתָ בַּעֲצַת "הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ" (שמות א,י), וְעַתָּה נִתְיַשַּׁבְתָּ בְּאֵיתָן וּמָעוֹז שֶׁל יִשְׂרָאֵל (סנהדרין שם).

(כב) כִּי אִם יִהְיֶה לְבָעֵר קָיִן וְגוֹמֵר – אַשְׁרֶיךָ שֶׁנִּתְקַעְתָּ לְתֹקֶף זֶה, שֶׁאֵינְךָ נִטְרָד עוֹד מִן הָעוֹלָם; כִּי אַף אִם אַתָּה עָתִיד לִגְלוֹת עִם עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים וְתִהְיֶה לְבָעֵר מִמָּקוֹם שֶׁנִּתְיַשַּׁבְתָּ שָׁם, מַה בְּכָךְ?–
עַד מָה אַשּׁוּר תִּשְׁבֶּךָּ – עַד הֵיכָן הוּא מַגְלֶה אוֹתְךָ? שֶׁמָּא "לַחְלַח וְחָבוֹר" (מל"ב יז,ו)? אֵין זֶה טֵרוּד מִן הָעוֹלָם, אֶלָּא טִלְטוּל מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וְתָשׁוּב עִם שְׁאָר הַגָּלֻיּוֹת.

(כג) וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וְגוֹמֵר – כֵּיוָן שֶׁהִזְכִּיר אֶת שְׁבִיַּת אַשּׁוּר, אָמַר,
אוֹי מִי יִחְיֶה מִשֻּׂמוֹ אֵל – מִי יָכוֹל לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ מִשּׂוּמוֹ אֶת אֵלֶּה, שֶׁלֹּא יָשִׂים עָלָיו הַגּוֹזֵר אֶת אֵלֶּה? שֶׁיַּעֲמֹד סַנְחֵרִיב וִיבַלְבֵּל אֶת כָּל הָאֻמּוֹת, וְעוֹד יָבוֹאוּ צִים מִיַּד כִּתִּים, וְיַעַבְרוּ כִתִּיִּים שֶׁהֵן רוֹמִיִּים בְּבִירָנִיּוֹת גְּדוֹלוֹת עַל אַשּׁוּר.

(כד) וְעִנּוּ עֵבֶר – וְעִנּוּ אוֹתָם שֶׁבְּעֵבֶר הַנָּהָר.
וְגַם הוּא עֲדֵי אוֹבֵד – וְכֵן פֵּרֵשׁ דָּנִיֵּאל: "עַד דִּי קְטִילַת חֵיוְתָא וְהוּבַד גִּשְׁמָהּ" (דניאל ז,יא).
וְצִים – סְפִינוֹת גְּדוֹלוֹת, כְּדִכְתִיב: "וְצִי אַדִּיר" (ישעיהו לג,כא), תַּרְגּוּמוֹ "וּבוּרְנִי רַבְּתָא".

פרק כה (1)

(א) בַּשִּׁטִּים – כָּךְ שְׁמָהּ.
לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב – עַל יְדֵי עֲצַת בִּלְעָם, כִּדְאִיתָא בְּחֵלֶק (ראו רש"י לעיל כד,יד ובהערה שם).

(ב) וַיִּשְׁתַּחֲווּ לֵאלֹהֵיהֶן – כְּשֶׁתָּקַף יִצְרוֹ עָלָיו וְאוֹמֵר לָהּ: הִשָּׁמְעִי לִי, וְהִיא מוֹצִיאָה לוֹ דְּמוּת פְּעוֹר מֵחֵיקָהּ וְאוֹמֶרֶת לוֹ: הִשְׁתַּחֲוֶה לָזֶה (ספרי קלא; סנהדרין ק"ו ע"א).

(ג) פְּעוֹר – עַל שֵׁם שֶׁפּוֹעֲרִין לְפָנָיו פִּי הַטַּבַּעַת וּמוֹצִיאִין רְעִי, וְזוֹ הִיא עֲבוֹדָתוֹ (שם ושם).
וַיִּחַר אַף ה' בְּיִשְׂרָאֵל – שָׁלַח בָּהֶם מַגֵּפָה.

(ד) קַח אֶת כָּל רָאשֵׁי הָעָם – לִשְׁפֹּט אֶת הָעוֹבְדִים לִפְעוֹר (סנהדרין ל"ד ע"ב; ספרי שם; מדרש תנחומא בלק יט).
וְהוֹקַע אוֹתָם – אֶת הָעוֹבְדִים.
וְהוֹקַע – הִיא תְּלִיָּה, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בִּבְנֵי שָׁאוּל: "וְהוֹקַעֲנוּם לַה'" (שמ"ב כא,ו), וְשָׁם תְּלִיָּה מְפֹרֶשֶׁת (סנהדרין ל"ד ע"ב). עֲבוֹדָה זָרָה בִּסְקִילָה, וְכָל הַנִּסְקָלִים נִתְלִין.
נֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ – לְעֵין כֹּל. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה, הַשֶּׁמֶשׁ מוֹדִיעַ אֶת הַחוֹטְאִים, הֶעָנָן נִקְפָּל מִכְּנֶגְדּוֹ וְהַחַמָּה זוֹרַחַת עָלָיו (תנחומא שם).

(ה) הִרְגוּ אִישׁ אֲנָשָׁיו – כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִדַּיָּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה הוֹרֵג שְׁנַיִם (ירושלמי סנהדרין י ב), וְדַיָּנֵי יִשְֹרָאֵל שִׁבְעָה^[27] רִבּוֹא וּשְׁמוֹנַת אֲלָפִים, כִּדְאִיתָא בְּסַנְהֶדְרִין (דף י"ח ע"א).

(ו) וְהִנֵּה אִישׁ וְגוֹמֵר – נִתְקַבְּצוּ שִׁבְטוֹ שֶׁל שִׁמְעוֹן אֵצֶל זִמְרִי, שֶׁהָיָה נָשִׂיא שֶׁלָּהֶם, וְאָמְרוּ לוֹ: אָנוּ נִדּוֹנִין בְּמִיתָה, וְאַתָּה יוֹשֵׁב? וְכוּלֵּיהּ, כִּדְאִיתָא בְּאֵלּוּ הֵן הַנִּשְׂרָפִין^[28] (סנהדרין פ"ב ע"א).
אֶת הַמִּדְיָנִית – כָּזְבִּי בַּת צוּר.
לְעֵינֵי מֹשֶׁה – אָמַר לוֹ: מֹשֶׁה, זוֹ אֲסוּרָה אוֹ מֻתֶּרֶת? אִם תֹּאמַר: אֲסוּרָה, בַּת יִתְרוֹ מִי הִתִּירָהּ לְךָ? וְכוּלֵּיהּ, כִּדְאִיתָא הָתָם.
וְהֵמָּה בֹכִים – נִתְעַלְּמָה מִמֶּנּוּ הֲלָכָה; גָּעוּ כֻּלָּם בִּבְכִיָּה. בָּעֵגֶל עָמַד מֹשֶׁה כְּנֶגֶד שִׁשִּׁים רִבּוֹא, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּטְחַן עַד אֲשֶׁר דָּק" וְגוֹמֵר (שמות לב,כ), וְכָאן רָפוּ יָדָיו? אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיָּבֹא פִּינְחָס וְיִטֹּל אֶת הָרָאוּי לוֹ (מדרש תנחומא בלק כ).

(ז) וַיַּרְא פִּינְחָס – רָאָה מַעֲשֶׂה וְנִזְכַּר הֲלָכָה; אָמַר לוֹ לְמֹשֶׁה: מְקוּבְּלַנִי מִמְּךָ, הַבּוֹעֵל אֲרַמִּית – קַנָּאִין פּוֹגְעִין בּוֹ. אָמַר לוֹ: קַרְיָנָא דְּאִגַּרְתָּא אִיהוּ לֶיהֱוֵי פַּרְוַנְקָא! מִיָּד וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ וְגוֹמֵר (תנחומא שם; סנהדרין שם; ירושלמי סנהדרין ט ז).

(ח) אֶל הַקֻּבֶָּה – אֶל הָאֹהֶל (ב"ב כ"ה ע"ב).
אֶל קֳבָתָהּ – כְּמוֹ "וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה" (דברים יח,ג). כִּוֵּן בְּתוֹךְ זַכְרוּת שֶׁל זִמְרִי וּנְקֵבוּת שֶׁלָּהּ, וְרָאוּ כֻּלָּם שֶׁלֹא לְחִנָּם הֲרָגָם. וְהַרְבֵּה נִסִּים נַעֲשׂוּ לוֹ כּוּלֵּיהּ^[29], כִּדְאִיתָא הָתָם (סנהדרין פ"ב ע"ב).

פרשת פינחס

פרק כה (2)

(יא) פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן – לְפִי שֶׁהָיוּ הַשְּׁבָטִים מְבַזִּים אוֹתוֹ: הַרְאִיתֶם בֶּן פּוּטִי זֶה, שֶׁפִּטֵּם אֲבִי אִמּוֹ עֲגָלִים לַעֲבוֹדַת אֱלִילִים, וְהָרַג נְשִׂיא שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל! לְפִיכָךְ בָּא הַכָּתוּב וְיִחֲסוֹ אַחַר אַהֲרֹן (ספרי קלא; מדרש תנחומא פינחס א; סנהדרין פ"ב ע"ב; סוטה מ"ג ע"א).
בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי – בְּנָקְמוֹ אֶת נִקְמָתִי, בְּקָצְפּוֹ אֶת הַקֶּצֶף שֶׁהָיָה לִי לִקְצֹף. כָּל לְשׁוֹן 'קִנְאָה' הוּא הַמִּתְחָרֶה לִנְקֹם נִקְמַת דָּבָר, אינפרינמינ"ט [enprenment = חרון־אף^[30]] בְּלַעַ"ז.

(יב) אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם – שֶתְּהֵא לוֹ לִבְרִית שָׁלוֹם, כְּאָדָם הַמַּחֲזִיק טוֹבָה וְחִנּוּת לְמִי שֶׁעוֹשֶׂה עִמּוֹ טוֹבָה. אַף כָּאן, פֵּרֵשׁ לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁלוֹמוֹתָיו.

(יג) וְהָיְתָה לּוֹ – בְּרִיתִי זֹאת.
בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם – שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר נִתְּנָה כְּהֻנָּה לְזַרְעוֹ שֶׁל אַהֲרֹן, לֹא נִתְּנָה אֶלָּא לְאַהֲרֹן, וּלְבָנָיו שֶׁנִּמְשְׁחוּ עִמּוֹ, וּלְתוֹלְדוֹתֵיהֶם שֶׁיִּוָּלְדוּ אַחַר הַמְשָׁחָתָן; אֲבָל פִּינְחָס, שֶׁנּוֹלַד קֹדֶם לָכֵן וְלֹא נִמְשַׁח, לֹא בָּא לִכְלַל כְּהֻנָּה עַד כָּאן. וְכֵן שָׁנִינוּ בִּזְבָחִים (דף ק"א ע"ב): לֹא נִתְכַּהֵן פִּינְחָס עַד שֶׁהֲרָגוֹ לְזִמְרִי.
לֵאלֹהָיו – בִּשְׁבִיל אֱלֹהָיו, כְּמוֹ: "הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי" (במדבר יא,כט), [בִּשְׁבִילִי]; "קִנֵּאתִי לְצִיּוֹן" (זכריה ח,ב), בִּשְׁבִיל צִיּוֹן.

(יד) וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל וְגוֹמֵר – בַּמָּקוֹם שֶׁיִּחֵס אֶת הַצַּדִּיק לְשֶׁבַח, יִחֵס אֶת הָרָשָׁע לִגְנַאי (מדרש תנחומא פינחס ב).
נְשִׂיא בֵית אָב לַשִּׁמְעֹנִי – לְאֶחָד מֵחֲמֵשֶׁת בָּתֵּי אָבוֹת שֶׁהָיוּ לְשֵׁבֶט שִׁמְעוֹן. דָּבָר אַחֵר: לְהוֹדִיעַ שִׁבְחוֹ שֶׁל פִּינְחָס, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁזֶּה הָיָה נָשִׂיא, לֹא מָנַע אֶת עַצְמוֹ מִלְּקַנֵּא לְחִלּוּל הַשֵּׁם; לְכָךְ הוֹדִיעֲךָ הַכָּתוּב מִי הוּא הַמֻּכֶּה.

(טו) וְשֵׁם הָאִשָּׁה הַמֻּכָּה וְגוֹמֵר – לְהוֹדִיעֲךָ שִׂנְאָתָן שֶׁל מִדְיָנִים, שֶׁהִפְקִירוּ בַּת מֶלֶךְ לִזְנוּת כְּדֵי לְהַחֲטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל (תנחומא שם).
רֹאשׁ אֻמּוֹת – אֶחָד מֵחֲמֵשֶׁת מַלְכֵי מִדְיָן, "אֶת אֱוִי וְאֶת רֶקֶם וְאֶת צוּר" וְגוֹמֵר (במדבר לא,ח), וְהוּא הָיָה חָשׁוּב מִכֻּלָּם, שֶׁנֶּאֱמַר "רֹאשׁ אֻמּוֹת", וּלְפִי שֶׁנָּהַג בִּזָּיוֹן בְּעַצְמוֹ לְהַפְקִיר בִּתּוֹ מְנָאוֹ שְׁלִישִׁי (תנחומא שם).
בֵּית אָב – חֲמִשָּׁה בָּתֵּי אָבוֹת הָיוּ לְמִדְיָן, "עֵיפָה וָעֵפֶר וַחֲנוֹךְ וַאֲבִידָע וְאֶלְדָּעָה" (בראשית כה,ד), וְזֶה הָיָה מֶלֶךְ לְאֶחָד מֵהֶם.

(יז) צָרוֹר – כְּמוֹ "זָכוֹר", "שָׁמוֹר", לְשׁוֹן הֹוֶה; עֲלֵיכֶם לְאַיֵּב אוֹתָם.

(יח) כִּי צֹרְרִים הֵם לָכֶם וְגוֹמֵר עַל דְּבַר פְּעוֹר – שֶׁהִפְקִירוּ בְּנוֹתֵיהֶם לִזְנוּת כְּדֵי לְהַטְעוֹתְכֶם אַחַר פְּעוֹר. וְאֶת מוֹאָב לֹא צִוָּה לְהַשְׁמִיד, מִפְּנֵי רוּת שֶׁהָיְתָה עֲתִידָה לָצֵאת מֵהֶם, כִּדְאָמְרִינָן בְּבָבָא קַמָּא (דף ל"ח ע"ב).

פרק כו

(א) וַיְהִי אַחֲרֵי הַמַּגֵּפָה וְגוֹמֵר – מָשָׁל לְרוֹעֶה שֶׁנִּכְנְסוּ זְאֵבִים לְתוֹךְ עֶדְרוֹ וְהָרְגוּ בָּהֶן, וְהוּא מוֹנֶה אוֹתָן לֵידַע מִנְיַן הַנּוֹתָרוֹת. דָּבָר אַחֵר: כְּשֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם וְנִמְסְרוּ לְמֹשֶׁה, נִמְסְרוּ לוֹ בְּמִנְיָן; עַכְשָׁו כְּשֶׁקָרֵב לָמוּת וּלְהַחֲזִיר צֹאנוֹ, מַחֲזִירָם בְּמִנְיָן (מדרש תנחומא פינחס ד).

(ב) לְבֵית אֲבֹתָם – עַל שֵׁבֶט הָאָב יִתְיַחֲסוּ וְלֹא אַחַר הָאֵם.

(ג) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֹתָם – דִּבְּרוּ עִמָּם עַל זֹאת, שֶׁצִּוָּה הַמָּקוֹם לִמְנוֹתָם.
לֵאמֹר – אָמְרוּ לָהֶם: צְרִיכִים אַתֶּם לְהִמָּנוֹת.

(ד) מִבֶּן עֶשְֹרִים שָׁנָה וָמָעְלָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה וְגוֹמֵר – שֶׁיְּהֵא מִנְיָנָם "מִבֶּן עֶשְֹרִים שָׁנָה וָמַעְלָה", שֶׁנֶּאֱמַר: "כָּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים" וְגוֹמֵר (שמות ל,יג).

(ה) מִשְׁפַּחַת הַחֲנֹכִי – לְפִי שֶׁהָיוּ הָאֻמּוֹת מְבַזִּין אוֹתָם וְאוֹמְרִים: מָה אֵלּוּ מִתְיַחֲסִין עַל שִׁבְטֵיהֶם? סְבוּרִין הֵם שֶׁלֹּא שָׁלְטוּ הַמִּצְרִים בְּאִמּוֹתֵיהֶם? אִם בְּגוּפָם הָיוּ מוֹשְׁלִים, קַל וָחֹמֶר בִּנְשׁוֹתֵיהֶם. לְפִיכָךְ הֵטִיל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁמוֹ עֲלֵיהֶם, הֵ"א מִצַּד זֶה וְיוֹ"ד מִצַּד זֶה, לוֹמַר: מֵעִיד אֲנִי עֲלֵיהֶם שֶׁהֵם בְּנֵי אֲבוֹתֵיהֶם (שהש"ר ד,יב; פסדר"כ בשלח). וְזֶה הוּא שֶׁמְּפֹרָשׁ עַל יְדֵי דָּוִד: "שִׁבְטֵי יָהּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל" (תהלים קכב,ד); הַשֵּׁם הַזֶּה מֵעִיד עֲלֵיהֶם לְשִׁבְטֵיהֶם. לְפִיכָךְ בְּכֻלָּם כְּתִיב הַחֲנֹכִי, הַפַּלֻּאִי. אֲבָל בְּ"יִמְנָה" (להלן פסוק מד) לֹא הֻצְרַךְ לוֹמַר "מִשְׁפַּחַת הַיִּמְנִי", לְפִי שֶׁהַשֵּׁם קָבוּעַ בּוֹ, יוֹ"ד בָּרֹאשׁ וְהֵ"א בַּסּוֹף (פסדר"כ שם).

(ט) אֲשֶׁר הִצּוּ – אֶת יִשְׂרָאֵל עַל מֹשֶׁה.
בְּהַצֹּתָם – אֶת הָעָם עַל ה׳.
הִצּוּ – הִשִּׂיאוּ אֶת יִשְׂרָאֵל לָרִיב עַל מֹשֶׁה, לְשׁוֹן הִפְעִילוּ.

(י) וַיִּהְיוּ לְנֵס – לְאוֹת וּלְזִכָּרוֹן, לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יִקְרַב אִישׁ זָר לַחֲלֹק עוֹד עַל הַכְּהֻנָּה.

(יא) וּבְנֵי קֹרַח לֹא מֵתוּ – הֵם הָיוּ בָּעֵצָה תְּחִלָּה, וּבִשְׁעַת הַמַּחֲלֹקֶת הִרְהֲרוּ תְּשׁוּבָה בְּלִבָּם (מדרש שוחר טוב מה). לְפִיכָךְ נִתְבַּצֵּר לָהֶם מָקוֹם גָּבוֹהַּ בַּגֵּיהִנֹּם וְיָשְׁבוּ שָׁם (מגילה י"ד ע"א).

(יג) לְזֶרַח – הוּא "צֹחַר" (שמות ו,טו), לְשׁוֹן צֹהַר. אֲבָל מִשְׁפַּחַת אֹהַד בָּטְלָה; וְכֵן חָמֵשׁ מִשֵּׁבֶט בִּנְיָמִין, שֶׁהֲרֵי בַּעֲשָׂרָה בָּנִים יָרַד לְמִצְרַיִם (בראשית מו,כא), וְכָאן לֹא מָנָה אֶלָּא חֲמִשָּׁה. [ספרים אחרים: וְכֵן יִשְׁוָה לְאָשֵׁר] וְכֵן אֶצְבֹּן לְגָד; הֲרֵי שֶׁבַע^[31] מִשְׁפָּחוֹת. וּמָצָאתִי בִּגְמָרָא יְרוּשַׁלְמִית (סוטה פ"א ה"י), שֶׁכְּשֶׁמֵּת אַהֲרֹן נִסְתַּלְּקוּ עַנְנֵי כָּבוֹד, וּבָאוּ הַכְּנַעֲנִים לְהִלָּחֵם בְּיִשְׂרָאֵל, וְנָתְנוּ לֵב לַחֲזֹר לְמִצְרַיִם, וְחָזְרוּ לַאֲחוֹרֵיהֶם שְׁמוֹנָה מַסָּעוֹת מֵהֹר הָהָר לְמוֹסֵרָה; שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נָסְעוּ מִבְּאֵרוֹת בְּנֵי יַעֲקָן מוֹסֵרָה, שָׁם מֵת אַהֲרֹן" (דברים י,ו). וַהֲלֹא בְּהֹר הָהָר מֵת, וּמִמּוֹסֵרָה עַד הֹר הָהָר שְׁמוֹנָה מַסָּעוֹת יֵשׁ לְמַפְרֵעַ? אֶלָּא שֶׁחָזְרוּ לַאֲחוֹרֵיהֶם, וְרָדְפוּ בְּנֵי לֵוִי אַחֲרֵיהֶם לְהַחֲזִירָם, וְהָרְגוּ מֵהֶם שֶׁבַע מִשְׁפָּחוֹת, וּמִבְּנֵי לֵוִי נָפְלוּ אַרְבַּע מִשְׁפָּחוֹת: מִשְׁפַּחַת שִׁמְעִי, וְעָזִּיאֵלִי, וּמִבְּנֵי יִצְהָר לֹא נִמְנוּ כָּאן אֶלָּא מִשְׁפַּחַת הַקָּרְחִי; וְהָרְבִיעִית לֹא יָדַעְתִּי מַה הִיא. וְרַבִּי תַּנְחוּמָא דָּרַשׁ שֶׁמֵּתוּ בַּמַּגֵּפָה בִּדְבַר בִּלְעָם (מדרש תנחומא פינחס ה). אֲבָל לְפִי הַחִסָּרוֹן שֶׁחָסַר מִשֵּׁבֶט שִׁמְעוֹן בְּמִנְיָן זֶה מִמִּנְיָן הָרִאשׁוֹן שֶׁבְּמִדְבַּר סִינַי, נִרְאֶה שֶכָּל עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף נָפְלוּ מִשִּׁבְטוֹ שֶׁל שִׁמְעוֹן.

(טז) לְאָזְנִי – אוֹמֵר אֲנִי שֶׁזּוֹ מִשְׁפַּחַת אֶצְבּוֹן, וְאֵינִי יוֹדֵעַ לָמָּה נִקְרֵאת מִשְׁפַּחְתּוֹ עַל שְׁמוֹ.

(כד) לְיָשׁוּב – הוּא יוֹב הָאָמוּר בְּיוֹרְדֵי מִצְרַיִם. כִּי כָּל הַמִּשְׁפָּחוֹת נִקְרְאוּ עַל שֵׁם יוֹרְדֵי מִצְרַיִם, וְהַנּוֹלָדִין מִשָּׁם וָהָלְאָה – לֹא נִקְרְאוּ הַמִּשְׁפָּחוֹת עַל שְׁמָם; חוּץ מִמִּשְׁפְּחוֹת אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה, שֶׁנּוֹלְדוּ כֻּלָּם בְּמִצְרַיִם, וְאַרְדְּ וְנַעֲמָן בְּנֵי בֶּלַע בֶּן בִּנְיָמִין. וּמָצָאתִי בִּיסוֹדוֹ שֶׁל רַבִּי מֹשֶׁה הַדַּרְשָׁן, שֶׁיָּרְדָה אִמָּן לְמִצְרַיִם כְּשֶׁהָיְתָה מְעֻבֶּרֶת מֵהֶם, לְכָךְ נֶחְלְקוּ לְמִשְׁפָּחוֹת; כְּחֶצְרוֹן וְחָמוּל שֶׁהָיוּ בְּנֵי בָּנִים לִיהוּדָה, וְחֶבֶר וּמַלְכִּיאֵל שֶׁהָיוּ בְּנֵי בָּנִים שֶׁל אָשֵׁר. וְאִם אַגָּדָה הִיא – הֲרֵי טוֹב; וְאִם לָאו, אוֹמֵר אֲנִי שֶׁהָיוּ לְבֶלַע בְּנֵי בָּנִים הַרְבֵּה, וּמִשְּׁנַיִם הַלָּלוּ – אַרְדְּ וְנַעֲמָן – יָצְאָה מִכָּל אֶחָד מִשְׁפָּחָה רַבָּה; וְנִקְרְאוּ תּוֹלְדוֹת שְׁאָר הַבָּנִים עַל שֵׁם בֶּלַע, וְתוֹלְדוֹת הַשְּׁנַיִם הַלָּלוּ נִקְרְאוּ עַל שְׁמָם. וְכֵן אֲנִי אוֹמֵר בִּבְנֵי מָכִיר, שֶׁנֶּחְלְקוּ לִשְׁנֵי מִשְׁפָּחוֹת, אַחַת נִקְרֵאת עַל שְׁמוֹ, וְאַחַת נִקְרֵאת עַל שֵׁם גִּלְעָד בְּנוֹ.
חָמֵשׁ מִשְׁפָּחוֹת חָסְרוּ מִבָּנָיו שֶׁל בִּנְיָמִין. כָּאן נִתְקַיְּמָה מִקְצַת נְבוּאַת אִמּוֹ, שֶׁקְּרָאַתּוּ "בֶּן אוֹנִי" (בראשית לה,יח), בֵּן אֲנִינוּתִי; וּבְפִילֶגֶשׁ בַּגִּבְעָה נִתְקַיְּמָה כֻּלָּהּ. זוֹ מָצָאתִי בִּיסוֹדוֹ שֶׁל רַבִּי מֹשֶׁה הַדַּרְשָׁן.

(לו) וְאֵלֶּה בְּנֵי שׁוּתָלַח וְגוֹמֵר – שְׁאָר בְּנֵי שׁוּתֶלַח, נִקְרְאוּ תּוֹלְדוֹתֵיהֶם עַל שֵׁם שׁוּתֶלַח; וּמֵעֵרָן יָצְאָה מִשְׁפָּחָה רַבָּה, וְנִקְרֵאת עַל שְׁמוֹ; וְנֶחְשְׁבוּ בְּנֵי שׁוּתֶלַח לִשְׁתֵּי מִשְׁפָּחוֹת.
צֵא וַחֲשֹׁב, וְתִמְצָא בְּפָרָשָׁה זוֹ חֲמִשִּׁים וְשֶׁבַע מִשְׁפָּחוֹת, וּמִבְּנֵי לֵוִי שְׁמֹנֶה, הֲרֵי שִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי אַתֶּם הַמְעַט" וְגוֹמֵר (דברים ז,ז), הֵ"א מְעַט; חָמֵשׁ אַתֶּם חֲסֵרִים מִמִּשְׁפְּחוֹת כָּל הָעַמִּים, שֶׁהֵן שִׁבְעִים. אַף זֶה הֵבַנְתִּי מִיסוֹדוֹ שֶׁל רַבִּי מֹשֶׁה הַדַּרְשָׁן, אַךְ הֻצְרַכְתִּי לְפָרֵשׁ וּלְהוֹסִיף בִּדְבָרָיו.

(לח) לַאֲחִירָם – הוּא 'אֵחִי', שֶׁיָּרַד לְמִצְרַיִם (בראשית מו,כא); וּלְפִי שֶׁנִּקְרָא עַל שֵׁם יוֹסֵף, שֶׁהָיָה אָחִיו וְרָם מִמֶּנּוּ, נִקְרָא 'אֲחִירָם'.

(לט) לִשְׁפוּפָם – הוּא 'מֻפִּים' (בראשית שם), עַל שֵׁם שֶׁהָיָה יוֹסֵף שָׁפוּף בֵּין הָאֻמּוֹת.

(מב) לְשׁוּחָם – הוּא 'חֻשִׁים' (בראשית מו,כג).

(מו) וְשֵׁם בַּת אָשֵׁר שָׂרַח – לְפִי שֶׁהָיְתָה קַיֶּמֶת בַּחַיִּים (סדר עולם ט), מְנָאָהּ כָּאן.

(נג) לָאֵלֶּה תֵּחָלֵק הָאָרֶץ – וְלֹא לִפְחוּתִים מִבֶּן עֶשְׂרִים; אַף עַל פִּי שֶׁבָּאוּ לִכְלַל עֶשְׂרִים בְּטֶרֶם חִלּוּק הָאָרֶץ, שֶׁהֲרֵי שֶׁבַע שָׁנִים כָּבְשׁוּ וְשֶׁבַע חִלְּקוּ, לֹא נָטְלוּ חֵלֶק בָּאָרֶץ אֶלָּא אֵלּוּ 'שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וָאֶלֶף' וְגוֹמֵר; וְאִם הָיוּ לְאֶחָד מֵהֶם שִׁשָּׁה בָּנִים, לֹא נָטְלוּ אֶלָּא חֵלֶק אֲבִיהֶם לְבַדּוֹ.

(נד) לָרַב תַּרְבֶּה נַחֲלָתוֹ – לְשֵׁבֶט שֶׁהָיָה מְרֻבֶּה בְּאוּכְלוּסִין, נָתְנוּ חֵלֶק רַב. וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹא הָיוּ הַחֲלָקִים שָׁוִים, שֶׁהֲרֵי הַכֹּל לְפִי רִבּוּי הַשֵּׁבֶט חִלְּקוּ הַחֲלָקִים, לֹא עָשׂוּ אֶלָּא עַל יְדֵי גּוֹרָל; וְהַגּוֹרָל הָיָה עַל פִּי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בְּבָבָא בָּתְרָא (דף קכ"ב ע"א): אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן הָיָה מְלֻבָּשׁ בְּאוּרִים וְתֻמִּים, וְאוֹמֵר בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ: אִם שֵׁבֶט פְּלוֹנִי עוֹלֶה, תְּחוּם פְּלוֹנִי עוֹלֶה עִמּוֹ. וְהַשְּׁבָטִים הָיוּ כְּתוּבִים בִּשְׁנֵים עָשָׂר פְּתָקִין, וּשְׁנֵים עָשָׂר גְּבוּלִין בִּשְׁנֵים עָשָׂר פְּתָקִין. וּבְלָלוּם בַּקַּלְפִּי, וְהַנָּשִׂיא מַכְנִיס יָדוֹ לְתוֹכָהּ, וְנוֹטֵל שְׁנֵי פְּתָקִין; עוֹלֶה בְּיָדוֹ פֶּתֶק שֶׁל שֵׁם שִׁבְטוֹ, וּפֶתֶק שֶׁל גְּבוּל הַמְּפֹרָשׁ לוֹ. וְהַגּוֹרָל עַצְמוֹ הָיָה צוֹוֵחַ וְאוֹמֵר: אֲנִי הַגּוֹרָל עָלִיתִי לִגְבוּל פְּלוֹנִי לְשֵבֶט פְּלוֹנִי, שֶׁנֶּאֱמַר: "עַל פִּי הַגּוֹרָל" (מדרש תנחומא פינחס ו). וְלֹא נִתְחַלְּקָה הָאָרֶץ בְּמִדָּה, לְפִי שֶׁיֵּשׁ גְּבוּל מְשֻׁבָּח מֵחֲבֵרוֹ, אֶלָּא בְּשׁוּמָא, בֵּית כֹּר רַע כְּנֶגֶד בֵּית סְאָה טוֹב, הַכֹּל לְפִי הַדָּמִים (ספרי קצב; ב"ב שם).

(נה) לִשְׁמוֹת מַטּוֹת אֲבֹתָם – אֵלּוּ יוֹצְאֵי מִצְרַיִם. שִׁנָּה הַכָּתוּב נַחֲלָה זוֹ מִכָּל הַנְּחָלוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה; שֶׁכָּל הַנְּחָלוֹת – הַחַיִּים יוֹרְשִׁים אֶת הַמֵּתִים, וְכָאן מֵתִים יוֹרְשִׁים אֶת הַחַיִּים. כֵּיצַד? שְׁנֵי אַחִים מִיּוֹצְאֵי מִצְרַיִם שֶׁהָיוּ לָהֶם בָּנִים בְּבָאֵי הָאָרֶץ, לָזֶה אֶחָד וְלָזֶה שְׁלֹשָׁה, הָאֶחָד נָטַל חֵלֶק אֶחָד, וְהַשְּׁלֹשָׁה נָטְלוּ שְׁלֹשָׁה; שֶׁנֶּאֱמַר: "לָאֵלֶּה תֵּחָלֵק הָאָרֶץ". חָזְרָה נַחֲלָתָן אֵצֶל אֲבִי אֲבִיהֶן וְחִלְּקוּ הַכֹּל בְּשָׁוֶה, וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "לִשְׁמוֹת מַטּוֹת אֲבֹתָם יִנְחָלוּ"; שֶׁאַחַר שֶׁנָּטְלוּ הַבָּנִים, חִלְּקוּהָ לְפִי הָאָבוֹת שֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם. וְאִלּוּ מִתְּחִלָּה חִלְּקוּהָ לְמִנְיַן יוֹצְאֵי מִצְרַיִם, לֹא הָיוּ נוֹטְלִין אֵלּוּ הָאַרְבָּעָה אֶלָּא שְׁנֵי חֲלָקִים; עַכְשָׁו נָטְלוּ אַרְבָּעָה חֲלָקִים (ספרי שם; ב"ב קי"ז ע"א).
אַךְ בְּגוֹרָל – יָצְאוּ יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב; וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "וַיִּתְּנוּ לְכָלֵב אֶת חֶבְרוֹן כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה" (שופטים א,כ); וְאוֹמֵר: "עַל פִּי ה' נָתְנוּ לוֹ אֶת הָעִיר אֲשֶׁר שָׁאָל" (יהושע יט,נ; ספרי שם).
מַטּוֹת אֲבוֹתָם – יָצְאוּ גֵּרִים וַעֲבָדִים (ספרי שם).

(נו) עַל פִּי הַגּוֹרָל – הַגּוֹרָל הָיָה מְדַבֵּר, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי. מַגִּיד שֶׁנִּתְחַלְּקָה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, [לְכָךְ נֶאֱמַר עַל פִּי ה׳].

(נח) אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת לֵוִי – חָסֵר כָּאן מִשְׁפְּחוֹת הַשִּׁמְעִי וְהָעָזִּיאֵלִי, וּקְצָת מִן הַיִּצְהָרִי.

(נט) אֲשֶׁר יָלְדָה אֹתָהּ לְלֵוִי בְּמִצְרָיִם – [אִשְׁתּוֹ יְלָדַתָּה בְּמִצְרַיִם.] לֵדָתָהּ בְּמִצְרַיִם וְאֵין הוֹרָתָהּ בְּמִצְרַיִם; כְּשֶׁנִּכְנְסוּ לְתוֹךְ הַחוֹמָה יְלָדַתָּה. וְהִיא הִשְׁלִימָה מִנְיַן שִׁבְעִים, שֶׁהֲרֵי בִּפְרָטָן אִי אַתָּה מוֹצֵא אֶלָּא שִׁשִּׁים וָתֵשַׁע (ב"ב קכ"ג ע"א-ע"ב).

(סב) כִּי לֹא הָתְפָּקְדוּ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל – לִהְיוֹת נִמְנִין בְּנֵי עֶשְׂרִים שָׁנָה; מַה טַּעַם? כִּי לֹא נִתַּן לָהֶם נַחֲלָה. וְהַנִּמְנִין מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה הָיוּ בְּנֵי נַחֲלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "אִישׁ לְפִי פְקֻדָיו יֻתַּן נַחֲלָתוֹ" (לעיל פסוק נד).

(סד) וּבְאֵלֶּה לֹא הָיָה אִישׁ וְגוֹמֵר – אֲבָל עַל הַנָּשִׁים לֹא נִגְזְרָה גְּזֵרַת הַמְּרַגְּלִים, לְפִי שֶׁהֵן הָיוּ מְחַבְּבוֹת אֶת הָאָרֶץ. הָאֲנָשִׁים אוֹמְרִים: "נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרַיְמָה" (במדבר יד,יד), וְהַנָּשִׁים אוֹמְרוֹת: "תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה" (להלן כז,ד). לְכָךְ נִסְמְכָה פָּרָשַׁת בְּנוֹת צְלָפְחָד לְכָאן (מדרש תנחומא פינחס ז).

פרק כז

(א) לְמִשְׁפְּחֹת מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף – לָמָּה נֶאֱמַר? וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר בֶּן מְנַשֶּׁה? אֶלָּא לוֹמַר לְךָ: יוֹסֵף חִבֵּב אֶת הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהַעֲלִתֶם אֶת עַצְמֹתַי" וְגוֹמֵר (בראשית נ,כה), וּבְנוֹתָיו חִבְּבוּ אֶת הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: "תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה" (להלן פסוק ד). וּלְלַמֶּדְךָ שֶׁהָיוּ כֻּלָּם צַדִּיקִים; שֶׁכָּל מִי שֶׁמַּעֲשָׂיו וּמַעֲשֵׂה אֲבוֹתָיו סְתוּמִים, וּפֵרֵט לְךָ הַכָּתוּב בְּאֶחָד מֵהֶם לְיַחֲסוֹ לְשֶׁבַח, הֲרֵי זֶה צַדִּיק בֶּן צַדִּיק; וְאִם יִחֲסוֹ לִגְנַאי, כְּגוֹן: "בָּא יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה בֶּן אֱלִישָׁמָע" (מל"ב כה,כה), בְּיָדוּעַ שֶׁכָּל הַנִּזְכָּרִים עִמּוֹ רְשָׁעִים הָיוּ (ספרי קלג).
מַחְלָה נֹעָה וְגוֹמֵר – וּלְהַלָּן (לו,יא) הוּא אוֹמֵר: "וַתִּהְיֶינָה מַחְלָה תִרְצָה"? מַגִּיד שֶׁכֻּלָּן שְׁקוּלוֹת זוֹ כְּזוֹ, לְפִיכָךְ שִׁנָּה אֶת סִדְרָן.

(ב) לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר – מַגִּיד שֶׁלֹּא עָמְדוּ לִפְנֵיהֶם אֶלָּא בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים אַחַר שֶׁמֵּת אַהֲרֹן (ספרי שם).
לִפְנֵי מֹשֶׁה – וְאַחַר כָּךְ לִפְנֵי אֶלְעָזָר? אֶפְשָׁר אִם מֹשֶׁה לֹא יָדַע, אֶלְעָזָר יוֹדֵעַ? אֶלָּא סָרֵס הַמִּקְרָא וְדָרְשֵׁהוּ, דִּבְרֵי רַבִּי יֹאשִׁיָּה. אַבָּא חָנָן מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ הָיוּ יוֹשְׁבִים, וְעָמְדוּ לִפְנֵי כֻּלָּם (ספרי שם).

(ג) וְהוּא לֹא הָיָה וְגוֹמֵר – לְפִי שֶׁהָיוּ בָּאוֹת לוֹמַר בְּחֶטְאוֹ מֵת, נִזְקְקוּ לוֹמַר: לֹא בְּחֵטְא מִתְלוֹנְנִים וְלֹא בַּעֲדַת קֹרַח, שֶׁהִצּוּ עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֶלָּא בְּחֶטְאוֹ לְבַדּוֹ מֵת וְלֹא הֶחֱטִיא אֶת אֲחֵרִים עִמּוֹ (ספרי שם). רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: מְקוֹשֵׁשׁ עֵצִים הָיָה, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: מִן הַמַּעְפִּילִים הָיָה (שבת צ"ו ע"ב-צ"ז ע"א).

(ד) לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם אָבִינוּ – [אִם] אָנוּ בִּמְקוֹם בֵּן עוֹמְדוֹת, [יִתְּנוּ לָנוּ יְרֻשָּׁתֵנוּ;] וְאִם אֵין הַנְּקֵבוֹת חֲשׁוּבוֹת זֶרַע, תִּתְיַבֵּם אִמֵּנוּ לַיָּבָם (תנחומא; ב"ב קי"ט ע"ב).
כִּי אֵין לוֹ בֵּן – הָא אִם הָיָה לוֹ בֵּן, לֹא הָיוּ תּוֹבְעוֹת כְּלוּם מַגִּיד שֶׁחַכְמָנִיּוֹת הָיוּ (ספרי קלג).

(ה) וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת מִשְׁפָּטָן – נִתְעַלְּמָה הֲלָכָה מִמֶּנּוּ. וְכָאן נִפְרַע עַל שֶׁנָּטַל עֲטָרָה לוֹמַר: "וְהַדָּבָר אֲשֶׁר יִקְשֶׁה מִכֶּם תַּקְרִבוּן אֵלַי" (דברים א,יז; תנחומא ח; סנהדרין ח' ע"א). דָּבָר אַחֵר: רְאוּיָה הָיְתָה פָּרָשָׁה זוֹ לְהִכָּתֵב עַל יְדֵי מֹשֶׁה, אֶלָּא שֶׁזָּכוּ בְּנוֹת צְלָפְחָד וְנִכְתְּבָה עַל יָדָן (ספרי קלג; סנהדרין שם).

(ז) כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת – כְּתַרְגּוּמוֹ, "יָאוּת", [כְּלוֹמַר:] כָּךְ כְּתוּבָה פָּרָשָׁה זוֹ לְפָנַי בַּמָּרוֹם (ספרי קלד). מַגִּיד שֶׁרָאֲתָה עֵינָן מַה שֶּׁלֹּא רָאֲתָה עֵינוֹ שֶׁל מֹשֶׁה.
כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת – יָפֶה תָּבְעוּ; אַשְׁרֵי אָדָם שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹדֶה לִדְבָרָיו (שם).
נָתֹן תִּתֵּן – שְׁנֵי חֲלָקִים: חֵלֶק אֲבִיהֶן, שֶׁהָיָה מִיּוֹצְאֵי מִצְרַיִם, וְחֶלְקוֹ עִם אֶחָיו בְּנִכְסֵי חֵפֶר (ב"ב קי"ח ע"ב).
וְהַעֲבַרְתָּ – לְשׁוֹן עֶבְרָה הוּא, בְּמִי שֶׁאֵינוֹ מַנִּיחַ בֵּן לְיָרְשׁוֹ (ב"ב קט"ז ע"א). דָּבָר אַחֵר: עַל שֵׁם שֶׁהַבַּת מַעֲבֶרֶת נַחֲלָה מִשֵּׁבֶט לְשֵׁבֶט, שֶׁבְּנָהּ וּבַעְלָהּ יוֹרְשִׁין אוֹתָהּ; שֶׁ"לֹּא תִסֹּב נַחֲלָה" (להלן לו,ז) לֹא נִצְטַוָּה אֶלָּא לְאוֹתוֹ הַדּוֹר בִּלְבָד (ב"ב ק"כ ע"א). וְכֵן: "וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לְבִתּוֹ" (להלן פסוק ח); בְּכֻלָּן הוּא אוֹמֵר "וּנְתַתֶּם" (להלן פסוקים ט-יא), וּבַבַּת הוּא אוֹמֵר "וְהַעֲבַרְתֶּם" (ספרי שם; תנחומא ט; ב"ב קמ"ז ע"א).

(יא) לִשְׁאֵרוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ – וְאֵין מִשְׁפָּחָה קְרוּיָה אֶלָּא מִצַּד הָאָב (ספרי קלד; ב"ב ק"ט ע"ב).

(יב) עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים – לָמָּה נִסְמְכָה לְכָאן? כֵּיוָן שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: "נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם" (לעיל פסוק ז), אָמַר: אוֹתִי צִוָּה הַמָּקוֹם לְהַנְחִיל? שֶׁמָּא הֻתְּרָה הַגְּזֵרָה וְאֶכָּנֵס לָאָרֶץ? אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: גְּזֵרָתִי בִּמְקוֹמָהּ עוֹמֶדֶת (תנחומא ט). דָּבָר אַחֵר: כֵּיוָן שֶׁנִּכְנַס מֹשֶׁה לְנַחֲלַת בְּנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן, שָׂמַח וְאָמַר: כִּמְדֻמֶּה לִי שֶׁהֻתַּר נִדְרִי. מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁגָּזַר עַל בְּנוֹ שֶׁלֹּא יִכָּנֵס לְפֶתַח פַּלָּטִין שֶׁלּוֹ. נִכְנַס לַשַּׁעַר, וְהוּא אַחֲרָיו. לֶחָצֵר, וְהוּא אַחֲרָיו. לַטְּרַקְלִין, וְהוּא אַחֲרָיו. כֵּיוָן שֶׁבָּא לְהִכָּנֵס לַקִּיטוֹן, אָמַר לוֹ: בְּנִי, מִכָּאן וָאֵילַךְ אַתָּה אָסוּר לְהִכָּנֵס (ספרי קלד).

(יג) כַּאֲשֶׁר נֶאֱסַף אַהֲרֹן אָחִיךָ – מִכָּאן שֶׁנִּתְאַוָּה מֹשֶׁה לְמִיתָתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן (ספרי קלו). דָּבָר אַחֵר: אֵין אַתָּה טוֹב מִמֶּנּוּ (תנחומא פינחס ט). "עַל אֲשֶׁר לֹא קִדַּשְׁתֶּם" (דברים לב,נא): הָא אִם קִדַּשְׁתֶּם אוֹתִי, עֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ זְמַנְכֶם לְהִפָּטֵר מִן הָעוֹלָם. בְּכָל מָקוֹם שֶׁכָּתַב מִיתָתָם כָּתַב סֻרְחוֹנָם, לְפִי שֶׁנִּגְזְרָה גְזֵרָה עַל דּוֹר הַמִּדְבָּר לָמוּת בַּמִּדְבָּר בַּעֲוֹן שֶׁלֹא הֶאֱמִינוּ; לְכָךְ בִּקֵּשׁ מֹשֶׁה שֶׁיִּכָּתֵב סֻרְחָנוֹ, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ: אַף הוּא מִן הַמַּמְרִים הָיָה. מָשָׁל לִשְׁתֵּי נָשִׁים שֶׁלּוֹקוֹת בְּבֵית דִּין, אַחַת קִלְקְלָה וְאַחַת אָכְלָה פַּגֵּי שְׁבִיעִית וְכוּלֵּיהּ^[32] (יומא פ"ו ע"ב). אַף כָּאן, בְּכָל מָקוֹם שֶׁהִזְכִּיר מִיתָתָן הִזְכִּיר סֻרְחוֹנָן, לְהוֹדִיעַ שֶׁלֹּא הָיְתָה בָהֶם אֶלָּא זוֹ בִּלְבַד (ספרי קלז).

(יד) הֵם מֵי מְרִיבַת קָדֵשׁ – הֵם לְבַדָּם, אֵין בָּהֶם עָוֹן אַחֵר. דָּבָר אַחֵר: הֵם שֶׁהִמְרוּ בְּמָרָה, הֵם הָיוּ שֶׁהִמְרוּ בְּיַם סוּף, הֵם עַצְמָם שֶׁהִמְרוּ בְּמִדְבַּר צִן.

(טו) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל ה' וְגוֹמֵר – לְהוֹדִיעַ שִׁבְחָן שֶׁל צַדִּיקִים: כְּשֶׁנִּפְטָרִים מִן הָעוֹלָם, מַנִּיחִים צָרְכָּן וְעוֹסְקִין בְּצָרְכֵי צִבּוּר (ספרי קלח).
לֵאמֹר – אָמַר לוֹ: הֲשִׁיבֵנִי אִם אַתָּה מְמַנֶּה לָהֶם פַּרְנָס אִם לָאו (שם).

(טז) יִפְקֹד ה' – כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע מֹשֶׁה שֶׁאָמַר לוֹ הַמָּקוֹם: תֵּן נַחֲלַת צְלָפְחָד לִבְנוֹתָיו, אָמַר: הִגִּיעַ שָׁעָה שֶׁאֶתְבַּע צְרָכַי, שֶׁיִּירְשׁוּ בָּנַי אֶת גְּדֻלָּתִי. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לֹא כָּךְ עָלְתָה בְּמַחֲשָׁבָה לְפָנַי; כְּדַאי הוּא יְהוֹשֻׁעַ לִטֹּל שְׂכַר שִׁמּוּשׁוֹ, שֶׁלֹּא מָשׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה: "נוֹצֵר תְּאֵנָה יֹאכַל פִּרְיָהּ" (משלי כז,יח; תנחומא יא; ספרי קמ).
אֱלֹהֵי הָרוּחֹת – לָמָּה נֶאֱמַר? אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, גָּלוּי לְפָנֶיךָ דַּעְתּוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, וְאֵינָן דּוֹמִין זֶה לָזֶה. מַנֵּה עֲלֵיהֶם מַנְהִיג שֶׁיְּהֵא סוֹבֵל כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְפִי דַעְתּוֹ (תנחומא י).

(יז) אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם – לֹא כְּדֶרֶךְ מַלְכֵי הָאֻמּוֹת, שֶׁיּוֹשְׁבִים בְּבָתֵּיהֶם וּמְשַׁלְּחִין אֶת חֵילוֹתֵיהֶם לַמִּלְחָמָה; אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁעָשִׂיתִי אֲנִי, שֶׁנִּלְחַמְתִּי בְּסִיחוֹן וְעוֹג, שֶׁנֶּאֱמַר: "אַל תִּירָא אֹתוֹ" (במדבר כא,לד), וּכְדֶרֶךְ שֶׁעָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיֵּלֶךְ יְהוֹשֻׁעַ אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ הֲלָנוּ אַתָּה" וְגוֹמֵר (יהושע ה,יג). וְכֵן בְּדָוִד הוּא אוֹמֵר: "כִּי הוּא יוֹצֵא וּבָא לִפְנֵיהֶם" (שמ"א יח,טז), יוֹצֵא בָּרֹאשׁ וְנִכְנָס בָּרֹאשׁ (ספרי קלט).
וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם – בִּזְכֻיּוֹתָיו (שם).
וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם – בִּזְכֻיּוֹתָיו (שם). דָּבָר אַחֵר: וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם, שֶׁלֹּא תַּעֲשֶׂה לוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה לִי, שֶׁאֵינִי מַכְנִיסָן לָאָרֶץ (מדרש תנחומא ואתחנן ה).

(יח) קַח לְךָ – קָחֶנּוּ בִּדְבָרִים: אַשְׁרֶיךָ שֶׁזָּכִיתָ לְהַנְהִיג בָּנָיו שֶׁל מָקוֹם (ספרי צב).
לְךָ – אֶת שֶׁבָּדוּק לְךָ, אֶת זֶה שֶׁאַתָּה מַכִּיר (ספרי קמ).
אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ – כַּאֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ, שֶׁיּוּכַל לַהֲלֹךְ כְּנֶגֶד רוּחוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד (שם).
וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו – תֵּן לוֹ מְתֻרְגְּמָן שֶׁיִּדְרֹשׁ בְּחַיֶּיךָ, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ עָלָיו: לֹא הָיָה לוֹ לְהָרִים רֹאשׁ בִּימֵי מֹשֶׁה (שם).

(יט) וְצִוִּיתָה אֹתוֹ – עַל יִשְׂרָאֵל: דַּע שֶׁטַּרְחָנִין הֵם, סַרְבָנִים הֵם; עַל מְנָת שֶׁתְּקַבֵּל עָלֶיךָ (ספרי צב; שמ"ר ז,ג).

(כ) וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ עָלָיו – זֶה קֵרוּן עוֹר פָּנִים.
מֵהוֹדְךָ – וְלֹא כָּל הוֹדְךָ. נִמְצֵאנוּ לְמֵדִין: פְּנֵי מֹשֶׁה כַּחַמָּה, פְּנֵי יְהוֹשֻׁעַ כַּלְּבָנָה (ספרי קמ; ב"ב ע"ה ע"א).
לְמַעַן יִשְׁמְעוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל – שֶׁיִּהְיוּ נוֹהֲגִין בּוֹ כָּבוֹד וְיִרְאָה כְּדֶרֶךְ שֶׁנּוֹהֲגִין בְּךָ.

(כא) וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן יַעֲמֹד – הֲרֵי שְׁאֵלָתְךָ שֶׁשָּׁאַלְתָּ, שֶׁאֵין הַכָּבוֹד הַזֶּה זָז מִבֵּית אָבִיךָ; שֶׁאַף יְהוֹשֻׁעַ יְהֵא צָרִיךְ לְאֶלְעָזָר (תנחומא יא).
וְשָׁאַל לוֹ – כְּשֶׁיִּצְטָרֵךְ לָצֵאת לְמִלְחָמָה (יומא ע"ג ע"ב; סנהדרין ט"ז ע"א).
עַל פִּיו – שֶׁל אֶלְעָזָר.
וְכָל הָעֵדָה – סַנְהֶדְרִין (יומא שם; סנהדרין שם).

(כב) וַיִּקַּח אֶת יְהוֹשֻׁעַ – לְקָחוֹ בִּדְבָרִים, וְהוֹדִיעוֹ מַתַּן שְׂכַר פַּרְנְסֵי יִשְׂרָאֵל לָעוֹלָם הַבָּא (ספרי קמא).

(כג) וַיִּסְמֹךְ אֶת יָדָיו – בְּעַיִן יָפָה, יוֹתֵר וְיוֹתֵר מִמַּה שֶּׁנִּצְטַוָּה; שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לוֹ: "וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ" (לעיל פסוק יח); וְהוּא עָשָׂה בִּשְׁתֵּי יָדָיו, וַעֲשָׂאוֹ כִּכְלִי מָלֵא וְגָדוּשׁ, וּמִלְּאוֹ חָכְמָתוֹ בְּעַיִן יָפָה (ספרי שם).
כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' – אַף לְעִנְיַן הַהוֹד, נָתַן מֵהוֹדוֹ עָלָיו.

פרק כח

(ב) צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל – מָה אָמוּר לְמַעְלָה? "יִפְקֹד ה׳" (לעיל כז,טז). אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: עַד שֶׁאַתָּה מְצַוֵּנִי עַל בָּנַי, צַוֵּה אֶת בָּנַי עָלָי. מָשָׁל לְבַת מֶלֶךְ שֶׁהָיְתָה נִפְטֶרֶת מִן הָעוֹלָם וְהָיְתָה מְפַקֶּדֶת לְבַעְלָהּ עַל בָּנֶיהָ וְכוּלֵּיהּ^[33], כִּדְאִיתָא בְּסִפְרֵי (קמב).
קָרְבָּנִי – זֶה הַדָּם (שם).
לַחְמִי – אֵלּוּ אֵמוּרִין, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "וְהִקְטִירָם הַכֹּהֵן הַמִּזְבֵּחָה לֶחֶם אִשֶּׁה" (ויקרא ג,טו; ספרי שם).
לְאִשַּׁי – הַנִּתָּנִין לְאִשֵּׁי מִזְבְּחִי.
תִּשְׁמְרוּ – שֶׁיִהְיוּ כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם וְיִשְׂרָאֵלִים עוֹמְדִין עַל גַּבָּיו; מִכָּאן לָמְדוּ וְתִקְּנוּ מַעֲמָדוֹת (ספרי שם; תענית כ"ז ע"א).
בְּמוֹעֲדוֹ – בְּכָל יוֹם הוּא מוֹעֵד הַתְּמִידִים.

(ג) וְאָמַרְתָּ לָהֶם – אַזְהָרָה לְבֵית דִּין (ספרי שם).
שְׁנַיִם לַיּוֹם – כִּפְשׁוּטוֹ. וְעִקָּרוֹ בָּא לְלַמֵּד שֶׁיִּהְיוּ נִשְׁחָטִין כְּנֶגֶד הַיּוֹם, תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר בַּמַּעֲרָב, וְשֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם בְּמִזְרָחָן שֶׁל טַבָּעוֹת (שם; יומא ס"ב ע"ב).

(ד) אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד – אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר בְּפָרָשַׁת 'וְאַתָּה תְּצַוֶּה': "וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה" וְגוֹמֵר (שמות כט,לח-לט), הִיא הָיְתָה אַזְהָרָה לִימֵי הַמִּלּוּאִים, וְכָאן צִוָּה לְדוֹרוֹת.

(ה) סֹלֶת לְמִנְחָה – מִנְחַת נְסָכִים.

(ו) הָעֲשֻׂיָה בְּהַר סִינַי – כְּאוֹתָן שֶׁנַּעֲשׂוּ בִּימֵי הַמִּלּוּאִים. דָּבָר אַחֵר: הָעֲשֻׂיָה בְּהַר סִינַי, מַקִּישׁ עוֹלַת תָּמִיד לְעוֹלַת הַר סִינַי, אוֹתָהּ שֶׁקָּרְבָה לִפְנֵי מַתַּן תּוֹרָה, שֶׁכָּתוּב בָּהּ: "וַיָּשֶֹם בָּאַגָּנֹת" (שמות כד,ו); מְלַמֵּד שֶׁטְּעוּנָה כְּלִי (ת"כ צו פרק יח,ז-ח).

(ז) וְנִסְכּוֹ – יַיִן.
בַּקֹּדֶשׁ הַסֵּךְ – עַל הַמִּזְבֵּחַ יִתְנַסְּכוּ.
נֶסֶךְ שֵׁכָר – יַיִן הַמְּשַׁכֵּר, פְּרָט לְיַיִן מִגִּתּוֹ (ב"ב צ"ז ע"א).

(ח) רֵיחַ נִיחֹחַ – נַחַת רוּחַ לְפָנַי, שֶׁאָמַרְתִּי וְנַעֲשָׂה רְצוֹנִי (ספרי קמג).

(י) עֹלַת שַׁבַּת בְּשַׁבַּתּוֹ – וְלֹא עוֹלַת שַׁבָּת בְּשַׁבָּת אַחֶרֶת. הֲרֵי שֶׁלֹּא הִקְרִיב בְּשַׁבָּת זוֹ, שׁוֹמֵעַ אֲנִי יַקְרִיב שְׁתַּיִם לַשַּׁבָּת הַבָּאָה? תַּלְמוּד לוֹמַר בְּשַׁבַּתּוֹ; מַגִּיד שֶׁאִם עָבַר יוֹמוֹ, בָּטֵל קָרְבָּנוֹ (ספרי קמד).
עַל עֹלַת הַתָּמִיד – אֵלּוּ מוּסָפִין, לְבַד אוֹתָן שְׁנֵי כְּבָשִׂים שֶׁל עוֹלַת הַתָּמִיד. וּמַגִּיד שֶׁאֵין קְרֵבִין אֶלָּא בֵּין שְׁנֵי הַתְּמִידִין (שם). וְכֵן בְּכָל הַמּוּסָפִין נֶאֱמַר "עַל עוֹלַת הַתָּמִיד" לְתַלְמוּד זֶה.

(יב) וּשְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים – כְּמִשְׁפַּט נִסְכֵּי פַּר, שֶׁכֵּן הֵן קְצוּבִין בְּפָרָשַׁת נְסָכִים (במדבר טו,ח-י).

(יד) זֹאת עֹלַת חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ – שֶׁאִם עָבַר יוֹמוֹ, בָּטֵל קָרְבָּנוֹ, וְשׁוּב אֵין לוֹ תַּשְׁלוּמִין (ספרי קמה).

(טו) וּשְׂעִיר עִזִּים וְגוֹמֵר – כָּל שְׂעִירֵי הַמּוּסָפִין בָּאִין לְכַפֵּר עַל טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו, הַכֹּל כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בְּמַסֶּכֶת שְׁבוּעוֹת (ב' ע"א-ע"ב). וְנִשְׁתַּנָּה שְׂעִיר רֹאשׁ חֹדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: לַה', לְלַמֶּדְךָ שֶׁמְּכַפֵּר עַל שֶׁאֵין בּוֹ יְדִיעָה לֹא בִּתְחִלָּה וְלֹא בַּסּוֹף, שֶׁאֵין מַכִּיר בַּחֵטְא אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּלְבַד; וּשְׁאָר הַשְּׂעִירִין לְמֵדִין מִמֶּנּוּ. וּמִדְרָשׁוֹ בָּאַגָּדָה, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הָבִיאוּ כַּפָּרָה עָלַי עַל שֶׁמִּעַטְתִּי אֶת הַיָּרֵחַ (ב"ר ו,ג; שבועות ט' ע"א).
עַל עֹלַת הַתָּמִיד יֵעָשֶׂה – כָּל הַקָּרְבָּן הַזֶּה.
וְנִסְכּוֹ – אֵין וְנִסְכּוֹ מוּסָב עַל הַשָּׂעִיר, שֶׁאֵין נְסָכִים לְחַטָּאת.

(יח) כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה – אֲפִלּוּ מְלָאכָה הַצְּרִיכָה לָכֶם, כְּגוֹן דָּבָר הָאָבֵד הַמֻּתָּר בְּחֹלוֹ שֶׁל מוֹעֵד, אֲסוּרָה בְּיוֹם טוֹב (ת"כ אמור פרשתא יב,ח).

(יט) פָּרִים – כְּנֶגֶד אַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם" (בראשית יח,ז).
אֵילִים – כְּנֶגֶד אֵילוֹ שֶׁל יִצְחָק (בראשית כב,יג).
כְּבָשִׂים – כְּנֶגֶד יַעֲקֹב, [שֶׁנֶּאֱמַר:] "וְהַכְּשָׂבִים הִפְרִיד יַעֲקֹב" (בראשית ל,מ). בִּיסוֹדוֹ שֶׁל רַבִּי מֹשֶׁה הַדַּרְשָׁן רָאִיתִי זֹאת.

(כד) כָּאֵלֶּה תַּעֲשׂוּ לַיּוֹם – שֶׁלֹּא יִהְיוּ פּוֹחֲתִין וְהוֹלְכִין כְּפָרֵי הֶחָג (ספרי קמז).

(כו) וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים – חַג הַשָּׁבוּעוֹת קָרוּי "בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים" (שמות לד,כב), עַל שֵׁם שְׁתֵּי הַלֶּחֶם, שֶׁהֵם רִאשׁוֹנִים לְמִנְחַת חִטִּים הַבָּאָה מִן הֶחָדָשׁ (מנחות פ"ד ע"ב).

(לא) תְּמִימִם יִהְיוּ לָכֶם וְנִסְכֵּיהֶם – אַף הַנְּסָכִים יִהְיוּ תְּמִימִים (ספרי קמט). לָמְדוּ רַבּוֹתֵינוּ מִכָּאן, שֶׁהַיַּיִן שֶׁהֶעֱלָה קְמָחִין – פָּסוּל לִנְסָכִים (מנחות פ"ז ע"א).

פרק כט

(ו) מִלְּבַד עֹלַת הַחֹדֶשׁ – מוּסְפֵי רֹאשׁ חֹדֶשׁ, שֶׁהוּא בְּיוֹם רֹאשׁ הַשָּׁנָה.

(יא) מִלְּבַד חַטַּאת הַכִּפֻּרִים – שָׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בִּפְנִים הָאָמוּר בְּ'אַחֲרֵי מוֹת' (ויקרא טז,ט;טו), שֶׁגַּם הוּא חַטָּאת.
וְעֹלַת הַתָּמִיד – וּמִלְּבַד עוֹלַת הַתָּמִיד, תַּעֲשׂוּ עוֹלוֹת הַלָּלוּ.
וְנִסְכֵּיהֶם – מוּסָב עַל הַמּוּסָפִין הַכְּתוּבִין [וְעַל] תַּעֲשׂוּ, וְהוּא לְשׁוֹן צִוּוּי: "מִלְּבַד עוֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתָהּ תַּעֲשׂוּ אֶת אֵלֶּה וְנִסְכֵּיהֶם". וְכֵן כָּל וְנִסְכֵּיהֶם הָאֲמוּרִים בְּכָל הַמּוֹעֲדוֹת, חוּץ מִשֶּׁל קָרְבְּנוֹת הֶחָג, שֶׁכָּל "וְנִסְכָּה", "וְנִסְכֵּיהֶם", "וּנְסָכֶיהָ" שֶׁבָּהֶם – מוּסַבִּים עַל הַתָּמִיד, וְאֵינָן לְשׁוֹן צִוּוּי; שֶׁהֲרֵי נִסְכֵּיהֶם שֶׁל מוּסָפִין כְּתוּבִין לְעַצְמָן בְּכָל יוֹם וָיוֹם.

(יח-לג) וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם לַפָּרִים – פָּרֵי הֶחָג שִׁבְעִים הֵם, כְּנֶגֶד שִׁבְעִים אֻמּוֹת, שֶׁמִּתְמַעֲטִים וְהוֹלְכִים; סִימַן כְּלָיָה הוּא לָהֶם, וּבִימֵי הַמִּקְדָּשׁ הָיוּ מְגִנִּים עֲלֵיהֶם מִן הַיִּסּוּרִין (סוכה נ"ה ע"ב). וְהַכְּבָשִׂים כְּנֶגֶד יִשְׂרָאֵל, שֶׁנִּקְרְאוּ "שֶׂה פְזוּרָה" (ירמיהו נ,יז). וְהֵם קְבוּעִים, וּמִנְיָנָם תִּשְׁעִים וּשְׁמוֹנָה, לְכַלּוֹת מֵהֶם תִּשְׁעִים וּשְׁמוֹנֶה קְלָלוֹת שֶׁבְּמִשְׁנֵה תּוֹרָה. בַּשֵּׁנִי נֶאֱמַר "וְנִסְכֵּיהֶם" (להלן פסוק יט), עַל שְׁנֵי תְּמִידֵי הַיּוֹם; וְלֹא שִׁנָּה הַלָּשׁוֹן אֶלָּא לִדְרָשׁ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: בַּשֵּׁנִי "וְנִסְכֵּיהֶם", בַּשִּׁשִּׁי "וּנְסָכֶיהָ" (להלן פסוק לא), בַּשְּׁבִיעִי "כְּמִשְׁפָּטָם" (להלן פסוק לג); מֵ"ם יוֹ"ד מֵ"ם, הֲרֵי כָּאן "מַיִם", רֶמֶז לְנִסּוּךְ הַמַּיִם מִן הַתּוֹרָה בֶּחָג (ספרי קנ; תענית ב' ע"ב).

(לה) עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם – עֲצוּרִים בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה (חגיגה י"ח ע"א). דָּבָר אַחֵר: עֲצֶרֶת, עִצְרוּ מִלָּצֵאת; מְלַמֵּד שֶׁטָּעוּן לִינָה (ספרי קנא). וּמִדְרָשׁוֹ בָּאַגָּדָה, לְפִי שֶׁכָּל יְמוֹת הָרֶגֶל הִקְרִיבוּ כְּנֶגֶד שִׁבְעִים אֻמּוֹת; וּכְשֶׁבָּאִין לָלֶכֶת, אָמַר לָהֶם הַמָּקוֹם: בְּבַקָּשָׁה מִכֶּם, עֲשׂוּ לִי סְעֻדָּה קְטַנָּה, כְּדֵי שֶׁאֵהָנֶה מִכֶּם,

(לו) פַּר אֶחָד אַיִל אֶחָד – [כָּל] אֵלּוּ כְּנֶגֶד יִשְׂרָאֵל, [שֶׁהֵם אֶחָד לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא]: הִתְעַכְּבוּ לִי מְעַט עוֹד. וּלְשׁוֹן חִבָּה הוּא זֶה, כְּבָנִים הַנִּפְטָרִים מֵאֲבִיהֶם וְהוּא אוֹמֵר לָהֶם: קָשָׁה עָלַי פְּרֵדַתְכֶם, עַכְּבוּ עוֹד יוֹם אֶחָד. מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁעָשָׂה סְעֻדָּה וְכוּלֵּיהּ^[34], כִּדְאִיתָא בְּמַסֶּכֶת סֻכָּה (דף נה ע"ב). וּבְמִדְרַשׁ רַבִּי תַּנְחוּמָא (יז): לִמְּדָה תּוֹרָה דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁמִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אַכְסְנַאי, יוֹם רִאשׁוֹן מַאֲכִילוֹ פְּטוּמוֹת, לְמָחָר יַאֲכִילֶנּוּ דָּגִים, לְמָחָר יַאֲכִילֶנּוּ בְּשַׂר בְּהֵמָה, לְמָחָר מַאֲכִילוֹ קִטְנִיּוֹת, לְמָחָר מַאֲכִילוֹ יָרָק; פּוֹחֵת וְהוֹלֵךְ, כְּפָרֵי הֶחָג.

(לט) אֵלֶּה תַּעֲשׂוּ לַה' בְּמוֹעֲדֵיכֶם – דָּבָר הַקָּצוּב לְחוֹבָה.
לְבַד מִנִּדְרֵיכֶם – אִם בָּאתֶם לִדֹּר קָרְבָּנוֹת בָּרֶגֶל, מִצְוָה הִיא בְּיֶדְכֶם. אוֹ נְדָרִים אוֹ נְדָבוֹת שֶׁנְּדַרְתֶּם כָּל הַשָּׁנָה – הַקְרִיבוּם בָּרֶגֶל, שֶׁמָּא יִקְשֶׁה לוֹ לַחֲזֹר וְלַעֲלוֹת לִירוּשָׁלַיִם וּלְהַקְרִיב נְדָרָיו, וְנִמְצָא עוֹבֵר בְּבַל תְּאַחֵר (ספרי קנב).

פרק ל (1)

(א) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל – לְהַפְסִיק הָעִנְיָן, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. לְפִי שֶׁעַד כָּאן דְּבָרָיו שֶׁל מָקוֹם, וּפָרָשַׁת נְדָרִים מַתְחֶלֶת בְּדִבּוּרוֹ שֶׁל מֹשֶׁה, הֻצְרַךְ לְהַפְסִיק תְּחִלָּה, וְלוֹמַר שֶׁחָזַר מֹשֶׁה וְאָמַר פָּרָשָׁה זוֹ לְיִשְׂרָאֵל; שֶׁאִם לֹא כֵן, יֵשׁ בְּמַשְׁמָע שֶׁלֹּא אָמַר לָהֶם זוֹ, אֶלָּא בְּפָרָשַׁת נְדָרִים הִתְחִיל דְּבָרָיו (ספרי קנב).

פרשת מטות

פרק ל (2)

(ב) רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת – חָלַק כָּבוֹד לַנְּשִׂיאִים לְלַמְּדָם תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וּמִנַּיִן שֶׁאַף שְׁאָר הַדִּבְּרוֹת כֵּן? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וַיָּשֻׁבוּ אֵלָיו אַהֲרֹן וְכָל הַנְּשִׂאִים בָּעֵדָה וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֲלֵיהֶם וְאַחֲרֵי כֵן נִגְּשׁוּ כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות לד,לא-לב). וּמָה רָאָה לְאָמְרָהּ כָּאן? לִמֵּד שֶׁהֲפָרַת נְדָרִים בְּיָחִיד מֻמְחֶה (ספרי קנג); וְאִם אֵין יָחִיד מֻמְחֶה, מֵפֵר בִּשְׁלֹשָׁה הֶדְיוֹטוֹת. אוֹ יָכוֹל שֶׁלֹּא אָמַר מֹשֶׁה פָּרָשָׁה זוֹ אֶלָּא לַנְּשִׂיאִים בִּלְבַד? נֶאֱמַר כָּאן זֶה הַדָּבָר, וְנֶאֱמַר בִּשְׁחוּטֵי חוּץ "זֶה הַדָּבָר" (ויקרא יז,ב); מַה לְּהַלָּן – נֶאֶמְרָה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: "דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן" וְגוֹמֵר (שם), אַף זוֹ נֶאֶמְרָה לְכֻלָּן (נדרים ע"ח ע"א).
זֶה הַדָּבָר – מֹשֶׁה נִתְנַבֵּא בְּ"כֹה אָמַר ה' כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה" (שמות יא,ד), וְהַנְּבִיאִים נִתְנַבְּאוּ בְּ"כֹה אָמַר ה'"; מוּסָף עֲלֵיהֶם מֹשֶׁה, שֶׁנִּתְנַבֵּא בִּלְשׁוֹן "זֶה הַדָּבָר". דָּבָר אַחֵר: זֶה הַדָּבָר – מִעוּט הוּא, לוֹמַר שֶׁהֶחָכָם בִּלְשׁוֹן הַתָּרָה וּבַעַל בִּלְשׁוֹן הֲפָרָה, כִּלְשׁוֹן הַכָּתוּב כָּאן; וְאִם חִלְּפוּ, אֵין מֻתָּר וְאֵין מוּפָר (ספרי שם; נדרים ע"ז ע"ב-ע"ח ע"א).

(ג) נֶדֶר – הָאוֹמֵר: הֲרֵי עָלַי קוֹנָם שֶׁלֹּא אוֹכַל, אוֹ שֶׁלֹּא אֶעֱשֶׂה דָּבָר פְּלוֹנִי. יָכוֹל אֲפִלּוּ נִשְׁבַּע שֶׁיֹּאכַל נְבֵלוֹת, אֲנִי קוֹרֵא עָלָיו כְּכָל הַיּוֹצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה? תַּלְמוּד לוֹמַר: לֶאְסֹר אִסָּר, לֶאֱסֹר אֶת הַמֻּתָּר וְלֹא לְהַתִּיר אֶת הָאָסוּר (ספרי קנג).
לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ – כְּמוֹ "לֹא יְחַלֵּל דְּבָרוֹ", לֹא יַעֲשֶׂה דְּבָרָיו חֻלִּין (שם).

(ד) בְּבֵית אָבִיהָ – בִּרְשׁוּת אָבִיהָ, וַאֲפִלּוּ אֵינָהּ בְּבֵיתוֹ (ספרי קנג).
בִּנְעֻרֶיהָ – וְלֹא קְטַנָּה, וְלֹא בּוֹגֶרֶת; שֶׁהַקְּטַנָּה – אֵין נִדְרָהּ נֶדֶר, וְהַבּוֹגֶרֶת אֵינָהּ בִּרְשׁוּתוֹ שֶׁל אָבִיהָ לְהָפֵר נְדָרֶיהָ (שם). וְאֵי זוֹ הִיא קְטַנָּה? אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: בַּת אַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד, נְדָרֶיהָ נִבְדָּקִין; אִם יָדְעָה לְשֵׁם מִי נָדְרָה וּלְשֵׁם מִי הִקְדִּישָׁה, נִדְרָהּ נֶדֶר. בַּת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד, אֵינָהּ צְרִיכָה לִבָּדֵק (נדה מ"ה ע"ב).

(ו) וְאִם הֵנִיא אָבִיהָ אֹתָהּ – אִם מָנַע אוֹתָהּ מִן הַנֶּדֶר, כְּלוֹמַר, שֶׁהֵפֵר לָהּ. הֲנָאָה זוֹ, אֵינִי יוֹדֵעַ מַה הִיא. כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: "וְאִם בְּיוֹם שְׁמֹעַ אִישָהּ יָנִיא אוֹתָהּ וְהֵפֵר" (להלן פסוק ט), הֱוֵי אוֹמֵר: הֲנָאָה זוֹ הֲפָרָה (ספרי קנג). וּפְשׁוּטוֹ, לְשׁוֹן מְנִיעָה וַהֲסָרָה; וְכֵן: "וְלָמָּה תְנִיאוּן" (במדבר לב,ז); וְכֵן: "שֶׁמֶן רֹאשׁ אַל יָנִי רֹאשִׁי" (תהלים קמא,ה); וְכֵן: "וִידַעְתֶּם אֶת תְּנוּאָתִי" (במדבר יד,לד), אֵת אֲשֶׁר סַרְתֶּם מֵעָלַי.
וַה' יִסְלַח לָהּ – בַּמֶּה הַכָּתוּב מְדַבֵּר? בְּאִשָּׁה שֶׁנָּדְרָה בְּנָזִיר, וְשָׁמַע בַּעְלָהּ וְהֵפֵר לָהּ, וְהִיא לֹא יָדְעָה, וְעוֹבֶרֶת עַל נִדְרָהּ וְשׁוֹתָה יַיִן וּמִטַּמְּאָה לַמֵּתִים; זוֹ הִיא שֶׁצְּרִיכָה סְלִיחָה, וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא מוּפָר. וְאִם הַמּוּפָרִין צְרִיכִין סְלִיחָה, קַל וָחֹמֶר לְשֶׁאֵינָן מוּפָרִין (ספרי שם; קידושין פ"א ע"ב).

(ז) וְאִם הָיוֹ תִהְיֶה לְאִישׁ – זוֹ אֲרוּסָה. אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא נְשׂוּאָה? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: "וְאִם בֵּית אִישָׁהּ נָדָרָה" (להלן פסוק יא), הֲרֵי נְשׂוּאָה אָמוּר; וְכָאן בַּאֲרוּסָה, וּבָא לַחֲלֹק בָּהּ, שֶׁאָבִיהָ וּבַעְלָהּ מְפִירִין נְדָרֶיהָ (ספרי קנג). הֵפֵר הָאָב וְלֹא הֵפֵר הַבַּעַל, אוֹ הֵפֵר הַבַּעַל וְלֹא הֵפֵר הָאָב, הֲרֵי זֶה אֵינוֹ מוּפָר; וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם קִיֵּם אֶחָד מֵהֶם (נדרים ס"ז ע"א).
וּנְדָרֶיהָ עָלֶיהָ – שֶׁנָּדְרָה בְּבֵית אָבִיהָ, וְלֹא שָׁמַע בָּהֶן אָבִיהָ, וְלֹא הוּפְרוּ וְלֹא הוּקְמוּ (ספרי שם).

(ח) וְשָׁמַע אִישָׁהּ וְגוֹמֵר – הֲרֵי לְךָ שֶׁאִם קִיֵּם הַבַּעַל, שֶׁהוּא קַיָּם.

(ט) וְהֵפֵר אֶת נִדְרָהּ אֲשֶׁר עָלֶיהָ – יָכוֹל אֲפִלּוּ לֹא הֵפֵר הָאָב? תַּלְמוּד לוֹמַר: "בִּנְעֻרֶיהָ בֵּית אָבִיהָ" (להלן פסוק יז); כָּל שֶׁבִּנְעוּרֶיהָ, בִּרְשׁוּת אָבִיהָ הִיא (כתובות מ"ו ע"ב).

(י) אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ יָקוּם עָלֶיהָ – לְפִי שֶׁאֵינָהּ בִּרְשׁוּת הָאָב וְלֹא בִּרְשׁוּת הַבַּעַל. וּבְאַלְמָנָה מִן הַנִּשּׂוּאִין הַכָּתוּב מְדַבֵּר (ספרי קנד); אֲבָל אַלְמָנָה מִן הָאֵרוּסִין, מֵת הַבַּעַל, נִתְרוֹקְנָה וְחָזְרָה רְשׁוּת לָאָב (נסרים ע' ע"א).

(יא) וְאִם בֵּית אִישָׁהּ נָדָרָה – בִּנְשׂוּאָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר (ספרי קנד).

(יד) כָּל נֵדֶר וְכָל שְׁבֻעַת אִסָּר וְגוֹמֵר – לְפִי שֶׁאָמַר שֶׁהַבַּעַל מֵפֵר, יָכוֹל כָּל נְדָרִים בְּמַשְׁמָע? תַּלְמוּד לוֹמַר: לְעַנֹּת נָפֶשׁ; אֵינוֹ מֵפֵר אֶלָּא נִדְרֵי עִנּוּי נֶפֶשׁ בִּלְבַד, וְהֵם מְפֹרָשִׁים בְּמַסֶּכֶת נְדָרִים (דף ע"ט ע"א ואילך).

(טו) מִיּוֹם אֶל יוֹם – שֶׁלֹּא תֹּאמַר מֵעֵת לְעֵת, לְכָךְ נֶאֱמַר: מִיּוֹם אֶל יוֹם; לְלַמֶּדְךָ שֶׁאֵין מֵפֵר אֶלָּא עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ (נדרים ע"ו ע"ב).

(טז) אַחֲרֵי שָׁמְעוֹ – אַחֲרֵי שֶׁשָּׁמַע וְקִיֵּם, שֶׁאָמַר: אִפְּשִׁי בּוֹ, וְחָזַר וְהֵפֵר לָהּ, אֲפִלּוּ בּוֹ בַּיּוֹם (ספרי קנו).
וְנָשָׂא אֶת עֲוֹנָהּ – הוּא נִכְנָס תַּחְתֶּיהָ. לָמַדְנוּ מִכָּאן שֶׁהַגּוֹרֵם תַּקָּלָה לַחֲבֵרוֹ, הוּא נִכְנָס תַּחְתָּיו לְכָל עֳנָשִׁין (ספרי).

פרק לא

(ב) מֵאֵת הַמִּדְיָנִים – וְלֹא מֵאֵת הַמּוֹאָבִים. שֶׁהַמּוֹאָבִים נִכְנְסוּ לַדָּבָר מֵחֲמַת יִרְאָה, שֶׁהָיוּ יְרֵאִים מֵהֶם שֶׁיִּהְיוּ שׁוֹלְלִים אוֹתָם, שֶׁלֹּא נֶאֱמַר אֶלָּא "אַל תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה" (דברים ב,ט); אֲבָל מִדְיָנִים נִתְעַבְּרוּ עַל רִיב לֹא לָהֶם. דָּבָר אַחֵר: מִפְּנֵי שְׁתֵּי פְּרִידוֹת טוֹבוֹת שֶׁיֵּשׁ לִי לְהוֹצִיא מֵהֶם, רוּת הַמּוֹאָבִיָּה וְנַעֲמָה הָעַמּוֹנִית (ב"ק ל"ח ע"ב).

(ג) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה וְגוֹמֵר – אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁמַע שֶׁמִּיתָתוֹ תְּלוּיָה בַּדָּבָר, עָשָׂה בְּשִׂמְחָה וְלֹא אֵחֵר (ספרי קנז; מדרש תנחומא מטות ג).
הֵחָלְצוּ – כְּתַרְגּומוֹ ("זָרִיזוּ", חִגְרוּ, כמו: "וְחָגַרְתָּ אֹתָם אַבְנֵט", שמתרגם אונקלוס: "וּתְזָרֵיז יָתְהוֹן הִמְיָנִין"), לְשׁוֹן "חֲלוּצֵי צָבָא", מְזֻיָּנִים (ספרי שם).
אֲנָשִׁים – צַדִּיקִים, וְכֵן: "בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים" (שמות יז,ט; תנחומא שם); וְכֵן: "אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים" (דברים א,יג).
נִקְמַת ה' – שֶׁהָעוֹמֵד כְּנֶגֶד יִשְׂרָאֵל, כְּאִלּוּ עוֹמֵד כְּנֶגֶד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (תנחומא שם; ספרי שם).

(ד) לְכֹל מַטּוֹת יִשְׂרָאֵל – לְרַבּוֹת שֵׁבֶט לֵוִי (ספרי קנז).

(ה) וַיִּמָּסְרוּ – לְהוֹדִיעֲךָ שִׁבְחָן שֶׁל רוֹעֵי יִשְׂרָאֵל, כַּמָּה הֵם חֲבִיבִים עַל יִשְׂרָאֵל. עַד שֶׁלֹּא שָׁמְעוּ בְּמִיתָתוֹ, מַה הוּא אוֹמֵר? "עוֹד מְעַט וּסְקָלֻנִי" (שמות יז,ד); וּמִשֶּׁשָּׁמְעוּ שֶׁמִּיתַת מֹשֶׁה תְּלוּיָה בְּנִקְמַת מִדְיָן, לֹא רָצוּ לָלֶכֶת, עַד שֶׁנִּמְסְרוּ עַל כָּרְחָן (ספרי קנז; תנחומא ג).

(ו) אֹתָם וְאֶת פִּינְחָס – מַגִּיד שֶׁהָיָה פִּינְחָס שָׁקוּל כְּנֶגֶד כֻּלָּם (ספרי קנז). וּמִפְּנֵי מָה הָלַךְ פִּינְחָס וְלֹא הָלַךְ אֶלְעָזָר? אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מִי שֶׁהִתְחִיל בַּמִּצְוָה, שֶׁהָרַג כָּזְבִּי בַּת צוּר, יִגְמֹר (תנחומא ג). דָּבָר אַחֵר: שֶׁהָלַךְ לִנְקֹם נִקְמַת יוֹסֵף אֲבִי אִמּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהַמְּדָנִים מָכְרוּ אֹתוֹ" (בראשית לז,לו; ספרי שם). וּמִנַּיִן שֶׁהָיְתָה אִמּוֹ שֶׁל פִּינְחָס מִשֶּׁל יוֹסֵף? שֶׁנֶּאֱמַר: "מִבְּנוֹת פּוּטִיאֵל" (שמות ו,כה); מִזֶּרַע יִתְרוֹ שֶׁפִּטֵּם עֲגָלִים לַעֲבוֹדַת אֱלִילִים, וּמִזֶּרַע יוֹסֵף שֶׁפִּטְפֵּט בְּיִצְרוֹ. דָּבָר אַחֵר: שֶׁהָיָה מְשׁוּחַ מִלְחָמָה (סוטה מ"ג ע"א).
וּכְלֵי הַקֹּדֶשׁ – זֶה הָאָרוֹן (ספרי שם; תנחומא שם; סוטה שם) וְהַצִּיץ (מדרש תנחומא בלק יד), שֶׁהָיָה בִּלְעָם עִמָּהֶם, וּמַפְרִיחַ מַלְכֵי מִדְיָן בִּכְשָׁפִים, וְהוּא עַצְמוֹ פּוֹרֵחַ עִמָּהֶם. הֶרְאָה לָהֶם אֶת הַצִּיץ שֶׁהַשֵּׁם חָקוּק בּוֹ, וְהֵם נוֹפְלִים. לְכָךְ נֶאֱמַר: "עַל חַלְלֵיהֶם" (להלן פסוק ח), בְּמַלְכֵי מִדְיָן, שֶׁנּוֹפְלִים עַל הַחֲלָלִים מִן הָאֲוִיר; וְכֵן בְּבִלְעָם כְּתִיב: "אֶל חַלְלֵיהֶם", בְּסֵפֶר יְהוֹשֻׁעַ (יג,כב; תנחומא שם ושם).
בְּיָדוֹ – בִּרְשׁוּתוֹ; וְכֵן: "וַיִּקַּח אֶת כָּל אַרְצוֹ מִיָּדוֹ" (במדבר כא,כו; ספרי שם).

(ח) חֲמֵשֶׁת מַלְכֵי מִדְיָן – וְכִי אֵינִי רוֹאֶה שֶׁחֲמִשָּׁה מָנָה הַכָּתוּב? לָמָּה הֻזְקַק לוֹמַר חֲמֵשֶׁת? אֶלָּא לְלַמֶּדְךָ שֶׁשָּׁווּ כֻּלָּם בָּעֵצָה, וְהֻשְׁווּ כֻּלָּם בַּפֻּרְעָנוּת (ספרי קנז). בִּלְעָם הָלַךְ שָׁם לִטֹּל שְׂכַר עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף, שֶׁהִפִּיל מִיִּשְׂרָאֵל בַּעֲצָתוֹ (תנחומא ג ובלק יד); וְיָצָא מִמִּדְיָן לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל, וּמַשִּׁיאָן עֵצָה רָעָה. אָמַר לָהֶם: אִם כְּשֶׁהֱיִיתֶם שִׁשִּׁים רִבּוֹא – לֹא יְכָלְתֶּם לָהֶם; עַתָּה, בִּשְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף אַתֶּם בָּאִים לְהִלָּחֵם? נָתְנוּ לוֹ שְׂכָרוֹ מִשָּׁלֵם וְלֹא קִפְּחוּהוּ (ספרי שם).
בֶּחָרֶב – הוּא בָּא עַל יִשְׂרָאֵל וְהֶחֱלִיף אֻמָּנוּתוֹ בְּאֻמָּנוּתָם, שֶׁאֵין נוֹשָׁעִים אֶלָּא בְּפִיהֶם, עַל יְדֵי תְּפִלָּה וּבַקָּשָׁה, וּבָא הוּא וְתָפַשׂ אֻמָּנוּתָם, לְקַלְּלָם בְּפִיו; אַף הֵם בָּאוּ עָלָיו וְהֶחֱלִיפוּ אֻמָּנוּתָם בְּאֻמָּנוּת הָאֻמּוֹת שֶׁבָּאִין בְּחֶרֶב, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה" (בראשית כז,מ; מדרש תנחומא בלק ח).

(י) טִירֹתָם – מְקוֹם נוֹטָרִין שֶׁלָּהֶם (ספרי קנז), שֶׁהוּא לְשׁוֹן מוֹשַׁב כְּמָרִים יוֹדְעֵי חֻקֵּיהֶם. דָּבָר אַחֵר: לְשׁוֹן מוֹשַׁב שָׂרֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁמְּתַרְגֵּם "סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים" (יהושע יג,ג), "טוּרָנֵי פְלִשְׁתָּאֵי".

(יא) וַיִּקְחוּ אֶת כָּל הַשָּׁלָל וְגוֹמֵר – מַגִּיד שֶׁהָיוּ כְּשֵׁרִים וְצַדִּיקִים, וְלֹא נֶחְשְׁדוּ עַל הַגָּזֵל לִשְׁלֹחַ יָד בַּבִּזָּה שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: אֶת כָּל הַשָּׁלָל וְגוֹמֵר (ספרי קנז). וַעֲלֵיהֶם מְפֹרָשׁ בַּקַּבָּלָה: "שִׁנַּיִךְ כְּעֵדֶר הָרְחֵלִים" וְגוֹמֵר (שה"ש ו,ו); אַף אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה שֶׁבָּךְ, כֻּלָּם צַדִּיקִים (שהש"ר ד,ד).
שָׁלָל – הֵן מִטַּלְטְלִין שֶׁל מַלְבּוּשׁ וְתַכְשִׁיטִין.
בַּז – הוּא בִּזַּת מִטַּלְטְלִין שֶׁאֵינָם תַּכְשִׁיטִין.
מַלְקוֹחַ – אָדָם וּבְהֵמָה. וּבְמָקוֹם שֶׁכָּתוּב "שְׁבִי" אֵצֶל "מַלְקוֹחַ", "שְׁבִי" בָּאָדָם, וּ"מַלְקוֹחַ" בַּבְּהֵמָה.

(יג) וַיֵּצְאוּ מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן – לְפִי שֶׁרָאוּ אֶת נַעֲרֵי יִשְׂרָאֵל יוֹצְאִים לַחֲטֹף מִן הַבִּזָּה (ספרי קנז).

(יד) וַיִּקְצֹף מֹשֶׁה עַל פְּקוּדֵי הֶחָיִל – מְמֻנִּים עַל הַחַיִל. לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל סִרְחוֹן הַדּוֹר תָּלוּי בַּגְּדוֹלִים (ספרי קנז), שֶׁיֵּשׁ כֹּחַ בְּיָדָם לִמְחוֹת.

(טז) בִּדְבַר בִּלְעָם – אָמַר לָהֶם: אֲפִלּוּ אַתֶּם מַכְנִיסִים כָּל הֲמוֹנוֹת שֶׁבָּעוֹלָם – אֵין אַתֶּם יְכוֹלִים לָהֶם; שֶׁמָּא מְרֻבִּים אַתֶּם מִן הַמִּצְרִים, שֶׁהָיוּ שֵׁשׁ מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר (שמות יד,ז)? בּוֹאוּ וְאַשִּׁיאֲכֶם עֵצָה: אֱלֹהֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ שׂוֹנֵא זִמָּה הוּא וְכוּלֵּיהּ^[35] כִּדְאִיתָא בְּחֵלֶק (סנהדרין ק"ו ע"א) וּבְסִפְרֵי (קנז).

(יז) וְכָל אִשָּׁה יֹדַעַת אִישׁ – רְאוּיָה לְהִבָּעֵל, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִבְעֲלָה (ספרי קנז; יבמות ס' ע"ב). וְלִפְנֵי הַצִּיץ הֶעֱבִירוּם, וְהָרְאוּיָה לְהִבָּעֵל פָּנֶיהָ מוֹרִיקוֹת (יבמות שם).
הֲרֹגוּ – לָמָּה חָזַר וְאָמַר? לְהַפְסִיק הָעִנְיָן, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. שֶׁאִם אֲנִי קוֹרֵא: "הִרְגוּ כָל זָכָר בַּטָּף וְכָל אִשָּׁה יֹדַעַת אִישׁ וְכֹל הַטַּף בַּנָּשִׁים" וְגוֹמֵר, אֵינִי יוֹדֵעַ אִם לַהֲרֹג [כָּל אִשָּׁה יֹדַעַת אִישׁ] עִם הַזְּכָרִים אוֹ לְהַחֲיוֹת עִם הַטַּף, לְכָךְ נֶאֱמַר "הֲרֹגוּ" (ספרי שם).

(יט) מִחוּץ לַמַּחֲנֶה – שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ לָעֲזָרָה.
כֹּל הֹרֵג נֶפֶשׁ – רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: בְּהוֹרֵג בְּדָבָר הַמְּקַבֵּל טֻמְאָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר; וְלִמֶּדְךָ הַכָּתוּב, שֶׁהַכְּלִי מְטַמֵּא אָדָם בְּחִבּוּרֵי הַמֵּת, כְּאִלּוּ נוֹגֵעַ בַּמֵּת עַצְמוֹ. אוֹ יָכוֹל אֲפִלּוּ זָרַק בּוֹ חֵץ וַהֲרָגוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר, וְכֹל נוֹגֵעַ בֶּחָלָל: מַקִּיֹש הוֹרֵג לְנוֹגֵעַ; מַה נּוֹגֵעַ עַל יְדֵי חִבּורוֹ, אַף הוֹרֵג עַל יְדֵי חִבּוּרוֹ (ספרי חוקת קכז).
תִּתְחַטָּאוּ – בְּמֵי נִדָּה, כְּדִין שְׁאָר טְמֵאֵי מֵתִים. שֶׁאַף לְדִבְרֵי הָאוֹמְרִ[ים] קִבְרֵי גוֹיִם אֵינָם מְטַמְּאִין בָּאֹהֶל, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם" (יחזקאל לד,לא), אַתֶּם קְרוּיִם "אָדָם" וְאֵין גּוֹיִם קְרוּיִם "אָדָם", מוֹדֶה הוּא שֶׁהַגּוֹיִם מִטַּמְּאִין בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא; שֶׁלֹּא נֶאֱמַר "אָדָם" אֶלָּא אֵצֶל טֻמְאַת אֹהָלִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל" (במדבר יט,יד; יבמות ס' ע"ב-ס"א ע"א).
אַתֶּם וּשְׁבִיכֶם – לֹא שֶׁהַגּוֹיִם מְקַבְּלִין טֻמְאָה וּצְרִיכִין הַזָּאָה; אֶלָּא מַה אַתֶּם בְּנֵי בְרִית, אַף שְׁבִיכֶם, כְּשֶׁיָּבוֹאוּ לַבְּרִית וְיִטַּמְּאוּ, צְרִיכִין הַזָּאָה (ספרי קנז).

(כ) וְכָל מַעֲשֵׂה עִזִּים – לְהָבִיא כְּלֵי הַקְּרָנַיִם וְהַטְּלָפַיִם וְהָעֲצָמוֹת (חולין כ"ה ע"ב).

(כא) וַיֹּאמֶר אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְגוֹמֵר – לְפִי שֶׁבָּא מֹשֶׁה לִכְלַל כַּעַס, בָּא לִכְלַל טָעוּת, שֶׁנִּתְעַלְּמוּ מִמֶּנּוּ הִלְכוֹת גִּעוּלֵי נָכְרִים. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בַּשְּׁמִינִי לַמִּלּוּאִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּקְצֹף עַל אֶלְעָזָר וְעַל אִיתָמָר" (ויקרא י,טז), בָּא לִכְלַל כַּעַס, בָּא לִכְלַל טָעוּת. וְכֵן בְּ'שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים': "וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע" (במדבר כ יא|במדבר כ,יא]]), עַל יְדֵי הַכַּעַס טָעָה (ספרי שם).
אֲשֶׁר צִוָּה ה' וְגוֹמֵר – תָּלָה הַהוֹרָאָה בְּרַבּוֹ.

(כב) אַךְ אֶת הַזָּהָב וְגוֹמֵר – אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִזְהִיר לָכֶם מֹשֶׁה אֶלָּא עַל הִלְכוֹת טֻמְאָה, עוֹד יֵשׁ לְהַזְהִיר לָכֶם עַל הִלְכוֹת גִּעוּל. וְאַךְ – לְשׁוֹן מִעוּט, כְּלוֹמַר: מְמֻעָטִין אַתֶּם מִלְּהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּכֵּלִים אֲפִלּוּ לְאַחַר טָהֳרָתָן מִטֻּמְאַת הַמֵּת, עַד שֶׁיִּטְהֲרוּ מִבְּלִיעַת אִסּוּר נְבֵלוֹת. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ: אַךְ אֶת הַזָּהָב, לוֹמַר שֶׁצָּרִיךְ לְהַעֲבִיר חֲלֻדָּה שֶׁלּוֹ קֹדֶם שֶׁיַּגְעִילֶנּוּ; וְזֶהוּ לְשׁוֹן "אַךְ", שֶׁלֹּא יְהֵא שָׁם חֲלֻדָּה, אַךְ הַמַּתֶּכֶת יִהְיֶה כְּמוֹת שֶׁהוּא.

(כג) כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵשׁ – לְבַשֵּׁל בּוֹ כְּלוּם.
תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ – כְּדֶרֶךְ תַּשְׁמִישׁוֹ, הַגְעָלָתוֹ. מִי שֶׁתַּשְׁמִישׁוֹ עַל יְדֵי חַמִּין – יַגְעִילֶנּוּ בְּחַמִּין, וּמִי שֶׁתַּשְׁמִישׁוֹ עַל יְדֵי צָלִי, כְּגוֹן הַשִּׁפּוּד וְהָאַסְכָּלָה, יְלַבְּנוֹ בְּאוּר (ע"ז ע"ה ע"ב).
אַךְ בְּמֵי נִדָּה יִתְחַטָּא – לְפִי פְּשׁוּטוֹ, חִטּוּי זֶה, לְטַהֲרוֹ מִטֻּמְאַת מֵת; אָמַר לָהֶם: צְרִיכִין הַכֵּלִים גִּעוּל לְטַהֲרָם מִן הָאִסּוּר וְחִטּוּי לְטַהֲרָן מִן הַטֻּמְאָה. וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ מִכָּאן, שֶׁאַף לְהַכְשִׁירָן מִן הָאִסּוּר הִטְעִין טְבִילָה לִכְלֵי מַתָּכוֹת; וּ"מֵי נִדָּה" הַכְּתוּבִין כָּאן, דָּרְשׁוּ, מַיִם הָרְאוּיִם לִטְבֹּל בָּהֶם נִדָּה, וְכַמָּה הֵם? אַרְבָּעִים סְאָה (שם).
וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יָבֹא בָּאֵשׁ – כָּל דָּבָר שֶׁאֵין תַּשְׁמִישׁוֹ עַל יְדֵי הָאוּר, כְּגוֹן כּוֹסוֹת וּצְלוֹחִיּוֹת שֶׁתַּשְׁמִישָׁן בְּצוֹנֵן, וְלֹא בָּלְעוּ אִסּוּר.
תַּעֲבִירוּ בַמָּיִם – מַטְבִּילוֹ וְדַיּוֹ. וְדַוְקָא כְּלֵי מַתָּכוֹת (שם).

(כד) אֶל הַמַּחֲנֶה – לְמַחֲנֵה שְׁכִינָה; שֶׁאֵין טְמֵא מֵת טָעוּן שִׁלּוּחַ מִמַּחֲנֵה לְוִיָּה וּמִמַּחֲנֵה יִשְׂרָאֵל (פסחים ס"ו ע"ב).

(כו) שָׂא אֵת רֹאשׁ – קַח אֶת הַחֶשְׁבּוֹן.

(כז) וְחָצִיתָ אֶת הַמַּלְקוֹחַ בֵּין תֹּפְשֵׂי הַמִּלְחָמָה וְגוֹמֵר – חֶצְיוֹ לְאֵלּוּ וְחֶצְיוֹ לְאֵלּוּ.

(לב) וַיְהִי הַמַּלְקוֹחַ יֶתֶר הַבַּז – לְפִי שֶׁלֹּא נִצְטַוּוּ לְהָרִים מֶכֶס מִן הַמִּטַּלְטְלִין אֶלָּא מִן הַמַּלְקוֹחַ, כָּתַב אֶת הַלָּשׁוֹן הַזֶּה: וַיְהִי הַמַּלְקוֹחַ שֶׁבָּא לִכְלַל חֲלֻקָּה וְלִכְלַל מֶכֶס, שֶׁהָיָה עוֹדֵף עַל בַּז הַמִּטַּלְטְלִין אֲשֶׁר בָּזְזוּ עַם הַצָּבָא אִישׁ לוֹ וְלֹא בָּא לִכְלַל חֲלֻקָּה, מִסְפַּר הַצֹּאן וְגוֹמֵר.

(מב) וּמִמַּחֲצִית בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר חָצָה מֹשֶׁה – לָעֵדָה, וְהוֹצִיאָהּ לָהֶם מִן הָאֲנָשִׁים הַצֹּבְאִים–

(מג) וַתְּהִי מֶחֱצַת הָעֵדָה – כָּךְ וְכָךְ–

(מז) וַיִּקַּח מֹשֶׁה – וְגוֹמֵר.

(מח) הַפְּקֻדִים – הַמְּמֻנִּים.

(מט) וְלֹא נִפְקַד – לֹא נֶחְסַר. וְתַרְגּוּמוֹ: "וְלָא שְׁגָא", אַף הוּא בִּלְשׁוֹן אֲרַמִּי "חִסָּרוֹן", כְּמוֹ: "אָנֹכִי אֲחַטֶּנָּה" (בראשית לא,לט), תַּרְגּוּמוֹ: "דַּהֲוַת שָׁגְיָא מִמִּנְיָנָא" [שֶׁהָיְתָה חֲסֵרָה מֵהַמִּנְיָן]. וְכֵן: "כִּי יִפָּקֵד מוֹשָׁבֶךָ" (שמ"א כ,יח), יֶחְסַר מְקוֹם מוֹשָׁבְךָ, אִישׁ הָרָגִיל לֵישֵׁב שָׁם; וְכֵן: "וַיִּפָּקֵד מְקוֹם דָּוִד" (שם, כז), נֶחְסַר מְקוֹמוֹ וְאֵין אִישׁ יוֹשֵׁב שָׁם.

(נ) אֶצְעָדָה – אֵלּוּ צְמִידִים שֶׁל רֶגֶל.
וְצָמִיד – שֶׁל יָד.
עָגִיל – נִזְמֵי אֹזֶן.
וְכוּמָז – דְּפוּס שֶׁל בֵּית הָרֶחֶם, לְכַפֵּר עַל הִרְהוּר הַלֵּב שֶׁל בְּנוֹת מִדְיָן (שהש"ר ד,ד; שבת ס"ד ע"א).

פרק לב

(ג) עֲטָרוֹת וְדִיבֹן וְגוֹ' – מֵאֶרֶץ סִיחוֹן וְעוֹג הָיוּ.

(ו) הַאַחֵיכֶם – לְשׁוֹן תְּמִיהָה הוּא.

(ז) וְלָמָּה תְנִיאוּן – תָּסִירוּ וְתַמְנִיעוּ לִבָּם מֵעֲבֹר, שֶׁיִּהְיוּ סְבוּרִים שֶׁאַתֶּם יְרֵאִים לַעֲבֹר מִפְּנֵי הַמִּלְחָמָה וְחֹזֶק הֶעָרִים וְהָעָם.

(ח) מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ – כָּךְ שְׁמָהּ; וּשְׁתֵּי קָדֵשׁ הָיוּ.

(יב) הַקְּנִזִּי – חוֹרְגוֹ שֶׁל קְנַז הָיָה; וְיָלְדָה לוֹ אִמּוֹ שֶׁל כָּלֵב אֶת עָתְנִיאֵל (סוטה י"א ע"ב).

(יג) וַיְנִעֵם – וַיְטַלְטְלֵם, מִן "נָע וָנָד" (בראשית ד,יב).

(יד) לִסְפּוֹת – כְּמוֹ: "סְפוּ שָׁנָה עַל שָׁנָה" (ישעיהו כט,א); "עֹלוֹתֵיכֶם סְפוּ" וְגוֹמֵר (ירמיהו ז,כא), לְשׁוֹן תּוֹסֶפֶת.

(טז) נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה – חָסִים הָיוּ עַל מָמוֹנָם יוֹתֵר מִבְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם, שֶׁהִקְדִּימוּ מִקְנֵיהֶם לְטַפָּם. אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה: לֹא כֵן! עֲשׂוּ הָעִקָּר עִקָּר, וְהַטָּפֵל – טָפֵל; בְּנוּ לָכֶם תְּחִלָּה עָרִים לְטַפְּכֶם, וְאַחַר כָּךְ גְּדֵרוֹת לְצֹאנְכֶם (מדרש תנחומא מטות ז).

(יז) וַאֲנַחְנוּ נֵחָלֵץ חֻשִׁים – נִזְדַּיֵּן מְהִירִים, כְּמוֹ: "מַהֵר שָׁלָל חָשׁ בַּז" (ישעיהו ח,ג); "יְמַהֵר יָחִישָׁה" (שם ה,יט).
לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל – בְּרָאשֵׁי גְיָסוֹת, מִתּוֹךְ שֶׁגִּבּוֹרִים הָיוּ; שֶׁכֵּן נֶאֱמַר בְּגָד: "וְטָרַף זְרוֹעַ אַף קָדְקֹד" (דברים לג,כ). וְאַף מֹשֶׁה חָזַר וּפֵרַשׁ לָהֶם בְּ'אֵלֶּה הַדְּבָרִים': "וָאֲצַו אֶתְכֶם בָּעֵת הַהִוא" וְגוֹמֵר, "חֲלוּצִים תַּעַבְרוּ לִפְנֵי אֲחֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל בְּנֵי חָיִל" (דברים ג,יח). וּבִירִיחוֹ כְּתִיב: "וְהֶחָלוּץ הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם" (יהושע ו,יג), זֶה רְאוּבֵן וְגָד שֶׁקִּיְּמוּ תְּנָאָם.
וְיָשַׁב טַפֵּנוּ – בְּעוֹדֵנוּ אֵצֶל אַחֵינוּ.
בְּעָרֵי הַמִּבְצָר – שֶׁנִּבְנֶה עַכְשָׁו.

(יט) מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן וְגוֹמֵר – בָּעֵבֶר הַמַּעֲרָבִי.
כִּי בָאָה נַחֲלָתֵנוּ – כְּבָר קִבַּלְנוּהָ בָּעֵבֶר הַמִּזְרָחִי.

(כד) לְצֹנַאֲכֶם – תֵּיבָה זוֹ מִגִּזְרַת "צֹנֶה וַאֲלָפִים כֻּלָּם" (תהלים ח,ח), שֶׁאֵין בּוֹ אָלֶ"ף מַפְסִיק בֵּין נוּ"ן לַצָּדֵ"י; וְאָלֶ"ף שֶׁבָּא כָּאן אַחַר הַנּוּ"ן, בִּמְקוֹם הֵ"א שֶׁל "צֹנֶה" הוּא. מִיסוֹדוֹ שֶׁל רַבִּי מֹשֶׁה הַדַּרְשָׁן לָמַדְתִּי כֵּן.
וְהַיֹּצֵא מִפִּיכֶם [תַּעֲשׂוּ] – לַגָּבוֹהַּ, שֶׁקִּבַּלְתֶּם עֲלֵיכֶם לַעֲבֹר לַמִּלְחָמָה עַד כִּבּוּשׁ וְחִלּוּק. שֶׁמֹּשֶׁה לֹא בִּקֵּשׁ מֵהֶם אֶלָּא "וְנִכְבְּשָׁה וְאַחַר תָּשֻׁבוּ" (לעיל פסוק כב), וְהֵם קִבְּלוּ עֲלֵיהֶם "עַד הִתְנַחֵל" (לעיל פסוק יח); הֲרֵי הוֹסִיפוּ לְהִתְעַכֵּב שֶׁבַע שֶׁחִלְּקוּ. וְכֵן עָשׂוּ.

(כה) וַיֹּאמֶר בְּנֵי גָד – כֻּלָּם כְּאִישׁ אֶחָד.

(כח) וַיְצַו לָהֶם – כְּמוֹ עֲלֵיהֶם, [שֶׁעֲלֵיהֶם] וְעַל תְּנָאָם מִנָּה אֶלְעָזָר וִיהוֹשֻׁעַ, כְּמוֹ: "ה' יִלָּחֵם לָכֶם" (שמות יד,יד).

(לב) וְאִתָּנוּ אֲחֻזַּת נַחֲלָתֵנוּ – כְּלוֹמַר, בְּיָדֵינוּ וּבִרְשׁוּתֵנוּ תְּהִי אֲחֻזַּת נַחֲלָתֵנוּ מֵעֵבֶר הַזֶּה.

(לו) עָרֵי מִבְצָר וְגִדְרֹת צֹאן – זֶה סוֹף הַפָּסוּק, מוּסָב עַל תְּחִלַּת הָעִנְיָן: "וַיִּבְנוּ בְנֵי גָד" אֶת הֶעָרִים הַלָּלוּ לִהְיוֹת "עָרֵי מִבְצָר וְגִדְרוֹת צֹאן".

(לח) וְאֶת נְבוֹ וְאֶת בַּעַל מְעוֹן מוּסַבֹּת שֵׁם – 'נְבוֹ' וּ'בַעַל מְעוֹן', שְׁמוֹת עֲבוֹדַת אֱלִילִים הֵם, וְהָיוּ הָאֱמוֹרִיִּים קוֹרִים עָרֵיהֶם עַל שֵׁם עֲבוֹדַת אֱלִילִים שֶׁלָּהֶם; וּבְנֵי רְאוּבֵן הֵסַבּוּ אֶת שְׁמָם לְשֵׁמוֹת אֲחֵרִים. וְזֶהוּ מוּסַבֹּת שֵׁם, נְבוֹ וּבַעַל מְעוֹן, מוּסַבּוֹת לְשֵׁם אַחֵר.
וְאֶת שִׂבְמָה – בָּנוּ שִׂבְמָה [בִּשְׁמָהּ], וְהִיא שְׂבָם הָאֲמוּרָה לְמַעְלָה.

(לט) וַיּוֹרֶשׁ – כְּתַרְגּוּמוֹ, "וְתָרֵיךְ" [וְגֵרֵשׁ], שֶׁתֵּיבַת 'רִישׁ' מְשַׁמֶּשֶׁת שְׁתֵּי מַחְלָקוֹת, לְשׁוֹן 'יְרֻשָׁה' וּלְשׁוֹן 'הוֹרָשָׁה', שֶׁהוּא טֵרוּד וְתֵרוּךְ.

(מא) חַוֹּתֵיהֶם – "כַּפְרָנֵיהוֹן".
וַיִּקְרָא אֶתְהֶן חַוֹּת יָאִיר – לְפִי שֶׁלֹּא הָיוּ לוֹ בָּנִים, קְרָאָם בִּשְׁמוֹ לְזִכָּרוֹן.

(מב) וַיִּקְרָא לָה נֹבַח – לָה אֵינוֹ מַפִּיק הֵ"א. וְרָאִיתִי בִּיסוֹדוֹ שֶׁל רַבִּי מֹשֶׁה הַדַּרְשָׁן: לְפִי שֶׁלֹּא נִתְקַיֵּם לָהּ שֵׁם זֶה, לְפִיכָךְ הוּא רָפֶה, שֶׁמַּשְׁמַע מִדְרָשׁוֹ כְּמוֹ 'לֹא'. וּתְמֵהַנִי, מַה יִּדְרֹשׁ בִּשְׁתֵּי תֵּיבוֹת הַדּוֹמוֹת לָהּ: "וַיֹּאמֶר לָה בֹעַז" (רות ב,יד); "לִבְנוֹת לָה בַיִת" (זכריה ה,יא).

פרשת מסעי

פרק לג

(א) אֵלֶּה מַסְעֵי – לָמָּה נִכְתְּבוּ הַמַּסָּעוֹת הַלָּלוּ? לְהוֹדִיעַ חֲסָדָיו שֶׁל מָקוֹם; שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁגָּזַר עֲלֵיהֶם לְטַלְטְלָם וְלַהֲנִיעָם בַּמִּדְבָּר, לֹא תֹּאמַר שֶׁהָיוּ נָעִים וּמְטֻלְטָלִים מִמַּסָּע לְמַסָּע כָּל אַרְבָּעִים שָׁנָה וְלֹא הָיְתָה לָהֶם מְנוּחָה. שֶׁהֲרֵי אֵין כָּאן אֶלָּא אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם מַסָּעוֹת; צֵא מֵהֶם אַרְבָּעָה עָשָׂר, שֶׁכֻּלָּם הָיוּ בְּשָׁנָה רִאשׁוֹנָה קֹדֶם גְּזֵרָה, מִשֶּׁנָּסְעוּ מֵרַעְמְסֵס עַד שֶׁבָּאוּ לְרִתְמָה, שֶׁמִּשָּׁם נִשְׁתַּלְּחוּ מְרַגְּלִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאַחַר נָסְעוּ הָעָם מֵחֲצֵרוֹת" וְגוֹמֵר (במדבר יב,טז); "שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים" וְגוֹמֵר (שם יג,ב), וְכָאן הוּא אוֹמֵר: "וַיִּסְעוּ מֵחֲצֵרֹת וַיַּחֲנוּ בְּרִתְמָה" (להלן פסוק יח); לָמַדְתָּ שֶׁהִיא בְּמִדְבַּר פָּארָן. וְעוֹד הוֹצֵא מִשָּׁם שְׁמוֹנָה מַסָּעוֹת, שֶׁהָיוּ לְאַחַר מִיתַת אַהֲרֹן, מֵהֹר הָהָר עַד עַרְבוֹת מוֹאָב בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים; נִמְצָא שֶׁכָּל שְׁמוֹנֶה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה לֹא נָסְעוּ אֶלָּא עֶשְׂרִים מַסָּעוֹת. זֶה מִיסוֹדוֹ שֶׁל רַבִּי מֹשֶׁה הַדַּרְשָׁן. וְרַבִּי תַּנְחוּמָא דָּרַשׁ בּוֹ דְּרָשָׁה אַחֶרֶת: מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה בְּנוֹ חוֹלֶה, וְהוֹלִיכוֹ לְמָקוֹם רָחוֹק לְרַפֹּאתוֹ. כֵּיוָן שֶׁהָיוּ חוֹזְרִין, הִתְחִיל אָבִיו מוֹנֶה כָּל הַמַּסָּעוֹת. אָמַר לוֹ: כָּאן יָשַׁנְנוּ, כָּאן הוּקַרְנוּ, כָּאן חָשַׁשְׁתָּ אֶת רֹאשְׁךָ וְכוּלֵּיהּ^[36] (מדרש תנחומא מסעי ג).

(ד) וּמִצְרַיִם מְקַבְּרִים – טְרוּדִים בְּאֶבְלָם.

(יח) וַיַּחֲנוּ בְּרִתְמָה – עַל שֵׁם לָשׁוֹן הָרָע שֶׁל מְרַגְּלִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "מַה יִּתֵּן לְךָ וּמַה יּוֹסִיף לָךְ לְשׁוֹן רְמִיָּה, חִצֵּי גִבּוֹר שְׁנוּנִים עִם גַּחֲלֵי רְתָמִים" (תהלים קכ,ג-ד).

(לח) עַל פִּי ה' – מְלַמֵּד שֶׁמֵּת בִּנְשִׁיקָה.

(מ) וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי – לְלַמֶּדְךָ שֶׁמִּיתַת אַהֲרֹן הִיא הַשְּׁמוּעָה, שֶׁנִּסְתַּלְּקוּ עַנְנֵי כָּבוֹד, וְכַסָּבוּר שֶׁנִּתְּנָה רְשׁוּת לְהִלָּחֵם בְּיִשְׂרָאֵל. לְפִיכָךְ חָזַר וּכְתָבָהּ (ר"ה ג' ע"א).

(מד) בְּעִיֵּי הָעֲבָרִים – לְשׁוֹן חֳרָבוֹת וְגַלִּים, כְּמוֹ: "לְעִי הַשָּׂדֶה" (מיכה א,ו); "שָׂמוּ אֶת יְרוּשָׁלַיִם לְעִיִּים" (תהלים עט,א).

(מט) מִבֵּית הַיְשִׁמֹת עַד אָבֵל הַשִּׁטִּים – כָּאן לִמֶּדְךָ שִׁעוּר מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל שְׁנֵים עָשָׂר מִיל, דְּאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה: לְדִידִי חֲזִי לִי הַהוּא אַתְרָא וְכוּלֵּיהּ^[37] (עירובין נ"ה ע"ב).
אָבֵל הַשִּׁטִּים – מִישׁוֹר שֶׁל שִׁטִּים "אָבֵל" שְׁמוֹ.

(נא) כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן וְגוֹמֵר וְהוֹרַשְׁתֶּם וְגוֹמֵר – וַהֲלֹא כַּמָּה פְעָמִים הֻזְהֲרוּ עַל כָּךְ? אֶלָּא כָּךְ אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה: כְּשֶׁאַתֶּם עוֹבְרִים בַּיַּרְדֵּן בַּיַּבָּשָׁה, עַל מְנָת כֵּן תַּעַבְרוּ; וְאִם לָאו, מַיִם בָּאִין וְשׁוֹטְפִין אֶתְכֶם. וְכֵן מָצִינוּ שֶׁאָמַר לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ בְּעוֹדָם בַּיַּרְדֵּן (יהושע ד,י; סוטה ל"ד ע"א).

(נב) וְהוֹרַשְׁתֶּם – וְגֵרַשְׁתֶּם.
מַשְׂכִּיֹּתָם – כְּתַרְגּוּמוֹ, "בֵּית סִגְדַתְהוֹן" [בֵּית סְגִידָתָם, הִשְׁתַּחֲוָיָתָם], עַל שֵׁם שֶׁהָיוּ מְסַכְּכִין אֶת הַקַּרְקַע בְּרִצְפַּת אֲבָנִים שֶׁל שַׁיִשׁ לְהִשְׁתַּחֲווֹת עֲלֵיהֶם בְּפִשּׁוּט יָדַיִם וְרַגְלַיִם, כְּדִכְתִיב: "וְאֶבֶן מַשְׂכִּית לֹא תִּתְנוּ בְּאַרְצְכֶם לְהִשְׁתַּחֲוֹת עָלֶיהָ" (יקרא כו,א).
מַסֵּכֹתָם – כְּתַרְגּוּמוֹ, "מַתְּכַתְהוֹן" [מַתַּכְתָּם].

(נג) וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ – וְהוֹרַשְׁתֶּם אוֹתָהּ מִיּוֹשְׁבֶיהָ, וְאָז וִישַׁבְתֶּם בָּהּ, תּוּכְלוּ לְהִתְקַיֵּם בָּהּ; וְאִם לָאו, לֹא תּוּכְלוּ לְהִתְקַיֵּם בָּהּ.

(נד) אֶל אֲשֶׁר יֵצֵא לוֹ שָׁמָּה – מִקְרָא קָצָר הוּא זֶה, "אֶל מְקוֹם אֲשֶׁר יֵצֵא לוֹ שָׁמָּה הַגּוֹרָל לוֹ יִהְיֶה".
לְמַטּוֹת אֲבֹתֵיכֶם – לְפִי חֶשְׁבּוֹן יוֹצְאֵי מִצְרַיִם (ב"ב קי"ז ע"א). דָּבָר אַחֵר: בִּשְׁנֵים עָשָׂר גְּבוּלִין, כְּמִנְיַן הַשְּׁבָטִים.

(נה) וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם – יִהְיוּ לָכֶם לְרָעָה.
לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם – לִיתֵדוֹת הַמְנַקְּרוֹת עֵינֵיכֶם; תַּרְגּוּם שֶׁל יְתֵדוֹת "סִכַּיָא".
וְלִצְנִינִם – פּוֹתְרִים בּוֹ הַפּוֹתְרִים לְשׁוֹן מְסוּכַת קוֹצִים הַסּוֹכֶכֶת אֶתְכֶם, לִסְגֹּר וְלִכְלֹא אֶתְכֶם מֵאֵין יוֹצֵא וּבָא.
וְצָרְרוּ אֶתְכֶם – כְּתַרְגּוּמוֹ [וִיהֵי דְּתַשְׁאֲרוּן מִנְּהוֹן לְסִיעָן נָטְלָן זֵין לְקִבְלְכוֹן וּלְמַשְׁרְיָן מַקְּפָנֵיכוֹן וִיעִיקוּן לְכוֹן].

פרק לד

(ב) זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּפֹּל לָכֶם וְגוֹמֵר – לְפִי שֶׁהַרְבֵּה מִצְווֹת נוֹהֲגוֹת בָּאָרֶץ וְאֵין נוֹהֲגוֹת בְּחוּצָה לָאָרֶץ, הֻצְרַךְ לִכְתֹּב מֵצְרָנֵי גְּבוּלֵי רוּחוֹתֶיהָ סָבִיב, לוֹמַר לְךָ: מִן הַגְּבוּלִים הַלָּלוּ וְלִפְנִים הַמִּצְווֹת נוֹהֲגוֹת.
תִּפֹּל לָכֶם – עַל שֵׁם שֶׁנֶּחְלְקָה בְּגוֹרָל, נִקְרֵאת חִלּוּקָהּ לְשׁוֹן נְפִילָה. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה אוֹמֵר: עַל יְדֵי שֶׁהִפִּיל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׂרֵיהֶם שֶׁל שִׁבְעָה אֻמּוֹת מִן הַשָּׁמַיִם וּכְפָתָן לִפְנֵי מֹשֶׁה, אָמַר לוֹ: רְאֵה! אֵין בָּהֶם עוֹד כֹּחַ (מדרש תנחומא מסעי ד).

(ג) וְהָיָה לָכֶם פְּאַת נֶגֶב – רוּחַ דְּרוֹמִית אֲשֶׁר מִן הַמִּזְרָח לַמַּעֲרָב.
מִמִּדְבַּר צִן – אֲשֶׁר אֵצֶל אֱדוֹם, מַתְחִיל מִקְצוֹעַ דְּרוֹמִית מִזְרָחִית שֶׁל אֶרֶץ תִּשְׁעַת הַמַּטּוֹת. כֵּיצַד? שָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת יוֹשְׁבוֹת בִּדְרוֹמָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל זוֹ אֵצֶל זוֹ: קְצָת אֶרֶץ מִצְרַיִם, וְאֶרֶץ אֱדוֹם כֻּלָּהּ, וְאֶרֶץ מוֹאָב כֻּלָּהּ. אֶרֶץ מִצְרַיִם בְּמִקְצוֹעַ דְּרוֹמִית מַעֲרָבִית, שֶׁנֶּאֱמַר בְּפָרָשָׁה זוֹ: "מֵעַצְמוֹן נַחְלָה מִצְרָיִם וְהָיוּ תוֹצְאוֹתָיו הַיָּמָּה" (להלן פסוק ה); וְנַחַל מִצְרַיִם הָיָה מְהַלֵּךְ עַל פְּנֵי כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: "מִן הַשִּׁיחוֹר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מִצְרַיִם" (יהושע יג,ג), וּמַפְסִיק בֵּין אֶרֶץ מִצְרַיִם לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְאֶרֶץ אֱדוֹם אֶצְלָהּ, לְצַד הַמִּזְרָח; וְאֶרֶץ מוֹאָב אֵצֶל אֶרֶץ אֱדוֹם, בְּסוֹף הַדָּרוֹם לַמִּזְרָח. וּכְשֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, אִם רָצָה הַמָּקוֹם לְקָרֵב אֶת כְּנִיסָתָם לָאָרֶץ, הָיָה מַעֲבִירָם אֶת הַנִּילוּס לְצַד צָפוֹן וּבָאִין לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְלֹא עָשָׂה כֵן, וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים" (שמות יג,יז), שֶׁהֵם יוֹשְׁבִים עַל הַיָּם בְּמַעֲרָבָהּ שֶׁל אֶרֶץ כְּנַעַן, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר בַּפְּלִשְׁתִּים: "יֹשְׁבֵי חֶבֶל הַיָּם גּוֹי כְּרֵתִים" (צפניה ב,ה). וְלֹא נָחָם אוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ, אֶלָּא הֱסִבָּן וְהוֹצִיאָם דֶּרֶךְ דְּרוֹמָהּ אֶל הַמִּדְבָּר. וְהוּא שֶׁקְּרָאוֹ יְחֶזְקֵאל "מִדְבַּר הָעַמִּים" (יחזקאל כ,לה), לְפִי שֶׁהָיוּ כַּמָּה אֻמּוֹת יוֹשְׁבִים בְּצִדּוֹ. וְהוֹלְכִין אֵצֶל דָּרוֹם מִן הַמַּעֲרָב כְּלַפֵּי מִזְרָח תָּמִיד, עַד שֶׁבָּאוּ לִדְרוֹמָהּ שֶׁל אֶרֶץ אֱדוֹם. וּבִקְשׁוּ מִמֶּלֶךְ אֱדוֹם שֶׁיַּנִּיחֵם לַעֲבֹר דֶּרֶךְ אַרְצוֹ וּלְהִכָּנֵס לָאָרֶץ דֶּרֶךְ רָחְבָּהּ, וְלֹא רָצָה, וְהֻצְרְכוּ לִסְבֹּב אֶת כָּל דְּרוֹמָהּ שֶׁל אֱדוֹם, עַד בּוֹאָם לִדְרוֹמָהּ שֶׁל אֶרֶץ מוֹאָב, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְגַם אֶל מֶלֶךְ מוֹאָב שָׁלַח וְלֹא אָבָה" (שופטים יא,יז), וְהָלְכוּ כָּל דְּרוֹמָהּ שֶׁל מוֹאָב עַד סוֹפָהּ, וּמִשָּׁם הָפְכוּ פְנֵיהֶם לַצָּפוֹן, עַד שֶׁסָּבְבוּ כָּל מֶצֶר מִזְרָחִי שֶׁלָּהּ לְרָחְבָּהּ. וּכְשֶׁכִּלּוּ אֶת מִזְרָחָהּ – מָצְאוּ אֶת אֶרֶץ סִיחוֹן וְעוֹג, שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִין בְּמִזְרָחָהּ שֶׁל אֶרֶץ כְּנַעַן, וְהַיַּרְדֵּן מַפְסִיק בֵּינֵיהֶם. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר בְּיִפְתָּח: "וַיֵּלֶךְ בַּמִּדְבָּר וַיָּסָב אֶת אֶרֶץ אֱדוֹם וְאֶת אֶרֶץ מוֹאָב וַיָּבֹא מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ לְאֶרֶץ מוֹאָב" (שם,יח). וְכָבְשׁוּ אֶת אֶרֶץ סִיחוֹן וְעוֹג, שֶׁהָיְתָה בִּצְפוֹנָהּ שֶׁל אֶרֶץ מוֹאָב, וְקָרְבוּ עַד הַיַּרְדֵּן, וְהוּא כְּנֶגֶד מִקְצוֹעַ צְפוֹנִית מַעֲרָבִית שֶׁל אֶרֶץ מוֹאָב. נִמְצָא שֶׁאֶרֶץ כְּנַעַן שֶׁבְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן לַמַּעֲרָב, הָיָה מִקְצוֹעַ דְּרוֹמִית מִזְרָחִית שֶׁלָּהּ אֵצֶל אֱדוֹם.

(ד) וְנָסַב לָכֶם הַגְּבוּל מִנֶּגֶב לְמַעֲלֵה עַקְרַבִּים – כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר "וְנָסַב" אוֹ "וְיָצָא", מְלַמֵּד שֶׁלֹּא הָיָה הַמֶּצֶר שָׁוֶה, אֶלָּא הוֹלֵךְ וְיוֹצֵא לַחוּץ. יוֹצֵא הַמֶּצֶר וְעוֹקֵם לְצַד צְפוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם בַּאֲלַכְסוֹן לַמַּעֲרָב, וְעוֹבֵר הַמֶּצֶר בִּדְרוֹמָהּ שֶׁל מַעֲלֵה עַקְרַבִּים; נִמְצָא מַעֲלֵה עַקְרַבִּים לִפְנִים מִן הַמֶּצֶר.
וְעָבַר צִנָה – אֶל צִן, כְּמוֹ "מִצְרַיְמָה".
וְהָיוּ תּוֹצְאֹתָיו – קְצוֹתָיו, בִּדְרוֹמָהּ שֶׁל קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ.
וְיָצָא חֲצַר אַדָּר – מִתְפַּשֵּׁט הַמֶּצֶר וּמַרְחִיב לְצַד צָפוֹן שֶׁל עוֹלָם, וְנִמְשָׁךְ עוֹד בַּאֲלַכְסוֹן לַמַּעֲרָב, וּבָא לוֹ לַחֲצַר אַדָּר; וּמִשָּׁם לְעַצְמוֹן, וּמִשָּׁם לְנַחַל מִצְרָיִם. וּלְשׁוֹן "וְנָסַב" הָאָמוּר כָּאן, לְפִי שֶׁכָּתַב: "וְיָצָא חֲצַר אַדָּר", שֶׁהִתְחִיל לְהַרְחִיב מִשֶּׁעָבַר אֶת קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ; וְרֹחַב אוֹתָהּ רְצוּעָה שֶׁבָּלְטָה לְצַד צָפוֹן הָיְתָה מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ עַד עַצְמוֹן. וּמִשָּׁם וָהָלְאָה נִתְקַצֵּר הַמֶּצֶר, וְנָסַב לְצַד הַדָּרוֹם וּבָא לוֹ לְנַחַל מִצְרַיִם; וּמִשָּׁם לְצַד הַמַּעֲרָב, אֶל הַיָּם הַגָּדוֹל, שֶׁהוּא מֶצֶר מַעֲרָבָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. נִמְצָא שֶׁנַּחַל מִצְרַיִם בְּמִקְצוֹעַ מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית.

(ה) וְהָיוּ תוֹצְאֹתָיו הַיָּמָּה – אֶל מֶצֶר הַמַּעֲרָב, שֶׁאֵין עוֹד גְּבוּל נֶגֶב מַאֲרִיךְ לְצַד הַמַּעֲרָב מִשָּׁם וָהָלְאָה.

(ו) וּגְבוּל יָם – וּמֶצֶר מַעֲרָבִי מַהוּ?
וְהָיָה לָכֶם הַיָּם הַגָּדוֹל – לְמֶצֶר.
וּגְבוּל – הַנִּסִּין שֶׁבְּתוֹךְ הַיָּם אַף הֵם מִן הַגְבוּל (גיטין ח' ע"א), וְהֵם אִיִּים שֶׁקּוֹרִין אישלי"ש [isles = איים^[38]].

(ז) וּגְבוּל צָפוֹן – מֶצֶר צָפוֹן.
מִן הַיָּם הַגָּדֹל תְּתָאוּ לָכֶם הֹר הָהָר – שֶׁהוּא בְּמִקְצוֹעַ צְפוֹנִית מַעֲרָבִית, וְרֹאשׁוֹ מַשְׁפִּיעַ וְנִכְנָס לְתוֹךְ הַיָּם, וְיֵשׁ מֵרֹחַב הַיָּם לִפְנִים הֵימֶנּוּ וְחוּצָה הֵימֶנּוּ.
תְּתָאוּ – לְשׁוֹן סִבָּה, כְּמוֹ "אֶל תָּא הָרָצִים" (דה"ב יב,יא); "וְתָאֵי הַשַּׁעַר" (יחזקאל מ,י); "הַיָּצִיעַ" (ב"ב ס"א ע"א), שֶׁקּוֹרִין אפינדי"ץ [apendiz = יציע^[39]], שֶׁהוּא מוּסָב וּמְשֻׁפָּע.

(ח) מֵהֹר הָהָר – תָּסֹבּוּ וְתֵלְכוּ אֶל מֶצֶר הַצָּפוֹן לְצַד הַמִּזְרָח, וְתִפְגְּעוּ בִּלְבֹא חֲמָת, זוֹ אַנְטוֹכְיָא.
תּוֹצְאֹת הַגְּבֻל – סוֹפֵי הַגְּבוּל. כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר "תּוֹצְאוֹת הַגְּבוּל", אוֹ הַמֶּצֶר כָּלֶה שָׁם לְגַמְרֵי וְאֵינוֹ עוֹבֵר לְהַלָּן כְּלָל, אוֹ מִשָּׁם מִתְפַּשֵּׁט וּמַרְחִיב וְיוֹצֵא לַאֲחוֹרָיו לְהִמָּשֵׁךְ לְהַלָּן בַּאֲלַכְסוֹן יוֹתֵר מִן הָרֹחַב הָרִאשׁוֹן; וּלְעִנְיַן רֹחַב הַמִּדָּה הָרִאשׁוֹן – קְרָאוֹ "תּוֹצָאוֹת", שֶׁשָּׁם כָּלְתָה אוֹתָהּ מִדָּה.

(ט) וְהָיוּ תוֹצְאֹתָיו חֲצַר עֵינָן – הוּא הָיָה סוֹף הַמֶּצֶר הַצְּפוֹנִי; וְנִמְצָא חֲצַר עֵינָן בְּמִקְצוֹעַ צְפוֹנִית מִזְרָחִית, וּמִשָּׁם וְהִתְאַוִּיתֶם לָכֶם אֶל מֶצֶר הַמִּזְרָחִי.

(י) וְהִתְאַוִּיתֶם – לְשׁוֹן הֲסִבָּה וּנְטִיָּה, כְּמוֹ "תְּתָאוּ" (פסוק ז).
שְׁפָמָה – בַּמֶּצֶר הַמִּזְרָחִי, וּמִשָּׁם הָרִבְלָה.

(יא) מִקֶּדֶם לָעָיִן – שֵׁם מָקוֹם, וְהַמֶּצֶר הוֹלֵךְ בְּמִזְרָחוֹ; נִמְצָא הָעַיִן לִפְנִים מִן הַמֶּצֶר, וּמֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא.
וְיָרַד הַגְּבוּל – כָּל שֶׁהַגְּבוּל הוֹלֵךְ מִצָּפוֹן לְדָרוֹם, הוּא יוֹרֵד וְהוֹלֵךְ.
וּמָחָה עַל כֶּתֶף – עֵבֶר.
יָם כִּנֶּרֶת קֵדְמָה – שֶׁיְּהֵא יָם כִּנֶּרֶת תּוֹךְ לַגְּבוּל בַּמַּעֲרָב, וְהַגְּבוּל בְּמִזְרַח יָם כִּנֶּרֶת; וּמִשָּׁם יוֹרֵד אֶל הַיַּרְדֵּן. וְהַיַּרְדֵּן מוֹשֵׁךְ וּבָא מִן הַצָּפוֹן לַדָּרוֹם בַּאֲלַכְסוֹן, נוֹטֶה לְצַד מִזְרָח; וּמִתְקָרֵב לְצַד אֶרֶץ כְּנַעַן כְּנֶגֶד יָם כִּנֶּרֶת. וּמוֹשֵׁךְ לְצַד מִזְרָחָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כְּנֶגֶד [יָם] כִּנֶּרֶת, עַד שֶׁנּוֹפֵל בְּיָם הַמֶּלַח; וּמִשָּׁם כָּלֶה הַגְּבוּל בְּתוֹצְאוֹתָיו אֶל יָם הַמֶּלַח, שֶׁמִּמֶּנּוּ הַתְחָלַת מֶצֶר מִקְצוֹעַ דְּרוֹמִית מִזְרָחִית. הֲרֵי סוֹבֶבֶת אוֹתָהּ לְאַרְבַּע רוּחוֹתֶיהָ.

(טו) קֵדְמָה מִזְרָחָה – אֶל פְּנֵי הָעוֹלָם, שֶׁהֵם בַּמִּזְרָח; שֶׁרוּחַ מִזְרָחִית קְרוּיָה פָּנִים, וּמַעֲרָבִית קְרוּיָה אָחוֹר, לְפִיכָךְ דָּרוֹם לַיָּמִין וְצָפוֹן לַשְּׂמֹאל.

(יז) אֲשֶׁר יִנְחֲלוּ לָכֶם – בִּשְׁבִילְכֶם. כָּל נָשִׂיא וְנָשִׂיא – אַפּוֹטְרוֹפּוֹס לְשִׁבְטוֹ, וּמְחַלֵּק נַחֲלַת הַשֵּׁבֶט לְמִשְׁפָּחוֹת וְלִגְבָרִים, וּבוֹרֵר לְכָל אֶחָד וְאֶחָד חֵלֶק הָגוּן; וּמַה שֶּׁהֵם עוֹשִׂים – יִהְיֶה עָשׂוּי, כְּאִלּוּ עֲשָׂאוּם שְׁלוּחִים. וְלֹא יִתָּכֵן לְפָרֵשׁ לָכֶם זֶה כְּכָל "לָכֶם" שֶׁבַּמִּקְרָא; שֶׁאִם כֵּן – הָיָה לוֹ לִכְתֹּב 'יַנְחִילוּ לָכֶם'. יִנְחֲלוּ – מַשְׁמָע שֶׁהֵם נוֹחֲלִים לָכֶם בִּשְׁבִילְכֶם וּבִמְקוֹמְכֶם, כְּמוֹ "ה' יִלָּחֵם לָכֶם" (שמות יד,יד).

(יח) לִנְחֹל אֶת הָאָרֶץ – שֶׁיְּהֵא נוֹחֵל וְחוֹלֵק אוֹתָהּ בִּמְקוֹמְכֶם.

(כט) לִנְחֹל אֶת הָאָרֶץ – שֶׁהֵם יַנְחִילוּ אוֹתָהּ לָהֶם לְמַחְלְקוֹתֶיהָ.

פרק לה

(ב) וּמִגְרָשׁ – רֶוַח מָקוֹם חָלָק חוּץ לָעִיר סָבִיב, לִהְיוֹת לְנוֹי לָעִיר, וְאֵין רַשָּׁאִין לִבְנוֹת שָׁם בַּיִת וְלֹא לִנְטֹעַ כֶּרֶם וְלֹא לִזְרֹעַ זְרִיעָה (ערכין ל"ג ע"ב).

(ג) וּלְכֹל חַיָּתָם – [לְכָל חִיּוּתָם], לְכָל צָרְכֵיהֶם (נדרים פ"א ע"א).

(ד) אֶלֶף אַמָּה סָבִיב – וְאַחֲרָיו הוּא אוֹמֵר אַלְפַּיִם [אַמָּה]; הָא כֵּיצַד? אַלְפַּיִם הוּא נוֹתֵן לָהֶם סָבִיב, וּמֵהֶם אֶלֶף הַפְּנִימִיִּים לְמִגְרָשׁ, וְהַחִיצוֹנִים לְשָׂדוֹת וּכְרָמִים (סוטה כ"ז ע"ב).

(יא) וְהִקְרִיתֶם – אֵין הַקְרָיָה אֶלָּא לְשׁוֹן הַזְמָנָה (ספרי קנט), וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "כִּי הִקְרָה ה' אֱלֹהֶיךָ לְפָנָי" (בראשית כז,כ).

(יב) מִגֹּאֵל – מִפְּנֵי גּוֹאֵל הַדָּם, שֶׁהוּא קָרוֹב לַנִּרְצָח.

(יג) שֵׁשׁ עָרֵי מִקְלָט – מַגִּיד שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהִבְדִּיל מֹשֶׁה בְּחַיָּיו שָׁלֹשׁ עָרִים בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, לֹא הָיוּ קוֹלְטוֹת עַד שֶׁנִּבְחֲרוּ שָׁלֹשׁ שֶׁנָּתַן יְהוֹשֻׁעַ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן (ספרי קס; מכות ט' ע"ב).

(יד) אֵת שְׁלֹשׁ הֶעָרִים וְגוֹמֵר – אַף עַל פִּי שֶׁבְּאֶרֶץ כְּנַעַן תִּשְׁעָה שְׁבָטִים, וְכָאן אֵינָן אֶלָּא שְׁנַיִם וָחֵצִי, הִשְׁוָה מִנְיַן עָרֵי מִקְלָט שֶׁלָּהֶם, מִשּׁוּם דִּבְגִלְעָד נְפִישִׁי רוֹצְחִים (שם ושם), דִּכְתִיב: "גִּלְעָד קִרְיַת פֹּעֲלֵי אָוֶן עֲקֻבָּה מִדָּם" (הושע ו,ח; מכות י' ע"א).

(טז) וְאִם בִּכְלִי בַרְזֶל הִכָּהוּ – אֵין זֶה מְדַבֵּר בְּהוֹרֵג בְּשׁוֹגֵג הַסָּמוּךְ לוֹ, אֶלָּא בְּהוֹרֵג בְּמֵזִיד, וּבָא לְלַמֵּד שֶׁהַהוֹרֵג בְּכָל דָּבָר – צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא בּוֹ שִׁעוּר כְּדֵי לְהָמִית, שֶׁנֶּאֱמַר בְּכֻלָּם: "אֲשֶׁר יָמוּת בּוֹ", דִּמְתַרְגְּמִינָן: "דְּהִיא כְּמִסַּת דִּי יְמוּת בַּהּ"; חוּץ מִן הַבַּרְזֶל, שֶׁגָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהַבַּרְזֶל מֵמִית בְּכָל שֶׁהוּא, אֲפִלּוּ מַחַט, לְפִיכָךְ לֹא נָתְנָה בּוֹ תּוֹרָה שִׁעוּר לִכְתֹּב בּוֹ "אֲשֶׁר יָמוּת בּוֹ" (ספרי קס). וְאִם תֹּאמַר: בְּהוֹרֵג בְּשׁוֹגֵג הַכָּתוּב מְדַבֵּר, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר לְמַטָּה: "אוֹ בְכָל אֶבֶן אֲשֶׁר יָמוּת בָּהּ בְּלֹא רְאוֹת" וְגוֹמֵר (להלן פסוק כג); לִמֵּד עַל הָאֲמוּרִים לְמַעְלָה, שֶׁבְּהוֹרֵג בְּמֵזִיד הַכָּתוּב מְדַבֵּר.

(יז) בְּאֶבֶן יָד – שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מְלֹא יָד (ספרי שם).
אֲשֶׁר יָמוּת בָּהּ – שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שִׁעוּר לְהָמִית, כְּתַרְגּוּמוֹ. לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהִכָּה אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ בְּאֶבֶן" (שמות כא,יח), וְלֹא נָתַן בָּהּ שִׁעוּר, יָכוֹל כָּל שֶׁהוּא? לְכָךְ נֶאֱמַר: "אֲשֶׁר יָמוּת בָּהּ" (ספרי שם).

(יח) אוֹ בִּכְלִי עֵץ יָד [וְגוֹמֵר] – לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: "וְכִי יַכֶּה אִישׁ אֶת עַבְדּוֹ אוֹ אֶת אֲמָתוֹ בַּשֵּׁבֶט" (שמות כא,כ), יָכוֹל כָּל שֶׁהוּא? לְכָךְ נֶאֱמַר בְּעֵץ: "אֲשֶׁר יָמוּת בּוֹ", שֶׁיְּהֵא בּוֹ כְּדֵי לְהָמִית (ספרי שם).

(יט) בְּפִגְעוֹ בוֹ – אֲפִלּוּ בְּתוֹךְ עָרֵי מִקְלָט.

(כ) בִּצְדִיָּה – כְּתַרְגּוּמוֹ, "בְּכַמְנָא", בְּמַאֲרָב.

(כב) בְּפֶתַע – בְּאֹנֶס. וְתַרְגּוּמוֹ "בִּתְכֵיף", שֶׁהָיָה סָמוּךְ לוֹ, וְלֹא הָיָה לוֹ שָׁהוּת לְהִזָּהֵר עָלָיו.

(כג) אוֹ בְכָל אֶבֶן אֲשֶׁר יָמוּת בָּהּ – הִכָּהוּ.
בְּלֹא רְאוֹת – שֶׁלֹּא רָאָהוּ.
וַיַּפֵּל עָלָיו – מִכָּאן אָמְרוּ: הַהוֹרֵג דֶּרֶךְ יְרִידָה – גּוֹלֶה; דֶּרֶךְ עֲלִיָּה, אֵינוֹ גּוֹלֶה (מכות ז' ע"ב).

(כה) עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל – שֶׁהוּא בָּא לְהַשְׁרוֹת שְׁכִינָה בְּיִשְׂרָאֵל וּלְהַאֲרִיךְ יְמֵיהֶם, וְהָרוֹצֵחַ בָּא לְסַלֵּק אֶת הַשְּׁכִינָה מִיִּשְׂרָאֵל, וּמְקַצֵּר אֶת יְמֵי הַחַיִּים; אֵינוֹ כְּדַאי שֶׁיְּהֵא לִפְנֵי כֹּהֵן גָּדוֹל (ספרי קס). דָּבָר אַחֵר: לְפִי שֶׁהָיָה לוֹ לְכֹהֵן גָּדוֹל לְהִתְפַּלֵּל שֶׁלֹּא תֶּאֱרַע תַּקָּלָה זוֹ לְיִשְׂרָאֵל בְּחַיָּיו (מכות י"א ע"א).
אֲשֶׁר מָשַׁח אֹתוֹ בְּשֶׁמֶן הַקֹּדֶשׁ – לְפִי פְּשׁוּטוֹ, מִן הַמִּקְרָאוֹת הַקְּצָרִים הִיא, שֶׁלֹּא פֵּרֵשׁ מִי מְשָׁחוֹ, אֶלָּא כְּמוֹ 'אֲשֶׁר מְשָׁחוֹ הַמּוֹשֵׁחַ אוֹתוֹ בְּשֶׁמֶן הַקֹּדֶשׁ'. וְרַבּוֹתֵינוּ דְּרָשׁוּהוּ בְּמַסֶּכֶת מַכּוֹת (דף י"א ע"ב), [לִרְאִיַּת דָּבָר, לְלַמֵּד] שֶׁאִם עַד שֶׁלֹּא נִגְמַר דִּינוֹ מֵת הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וּמִנּוּ אַחֵר תַּחְתָּיו, וּלְאַחַר מִכָּאן נִגְמַר דִּינוֹ, חוֹזֵר בְּמִיתָתוֹ שֶׁל שֵׁנִי, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֲשֶׁר מָשַׁח אוֹתוֹ". וְכִי הוּא מְשָׁחוֹ לְכֹהֵן, אוֹ הַכֹּהֵן מָשַׁח אוֹתוֹ? אֶלָּא לְהָבִיא אֶת הַנִּמְשָׁח בְּיָמָיו, שֶׁמַּחֲזִירוֹ בְּמִיתָתוֹ.

(כז) אֵין לוֹ דָּם – הֲרֵי הוּא כְּהוֹרֵג אֶת הַמֵּת, שֶׁאֵין לוֹ דָּם.

(כט) בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם – לִמֵּד שֶׁתְּהֵא סַנְהֶדְרִין [קְטַנָּה] נוֹהֶגֶת בְּחוּצָה לָאָרֶץ (מכות ז' ע"א) כָּל זְמַן שֶׁנּוֹהֶגֶת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

(ל) כָּל מַכֵּה נֶפֶשׁ וְגוֹמֵר – הַבָּא לְהָרְגוֹ עַל שֶׁהִכָּה אֶת הַנֶּפֶשׁ.
לְפִי עֵדִים יִרְצַח – שֶׁיָּעִידוּ שֶׁבְּמֵזִיד וּבְהַתְרָאָה הֲרָגוֹ.

(לא) וְלֹא תִקְחוּ כֹפֶר – לֹא יִפָּטֵר בְּמָמוֹן (ספרי קסא).

(לב) וְלֹא תִקְחוּ כֹפֶר לָנוּס אֶל עִיר מִקְלָטוֹ – לְמִי שֶׁנָּס אֶל עִיר מִקְלָטוֹ, שֶׁהָרַג בְּשׁוֹגֵג; אֵינוֹ נִפְטָר מִגָּלוּת בְּמָמוֹן, לִתֵּן כֹּפֶר לָשׁוּב לָשֶׁבֶת בָּאָרֶץ בְּטֶרֶם יָמוּת הַכֹּהֵן.
לָנוּס – כְּמוֹ לְנָס (בִּשְׁוָא וּבְקָמַץ), כְּמוֹ "שׁוּבֵי מִלְחָמָה" (מיכה ב,ח), שֶׁשָּׁבוּ מִן הַמִּלְחָמָה; וְכֵן: "נוּגֵי מִמּוֹעֵד" (צפניה ג,יח); וְכֵן: "כִּי מֻלִים הָיוּ" (יהושע ה,ה). כַּאֲשֶׁר תֹּאמַר "שׁוּב" עַל מִי שֶׁשָּׁב כְּבָר, וּ"מוּל" עַל שֶׁמָּל כְּבָר, כֵּן תֹּאמַר לָנוּס עַל מִי שֶׁנָּס כְּבָר, וְקוֹרֵהוּ "נוּס", כְּלוֹמַר מֻבְרָח. וְאִם תֹּאמַר: לָנוּס – לִבְרֹחַ, וּתְפָרְשֵׁהוּ: לֹא תִקְחוּ כֹפֶר לְמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ לִבְרֹחַ, לְפָטְרוֹ מִן הַגָּלוּת, לֹא יָדַעְתִּי הֵיאַךְ יֹאמַר: לָשׁוּב לָשֶׁבֶת בָּאָרֶץ? הֲרֵי עֲדַיִן לֹא נָס, וּמֵהֵיכָן יָשׁוּב?

(לג) וְלֹא תַחֲנִיפוּ – וְלֹא תַרְשִׁיעוּ, כְּתַרְגּוּמוֹ: "וְלָא תְחַיְּבוּן".

(לד) אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָהּ – שֶׁלֹּא תַּשְׁכִּינוּ אוֹתִי בְּטֻמְאָתָהּ.
כִּי אֲנִי ה' שֹׁכֵן בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל – אַף בִּזְמַן שֶׁהֵם טְמֵאִים, שְׁכִינָה בֵּינֵיהֶם (ספרי קסא; יומא נ"ז ע"א).

פרק לו

(ג) וְנוֹסַף עַל נַחֲלַת הַמַּטֶּה – שֶׁהֲרֵי בְּנָהּ יוֹרְשָׁהּ, וְהַבֵּן מִתְיַחֵס עַל שֵׁבֶט אָבִיו.

(ד) וְאִם יִהְיֶה הַיּוֹבֵל – מִכָּאן הָיָה רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עָתִיד הַיּוֹבֵל שֶׁיִּפְסֹק (ת"כ ויקרא נדבה פרשתא יג,א).
וְאִם יִהְיֶה הַיּוֹבֵל – כְּלוֹמַר: אֵין זוֹ מְכִירָה שֶׁחוֹזֶרֶת בַּיּוֹבֵל; שֶׁהַיְרֻשָּׁה אֵינָהּ חוֹזֶרֶת, וַאֲפִלּוּ אִם יִהְיֶה הַיּוֹבֵל – לֹא תַחֲזֹר הַנַּחֲלָה לְשִׁבְטוֹ, וְנִמְצָא שֶׁנּוֹסְפָה עַל נַחֲלַת הַמַּטֶּה אֲשֶׁר תִּהְיֶינָה לָהֶם.

(ח) וְכָל בַּת יֹרֶשֶׁת נַחֲלָה – שֶׁלֹּא הָיָה בֵּן לְאָבִיהָ.

(יא) מַחְלָה תִרְצָה וְגוֹמֵר – כָּאן מְנָאָן לְפִי גְּדֻלָּתָן זוֹ מִזּוֹ בְּשָׁנִים, וְנִשְּׂאוּ כְּסֵדֶר תּוֹלְדוֹתָן; וּבְכָל הַמִּקְרָא מְנָאָן לְפִי חָכְמָתָן (ב"ב ק"כ ע"א). וּמַגִּיד שֶׁשְּׁקוּלוֹת זוֹ כְּזוֹ (ספרי קלג).

הערות

1. התרגום המוצע מתאים למשמעות המלה aise בצרפתית של היום. רש"י כפי הנראה הרגיש במשמעות זו: היא נובעת ממקור המלה (לטינית adjacens, "המונח ליד"), אבל המלה עברה לציין את כל החלל הנמצא בצד האדם, שידו מגעת אליו, ומכאן את יכולתו לנוע בתוכו בחופשיות. לכן רש"י משתמש בפירושו בביטויים: "מקומו", "רוח של צדו", "סמוכה לו לכל הושטת ידו".
2. כפי שרש"י מדגיש בשמות לה,יד מדובר כאן בכלי הקיבול של השמן (ראה לעיל מס' 3144 וכן מס' 3151).
3. ר' תיאורים נוספים של הכלי ברש"י על שמות כז,ג ועל חגיגה כ. (אוצר הלעזים מס' 1093).
4. כמו בהרבה מקומות אחרים, רש"י מבחין הבחנה חמורה בין הציווי הרגיל לבין צורת המקור, כמו כאן, שמסבירים אותה בדרך כלל כציווי חגיגי ומוחלט. אולם תרגומו הקבוע של צורה זו בפועל בעל סיומת -ant, וכן פירושו "לשון הווה" (למשל דברים א,טז) אינם מאשרים דעה זו. השערתי היא, שרש"י רואה בצורות אלה מה שקוראים בדקדוק הצרפתי gérondif [ובאנגלית gerund], כלומר פעולה משנית המלווה פעולה עיקרית ("בעשותו"). כך "זכור את יום השבת לקדשו ששת ימים תעבוד", משמעו: "בזכרך את יום השבת...תעבוד" וזה מה שאמרו חז"ל, שהמצווה "זכור" שייכת לכל ימי השבוע. וגם כאן: "כה תברכו את בני ישראל אמור [היינו: באמרכם] להם".
5. תיאור עיבוד המתכת לעשיית המנורה, בלי כל חיבור והרכבה, אלא בעיצוב עשת הזהב במכות קורנס (ולפי חז"ל, אף בחיתוך החומר העודף).
6. חסר בדפוסים המדעיים (ברלינר, שעוועל).
7. כוונת רש"י לפרש "לטייל להנאתו", כי לא היה שום טורח בלקיטת המן. כהרגלו רש"י נמנע מלתרגם את צורת הפועל אלא מתרגם את שם הפועל. אי־אפשר להכריע בין שתי הצורות (esbaneier או esbanier), כי אין רש"י כותב בתעתיקיו יותר משתי יודי"ן רצופות.
8. וזה כדעת ר' שמעון בן מנסיא לעיל פסוק א. ויקיעורך.
9. שם הפעולה של הפועל enprendre, שאחד ממובניו הוא "להתלקח (אש)". אולם נראה, שרש"י תופש לשון אחרת, באומרו "אוחז בעובי המשא", אולי "לקחת [חלק] בתוך [עניין]", ובהשאלה "להתערב במרץ".
10. האות היוונית גמא, Γ
11. וכמו שאומרים בימינו: "שְׁשְׁשְׁ...".
12. רא"ם. ובספרים אחרים: חֲגָבִים
13. משמעות הלעז ברורה והולמת את העניין. רק קשה להתאים את התרגום, שהוא תואר, למקור, שהוא פועל. אולי יש מקום לראות כאן רמז למלה engrés אחרת, מלטינית ingressus, במובן "נכנס".
14. בשני הלעזים הנ"ל אין בכלל תרגום הדיבור המתחיל, אלא ציון צורתו הדקדוקית. ר' לעיל מס' 3209.
15. רש"י רואה כנראה ב"תלונותם" שם קיבוצי המורה על תלונות הרבה בלשון יחיד, בניגוד ל"תלונתם" ול"תלונותיהם".
16. ראו תוי"ט פרה סוף פ"ג; ברלינר.
17. אל תקרי ממקדשיך אלא ממקודשיך. (ילקוט שמעוני תורה תקכה).
18. חסר בדפוס ראשון.
19. טַעַם עָפָר.
20. או: אֵלּוּ
21. 'פתורא' הוא שולחן בארמית.
22. רש"י רוצה להבדיל בין "וקבנו לי" (לעיל, פסוק יג) לבין "וקבתו לי", בקבעו, שהראשון ציווי והשני עתיד.
23. וְלָשׁוֹן זֶה אֵינוֹ, דְּאִם כֵּן הָיָה לוֹ לִנְקֹד "כְּאֹהָלִים", הָא' בְּחוֹלָם.
24. אָמַר לָהֶם: אֱלֹהֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ שׂוֹנֵא זִמָּה הוּא, וְהֵם מִתְאַוִּים לִכְלֵי פִּשְׁתָּן. בּוֹא וְאַשִּׂיאֲךָ עֵצָה, עֲשֵׂה לָהֶן קְלָעִים וְהוֹשֵׁב בָּהֶן זוֹנוֹת, זְקֵנָה מִבַּחוּץ וְיַלְדָּה מִבִּפְנִים, וְיִמְכְּרוּ לָהֶן כְּלֵי פִּשְׁתָּן. עָשָׂה לָהֶן קְלָעִים מֵהַר שֶׁלֶג עַד בֵּית הַיְּשִׂימוֹת וְהוֹשִׁיב בָּהֶן זוֹנוֹת, זְקֵנָה מִבַּחוּץ וְיַלְדָּה מִבִּפְנִים. וּבְשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין וּשְׂמֵחִין וְיוֹצְאִין לְטַיֵּל בַּשּׁוּק, אוֹמֶרֶת לוֹ הַזְּקֵנָה: אִי אַתָּה מְבַקֵּשׁ כְּלֵי פִּשְׁתָּן? זְקֵנָה אוֹמֶרֶת לוֹ בְּשָׁוֶה וְיַלְדָּה אוֹמֶרֶת לוֹ בְּפָחוֹת, שְׁתַּיִם וְשָׁלֹשׁ פְּעָמִים, וְאַחַר כָּךְ אוֹמֶרֶת לוֹ: הֲרֵי אַתְּ כְּבֶן בַּיִת, שֵׁב בְּרוֹר לְעַצְמְךָ. וְצִרְצוּרִי שֶׁל יַיִן עַמּוֹנִי מֻנָּח אֶצְלָהּ, וַעֲדַיִן לֹא נֶאֱסַר (יַיִן שֶׁל עַמּוֹנִי וְלֹא) יַיִן שֶׁל נָכְרִים. אָמְרָה לוֹ: רְצוֹנֶךָ שֶׁתִּשְׁתֶּה כּוֹס שֶׁל יַיִן? כֵּיוָן שֶׁשָּׁתָה, בָּעַר בּוֹ, אָמַר לָהּ: הַשְׁמִיעִי לִי! הוֹצִיאָה יִרְאָתָהּ מִתּוֹךְ חֵיקָהּ, אָמְרָה לוֹ: עֲבֹד לָזֶה. אָמַר לָהּ: הֲלֹא יְהוּדִי אֲנִי! אָמְרָה לוֹ: וּמָה אִכְפַּת לְךָ? כְּלוּם מְבַקְּשִׁים מִמְּךָ אֶלָּא פִּעוּר? [וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁעֲבוֹדָתָהּ בְּכָךְ]. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאֵינִי מַנַּחַתְךָ עַד שֶׁתִּכְפּוֹר בְּתוֹרַת מֹשֶׁה רַבָּךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: "הֵמָּה בָּאוּ בַעַל פְּעוֹר וַיִּנָּזְרוּ לַבֹּשֶׁת וַיִּהְיוּ שִׁקּוּצִים בְּאָהֳבָם" (הושע ט,י).
25. אחרי שנמתחה (tendre) הקשת, המיתר משתחרר והחץ נורה: זו הפעולה שרש"י, כפי הנראה, מתכוון לתאר.
26. רש"י קושר את הפועל "קרקר" עם השורש "נקר" (לעשות חור), ובכך לקלקל ולהשחית אדם או חפץ.
27. ברש"י כתוב שְׁמוֹנַת. ותוקן ע"פ הנוסח בגמרא סנהדרין וכן הוא לפי החשבון
28. הָלַךְ שִׁבְטוֹ שֶׁל שִׁמְעוֹן אֵצֶל זִמְרִי בֶּן סָלוּא, אָמְרוּ לוֹ: הֵן דָּנִין דִּינֵי נְפָשׁוֹת, וְאַתָּה יוֹשֵׁב וְשׁוֹתֵק?! מֶה עָשָׂה? עָמַד וְקִבֵּץ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף מִיִּשְׂרָאֵל וְהָלַךְ אֵצֶל כָּזְבִּי, אָמַר לָהּ: הַשְׁמִיעִי לִי! אָמְרָה לוֹ: בַּת מֶלֶךְ אֲנִי, וְכֵן צִוָּה לִי אָבִי: לֹא תִּשָּׁמְעִי אֶלָּא לַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶם. אָמַר לָהּ: אַף הוּא נְשִׂיא שֵׁבֶט הוּא, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהוּא גָּדוֹל מִמֶּנּוּ, שֶׁהוּא שֵׁנִי לְבֶטֶן וְהוּא שְׁלִישִׁי לְבֶטֶן. תְּפָשָׂהּ בִּבְלוֹרִיתָהּ וֶהֱבִיאָהּ אֵצֶל מֹשֶׁה, אָמַר לוֹ: בֶּן עַמְרָם, זוֹ אֲסוּרָה אוֹ מֻתֶּרֶת? וְאִם תֹּאמַר אֲסוּרָה, בַּת יִתְרוֹ מִי הִתִּירָהּ לְךָ? נִתְעַלְּמָה מִמֶּנּוּ הֲלָכָה. גָּעוּ כֻּלָּם בִּבְכִיָּה.
29. שִׁשָּׁה נִסִּים נַעֲשׂוּ לוֹ לְפִנְחָס: אֶחָד, שֶׁהָיָה לוֹ לְזִמְרִי לִפְרֹשׁ וְלֹא פֵּרֵשׁ. וְאֶחָד, שֶׁהָיָה לוֹ לְדַבֵּר וְלֹא דִּבֵּר. וְאֶחָד, שֶׁכִּוֵּן בְּזַכְרוּתוֹ שֶׁל אִישׁ וּבִנְקֵבוּתָהּ שֶׁל אִשָּׁה. וְאֶחָד, שֶׁלֹּא נִשְׁמְטוּ מִן הָרֹמַח. וְאֶחָד, שֶׁבָּא מַלְאָךְ וְהִגְבִּיהַּ אֶת הַמַּשְׁקוֹף. וְאֶחָד, שֶׁבָּא מַלְאָךְ וְהִשְׁחִית בָּעָם. בָּא וַחֲבָטָן לִפְנֵי הַמָּקוֹם, אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, עַל אֵלּוּ יִפְּלוּ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף מִיִּשְׂרָאֵל? שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף" (פסוק ט). וְהַיְנוּ דִּכְתִיב: "וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל" (תהלים קו,ל).
30. ר' לעיל מס' 3217.
31. בירושלמי איתא שמונה.
32. אָמְרָה לָהֶן אוֹתָהּ שֶׁאָכְלָה פַּגֵּי שְׁבִיעִית: בְּבַקָּשָׁה מִכֶּם, הוֹדִיעוּ עַל מָה הִיא לוֹקָה, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ: עַל מָה שֶׁזּוֹ לוֹקָה זוֹ לוֹקָה. הֵבִיאוּ פַּגֵּי שְׁבִיעִית וְתָלוּ בְּצַוָּארָהּ, וְהָיוּ מַכְרִיזִין לְפָנֶיהָ וְאוֹמְרִין: עַל עִסְקֵי שְׁבִיעִית הִיא לוֹקָה.
33. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ שֶׁהָיְתָה אִשְׁתּוֹ נִפְטֶרֶת מִן הָעוֹלָם, וְהָיְתָה מְפַקַּדְתּוֹ עַל בָּנֶיהָ. אָמְרָה לוֹ: בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ, הִזָּהֵר לִי בְּבָנַי. אָמַר לָהּ: עַד שֶׁאַתְּ מְפַקַּדְתִּינִי עַל בָּנַי, פְּקוֹדִי בָּנַי עָלַי, שֶׁלֹּא יִמְרְדוּ בִּי וְשֶׁלֹּא יִנְהֲגוּ בִּי מִנְהַג בִּזָּיוֹן.
34. מָשָׁל לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם, שֶׁאָמַר לַעֲבָדָיו: עֲשׂוּ לִי סְעֻדָּה גְּדוֹלָה. לְיוֹם אַחֲרוֹן, אָמַר לְאוֹהֲבוֹ: עֲשֵׂה לִי סְעֻדָּה קְטַנָּה, כְּדֵי שֶׁאֵהָנֶה מִמְּךָ.
35. אָמַר לָהֶם: אֱלֹהֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ שׂוֹנֵא זִמָּה הוּא, וְהֵם מִתְאַוִּים לִכְלֵי פִּשְׁתָּן. בּוֹא וְאַשִּׁיאֲךָ עֵצָה, עֲשֵׂה לָהֶן קְלָעִים וְהוֹשֵׁב בָּהֶן זוֹנוֹת, זְקֵנָה מִבַּחוּץ וְיַלְדָּה מִבִּפְנִים, וְיִמְכְּרוּ לָהֶן כְּלֵי פִּשְׁתָּן. עָשָׂה לָהֶן קְלָעִים מֵהַר שֶׁלֶג עַד בֵּית הַיְּשִׂימוֹת וְהוֹשִׁיב בָּהֶן זוֹנוֹת, זְקֵנָה מִבַּחוּץ וְיַלְדָּה מִבִּפְנִים. וּבְשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין וּשְׂמֵחִין וְיוֹצְאִין לְטַיֵּל בַּשּׁוּק, אוֹמֶרֶת לוֹ הַזְּקֵנָה: אִי אַתָּה מְבַקֵּשׁ כְּלֵי פִּשְׁתָּן? זְקֵנָה אוֹמֶרֶת לוֹ בְּשָׁוֶה וְיַלְדָּה אוֹמֶרֶת לוֹ בְּפָחוֹת, שְׁתַּיִם וְשָׁלֹשׁ פְּעָמִים, וְאַחַר כָּךְ אוֹמֶרֶת לוֹ: הֲרֵי אַתְּ כְּבֶן בַּיִת, שֵׁב בְּרוֹר לְעַצְמְךָ. וְצִרְצוּרִי שֶׁל יַיִן עַמּוֹנִי מֻנָּח אֶצְלָהּ, וַעֲדַיִן לֹא נֶאֱסַר (יַיִן שֶׁל עַמּוֹנִי וְלֹא) יַיִן שֶׁל נָכְרִים. אָמְרָה לוֹ: רְצוֹנֶךָ שֶׁתִּשְׁתֶּה כּוֹס שֶׁל יַיִן? כֵּיוָן שֶׁשָּׁתָה, בָּעַר בּוֹ, אָמַר לָהּ: הַשְׁמִיעִי לִי! הוֹצִיאָה יִרְאָתָהּ מִתּוֹךְ חֵיקָהּ, אָמְרָה לוֹ: עֲבֹד לָזֶה. אָמַר לָהּ: הֲלֹא יְהוּדִי אֲנִי! אָמְרָה לוֹ: וּמָה אִכְפַּת לְךָ? כְּלוּם מְבַקְּשִׁים מִמְּךָ אֶלָּא פִּעוּר? [וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁעֲבוֹדָתָהּ בְּכָךְ]. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאֵינִי מַנַּחַתְךָ עַד שֶׁתִּכְפּוֹר בְּתוֹרַת מֹשֶׁה רַבָּךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: "הֵמָּה בָּאוּ בַעַל פְּעוֹר וַיִּנָּזְרוּ לַבֹּשֶׁת וַיִּהְיוּ שִׁקּוּצִים בְּאָהֳבָם" (הושע ט,י).
36. כָּך אָמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מֹשֶׁה, מְנֵה לָהֶם כָּל הַמְּקוֹמוֹת הֵיכָן הִכְעִיסוּנִי. לְכָךְ נֶאֱמַר: אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל.
37. וַהֲוֵי תְּלָתָא פַּרְסֵי עַל תְּלָתָא פַּרְסֵי
38. בדפוסים קוראים צורה משוחזרת לפי הלטינית (insulas).
39. רש"י מסביר את הפועל "תתאו" המצוי רק כאן בפסוקים ז' וח' ולא בשום מקום אחר במקרא, על־פי שם־העצם "תא", הוא המשך הבניין הראשי, אבל אחרי שבירת הקווים הישרים לצדדים ובשיפוע. כן "תתאו" מורה על שבירת קו הגבול לצדדים.