פתיחת התפריט הראשי

ג. עריכה

"נקם נקמת". רבי יהודה אומר, אלו רצה משה לחיות כמה שנים, היה חי. שאמר ליה הקדוש ברוך הוא, "נקם נקמת בני ישראל מאת המדינים אחר תאסף". תלה הקדוש ברוך הוא מיתתו בנקמת מדין. אלא להודיעך שבחו של משה, שלא אמר, בשביל שאחיה אעכב נקמת בני ישראל מן המדינים. מיד, "וידבר משה אל העם לאמר החלצו מאתכם אנשים לצבא ויהיו על מדין".


"אנשים", צדיקים. ולהלן (שמות יז, ט): "בחר לנו אנשים", נמי צדיקים. וכן (איוב ד, יג): "בנפול תרדמה על אנשים".


"לתת נקמת ה' במדין". הקדוש ברוך הוא אמר, "נקמת בני ישראל", ומשה אמר, "נקמת ה'". אלא אמר הקדוש ברוך הוא להם, הריני ואתם זיקו שלכם מתבקשים, שגרמו לי להזיק אתכם. אמר משה, רבון העולם, אם היינו ערלים או עובדי (עבודת גילולים) [עבודה זרה] או כופרים במצות, לא היו שונאים אותנו ולא רודפין אחרינו, אלא בשביל תורה שנתת לנו. לכך הנקמה שלך. הוי, "לתת נקמת ה' במדין".


"אלף למטה אלף למטה". יש אומרים, אלפים מכל שבט ושבט שלח. ויש אומרים, שלשת אלפים מכל שבט ושבט. שנים עשר אלף חלוצי צבא, ושנים עשר אלף לשמור את הכלים, ועליהם הוא אומר (שיר השירים ד, ב): "שניך כעדר הקצובות" וגו'. ושנים עשר אלף לתפלה. ומנין שכך? כתיב, "אלף למטה אלף למטה", הרי שני אלפים. "וימסרו מאלפי ישראל". מהו "וימסרו"? שהם נמסרין זוגות זה לזה.

דבר אחר, "וימסרו", בעל כרחן, לפי שתלה הכתוב מיתת משה בנקמת מדין. אמרו, נלך למדין וימות משה? נמנעו מלילך. אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, הטיל גורלות על השבטים והם נמסרין מאליהם.


"וישלח אותם משה אלף למטה". אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, "נקם נקמת בני ישראל", אתה בעצמך, והוא משלח אחרים? על שנתגדל במדין, אמר, אינו דין שאני מיצר להם, שעשו בי טובה. המשל אומר, באר ששתית ממנו מים, אל תזרוק בו אבן. ויש אומרים, שאינה זו אותה מדין שנתגדל בה משה, שזו בצד מואב והיא חריבה עד עכשיו. ולמה שלח פנחס? מי שהתחיל במצוה, גומרה. הוא השיב את חמתי והכה את המדינית, יגמור מצותו.


"וכלי הקדש", זה הארון, שנאמר (במדבר ז, ט): "כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו". רבי יוחנן אומר, אלו בגדי כהונה שבהם אורים ותומים, שנאמר (שמות כט, כט): "ובגדי הקדש אשר לאהרן".


"ויצבאו על מדין" וגו' "ואת מלכי מדין" וגו' "ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב". ומה בקש שם? אלא שהלך ליטול שכר עשרים וארבע אלף שהפילו מישראל. ועליו נאמר (משלי כו, כז): "כורה שחת בה יפול" וגו'.

משל לההוא גמלא דהוה אזיל למיסב ולמתבע קרני, ואודני דהוה ליה גזו מיניה.


"ויקחו את כל השלל" וגו' "ויביאו אל משה ואל אלעזר הכהן", להודיעך שבחן של אלו, שלא רצו ליטול מן הביזה שלא ברשות, אלא השלימוהו לפניהם ואחר כך נטלו.


"ויצא[ו] משה ואלעזר הכהן ו[כל ]נשיאי העדה", להודיעך ענותנותו של משה ושבחו, שהיו כלן תלמידי תלמידיו.