ספרי על במדבר י לה

<< | ספרי על במדבר • פרק י' • פסוק ל"ה | >>
• ב • ד • ה • ז • ח • ט • י • כט • ל • לא • לב • לג • לד • לה • לו •

׆ וַיְהִ֛י בִּנְסֹ֥עַ הָאָרֹ֖ן וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֑ה קוּמָ֣ה ׀ יְהֹוָ֗ה וְיָפֻ֙צוּ֙ אֹֽיְבֶ֔יךָ וְיָנֻ֥סוּ מְשַׂנְאֶ֖יךָ מִפָּנֶֽיךָ׃

ויהי בנסוע הארון. נקוד עליו מלמעלה ומלמטה, מפני שלא היה זה ממקומו.

רבי אומר: מפני שהוא ספר בעצמו. מכאן אמרו "ספר שנמחק ונשתייר בו פ"ה אותיות כפרשת ויהי בנסוע הארון מטמא את הידים".

ר' שמעון אומר: נקוד עליו מלמעלה ומלמטה, מפני שלא היה זה מקומו. ומה היה ראוי לכתוב? - "ויהי העם כמתאוננים". משל למה הדבר דומה? לבני אדם שאמרו למלך: הנראה שתגיע עמנו, אצל מושל עכו! הגיע לעכו - הלך לו לצור. הגיע לצור - הלך לו לצידון. הגיע לצידון - הלך לו לאנטוכיה. הגיע לאנטוכיה - התחילו בני אדם מתרעמים על המלך, שנתלבטו על דרך זו. המלך צריך להתרעם עליהם, שבשבילם נתלבט על דרך זו! כך הלכה שכינה בו ביום ל"ו מיל, כדי שיכנסו ישראל לארץ; התחילו ישראל מתרעמים לפני המקום שנתלבטו על דרך זו. המקום צריך להתרעם עליהם, שבשבילם הלכה שכינה ל"ו מיל, כדי שיכנסו ישראל לארץ!

ויאמר משה קומה ה'. וכתוב אחד אומר (במדבר ט) "על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו". כיצד יתקיימו ב' כתובים הללו? משל למלך בשר ודם, שאמר לעבדו: הנראה שתעמידני, בשביל שאני הולך ליתן ירושה לבני.

ד"א: למה הדבר דומה? למלך בשר ודם, שהיה מהלך בדרך ונהג אוהבו עמו. כשהוא נוסע - אומר: איני נוסע עד שיבא אוהבי. וכשהוא חונה - אומר: איני חונה עד שיבא אוהבי. נמצאת מקיים "על פי ה' יחנו וע"פ ה' יסעו":

קומה ה' ויפוצו אויביך - אלו המכונסים:

וינוסו משנאיך - אלו הרודפים. מפניך הם נסים, ואין אנו כלים לפניהם? - אלא כשפניך אתנו - אין אנו נסים לפניהם, וכשאין פנים אתנו - אנו כלים לפניהם. וכן הוא אומר (שמות לג) "אם אין פניך הולכים" ואומר (שם) "ובמה יודע איפוא", ואומר (יהושע י) "ויהי בנוסם מפני בני ישראל והם במורד בית חורון - וה' השליך עליהם אבנים גדולות", (תהלים פג) "אלהי שיתמו כגלגל, כקש לפני רוח, כאש תבער יער, וכלהבה תלהט הרים":

וינוסו משנאיך - וכי יש שונאים לפני מי שאמר והיה העולם? - אלא מגיד הכתוב, שכל מי ששונא את ישראל - כמי ששונא את המקום. כיוצא בו אתה אומר (שמות טו) "ברוב גאונך תהרוס קמיך", וכי יש קמים לפני המקום? אלא מגיד הכתוב שכל מי שקם על ישראל - כאלו קם על המקום. וכך הוא אומר (תהלים עד) "אל תשכח קול צורריך, שאון קמיך עולה תמיד". מפני מה? (תהלים פג) "כי הנה אויביך יהמיון ומשנאיך נשאו ראש". מפני מה? (שם) "על עמך יערימו סוד", (תהלים עג) "כי הנה רחיקיך יאבדו". (תהלים קלט) "הלא משנאיך ה' אשנא, ובתקוממיך אתקוטט, תכלית שנאה שנאתים, לאויבים היו לי".

וכן הוא אומר (זכריה ב) "כל הנוגע בהם - כנוגע בבבת עינו" בבת עין לא נאמר, אלא בבת עינו של מקום. כביכול כלפי מעלה, אלא שכינה הכתוב. כיוצא בו (איוב ז) "למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא", אלא שכינה הכתוב. כיוצא בו (יחזקאל ח) "והנם שולחים את הזמורה אל אפם", אלא שכינה הכתוב. כיוצא בו (חבקוק א) "הלא אתה מקדם ה' אלהי קדושי, ולא אמות", אלא שכינה הכתוב. כיוצא בו (תהלים קו) "וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב", אלא שכינה הכתוב. כיוצא בו (במדבר יא) "ואם ככה את עושה לי הרגני נא הרוג, ואם מצאתי חן בעיניך, ואל אראה ברעתי", אלא שכינה הכתוב. כיוצא בו (במדבר יב) "אשר בצאתו מרחם אמו, ויאכל חצי בשרו", אלא שכינה הכתוב.

וכל העוזר לישראל - כאלו עוזר למקום, שנאמר (שופטים ה) "אורו מרוז, אמר מלאך ה', אורו ארור יושביה, כי לא באו לעזרת ה', לעזרת ה' בגיבורים".

ר' שמעון בן אלעזר אומר: אין לי חביב בכל הגוף כעין, ומשל בה את ישראל. ומה שאדם לוקה על ראשו - אינו אומץ, אלא עיניו; הא אין לך חביב בכל הגוף כעין, ומשל בה את ישראל. וכן הוא אומר (משלי לא) "מה בטני ומה בר בטני ומה בר נדרי". ואומר (משלי ד) "כי בן הייתי לאבי, רך ויחיד לפני אמי".

ר' יוסי בן אלעזר אומר: כאדם שמושיט אצבעו לתוך עינו ומחטטה. פרעה שנגע, מה עשיתי לו? - (שמות טו) "מרכבות פרעו וחילו ירה בים". סיסרא שנגע, מה עשיתי לו? - שנאמר (שופטים ה) "מן שמים נלחמו, הכוכבים ממסילותם נלחמו עם סיסרא". סנחריב שנגע, מה עשיתי לו? (מלכים ב יט) "ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור". נבוכדנצר שנגע, מה עשיתי לו? - (דניאל ד) "ועשבא כתורין יאכל". המן שנגע, מה עשיתי לו? - (אסתר ח) "ואותו תלו על העץ".

וכן אתה מוצא, כל זמן שישראל משועבדים - שכינה עמהם משועבדות, שנאמר (שמות כד) "ויראו את אלהי ישראל, ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר". וכן הוא אומר (ישעיה סג) "בכל צרתם לו צר". אין לי אלא צרת צבור, צרת יחיד מנין? תלמוד לומר (תהלים צא) "יקראני ואענהו, עמו אנכי בצרה". וכן הוא אומר (בראשית לט) "ויקח אדני יוסף אותו... ויהי ה' את יוסף". וכן הוא אומר (שמואל ב ז) "מפני עמך, אשר פדית לך ממצרים גוי ואלהיו".

ר' אליעזר אומר: עבודה זרה עברה בים עם ישראל! ואיזה? זה פסלו של מיכה.

רבי עקיבא אומר: אלמלא מקרא שכתוב אי אפשר לאומרו, אמרו ישראל לפני המקום: פדית את עצמך! את מוצא שכל מקום שגלו - שכינה עמהם, שנאמר (שמואל א ב) "הנגלה נגליתי אל בית אביך בהיותם במצרים בבית פרעה". גלו לבבל - שכינה עמם, שנאמר (ישעיה מג) "למענכם שולחתי בבלה". גלו לאדום - שכינה עמהם, שנאמר (ישעיה סג) "מי זה בא מאדום". וכשהם חוזרים - שכינה חוזרת עמהם, שנאמר (דברים ל) "ושב ה' אלהיך את שבותך". והשיב לא נאמר, אלא "ושב ה'". ואומר (שיר השירים ד) "אתי מלבנון כלה, אתי מלבנון תבואי".

רבי אומר: כאן אתה אומר "קומה ה'", וכאן אתה אומר "שובה". כיצד יתקיימו שני כתובים הללו? מגיד הכתוב, כשהיו ישראל נוסעים - היה עמוד הענן מקופל, ולא היה פורס עד שהיה אומר "קומה ה'". נמצאת מקיים "קומה ה'" - ונמצאת מקיים "שובה ה'".

<< · ספרי על במדבר · י · לה · >>