קטגוריה:במדבר ז פה

[יז] שהיו כלי בית המקדש מכוונים כו'. בספרי אמר שלא ככלי הדיוט כלי בית עולמים, כלי הדיוט שוקלן אחד אחד ושוקלן כולן כאחד פעמים מרבה פעמים ממעט. והקשה הרא"ם על זה, דאם הוא נס - מה תועלת יש בנס הזה, ואם כדרך כל הארץ - הלא כן בכל המשקלות, [ו]למה הזכיר אותו הכתוב. ואין זה קשיא כלל, כי בודאי חידוש גדול, כי אי אפשר לצמצם כל כלי שלא יהיה יתר או פחות במשקלו, [ו]כאשר יצטרפו הרבה יחד נעשה ממנו תוספות משקל. ובכלי המשכן לא היה זה, בין שהיה על ידי נס ובין שהיה דרך אומנות, חידוש גדול היה. וענין זה החידוש יש לו טעם מופלא, וזה כי כמו שהיה טעם למה היה משקל הכף עשרה, כך יש טעם שצריכין כל הכפות ביחד להיות משקלם מאה ועשרים, ואם היה מעט תוספות בכף אחת, היה מצטרף הכל יחד, ולא היה נמצא זה החשבון בכלל הכפות שהיו י"ב. ואמר כי המשקל היה מצומצם, כי היה המשקל שלהם מורה על דבר, ולא דבר ריק הוא, לכך נעשה דבר זה בכלי בית עולמים:בד"ה כל כסף כו' שפירוש שיהיו כו' נ"ב ואין הלשון משמע כן ע"כ נראה דלק"מ כי כך היה הנס שכל א' היה מכוין משקלו בלי קלבון והיה במשקלו לאיזה סיד וכיונה שנימה ומ"ה מצא ר"מ הדרשן למצא טעם למשקנית הללו ורש"י הביאו בפי' החומש אף שאין דרכו בכך ומטעם זה נמי נתיישב מה שהקשני חכם אחד מפני מה נכתבו הפרטי' אצל כל הנשיאים מה שכבר נכתב דרך כלל שכל נשיא היה קרבנו כך ואם ללמוד סדר הקרבתן הל"ל ויהי המקריב ביום הראשון נחשון בן עמינדב וביום השני נתנאל בן צוער וכן כולם אלא בא ללמוד שכל א' מהם לא ידע מה שיקריב חבירו וכיונו כולם למשקל אחד וידעו סוד פנימי לאיזה דבר שכיונו א"כ כיונו המשקלות ואף שנתנאל בן צוער נתן להם עצה להקריב היינו בסתם אבל לא על הסך משקלם ודוק מהרש"ל: