קטגוריה:רות ב יד

בועז בא לבדוק את הקוצרים זמן מה לפני ארוחת הצהרים, והמנוחה לעובדים.
לפי המשך הסיפור נראה שהוא לא בא כל יום, אלא בא רק ביום הזה, ואחר כך למסיבה של סוף הקציר, ככתוב: "וַיֹּאכַל בֹּעַז וַיֵּשְׁתְּ, וַיִּיטַב לִבּוֹ, וַיָּבֹא לִשְׁכַּב בִּקְצֵה הָעֲרֵמָה" (ביאור:רות ד ז), ובפעם הזאת הוא לא הזמין אותה לא לאכול ולא לשתות איתו. בועז בא ביום הראשון שרות באה ללקט בשדה שלו. יתכן שנעמי, שגרה בעיר, הודיעה לו, שרות הלכה לשדות ללקט בשיבולים ולמצוא את הגואל שלה כדי למצוא חן בעינייו, ולכן הוא בא לשדה מהעיר, ככתוב: "וְהִנֵּה בֹעַז בָּא מִבֵּית לֶחֶם" (ביאור:רות ב ד).

בועז הודיע לרות "יְשַׁלֵּם יְהוָה פָּעֳלֵךְ; וּתְהִי מַשְׂכֻּרְתֵּךְ שְׁלֵמָה" (ביאור:רות ב יב), במשמעות אם תעבדי בחריצות ואראה את פעלך כי טוב, אז אני אשלם לך משכורת שלמה, אתחתן איתך ואביא לך גואל ונחלה בישראל לבית אלימלך.

רות הסכימה לעבוד ולהראות את נכונותה, אבל כעסה על הדרישה לעבודת פרך - שהיא תבוא במשך כל תקופת הקציר ותלקט באצבעותיה גרעינים מהאדמה. לכן רות נזפה בבועז ומודיעה לו: "וְאָנֹכִי לֹא אֶהְיֶה כְּאַחַת שִׁפְחֹתֶיךָ" (ביאור:רות ב יג), במשמעות: 'אני לא שפחה שלך, ולא תצווה עלי ולא תשלוט בי. אני חופשיה ויכולה לוותר על הגאולה שלך. אני אעשה הכל מאהבה לנעמי, אלוהי ישראל, ועם ישראל - אבל אתה תרד מהסוס שלך, כי אני יכולה למצוא גואל אחר - אם דל או עשיר, ונחלתו של אלימלך תעשה אותי עשירה.' בועז לבטח נדהם ונרתע, אבל לא ענה דבר.

אולם בעת האוכל הוא החליט להזמין אותה לאכול איתו וכך לרכך את דבריו, ולהציג לכל אנשיו את מעמדה הרם מעל כל השפחות והנערות.
בועז לא היה יכול להגיד דברים טובים יותר ממה שהוא כבר אמר. הוא הבין שהוא חייב לעשות מעשים.

בועז מזמין אותה לשבת לידו ולאכול מצלחתו ומהאוכל שהוא אוכל, שאולי היה באיכות טובה יותר. בועז ממשיך לתת לה פקודות מה לעשות ומה לאכול, במקום להרשות לה לבחור אוכל כרצונה, ולאשר לה שהיא לא שפחתו.

"הַלֶּחֶם" - היום הפרוש ללחם זה - מאכל בסיסי מבצק אפוי, שהוכן מקמח, מים ושמרים (מילוג). אולם בתקופת המקרא הלחם כלל את כל המאכלים: בשר, חלב, גבינה, פיתה לחם וכו, ככתוב שאברהם אמר: "וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם אַחַר תַּעֲבֹרוּ" (ביאור:בראשית יח ה) והגיש למלאכים "חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן-הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה" (ביאור:בראשית יח ח), וגם בני ישראל התלוננו: "בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל סִיר הַבָּשָׂר בְּאׇכְלֵנוּ לֶחֶם לָשֹׂבַע" (שמות טז ג).
ניתן להבין שהיא אכלה פיתה (לחם) והלחם במשפט מתאר בשר. אין הגיון לאכל פיתה וגם לחם אפוי ביחד. היא הותירה מהבשר ואת זה היא הביאה לנעמי, ככתוב: "וַתּוֹצֵא וַתִּתֶּן לָהּ אֵת אֲשֶׁר הוֹתִרָה, מִשָּׂבְעָהּ" (ביאור:רות ב יח). אין הגיון לאכול חתיכת לחם קלוי, או פיתה ולהשאיר חתיכה קטנה קרה מהפיתה או הלחם, ולהביא הביתה לנעמי את הלחם היבש הזה.

קבל עם ועדה, במעשיו, בועז מכריז שהיא 'לא תהיה כאחת השפחות', שהיא כבת ביתו, בת.
וכל הנערים והנערות חייבים להתיחס אליה כאל גבירה שעושה כרצונה, ועכשו היא רוצה לעבוד בשדה.

המשפט לא ברור:

• האם היא ישבה עם, ליד, בצידם של הקוצרים, רחוק ממנו?
• האם היא ישבה בשולחן ממולו כך שפניה אל בועז, וגבה מופנה לקוצרים שישבו בריחוק מה מהשולחן?
• האם הקוצרים ישבו בשולחן עם בועז, והיא התישבה בצד של הקוצרים - קוצרים בצידה ופניה לבועז?

לא סביר שבועז העשיר ישב עם הקוצרים לאכול, או שהוא ידחוף את רות לשבת איתם ולהיות במגע איתם, או שהיא תבחר לשבת איתם. סביר שהוא ישב לבדו, והיא מולו בצידו השני של השולחן, בצד של הקוצרים.

קליה זה תהליך של חשיפה לחום על אש, ככתוב: :מִנְחַת בִּכּוּרִים לַיהֹוָה אָבִיב קָלוּי בָּאֵשׁ" (ויקרא ב יד), וגם "וַיֹּאכְלוּ מֵעֲבוּר הָאָרֶץ מִמׇּחֳרַת הַפֶּסַח מַצּוֹת וְקָלוּי" (יהושע ה יא).

בועז עצמו הכין לה קלי. הוא השתמש במכשיר לצבות את הבשר החם והגיש לה מנה גדולה, כדי שלא יחשבו שהוא קמצן או חסכן, ודאג שהיא תאכל עד שובעה.
קלי זה דבר מחומם באש. זה לא מאפה כמו לחם או פיתה, או טיגון בקערה של שמן. זה נשמע כמו קליה באש פתוחה, דבר קלוי - יכול להיות בשר, יכול להיות לחם או גרגרי תבואה קלויים.

בועז לא ביקר יותר את רות בשדה. בועז חשש לפגוש אותה, כדי לא לעורר מתח ומריבה חדשה ביניהם, הן הוא משאיר אותה לעבוד במשך כל תקופת הקציר. זאת היתה הבחינה שלו האם היא מתאימה לו - הוא לא היה יכול להסביר, ולא היה יכול להפסיק.

רות כעסה על בועז שפקד עליה לעבוד רק בשדות שלו כל תקופת הקציר וכך היא לא תמצא את הגואל ותפסיד שנה. בועז קרא לה "בִּתִּי" (ביאור:רות ב ח), וגם זה הרגיז אותה, כי היא מחפשת בעל גואל ולא אב. בועז ניסה לפייס אותה במאכל, אבל זה הזכיר לה את קנית הבכורה בעבור נזיד אדום (ביאור:בראשית כה ל), והיא לא היתה מוכנה שבועז יקנה אותה בעבור קלי בשר וצלחת אוכל.

בועז לא הורה לנערים לעזור לה לאסוף שקים רבים, להעמיס על חמורים או עגלות ולהוביל לביתה. הוא לא רצה לתת לה נדבת יד.
היא לא קיבלה עזרה בליקוט. זאת היתה הבחינה שלה.

בועז לא שאל אותה אם היא ונעמי רעבות לאוכל. האם איסוף איפה של שעורים יספיק להן. סביר שהוא ידע שלא חסר להן אוכל, ואין צורך לשאול. אם הוא היה שואל, אז או שרות תשקר, או תאמר שלא חסר להן, ואז אין לה זכות ללקט יחד עם העניים. כיוון שבועז ידע שיש להן אוכל, הוא הסיר אותה מהעניים שהולכים מאחורי הנערות, והשתמש בזכותו לתת לה לאסוף כרצונה בין הנערות והעמרים, בלי קשר לחוק הלקט.

בועז לא הכין גם קלי אחד לנעמי, וכך יצא שרות כאילו גונבת אוכל.

בועז היה יכול לקנות ממנה את התבואה כל יום ולהוסיף לערמה שלו, אבל הוא נתן לה לעבוד ולאסוף. כך נוצר לה זכרון והוכחה למסירותה לנעמי, וכבוד לדרישה שלו שהיא תוכיח את חריצותה.

כך במשך כל תקופת ספירת העומר, שבע שבועות, מתחילת קציר השעורים עד סוף קציר החיטים בשדות שלו, רות באה ואספה איפה ליום. היא עבדה ימים רבים, ומילאה את הבית בשקים (איפה) של תבואה. זה לבטח היה מראה מרשים ביותר בחדר שלהם. לא בטוח שהן היו צריכות את זה, ולבטח בועז נשא אותה לפני שהן גמרו לאכול את כל התבואה שהיא ליקטה.

במשך כל הסיפור לרות היו הזדמנויות רבות לברך ולהודות לבני שבט יהודה על תמיכתם בה, אולם היא נמנעה.

1. כאשר נעמי הסכימה שהיא תבוא איתה ליהודה (ביאור:רות א יח), רות לא מברכת את בני ישראל ואת אלוהים.
2. כאשר נעמי קוראת לה "בִתִּי", היא לא מגיבה ויוצאת ללקט בשדה.
3. כאשר בועז מזמין אותה לעבוד בשדה שלו ולהיות תחת חסותו, היא רק שואלת: "מַדּוּעַ מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ לְהַכִּירֵנִי, וְאָנֹכִי נָכְרִיָּה" (ביאור:רות ב י).
4. כאשר בועז מהלל אותה שהיא באה לחסות תחת כנפי אלוהי ישראל, היא רק עונה מה היא קיבלה "אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲדֹנִי כִּי נִחַמְתָּנִי, וְכִי דִבַּרְתָּ עַל לֵב שִׁפְחָתֶךָ" (ביאור:רות ב יג).
5. כאשר בועז נותן לה לשבת ולאכול איתו, היא לא מברכת אותו או מודה לו.
6. כאשר רות שבה עם איפת שעורים היא לא מודה לאלוהים שהעניק לה הצלחה בעבודה.
7. כאשר נעמי מגלה לה שבועז הוא קרוב וגואל, רות לא מודה ולא מברכת את בועז, ישראל או אלוהים.
8. כאשר בועז מהלל אותה שהיא לא יצאה עם הבחורים ושמח שהיא תשאר איתו בלילה, היא לא מודה ולא מברכת אותו.
9. כאשר בבוקר בועז נותן לה שש שעורים, היא לא מודה לו.
10. כאשר בועז לוקח אותה לאישה היא לא אמרת דבר, וגם כאשר נולד לה בן היא לא אומרת דבר.

אפשר לחשוב שהיא אישה קרה, אבל לפי דבריה לנעמי והמסירות שהיא הראתה: "בַּאֲשֶׁר תָּמוּתִי אָמוּת, וְשָׁם אֶקָּבֵר" (ביאור:רות א יז), ניתן להבין שהיא אישה חמה ומסורה שיודעת להביע את רגשותיה.

אז למה רות המואביה, למשפחת לוט לא מודה ומברכת את בני ישראל שקיבלו אותה בזרועות פתוחות?
צריך לזכור שאברם אמר ללוט, שהיה ביחד עם אנשי סדום: "אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל, וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ; וְלֹא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם" (ביאור:בראשית יד כג), וזה כלל גם את האיסור לברך או להודות לאברם על שהוא הציל את לוט, כדי שבני לוט לא יוכלו להגיד שבזכות ברכתם אברם הצליח. אברם שילם ללוט בשלל שהוא הציל עבורו, תמורת חלקתו של לוט בארץ כנען, שלוט השאיר לאברם כשיצא לסדום.
ניתן להבין שנשארה טינה בין בני לוט לבני ישראל, שאברם גרש אותם מעליו, והעליב אותם. כך רות מאוד נזהרת לא לברך את בני ישראל ואת אלוהי ישראל שלא יגידו שברכתה העשירה את בני ישראל.