משנה פרה ב ה

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת פרה · פרק ב · משנה ה | >>

[עריכה]

היו בה שתי שערות שחורות או לבנות בתוך גומא אחת, פסולה.

רבי יהודה אומר, אפילו בתוך כוס אחד.

היו בתוך שני כוסות והן מוכיחות זו את זו, פסולה.

רבי עקיבא אומר, אפילו ארבע אפילו חמש ^ח והן מפוזרות, יתלוש^ט.

רבי אליעזר אומר, אפילו חמשים.

רבי יהושע בן בתירא אומר, אפילו אחת בראשה ואחת בזנבה, פסולה.

היו בה שתי שערות^י, עיקרן משחיר וראשן מאדים, עיקרן מאדים וראשן משחיר, הכל הולך אחר הנראה, דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרים, אחר העיקר.

משנה מנוקדת

[עריכה]

הָיוּ בָהּ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת שְׁחוֹרוֹת אוֹ לְבָנוֹת בְּתוֹךְ גֻּמָּא אַחַת, פְּסוּלָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֲפִלּוּ בְתוֹךְ כּוֹס אֶחָד. הָיוּ בְתוֹךְ שְׁנֵי כוֹסוֹת וְהֵן מוֹכִיחוֹת זוֹ אֶת זוֹ, פְּסוּלָה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֲפִלּוּ אַרְבַּע, אֲפִלּוּ חָמֵשׁ, וְהֵן מְפֻזָּרוֹת, יִתְלֹשׁ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אֲפִלּוּ חֲמִשִּׁים. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר, אֲפִלּוּ אַחַת בְּרֹאשָׁהּ וְאַחַת בִּזְנָבָהּ, פְּסוּלָה. הָיוּ בָהּ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, עִקָּרָן מַשְׁחִיר וְרֹאשָׁן מַאְדִּים, עִקָּרָן מַאְדִּים וְרֹאשָׁן מַשְׁחִיר, הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַנִּרְאֶה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אַחַר הָעִקָּר.

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

היו בה שתי שערות שחורות או לבנות -

בתוך גומה אחת - פסולה.

רבי יהודה אומר: אפילו בתוך כוס אחד.

היו בתוך שני כוסות, והן מוכיחות זו את זו - פסולה.

רבי עקיבה אומר:

אפילו ארבע, ואפילו חמש, והן מפוזרות - יתלוש.

רבי אליעזר אומר: אפילו חמישים.

רבי יהושע בן בתירה אומר:

אפילו אחת בראשה, ואחת בזנבה - פסולה.

היו בה שתי שערות -

עיקרן מאדים, וראשן משחיר,

עיקרן משחיר, וראשן מאדים -

הכל הולך אחר הנראה - דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרין: אחר העיקר.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

אמר יתברך "פרה אדומה תמימה"(במדבר יט, ב), ואמרו "אם תמימה ממומין הרי כבר נאמר "אשר אין בה מום"(במדבר יט, ב), אלא תמימה באדמימות" ירצה לומר שלימת האדמימות.

בתוך גומא אחת - בתוך חפירה אחת, ירצה שיהיה צמיחתו אחת.

רבי יהודה אומר, אפילו בתוך כוס אחד - וכוס הוא עגול מן הגשם, יש בה כלל מן השיעור בשטח אחד.

והם מוכיחות זו את זו - תורה אחת על חבירתה, והוא שתהיה האחת קרובה מן האחרת ונוכחית אליה בשטח אחד.

והנה יתבאר בפרק ששי מנדה ששיעור שתי שערות האמורות בכל מקום כדי שיהו ניטלות בזוג.

ואם יהיה בעיקרם המאדים יכול להנטל בזוג אם יחתך ראשן המשחיר, הנה היא כשירה לדברי חכמים.

והלכה כחכמים, וכתנא קמא אשר יאמר ששתי שערות לבד פוסלים בין שחורות בין לבנות:

פירוש רבינו שמשון

[עריכה]

שתי שערות - בתורת כהנים דרשינן תמימה לאדמימות דאי למומין הא כתיב (במדבר יט, ב) אשר אין בה מום:

בתוך כוס אחד - היינו כוס היינו גומא אלא שחייב אדם לומר בלשון רבו וכן מוכח בתוספ' (תוספתא פרה, ב) דקתני ר' יהודה אומר אפי' שתי גומות והן מוכיחות זו את זו פסולות. מוכיחות מכוונות וסמוכות זו בצד זו. אפי' חמשים ואפי' טובא אלא שיתלוש ודוקא מפוזרות:

אחר הנראה - היינו ראשן: תניא בתוספתא (תוספתא פרה, ב) "היו בה שתי שערות עיקרן מאדים וראשן משחיר ר' יוסי בן המשולם אומר מספר את העליון ואינו חושש משום גוזז." פי' משום גוזז דקדשי בדק הבית לא מיתסרי בגיזה ועבודה מדאורייתא אלא מדרבנן ובפרה לא גזור משום דלא שכיחא:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

היו בה שתי שערות שחורות פסולה - דכתיב אדומה תמימה, אי במומין הרי כבר אמור אשר אין בה מום, אלא שתהא תמימה באדמימות:

רבי יהודה אומר בתוך כוס אחד - גרסינן, ול"ג אפילו. במקום שהיה שונה ת"ק גומא, היה שונה ר' יהודה כוס. גומא וכוס אחד הוא, אלא שחייב אדם לומר בלשון רבו, שרבו של רבי יהודה היה קורא לגומא כוס, הכי מוכח בתוספתא:

מוכיחות - מכוונות וסמוכות זו בצד זו:

ר' אליעזר אומר אפילו חמשים - כלומר אפילו טובא והן מפוזרות, יתלוש. והלכה כת"ק:

אחר הנראה - היינו אחר ראשן של שערות:

אחר העיקר - ואם עיקרן מאדים וראשן משחיר ויש בעיקר שמאדים כדי שינטל בפי הזוג, יגזוז ^יא ראשן המשחיר והיא כשרה. אבל אם אין בעיקר המאדים שיעור שיוכלו להנטל בפי הזוג, פסולה אפילו לדברי חכמים. ששיעור שתי שערות האמורות בכל מקום, הוא כדי שיהיו ניטלות בפי הזוג. וכן הלכה:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

ר"י אומר אפי' בתוך כוס א' - כתב הר"ב דל"ג אפילו כו' וכ"כ הר"ש. אבל ל' הרמב"ם רי"א אפילו בתוך כוס אחד. וכוס הוא עגול מן הגשם. יש בה כלל מן השיעור בשטח אחד. ע"כ. הכוונה שגומא היא דבר מועט מאד כשעור השתי שערות ולא יותר. אבל כוס הוא שטח מה. וא"צ שיבאר שיעורו כמה. שאין לה שיעור אלא כל שהוא גדול מגומא המכילה ב' שערות בלבד ואין מקום בזה למה שהתלונן הכ"מ בפ"א מה"פ [הל' ב] שלא נתבאר בדבריו כמה הוא שיעור כוס אחד. ע"כ. ומזה נראה ודאי דגרס אפילו דר"י לאפלוגי אתא אבל בחבורו פ"א מה"פ כתב היו בה שתי שערות כו' בתוך גומא א' או בתוך ב' כוסות. ודקדק מזה הכ"מ שסובר דר"י לא פליג וכדעת הר"ש [ומ"ש הר"ב שחייב אדם לומר כו' בפ"ק דעדיות משנה ג']:

אפילו ד' אפילו ה' - מצינו ל' זה בכמה מקומות ולאו דוקא ובר"פ י"ח דשבת נתתי טעם לשבח. ואלא מיהת הרבה מאד לא ס"ל לר"ע. ומש"ה אתי ר"א ואמר אפילו חמשים:

יתלוש - לאו לעכובא אלא מפני מראית העין הכ"מ:

היו בה ב' שערות כו' - והן בתוך גומא א' הראב"ד וכן הסכים הכ"מ:

אחר העיקר - כתב הר"ב ואם עיקרן מאדים כו' גוזז ראשן. דקדשי בדק הבית לא מתסרי בגיזה ועבודה מדאורייתא אלא מדרבנן ובפרה לא גזור משום דלא שכיחא הר"ש. וגמ' הוא בפ"ג דבכורות ד' כ"ה. ואיבעית אימא דהוה דבר שאין מתכוין שאין כונתו לגיזה. ומ"ש הר"ב ששיעור ב' שערות האמורות בכל מקום הוא שינטל בפי הזוג. וכ"כ הרמב"ם מהמשנה י"ב דפ"ו דנדה ושם פי' הרמב"ם שהוא שיעור זוטא מכולהו וכן מוכח מפי' הר"ב במ"ד פ"ד דנגעים. אבל בנדה לא פי' כן וע"ש ותמה הכ"מ דהתם פלוגתא ופסקינן הלכה כדברי כולן להחמיר. ואילו הכא דבאנו להכשיר הוי להקל וכתב בשם הר"י קורקוס (דלפסול בב' שערות שחורות בזה אמרי' הלכה להחמיר אבל) בעיקרן מאדים די לנו שנצריך שיעור המועט שלא יחשב כמאן דליתי' אלא כל שיש שיעור שאנו קורים אותו שער בקצת מקומות סגי כי לא נתמעט אלא מה שחשוב כאילו אינו. דאטו אם מתחלה היו שעור זה. מי לימא דלא חשוב שער ודאי שער הוי כו'. אבל תירוץ אחר שכתב דלא אמרי' הלכה כדברי כולן להחמיר אלא לגבי בן ובת לא משמע כך מלשונו שבפירושו דהכא דהא כתב שב' שערות האמורות בכל מקום כו' ואותו לשון על בן ובת מתניא התם:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(ח) (על המשנה) ארבע כו'. ולאו דוקא. ואלא מיהת הרבה מאוד לא סבירא ליה לר' עקיבא. ופליג ר"א ואמר אפילו חמשים:

(ט) (על המשנה) יתלוש. מפני מראית העין. כ"מ:

(י) (על המשנה) שתי כו'. והן בתוך גומא אחת. הר"א:

(יא) (על הברטנורא) דקדשי בדק הבית לא מיתסרי בגיזה אלא מדרבנן, ובפרה לא גזור משום דלא שכיחא. אי נמי, דהוי דבר שאין מתכוין. גמרא:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

היו בה שתי שערות שחורות או לבנות בתוך גומא א' פסולה:    כך מ"מ וגם הרי"א ז"ל כן הגיה וגם מחק מלות היו בה דבסיפא:

בפי' רעז"ל והכי מוכח בתוספתא אמר המלקט דקתני ר' יהודה אומר אפילו שתי גומות והן מוכיחות זו את זו פסולה ונראה דאע"ג דבבא דהי' בשתי כוסות ר' יהודה קאמר לה ת"ק מודה ליה וכן משמע ביד פ"א דהלכות פרה אדומה סי' ב' ג':

היו בה שתי שערות:    בבכורות פ' הלוקח בהמה ברייתא (בכורות דף כ"ה) שתי שערות עיקרן מאדים וראשן משחיר ר' יוסי בן משולם אומר גוזז את הראש שמשחיר במספרים ומשייר מן המאדים ואילך ואינו חושש משום גיזה בקדשים:  

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

בתוך גומא:    תחת כל שער יש גומא בעור וצ"ל דאין טבע בהמה שוה לטבע אדם. דהרי אדם בכה"ג סומא הוא [כב"ב טז"א]. וא"כ בבהמה בל"ז תפסל. אע"כ כדאמרן:

פסולה:    ולא מהני שיתלשום דכתיב אדומה תמימה. דהאי תמימה לאו ממום. דהרי כבר כתיב אשר אין בה מום. אלא ר"ל תמימה באדמימות בתולדה וכשיש בה שער שחור או לבן בתולדה אינה תמימה באדמימות. ואע"פ שחזר ותלשן. כבר נפסלה בתולדה ואינה תמימה. אולם השיעור של ב' שערות. הלממ"ס הוא. ככל השיעורין [סוכה דה"ב]. וכן ב' שער לבן או צהוב של מצורע [כנגעים פ"ד ופ"י]:

רבי יהודה אומר אפילו בתוך כוס אחד:    כל שערות הבהמה מונחות על גופה עגולים עגולים כעין תלתלים. וכל עגול נקרא כוס [רב"א]. וקאמר ר"י דאפילו הן בכוס אחד אף שאינן בגומא א' פסולה:

והן מוכיחות זו את זו:    שהי' שער א' בכוס זה ושער הב' בכוס אחר הסמוך לכוס הראשון. דהיינו שב' הכוסות הללו שבהן הב' שערות היו סמוכין זה לזה. פסול. ולא מהני תלישה. וכולה אסוקי מילתא דר"י היא. ולרמב"ם [פ"א מפרה] הך בבא ד"ה היא. ורבותא קמ"ל דאפילו בב' כוסות מהני מוכיחות:

יתלוש:    אע"ג דמפוזרות. א"כ אינן גדילות בכוס א' ואינן מוכיחות זא"ז ואפילו לר"י כשרות. אפ"ה יתלוש מפני מראית עין. ונ"ל דמדקאמר עלה ר"א אפילו חמישי' ש"מ בד' וה' דקאמר ר' עקיבא אינו לאו דוקא כבשאר דוכתא. וכדקאמר רתוי"ט הכא. דא"כ הו"ל לר' עקיבא לתפוס מספר הפחות או היתר מנ'. אלא דוקא נקט ד' וה'. ור"ל דאפילו ד' צריך לתלוש. ואפילו ה' מהני תלישה. ומנה דבפחות מד' א"צ תלישה. וביותר מה' לא מהני תלישה. אפילו אינן תוך גומא א' ולא תוך כוס א'. ועלה קאמר ר"א אפילו וכו':

רבי אליעזר אומר אפי' חמשים:    הא ודאי גוזמא קאמר. ור"ל אפילו בטובא מהני תלישה. אבל רק כשהן מפוזרות:

היו בה שתי שערות:    בגומא א' לת"ק. או בכוס א' לר"י. וה"ה לאינך:

הכל הולך אחר הנראה:    היינו אחר ראש השערות. ואע"ג דבנגעים [פ"ד מ"ד] בב' שערות של נגעים לא פליג ר"מ. נ"ל דהתם שאני דמסתבר דמכח הנגע הלבינו [כתוס' נדה י"ט א']. מש"ה התם מודה ר"מ דצריך שילבין עיקר השער דהיינו הסמוך להנגע:

אחר העיקר:    דבהאדים העיקר בכדי שינטל בזוג. כשרה. כשיגזוז הראש השחור. ואע"ג דגיזה אסור בקדשים. ואפ"ה כיון דפרה רק קדשי בדק הבית הוא [כזבחים יד"ב וכת"ב. ומנחות כו"ב]. והרי גיזתן של הנך רק מד"ס הוא [כרמב"ם מעילה פי"א הי"ב]. ולפיכך בפרה דלא שכיח ולא מתכוין לגיזה לא גזרינן:

בועז

[עריכה]

פירושים נוספים

• כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
• דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
• מהדורת ויקיטקסט המבוארת