<< · מ"ג חבקוק · ב · ד · >>

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הנה עפלה לא ישרה נפשו בו וצדיק באמונתו יחיה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הִנֵּה עֻפְּלָה לֹא יָשְׁרָה נַפְשׁוֹ בּוֹ וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
הִנֵּ֣ה עֻפְּלָ֔ה לֹא־יָשְׁרָ֥ה נַפְשׁ֖וֹ בּ֑וֹ וְצַדִּ֖יק בֶּאֱמוּנָת֥וֹ יִֽחְיֶֽה׃

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

"לא ישרה נפשו בו" - אין רוחו מתקררת עליו לומר די במה שקניתי כבר לכן יבא עליו הפורענות

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:חבקוק ב ד.

1. מלך יהודה הגולה.   בניגוד למלך בבל, המתגאה ורוצה לכבוש את כל העולם, מלך יהודה חזר לאמונתו ולכן הוא יחיה "וצדיק באמונתו יחיה - יכניה המלך, שעתיד זה [נבוכדנצר מלך בבל] להגלותו, יעמוד לו צדקו;   וביום שיושלך זה [נבוכדנצר] מקברו, ישא אויל מרודך את ראש יהויכין, וישם את כסאו מעל לכסא המלכים" ( רש"י ) .

2. כל אדם מעם ישראל שאינו מנסה "לדחוק את הקץ" אלא מחכה לגאולה באמונה תמימה, "וצדיק באמונתו יחיה - הצדיק, אשר ישרה נפשו בו, לא תעפל נפשו לחשב קצין ולהעמיד חזון, רק יחיה באמונתו ויאמין כי יש יום לה', וידום לה' ויתחולל לו" ( מלבי"ם ) .   דברי מלבי"ם רומזים כנראה לפרשת שבתאי צבי, שבה רבים מבני-ישראל ניסו "להעפיל" ולעלות בכוח אל הגאולה ונכשלו.

• ומעניין שנתן העזתי, נביא-השקר שתמך בשבתאי צבי, השתמש בביטוי זה במשמעות הפוכה: "בא חבקוק והעמידן על אחת - וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה -  שכל מי שיאמין בגואל, אף על פי שיהיה חייב, יחיה מכוח שורש הגואל שבו" ( איגרת נתן העזתי על שבתי צבי והמרתו ) .

3. כל בן ישראל המאמין בה'.   גם אם האמונה היא המצווה היחידה שהוא מקיים - הוא עדיין בכלל ישראל; מתוך אותה אמונה הוא יחיה ויגיע לקיים את שאר תרי"ג המצוות:  "שש מאות ושלש עשרה מצות נאמרו לו למשה... בא חבקוק והעמידן על אחת, שנאמר וצדיק באמונתו יחיה" (רבי שמלאי. לפירושים על דרשה זו, מתוך ספר התניא ומקורות נוספים, ראו צמצום מספר המצוות ) .

4. הצדיקים המאמינים בהשגחת ה' למרות הניסיונות והקשיים:  "עיקר הנסיון הנולד מהסתיר האדון את פניו הוא - כי הלא ה' אמר על ידי כל נביאיו כי הוא המשגיח על כל נבראיו, ועיניו על כל דרכי איש לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו, "אל אמונה ואין עול", והנה אחר אשר השמיענו כזאת, הנה הוא מסבב עולמו במסיבות עמוקות ועצות מרחוק, המראים לכאורה ח"ו הפך זאת, כי פעם יראה כאלו הכל ביד המקרה, הכל כאשר לכל, ופעם כי נבנו עושי רשעה... זה הוא הנסיון - לראות היעמדו בני אדם באמונתם, ולא תמוש מלבבם היתד התקועה לאמר, ודאי אל אמונה ואין עול, אף על פי שאין אנו מבינים דרכיו. ועל זה נאמר וצדיק באמונתו יחיה ... והנה זה ריוח גדול מאד מהתעלם השלמות העליון, ומקום הניח לרע להחשיך פני העולם לנסיון גדול כזה. כי עתה צא וחשוב כמה יהיו חביבים לפניו ית' הצדיקים אשר יעמדו בנסיון כזה, וכמה שכר גדול ינתן להם חלף עבודתם לעתיד לבא. והרי זה מכלל כבודו ית' - שאפילו החושך הגדול של הסתר פני טובו אינו אלא לכבודו, והוא הגורם שכר טוב כפול ומכופל לצדיקים." ( דעת תבונות קכד , וכן דעת תבונות קע ) .   בפירוש מתאים להקשר - תשובת ה' לתלונת חבקוק על הצלחת הרשעים.

עוד על משמעות הביטויים:

• צדיק = הנותן לכל אחד את המגיע לו ואינו לוקח את שאינו מגיע לו .
• אמונה = אמת, יציבות והתמדה .

"באיזה זכות אומרים ישראל שירה? בזכות אברהם שהאמין בהקדוש ברוך הוא, שנאמר (בראשית טו, ו) והאמין בה', היא האמונה שישראל נוחלין בה, ועליו הכתוב אומר וצדיק באמונתו יחיה ..." ( שמות רבה כג )