קטגוריה:דברים כה יט

כאשר יתקימו שני תנאים:

1. בְּהָנִיחַ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב

2. בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ

קשה למצוא תקופה ארוכה בארץ ישראל, נחלתם, שבה בני ישראל לא סבלו מאויביהם מסביב, כלומר עדיין לא הגיע לפריה הפקודה הזו. אולם היו הרבה תקופות קצרות כאלו, לדוגמא בתקופת שלמה המלך "וַיֵּשֶׁב יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל לָבֶטַח, אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ, מִדָּן וְעַד בְּאֵר שָׁבַע כֹּל יְמֵי שְׁלֹמֹה" (מלכים א ה ה) "וְשָׁלוֹם הָיָה לוֹ מִכָּל עֲבָרָיו מִסָּבִיב" (מלכים א ה ד). שלמה ניצל את תקופת הפריחה לבניה ולא למלחמת נקם בעמלקים.

למרות הכתוב המפורש להעניש את העמלקים רק כאשר התנאים הללו יתקימו, כמובן שעלינו להעניש את הרשע בכל מקום ביקום מתחת לשמים, כאשר יש בידינו לעשות זאת מבלי להפך לרשעים בעצמנו.

תִּמְחֶה ... מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם
תמחוק מחיקה פיזית את אנשיהם ותרבותם, אבל לא תמחה אותם מזכרון עמנו, ובשמים ממעל.

זכרון חטאם ותרבותם הרשעה ועונשם ישאר לעד. וכל פעם שאנו נחשפים לאנשים בעלי אופי העמלקי, המוצא תענוג בפגיעה בזולת, עלינו לזכור את עמלק ולהענישם.

ואומנם העמלקים נכחדו מהעולם, אולם שודדים ופושעים כעמלקים נוצרים בעולם כל הזמן, והמלחמה תמשך לעולם בין הטוב והרע ואין חשש שנשכח מפושעים סביבנו.