קטגוריה:בראשית כז לג
נוסח המקרא
ויחרד יצחק חרדה גדלה עד מאד ויאמר מי אפוא הוא הצד ציד ויבא לי ואכל מכל בטרם תבוא ואברכהו גם ברוך יהיה
וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְּדֹלָה עַד מְאֹד וַיֹּאמֶר מִי אֵפוֹא הוּא הַצָּד צַיִד וַיָּבֵא לִי וָאֹכַל מִכֹּל בְּטֶרֶם תָּבוֹא וָאֲבָרֲכֵהוּ גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה.
וַיֶּחֱרַ֨ד יִצְחָ֣ק חֲרָדָה֮ גְּדֹלָ֣ה עַד־מְאֹד֒ וַיֹּ֡אמֶר מִֽי־אֵפ֡וֹא ה֣וּא הַצָּֽד־צַ֩יִד֩ וַיָּ֨בֵא לִ֜י וָאֹכַ֥ל מִכֹּ֛ל בְּטֶ֥רֶם תָּב֖וֹא וָאֲבָרְﬞכֵ֑הוּ גַּם־בָּר֖וּךְ יִהְיֶֽה׃
וַ/יֶּחֱרַ֨ד יִצְחָ֣ק חֲרָדָה֮ גְּדֹלָ֣ה עַד־מְאֹד֒ וַ/יֹּ֡אמֶר מִֽי־אֵפ֡וֹא ה֣וּא הַ/צָּֽד־צַיִד֩ וַ/יָּ֨בֵא לִ֜/י וָ/אֹכַ֥ל מִ/כֹּ֛ל בְּ/טֶ֥רֶם תָּב֖וֹא וָ/אֲבָרֲכֵ֑/הוּ גַּם־בָּר֖וּךְ יִהְיֶֽה׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וּתְוַהּ יִצְחָק תִּוְהָא רַבָּא עַד לַחְדָּא וַאֲמַר מַן הוּא דֵּיכִי דְּצָד צֵידָא וְאַעֵיל לִי וַאֲכַלִית מִכּוֹלָא עַד לָא תֵּיעוֹל וּבָרֵיכְתֵּיהּ אַף בְּרִיךְ יְהֵי׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְאִזְדַעֲזַע יִצְחָק זַעֲזוּעַ סַגִי כְּדִי שָׁמַע יַת קָלֵיהּ דְעֵשָו וְרֵיחַ תַּבְשִׁילֵיהּ עָלַת בְּאַנְפּוֹי הֵי כְרֵיחָא דִיֵקדַת גֵיהִנָם וַאֲמַר מַאן הוּא דְכִי דְצַד צֵידָא וְאָעֵיל לִי וַאֲכָלִית מִכָּל דְאַיְיתִי עַד דְלָא עָלַת וּבְרִיכְתֵּיהּ וַאֲפִילוּ הָכִי בְּרִיךְ יְהֵי: |
רש"י
"מי אפוא" - ל' לעצמו משמש עם כמה דברים ד"א איפוא איה פה מי הוא ואיפוא הוא הצד ציד
"ואכל מכל" - מכל טעמים שבקשתי לטעום טעמתי בו (ב"ר)
"גם ברוך יהיה" - שלא תאמר אילולי שרימה יעקב לאביו לא נטל את הברכות לכך הסכים וברכו מדעתו (ב"ר)
[כב] ומדרשו וכו'. בא לתרץ לשון חרדה כמו שהוא לשון חרדה בכל מקום:
[כג] שראה גיהנם פתוחה תחתיו. רוצה לומר תחת עשו, כי עם יעקב נכנס גן עדן (רש"י פסוק כז), ועם זה גיהנם:
[כד] איפה לשון לעצמו הוא משמש. פירוש שאין משמש מלה זאת לענין אחד, שהרי תמצא אותו לכמה דברים; כאן תתפרש 'איה פה הוא הצד ציד', "ואיפוא זאת עשו" (להלן מג, יא) פירושו צריך אני לבקש איה פה תקנה (רש"י שם). וכן בכל מקום צריך לפרשה לפי הענין, לכך צריך לומר שהיא מלה משמשת לעצמה 'איה פה', ומתפרש בכל מקום לפי מה שהוא שייך:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
מִי אֵפוֹא – לָשׁוֹן לְעַצְמוֹ, מְשַׁמֵּשׁ עִם כַּמָּה דְבָרִים: "אֵפוֹא" – אַיֵּה פֹה, מִי הוּא וְאֵיפֹה הוּא "הַצָּד צַיִד"?
וָאֹכַל מִכֹּל – מִכָּל טְעָמִים שֶׁבִּקַּשְׁתִּי לִטְעוֹם, טָעַמְתִּי בוֹ.
גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה – שֶׁלֹּא תֹאמַר: אִלּוּלֵי שֶׁרִמָּה יַעֲקֹב לְאָבִיו, לֹא נָטַל אֶת הַבְּרָכוֹת. לְכָךְ הִסְכִּים וּבֵרְכוֹ מִדַּעְתּוֹ (בראשית רבה סז,ב).
רשב"ם
'מי איפוא: תיקון לשון הוא כמו איזי שבתלמוד אימא לי אחי, אתאורש ב"ל:
גם ברוך יהיה: שמיהר לעובדני וגם ידע שבעצת רבקה עשה הכל והיא היתה מכרת בו שראוי לברכות:
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ובמדרש ויחרד יצחק חרדה, שתי חרדות חרד יצחק אחת ע"ג המזבח ואחת כאן, והזכיר עד מאד לומר שחרדה זו גדולה מאותה חרדה שחרד ע"ג המזבח.
ובב"ר אפשר מי שיש לו שני בנים אחד נכנס ואחד יוצא והוא חרד אתמהא אלא בשעה שנכנס עשו נכנס עמו גיהנם, ר' נתן בשם ר' אחא התחילו כותלי הבית מרתיעין, הוא שאמר מי איפוא מי הוא שעתיד לאפות כאן אני ובני, אמר לו הקב"ה לא אתה ולא בנך אלא הוא הצד ציד הוא הלך לצוד ונצוד, ע"כ.ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד. "חרדת אדם יתן מוקש ובוטח בה' ישוגב". חרדה שהחרידה רות לבועז, בדין היה לקללה; אלא "ובוטח בה' ישוגב", נתן הקב"ה בליבו וברכה, "ויאמר ברוכה את לה' בתי". חרדה שהחריד יעקב ליצחק, בדין היה לקללו, אלא "ובוטח בה' ישוגב", נתן בליבו וברכו. אמר רבי חמא בר חנינא: מאד, מחרדה שהחריד על גבי המזבח, אמר: מי הוא שנעשה סרסור ביני לבין המקום, שיטול יעקב את הברכות? כלפי רבקה אמר. אמר רבי יוחנן: מי שיש לו ב' בנים, אחד יוצא ואחד נכנס, חרד? אלא בשעה שנכנס עשו, נכנס גיהנם עמו. רבי נתן בשם רבי אחא: התחילו כתלי הבית מרתיחין, הוא דהוה אמר: מי אפוא, מי הוא זה שעתיד ליאפות בכאן? אני או יעקב בני? אמר ליה הקב"ה: לא אתה ולא יעקב בנך, אלא הוא הצד ציד. "ציידא, היך ציידך פכור? תרעיא, היך תרעך פכור ומקולקל? הדא הוא דכתיב: "לא יחרוך רמיה צידו", לא יאריך ולא יאחר הקב"ה לרמאי ולצידו. דאמר רבי יהושע בן לוי: כל אותו היום היה עשו צד צבאים וכופתן, ומלאך בא ומתירן; צד עופות וכופתן, ומלאך בא ומפריחן. כל כך למה? "הון אדם יקר חרוץ", כדי שיבוא יעקב ויטול את הברכות שהן יקרות של עולם, חרוצות לו. רבי חנינא בר פפא שאליה לרבי אחא, אמר ליה: מהו דכתיב, "הון אדם יקר חרוץ"? אמר ליה: חרוצה היא ביד הצדיקים, שאינן נוטלין מן היקר של עתיד לבוא בעולם הזה.
ואוכל מכל. רבי יהודה אומר: מכל מה שנברא מששת ימי בראשית. ר' נחמיה אומר: מכל מה שהוא מתוקן לצדיקים לעתיד לבוא. אמר ליה: עיקרו של דבר מה האכילך? אמר ליה: איני יודע! אלא טועם הייתי טעם פת, טעם בשר, טעם דגים, טעם חגבים, טעם כל מעדנים שבעולם. אמר רבי ברכיה: כיון שהזכיר בשר, מיד בכה; אמר: אני קערה אחת של עדשים האכילני ונטל את בכורתי; אתה, שהאכילך בשר, על אחת כמה וכמה.
אמר רבי לוי: לפי שהיה יצחק אבינו מתפחד, תאמר שלא עשיתי כשורה, שעשיתי את שאינו בכור בכור? וכיון שאמר: "את בכורתי לקח", אמר: יאות ברכתי. אמר רבי אלעזר: אין קיום הגט אלא בחותמיו; שלא תאמר: אילולי שרימה יעקב אבינו באביו לא נטל את הברכות, תלמוד לומר: גם ברוך יהיה. אמר רבי יצחק: בא לקללו, אמר לו הקב"ה: היזהר, שאם אתה מקללו – לנפשך את מקלל, שכבר אמרת "אורריך ארור".
אמר רבי לוי ששה דברים משמשין את האדם שלשה ברשותו ושלשה אינן ברשותו. העין והחוטם והאוזן אינן ברשותו, מה דלא בעי שמע, מה דלא בעי מורח, מה דלא בעי חמי. הפה והיד והרגל ברשותו, אי בעי הוא לעי באורייתא, אי בעי מפליג מצוות, אי בעי אמר לישן ביש, אי בעי מחרף ומגדף. והיד, אי בעי גניב, אי בעי קטיל. והרגל, אי בעי אזיל לבתי כנסיות ומדרשות, ואי בעי אזיל לבתי טרטיאות ולבתי קרקסיאות. ובשעה שאדם זוכה, הקב"ה עושה אותן שהן ברשותו שלא ברשותו. הפה, גם ברוך יהיה. היד, "ותיבש ידו אשר שלח עליו". הרגל, "בני אל תלך בדרך אתם כי רגליהם לרע ירוצו".בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
איפוא. בגימטריא גהנם. שנכנס גיהנם עמו:
ואברכהו. ב' דין ואידך כי אחד קראתיו ואברכהו. גבי אברהם רמז ברכת אברהם בירך את יעקב. וכתיב נמי ויתן לך את כרכת אברהם:רבי עובדיה מברטנורא
• לפירוש "רבי עובדיה מברטנורא" על כל הפרק •
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית כז לג.
וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְּדֹלָה עַד מְאֹד
יצחק הבין את טעותו. הרמב"ן אומר שיצחק נבהל כאילו שראה את שערי הגיהנום נפתחים מתחתיו.
עולמו חרב עליו. יצחק כבר ידע מה ידברו עליו לדורות.
כאשר עשו אמר: "אֲנִי בִּנְךָ בְכֹרְךָ עֵשָׂו", יצחק זיהה מיד את עשו ואת קולו. יצחק לא היה צריך להריח או לגעת באיש כדי להאמין לו. יצחק הבין שאין לו ולעשו חבר אחד בעולם. משרתיו ומשפחתו פעלו נגדו מאחורי גבו. הוא הבין שהוא נתן ברכה לבן הלא נכון שכללה בעלות על אחיו, ושיעקב שמע מה שהוא תיכנן. יצחק שאל: "מִי אֵפוֹא הואּ הַצָדּ צַיִד ויַָּבֵא לִי וָאֹכַל מִכֹּל בְּטֶרֶם תָּבוֹא וָאֲבָרֲכֵהו"ּ – כלומר, המעשה נעשה הרכוש והברכה ניתנו, ואין אפשרות לשנות זאת. דבריו אלו היוו למעשה התנצלות והסבר לאסון שקרה: 'מה יכולתי לעשות, אני עיוור והוא התנהג כמוך.' יצחק שואל מי המאיש שבא, כלומר הוא לא מגלה לעשו שיעקב בא, והוא עצמו לא בטוח למי הוא נתן את הברכה.
מִי אֵפוֹא הוּא הַצָּד צַיִד וַיָּבֵא לִי
מדברי יצחק ניתן לראות שהיה לו מאוד חשוב שהאוכל יבוא מהציד, משום שזו היתה בחינה לראות אם אלוהים יעניק עזרה לבנו, כשם שאלוהים הביא לו אייל בעקדה. יעקב לא הביא ציד, לכן הוא לא מילא את הדרישה של יצחק, ומכאן שהברכה שהוא קיבל היתה מבוססת על מרמה. עסקה המבוססת על מרמה לא תקבל עזרה מבית משפט. 1.1.32 גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה יצחק לא ידע מי היה זה שבא אליו מקודם וקיבל את הברכה. במקום הזה של דברי יצחק היתה צריכה לבוא קללה: 'גם ארור יהיה'. אבל יצחק זכר את דבריו: "אֹרְרֶיךָ אָרורּ, ומְּבָרְכֶיךָ בָּרוךְּ" (ביאור:בראשית כז כט), ושלט ברוחו ולא קילל את האיש. בסוף דבריו יצחק הוסיף: "גַּם בָּרוךְּ יִהְיֶה", כלומר הוא אישר את ברכתו לזר, ולא העז לבטל אותה.
מִי אֵפוֹא הוּא
"אֵפוֹא" - אם כן, אם כך, אז, לכן, לפיכך.
יצחק חשד שהאיש ההוא היה יעקב. יצחק כבר חשד בו באומרו: "הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב, וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו" (ביאור:בראשית כז כב). אך יצחק המסכן פחד להגיד זאת לעשו, אחרת עשו היה עלול לכעוס עליו, משום שהוא חשד שמשהו אינו כשורה ובכל זאת לא נזהר ולא בדק מיהו האיש שבא לפניו.
ייתכן שיצחק גם פחד שעשו עצמו בא אליו בפעם השנייה כי הברכה הראשונה לא היתה מספיק טובה לו.
לכל איש, חוץ מאשר ליעקב, הברכה היתה חסרת משמעות, הרי מה אכפת לעשו או ליצחק אם איש זר, שלא ממשפחתם, יזכה להיות אדון לאחיו.
למה יצחק נחרד חרדה איומה?
יצחק עשה מאמץ גדול למנוע מלחמת אחים. אלוהים אמר לרבקה שכל אחד מהתאומים יהיה ללאום ושהם ילחמו זה בזה: "ולְּאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ". יצחק בחר את עשו להיות יורשו ורצה לנשל את יעקב מכל רכוש. יצחק רצה שיעקב יהיה עבד, או שהוא יברח לגלות ולעולם לא יחזור. ברכתו נועדה לחסל לאום אחד ולמנוע מלחמות. והנה קרה שיעקב זכה להיות הלאום הנבחר, ועשו האהוב שלו, שנושל מברכתו, עומד מולו ומבקש רחמים. אם יצחק ירחם עליו וישחרר אותו מלהיות עבד לאחיו, גם עשו יהיה ללאום ותהינה מלחמות.
מה יצחק היה צריך לעשות?
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • Sefaria • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "בראשית כז לג"
קטגוריה זו מכילה את 18 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 18 דפים.