ספרי על במדבר כז יב
<< | ספרי על במדבר • פרק כ"ז • פסוק י"ב | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ז • ח • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • כ • כא • כב • כג •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה עֲלֵ֛ה אֶל־הַ֥ר הָעֲבָרִ֖ים הַזֶּ֑ה וּרְאֵה֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
ויאמר ה' אל משה עלה אל הר העברים הזה הר נבו - זו נחלה בני ראובן ובני גד. בשעה שנכנס משה לנחלת בני ראובן ובני גד שמח, ואמר דומה אני שהותר לי נדרי. התחיל שופך תנחומים לפני המלך. משל למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שגזר על בנו שלא יכנס לפתח פלטרין שלו. נכנס לשער - והוא אחריו, לטרקלין - הוא אחריו; כיון שבא ליכנס לקיטון אמר לו: בני, מכאן ואילך אתה אסור. כך בשעה שנכנס משה לנחלת בני גד ובני ראובן שמח, ואמר דומה אני שהותר לי נדרי! התחיל שופך תחנונים לפני המקום. והלא דברים ק"ו: ומה אם משה, חכם גדול אב החכמים ואב הנביאים, אע"פ שיודע שנגזרה עליו גזירה - לא מנע עצמו מן הרחמים, ק"ו לשאר בני אדם:
דברים ג ואתחנן אל ה' - במיני תחנונים: בעת ההיא לאמר - שאין ת"ל, אלא א"ל: הודיעני אם אני נכנס לארץ ואם לאו: אדוני - אדון לכל באי העולם: אלהים - בדין בראת את העולם: אתה החילות - אתה החילות לפתוח פתח לעבדך, בשעה שנכנסתי לנחלת בני ראובן ובני גד. ד"א: אתה החלות את השבועה: כתבת בתורה שמות כב זובח לאלהים יחרם - ובניך עבדו ע"ז, ובקשתי רחמים ממך וסלחת! אתה החלות את השבועה: להראות את עבדך - נסים וגבורות, שנאמר ויאמר משה אסורה נא ואראה: את גדלך - זו מדת טובך, שנאמר במדבר יד ועתה יגדל נא כח ה': ואת ידך - זו ימינך שפשוטה לכל באי העולם, שנאמר שמות טו ימינך ה' נאדרי בכח, ואומר תהלים מד ימינך וזרועך ואור פניך, ואומר ישעיה מה בי נשבעתי: החזקה - שאתה כובש ברחמים את מדת הדין, שנא' מיכה ז מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע. ואומר מיכה ז ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו... תתן אמת ליעקב: אשר מי אל בשמים ובארץ - שלא כמדת הקב"ה מדת ב"ו: מדת ב"ו הגדול מחבירו - מבטל גזירות חבירו; אבל אתה - מי יכול למחות על ידך? וכן הוא אומר איוב כג והוא באחד ומי ישיבנו. ר' יהודה בן בבא אומר: משל באדם שנתון בקונטריסים של מלכות, אפילו נותן ממון הרבה - אי אפשר ליעקר, אבל אתה אומר "עשו תשובה ואני מקבל"! שנא' ישעיה מד מחיתי כעב פשעיך וכענן חטאתיך. ר' אומר: אשר מי אל בשמים ובארץ - חוץ מכאן. ישראל אומר דברים ד וידעת היום והשבות אל לבבך... אין עוד - אלא אף באומות העולם: אשר יעשה כמעשיך וכגבורותיך - כמעשיך במצרים, וכגבורותיך על הים. ד"א כמעשיך וכגבורותיך על נחלי ארנון: אעברה נא ואראה - אין נא אלא לשון בקשה: הארץ הטובה אשר בעבר הירדן - וזו היא שרבי יהודה אומר: ארץ כנען היא טובה, ולא נחלת בני ראובן ובני גד: ההר הטוב - זו ירושלים: והלבנון - זה בית המקדש, וכן הוא אומר זכריה יא פתח לבנון דלתיך, ואומר ישעיה י והלבנון באדיר יפול, וי"א: לבנון - מינה עליהם את מלכיהם:
ויתעבר ה' בי - כאדם שאומר נתעבר בי פלוני, ונתמלא עלי חימה: למענכם - שאתה גרמתם. וכן הוא אומר תהלים קו ויקציפו על מי מריבה וירע למשה בעבורה: ולא שמע אלי - ולא קיבל תפלתי. ר' נתן אומר: הרי הוא אומר איוב לו הן אל כביר לא ימאס תם, אין הקב"ה מואס תפלתם של רבים; אבל כאן לא קיבל תפלתי: ויאמר ה' אלי - אמר לו למשה: בדבר הזה רב לך, שאין מניחים את הצדיקים לבוא לידי עבירה חמורה. מכאן היה ר' ישמעאל אומר: משל להדיוט - לפום גמלא שיחנא. ד"א: אם משה, חכם חכמים גדולים, אבי נביאים, לא נשא לו פנים - ק"ו לשאר כל אדם. המענים את הדין והמעותין את הדין - עאכ"ו: רב לך - אמר לו: הרבה שמור לך, הרבה צפון לך, שנאמר תהלים לא מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, ואומר ישעיה סד ומעולם לא שמעו ולא האזינו, ולא ראתה אלהים זולתך, יעשה למחכה לו. ד"א: רב לך - אמר לו הרבה יגעת, הרבה עמלת, צא משה ונח! שנא' דניאל יב לך לקץ הימין ותנוח. אמר לו: אם לאו - אכנס כהדיוט! א"ל: אין המלך נכנס כהדיוט. אמר לו: אם לאו אעשה תלמיד ליהושע! אמר לו: רב לך, הרב נעשה תלמיד לתלמידו? אמר לו: אם לאו אכנס דרך אויר, או דרך חלל! אמר לו: ושמה לא תבוא. אמר לו: אם לאו עצמותי יעברו את הירדן! אמר לו: כי לא תעבור את הירדן הזה, וכי המת יכול לעבור? אלא אמר לו: משה, אף עצמותיך לא יעברו את הירדן: אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה - אמר לו: בדבר הזה אל תבקש ממני, אבל בדבר אחר גזור עלי ואני אעשה. משל למה הדבר דומה? למלך שגזר על בנו גזרה קשה, והיה הבן ההוא מבקש מאביו. אמר לו בדבר הזה אל תבקש ממני, אבל בדבר אחר גזור עלי ואני אעשה, איוב כב ותגזר אומר ויקם לך. אמר לו: אם לאו הראני! אמר לו: בדבר זה אני עושה:
עלה ראש הפסגה - מגיד הכתוב שהראהו המקום למשה את הרחוק כקרוב, את שאין גלוי כגלוי, את כל הקרוי ארץ ישראל, שנאמר דברים לד ויראהו ה' את הארץ ואת נפתלי ואת הנגב ואת הככר ויאמר ה' אליו זאת הארץ.
ר' עקיבא אומר: מגיד הכתוב, שהראהו המקום למשה את כל חדרי ארץ ישראל, כשלחן ערוך, שנא' ויראהו ה' את הארץ. ר' אליעזר אומר: נתן כח בעיניו של משה, וראה מסוף העולם ועד סופו. וכן אתה מוצא בצדיקים שרואים מסוף העולם ועד סופו, שנאמר ישעיה לג מלך ביופיו תחזינה עיניך; ונמצאת אתה אומר ב' ראיות הם: אחת ראייה של נחת ואחת ראייה של צער. באברהם הוא אומר בראשית יג שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם - זו היא ראייה של נחת. במשה הוא אומר עלה אל הר העברים, עלה ראש הפסגה - זו היא ראייה של צער. נמצאת אתה אומר שתי קריבות הם: אחת קריבה שהיא לשום שמים ואחת קריבה שאינה לשום שמים. דברים ד ותקרבון ותעמדון תחת ההר - זו קריבה לשום שמים. דברים א ותקרבון אלי כלכם - זו קריבה שאינה לשום שמים: דברים ג וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו - צוהו על דברי תלמוד. ר' יהודה אומר: צוהו על הגבעונים, צוהו על המשאות ועל הטרחות ועל הריבות: כי הוא יעבור לפני העם הזה והוא ינחיל אותם - מגיד שאין יהושע נפטר מן העולם עד שהנחיל לישראל את הארץ: אשר תראה - מגיד שראה משה בעיניו מה שלא הלך יהושע ברגליו: ונשב בגיא מול בית פעור - אמר להם ראו איזו עבירה עברתם, ואמר לכם המקום עשו תשובה ואני מקבל, ואני כמה בקשות בקשתי ולא נסלח לי. רבי יהודה בן בבא אומר: מג' מקומות שבאו ישראל לידי עבירה חמורה, ואמר להם המקום עשו תשובה ואני מקבל. כיוצא בו אתה אומר שמות יז ויקרא שם המקום ההוא מסה ומריבה על ריב בני ישראל. מהו אומר? שמות טו ויאמר אם שמוע תשמע בקול ה' אלהיך והישר בעיניו תעשה. ובתבערה ובמסה ובקברות התאוה - דברים י ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך. וכאן הוא אומר ונשב בגיא מול בית פעור - ועתה ישראל שמע אל החקים ואל המשפטים:
<< · ספרי על במדבר · כז · יב · >>