בבא בתרא סא א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
מתני' המוכר את הבית אלא מכר יציע ואע"פ שהיא פתוחה לתוכו בולא את החדר שלפנים הימנו גולא את הגג בזמן שיש לו מעקה גבוה עשרה טפחים ר' יהודה אומר אם יש לו צורת פתח אע"פ שאינו גבוה י' טפחים אינו מכור:
גמ' מאי יציע הכא תרגימו אפתא רב יוסף אמר דבדקא חלילה למאן דאמר אפתא לא מזדבנא כ"ש בדקא חלילה לא מזדבנא למ"ד בדקא חלילה אבל אפתא מזדבנא תאני רב יוסף שלש שמות יש לו יציע צלע תא יציע דכתיב (מלכים א ו, ו) היציע התחתונה חמש באמה רחבה צלע דכתיב (יחזקאל מא, ו) והצלעות צלע אל צלע שלש ושלשים פעמים תא דכתיב (יחזקאל מ, ז) והתא קנה אחד אורך וקנה אחד רחב ובין התאים חמש אמות ואי בעית אימא מהכא כותל ההיכל שש והתא שש כותל התא חמש אמר מר זוטרא הוהוא דהוי ארבע אמות אמר ליה רבינא למר זוטרא לדידך דאמרת עד דהוי ארבע אמות אלא מעתה גבי בור דתנן לא את הבור ולא את הדות אף על פי שכתב לו עומקא ורומא ה"נ אי הוו ארבע אמות אין אי לא לא הכי השתא התם הא תשמישתא לחוד והא תשמישתא לחוד הכא אידי ואידי חדא תשמישתא היא אי הוי ד' אמות חשיב ואי לא לא חשיב:
ולא את החדר שלפנים הימנו:
השתא יציע לא מיזדבן חדר מיבעיא
רשב"ם
עריכהמתני' המוכר את הבית - סתם:
היציע - בגמרא מפרש ואינו בכלל בית אע"פ שפתוח היציע לתוכו של בית דאיכא למימר דכיון דתשמישו לבית מכרו עם הבית אפ"ה אינו מכור:
ולא את החדר - אע"פ שהוא לפנים מן הבית ופתוח לתוכו ודריסתם לבית דכיון דאין תשמישו כשל בית שאינו עשוי אלא להצניע שם חפציו לשמור כמין תיבה הלכך אינו בכלל בית:
בזמן שיש לו מעקה כו' - הוי חשוב בפני עצמו ולא בטיל אגב בית:
גמ' אפתא - אפנטמ"ן בנין נמוך אצל הבית מצדו או מאחוריו:
בדק חלילה - איהו נמי כמין אפתא סמוך לבית אלא שעשוי חלונות חלונות לנוי לודר"ש בלע"ז והיינו לשון חלילה על שם שכתליו חלול כל סביביה ועשוי חלונות כן נראה בעיני:
כ"ש בדקא חלילה - דאינו מכור דאין תשמישו דומה לתשמישו של בית כלל שהרי לנוי עשוי ולהקר שם:
אבל אפתא - שהוא סתום כבית דמי תשמישו לתשמיש דבית טפי ומזדבנא בכלל בית:
היציע התחתונה וגו' - ג' היו זו על גב זו כו' וכל אחת ואחת מרחבת אמה מחברתה בשביל שהיו כונסין את החומה אמה להושיב ראשי קורות של תקרה המפסקת בין יציע ליציע כדכתיב כי מגרעות דהיינו כניסת החומה נתן לבית סביב לבלתי אחוז בקירות הבית כלומר שלא יצטרך לנקוב את קירות הבית לתחוב שם ראשי קורות:
דכתיב - ביחזקאל:
הצלעות צלע אל צלע וגו' - ופשטיה דקרא בתאים מיירי:
קנה אחד אורך וגו' - היינו שש אמות שכן מדת הקנה כדמפרש ביחזקאל ואיציע התיכונה קאי דהויא שש אמות:
ואיבעית אימא מהכא - נפקא לן דתא היינו בנין שאחורי בית דהיינו יציע דקחשיב תא אחורי ההיכל:
כותל ההיכל שש כו' - משנה במסכת מדות דקחשיב אורך ההיכל מן המזרח למערב מאה אמה כותל האולם חמש כו' ומדקא חשיב תא לבסוף ש"מ היינו יציע:
כותל ההיכל שש - עובי הכותל שאחורי בית קדשי הקדשים:
והתא שש - חללו של תא מן המזרח למערב:
וכותל התא - כותל מערבי שלו עביו חמש:
אמר מר זוטרא - הא דתנן לא מכר את היציע והוא דאיכא ד' אמות על ד' אמות חשוב בפני עצמו ואי לא לא:
לא את הבור - סיפא דמתני' דהמוכר את הבית לא מכר את היציע היא וקאמר דגם את הבור ואת הדות אינו בכלל בית:
בור - בחפירה דות בבנין:
אע"פ שכתב לו - בית זה אני מוכר לך ועומקה ורומה דלא אתא לרבויי אלא עליות ומעקה וקרקעית הבית שאם רצה מוכר לחפור תחת הבית לוקח מעכב עליו:
ה"נ - גבי בור ודות אי הוי ד' אמות אינן מכור ואי לא לא חשיב בפני עצמו ומזדבן בהדי בית בתמיה והלא סתם בור לא הוי ארבע אמות רוחב דבור קצר הוא:
בור ודות תשמישתיה לחוד - שעמוקים הם ותשמישן למים ובית תשמישתא לחוד לפיכך אינו בכלל בית אע"ג דלא הוי ד' אמות אבל יציע ובית חדא תשמישתא הוי הוא מקום דירה:
לא חשיב - ובטיל לגבי בית:
השתא יציע - שתשמישתה שוה לגמרי לשל בית אמרת לא מיזדבן להדי בית:
חדר - העשוי לשמירת ממונו ואין דומה התשמיש לשל בית לא כל שכן ואמאי איצטריך למיהדר ולמיתניה:
תוספות
עריכהמתני' המוכר את הבית. תני רב יוסף ג' שמות יש לה יציע צלע ותא. איציע דקרא קאי דיציע דמתני' כבר פירש רב יוסף גופיה דהוי בדקא חלילה ויציע דבהמ"ק לא מצינו בשום מקום שהיה עשוי כמין חלונות:
והצלעות צלע אל צלע. וכתיב בהאי קרא ולא היו אוחזים בקירות הבית ובקרא דיציע כתיב לבלתי אחוז בקירות הבית ש"מ דצלע ויציע חד הוא:
ואיבעית אימא מהכא כותל ההיכל שש. תימה לר"ת ולר"י דבתר קרא מייתי משנה דהוי כמו יהודה ועוד לקרא בפ"ק דקדושין (דף ו.) ואומר ר"י דהתם לא קפיד אלא אלשון ועוד אבל הכא דלא קאמר ועוד אתי שפיר וכענין זה מצינו בכמה מקומות (ב"ק דף צב:) דבר זה כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים ושנוי במשנה:
והתא שש. בתיכונה איירי דאותה היתה שש אבל תחתונה לא היתה אלא חמש כדכתיב והיציע התחתונה חמש באמה רחבה וגו' ונראה דלכך לא נקט התחתונה משום דכנגד התחתונה היה כותל ההיכל עביו שבע אע"פ שכותל מזרחי של היכל שלא היה בו תאים היה שש עביו למעלה ולמטה שאר כתלי ההיכל שהיו בהן מגרעות היו למטה עבין ז' וכנגד התיכונה עביו שש כי המגרעת היא אמה ולכך התיכונה רחבה מן התחתונה אמה ולכך נקט תיכונה משום דניחא ליה למינקט בכותל היכל מערב שש כמו שמונה התם בכותל מזרח ואם הוה נקט בתחתונה הוה צריך למימר כותל היכל שבע והתא חמש וניחא ליה למינקט שש במערב כמו במזרח ועוד נראה לר"י דהמגרעות היו בין בכותל ההיכל בין בשלשה כותלי התא והמגרעת היתה חצי אמה מכל צד והיתה כותל ההיכל מלמטה שש ומחצה וכנגד התיכונה שש והשתא ניחא דכל התאים היו מרובעים התחתונה חמש על חמש והתיכונה שש על שש והעליונה שבע על שבע והא דתנן במס' מדות (פ"ד מ"ד) התחתונה רחבה ה' ורובד שש אמצעית שש ורובד שבע המגרעת קרי. רובד לפי שהוא כעין שורה בולטת דרובד היינו שורה כדתנן במסכת תמיד (פ"א מ"א) בית גדול היה ומוקף רובד של אבן ומפרש בגמ' דהיינו איצטוותא ועוד יש לפרש דבבית שני היתה יציע התחתונה שש והיה חלוק מבית ראשון כמו שמצינו שחלוקין תאים שלעתיד במשכן דיחזקאל דכתיב התם ורוחב הצלע ד' אמות ה"נ שמא כך היו חלוקין מבית ראשון ומצינא למימר דחשיב שפיר מלמטה:
עין משפט ונר מצוה
עריכהא א מיי' פכ"ה מהל' מכירה הלכה א', סמ"ג עשין פב, טור ושו"ע חו"מ סי' רי"ד סעיף א':
ב ב ג מיי' פכ"ה מהל' מכירה הלכה ב', טור ושו"ע חו"מ סי' רי"ד סעיף ב':
ג ד ה מיי' פכ"ה מהל' מכירה הלכה א', טור ושו"ע חו"מ סי' רי"ד סעיף א':
ראשונים נוספים
המוכר את הבית. סתם:
יציע. מפרש בגמ':
שהיא פתוחה לתוכו. דמהו דתימא כיון דתשמישו בבית מכרו אפ"ה אינו מכור:
בזמן שיש לו מעקה גבוה י' טפחים. דבר חשוב בפני עצמו לא מכרו. וכן היו רגילין שהיו משתמשין בגגותיהן: אפתא דהכא הוי עליה ולא כההוא אפתא דסוף חזקת הבתים:
בדקא חלילה. הוא פרוזדור שעושין בפני הבית ולועזין פוריי"א:
מ"ד אפתא. אינו מוכר אע"פ שפתוח לבית כל שכן בדקא חלילה שלפני הבית שפתוח לחצר ולבית ודבר חשוב לעצמו:
אבל מאן דאמר דבדקא חלילה. לא מיזדבנא דחשיבא:
ג' שמות יש לו. במקרא:
והיציע התחתונה. אלו לשכות שהיו בנויות חוץ לכותל בהמ"ק תחתים שנים ושלישים זו על גב זו. וכי האי גוונא היו בנויות דקי"ל דכותל ההיכל עביו שש אמות מלמטה כנגד היציע התחתונה והיא היתה חמש באמה רחבה וכנס אמה מכותל ההיכל כנגד תקרה של יציע התחתונה ועל אותה כניסה שוכבות קצות קורותיו של יציע וממנו ולמעלה כנגד יציע התיכונה היה עביו של כותל היכל חמש אמה ולהכי הוה תיכונה שש באמה רחבה וכנגד תקרה של תיכון כנס אמה בכותל היכל שעל אותה כניסה קצות קורות תיכון שוכבות וכנגד היציע שלישי היה עובי הכותל היכל ד' אמות. ולהכי והשלישית שבע באמה רחבה וכנס עוד אמה מקום שקורותיו שוכבות. נמצא מן תקרה השלישית ולמעלה עביו של כותל ג' אמה והיינו כי מגרעות היינו כניסות לבלתי אחוז בקירות הבית כדי שלא יהיו צריכין לנקוב הכותל בשביל הנחת הקורות שלא יהא הכותל רעוע:
והצלעות צלע אל צלע. ולא יהיו אחוזות בקירות הבית אלא כדאמרן במגרעות:
והתא. היינו יציע:
ובין התאים. כלומר בין תא לתא ה' אמות:
ואיבעית אימא מהכא. מצי יליף דתא היינו יציע של אחר הבית דקא חשיב במדות דכותל ההיכל עביו שש והתא שש היינו יציע:
אמר מר זוטרא. היכי אמרי' מכר את הבית סתם דלא מכר את היציע והוא דהויא יציע ד' אמות ברוחב דמקום חשוב בפני עצמו הוא:
ה"נ. בור ודות אי הוי ד' רוחב אין מכורין אי לא לא והא בור לא הוי ד' אמות רוחב:
האי תשמישתא. דבית לחוד הוא שהולכין בו ושוכבין בו ובור ודות עומדין לתשמיש אחר מש"ה אפי' פחות מד' אמות לא מכר אבל הכא גבי בית ויציע אידי ואידי חדא תשמיש מקום דירה. הלכך אי הוי ד' אמות חשוב הוא לעצמו ולא מכר ואי לא לא:
השתא יציע. דתשמיש הבית הוא אמרת לא מזדבנא. חדר בפני עצמו דלאו תשמיש בית הוא אלא לישן בו או להצניע בו חפצים מיבעיא דלא מזדבן:
מאי יציע הכא תרגימו אפתא: פירש ר"ש ז"ל: בנין נמוך אצל הבית מצדו או מאחריו. וקשה בעיני דאם כן לימא ולא היציע שאחריו, כמו שאמר ולא החדר שלפנים ממנו, ועוד בברייתא קתני לקמן (סה, ב) גמרא המוכר את הבית מכר את הדלת וכו' אבל לא מכר לו את התנור ולא את הכירים ולא את הריחים, ובזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכו הרי כולן מכורין, ובין כך ובין כך לא מכר לא את הבור ולא את הדות ולא את היציע, ואלו חדר שלפנים ממנו שייריה, והיכי דמי, אי דמצר ליה מצרי בראי, בין חדר בין יציע מכור, דכיון דכתב ליה הוא וכל מה שבתוכו, הרי הוא כאלו כתב לו ולא שיירית בזביני אילין קדמאי כלום, ואי דלא מצר ליה מצרי בראי, אפילו חדר נמי לא קנה, ואם כן ליתני ולא את היציע ולא את החדר שלפנים ממנו, ומאי שנא חדר דשייריה.
אלא מסתברא שהיציע הוא או בתוך חללו של בית, כמו שפירשו מקצת המפרשים, וכמו שיראה מפשוטה של שמועה שבסוף פרק חזקת הבתים (ס, א) דאמרינן התם מאי חדר שחלק חדרו לשנים ומאי עלייה אפתא, אי נמי שהיא עלייה שעל גבי הבית ופתוחה לתוך הבית ועולין דרך ארובה, כמו שכתב הרב אלפסי ז"ל, ולפיכך ברייתא כשמצר לו מצרים החצונים, וחדר שלפנים מכור, הואיל וכתב לו הוא וכל מה שבתוכו דהוי כולא שיירית בזביני אלין, אבל מצרים לבור ודות שהן תוך הבית, כי מצר לו מצרי הבית לא מוכחי מידי למכירתן של אלו, שהרי לא מחמתן מצר, אלא מחמת גופו של בית והוא הדין ליציע וכשלא כתב לו מארעית תהומא ועד רום רקיעא, וכי אוקימנא מתניתין לקמן גבי חדר דמצר לו מצרים חיצונים, משמע דכולה מתניתין אוקימנא בהכין, ואמרינן טעמא דלא קנה משום דהוה ליה למכתב ולא שיירית ולא כתב, אחדר בלחוד קאי, אבל איציע ואגג גבוה לא קאי, דבין מצר בין לא מצר הדין שוה בהן, דמצרים לגבי דידהו לא מוכיחי כלום. כנ"ל.
השתא יציע אמרת לא מזדמנא חדר מיבעיא: לפי מה שכתבתי הכי קאמר, השתא יציע שהוא תוך הבית לא מזדבן, חדר שהוא לפנים ממנו, מבעיא. ור"ש ז"ל פירש לפי שהחדר אין תשמישו דומה לתשמיש בית, שאינו עשוי אלא לשמירת אוצרו, ויש מדקדקין מכאן, דחדר נמי בדאית ליה ארבע אמות, הא לית ליה ארבע אמות לא חשיב, ומזדבן אגב ביתא, דאי לא תימא הכין, מאי קא קשיא ליה חדר מבעיא, אין צריכא למיתני', ולאשמעינן באיזה חדר שיהיה ואפילו אין בו ארבע אמות לא מזדבן.
ומסתברא דאין כאן ראיה, דהכי קאמר, השתא יציע לא מזדבן אף על פי שהוא תוך מצרי הבית וכולה חדא תשמישתא היא, חדר ואפילו אין בו ארבע אמות דהאי תשמישתיה לחוד והאי תשמישתיה לחוד, דאין חדר עשוי אלא לשמירת אוצרו, ואפילו פחות מארבע אמות ראוי לתשמיש זה וחשוב, מיבעיא דלא מזדבן. ולפיכך מסתברא דחדר אפילו אין בו ארבע אמות על ארבע אינו מכור. ועוד נראה לי ראיה, מדאמר ליה מר זוטרא גבי יציע, דאם איתא לינטר ולימא לה גבי חדר ולימא והוא דהוו ארבע אמות, כלומר בין יציע בין חדר. כנ"ל.
מהדורות תליתאה ורביעאה:
(פא) כותל ההיכל שש והתא שש. וכותל התא חמש. הרבה ראיתי שנדחק רבי יצחק בתוספותיו על זה. דהכא תנן התחתונה חמש ורובד שש והא תנן והתא שש והנכון בעיני לפרש שעובי כותלי של היכל לכל צד הי' שש אמות ולמטה בשיעור גובה התא התחתונה היו בונים בצדו כותל עוביו אמה וסומכין אותו אצל עוביו של כותל ההיכל כדי להניח שם ראשי הקורות של תקרת התא התחתונה ולא היתה נחשבת אותה האמה לחשבון עביו של כותל ההיכל מפני שלא היתה אותה האמה מתחלת היסוד אלא על הארץ היו בונים אותה עד התקרה הילכך אינה מתחשבת בכלל עובי כותל ההיכל שיאמר וכותל ההיכל שבע אלא שש ומתחשבת בכלל התא מפני שבתוך חלל התא היא בנוי' ומש"ה תני והתא שש האויר שהי' ה' אמות ואותה האמה שהיתה בנוי' בתוכה לסבול ראשי קורות התקרה. ומתקרת התחתונה ועד תקרת האמצעית הי' כותלו של היכל שש. וכנס אמה אחת כדי להניח שם ראשי הקורות של תקרת האמצעית. ומתקרת האמצעית ועד תקרת העליונה הי' כותלו של היכל חמש וכנס עוד אמה אחת כדי להניח שם ראשי הקורות של תקרה העליונה ומתקרת העליונה ולמעלה הי' כותלו של היכל ד' אמות:
(א) אמר מר זוטרא והוא דהויא ד"א ירושלמי ר' נחום בשם ר' חייא בר ווא והוא שיהא שם ארבע על ארבע. על רום עשרה ובלבד במקורה ובמגופף:
מתוך: יד רמ"ה על הש"ס/בבא בתרא/פרק ד (עריכה)
פרק המוכר את הבית:
א. המוכר את הבית לא מכר את היציע אע"פ שהיא פתוחה לתוכו ולא את החדר שלפנים ממנו ולא את הגג בזמן שיש לו מעקה גבוה י' טפחים רבי יהודה אומר אם יש לו צורת פתח אע"פ שאינו גבוה י' טפחים אינו מכור. הא דקתני רישא המוכר את הבית לא מכר את היציע אוקימנא (בגמ' בסמוך) דאית ביה בהאי יציע ד"א, אבל אם אין בו ד"א הרי זה מכור, וה"ה גבי חדר, דחד טעמא נינהו. והא דקתני ולא את החדר לפנים ממנו, אוקימנא (להלן ע"ב) אע"ג דמצר ליה מצראי בראי. והוא דלא כתב ליה ולא שיירית בזבינאי אילין קדמי כלום, כדבעינן למימר קמן (שם וסי' יד). וסופא דקתני ולא את הגג בזמן שיש לו מעקה גבוה עשרה טפחים, דש"מ דאי אין לו מעקה גבוה עשרה טפחים הרי זה מכור, ואע"פ שיש לו צורת פתח, [דכיון] דלא חזי לאשתמושי ביה אלא על ידי הדחק משום לא תשים דמים לא חשיב, כולה בדכתב ליה עומקא ורומא קאי, דומיא דבור ודות (דלקמן בבא בתרא סד,א), דכי קתני התם אע"פ שכתב לו עומקא ורומא, לא שנא אית ליה מעקה פחות מי' טפחים ולא שנא לית ליה מעקה כלל אינו מכור, דבכלל עומקא הוא דלא מיקני בסתמא כדבעינן למימר קמן (סג,ב סי' לא-לב).
וטעמא דהני כולהו דלא מזדבני בסתמא אגב ביתא ולא מהני בהו לישנא דעומקא ורומא, משום דחשיבי לאשתמושי בהו באפי נפשייהו. מיהו איכא מינייהו דהוי טעמא משום דפלגי רשותא לנפשייהו, כגון חדר ויציע, ואיכא מינייהו משום דחזי לאשתמושי ביה באפי נפשיה ואע"ג דלא פליג רשותא לנפשיה, כגון גג שיש לו מעקה גבוה י' טפחים, דאע"ג דפליג רשותא לנפשיה מגויה דביתא לא פליג רשותא לנפשיה משאר (דומיא) [רומיא] דביתא. (דאע"ג) [ואע"ג] דלא מקיף ליה מעקה משלש רוחותיו, כגון (דמפקי) [דמקפי] ליה גגין ולא צריך מעקה אלא מרוח אחת, כיון דאית ליה מעקה מההוא רוחא דצריך ליה לא מהני ביה לישנא דעומקא ורומא כדבעינן לברורי לקמן (בבא בתרא סד,א סי' לב ד"ה ומנא). ומתניתין נמי דיקא, דקתני בזמן שיש לו מעקה גבוה עשרה טפחים, דש"מ דזימנין דסגיא ליה בחד מעקה מההיא רוחא דצריך ליה, דאלו בין גג לגג לאו מעקה מיקרי אלא מחיצה מקריא. מיהו ודאי הא דאמר רב יהודה אם יש לו צורת פתח אע"ג שאינו גבוה עשרה טפחים אינו מכור, בדמקיף ליה מעקה או מחיצה משלש רוחותיו קאי, דכי אית ליה צורת פתח חשיב לטעמיה דר' יהודה, דאי לא מקיף ליה מג' רוחותיו כי אית ליה צורת פתח מאי חשיבותיה, חבל על דלית ליה ביתא ותרעא לביתיה עביד, אלא לאו דמקיף ליה. ואיירי תנא קמא בסתמא, דמשמע בין דמקיף ליה בין דלא מקיף ליה אלא מהך גיסא דצריך מעקה, ופליג עליה ר' יהודה היכא דמקיף ליה. ולית הלכתא כוותיה:
יב. הרי אמרו המוכר את הבית לא מכר את היציע מאי יציע הכא תרגימו אפתא. והיא עלייה עשויה בחלל הבית כעין אוצר ועולין לה מן הבית דרך ארובה, מלשון ואפתום מלכין תהנזיק (עזרא ד,יג) שהוא אוצר המלך ובתי גנזין. ורב יוסף אמר בדקא חלילא. והוא חלל עשוי סביבות כותלי הבית מאחוריו בין קירות הבית ובין קירות חיצונות שמקיפין אותו מסביב, והחלל שבנתים נקרא יציע כעין היציעים שהיו במקדש. ופעמים שאין עושין הקף זה אלא במקום א' מאחורי הבית שנמצא בולט לר"ה בפגום יוצא וזה (וזה) נקרא יציע, ופעמים שהיא פתוחה לתוך הבית.
מאן דאמר אפתא לא מזדבנא אע"פ שהיא בחלל הבית, כל שכן בדקא חלילא דאינו בחלל הבית ומאן דאמר בדקא חלילא הוא ניהו דלא מזדבן משום דלא קאי בחלל הבית אבל אפתא דקימא בחלל הבית מזדבנא. ודוקא דעבידא בחלל הבית, דמגופיה דביתא היא. אבל היכא דעבידא על גבי תקרת הבית, אע"ג דלא פתיחא אלא לגו ביתא, אי הויא ד"א וגביהא עשרה טפחים לא מזדבנא כדבעינן לברורי לקמן (סי' יג ד"ה וכל), וההיא לא איירי בה הכא כלל דלאו אפתא מקריא אלא עלייה הוא מקריא, כדברירנא בפרק חזקת (לעיל בבא בתרא ס,א סי' רעט) גבי בונה עלייה על גבי ביתו, וה"ה לאפתא דהכא דחד לישנא הוא.
וקי"ל כמאן דאמר בדקא חלילא אבל אפתא מזדבנא, דתני רב יוסף שלש שמות יש לו ליציע זה יציע וצלע ותא יציע דכתיב והיציע התחתונה כו'. ומדכתיב עליה (מלכים א ו,ו) כי מגרעות נתן לבית סביב חוצה כו' כדבעינן לפרושי לקמן, ש"מ דהני יציעין אחורי קירות הבית מבחוץ עבידן. צלע דכתיב (יחזקאל מא,ו) והצלעות צלע אל צלע. האי נמי ביציע כתיב, בבנין הבית העתיד, מדכתיב בסופיה ובאות בקיר אשר לבית לצלעות סביב סביב, דהיינו במקום שהיה כנוס אמה בכותל ההיכל לצד היציעים הקרויים צלעות להנחת ראשי הקורות, והיינו דכתיב (שם) להיות אחוזים ולא היו אחוזים בקירות הבית, כלומר (דעובי) [בעובי] כותל ההיכל כענין שנאמר במקדש ראשון (מלכים א שם) כי מגרעות נתן לבית סביב חוצה לבלתי אחוז בקירות הבית, וממילא שמעת דהאי יציע דאיירי ביה בבנין העתיד היינו יציע דאיירי ביה במקדש ראשון.
(הא) [תא] דכתיב (יחזקאל מ,ז) והתא קנה אחד אורך וקנה אחד רוחב. ובבנין העתיד כתיב, וגמירי דביציע קאי. ופשטיה דקרא נמי ביציע משמע, דאע"ג דיציע התחתונה דמקדש ראשון חמש באמה רחבה והכא כתיב קנה אחד רחב, דהיינו שש אמות, כדמפרש התם (פסוק ה) וביד האיש קנה המדה שש אמות באמה וטפח, איכא למימר בבנין העתיד נפיש שיעוריה מבנין ראשון ביציע אמה. ואיכא למימר נמי שתי אמות, דכיון דכתיב שש אמות באמה וטפח נמצאת כל אמה מוספת על אמה של גגין טפח ונמצאו בשש אמות תוספת ו' טפחים שהן אמה, ונמצאת מדת היציע התחתונה לעתיד כמדת היציע העליונה בבנין ראשון שהיתה שבע.
ואיבעית תימא מהכא ילפינן דיציע אקרי תא ואחורי כותל הבית הוא דעביד, דתנן כותל ההיכל שש והתא שש וכותל התא חמש. ומתני' היא במסכת מידות פרק ד' (מ"ז), והכי קאמר, כותל ההיכל שמפסיק בין ההיכל ותא היה רוחב שש אמות, ורוחב התא עצמו [שש], וכותל התא שמפסיק בינו ובין רשות הרבים חמש. מיהו אם תמצא לומר דהאי תא דקא חשיב ביציע התחתונה ששוה קרקעה לקרקע ההיכל, דהא מדת ההיכל מן המזרח למערב קא חשיב ואזיל, כי קא חשיב לה בהדי רובד דילה קא חשיב לה, דהוו להו שש אמות, דאילו חללה לחודיה חמש אמות הוא דהוי, דכתיב והיציע התחתונה חמש אמות באמה רחבה, והוה ליה כותל ההיכל כנגדה שבע אמות, דאי לאו הכי בצר ליה חושבן מדת ההיכל ממאה אמה חדא והוה ליה למתני כותל ההיכל שבע והתא חמש. אלא על כרחיך בהדי רובד דידה קא חשיב לה, שכשעלה כותל ההיכל חמש אמות שהוא שיעור קומת התא גרע את עביו וכנס בו אמה מצד התא להנחת ראשי הקורות [של] תקרת היציע התחתונה שהיא קרקע לתיכונה שלא יכנסו בעובי כותלו של היכל, ונמצא רוחב קרקע התיכונה שש אמות. וכן עשה לתקרת התיכונה, שעלה חמש בעובי שש וכנס אמה להנחת ראשי קורות תקרת התיכונה שהיא קרקע לעליונה, ועלה חמש שיעור קומת היציע העליונה ברוח חמש ונמצא רוחב העליונה שבע. (באמה) [ואמה] זו שהיה כונס לכל יציע ויציע נקראת רובד, והיינו דקתני התם (מדות פ"ד מ"ד) התחתונה חמש ורובד שש, כלומר ואמה רובד הרי שש, והאמצעית שש ורובד שבע, כלומר ורובד אמה הרי שבע, והעליונה שבע שנאמר והיציע התחתונה חמש באמה רחבה (והשלישית שבע באמה רחבה) והתיכונה שש באמה רחבה והשלישית שבע באמה רחבה. וסופיה דקרא דכתיב כי מגרעות כו', טעמא דרישיה קא מפרש, מה טעם כל אחד מהן מרחבת מחברתה אמה, כי מגרעות נתן לבית סביב חוצה, שגרע אמה מעביו של כותל לכל אחת ואחת כלפי חוץ כדפרישנא.
ואם תמצא לומר דכנגד חלל התא קא חשיב, בתיכונה קאי, ובדין הוא דליחשוב כנגד חללה של תחתונה ששוה לקרקע ההיכל וליתני כותל ההיכל שבע והתא חמש, אלא איידי דתנא רישא ברוח מזרחית דליכא תא כותל ההיכל שש, תנא נמי סופא כותל ההיכל שש, דאידי ואידי כי חשבת כותל ההיכל בהדי חללו של תא תריסר אמין הוא דהוי וחד שיעורא הוא. ומכל מקום שמעינן מינה דתא אחורי כותל הבית הוא דהוי, מדקא חשיב ליה לתא אחורי כותל ההיכל. וקי"ל כרב יוסף, דלישנא דיציע דקרא על כרחיך לא מיתוקם אלא בדקא חלילא דאלו אפתא מי הואי בהיכל כלל, ועוד דמתניתין ומתניתא נמי מסיען ליה.
וש"מ דבדקא חלילא הוא דלא מזדבן, אבל אפתא כיון דקימא בחלל ביתא מגופיה דביתא היא ואפילו בסתמא מזדבנא. ואע"ג דאית ביה ד"א וגביהא י' טפחים, דכי קא מפליג בשמעתין בין בדקא חלילא לאפתא, בההוא אנפא דאיירי ביה תנא גבי יציע דלא מזדבן הוא דפליג, ואי בדלית בה ארבע אמות אפילו יציע דהיינו בדקא חלילא נמי מזדבן. ודוקא נמי דפתיחא לגו ביתא, ואע"ג דפתיחא נמי לדוכתא אחרינא, דכיון דקימא בחלל ביתא ופתיחה לגויה מגופיה דביתא הוא. אבל לא פתיחא לגו ביתא, לא מבעיא היכא דהויא ד"א וגביהה עשרה טפחים, דכיון דחשיבא ופסיקא מביתא לא מזדבנא, אלא אפילו היכא דלא הויא ד"א ולא גבוהה עשרה טפחים נמי, כל היכא דאית בה שיעורא דחזיא לפום מנהגא דאתרא לאשתמושי ביה באנפי נפשיה, כיון דפסיקא מביתא לא מזדבנא אגב ביתא כדבעינן לברורי לקמן (סי' יג ד"ה ולא). וגמרא נמי כי קא מפליג באפתא באנפא דאיירי ביה תנא גבי יציע הוא דפליג, ותנא כי אצטריך לאשמועינן גבי יציע בדפתיחא לגו ביתא הוא דאצטריך כדקתני בהדיא אעפ"י שהיא פתוחה לתוכו.
ומסתברא דה"ה לחדר היכא דקאי בחלל הבית המכור, כגון ההיא דאמרי' התם (לעיל בבא בתרא ס,א) מאי (חלק) [חדר] שחלק חדרו לשנים, כי דינא דאפתא דמי, דכולהו הני אנפי דאמרן דחד טעמא נינהו. דיקא נמי מדהוה ליה לתנא לערובי לחדר בהדי יציע ולמתני עליהו אע"פ שהן פתוחין לתוכו, ושבקיה באנפי נפשיה למתנא עליה שלפנים ממנו, לאפוקי שבחלל הבית דהוי מכור, שמע מינה:
יג. אמר מר זוטרא והוא דהוי ביה בהאי יציע ד"א. אבל אי לא הוי ד"א מסתמא נמי מזדבן. אמר ליה רבינא למר זוטרא אלא מעתה הא דתנן ולא את הבור ולא את הדות אע"פ שכתב לו עומקא ורומא הכי נמי אי הוי ארבע אמות אין ואי לא לא. והא חזו לתשמישתיהו, וכי היכי [ד]חשיבי בד"א חשיבי בפחות מד"א, ולא שיכא בהו קיצותאי דד"א טפי מחמש ומשלש, אלא כיון דחזו לתשמישתייהו ובור ודות מיקרו הוו שיור, גבי יציע נמי, אע"ג דלא הוי ד"א דלא חזי לדירה, כיון דלאו לדירה עביד אלא לאוצר וחזי לתשמישתיה הוי שיור. א"ל הכי השתא התם הא תשמישתא לחוד והא תשמישתא לחוד, דהא לא דמו תשמישי להדדי, הכא כולה חדא תשמישתא היא אי הוי ארבע אמות חשיב ופליג רשותא לנפשיה ואי לא לא חשיב ובטיל לגבי בית.
וה"ה לענין חדר, דחד טעמא נינהו, דתרוייהו לגבי בית חדא תשמישתא נינהו, ואי לא הוו ד"א לא חשיבי למפלג רשותא לנפשייהו ובטלי להו לגבי בית ומסתמא נמי מזדבני בהדיה. דהא לאו בעומקיה ורומיה דביתא קימי כי היכי דתוקמה בדכתב ליה עומקא ורומא. והאי דמשנינן התם הא תשמישתא לחוד והא תשמישתא לחוד, לאו טעמא דלא מהני בהו לישנא דעומקא ורומא הוא, דהא שאר עומקא ורומא לית ביה תשמישא כלל אלא דוכתא דחזי לכולהו תשמישי דאפשר למעבד ביה בין לבור ודות בין לתשמישא אחרינא ולא שייך למימר ביה הא תשמישתא לחוד והא תשמישתא לחוד. ואי משום דלא דמו לתשמישתא דביתא, תינח דלא לזדבון בסתמא אגב ביתא, אלא היכא דכתב ליה עומקא ורומא לזדבן בהדי שאר עומקא ורומא מכח האי לישנא דכתב ליה. אלא לאו ש"מ דכי קא משנינן התם הא תשמישתא לחוד והא תשמישתא לחוד, טעמא דלא מזדבני בסתמא אגבי ביתא דפתיחי לגויה קאמרינן, דלמאי דמקשי ליה רבינא למר זוטרא קא משני ליה, ורבינא כי אקשי ליה למר זוטרא מבור ודות דומיא דיציע דאיירי ביה מר זוטרא הוא דאקשי ליה, דשמעיה למר זוטרא דקאמר גבי יציע והוא דהויא ארבע אמות, דאי לאו הכי מזדבן בסתמא אגב ביתא, דהא לאו בעומקיה דביתא ולא ברומיה קאי כי היכי דתימא דבדכתב ליה עומקא ורומא קאי, ועלה קא מקשי רבינא אלא מעתה הא דתנן לא את הבור ולא את הדות. ולאו מסופא דקתני אע"פ שכתב לו קא מקשה ליה, אלא מרישא דקתני ולא את הבור ולא את הדות קא מקשה ליה, הכי נמי דאי הוי ארבע אמות אין ואי לא לא הוי שיור ומזדבן בסתמא כדקא אמרת גבי יציע. וקא מהדר ליה מר זוטרא, הכי השתא, התם גבי בור ודות לגבי בית הא תשמישתא לחוד והא תשמישתא לחוד, דבית עשוי לדירה ובור ודות למקוה מים, והוא הדין למחילות להטמין, ואמטול הכי לא מזדבני בסתמא אגב ביתא. אבל הכא לענין יציע לגבי בית כולה חדא תשמישתא היא דתרוייהו לדירה עבידי, אי הוי ארבע אמות כיון דאית ביה שיעור בית בפני עצמו פליג רשותא לנפשיה וחשיב למהוי שיור, ואי לא לא חשיב למהוי שיור ומזדבן בסתמא אגב ביתא.
והרי אתברר לך דכי אצטריך לשנויי גבי בור ודות הא תשמישתא לחוד והא תשמישתא לחוד טעמא דאע"ג דלא הוי ארבע אמות לא מזדבן בסתמא אגב ביתא הוא, דאלו טעמא דלא מהני ביה עומקא ורומא (ו) לא שייך ביה האי טעמא כלל, אלא טעמא אחרינא הוא, דכיון דאע"ג דלא הוי ארבע אמות נמי חזי לתשמישתיה לגבי שאר עומקא ורומא דלית ביה השתא תשמישתא מידי דחשיב הוא, ואמטול הכי לא מזדבן בהדי שאר עומקא ורומא בכללא עד דכתיב ליה מארעית תהומא ועד רום רקיעא. ומתניתין נמי דיקא, דקתני לא את הבור ולא את הדות אע"פ שכתב לו עומקא ורומא, ולא פליג בין היכא דכתב ליה להיכא דלא כתב ליה, ש"מ דכל היכא דבסתמא לא קני בור ודות אע"ג דכתב ליה עומקא ורומא נמי לא קני מהאי טעמא.
והוא הדין גבי גג שיש לו מעקה גבוה עשרה טפחים, דאע"ג דלא הוי ארבע אמות ופתיח לגו ביתא, לא מהני ביה לישנא דעומקא ורומא, דהא דומיא דיציע וחדר ובור ודות קא מיירי דפתיחי לגו ביתא ואע"ג דיציע וחדר ארבע אמות בעו, גבי גג מיהת לא בעינן ארבע אמות. מידי דהוה אבור ודות, דגבי בור ודות טעמא מאי, אי בסתמא דלא מזדבני אגב ביתא, משום דהא תשמישתא לחוד והא תשמישתא לחוד, ואי לענין דלא מהני בהו לישנא דעומקא ורומא, כיון דחזו למלתייהו חשיבי לגבי שאר עומקא ורומא. גג נמי לגבי בית הא תשמישתא לחוד והא תשמישתא לחוד מכמה אנפי, חדא שכן תשמישו לאויר מה שאין כן בבית, ועוד דבית עשוי לדירה ורוב גגין אין עשויין לדירה כלל אלא למשטח בהו פירי ולשאר תשמישי, ואפילו מיעוטא דעבידי לדירה כיון דתשמישן לאויר לאו לדירת קבע עבידי אלא לדירת עראי ורוב תשמישתייהו לאו לדירה הוא, הילכך לבור ודות מדמינן להו. תדע דכי קתני אע"ג שכתב לו עומקא ורומא לאו אבור ודות לחודיהו קתני אלא אגג נמי קתני, כדבעינן לברורי לקמן (בבא בתרא סג,ב סי' לב) בשמעתיה דרב דימי מדסברינן לסיועי ממתניתין ולא את הגג ומדפסיק ותני עליהו אע"פ שכתב לו עומקא ורומא, ולא אצטריך לפלוגי גבי גג אלא בגובהה לענין מעקה, ש"מ לענין פותיא חד דינא נינהו וסברא נמי הוא, דכי בעינן ארבע אמות במידי דלא עביד אלא לדירה כגון בית וכיוצא בו, אבל גג דרוב תשמישתיה לאו לדירה הוא ואע"ג דלא הוי ארבע אמות נמי חזי למילתיה, כבור ודות דמי, ואע"ג דלא הוי ארבע אמות, לא מיבעיא בסתמא דלא מזדבן אגב ביתא דהא תשמישתא לחוד והא תשמישתא לחוד ולא בטיל לגבי בית, אלא אפילו היכא דכתב ליה עומקא ורומא נמי כיון דחזי לתשמישתיה חשיב לגבי שאר עומקא ורומא [ו]לא מהני ביה האי לישנא דעומקא ורומא.
וכל שכן בדיוטא שעל גבי תקרת הבית היכא דלא פתיחא לגו ביתא. ואע"ג דדמיא תשמישתא לתשמישתא דביתא, כיון דפסיקא מביתא אע"ג דלא הויא ארבע אמות לא מהני בה לישנא דעומקא ורומא, מידי דהוה אבור ודות, דהתם טעמא מאי משום דהא תשמישתא לחוד והא תשמישתא לחוד והויא לה רשותא באנפי נפשה, כל שכן הא דכיון דפסיקא מבית לגמרי רשותא באנפי נפשה היא. ודוקא דלא פתיחא לביתא, אבל היכא דפתיחא לגויה דביתא, כיון דחדא תשמישתא היא, איכא לפלוגי, דאי הויא ארבע אמות חשיבא, מידי דהוה אחדר ויציע דאע"ג דפתיחי לגויה דביתא וחדא תשמישתא נינהו כי הוו ארבע אמות חשיבי למפלג רשותא לנפשייהו ולאפוקינהו מכלל זביני דביתא, וכל שכן דיוטא (למפלג) [דמפלג] תשמישיה טפי, הילכך אע"ג דכתב ליה עומקא ורומא נמי לא מזדבנא, דכיון דאהנייא חשיבותיה לאפוקה בסתמא מכלל זביני ביתא, אהנייא נמי לאפוקה מכלל זביני דעומקי ורומא היכא דלא אמר ליה אלא לישנא דעומקא ורומא. מידי דהוה אגג שיש לו מעקה גבוה עשרה ואבור ודות ומחילות, דכי לא מהני בהו לישנא דעומקא ורומא משום דחשיבי הוא דלא מהני כדברירנא לעיל. ואי לית בה ארבע אמות, כיון דפתיחא לביתא מזדבנא בסתמא, מידי דהוה אחדר ויציע דחדא תשמישתא נינהו. ועוד מדאמרינן טעמא גבי בור ודות דלא מזדבני בסתמא משום דהא תשמישתא לחוד, מכלל דאי הואי חדא תשמישתא הוה מזדבני בסתמא, ואע"ג דקימי בעומקא, וה"ה לדיוטא דקימא ברומא. תדע נמי דשמעתא דריש לקיש גבי על מנת שדיוטא העליונה שלי (לקמן בבא בתרא סג,א) נמי דיקא דאיכא דיוטא עליונה דמזדבנא בסתמא אגב ביתא, כדבעינן לברורי התם.
ומסתברא דכל היכא דבעינן ארבע אמות לא סגיא ליה בגובהא בבציר מעשרה טפחים, דאפילו גבי סוכה דסגיא ליה במשך שבעה טפחים לא סגיא ליה בגובה בפחות מעשרה דדירה סרוחה היא, וכל שכן היכא דבעינן ארבע אמות. והוא הדין נמי בממונא, כדאמרינן בפ"ק (לעיל בבא בתרא ז,א) במעשה דהנהו בתרי דהוו (דאי) [דיירי] חד עילאי וחד תתאי לא שאנו דלא מטו כשורי למטה מעשרה אבל מטו כשורי למטה מעשרה מצי אמר ליה רשותא דתתאה הוא ולא משתעבדנא לך. אבל היכא דלא בעינן ארבע אמות, איכא למימר דבעינן עשרה טפחים מידי דהוה אסוכה, ואיכא למימר דהתם הוא דבעינן דוכתא דחזיא לדירת עראי ובבציר מהכין אפילו דירת עראי נמי לא הויא, אבל הכא לאו דוכתא דחזי לדירה בעינן אלא דוכתא דחזי לתשמישתא בעינן ובבציר מעשרה סגיא, מידי דהוה אמחילות דמשמע דלא גביהי עשרה ואפי' הכי הוו שיור כבור ודות כדבעינן למימר קמן. ועוד דאפילו תימא ספיקא הוא, קרקע בחזקת בעליה קימא ואע"ג דלא גביה עשרה נמי הוי שיור. וגבי גג נמי בדין הוא דלא ליבעי מעקה גבוה עשרה טפחים, אלא משום דאם כן לא חזי לתשמישתא משום לא תשים דמים כדברירנא במתניתין (לעיל סי' א). אבל מידי אחרינא דלא שייך ביה האי טעמא, כל היכא דבעי ארבע אמות בפותיא בעי עשרה טפחים בגובהא, וכל היכא דלא בעי ארבע אמות לא בעי עשרה טפחים. והוא דחזי לפום מנהגא דאתרא לאשתמושי ביה באנפי נפשיה כדבעינן לברורי לקמן בהאי בבא.
ולא תימא דוקא דלא פתיח לגויה דביתא אלא לדוכתא אחרינא דמוכחא מילתיה דלאשתמושי ביה לההוא דוכתא דפתיח לגויה הוא דעביד, אלא אפילו היכא דלא פתיח בעידן מכירה לא לגויה דביתא ולא לדוכתא אחרינא, לא מיבעיא היכא דקאי ההוא תשמישתא בעומקא או ברומא דכבור ודות ומחילות דמי, דאע"ג דלא הוו ארבע אמות לא מהני בהו לישנא דעומקא ורומא, דהא בור ודות כיון דלא מזדבני אגב ביתא דפתיחי לגויה כמאן דלא פתיחי לגויה דמו, וכיון דבדלא פתיחי לדוכתא אחרינא קאי מדקתני צריך ליקח לו דרך, הוו להו כמאן דלא פתיחי לא לגויה דביתא ולא לדוכתא אחרינא ולא מהני בהו לישנא דעומקא ורומא. אלא אפילו היכא דקאי בחלל ביתא כגון אפתא וכיוצא בה, כל היכא דאית לה שם בפני עצמה ולא פתיחא לגו ביתא, כגון דפסיקא מביתא, אע"ג דלא פתיחא לדוכתא אחרינא לא מזדבנא בסתמא אגב ביתא. חדא, דאפתא דפלוג רבנן בדינא מבדקא חלילא דפתיחא לביתא משמע דומיא דאיירי גבי יציע. ולא אשכחן נמי לישנא דאפתא אלא דפתיחא לגו ביתא כדאמרינן התם (לעיל בבא בתרא ס,א) גבי בונה עליה על גבי ביתו ופותחה לתוך ביתו, דאמרינן עלה מאי עלייה אפתא. ועוד דכד מעיינת בה שפיר, האי אפתא דעבידא בחלל ביתא, היכא דלא פתיחא לגו ביתא ולית לה נמי צורת פתח לגויה, מוכחא מילתא דכי עבידא לא אספיק למפתח ליה פתחא עד דזבניה לביתא, וכיון דלאפסוקה מביתא עבידא לא מזדבנא אגב ביתא. ועוד מידי דהוה אבור ודות ומחילות, דאע"ג דקימי בתוך המקום המכור, דהא בין חלליה דביתא לשאר עומקא ורומא דביתא קימא, ואע"ג דכתב ליה עומקא ורומא ולא פתיחי לדוכתא אחרינא נמי, כיון דלאו חדא תשמישתא היא לא מזדבני ולא מהנו בהו זביני דביתא ולא זביני דעומקא ורומא. והאי אפתא נמי, כיון דפסיקא מביתא לאו חדא תשמישתא היא, ואע"ג דלא פתיחא לדוכתא אחרינא לא מזדבנא אגב ביתא, והוא הדין נמי דלא מהני בה לישנא דעומקא ורומא, דכיון דלאו בעומקיה דביתא ולא ברומיה קימא לא שייך בה לישנא דעומקא ורומא כלל.
מיהו לא שנא דפתיחא לדוכתא אחרינא ולא שנא דלא פתיחא כלל, דוקא דהויא שיעורא דאית לה שמא באנפי נפשה, כגון דפתחא לרשות הרבים, חזיא לפום מנהגא דההוא אתרא לאשתמושי בה באנפי נפשה, דומיא דבור ודות וגג שיש לו מעקה גבוה. והוא הדין היכא דלא פתיח כלל דאית בה כי האי שיעורא. אבל היכא דלית בה כי האי שיעורא, לא מיבעיא היכא דלא פתיחא לדוכתא אחרינא דאע"ג דלא פתיחא נמי לגויה דביתא דמזדבנא בסתמא, אלא אפילו היכא דפתיחא לדוכתא אחרינא, כיון דלאו אורחיה דההוא דוכתא לפום מנהגא דאתרא לאשתמושי בה באנפא נפשא, היכא דקימא בחלל ביתא (בכולה) [בטלה] לגבי ביתא דמגופיה דביתא היא. מידי דהוה אגג שאין לו מעקה גבוה עשרה טפחים, דאע"ג דחזי לאשתמושי ביה על ידי הדחק, כיון דלאו אורחיה לאשתמושי ביה משום סכנתא בטיל לגבי שאר עומקא ורומא ומהני ביה לישנא דעומקא ורומא. הכא נמי כיון דלית ביה שיעורא לאשתמושי בה באנפי נפשיה בטלה לגבי ביתא דקימא בחלליה. ולא משכחת לה בבציר מהכין למהוי שיור אלא היכא דפתיחא לרשות היחיד אחריתי, והוא דמוכחא מילתא דלתשמישתיה דההוא רשותא דפתיחא לה עבידא. דלא מיבעיא היכא דפתיחא לרשות דאיניש מעלמא, דרשותא דאחריני לא זבין ליה, אלא אפי' היכא דפתיחא לביתא אחרינא דאית ליה (למימר) [למוכר] נמי לא מזדבנא, דלגבי ההוא ביתא דלא פתיח לגויה מידי דחשיב הוא ולא מזדבן אגב האי ביתא דלא פתיח לגויה. וה"ה היכא דקאי בעומקיה או ברומיה, כל היכא דפסיק מהאי ביתא דמזדבן, בין דקאי בחלליה דביתא בין דקאי בעומקיה או ברומיה, חד דינא הוא. דכל היכא דחשיב כדאמרן לא מהני ביה כללא דלישנא דעומקא ורומא, אלא לישנא דמדארעית תהומא עד רום רקיעא, אי נמי לישנא דהוא וכל מה שבתוכו היכא דקאי בחלל ביתא, דאע"ג דלא מהני לענין מרחץ ובית הבד שבחצר (כדלקמן בבא בתרא סז,א) ולא לענין בור וגת ושובך שבשדה (כדלקמן בבא בתרא עא,א), התם הוא דכי הוו שיור לגמרי הוו שיור מארעית תהומא ועד רום רקיעא, אבל הכא דלאו לגמרי הוו שיור, כי היכי דמהני בהו מארעית תהומא ועד רום רקיעא מהני בהו נמי לישנא דהוא וכל מה שבתוכו, היכא דקאי בגויה, כגון אפתא ומאי דדמי לה דקימא בחלל הבית המכור. וה"ה גבי בור ודות ומחילות וגגין ועליות היכא דכתב ליה עומקא ורומא הן וכל מה שבתוכן. אבל בהו[א] וכל מה שבתוכו לחודיה לא סגיא ליה למקני מאי דאיכא בעומקא ורומא, דלאו בתוך הבית המכור קימי אלא תחתיו או על גביו, ובהדיא קתני לה לקמן (בבא בתרא סה,ב) בברייתא:
יד. הרי אמרו המוכר את הבית לא מכר את היציע ולא את החדר שלפנים ממנה השתא יציע אמרת לא חדר מיבעיא. כלומר יציע דלא חשיב לגבי (דות) [בית] דהא לא שליט ביה נהורא ולאו לדירה עביד אלא כעין אוצר בעלמא, דהוה ליה כשאר תשמישי דביתא דטפלין לגבי בית, אמרת לא מזדבן אגב בית, חדר דעביד לדירה וכבית בפני עצמה דמי, דלא בטיל לגבי בית, מבעיא דלא מזדבן בסתמא אגב ביתא.
מאי יציע הכא תרגימו אפתא. יש שפירשו עלייה ויש שפירשו כגון זיזין היוצאים מכותל הבית ועליהן לוחין מונחין והוא כמו עלייה על פתח הבית כגון אלו שקורין להם שוארע. רב יוסף אמר בדקא חלילא והיא חלל שיש בתוך הכותל כמו התא שהיה בכותל ההיכל. מאן דאמר אפתא לא מזדבנא ואף על פי שהיה בנויה באויר הבית כל שכן בדקא חלילא דלא מזדבנא שהרי אינו בנוי באויר הבית אלא בתוך הכותלים ומקום בפני עצמו הוא ויתכן לו להוציא פתחו לחוץ. ומאן דאמר בדקא חלילא לא מזדבנא אבל אפתא כיון שבאויר הבית היא בנויה מזדבנא נמי בהדי הבית שכיון שמכר הבית לא שייר באוירו ולמעלה כלום. וזה סיוע למי שפירש אפתא שהוא עלייה שעל גבי הבית. הר"י ן' מיגש ז"ל.
וזה לשון הרב רבינו יונה ז"ל בעליות אפתא פירוש עלייה קטנה ועושים בכותלי הבתים שנועצים קורות בכותלי הבית ועושים בנין נמוך לבית לכנוס עצים ולשמירת הכלים ואינו ראוי לדירה לפיכך הוצרך להשמיענו שאינו נמכר בכלל הבית דאלו עלייה גמורה שהיא ראויה לדירה כגון שמגביהים כותלי בית לעשות עלייה לא הוצרך התנא ללמדנו שאינה נמכרת בכלל הבית לפי שזה דבר פשוט הוא. הרי"ף ז"ל פירש אפתא עלייה שפתוחה לתוך הבית ועולים שם מן הבית דרך ארובה אבל הפתוחה לחצר אינה נקראת אפתא ולא אצטריכא ליה למתני בהא שאינה נמכרת בכלל הבית. ולא איתברר לן האי פירושא דאם כן מאי טעמא דרב יוסף דאמר בדקא חלילא אבל אפתא מזדבנא ומאי שנא מחדר שאף על פי שהוא לפנים מן הבית ואין נכנסין לו אלא דרך הבית אפילו הכי אינו מכור ואף על פי שאתה יכול לחלק ולומר שאני חדר שהוא חוץ לקרקעות הבית אבל עלייה כיון דאית ביה תרתי שהיא בתוך הבית ואין עולין לו אלא מן הבית הרי היא נמכרת בכללו מכל מקום כיון ששנינו ולא את הגג בזמן שיש לו מעקה כו' סתמא אף על פי שעולין לו מן הבית קתני דאין מכור ומסתברא דלא גרעא עלייה מגג דהוא הדין לעלייה אף על פי שהוא מעין תשמיש הבית יותר מגג. והא דתנן ולא את החדר שלפנים הימנו לאו למימרא שאם יש חדר בתוך הבית באחד מן הזויות הרי הוא מכור בכלל הבית דמאי שנא מאפתא אף על פי שהיא בתוך הבית אינה מכורה למאן דאמר מאי עלייה אפתא אלא רבותא קמשמע לן דאף על פי שהוא לפנים מן הבית וצריך לעבור דרך כל הבית אל החדר אפילו הכי אינו נמכר בכלל הבית. רב יוסף אמר בדקא חלילא. פירוש כעין חלול עשוי חורין ועושין אותו לנוי או לתקרה. ומאן דאמר אפתא לא מזדבנא כל שכן בדקא חלילא שאינו משמש מעין תשמיש הבית. והא דתני רב יוסף שלשה שמות יש לו כו'. לאו איציע דמתניתין קאי שהרי פירש בו רב יוסף עצמו דהיינו בדקא חלילא ותאים של בית המקדש לא היו עשויין כן אלא איציע דקרא קאי. ומסתברא דהלכתא כרב יוסף מדאמרינן בסוף פרק דלעיל מאי עלייה אפתא ואי סלקא דעתך דיציע אפתא מאי שנא דהכא קרי ליה עליה והכא קרי ליה יציע. ואי קשיא לך למה שפירשנו דבין אפתא בין בדקא חלילא בנין שבנוי בקירות הבית בתוכו מאי האי דאמרינן לקמן גם האי לא צריכא אף על גב דמצר לה מצרי אבראי עסקינן והלא על כרחך כיון דמצר ליה מצרי הבית ממילא מצר בכללו מיצרי היציע. לא היא דמצר אבראי אין בהם ראיה ממילא למכירת היציע שהרי למכירת הבית הוצרך לו למכור אותם מצרים אבל גבי חדר הוו מצרי אבראי ראיה למכירת החדר שהרי החדר חוץ לביתו משום הכי הוה סלקא דעתך שהחדר מכור בכלל הבית שאם שייר החדר הוה ליה לעשות החדר עצמו לאחד ממצריו של בית כן נראה בעיני. והריא"ף ז"ל פירש בדקא חלילא בנין שהוא עשוי חוץ לכותל והיינו דמתני עלה הא דקתני רב יוסף שלשה שמות יש לו כו' היציע בית המקדש היינו חדרים שהם חוץ לכותלים. ואפשר דלשון חלילא על שם שעושים אותו סביבות הבית אחורי הכותלים מלשון חוזרות חלילה. או שמא מפני שחלול ופתוח לבית אלא שאין לשון חלל נופל לזה. ועוד מדתנן ולא את היציע אף על פי שהיא פתוחה לתוכו משמע דיציע מיקרי אף על פי שאינו פתוח לתוכו. וכתב רבינו ז"ל וסוגיין כרב יוסף וכבר פירשנו שאין להביא ראיה על פירוש יציע שהוא חוץ לכותל מהא דאמרינן לקמן לא צריכא דאף על גב דמצר ליה מצרי אבראי ומהא דתני רב יוסף נמי אין להביא ראיה לדבר שיש לומר דגבי תאים של בית המקדש נמנית ברייתא זו. ומצאנו בפירושי רבינו חננאל ז"ל כתב מר רב שרירא גאון ז"ל בכתביו פירוש אפתא בלשון ישמעאל אנרו"ג והוא שמקרין בית תחת קירוייו של מעלה וטחין אותו ומשתמשין אותו בו כו' ופירוש בדקא חלילא אצטבא גדולה כו' ככתוב בנמוקי יוסף. עד כאן לשונו.
וזה לשון הרשב"א ז"ל: מאי יציע הכא תרגומו אפתא כו'. פירש ר"ש ז"ל בנין נמוך אצל הבית חצרו או מאחריו. וקשיא לי בעיני דאם כן נימא ולא היציע שאחריו כמו שאמר ולא את החדר שלפנים ממנו. ועוד דברייתא קתני לקמן תנו רבנן המוכר את הבית מכר את הדלת כו' אבל לא מכר את התנור ולא את הכירים ולא את הריחים ובזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכו הרי כולן מכורין ובין כך ובין כך לא מכר לא את הבור ולא את הדות ולא את היציע ואלו חדר שלפנים ממנו שייריה והיכי דמי אי דמצוי ליה מצרי בראי בין הדר בין יציע מכור דכיון דכתב הוא וכל מה שבתוכו הרי הוא כאלו כתב לו ולא שיירית בזביני אילין קדמי כלום ואי דלא מצרי ליה מצרי בראי אפילו חדר נמי לא קנה ואם כן לתני ולא את היציע ולא את החדר שלפנים ממנו ומאי שנא דשייריה. אלא מסתברא שהיציע הוא בתוך חללו של בית כמו שפירשו מקצת המפרשים וכמו שיראה מפשוטא של שמועה שבסוף פרק חזקת הבתים דאמרינן התם מאי חדר שחלק חדרו לשנים ומאי עלייה אפתא. אי נמי שהיא עלייה שעל גבי הבית ופתוחה לתוך הבית ועולים דרך ארובה כמו שכתב הריא"ף ז"ל. ולפיכך ברייתא כשמצר לו מצרים החיצונים וחדר שלפנים מכור הואיל וכתב לו הוא וכל מה שבתוכו דהוי כלא שיירית בזביני אילין אבל מצרים לבור ודות שהן תוך הבית כי מצר לו מצרי הבית לא מוכחי מידי למכירתם של אלו שהרי לא מחמת אלו מצר אלא מחמת גופו של בית. והוא הדין ליציע ובשלא כתב לו מארעית תהומא ועד רום רקיע וכי אוקימנא מתניתין לקמן גבי חדר דמצר לו מצרים החיצונים ומשמע דכולה מתניתין אוקימנא בהכין ואמרינן טעמא דלא קנה משום דהוה ליה למכתב ולא שיירית ולא כתב אחדר בלחוד קאי אבל איציע ואגג גבוה לא קאי דבין מצר בין לא מצר הדין שוה בהם דמצרים לגבי דידהו לא מוכחי כלום כן נראה לי. עכ"ל.
וזה לשון הראב"ד ז"ל: אפתא לשון אפים אפי ביתא כבר פירשתיו. בדקא חלילא. הוא התא האמור במקרא. בדקא ברא קאי מפני שהוא חוץ לבית והוא חלול כמו חדר קטן והוא עשוי לשמירת הבית ופתוח לחוץ ולבית וכך היו תאי ההיכל. אלו המקראות שמביא ליציע לא באו כי אם להודיע שהוא בנין עומד חוץ לבית סביבות הכותל בין בבנין שלמה בין בבנין יחזקאל ומן הענין הדבר ידוע שכן הוא. ואני תמה למה לא הביא לצלע מבנין שלמה הואיל והתחיל בו ביציע שהרי שניהם בפסוק אחד ויבן על קיר הבית יציע סביב להיכל ולדביר ויעש צלעות סביב התא דכתיב והתא קנה אחד אורך וקנה אחד רוחב ובין התאים חמש אמות והקנה שש אמות וזרת ובנין שלמה היציע התחתונה חמש אמות והתיכונה שש אמות והשלישית שבע אמות. ואי בעית איכא מהכא כותל ההיכל שש והתא שש וכותל התא שש הנה התאים חוץ להיכל והנה מדתם כמדת היציע הנזכר לתיכונה וכמדת יחזקאל קנה אחד שהוא שש אמות. עד כאן לשונו.
השתא יציע אמרת לא מזדבנא חדר מיבעיא. לפי מה שכתבתי הכי קאמר השתא יציע שהוא תוך הבית לא מזדבן חדר שהוא לפנים ממנו מיבעיא. ור"ש ז"ל פירש לפי שהחדר אין תשמישו דומה לתשמיש בית שאינו עשוי אלא לשמור אוצרו ויש מדקדקים מכאן דחדר נמי בדאית ליה ארבע אמות הא לית ביה ארבע אמות לא חשיב ומזדבן אגב ביתא דאי לא תימא הכי מאי קשיא ליה הדר מיבעיא אין צריכא למיתני ולאשמועינן דאיזה חדר שיהיה ואפילו אין בו ארבע אמות לא מזדבן. ומסתברא דאין כאן ראיה דהכי קאמר השתא יציע לא מזדבן אף על פי שהוא תוך מצרי הבית וכולה חדא תשמישתא היא חדר ואפילו אין בו ארבע אמות דהאי תשמישתיה לחוד והאי תשמישתיה לחוד דאין חדר עשוי אלא לשמירת אוצרו ואפילו פחות מארבע ראוי לתשמיש וחשוב מבעיא דלא מזדבן. ולפיכך מסתברא דחדר אפילו אין בו ארבע אמות על ארבע אינו מכור. ועוד נראה לי ראיה מדאמר לה מר זוטרא גבי יציע דאם איתא לינטר ולימא לה גבי חדר ולימא והוא דהוי ארבע אמות כלומר בין יציע בין הדר. כן נראה לי. מדהוה ליה למכתב ולא שיירית בזביני אילין קדמאי כלום ולא כתב שמע מינה שיורי שייר תמיהא לי מי אמר לן אכתי דלא כתב דאי כשלא כתב ליה הכין הוה ליה למימר הכא במאי עסקינן בשמסר לו המצרים החיצונים ולא כתב לו ולא שיירית בזביני אילין קדמאי ואם תאמר סתמא דמלתא לא כתב לפי שאין רגילין לכתוב לא היא דאדרבה סתמא דמלתא בשכתב שכן הורגלו כדמשמע לקמן דאמרינן כמאן אזלא הא דאמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דאביי האי מאן דמזבין מידי לחבריה צריך למכתב ליה ולא שיירית כו'. ונראה לי דמתניתין דייקא ליה דלא קתני בה ואם אמר ליה הוא וכל מה שבתוכו כדקתני לאידך בבא דמוכר את הבית מכר את הדלת דלשון כל מה שבתוכו מכרתי לך הרי הוא כאומר לא שיירית בזביני אילין דמה הפרש בין אומר כל מה שבתוך מצרים מכור לך ובין אומר לא שיירתי לעצמי דלמה שיש תוך מצרים אלו כלום בודאי אם מכר הכל לא שייר כלום ואדרבה הכל מכרתי לשון מרווח יותר שאמר שהכל מכר אבל לא שיירתי אינו בא אלא מכלל הדברים לומר שכל שלא שייר מכר. אלא שעדיין קשיא לי במימריה דרב נחמן דאמר המוכר בית לחברו בבירה גדולה אף על פי שמצר לי מצרים החיצונים מצרים הרחיב לו והיה לו לבאר בדבריו ולא כתב לו ולא שיירית בזביני אילין קדמאי כלום ושמא כי אמר רב נחמן האי מימרא אכתי לא הורגלו לכתוב לשון זה והלכך רב נחמן דינא דמצרים הרחיב לו אתא לאשמועינן וממנו למדו לתקן שיהו כותבי שטרות כותבין כן כדי להוציא מדינו של רב נחמן ואביי הוא דתקון כן מן בתר רב נחמן דאמר משמיה דרבה בר אבוה. כתבו רבוותא ז"ל דלא שיירית בזביני אילין אינו מועיל אלא בכעין דברי רב נחמן דמיעוטא מיהו קרו ליה לבירה נמי בית דכיון דאיכא מצרים החיצונים ומקצתם קורין לבירה בית ועוד דכתב ליה ולא שיירית אף הבירה בכלל מכירתו שהרי נתגלה שכן קורא אותם מוכר זה. אבל אי כולי עלמא קרי לבירה בירה ולבית בית אף על פי דמצר לו מצרים החיצונים וכתב ליה ולא שיירתי לא קנה דמצרים הרחיב. וראייתן מדאמרינן לקמן אמר רב דימי מנהרדעא האי מאן דזבין ביתא לחבריה אף על גב דכתב ליה עומקא ורומא צריך למכתב ליה קני לך מארעית תהומא ועד רום רקיעא כו' אהני ארעית תהומא למקני בור ודות ומחילות. ואם איתא בלשון לא שיירית מהני לכלול במכר כל מה שהוא תוך המצרים אף על פי שאינו במשמע לשון הדבר הנמכר. למה ליה למכתב ארעית תהומא דהא משמע דלשון לא שיירית היו מורגלין לבתים כטופסי דשטרי מדאמר רב יהודה משמיה דאביי ועוד דטפי הוא עדיף ליה לרב דימי לאשמעינן דבלשון זה לבד קני בור ודות ומחילות ועוד דלשון לא שיירית בזביני אילין כלום הכי משמע דלא שייר כלום במה שהוא בכלל לשון המכר אבל כשאינו במשמע זביני לא מכר. ונראה לי כי הדין דין אמת ולא מן הראיות שהביא דאלו מדרב דימי ליכא למשמע מינה מידי משום דהתם שאני דמצרים לגבי בור ודות ומחילות שבתוך הבית לא מוכחי כלל וכמו שכתבתי למעלה דמצרים משום בית נצרכו אבל בחדר וכיוצא בו מה לי בשמצר לו מצרים החיצונים וכתב ליה ולא שיירת ואף על גב דכולי עלמא קרו לבית בית ולבירה בירה ולשון לא שיירת בזביני אילין נמי לא מוכחי מידי דלשון לא שיירת היינו כלשון כל מה שיש תוך מצרים אלו מכרתי לך ולא שיירתי בו כלום כמו שכתבתי למעלה וזה הוא כלשון שאמרנו במשנתנו. ואם אמר לו הוא וכל מה שבתוכו וכן הזכירו הגאון ז"ל בספר מקח וממכר על דבר זה וזה לשונו: ותדע שלא דקדק במצרים דקדוק גדול כגון שהזכיר שם הקרקע או בסימן שנתן לו או שהרחיב את המצרים ויש בתוכן בתים מרובים או שדות מרובות ויש בין הלוקח והמוכר מחלוקת בכך שזה אומר הכל מכרת וזה אומר לא מכרתי אלא כך וכך וראו את השטר שכתב לו שהזכיר את המצרים שהרחיב אמר כל שיש לו בתוך המצרים הללו מכור לך ולא שיירתי לעצמי כלום הכל מכור וכדגרסינן המוכר את הבית כו' וכדרב נחמן דאמר רב נחמן המוכר בית לחברו בבירה גדולה כו' עד כאן לשון הגאון ז"ל. הרי למדנו מלשונו דלא שיירית היינו כלשון משנתנו דאמר כל מה שיש בתוך המצרים מכרתי לך ואלמא הוי דינם יפה אלא שאפילו כתב כל מה שיש בתוך המצרים מכרתי לך ולא שיירתי לעצמי כלום לא מכר את הבור ולא את הדות ולא שום דבר שאינו בכלל הלשון או בתשמישיו ואפילו מצר מצרים החיצונים וכדקתני בברייתא המוכר את הבית לא מכר את המפתח כו' ובזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכו הרי כולן מכורין ובין כך ובין כך לא מכר לא את הבור ולא את הדות ולא את היציע וההיא אפילו בשמצר לו מצרים הוא וכמו שכתבתי למעלה. ומתניתין נמי הכין מוכחא דבפסיקתא ראשונה דבית לא הזכיר בה כלל ובזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכה לפי שאין לשון זה ענין בור ודות וגג. ואף על פי שמשנתנו בשמצר לו מצרים היא וכדאדקימנא לה משום דקתני לא את החדר וכולה מתניתין בהכי מיירי דאינו מן הדעת שנחלק משנתנו בשני עניינים רישא בשלא מצר וסיפא בשמצר. ותדע לך מדקתני בברייתא גבי המוכר את המרחץ דאם אמר לו וכל תשמישיו כלן מכורים ואמר רב אשי חזינן אי אמר לו בית הבד וכל תשמישיו אני מוכר לך ואילין מצרנהא סגי ואי לא לא קני אלמא דוקא בדאמר לו הוא וכל תשמישיך קני הא אי לא אמר ליה הוא וכל תשמישיו אף על גב דמצר ליה מצרים החיצונים לא קנה. וכן פירש רבינו חננאל ז"ל שם. וזו ראיה מוכרחת בדין זה. כן נראה לי. הרשב"א ז"ל.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה