רש"י מנוקד על המקרא/ספר במדבר/יד

(א) כָּל הָעֵדָה – סַנְהֶדְרָאוֹת (תנחומא יב).

(ב) לוּ מַתְנוּ – הַלְוַאי וָמַתְנוּ.

(ד) נִתְּנָה רֹאשׁ – כְּתַרְגוּמוֹ: "נְמַנֵּי רֵישָׁא", נָשִׂים עָלֵינוּ מֶלֶךְ. וְרַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּ, לְשׁוֹן עֲבוֹדַת אֱלִילִים (אותיות דר' עקיבא; מכילתא על שמות טו,כב).

(ט) אַל תִּמְרֹדוּ – וְשׁוּב וְאַתֶּם אַל תִּירְאוּ.
כִּי לַחְמֵנוּ הֵם – נֹאכְלֵם כַּלֶּחֶם.
סָר צִלָּם – מְגִנָּם וְחָזְקָם; כְּשֵׁרִים שֶׁבָּהֶם מֵתוּ, אִיּוֹב, שֶׁהָיָה מֵגֵן עֲלֵיהֶם (ב"ב ט"ו ע"א). דָּבָר אַחֵר: צִלּוֹ שֶׁל הַמָּקוֹם סָר מֵעֲלֵיהֶם.

(י) לִרְגּוֹם אֹתָם – אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב.
וּכְבוֹד ה' – הֶעָנָן יָרַד שָׁם.

(יא) עַד אָנָה – עַד הֵיכָן.
יְנַאֲצֻנִי – יַרְגִּיזוּנִי.
בְּכָל הָאֹתוֹת – בִּשְׁבִיל כָּל הַנִּסִּים שֶׁעָשִׂיתִי לָהֶם; הָיָה לָהֶם לְהַאֲמִין שֶׁהַיְּכוֹלֶת בְּיָדִי לְקַיֵּם הַבְטָחָתִי.

(יב) וְאוֹרִשֶׁנּוּ – [כְּתַרְגּוּמוֹ], לְשׁוֹן תֵּרוּכִין. וְאִם תֹּאמַר: מָה אֶעֱשֶׂה לִשְׁבוּעַת אָבוֹת? וְאֶעֱשֶׂה אֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל, שֶׁאַתָּה מִזַּרְעָם (תנחומא יג).

(יג) וְשָׁמְעוּ מִצְרַיִם – וְשָׁמְעוּ אֶת אֲשֶׁר תַּהַרְגֵם.
כִּי הֶעֱלִיתָ – 'כִּי' מְשַׁמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן 'אֲשֶׁר': וְהֵם רָאוּ אֶת אֲשֶׁר הֶעֱלִיתָ בְּכֹחֲךָ הַגָּדוֹל אוֹתָם מִקִּרְבָּם, וּכְשֶׁיִּשְׁמְעוּ שֶׁאַתָּה הוֹרְגָם – לֹא יֹאמְרוּ שֶׁחָטְאוּ לְךָ, אֶלָּא יֹאמְרוּ שֶׁכְּנֶגְדָּם יָכֹלְתָּ לְהִלָּחֵם, אֲבָל כְּנֶגֶד יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ לֹא יָכֹלְתָּ לְהִלָּחֵם. וְזוֹ הִיא–

(יד) וְאָמְרוּ אֶל יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַזֹּאת – כְּמוֹ 'עַל יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַזֹּאת'. וּמַה יֹּאמְרוּ עֲלֵיהֶם? מַה שֶּׁאָמוּר בְּסוֹף הָעִנְיָן: "מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת ה'" (להלן פסוק טז), בִּשְׁבִיל שֶׁ"שָּׁמְעוּ כִּי אַתָּה ה'" שׁוֹכֵן בְּקִרְבָּם וְעַיִן בְּעַיִן אַתָּה נִרְאֶה לָהֶם, וְהַכֹּל בְּדֶרֶךְ חִבָּה, וְלֹא הִכִּירוּ בְּךָ שֶׁנִּתְּקָה אַהֲבָתְךָ מֵהֶם עַד הֵנָּה.

(טו) וְהֵמַתָּה אֶת הָעָם הַזֶּה כְּאִישׁ אֶחָד – פִּתְאֹם; וּמִתּוֹךְ כָּךְ, וְאָמְרוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת שִׁמְעְךָ וְגוֹמֵר.

(טז) מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת וְגוֹמֵר – לְפִי שֶׁיּוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ חֲזָקִים וְגִבּוֹרִים, וְאֵינוֹ דּוֹמֶה פַּרְעֹה לִשְׁלֹשִׁים וְאֶחָד מְלָכִים; וְזֹאת יֹאמְרוּ עַל יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ הַזֹּאת (תנחומא יג).
מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת – מִתּוֹךְ שֶׁלֹא הָיָה יְכֹלֶת בְּיָדוֹ לַהֲבִיאָם, שְׁחָטָם.
יְכֹלֶת – שֵׁם דָּבָר הוּא.

(יז) יִגְדַּל נָא כֹּחַ אֲדֹנָי – לַעֲשׂוֹת דִּבּוּרְךָ (סנהדרין קי"א ע"ב).
כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לֵאמֹר – וּמַהוּ הַדִּבּוּר?–

(יח) ה' אֶרֶךְ אַפַּיִם – לְצַדִּיקִים וְלִרְשָׁעִים. כְּשֶׁעָלָה מֹשֶׁה לַמָּרוֹם, מְצָאוֹ מֹשֶׁה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב וְכוֹתֵב: "ה' אֶרֶךְ אַפַּיִם". אָמַר לוֹ: לְצַדִּיקִים? אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אַף לִרְשָׁעִים. אָמַר לוֹ: רְשָׁעִים יֹאבֵדוּ! אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: חַיֶּיךָ, שֶׁתִּצְטָרֵךְ לַדָּבָר. כְּשֶׁחָטְאוּ יִשְׂרָאֵל בָּעֵגֶל וּבַמְּרַגְּלִים, הִתְפַּלֵּל מֹשֶׁה לְפָנָיו בְּאֶרֶךְ אַפַּיִם. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: וַהֲלֹא אָמַרְתָּ לִי: לַצַּדִּיקִים? אָמַר לוֹ, וַהֲלֹא אַתָּה אָמַרְתָּ: אַף לָרְשָׁעִים! [יִגְדַּל נָא כֹּחַ אֲדֹנָי, לַעֲשׂוֹת דִּבּוּרְךָ] (סנהדרין קי"א ע"א-ע"ב).
וְנַקֵּה – לַשָּׁבִים.
לֹא יְנַקֶּה – לְשֶׁאֵינָן שָׁבִים (יומא פ"ו ע"א).

(כ) כִּדְבָרֶךָ – בִּשְׁבִיל מַה שֶּׁאָמַרְתָּ, פֶּן יֹאמְרוּ: "מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת ה'" (לעיל פסוק טז).

(כא) וְאוּלָם – כְּמוֹ: 'אֲבָל זֹאת אֶעֱשֶׂה לָהֶם'.
חַי אָנִי – לְשׁוֹן שְׁבוּעָה: כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי חַי וּכְבוֹדִי יִמָּלֵא אֶת כָּל הָאָרֶץ, כָּךְ אֲקַיֵּם לָהֶם, "כִּי כָל הָאֲנָשִׁים הָרוֹאִים" וְגוֹמֵר "אִם יִרְאוּ אֶת הָאָרֶץ" (להלן פסוקים כב-כג). [הֲרֵי זֶה מִקְרָא מְסֹרָס: "חַי אָנִי כִּי כָל הָאֲנָשִׁים" וְגוֹמֵר "אִם יִרְאוּ אֶת הָאָרֶץ, וּכְבוֹדִי יִמָּלֵא אֶת כָּל הָאָרֶץ", שֶׁלֹּא יִתְחַלֵּל שְׁמִי בַּמַּגֵּפָה הַזֹּאת לֵאמֹר: "מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת ה' לַהֲבִיאָם"; שֶׁלֹּא אֲמִיתֵם פִּתְאוֹם כְּאִישׁ אֶחָד, אֶלָא בְּאִיחוּר אַרְבָּעִים שָׁנָה, מְעַט מְעָט].

(כב) וַיְנַסּוּ – כְּמַשמָעוֹ.
זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים – שְׁנַיִם בַּיָּם, וּשְׁנַיִם בַּמָּן, וּשְׁנַיִם בַּשְּׂלָו וכוּ', כִּדְאִיתָא בְּמַסֶּכֶת עֲרָכִין (ט"ו ע"א-ע"ב).
אִם יִרְאוּ – לֹא יִרְאוּ.
[לֹא יִרְאוּהָ – לֹא יִרְאוּ אֶת הָאָרֶץ].

(כד) רוּחַ אַחֶרֶת – שְׁתֵּי רוּחוֹת, אַחַת בַּפֶּה וְאַחַת בַּלֵּב. לַמְּרַגְּלִים אָמַר: אֲנִי עִמָּכֶם בְּעֵצָה, וּבְלִבּוֹ הָיָה לוֹמַר הָאֱמֶת. וְעַל יְדֵי כֵן הָיָה בּוֹ כֹּחַ לְהַשְׁתִּיקָם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיַּהַס כָּלֵב" (לעיל יג,ל), שֶׁהָיוּ סְבוּרִים שֶׁיֹּאמַר כְּמוֹתָם. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר בְּסֵפֶר יְהוֹשֻע: "וָאָשֵׁב אוֹתוֹ דָּבָר כַּאֲשֶׁר עִם לְבָבִי" (יהושע יד,ז), וְלֹא כַּאֲשֶׁר עִם פִּי.
וַיְמַלֵּא אַחֲרָי – וַיְמַלֵּא אֶת לִבּוֹ אַחֲרָי, וְזֶה מִקְרָא קָצָר.
אֲשֶׁר בָּא שָׁמָּה – חֶבְרוֹן תִּנָּתֵן לוֹ.
יוֹרִשֶׁנָּה – כְּתַרְגּוּמוֹ: "יְתָרְכִנַּהּ"; יוֹרִישׁוּ אֶת הָעֲנָקִים וְאֶת הָעָם אֲשֶׁר בָּהּ. וְאֵין לְתַרְגְּמוֹ 'יַרְתִינַהּ' אֶלָּא בִּמְקוֹם 'יִירָשֶׁנָּה'.

(כה) וְהָעֲמָלֵקִי וְגוֹמֵר – אִם תֵּלְכוּ שָׁם יַהַרְגוּ אֶתְכֶם, מֵאַחַר שֶׁאֵינִי עִמָּכֶם.
מָחָר פְּנוּ – לַאֲחוֹרֵיכֶם, וּסְעוּ לָכֶם וְגוֹמֵר.

(כז) לָעֵדָה הָרָעָה וְגוֹמֵר – אֵלּוּ הַמְּרַגְּלִים; מִכָּאן לְעֵדָה שֶׁהִיא עֲשָׂרָה (מגילה כ"ג ע"ב).
אֲשֶׁר הֵמָּה מַלִּינִים – אֶת יִשְׂרָאֵל עָלָי.
אֶת תְּלֻנּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֵמָּה – הַמְּרַגְּלִים מַלִּינִים אוֹתָם עָלַי, שָׁמָעְתִּי.

(כח) חַי אָנִי – לְשׁוֹן שְׁבוּעָה: אִם לֹא וְגוֹמֵר כֵּן אֶעֱשֶׂה, כִּבְיָכוֹל אֵינִי חַי.
כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם – שֶׁבִּקַּשְׁתֶּם מִמֶּנִּי "אוֹ בַּמִּדְבָּר הַזֶּה לוּ מָתְנוּ" (לעיל פסוק ב).

(כט) וְכָל פְּקֻדֵיכֶם לְכָל מִסְפַּרְכֶם – כָּל הַנִּמְנֶה לְכָל מִסְפָּר שֶׁאַתֶּם נִמְנִין בּוֹ, כְּגוֹן לָצֵאת [וְלָבֹא] לַצָּבָא וְלָתֵת שְׁקָלִים – כָּל הַמְּנוּיִים לְכָל אוֹתָן מִסְפָּרוֹת יָמוּתוּ. וְאֵלּוּ הֵן: מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וְגוֹמֵר, לְהוֹצִיא שִׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי, שֶׁאֵין פְּקוּדֵיהֶן מִבֶּן עֶשְׂרִים (ב"ב קכ"א ע"ב).

(לב) וּפִגְרֵיכֶם אַתֶּם – כְּתַרְגּוּמוֹ: "דִּילְכוֹן". לְפִי שֶׁדִּבֵּר עַל הַבָּנִים לְהַכְנִיסָם לָאָרֶץ, וּבִקֵּשׁ לוֹמַר: 'וְאַתֶּם תָּמוּתוּ', נוֹפֵל לָשׁוֹן זֶה כָּאן, לוֹמַר אַתֶּם.

(לג) אַרְבָּעִים שָׁנָה – לֹא מֵת אֶחָד מֵהֶם פָּחוֹת מִבֶּן שִׁשִּׁים (תנחומא יג); לְכָךְ נִגְזַר אַרְבָּעִים, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ אוֹתָם שֶׁל בְּנֵי עֶשְׂרִים מַגִּיעִין לִכְלַל שִׁשִּׁים. וְשָׁנָה רִאשׁוֹנָה הָיְתָה בִּכְלָל; וְאַף עַל פִּי שֶׁקָּדְמָה לְשִׁלּוּחַ הַמְּרַגְּלִים? לְפִי שֶׁמִּשֶּׁעָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל – עָלְתָה גְּזֵרָה זוֹ בְּמַחֲשָׁבָה, אֶלָּא שֶׁהִמְתִּין לָהֶם עַד שֶׁתִּתְמַלֵּא סְאָתָם. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבְיוֹם פָּקְדִי", בַּמְּרַגְּלִים, "וּפָקַדְתִּי עֲלֵיהֶם חַטָּאתָם" (שמות לב,לד). וְאַף כָּאן נֶאֱמַר: תִּשְׂאוּ אֶת עֲוֹנוֹתֵיכֶם, שְׁתֵּי עֲוֹנוֹת, שֶׁל עֵגֶל וְשֶׁל תְּלוּנָה. וְחִשֵּׁב לָהֶם בְּמִנְיַן חַיֵּיהֶם מִקְצָת שָׁנָה כְּכֻלָּהּ; וּכְשֶׁנִּכְנְסוּ לִשְׁנַת שִׁשִּׁים, מֵתוּ אוֹתָם שֶׁל בְּנֵי עֶשְׂרִים.
וְנָשְׂאוּ אֶת זְנוּתֵיכֶם – כְּתַרְגּוּמוֹ, "וִיקַבְּלוּן יָת חוֹבֵיכוֹן".

(לד) אֶת תְּנוּאָתִי – שֶׁהֲנִיאוֹתֶם אֶת לְבַבְכֶם מֵאַחֲרָי. 'תְּנוּאָה' – לְשׁוֹן הֲסָרָה, כְּמוֹ: "כִּי הֵנִיא אָבִיהָ אֹתָהּ" (במדבר ל,ו).

(לו) וַיָּשֻׁבוּ וַיַּלִּינוּ עָלָיו – וּכְשֶׁשָּׁבוּ מִתּוּר הָאָרֶץ, הִרְעִימוּ עָלָיו אֶת כָּל הָעֵדָה בְּהוֹצָאַת דִּבָּה; אוֹתָם אֲנָשִׁים וַיָּמֻתוּ. כָּל הוֹצָאַת דִּבָּה – לְשׁוֹן חִנּוּךְ דְּבָרִים, שֶׁמַּלְקִיחִים לְשׁוֹנָם לְאָדָם לְדַבֵּר בּוֹ, כְּמוֹ: "דּוֹבֵב שִׂפְתֵי יְשֵׁנִים" (שה"ש ז,י). וְיֶשְׁנָהּ לְטוֹבָה, וְיֶשְׁנָהּ לְרָעָה; לְכָךְ נֶאֱמַר כָּאן: "מוֹצִיאֵי דִּבַּת הָאָרֶץ רָעָה" (להלן פסוק לז), שֶׁיֵּשׁ דִּבָּה שֶׁהִיא טוֹבָה.
דִּבָּה – פרלדי"ץ [parlediz = דיבור, רכילות] בְּלַעַז.

(לז) בַּמַּגֵּפָה לִפְנֵי ה' – בְּאוֹתָהּ מִיתָה הַהֲגוּנָה לָהֶם, מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה. הֵם חָטְאוּ בַּלָּשׁוֹן, וְנִשְׁתַּרְבֵּב לְשׁוֹנָם עַד טַבּוּרָם, וְתוֹלָעִים יוֹצְאִים מִלְּשׁוֹנָם וּבָאִין לְתוֹךְ טַבּוּרָם; לְכָךְ נֶאֱמַר: בַּמַּגֵּפָה, וְלֹא נֶאֱמַר 'בְּמַגֵּפָה'. וְזֶהוּ לִפְנֵי ה', בְּאוֹתָהּ הָרְאוּיָה לָהֶם עַל פִּי מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא מוֹדֵד מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה (סוטה ל"ה ע"א).

(לח) וִיהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב חָיוּ וְגוֹמֵר – מַה תַּלְמוּד לוֹמַר: חָיוּ מִן הָאֲנָשִׁים הָהֵם? אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁנָּטְלוּ חֶלְקָם שֶׁל מְרַגְּלִים בָּאָרֶץ, וְקָמוּ תַּחְתֵּיהֶם לְחַיִּים (ב"ב קי"ח ע"ב).

(מ) אֶל רֹאשׁ הָהָר – הוּא הַדֶּרֶךְ הָעוֹלֶה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
הִנֶּנּוּ וְעָלִינוּ אֶל הַמָּקוֹם – לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
אֲשֶׁר אָמַר ה' – לְתִתָּהּ לָנוּ, שָׁם נַעֲלֶה.
כִּי חָטָאנוּ – עַל אֲשֶׁר אָמַרְנוּ: "הֲלֹא טוֹב לָנוּ שׁוּב מִצְרָיְמָה" (לעיל פסוק ג).

(מא) וְהִוא לֹא תִצְלָח – זוֹ שֶׁאַתֶּם עוֹשִׂים, לֹא תִצְלָח.

(מג) כִּי עַל כֵּן שַׁבְתֶּם – כְּמוֹ 'עַל אֲשֶׁר שַׁבְתֶּם', כְּלוֹמַר: 'כִּי זֹאת תָּבֹא לָכֶם עַל אֲשֶׁר שַׁבְתֶּם' וְגוֹמֵר.

(מד) וַיַּעְפִּלוּ – לְשׁוֹן חֹזֶק; וְכֵן: "הִנֵּה עֻפְּלָה" (חבקוק ב,ד), אינגרי"ש [engrés = עזי־רוח‏[1]] בְּלַעַז, לְשׁוֹן עַזּוּת; וְכֵן: "עֹפֶל בַּת צִיּוֹן" (מיכה ד,ח); "עֹפֶל וָבַחַן" (ישעיהו לב,יד). וּמִדְרַשׁ תַּנְחוּמָא מְפָרְשׁוֹ לְשׁוֹן אֹפֶל: הָלְכוּ חֲשֵׁכִים, שֶׁלֹא בִּרְשׁוּת (תנחומא ישן יט).

(מה) וַיַּכְּתוּם – כְּמוֹ: "וָאֶכֹּת אֹתוֹ טָחוֹן" (דברים ט,כא); מַכָּה אַחַר מַכָּה.
עַד הַחָרְמָה – שֵׁם הַמָּקוֹם נִקְרָא עַל שֵׁם הַמְּאֹרָע.

הערותעריכה

  1. ^ משמעות הלעז ברורה והולמת את העניין. רק קשה להתאים את התרגום, שהוא תואר, למקור, שהוא פועל. אולי יש מקום לראות כאן רמז למלה engrés אחרת, מלטינית ingressus, במובן "נכנס".