• לדף התרגום על כל הפרק •

[ע"פ אברבנאל]

בני-ישראל עברו את הירדן, נכנסו לארץ-כנען, וחנו ליד יריחו - עיר כנענית מבוצרת היטב. בעוד יהושע מתכונן למתקפה על יריחו, נגלה אליו מלאך (יהושע ה יג): "ויהי, בהיות יהושע ביריחו, ויישא עיניו וירא, והנה איש עומד לנגדו וחרבו שלופה בידו; וילך יהושע אליו ויאמר לו: 'הלנו אתה אם לצרינו?' ויאמר: 'לא, כי אני שר צבא ה' - עתה באתי!' וייפול יהושע אל פניו ארצה, וישתחו, ויאמר לו: 'מה אדוני מדבר אל עבדו?'. ויאמר שר צבא ה' אל יהושע 'של נעלך מעל רגלך, כי המקום אשר אתה עומד עליו, קודש הוא', ויעש יהושע כן. ויריחו סוגרת ומסוגרת מפני בני ישראל; אין יוצא ואין בא".

ה', כמובן, לא שלח מלאך, רק כדי להורות ליהושע שיסיר את נעלו... כפי שהוסבר במאמר " של נעלך ", המצוה להסיר הנעל באה להבהיר ליהושע, שכיבוש יריחו לא יתבצע בכוח אנושי, אלא בנס אלהי. וזה פירוש הפסוקים:

• "ויהי, בהיות יהושע ביריחו" - כשהיו מחשבותיו של יהושע עוסקות ביריחו, ומנסות למצוא תחבולה אנושית איך לכבוש אותה -
• "ויישא עיניו וירא, והנה איש עומד לנגדו וחרבו שלופה בידו; וילך יהושע אליו ויאמר לו: 'הלנו אתה אם לצרינו?'" - ראה יהושע איש, לפי המראה שלו הוא כנראה הבין שזה מלאך, ושאל אותו, האם הוא בא לעזור לבני-ישראל, או לעזור לאויביהם.
• "ויאמר: 'לא, כי אני שר צבא ה' - עתה באתי!'" - המלאך אמר לו "לא באתי לעזור לכם ולא באתי לעזור לאויביכם; באתי להבהיר לך, שהצבא הזה הוא בכלל לא שלך - לא אתה הוא שר הצבא, אלא אני! עכשיו באתי לכאן, ואני לוקח פיקוד על המלחמה".
• "וייפול יהושע אל פניו ארצה, וישתחו, ויאמר לו: 'מה אדוני מדבר אל עבדו?'" - יהושע קיבל את מרותו של "שר צבא ה'", כמו שחייל מקבל את מרותו של שר-הצבא, וביקש ממנו הוראות.
• "ויאמר שר צבא ה' אל יהושע 'של נעלך מעל רגלך, כי המקום אשר אתה עומד עליו, קודש הוא'" - הסר נעל אחת משתי נעליך, ודע, שכיבוש הארץ יתבצע בחציו בכוח ה', ובחציו בכוח אדם.

1. לפי פירושנו, דברי המלאך "עתה באתי!" משמעם "עד עכשיו אתה הנהגת את ישראל, עכשיו אני כאן ואני לוקח פיקוד".

2. אפשר גם לפרש שהדברים הללו באו להוכיח ליהושע שהוא אכן מלאך "הופעתי עכשיו, ברגע אחד; לא ראית אותי לפני כן" (אברבנאל) .

3. חכמי ארץ ישראל (שמות רבה, מדרש תנחומא) קישרו את דברי המלאך לפרשה אחרת שבה נזכר מלאך - בימי משה רבנו: ה' התכוון לשלוח מלאך שילווה את בני ישראל בדרך לארץ ישראל (ראו מלאך הדרך - מערכה ב ), אבל משה התנגד והצליח "לשכנע" את ה' לשנות את התוכניות; שר צבא ה' שנזכר כאן הוא המלאך, הוא אמר " עתה באתי " - רק עכשיו, אחרי מות משה, קיבלתי רשות לבוא. המשמעות היא, שכל עוד משה היה חי ועם ישראל היה במדבר, ה' הנהיג את עם ישראל הונהג באופן ישיר בנסים גלויים; אבל בארץ ישראל ה' מנהיג את עם ישראל באופן עקיף, על ידי מלאך, כדי לתת מקום להשתתפות האנושית של בני ישראל בהנהגה; זה מתאים גם להבדל בין דברי ה' למשה בסנה לבין דברי המלאך ליהושע - ראו של נעליך לעומת של נעלך .

• אולם, לפי הפשט קשה לקשר בין שני המלאכים, שהרי הראשון נקרא תמיד " מלאך ", השני נקרא רק " איש " או " שר צבא ה' "; אילו הכותב היה רוצה לקשר ביניהם, הוא היה משתמש במילים דומות.

4. וחכמי בבל (תלמוד בבלי מגילה ג., עירובין סג:) דרשו שהמלאך בא להוכיח את יהושע על כך שבזמן המצור על יריחו לא הקריבו את קרבן התמיד ולא עסקו בתורה, והמילים " עתה באתי " מדגישות שהחטא העיקרי הוא השני - שלא עסקו בתורה. נראה שחכמי ארץ ישראל אחזו בגישה "ציונית" של השתתפות אנושית פעילה במעשי ה', וחכמי בבל אחזו בגישה "חרדית" של התעסקות בעיקר בלימוד תורה וקרבנות (אך ראו הסבר אחר על מדרש זה ) .

• אולם, בכל הפרשה, וגם בדברי המלאך, אין שום זכר לביטול תורה או לביטול קרבנות, ולא זכיתי להבין מניין הגיעו חכמי בבל לדרשה זו.