ברכות לג א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
מחזיר לו א"ל לאו ואם היית מחזיר לו מה היו עושים לך א"ל היו חותכים את ראשי בסייף א"ל והלא דברים ק"ו ומה אתה שהיית עומד לפני מלך בשר ודם שהיום כאן ומחר בקבר כך אני שהייתי עומד לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה שהוא חי וקיים לעד ולעולמי עולמים על אחת כמה וכמה מיד נתפייס אותו השר ונפטר אותו חסיד לביתו לשלום:
אאפי' נחש כרוך על עקבו לא יפסיק:
אמר רב ששת לא שנו באלא נחש אבל עקרב פוסק מיתיבי גנפל לגוב אריות אין מעידין עליו שמת נפל לחפירה מלאה נחשים ועקרבים מעידין עליו שמת שאני התם דאגב איצצא מזקי א"ר יצחק דראה שוורים פוסק דתני רב אושעיא המרחיקין משור תם חמשים אמה ומשור מועד כמלא עיניו תנא משמיה דר' מאיר ריש תורא בדקולא סליק לאגרא ושדי דרגא מתותך אמר שמואל הני מילי בשור שחור וביומי ניסן מפני שהשטן מרקד לו בין קרניו ת"ר מעשה במקום אחד שהיה ערוד והיה מזיק את הבריות באו והודיעו לו לר' חנינא בן דוסא אמר להם הראו לי את חורו הראוהו את חורו נתן עקבו על פי החור יצא ונשכו ומת אותו ערוד נטלו על כתפו והביאו לבית המדרש אמר להם ראו בני אין ערוד ממית אלא החטא ממית באותה שעה אמרו אוי לו לאדם שפגע בו ערוד ואוי לו לערוד שפגע בו ר' חנינא בן דוסא:
מתני' ומזכירין גבורות גשמים בתחיית המתים זושאלה בברכת השנים חוהבדלה בחונן הדעת ר"ע אומר אומרה ברכה רביעית בפני עצמה רבי אליעזר אומר בהודאה:
גמ' מזכירין גבורות גשמים מאי טעמא אמר רב יוסף מתוך ששקולה כתחיית המתים לפיכך קבעוה בתחיית המתים ושאלה בברכת השנים מאי טעמא אמר רב יוסף מתוך שהיא פרנסה לפיכך קבעוה בברכת פרנסה הבדלה בחונן הדעת מ"ט א"ר יוסף מתוך שהיא חכמה קבעוה בברכת חכמה ורבנן אמרי מתוך שהיא חול לפיכך קבעוה בברכת חול א"ר אמי גדולה דעה שנתנה בתחלת ברכה של חול וא"ר אמי גדולה דעה שנתנה בין שתי אותיות שנאמר (שמואל א ב, ג) כי אל דעות ה' וכל מי שאין בו דעה אסור לרחם עליו שנאמר (ישעיהו כז, יא) כי לא עם בינות הוא על כן לא ירחמנו עושהו אמר רבי אלעזר גדול מקדש שנתן בין ב' אותיות שנאמר (שמות טו, יז) פעלת ה' מקדש ה' וא"ר אלעזר כל אדם שיש בו דעה כאילו נבנה בית המקדש בימיו דעה נתנה בין שתי אותיות מקדש נתן בין שתי אותיות מתקיף לה רב אחא קרחינאה אלא מעתה גדולה נקמה שנתנה בין שתי אותיות שנאמר (תהלים צד, א) אל נקמות ה' אמר ליה אין במילתה מיהא גדולה היא והיינו דאמר עולא שתי נקמות הללו למה אחת לטובה ואחת לרעה לטובה דכתיב (דברים לג, ב) הופיע מהר פארן לרעה דכתיב אל נקמות ה' אל נקמות הופיע:
רבי עקיבא אומר אומרה ברכה רביעית כו':
א"ל רב שמן בר אבא לר' יוחנן מכדי אנשי כנסת הגדולה תקנו להם לישראל ברכות ותפלות קדושות והבדלות נחזי היכן תקון א"ל בתחלה קבעוה בתפלה העשירו קבעוה על הכוס הענו חזרו וקבעוה בתפלה והם אמרו טהמבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס איתמר נמי אמר ר' חייא בר אבא אמר רבי יוחנן אנשי כנסת הגדולה תקנו להם לישראל ברכות ותפלות קדושות והבדלות בתחלה קבעוה בתפלה העשירו קבעוה על הכוס חזרו והענו קבעוה בתפלה והם אמרו המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס איתמר נמי רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס אמר רבא ומותבינן אשמעתין יטעה ולא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים כושאלה בברכת השנים מחזירין אותו לוהבדלה בחונן הדעת אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה על הכוס לא תימא מפני שיכול לאומרה על הכוס אלא אימא מפני שאומרה על הכוס איתמר נמי אמר רבי בנימין בר יפת שאל ר' יוסי את ר' יוחנן בצידן ואמרי לה ר' שמעון בן יעקב דמן צור את ר' יוחנן ואנא שמעית המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס או לא ואמר ליה צריך שיבדיל על הכוס איבעיא להו המבדיל על הכוס מהו שיבדיל בתפילה אמר רב נחמן בר יצחק מקל וחומר מתפלה ומה תפלה דעיקר תקנתא היא אמרי המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס המבדיל על הכוס דלאו עיקר תקנתא היא לא כ"ש תני ר' אחא אריכא קמיה דרב חיננא המבדיל בתפלה משובח יותר ממי שיבדיל על הכוס ואם הבדיל בזו ובזו ינוחו לו ברכות על ראשו הא גופא קשיא אמרת המבדיל בתפלה משובח יותר ממי שיבדיל על הכוס אלמא תפלה לחודה סגי והדר תני אם הבדיל בזו ובזו ינוחו לו ברכות על ראשו וכיון דנפיק ליה בחדא אפטר והויא ברכה שאינה צריכה ואמר רב ואיתימא ר"ל ואמרי לה ר' יוחנן ור"ל דאמרי תרוייהו נכל המברך ברכה שאינה צריכה עובר משום (שמות כ, ו) לא תשא אלא אימא הכי אם הבדיל בזו ולא הבדיל בזו ינוחו לו ברכות על ראשו בעא מיניה רב חסדא מרב ששת טעה בזו ובזו מהו אמר ליה סטעה בזו ובזו חוזר לראש
רש"י
עריכה
אבל עקרב פוסק - ונוטלו לפי שהעקרב מסוכן לעקוץ יותר משנחש מוכן לישוך:
אין מעידין עליו - לומר לאשתו מת בעליך להתירה לינשא פעמים שאין האריות רעבים ואין אוכלין אותו:
נחשים ועקרבים - או זה או זה מעידים עליו שמת אלמא מועד הנחש לישוך:
אגב איצצא - כשנפל עליהם ודחקם הזיקוהו:
שור תם - שלא נגח אדם:
מועד - שנגח ג' פעמים:
בדקולא - סל שתולין בו תבן בראשו ואוכל:
ושדי דרגא - לאו דוקא אלא כלומר הזהר ממנו הרבה:
ביומי ניסן - מתוך שעברו ימי הסתיו שהארץ יבשה ועכשיו רואה אותה מלאה דשאים זחה דעתו עליו ונכנס בו יצר הרע:
ערוד - מן הנחש והצב בא שנזקקין זה עם זה ויוצא משניהם ערוד:
את חורו - שהוא יוצא משם:
ומת הערוד - מצאתי בה"ג אמרי במערבא כשהערוד נושך את האדם אם הערוד קודם למים מת האדם ואם האדם קודם למים מת הערוד ונעשה נס לר' חנינא ונקבע מעין מתחת עקבו:
מתני' מזכירין גבורות גשמים - משיב הרוח שאינו לשון בקשה אלא לשון הזכרה ושבח:
ושואלין - ותן טל ומטר לשון בקשה:
והבדלה בחונן הדעת - במוצאי שבת אתה חוננתנו:
גמ' מתוך שהיא חכמה - החכם יודע להבדיל בין קדש לחול ובין טמא לטהור:
בין שתי אותיות - בין שתי הזכרות:
במילתה מיהא גדולה היא - במקום שצריכה נקמה דבר גדול הוא:
שתי נקמות הללו למה - אחת לרעה להנקם מן העכו"ם שלא קבלו את התורה:
ואחת לטובה - כדאמרינן בבב"ק (דף לח.) מפארן הופיע והפקיר ממונן לישראל שור של ישראל שנגח שור של עכו"ם פטור:
הופיע - גלה והפקיר כשלא קבלו את התורה:
העשירו - לקנות יין:
קבעוה על הכוס - ואז נשתכח תקנת עזרא וכשחזרו והענו קבעוה בתפלה ונחלקו היאך יאמרוה:
בתחלה - כשעלו מן הגולה והיו דחוקים:
קדושות - קדוש היום:
מפני שיכול - משמע אם ירצה שלא לחזור ולהתפלל הא אם אמרה בתפלה א"צ לאומרה על הכוס:
ואנא שמעית - אני שמעתי:
חוזר לראש - לתפלה ולכוס:
תוספות
עריכה
אבל עקרב פוסק. בירושלמי קאמר דאם היה נחש מרתיע לבא כנגדו פוסק לפי שבא כנגדו בכעס מתכוין להזיקו ומיהו לא מצינו אם פסק שיחזור לראש מדלא קאמר ואם פסק חוזר לראש אבל לתחלת ברכה מיהא יחזור ואם טעה בג' ראשונות או בג' אחרונות חוזר לתחלת הג' באבות בראשונות ובעבודה באחרונות כדאמרינן לקמן בפרקין (דף לד.):
עין משפט ונר מצוה
עריכהמתוך: עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק ה (עריכה)
ל א ב מיי' פ"ו מהל' תפלה הלכה ט', (סמ"ג עשין יט), טור ושו"ע או"ח סי' ק"ד סעיף ג':
לא ג מיי' פי"ג מהל' גירושין הלכה י"ז, (סמג לאוין ל), טור ושו"ע אה"ע סי' י"ז סעיף כ"ט:
לב ד ה (מיי' פ"ו מהל' תפלה , סמ"ג עשין יט), טור ושו"ע או"ח סי' ק"ד סעיף ד':
לג ו מיי' פ"ב מהל' תפלה הלכה ט"ו, סמג שם, טור ושו"ע או"ח סי' קי"ד סעיף א':
לד ז מיי' פ"ב מהל' תפלה הלכה ט"ו, סמג שם, טור ושו"ע או"ח סי' קי"ז סעיף א':
לה ח ט מיי' פ"ב מהל' תפלה הלכה ד' יב, סמג שם, טור ושו"ע או"ח סי' רצ"ד סעיף א':
לו י מיי' פ"י מהל' תפלה הלכה ח', סמג שם, טור ושו"ע או"ח סי' קי"ד סעיף ה':
לז כ מיי' פ"י מהל' תפלה הלכה ט', סמג שם, טור ושו"ע או"ח סי' קי"ז סעיף ד':
לח ל מיי' פ"י מהל' תפלה הלכה י"ד, סמג שם, טור ושו"ע או"ח סי' רצ"ד סעיף א':
לט מ טור או"ח שם:
מ נ מיי' פ"א מהל' ברכות הלכה ט"ו, סמ"ג עשין כז, טור ושו"ע או"ח סי' ר"ו סעיף ו', ובטור ושו"ע או"ח סי' רט"ו סעיף ד' [ רב אלפס לקמן פ"ח ]:
מא ס טור ושו"ע או"ח סי' רצ"ד סעיף א':
ראשונים נוספים
אפי' נחש כרוך על עקבו לא יפסיק אמר רב ששת לא שנו אלא נחש אבל עקרב פוסק. בתלמוד ארץ ישראל פירשו טעמא דמלתא ואמרי הא עקרב מפסיק למה משום דמחיא וחזרה ומחיא:
באותה שעה אמרו אוי לו לאדם שפגע בו ערוד ואוי לו לערוד שפגע בו ר' חנינא בן דוסא. פירשו עוד בתלמוד ארץ ישראל ואמרו מאי עיסקא דהדין חברברה אלא כד הוא נכית לבר נשא אין בר נשא קדים למיא חברברה מיית ואין חברברה קדים למיא בר נשא מיית אמרון ליה תלמידוי רבי ולא הרגשתה יבא עלי ממה שהיה לבי מכוון בתפלתי לא הרגשתי אמר ר' יצחק בן אלעזר ברא לו הקב"ה מעיין מתחת כפות רגליו לקיים מה שנאמר (תהילים קמה יט) רצון יראיו יעשה:
מזכירין גבורות גשמים בתחיית המתים. פירשו בתלמוד ארץ ישראל כשם שתחיי' המתים חיים לעולם כך ירידת גשמים חיים לעולם ר' חייא בר אבא שמע ליה מן הדא קרייה (הושע ו ג) יחיינו מיומים ונדעה נרדפה לדעת את ה' ויבא כגשם לנו ובבראשית רבה דר' הושעיא (פרשה יג) ר' חייא בר אבא אמר שקולה כנגד תחיית המתים ר' אבא בריה דר' חייא בר אבא אף חכמים קבעו אותה בתחיית המתים בזו יד ובזו יד בזו פתיחה ובזו פתיחה בזו יד (יחזקאל לז א) היתה עלי יד ה' ובזו יד (תהילים קמה טז) פותח את ידך בזו פתיחה (יחזקאל לז א) הנני פותח את קברותיכם ר' יודן בשם ר' אלעזר בר אבינה בזו שירה ובזו שירה בזו שירה (ישעיהו מב יא) ירונו יושבי סלע ובזו שירה (תהלים סה) יתרועעו אף ישירו:
אמר רב יוסף לא שנו אלא נחש אבל עקרב פוסק: ירושלמי: "למה דהוא מחייה וחזר ומחייה. לא אמרו אלא כרוך אבל אם היה מרתיע ובא כנגדו הרי מסדיר מלפניו שלא יפסיק תפלתו. תני היה עומד ומתפלל באיסרטיא ופלטיא(?)- הרי זה מעביר מפני החמור ומפני הקרון ובלבד שלא יפסיק את תפלתו", ע"כ בירושלמי. והיכא שפסק מפני העקרב או מפני מלך ממלכי האומות, כשהוא חוזר- אם שהה כדי לגמור את כולה נראה שהוא חוזר לראש לפי מה שפסק הרב אלפסי ז"ל בפרק מי שמתו. אבל לפי מה שכתב הראב"ד ז"ל דבתפלה נמי אינו חוזר לראש אלא בגברא דחויא כההיא דמים שותתין לו על ברכיו דלעיל (כב:), הכי נמי כיון דלאו גברא דחויא הוא אינו חוזר אלא למקום שפסק; ואפילו באמצע ברכה בק"ש בפוסק באמצע ברכות לשאול מפני היראה ולהשיב מפני הכבוד שאינו חוזר לראש הברכה אלא למקום שפסק, כנ"ל. ותמהני על התוספותת שכתבו שחוזר לראש הברכה.
טעה ולא הזכיר גבורת גשמים בתחיית המתים ושאלה בברכת השנים מחזירין אותו. הבדלה בחונן הדעת אין מחזירין אותו: והאי "אין מחזירין" דקאמר, לא שנא סיים קודם שנזכר ולא שנא לאחר שסיים חונן הדעת, דכל שלא הזכיר במקומה ועבר- אין מחזירין אותו. אבל רב סעדיה גאון ורב שמואל הנגיד ז"ל אמרו דדוקא בשלא נזכר עד שסיים בתפלתו אבל נזכר בתפלתו- חוזר לראש. וכתב הנגיד ז"ל טעם הדבר לפום דקיימא לן דאמצעיות חוזר למקום שטעה. -ואינו נכון; דאי איתא, אפילו לאחר תפלה נמי יחזור לראש, כאילו טעה באמצעיות וסיים תפלתו שחוזר ומתפלל!?
אלא אימא הואיל ואומרה על הכוס: וכתב רב סעדיה גאון ז"ל שאם אין לו כוס- חוזר ומתפלל. קשיא לי היאך הוא חוזר בגשמים ובהבדלה בשטעה בזו ובזו? ואם כן מעיקרא כשקבעוה בתפלה לבד (?) [?]. והלא כלל אמרו בברייתא "כל שאין בו קרבן מוסף: טעה- אין מחזירין אותו". וליתיה, דלא שנו אלא בהזכרת המאורע כגון חנוכה ופורים ותעניות של מעמדות אבל בגבורות גשמים ושאלה - ברכות קבועות הן וצריך הוא לאומרן על כרחו כמו שהתקינו לומר כל שאר התפלה. והוא הדין להבדלה; תקנה קבועה היתה עד שקובעה על הכוס כקידוש. אבל הזכרת המאורע של חנוכה ופורים אין הזכרתן קבועה אלא שכיון שהוא מתפלל התקינו להזכיר בתוך תפלתו לכתחלה. ותדע, שלא נתקן בהן כוס ולא תפלה נוספת להזכרת המאורע. וכיון שכן, כל שהוא מתפלל כולל המאורע בתפלתו, הא נתפלל וטעה אין מחזירין אותו. אבל ראש חדש וחולו של מועד צריך הוא להזכיר המאורע על כל פנים כיון שחדשה בו תורה קרבן, עד שאנו מוסיפין לחיוב הזכרתן תפלה נוספת. וכיון שכן, חייב הוא להזכיר; ואם לא הזכיר- חוזר ומזכיר. וכדי לחלק ביניהן הזכירה אותן התוספתא גבי הדדי דתניא התם "לא הזכיר גבורת גשמים בתחיית המתים ולא שאלה בברכת השנים ומחזירין אותו. אם לא אמר הבדלה בחונן הדעת- אומרה על הכוס, ואם לא אמר מחזירין אותו. רבי יוסי אומר אף מי שלא הזכיר ברית בשל ארץ מחזירין אותו. כל שאין בו מוסף כמו חנוכה ופורים וכולי ואם לא אמר מעין המאורע אין מחזירין אותו. וכל שיש בו מוסף כגון ר"ח וחולו של מועד ומנחה וכולי ואם לא אמר מחזירין אותו".
ומה תפלה דעיקר תקנתא היא אמרת המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס: וקשה לי, אדרבה, משמע דכוס הוי עיקר תקנתא שהרי לכשהעשירו עקריה מתפלה וקבעוה על הכוס; ולא חזרו וקבעו בתפלה אלא משום דחזרו והענו? ויש לי לפרש דהכי קאמר: "ומה עכשיו דעיקר תקנתא בתפלה" - משום דכיון דקא חזו דקא מימנו(?) קבעוה בתפלה שלא תהא זזה משם ואפילו יחזרו ויעשירו כדי שלא תהא מטולטלת כל היום אם שמא יחזרו ויענו אלא שמע מינה שעיקרה בתפלה, דהא אין זזה מתפלה ואפילו העשירו, והרי היא זזה מכוס בשאין לו.
טעה בזו ובזו: פירוש: כגון שלא הבדיל בתפלה ואכל או עשה מלאכה קודם שהבדיל על הכוס; דכיון שטעה אפילו בכוס והוא צריך לחזור לשלם(?) הרי הוא חוזר לכסדרו. וסימן לדבר "אם בא לנפות מנפה את כולו".
נפל לגוב אריות אין מעידין עליו שמת: ויתירו אשתו להנשא:
לחפירה מלאה נחשים ועקרבים מעידין עליו שמת: או עקרבים קאמר דאי לא תיפוק ליה משום עקרבים:
שאני התם דאגב איצצא מזקי: פי' מפני שמכביד עליהם ודוחקן מזיקין אותו:
ראה שוורים פוסק: פי' באותם שוורים שלא נסתרסו קאמר שהם רעים ומזיקים, אבל אותם סריסים כעין שלנו אין צריך לפסוק דלית בהו סכנה:
מתני' מזכירין גבורות גשמים בתחיית המתים: פי' מתוך שענין גשם הוא דבר פלא ויורדין בגבורה אמר גבורות גשמים ולהכי פותחין באותה ברכה באתה גבור שכל עניני אותה ברכה נסים ותקנוה בתחיית המתים מפני שהגשם הוא כמו תחיית המתים שעל ידי כן העולם חי וניזון:
ושואלין את הגשמים בברכת השנים: מפרשינן בגמ' מתוך שהיא פרנסה קבעוה בברכת פרנסה:
והבדלה בחונן הדעת: מפרשינן בגמרא מתוך שהיא חול דהיינו הבדלה בין קודש לחול קבעוה בברכת חול דהיינו אמצעיות וקבעוה בראשונה מפני זריזין מקדימין, ואיכא דאמרי מתוך שהיא חכמה להבדיל בין קודש לחול ובין טמא לטהור קבעוה בברכת חכמה שעל ידי הדעת מכירין מעלת המנוחה ואני יודעין להבדיל בין קודש לחול:
רבי אליעזר אומר בהודאה: פי' קודם שיחתום בברכת מודים וטעמא דידיה מפני שמודה לשם שזיכה אותו להכיר ולהבדיל בין קודש לחול, ור' עקיבא אומר ברכה רביעית בפני עצמה, פי' אומרה להבדלה ברכה רביעית כלומר אחר ג' ראשונות והיינו דקרי לה רביעית:
דאמר עולא שתי הופעות אלו למה: פי' דהופיע חוזר על שתי נקמות והוו להו תרי הופעות:
אחת לטובה ואחת לרעה: כלומר אחת לטובה שהוא שילום שכר לצדיקים ואחת לרעה שהוא נקמת הרשעים:
לטובה מנין: פי' מנין שהוא לשון טובה דכתיב הופיע מהר פארן. לרעה דכתיב אל נקמו' הופיע לאבד הרשעים אלמא נקמת הרשעים טובה גדולה היא כמו שילום שכר טוב לצדיקים ולפיכך נתן בין שני שמות:
נחזי עזרא היכי תקון: פי' דבדברים שרגילין כל יום כמו אלו ליכא לאפלוגי. אמר ליה בתחלה קבעוה בתפלה העשירו והיה להם יין קבעוה על הכוס ועקרוה מן התפלה ומתוך שהיתה ברכה זו מטולטלת פעמים בתפלה פעמים בכום שכחו באיזה מקום נתקנה תחלה ונחלקו בה:
חזרו והענו קבעוה בתפלה: והם אמרו המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס, פי' היכא דאפשר ליה דאית ליה כוס אבל היכא דלית ליה פוטר עצמו בהבדלת תפלה. ומהא דאמרינן דחזרו והענו קבעוה בתפלה שמעינן דאין מבדילין על הפת דאמאי לא תקנוה על הפת דל"ל דהענו דלא הוה להו פת דא"כ במאי חיו וכן בדין דלא דמי לקידוש דקידוש מתוך שהוא בא על סעודה מקדשין על הפת מה שאין כן בהבדלה ואפילו למ"ד יש קידוש שלא במקום סעודה מכל מקום חייב אדם לאכול לכבוד שבת:
הבדלה בחונן הדעת אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה על הכוס: אלמא דבחדא מינייהו סגיא דהכי משמע לישנא. אימא הואיל ואומרה על הכוס. וכן הלכתא. וכתב רבינו סעדיה גאון ז"ל שאם אין לו כוס חוזר ומתפלל:
כוס דלאו עיקר תקנתא לא כש"כ: ואע"ג דכוס חשיב טפי כדמשמע לעיל דעקרוה מן התפלה כשהעשירו וקבעוה על הכוס מ"מ עיקר תקנתא בתפלה הואי:
כל המברך ברכה שאינה צריכה עובר משום לא תשא וכו': פי' מדרבנן קאמר ואסמכתא בעלמא הוא והכי משמע ממאי דאמרי' לעיל בפ' מי שמתו ספק אמר או"י ספק לא אמר חוזר ואומר אמת ויציב מ"ט אמת ויציב מדאורייתא ואי אמרת ברכה שאינה צריכה אסורה מדאורייתא הרי מכניס עצמו בספק איסורא דאורייתא ועדיף ליה דלא לימא כלל בספק לו שאינו אלא שב ואל תעשה מלעבור בספק לאו דאורייתא אלא ודאי מדרבנן הוא וטוב לו שיוציא עצמו מספק דאורייתא אף על פי שעובר בספק איסורא דרבנן:
אבל עקרב פוסק. בירושלמי קאמר אם היה [מרתיע] נחש ובא כנגדו, פוסק, לפי שבא בכעס כנגדו ומתכוין להזיקו. ואם פסק, חוזר לתחלת הברכה שפסק בה. ואם פסק בג' ראשונות חוזר לראש, בג' אחרונות חוזר לעבודה.
מתני'. מזכירין גבורות גשמים. בריש תענית קא דייקי, מאי גבורות גשמים. א"ר יוחנן, שיורדין בגבורה. וראוי היה שרב אשי יקבע ההיא מימרא אמתניתין דהכא, דמסתמא ברכות נסדרה קודם תענית שהיא מסדר זרעים, שנאמר והיה אמונת עתך חוסן. אלא שאותה משנה עיקרה בתענית, לפיכך קבעה שמה.
כי אל דעות ה'. בירושלמי קאמר, איכא דשמעי' לה מהכא, אז תבין יראת ה' ודעת אלהים תמצא. והכי נמי הוה מצי למימר, גדולה תחנה, שנאמר {תהלים ו', ה'} תחנתי ה' תפלתי יקח.
אלא אימא הואיל ואומרה על הכוס. פסק רב סעדיה גאון, שאם אין לו כוס חוזר ומתפלל.
טעה בזו ובזו מאי. תימ[ה] לי מאי בזו ובזו, והלא להבדיל יש לו שהות [עד] אחר ג' ימים אחר השבת. ונראה לפרש, כגון שאכל ועשה מלאכה קודם שהבדיל על הכוס. וי"מ, ביום טוב שחל להיות במוצאי שבת ולא אמר ותודיענו בתפלה, ועל הכוס אחר קדוש לא אמר הבדלה. ותירוץ זה לא שייך למה שאמרתי, דמאי נפקא מנה אם לא אמר הבדלה עם הקדוש, עדיין הוא יכול להבדיל. אלא משום ששתה.
מתוך: מאירי על הש"ס/ברכות/פרק ה (עריכה)
נחש כרוך לא שנו אלא כרוך הא מרתיע ובא כנגדו הרי זה מסרט מלפניו ר"ל מצדד ובלבד שלא יפסיק את תפלתו ר"ל שלא יסיח, היה מתפלל באסרטיא ופלטיא הרי זה מעביר מפני החמור ומפני הקרון ובלבד שלא יפסיק את תפלתו ר"ל שלא ישיח, וכל שפסק ושהה כדי לגמור את כלה, להיכן הוא חוזר כבר ביארנו את דינה בפרק ג' שלדעת גדולי הפוסקים חוזר לראש ולדעת גדולי המפרשים הואיל וגברא חזיא הוא חוזר למקום שפסק אף באמצע ברכה, ובתוספות כתבו לראש הברכה בכלם ומכל מקום לק"ש כשפוסק באמצע אינו חוזר לראש פרשה אבל בזו עשאוה כשליח צבור שטעה ומנו אחר תחתיו שמתחיל בראש הברכה שטעה בה האחר:
זה שאמרו כאן בעדות אשה להשיאה שאם נפל לגוב אריות אין מעידים עליו לחפירת נחשים ועקרבים מעידים עליו, כבר פירשנו באחרון של יבמות [קכ"א ע"א] של שהמקים רחב להם בזו ובזו אין מעידים עליו וכל שהמקום צר להם עד שהוא נופל עליהם בזו ובזו מעידים עליו, אלא שמן הסתם אריות עומדים במקום רחב ולפיכך החליטו לומר אין מעידים עליו ונחשים ועקרבים עומדים במקום צר ולפיכך החליטו לומר בהן מעידים עליו:
המשנה השנית מזכירים גבורות גשמים וכו', בא להודיע עכשיו היאך ראוי להזכיר בתפלה כל ענין וענין במקומו הראוי לו ואמר שהזכרת גשמים ר"ל מוריד הגשם הותקנה להזכיר בברכת תחיית המתים ר"ל אתה גבור מפני שהגשמים מחיים את הזרעים ואת הצמחים שכבר מתו ויבשו והיבש נקרא בלשון תלמוד מת כמו שאמרו בתלמוד המערב לולב היבש פסול על שם לא המתים יהללו יה.
ושאלה ר"ל ותן טל ומטר לא הותקנה אלא בברכת השנים הואיל וצורך פרנסה הם.
והבדלה בחונן הדעת הואיל ולהבדיל בין שבת לחול היא באה מקומה בברכה של חול, ור' עקיבא אומר אומרה ברכה רביעית בפני עצמה ואינה כוללה באתה חונן שהיה ר' עקיבא סבור שאין להבדלה שום שייכות עם ברכת הדעת שיהיו כוללים אותה עמה, ולרבנן הואיל והיא ברכת חכמה ר"ל שכחמתו של אדם היא שמביאתו להפריש להבחין ביניהם קבועה בברכת חכמה, ר' אליעזר אומר בהודאה במקום הודאת הנסים שאנו צריכים להודות על שנתן לנו את השבת והלכה כתנא קמא, ואם טעה ולא הזכירם כבר ביארנו את דינם בפרק תפלת השחר:
זהו ביאור המשנה ודברים שבאו עליה בגמ' אלו הן אנשי כנסת הגדולה והם עזרא ובית דינו תקנו להם לישראל ברכות ותפלות קדושות והבדלות ר"ל מטבע הברכות וסדורן מתוך שנתדלדלו ונטלטלו נשתנו במנהגיהם ונשתבשו בקצת הדברים בענין סדורם והוא שנחלקו אחר כן חכמי ישראל בכך, והבדלה קבעוה תחלה בתפלה וכשהעשירו קבעוה על הכוס וחזרו והענו קבעוה בתפלה ותקנו כל שיש לו כוס יבדיל בתפלה ובכוס, כלל הדברים מעתה מבדילים בכל מוצאי שבת בתפלה וכוללה בברכת אתה חונן אם הוא מוצאי שבת לחול ואם הוא מוצאי שבת לי"ט כולל הבדלה באתה בחרתנו בנוסח ותודיענו ואע"פ שהבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס קודם שיתפלל מבדיל בתפלה על הדרך שמקדשים בשבת בתפלה ובכוס, ומה שאמרו אמרינן המבדיל בין קודש לחול ואפכינן סלתי דמשמע שאינה טעונה כוס לא נאמרה אלא לענין מלאכה הא לאכילה ושתיה טעונה כוס:
התפלל וטעה ולא הזכיר בה הבדלה אינו חוזר אלא סומך על של כוס אלא שאם חזר והתפלל אף בתורת חובה אין כאן ברכה לבטלה הואיל וכך נתקנה ואם אין לו כוס חוזר ומתפלל:
הבדיל בתפלה וטעה בשל כוס ר"ל ששתה ולא הבדיל חוזר ומבדיל על הכוס שאע"פ שטעם מבדיל:
טעה בזו ובזו ר"ל שהתפלל ולא הבדיל ואכל ושתה ולא הבדיל חוזר לשתיהם ר"ל שחוזר ומתפלל ומבדיל בה וחוזר ומבדיל על הכוס ואע"פ שאם לא הבדיל בתפלה היה יוצא בשל כוס עכשיו שטעה בשתיהן חוזר לשתיהן, וגדולי המפרשים נותנים סימן לדבר אם בא לנפות מנפה את כלו, ומכל מקום יש מפרשים שבזו אינו חוזר אלא לשל כוס שהרי טעם מבדיל, וטעה בזו ובזו הכל נאמר על התפלה והם סוברים שאם טעה ולא הזכיר הבדלה בחונן הדעת ונזכר בתוך התפלה זוכרה בהודאה שכדאי הוא ר' אליעזר לסמוך עליו בשעת שכחה ואם שכחה בשתיהם הואיל ולא סיים או שלא עקר את רגליו אינו סומך על של כוס אלא חוזר לראש, ויש מפרשים לאתה חונן ואף בזו יש חולקים לומר שאף בזו סומך על הכוס וחוזר ומבדיל על הכוס ואע"פ שטעם, ומפרשים טעה בזו ובזו שהתפלל ושכח ונזכר וסמך על של כוס ונמצא שאין לו כוס, וענין השאלה מי אמרינן הואיל ואין לו כוס חוזר ומתפלל או דלמא הואיל ואידחי על סמך הכוס ונמצא שאין לו אדחי, ומסיק ליה דחוזר לראש ר"ל שחוזר ומתפלל, ומכל מקום יש מי שכתב שכל שלא הזכירה בחונן הדעת אינו מזכירה עוד כלל אלא שסומך על הכוס אלא שאם אין לו כוס נראה שאומרה בעבודה ואינו צריך להפסיק ולחזור:
לא הבדיל בלילה התבאר באחרון של פסחים [ק"ו ע"א] שמבדיל והולך עד יום ד' אבל אינו מברך על האור וכן אין המנהג לברך על הבשמים, וכן נראה לי כמי שאין לו כוס וטעה בתפלתו עד יום ד', ובתלמוד המערב פירשו בהבדלה שאחד מברך וכלן יוצאין כשאר ברכות אלא שכל העונים אמן צריכין ליתן עיניהם בכוס ובנר:
מתוך: שיטה מקובצת על הש"ס/ברכות/פרק ה (עריכה)
נפל לגוב אריות אין מעידין עליו שמת - ויתירו אשתו להנשא:
לחפירה מלאה נחשים ועקרבים מעידין עליו שמת - או עקרבים קאמר דאי לא תיפוק ליה משום עקרבים:
שאני התם דאגב איצצא מזקי - פירוש מפני שמכביד עליהם ודוחקן מזיקין אותו:
ראה שוורים פוסק - פירוש באותם שוורים שלא נסתרסו קאמר שהם רעים ומזיקים. אבל אותם סריסים כעין שלנו אין צריך לפסוק דלית בהו סכנה:
מתני' מזכירין גבורות גשמים בתחיית המתים - פירוש מתוך שענין גשם הוא דבר פלא ויורדין בגבורה אמר גבורות גשמים. ולהכי פותחין באותה ברכה באתה גבור שכל עניני אותה ברכה נסים. ותקנוה בתחיית המתים מפני שהגשם הוא כמו תחיית המתים שעל ידי כן העולם חי וניזון:
ושואלין את הגשמים בברכת השנים - מפרשינן בגמרא מתוך שהיא פרנסה קבעוה בברכת פרנסה:
והבדלה בחונן הדעת - מפרשינן בגמרא מתוך שהיא חול דהיינו הבדלה בין קודש לחול קבעוה בברכת חול דהיינו אמצעיות. וקבעוה בראשונה מפני זריזין מקדימין. ואיכא דאמרי מתוך שהיא חכמה להבדיל בין קודש לחול ובין טמא לטהור קבעוה בברכת חכמה שעל ידי הדעת מכירין מעלת המנוחה ואנו יודעין להבדיל בין קודש לחול:
ור' עקיבא אומר ברכה רביעית בפני עצמה - פירוש אומרה להבדלה ברכה רביעית כלומר אחר שלוש ראשונות והיינו דקרי לה רביעית:
רבי אליעזר אומר בהודאה - פירוש קודם שיחתום בברכת מודים. וטעמא דידיה מפני שמודה לשם שזיכה אותו להכיר ולהבדיל בין קודש לחול:
דאמר עולא שתי הופעות אלו למה - פירוש דהופיע חוזר על שתי נקמות והוו להו תרי הופעות:
אחת לטובה ואחת לרעה - כלומר אחת לטובה שהוא שילום שכר לצדיקים ואחת לרעה שהוא נקמת הרשעים:
לטובה מנין - פירוש מנין שהוא לשון טובה דכתיב הופיע מהר פארן:
לרעה דכתיב אל נקמות הופיע - לאבד הרשעים אלמא נקמת הרשעים טובה גדולה היא כמו שילום שכר טוב לצדיקים ולפיכך נתן בין שני שמות:
נחזי עזרא היכי תקון - פירוש דבדברים שרגילין כל יום כמו אלו ליכא לאפלוגי:
אמר ליה בתחלה קבעוה בתפלה - העשירו והיה להם יין קבעוה על הכוס ועקרוה מן התפלה. ומתוך שהיתה ברכה זו מטולטלת פעמים בתפלה פעמים בכוס שכחו באיזה מקום נתקנה תחלה ונחלקו בה:
חזרו והענו קבעוה בתפלה. והם אמרו המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס - פירוש היכא דאפשר ליה דאית ליה כוס אבל היכא דלית ליה פוטר עצמו בהבדלת תפלה. ומהא דאמרינן דחזרו והענו קבעוה בתפלה שמעינן דאין מבדילין על הפת דאמאי לא תקנוה על הפת דליכא למימר דהענו דלא הוה להו פת דאם כן במאי חיו. וכן בדין דלא דמי לקידוש דקידוש מתוך שהוא בא על סעודה מקדשין על הפת מה שאין כן בהבדלה. ואפילו למאן דאמר יש קידוש שלא במקום סעודה מכל מקום חייב אדם לאכול לכבוד שבת:
הבדלה בחונן הדעת אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה על הכוס - אלמא דבחדא מינייהו סגיא דהכי משמע לישנא:
אימא הואיל ואומרה על הכוס - וכן הלכתא. וכתב רבינו סעדיה גאון ז"ל שאם אין לו כוס חוזר ומתפלל:
כוס דלאו עיקר תקנתא לא כל שכן - ואף על גב דכוס חשיב טפי כדמשמע לעיל דעקרוה מן התפלה כשהעשירו וקבעוה על הכוס מכל מקום עיקר תקנתא בתפלה הואי:
כל המברך ברכה שאינה צריכה עובר משום לא תשא וכו' - פירוש מדרבנן קאמר ואסמכתא בעלמא הוא. והכי משמע ממאי דאמרינן לעיל בפרק מי שמתו ספק אמר אמת ויציב ספק לא אמר חוזר ואומר אמת ויציב מאי טעמא אמת ויציב מדאורייתא. ואי אמרת ברכה שאינה צריכה אסורה מדאורייתא הרי מכניס עצמו בספק איסורא דאורייתא ועדיף ליה דלא לימא כלל בספק לו שאינו אלא שב ואל תעשה מלעבור בספק לאו דאורייתא. אלא ודאי מדרבנן הוא וטוב לו שיוציא עצמו מספק דאורייתא אף על פי שעובר בספק איסורא דרבנן:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה