רש"י מנוקד על המקרא/ספר במדבר/יג
(ב) שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים – לָמָּה נִסְמְכָה פָּרָשַׁת מְרַגְּלִים לְפָרָשַׁת מִרְיָם? לְפִי שֶׁלָּקְתָה עַל עִסְקֵי דִּבָּה, שֶׁדִּבְּרָה בְּאָחִיהָ, וּרְשָׁעִים הַלָּלוּ רָאוּ וְלֹא לָקְחוּ מוּסָר (תנחומא ה).
שְׁלַח לְךָ – לְדַעְתְּךָ: אֲנִי אֵינִי מְצַוֶּה לְךָ; אִם תִּרְצֶה – שְׁלַח. לְפִי שֶׁבָּאוּ יִשְׂרָאֵל וְאָמְרוּ: "נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ" (דברים א,כב), כְּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר: "וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כֻּלְּכֶם" וְגוֹמֵר (שם). וּמֹשֶׁה נִמְלַךְ בַּשְּׁכִינָה. אָמַר: אֲנִי אָמַרְתִּי לָהֶם שֶׁהִיא טוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "אַעֲלֶה אֶתְכֶם מֵעֳנִי מִצְרַיִם" וְגוֹמֵר (שמות ג,יז); חַיֵּיהֶם שֶׁאֲנִי נוֹתֵן לָהֶם מָקוֹם לִטְעוֹת בְּדִבְרֵי הַמְרַגְּלִים, לְמַעַן לֹא יִירָשׁוּהָ (תנחומא שם; סוטה ל"ד ע"ב).
(ג) עַל פִּי ה' – בִּרְשׁוּתוֹ, שֶׁלֹּא עִכֵּב עַל יָדוֹ.
כֻּלָּם אֲנָשִׁים – כָּל "אֲנָשִׁים" שֶׁבַּמִּקְרָא – לְשׁוֹן חֲשִׁיבוּת; וְאוֹתָהּ שָׁעָה כְּשֵׁרִים הָיוּ (תנחומא ד).
(טז) וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ וְגוֹמֵר – הִתְפַּלֵּל עָלָיו: יָהּ יוֹשִׁיעֲךָ מֵעֲצַת מְרַגְּלִים (תנחומא ו; סוטה ל"ד ע"ב).
(יז) עֲלוּ זֶה בַּנֶּגֶב – הוּא הָיָה הַפְּסֹלֶת שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל; שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ הַתַּגָּרִים, מַרְאִים אֶת הַפְּסֹלֶת תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ מַרְאִים אֶת הַשֶּׁבַח (תנחומא ו).
(יח) אֶת הָאֶרֶץ מַה הִוא – יֵשׁ אֶרֶץ מְגַדֶּלֶת גִּבּוֹרִים, וְיֵשׁ אֶרֶץ מְגַדֶּלֶת חַלָּשִׁים; יֵשׁ מְגַדֶּלֶת אוּכְלוּסִין, וְיֵשׁ מְמַעֶטֶת אוּכְלוּסִין (תנחומא ו).
הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה – סִימָן מָסַר לָהֶם: אִם בִּפְרָזִים יוֹשְׁבִין – חֲזָקִים הֵם, שֶׁסּוֹמְכִין עַל גְּבוּרָתָם; וְאִם בֶּעָרִים בְּצוּרוֹת הֵם יוֹשְׁבִין, חַלָּשִׁים הֵם (שם).
(יט) הַבְּמַחֲנִים – תַּרְגּוּמוֹ: "הַבְּפַצְחִין"; כְּרַכִּין פְּצוּחִין וּפְתוּחִין מֵאֵין חוֹמָה.
הֲטוֹבָה הִוא – בְּמַעֲיָנוֹת וּתְהוֹמוֹת טוֹבִים וּבְרִיאִים.
(כ) הֲיֶשׁ בָּהּ עֵץ – אִם יֵשׁ בָּהֶם אָדָם כָּשֵׁר שֶׁיָּגֵן עֲלֵיהֶם בִּזְכוּתוֹ (ב"ב ט"ו ע"א).
בִּכּוּרֵי עֲנָבִים – יָמִים שֶׁהָעֲנָבִים מִתְבַּשְּׁלִין בְּבִכּוּר.
(כא) מִמִּדְבַּר צִן עַד רְחֹב לְבֹא חֲמָת – הָלְכוּ בִּגְבוּלֶיהָ בָּאֹרֶךְ וּבָרֹחַב כְּמִין 'גַּאם'[1]: הָלְכוּ רוּחַ גְּבוּל דְּרוֹמִי מִמִּקְצוֹעַ מִזְרָח עַד מִקְצוֹעַ מַעֲרָב, כְּמוֹ שֶׁצִּוָּה מֹשֶׁה: "עֲלוּ זֶה בַּנֶּגֶב" (לעיל פסוק יז); דֶּרֶךְ גְּבוּל [שְׂפַת דְּרוֹמִית שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְכוּ. וְהוּא מִמִּדְבַּר צִן, שֶׁהוּא בְּמִקְצוֹעַ] דְּרוֹמִית מִזְרָחִית, עַד הַיָּם, שֶׁהַיָּם הוּא גְּבוּל מַעֲרָבִי. וּמִשָּׁם חָזְרוּ וְהָלְכוּ כָּל גְּבוּל מַעֲרָבִי עַל שְׂפַת הַיָּם עַד לְבֹא חֲמָת, שֶׁהוּא אֵצֶל הֹר הָהָר בְּמִקְצוֹעַ מַעֲרָבִית צְפוֹנִית, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בִּגְבוּלוֹת הָאָרֶץ בְּפָרָשַׁת 'אֵלֶּה מַסְעֵי' (במדבר לד,ז).
(כב) וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן – כָּלֵב לְבַדּוֹ הָלַךְ שָׁם; וְנִשְׁתַּטֵּחַ עַל קִבְרֵי אָבוֹת, שֶׁלֹּא יְהֵא נִסָּת לַחֲבֵרָיו לִהְיוֹת בַּעֲצָתָם. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "וְלוֹ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר דָּרַךְ בָּהּ" (דברים א,לו), וּכְתִיב: "וַיִּתְּנוּ לְכָלֵב אֶת חֶבְרוֹן" (שופטים א,כ; סוטה ל"ד ע"ב).
שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנְתָה – אֶפְשָׁר שֶׁבָּנָה חָם אֶת חֶבְרוֹן לִכְנַעַן בְּנוֹ הַקָּטָן קֹדֶם שֶׁיִּבְנֶה אֶת צֹעַן לְמִצְרַיִם בְּנוֹ הַגָּדוֹל? אֶלָּא שֶׁהָיְתָה מְבֻנָּה בְּכָל טוּב עַל אֶחָד מִשִּׁבְעָה בְּצֹעַן. וּבָא לְהוֹדִיעֲךָ שִׁבְחָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁאֵין לְךָ טְרָשִׁין בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יוֹתֵר מֵחֶבְרוֹן; לְפִיכָךְ הִקְצוּהָ לְקִבְרוֹת מֵתִים. וְאֵין לְךָ מְעֻלָּה בְּכָל הָאֲרָצוֹת כְּמִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: "כְּגַן ה' כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם" (בראשית יג,י). וְצֹעַן הִיא הַמְּעֻלָּה שֶׁבְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, שֶׁשָּׁם מוֹשַׁב הַמְּלָכִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי הָיוּ בְצֹעַן שָֹרָיו" (ישעיהו ל,ד). וְהָיְתָה חֶבְרוֹן טוֹבָה מִמֶּנָּה שִׁבְעָה חֲלָקִים (סוטה שם).
(כג) זְמוֹרָה – שׂוֹכַת גֶּפֶן, וְאֶשְׁכּוֹל שֶׁל עֲנָבִים תָּלוּי בָּהּ.
וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט בִּשְׁנָיִם – מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר "וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט", אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא בִּשְׁנַיִם? מַה תַּלְמוּד לוֹמַר בִּשְׁנָיִם? בִּשְׁנֵי מוֹטוֹת. הָא כֵּיצַד? שְׁמוֹנָה נָטְלוּ אֶשְׁכּוֹל, אֶחָד נָטַל תְּאֵנָה, וְאֶחָד רִמּוֹן. יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב לֹא נָטְלוּ כְּלוּם, לְפִי שֶׁכָּל עַצְמָם – לְהוֹצִיא דִּבָּה נִתְכַּוְּנוּ: כְּשֵׁם שֶׁפִּרְיָהּ מְשֻׁנֶּה, כָּךְ עַמָּה מְשֻׁנֶּה. וְאִם חָפֵץ אַתָּה לֵידַע כַּמָּה מַשּׂאוֹי אֶחָד מֵהֶם, צֵא וּלְמַד מֵאֲבָנִים שֶׁהֵקִימוּ בַּגִּלְגָּל: הֵרִימוּ לָהֶם אִישׁ אֶבֶן אַחַת [מִן הַיַּרְדֵּן] עַל שִׁכְמוֹ וֶהֱקִימוּהָ בַּגִּלְגָּל, וּשְׁקָלוּם רַבּוֹתֵינוּ, מִשְׁקַל כָּל אַחַת אַרְבָּעִים סְאָה; וּגְמִירִי, טוּנָא דְּמִדְלֵי אִינִשׁ עַל כַּתְפֵּהּ אֵינוֹ אֶלָּא שְׁלִישׁ מַשּׂאוֹי מִמַּשּׂאוֹי שֶׁמְּסַיְּעִין אוֹתוֹ לְהָרִים (סוטה ל"ד ע"א).
(כה) וַיָּשֻׁבוּ מִתּוּר הָאָרֶץ מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם – וַהֲלֹא אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה עַל אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה הִיא, וּמַהֲלַךְ אָדָם בֵּינוֹנִי עֲשָׂרָה פַּרְסָאוֹת לְיוֹם, הֲרֵי מַהֲלַךְ אַרְבָּעִים יוֹם מִן הַמִּזְרָח לַמַּעֲרָב; וְהֵם הָלְכוּ אָרְכָּהּ וְרָחְבָּהּ? אֶלָּא שֶׁגָּלוּי לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיִּגְזֹר עֲלֵיהֶם יוֹם לַשָּׁנָה, קִצֵּר לִפְנֵיהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ (תנחומא ח).
(כו) וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ – מַהוּ וַיֵּלְכוּ? לְהַקִּישׁ הֲלִיכָתָן לְבִיאָתָן: מַה בִּיאָתָן בְּעֵצָה רָעָה, אַף הֲלִיכָתָן בְּעֵצָה רָעָה (סוטה ל"ה ע"א).
וַיָּשִׁיבוּ אֹתָם דָּבָר – אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן.
(כז) זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ – כָּל דְּבַר שֶׁקֶר שֶׁאֵין אוֹמְרִים בּוֹ קְצָת אֱמֶת בִּתְחִלָּתוֹ, אֵין מִתְקַיֵּם בְּסוֹפוֹ (סוטה ל"ה ע"א).
(כח) בְּצֻרוֹת – לְשׁוֹן חֹזֶק. וְתַרְגּוּמוֹ: "כְּרִיכָן", לְשׁוֹן בִּירָנִיּוֹת עֲגֻלּוֹת; וּבִלְשׁוֹן אֲרַמִּי, "כְּרִיךְ" – עָגֹל.
(כט) עֲמָלֵק יוֹשֵׁב וְגוֹמֵר – לְפִי שֶׁנִּכְווּ בַּעֲמָלֵק כְּבָר, הִזְכִּירוּהוּ מְרַגְּלִים כְּדֵי לְיָרְאָם (תנחומא ט).
וְעַל יַד הַיַּרְדֵּן – "יַד" – כְּמַשְׁמָעוֹ: אֵצֶל הַיַּרְדֵּן, וְלֹא תּוּכְלוּ לַעֲבֹר.
(ל) וַיַּהַס כָּלֵב – הִשְׁתִּיק אֶת כֻּלָּם (תנחומא י).
אֶל מֹשֶׁה – לִשְׁמֹעַ מַה שֶּׁיְּדַבֵּר בְּמֹשֶׁה. צָוַח וְאָמַר: וְכִי זוֹ בִּלְבַד עָשָׂה לָנוּ בֶּן עַמְרָם?! הַשּׁוֹמֵעַ הָיָה סָבוּר שֶׁבָּא לְסַפֵּר בִּגְנוּתוֹ; וּמִתּוֹךְ שֶׁהָיָה בְּלִבָּם עַל מֹשֶׁה בִּשְׁבִיל דִּבְרֵי הַמְרַגְּלִים, שָׁתְקוּ כֻּלָּם לִשְׁמֹעַ גְּנוּתוֹ. אָמַר: וַהֲלֹא קָרַע לָנוּ אֶת הַיָּם, וְהוֹרִיד לָנוּ אֶת הַמָּן, וְהֵגִיז לָנוּ אֶת הַשְּׂלָו (סוטה ל"ה ע"א).
עָלֹה נַעֲלֶה – אֲפִלּוּ בַּשָּׁמַיִם, וְהוּא אוֹמֵר: עֲשׂוּ סֻלָּמוֹת וַעֲלוּ שָׁם, נַצְלִיחַ בְּכָל דְּבָרָיו (שם).
וַיַּהַס – לְשׁוֹן שְׁתִיקָה; וְכֵן: "הַס כָּל בָּשָׂר" (זכריה ב,יז); "הַס כִּי לֹא לְהַזְכִּיר" (עמוס ו,י). כֵּן דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם, הָרוֹצֶה לְשַׁתֵּק אֲגֻדַּת אֲנָשִׁים אוֹמֵר: שי"ט[2].
(לא) חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ – כִּבְיָכוֹל כְּלַפֵּי מַעְלָה אָמְרוּ (סוטה ל"ה ע"א).
(לב) אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ – בְּכָל מָקוֹם שֶׁעָבַרְנוּ, מְצָאנוּם קוֹבְרֵי מֵתִים. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָשָׂה לְטוֹבָה, כְּדֵי לְטָרְדָם בְּאֶבְלָם, וְלֹא יִתְּנוּ לֵב לְאֵלּוּ (סוטה ל"ה ע"א).
אַנְשֵׁי מִדּוֹת – גְּדוֹלִים וּגְבוֹהִים, וְצָרִיךְ לָתֵת לָהֶם מִדָּה; כְּגוֹן גָּלְיָת: "גָּבְהוֹ שֵׁשׁ אַמּוֹת וָזָרֶת" (שמ"א יז,ד). וְכֵן: "אִישׁ מָדוֹן" (שמ"ב כא,כ), "אִישׁ מִדָּה" (דה"א יא,כג).
(לג) הַנְּפִלִים – עֲנָקִים, מִבְּנֵי שַׁמְחֲזַאי וַעֲזָאֵל, שֶׁנָּפְלוּ מִן הַשָּׁמַיִם בִּימֵי דּוֹר אֱנוֹשׁ (יומא ס"ז ע"ב; ילקוט שמעוני תורה מד).
וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם – שָׁמַעְנוּ אוֹמְרִים זֶה לָזֶה: נְמָלִים[3] יֵשׁ בַּכְּרָמִים כַּאֲנָשִׁים (סוטה ל"ה ע"א).
עֲנָק – שֶׁמַּעֲנִיקִים חַמָּה בְּקוֹמָתָן (שם ל"ד ע"ב).