קטגוריה:שמות ו א

משה התלונן בטרוניה: "וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה, לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ, הֵרַע לָעָם הַזֶּה, וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ" (שמות ה כג):

1. אמרת: "וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם" (שמות ג ח) - והנה סבלם גדל.
2. אמרת: "וְשָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי, וְהִכֵּיתִי אֶת מִצְרַיִם בְּכֹל נִפְלְאֹתַי" (שמות ג כ) - והנה אתה חסר אונים להציל ולהכות.
3. אמרת: " וְשָׁמְעוּ לְקֹלֶךָ" (שמות ג יח) - והנה הם נצבים בפני מוכנים לפגוע בי (שמות ה כ).

לסיכום, משה טוען, שכאילו אלוהים לא פועל בצדק ומשפט, לא לעמו ולא לשליחו.

אלוהים היה יכול לענות ולהסביר למה בני ישראל חייבים לסבול עבדות כדי שישמחו לצאת ממצרים, אולם אלוהים מתעלם מהשאלה הקשה של משה ועונה לו: "עַתָּה תִרְאֶה".

• "עַתָּה" - עכשיו, כעת, זמן הווה או עתיד מיידי (מילוג).
• "אַתָּה" - גוף שני זכר יחיד (מילוג) - במשמעות: אתה, בחייך, במו עינייך, בעתיד הקרוב אולם לא מיד עכשיו, תראה. כמובן המילה 'תראה' בעצמה מראה שזאת פניה לגוף שני זכר יחיד.

האיות - 'עתה' או 'אתה' אינו ברור או מחייב, כי במקור הסיפור סופר ונכתב רק שנים רבות מאוחר יותר.
ניתן לחשוב שאלוהים התכוון לשני הפרושים ביחד: 'עכשיו, תוך זמן קצר, אתה תראה'.

גם בסיפור גן עדן השתמש העורך בשני הפועלים האלה: 'גרש', ו'שלח', ככתוב: "וַיְשַׁלְּחֵהוּ יְהוָה אֱלֹהִים מִגַּן עֵדֶן ... וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם" (ביאור:בראשית ג כג-כד). כלומר חלק מהעם יצא מרצונו ממצרים, וחלק יצאו רק בגלל שפרעה יגרש אותם. בסיפור אברם ושרי במצרים, נאמר רק: "וַיְצַו עָלָיו פַּרְעֹה אֲנָשִׁים, וַיְשַׁלְּחוּ אֹתוֹ וְאֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ" (ביאור:בראשית יב כ), וכאן לא היה גרוש עם איסור מוחלט לשוב.

אלוהים הודיע והסביר למשה שפרעה הקשה את עולו על בני ישראל, וזאת כדי שכשיגיע הזמן לצאת ממצרים, בעוצמה, פרעה יגרש וישלח אותם, ויכפה עליהם לצאת לחגוג לאלוהיהם בפקודת השלטון, וכך גם אלו שאולי לא רצו לצאת יהיו חייבים לצאת עם אחיהם.