קטגוריה:במדבר יג כג
נוסח המקרא
ויבאו עד נחל אשכל ויכרתו משם זמורה ואשכול ענבים אחד וישאהו במוט בשנים ומן הרמנים ומן התאנים
וַיָּבֹאוּ עַד נַחַל אֶשְׁכֹּל וַיִּכְרְתוּ מִשָּׁם זְמוֹרָה וְאֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים אֶחָד וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט בִּשְׁנָיִם וּמִן הָרִמֹּנִים וּמִן הַתְּאֵנִים.
וַיָּבֹ֜אוּ עַד־נַ֣חַל אֶשְׁכֹּ֗ל וַיִּכְרְת֨וּ מִשָּׁ֤ם זְמוֹרָה֙ וְאֶשְׁכּ֤וֹל עֲנָבִים֙ אֶחָ֔ד וַיִּשָּׂאֻ֥הוּ בַמּ֖וֹט בִּשְׁנָ֑יִם וּמִן־הָרִמֹּנִ֖ים וּמִן־הַתְּאֵנִֽים׃
וַ/יָּבֹ֜אוּ עַד־נַ֣חַל אֶשְׁכֹּ֗ל וַ/יִּכְרְת֨וּ מִ/שָּׁ֤ם זְמוֹרָה֙ וְ/אֶשְׁכּ֤וֹל עֲנָבִים֙ אֶחָ֔ד וַ/יִּשָּׂאֻ֥/הוּ בַ/מּ֖וֹט בִּ/שְׁנָ֑יִם וּ/מִן־הָ/רִמֹּנִ֖ים וּ/מִן־הַ/תְּאֵנִֽים׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וַאֲתוֹ עַד נַחְלָא דְּאֶתְכָּלָא וְקָצוּ מִתַּמָּן עוֹבַרְתָּא וְאֶתְכָּל דְּעִנְבִּין חַד וְנַטְלוּהִי בַּאֲרִיחָא בִּתְרֵין וּמִן רִמּוֹנַיָּא וּמִן תֵּינַיָּא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְאָתוּ עַד נַחְלָא דְאַתְכְּלָא וְקָצוּ מִתַּמָן עוֹבַרְתָּא וְאִתְכַּל דְעַנְבִין חַד וְסוֹבְרוֹהִי בְּאַסְלָא בִּכְּתֵיף תְּרֵין מִנְהוֹן וְכֵן מִן רוּמָנַיָא וְכֵן מִן תֵּינַיָא: |
| ירושלמי (קטעים): | וַאֲתוֹ עַד נַחַל סְגוּלָה וּקְטָעוּ מִתַּמָן עוֹבָרָא וּבֵיהּ סְגוֹל דְעִנְבִין חָד וְטַעֲנוּ יָתֵיהּ בְּקוֹפָא בֵּינֵי תְּרֵין גוּבְרִין וְכֵן מִן רִמוֹנַיָא וּמִן תֵּינַיָא: |
רש"י
"וישאהו במוט בשנים" - ממשמע שנאמר "וישאוהו במוט" איני יודע שהוא "בשנים" מה תלמוד לומר בשנים (סוטה לד.) בשני מוטות הא כיצד שמונה נטלו אשכול אחד נטל תאנה ואחד רמון יהושוע וכלב לא נטלו כלום לפי שכל עצמם להוציא דבה נתכוונו כשם שפריה משונה כך עמה משונה. ואם חפץ אתה לידע כמה משאוי אחד מהם צא ולמד מאבנים שהקימו בגלגל (יהושע ד, ח) הרימו להם איש אבן אחת מן הירדן על שכמו והקימוה בגלגל ושקלום רבותינו משקל כל אחת ארבעים סאה וגמירי טונא דמדלי אינש על כתפיה אינו אלא שליש משאוי ממשאוי שמסייעין אותו להרים:
[יח] בשני מוטות הא כיצד וכו'. קשה, מנא לן לומר ששמונה היו נושאים, שמא שני מוטות וארבע בני אדם היו נושאים. ולישנא ד'הא כיצד' משמע מכח דיוק הכתוב מדקדק כך. ואביא הגמרא של מסכת סוטה (דף לד.), ויתורץ הקושיא. וכך איתא התם; מה תלמוד לומר "בשנים", בשני מוטות. אמר רבי יצחק טורטני וטורטני דטורטני, הא כיצד, שמונה נטלו אשכול, עד כאן. ופירש רש"י (שם) משא ומשא תחת משאו, שהתחתונים מסייעים את העליונים, ובכל אחד היו ב' מוטות וד' בני אדם נושאים אותם, ושני מוטות אחרים וארבע בני אדם נושאים אותם, והם באלכסון מתחת שנים העליונים, מוט אחד לראש אחד, ומוט אחד לראש אחד, עד כאן:
והשתא נראה לי, מה שאמר רבי יצחק 'טורטני וטורטני דטורטני' - מכח דיוק המקרא, דכתיב "במוט בשנים", ועל כרחך שני מיני משאות אמר הכתוב, דאין לפרש ב' מוטות זו אצל זו, דזה הוי מוטה אחת ולא שתים, דלא הוי רק מוטה רחבה, ואין חילוק אם מניח ב' עצים דקים זה אצל זה, או מניח דף רחב, הכל מוטה אחת. אלא על כרחך שהיה מוטה אחת, ותחת אותה מוטה עוד מוטה אחת, שהתחתונים מסייעין לעליונים. ודבר זה בודאי ב' מוטות ולא מוטה אחת. ואין לומר שלא היה כאן רק ב' מוטות, ונתנו אחת תחת חברתה, ולא היו נושאים אותה רק ד' בני אדם, שאם כן היה יותר טוב להניח אותם זו אצל זו עד שיהיה הכל מוטה אחת, ויהיו נושאים אותה ד' בני אדם, שזה יותר טוב שכל ד' נושאים בשוה, ממה שיהיה מוט אחת, ותחתונים יהיו מסייעין לעליונים, והיה ראוי שישאו הכל במוט אחד. גם אין לומר שהיו כל ד' מוטות זו אצל זו, והיו נושאים בה ח' בני אדם, שזה לא היה ב' משאות, רק משא אחת כדלעיל, כיון שכולם מונחים זו אצל זו:
ואם תאמר, דהשתא נמי תקשה לך, למה היו נושאים בשני מוטות ותחתונים מסייעים לעליונים, יניחו ד' מוטות זו אצל זו, ויהי הכל משא אחד, ואין צריך לשני מיני מוטות, וישאו בהם ח' בני אדם, ואין זה קשיא כלל, שאם כן יהיה המשא על שנים האמצעים שהם סמוך למשא, והרחוקים מן המשא הם אינם נושאים כל כך, ולפיכך אין המשא הזה רק שני מוטות זו אצל זו, שאז כל הד' נושאים בשוה, שכל אחד הוא קרוב למשא כמו האחר:
[יט] משמע שנאמר וכו' [שמונה נטלו אשכול]. ואם תאמר, ולמה לא פירש זה על הפסוק "וישאהו במוט". ויש לומר, שבא להביא ראיה אל מה שפירש 'זמורה ואשכול תלוי בה', דאין לומר האשכול בפני עצמו והזמורה בפני עצמה, אם כן קשיא, דכתיב בקרא לשון יחיד "וישאהו", וקאי על כרחך על הזמורה או על האשכול בלבד, ואם כן לא היו נושאים רק אחד מהם במוט, ונשאר אחד, שהרי שמונה היו נושאים במוט, ונשאר האשכול או הזמורה, ותאנה ורימון, ומי היה נושא אותם, אלא על כרחך שהאשכול תלוי בה, והכל ביחד היו נושאים במוט:"זמורה" וכו' ממשמע שנאמר במוט וכו' - הרבה נתחבטו בזה קמאי ובתראי ואענה גם אני חלקי. ולכאורה נראה לדייק מדסמך רש"י דברים אלו למה שהקדים זמורה שוכת גפן וכו' ולא כתב זה בדיבור בפני עצמו על הכתוב מזה נראה דהכי פירושו דמדכתיב זמורה דהיינו שוכת גפן א"כ הרי זה מוט אחד והדר כתיב וישאוהו במוט א"כ ממילא הרי הן ב' מוטות ואמאי הדר וכתב בשנים אלא לרבות עוד ב' מוטות אחרות אלא דפירוש זה אינו עולה לפי מאמר רז"ל בסוטה דסתמא קאמר עלה ממשמע שנאמר במוט אינו יודע שבשנים. ומ"ש הרא"ם ז"ל דר"ל אינו יודע שבשנים אנשים ולאו ממשמעות דמוט אלא מוישאוהו קא דריש שהוא לשון רבים ומיעוט רבים שנים אחר המחילה אינו נראה דהא וישאוהו קאי על רישיה דקרא ויבאו עד נחל אשכול ויכרתו וכו' וישאוהו וכו' ומעתה שפיר אצטריך לכתוב בשנים בני אדם דאל"כ הוה אמינא דוישאוהו אכלהו קאי כמו ויצאו דלעיל ולא שייך הכא לומר מיעוט רבים שנים אלא נראה דה"פ דהא ודאי במוט אחד א"א לישא שום משאוי על גביו דמיד נופל אלא צריך לתלותו ולקשרו במוט א"כ לא הול"ל וישאוהו במוט אלא ויתלוהו או ויקשרוהו במוט וישאוהו בשנים ומדכתיב וישאוהו במוט משמע שהיה נושא ע"ג המוט וזה א"א במוט א' אלא על כרחך ב' מוטות היו ואמאי הדר וכתב בשנים אלא דר"ל בשני מוטות שכל מוט הרי למדנו שיש במשמעותו שנים א"כ הרי ד' מוטות הא כיצד ח' נטלו אשכול. ומ"מ איך שיהיה קשיא לי על דרשת רבותינו היכי מצינן למימר דבשנים ר"ל ב' מוטות והרי שם מוט לשון נקיבה כנראה מריבוי השם מוטות ונלמד גם כן מכינוי הנמצא בירמיה מוטות עץ שברת ועשית תחתיהן וכו' ולא כתיב תחתיהם וא"כ הול"ל בשתים ואפשר דמוט לחוד ומוטה לחוד והתם בירמיה מיירי במוטה כדכתיב ויקח חנניה הנביא את המוטה וכו' והכא מוט ותדע דתרתי נינהו מוט ומוטה צא ולמד מדתנן בפ"ג דביצה לא יביאנה במוט ובמוטה. ואף על גב דבמוט נמי הריבוי מוטות דהכי אמור רבנן גופייהו בב' מוטות אין ראיה דהכי נמי אשכחן בריבוי אב אבות ומה שסומך רש"י פירושו זה על מ"ש לעיל זמורה שוכת גפן נראה לפי שרוצה לומר יהושע וכלב לא נטלו כלום לפי שכל עצמן להוציא דבה נתכוונו וכו' ואהא תיקשי מנ"ל שלהוציא דיבה נתכוונו דילמא לקיים מאמר משה ולקחתם מפרי הארץ לכך הקדים רש"י זמורה שוכת גפן ואם איתא שלא לקחו אלא לקיים ציווי משה זמורה אמאי להו דזמורה לאו פרי הוא א"ו להוציא דבה נתכוונו ולהפליג הדבר נטלו גם כן הזמורה כדי שיכבד יותר ויהיה נראה יותר תמוה בעיני העם. ומ"ש עוד רש"י ואם חפץ אתה לידע כמה משאוי וכו'. ק' דדילמא דוקא התם באבנים נטלו בכל כחם אבל הכא לא היה כ"כ כובדו לפי חשבון ק"ך סאה לכל א' ואה"נ שבפחות משמנ' הוו מצו לנשאו אלא שעשו כן להגדיל התמיהא הואיל וכל עצמם להוציא דבה נתכוונו. וי"ל דהוכחתו מדכתיב ומן הרימונים ומן התאנים ותו לא. ואם איתא שהיו יכולים לישא האשכול בפחות בח' הוו נטלו נמי איזה פרי אחר שהרי בז' מינים נשתבחה א"י והו"ל ליטול גם כן זיתים ותמרים דסתמא גם הם היו משונים כמו הרימונים ותאנים ואם כוונתם להגדיל בעיני האנשים האשכול ולכך נשאוהו בח' הו"ל להגדיל התמיהא טפי ולדלו כלהו עשרה האשכול לבד א"ו לא יכלו לישא האשכול בבציר מח':רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט בִּשְׁנָיִם – מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר "וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט", אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא בִּשְׁנַיִם? מַה תַּלְמוּד לוֹמַר בִּשְׁנָיִם? בִּשְׁנֵי מוֹטוֹת. הָא כֵּיצַד? שְׁמוֹנָה נָטְלוּ אֶשְׁכּוֹל, אֶחָד נָטַל תְּאֵנָה, וְאֶחָד רִמּוֹן. יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב לֹא נָטְלוּ כְּלוּם, לְפִי שֶׁכָּל עַצְמָם – לְהוֹצִיא דִּבָּה נִתְכַּוְּנוּ: כְּשֵׁם שֶׁפִּרְיָהּ מְשֻׁנֶּה, כָּךְ עַמָּה מְשֻׁנֶּה. וְאִם חָפֵץ אַתָּה לֵידַע כַּמָּה מַשּׂאוֹי אֶחָד מֵהֶם, צֵא וּלְמַד מֵאֲבָנִים שֶׁהֵקִימוּ בַּגִּלְגָּל: הֵרִימוּ לָהֶם אִישׁ אֶבֶן אַחַת [מִן הַיַּרְדֵּן] עַל שִׁכְמוֹ וֶהֱקִימוּהָ בַּגִּלְגָּל, וּשְׁקָלוּם רַבּוֹתֵינוּ, מִשְׁקַל כָּל אַחַת אַרְבָּעִים סְאָה; וּגְמִירִי, טוּנָא דְּמִדְלֵי אִינִשׁ עַל כַּתְפֵּהּ אֵינוֹ אֶלָּא שְׁלִישׁ מַשּׂאוֹי מִמַּשּׂאוֹי שֶׁמְּסַיְּעִין אוֹתוֹ לְהָרִים (סוטה ל"ד ע"א).
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
כרתו משם זמורה למלאות מ"ש להם ולקחתם מפרי הארץ ופירושו שכרתו זמורה שלא נמצא עליו רק אשכול אחד ובכ"ז הוצרך לנשאו במוט בשנים, ומבואר כי עד עתה הלכו כפי שליחות משה לתור את הארץ לא לרגל, כמ"ש אח"כ וישובו מתור הארץ וכן אמר כמספר הימים אשר תרתם את הארץ, כי עד עתה לא מצאו שום טענה להוציא דבה, וגם בהיותם בחברון ששם ראו ענקים וערים בצורות, מ"מ אחר ששם הלכו אחד אחד לבדו לא נתאספו עדיין להשלים עצתם אל הרגול והוצאת דבה, עד שהתקבצו יחד בנחל אשכל ושם דברו ביחד מן הענקים וערים בצורות שראו בחברון אז פרח הזדון וגמרו ביניהם להוציא דבה, כמ"ש במשנה תורה ויפנו ויעלו ההרה ויבאו עד נחל אשכול וירגלו אותה, שמ"ש ויפנו, היינו בעת שפנו מדרכם לשוב לביתם ואז ויבואו ההרה הוא חברון. כמ"ש תנה לי את ההר הזה (יהושע י"ד) ומשם באו עד נחל אשכול ואז וירגלו אותה, ר"ל אז הסכימה דעתם על הרגול והוצאת דבה, וכן אמר (במדבר לב) כה עשו אבותיכם בשלחי אותם מקדש ברנע לראות את הארץ [ר"ל לראות הטובה היא אם רעה לא לרגל] ויעלו עד נחל אשכל ויראו את הארץ [ר"ל שעד שם ראו את הארץ ולא הסכימו לרגל] ויניאו את לב בני ישראל ר"ל ואח"כ הסכימו אל הרע ויניאו את לב ב"י ומזה מבואר שלא היה זה מצד טעותם שנדמה להם באמת שכן הוא רק מפני רשעתם שהסכימו לאמר על טוב רע:
- פרשנות מודרנית:
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • Sefaria • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "במדבר יג כג"
קטגוריה זו מכילה את 7 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 7 דפים.