קטגוריה:משלי ד טו

פרע = פרק עול. בפסוק שלנו הכוונה ללחץ החברתי, שהוא כמו עול המונח על האדם וכופה עליו להתנהג בניגוד להשקפותיו; עבר = נע דרך מקום באופן ארעי, במטרה להגיע למקום אחר; פרעהו, אל תעבור בו = פרוץ בכל הכוח את הלחץ החברתי; אל תעבור במסלולם של הרשעים אפילו באופן זמני, כדי שלא תתפתה להצטרף אליהם.

שטיה = סטיה שהיא גם שטות ושיגעון; שטה מעליו ועבור = גם אם יתייחסו אליך כמו אל שוטה, עבור לדרך אחרת. כדי לסטות ולסור מדרכם של הרשעים, ייתכן שתצטרך אפילו להתנהג בצורה שתיראה להם כמו שטות ושיגעון: "מוטב שאקרא שוטה כל ימי, ואל אהיה רשע שעה אחת לפני המקום" (עקביא בן מהללאל, משנה עדיות ה ו).

וכך נפסק להלכה: "הוי עז כנמר... הוא כלל גדול בעבודת הבורא יתברך... שתעיז פניך כנגד המלעיגין, ואל תימנע מלעשות המצוה" (טור אורח חיים א);

"אם יושב בין חבורת אנשים שמדברים דיבורים האסורים, ואין לו דרך לצאת מחברתם. וכשיישב וישתוק ידמה בעיניהם כמשוגע, בכל זאת וודאי שאסור לדבר דיבורים האסורים איתם. ועל זה אמרו חז"ל מוטב לאדם שייקרא שוטה כל ימיו, ואל ייקרא רשע שעה אחת לפני המקום" (חפץ חיים - הלכות לשון הרע א ז).

ואולי זו כוונת המשורר ב(תהלים קיט מו): "וַאֲדַבְּרָה בְעֵדֹתֶיךָ נֶגֶד מְלָכִים, וְלֹא אֵבוֹשׁ"*.

---

ע"פ החסידות, גם העצבות היא תחבולה של יצר הרע, גם היא דרך רעים. וע"פ ר' נחמן מברסלב, כדי להינצל מ"דרך הרעים" הזאת, צריך להשתמש אפילו בדברי שטות - אפילו בבדיחות טפשיות, העיקר לפרוץ ולשבור את עול העצבות ולהגיע לשמחה; גם זה נרמז בפסוק שטה מעליו ועבור.