קטגוריה:שמות לב כ
נוסח המקרא
ויקח את העגל אשר עשו וישרף באש ויטחן עד אשר דק ויזר על פני המים וישק את בני ישראל
וַיִּקַּח אֶת הָעֵגֶל אֲשֶׁר עָשׂוּ וַיִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ וַיִּטְחַן עַד אֲשֶׁר דָּק וַיִּזֶר עַל פְּנֵי הַמַּיִם וַיַּשְׁקְ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
וַיִּקַּ֞ח אֶת־הָעֵ֨גֶל אֲשֶׁ֤ר עָשׂוּ֙ וַיִּשְׂרֹ֣ף בָּאֵ֔שׁ וַיִּטְחַ֖ן עַ֣ד אֲשֶׁר־דָּ֑ק וַיִּ֙זֶר֙ עַל־פְּנֵ֣י הַמַּ֔יִם וַיַּ֖שְׁקְ אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
וַ/יִּקַּ֞ח אֶת־הָ/עֵ֨גֶל אֲשֶׁ֤ר עָשׂוּ֙ וַ/יִּשְׂרֹ֣ף בָּ/אֵ֔שׁ וַ/יִּטְחַ֖ן עַ֣ד אֲשֶׁר־דָּ֑ק וַ/יִּ֙זֶר֙ עַל־פְּנֵ֣י הַ/מַּ֔יִם וַ/יַּ֖שְׁקְ אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וּנְסֵיב יָת עִגְלָא דַּעֲבַדוּ וְאוֹקֵיד בְּנוּרָא וְשָׁף עַד דַּהֲוָה דַּקִיק וּדְרָא עַל אַפֵּי מַיָּא וְאַשְׁקִי יָת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וּנְסִיב יַת עִיגְלָא דַעֲבָדוּ וְאוֹקֵד בְּנוּרָא וְשַׁף עַד דַּהֲוָה דָּקִיק וְדָרֵי עַל אַנְפֵּי מוֹי דְנַחֲלָא וְאַשְׁקֵי יַת בְּנֵי יִשְרָאֵל וְכָל מַאן דְּיָהַב תַּמָּן כָּל מָאנָא דְדַהֲבָא הֲוָה סִימָא נַפְקָא בְּאַנְפָּא: |
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וַיַּשְׁקְ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל – נִתְכַּוֵּן לְבָדְקָם כַּסּוֹטוֹת. שָׁלֹשׁ מִיתוֹת נִדּוֹנוּ שָׁם: אִם יֵשׁ עֵדִים וְהַתְרָאָה – בְּסַיִף, כְּמִשְׁפַּט אַנְשֵׁי עִיר הַנִּדַּחַת שֶׁהֵן מְרֻבִּים. עֵדִים בְּלֹא הַתְרָאָה – בְּמַגֵּפָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּגֹּף ה' אֶת הָעָם". לֹא עֵדִים וְלֹא הַתְרָאָה – בְּהִדְרוֹקָן, שֶׁבְּדָקוּם הַמַּיִם וְצָבוּ בִּטְנֵיהֶם (ע"ז מ"ד ע"א; יומא ס"ו ע"ב).
רשב"ם
וישק את בני ישראל: בדקן כסוטות:
רמב"ן
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
הפשוטים, א) שרף אותו באש, וכבר בארו חכמי לב שנמצא בכמיאה אופן להפך הזהב שיהיה דק כעפר ע"י מלח טרטר"י עם גפרית, או נייטר"ו. ויטחן עד אשר דק, להשיבו ליסוד העפר, כי מכסין בעפרות זהב שדינו כעפר, ויזר על ידי הרוח על פני המים, הרי אש עפר רוח מים, וישק את בני ישראל לבדקן כסוטות כי ע"ז נמשלה לזנות, שישראל דומים כאשת איש, שהם מאורשים לה' והעבודה לאל אחר דומה כאשה מזנה תחת בעלה, ולכן אלה שלא היו בם עדים והתראה נבדקו בעפר העגל, ואלה שהיה עליהם עדים לא נבדקו כפי הדין
שאם יש עד אחד שזנתה אינה שותה:אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
עוד ירצה על דרך אומרו (ירמי', ב) תיסרך רעתך, ותמוגנו וגו', (ישעי', סד) כי החטא בעצמו הוא יפרע מעושהו, כי אחיזת הרע היא עצמו תאבד אוהביה ושונאי הקדושה, והוא אומרו אשר עשו וגו' וישק את בני ישראל, ודבר זה יהיה לבן דעת לפקוח עינים עורות לשנוא בחינת הרע ולאהוב מדרגת הקדושה אהבת הטוב במה שהוא טוב.
עוד אולי שיכוין לרמוז אל בחינת הרע שעשו ב' המכשפים שבאמצעותו יצא העגל והיה מדבר ואמר אלה אלהיך, שגם אותה לקח, כי לצד בחינת שליטת הקדושה בקליפה יוצדק לומר לשון לקיחה שישלוט עליו לבל יפנה מלפניו עד עשות בו כטוב בעיניו, והנה לפניך מעשה אנשי כנסת הגדולה (יומא דף סט:) אשר לקחו יצרא דעבודה זרה וגם דעבירה ורצו לאבדו, ומזה תשכיל כי כמו כן ישלוט משה בכיוצא בזה ללקחו ולבערו באש אוכלתו, והוא אומרו וישרוף באש שיותר יוצדק לומר לשון שריפה בבחינת רוח רעה שבתוך העגל מלומר כפשט הכתוב שהוא על גוף העגל שהוא הזהב כי לא ישרף הזהב באש אם לא שתאמר מעשה נסים או על ידי אמצעי אבל בחינת רוח הרעה שבו יותר יוצדק שריפה, והוא סוד (ישעי', יא) וברוח שפתיו ימית רשע:
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:שמות לב כ.
וַיִּקַּח אֶת אֲשֶׁר עָשׂוּ וַיִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ
משה נתן הדגמה לאפסיות של פסל לאלוהים, אשר אינו יכול להציל את עצמו מבזיון וכליה.
וַיִּקַּח אֶת הָעֵגֶל אֲשֶׁר עָשׂוּ
"וַיִּקַּח" - לבטח היו אנשים שרצו לשמור על המסכה שהם רקדו לפניה, אולם הם לא עמדו בפני משה. האנשים הפקירו את המסכה, ומשה היה חופשי לקחת אותה, ללא התנגדות או ויכוחים.
"הָעֵגֶל" - אהרון עשה "עגל מסכה" וכך ה' קרא לדבר הזה "עגל מסכה" (שמות לב ח), אבל משה ממשיך לקרוא ל"עגל מסכה" בצורה מעליבה - "עגל". משה עיוות את העובדות כדי להתאים לאיסור "לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל" (שמות כ ג).
"אֲשֶׁר עָשׂוּ" מופיע ברבים. כאשר יש מספר אנשים תורמים לעניין, לא חשוב אם אחד עשה יותר והשני עשה פחות, כולם ביחד - עשו. ללוא האנשים ביקשו, וללוא הם נתנו את נזמי הזהב, וללולא הם רקדו לפני הדבר שאהרון עשה, לא היתה נוצרת הבעיה. לכן כולם אחראים לתוצאה.
עלבון לעגל
- "וַיִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ" - השרפה תהרוס את הצורה של החפץ ותבטל את אלוהותו וזהותו. חפץ מחרס לא היה נשרף והיה יוצא מהאש בשלמות, אולם המתכת שהיתה בנזמים והפכה למסכה נשרפה והותכה מחדש. אפשרי שסיגים מסוימים במתכת התחמצנו ונפרדו מהזהב, וכך נוצר גוש זהב טהור יותר.
- "וַיִּטְחַן עַד אֲשֶׁר דָּק" - לוא המסכה היתה מחרס היא לא היתה נפגעת באש, לכן משה טוחן את החפץ ומבטל את זהותו לאבק.
- "וַיִּזֶר עַל פְּנֵי הַמַּיִם" - ליד ההר, במדבר, היה מקור מים. האנשים היו חייבים לשתות מים כל יום. זהב שוקע במים, אבל משה טחן את הזהב לפתיתיים דקים מאוד שלפחות חלק מהם שצפו או ריחפו במים. העם היה חייב לשתות מהמים וכך הם שתו את החפץ שהם עשו, ופרורי הזהב יצאו עם הקיבה ששם תהיה קבורתו של החפץ הזה.
- "וַיַּשְׁקְ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" - לעם לא היתה ברירה אלא לשתות מהמים שזוהמו במתכות. לא ברורה כמות העופרת שהיתה מעורבת בזהב שהאנשים תרמו, אבל לא נאמר שהיתה הרעלה המונית או פגיעה גופנית אחרת. לא ברור עם משה עצמו היה חייב לשתות מהמים האלה כמו כולם. בהמשך משה עלה להר לעוד 40 יום, ואז הוא לא שתה מהמים האלה, אבל העם המשיך לשתות ממקור המים הזה.
וַיַּשְׁקְ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
יש כאן משחק מילים במילה "וַיַּשְׁקְ" - משה השקה את העם, ומשה נשק לעם. כך היה גם כאשר יעקב פגש את רחל, ככתוב: "וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ. וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל" (ביאור:בראשית כט יא).
יש מעלים אפשרות שמשה התכוון להשתמש במים כמו המים המאוררים, שפוגעים בחוטאים, וחוטאים יסרבו לשתות, ואת אלו הרגו חיליו של משה.
זהב לא נמס במים, וחלקיקי הזהב לא יעוכלו, כך שמקום קבורתו של עגל הזהב היתה בצואה של בני ישראל, ומי שינסה לאסוף את הזהב יצטרך להתעסק עם זה.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "שמות לב כ"
קטגוריה זו מכילה את 9 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 9 דפים.