ספרי על במדבר יט טז

וכל אשר יגע על פני השדה. להביא את העובר במעי אשה - דברי ר' ישמעאל; ר' עקיבא אומר: להביא את גולל ודופק:

בחלל חרב. בא הכתוב ולימד על החרב, שטמאה טומאת שבעה, והנוגע בה טמא טומאת שבעה. הא למדנו לכלים ולאדם. כלים ואדם וכלים מנין? תלמוד לומר במדבר לא "וכבסתם בגדיכם ביום השביעי וטהרתם". הא למדנו לכלים ואדם וכלים:

בחלל חרב או במת. אף המת בכלל "חלל", והרי הכתוב מוציאו מכללו, לעשות את שפירש הימנו כמוהו - דברי ר' יאשיה; ר' יונתן אומר: אין המת בכלל "חלל", לפי שמצינו שלימד על המת בפני עצמו ועל החלל בפני עצמו! מנין אף הפורש ממנו לעשות כמוהו? אמרת ק"ו: ומה נבילה, קלה, עשה בה הפורש ממנה כמוה - המת, חמור, אינו דין שתעשה הפורש ממנו לעשותו כמוהו? - לא: אם אמרת בנבילה, שנטמאה טומאת ערב מרובה, תאמר במת, שמטמאה טומאת שבעה מועטת? אמרת: וכי היכן ריבה? - והלא במת ריבה, שהמת מטמא טומאת שבעה, ונבילה מטמאה טומאת ערב.

מנין שמטמאה בהיסט? אמרת: ק"ו: ומה נבילה, קלה, הרי מטמאה בהיסט - המת, חמור, דין הוא שמטמא בהיסט! אי מה להלן טומאת ערב, אף כאן טומאת ערב? - אמרת: מקום שמגעו טומאת שבעה - היסטו טומאת שבעה; מקום שמגעו טומאת ערב - היסטו טומאת ערב.

רבי מאיר אומר: בהרגו בדבר שמקבל טומאה הכתוב מדבר, שמטמאה בהיסט. או, אפילו זרק בו החץ והרגו? תלמוד לומר במדבר לא "כל הורג נפש וכל נוגע בחלל". מקיש הורג לנוגע: מה נוגע ע"י חיבורו - אף הורג ע"י חיבורו:

או בעצם אדם. זה אבר מן החי. או אינו אלא עצם כשעורה? - כשהוא אומר "וכל הנוגע בעצם" - כשעורה אמור. הא מה תלמוד לומר "או בעצם אדם"? - זה אבר מן החי. ושני עצמות נאמרו: "או בעצם אדם" - זה אבר מן החי; "וכל הנוגע בעצם אדם" - זה עצם כשעורה.

ד"א: מה המת - בשר וגידים ועצמות, אף אבר מן החי - בשר ועצמות וגידים כברייתו:

או בקבר. זה קבר סתום אתה אומר זה קבר סתום. או אינו אלא קבר פתוח? אמרת: ק"ו: ומה אהל, שהוא מקבל טומאה, אין מטמא בכל צדדיו כשהוא פתוח - קבר, שאין מקבל טומאה, אינו דין שלא יטמא בכל צדדיו כשהוא פתוח?! או, מה להלן טמא בטומאת ערב - אף כאן טמא טומאת ערב? אמרת: וכי אהל, מהיכן למדנו? לא מן הדין? - ודבר הלמד ממקום אחר - אתה בא ללמד הימנו הלמד מן המלמד?