רש"י מנוקד על המקרא/ספר במדבר/כג

(ג) אוּלַי יִקָּרֶה ה' לִקְרָאתִי – אֵינוֹ רָגִיל לְדַבֵּר עִמִּי בַּיּוֹם.
וַיֵּלֶךְ שֶׁפִי – כְּתַרְגּוּמוֹ, "יְחִידִי", לְשׁוֹן 'שׁוֹפִי' וְשֶׁקֶט, שֶׁאֵין עִמּוֹ אֶלָּא שְׁתִיקָה.

(ד) וַיִּקָּר – לְשׁוֹן עֲרַאי, לְשׁוֹן גְּנַאי, לְשׁוֹן טֻמְאַת קֶרִי (ויק"ר א,יג), כְּלוֹמַר: בְּקֹשִׁי וּבְבִזָּיוֹן. וְלֹא הָיָה נִגְלֶה עָלָיו בַּיּוֹם אֶלָּא בִּשְׁבִיל לְהַרְאוֹת חִבָּתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל.
אֶת שִׁבְעַת הַמִּזְבְּחֹת – "שִׁבְעָה מִזְבְּחֹת עָרַכְתִּי" אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא אֶת שִׁבְעַת הַמִּזְבְּחֹת. אָמַר לְפָנָיו: אֲבוֹתֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ בָּנוּ לְפָנֶיךָ שִׁבְעָה מִזְבְּחוֹת, וַאֲנִי עָרַכְתִּי כְּנֶגֶד כֻּלָּן. אַבְרָהָם בָּנָה אַרְבָּעָה: "וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַה' הַנִּרְאֶה אֵלָיו" (בראשית יב,ז); "וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם הָהָרָה" וְגוֹמֵר (שם,ח); "וַיֶּאֱהַל אַבְרָם" וְגוֹמֵר (שם יג,יח); וְאֶחָד בְּהַר הַמּוֹרִיָּה (בראשית כב,ט). וְיִצְחָק בָּנָה אֶחָד, "וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ" וְגוֹמֵר (בראשית כו,כה). וְיַעֲקֹב בָּנָה שְׁנַיִם: אֶחָד בִּשְׁכֶם (בראשית לג,כ) וְאֶחָד בְּבֵית אֵל (שם לה,ז).
וָאַעַל פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ – וְאַבְרָהָם לֹא הֶעֱלָה אֶלָּא אַיִל אֶחָד.

(ז) אָרָה לִּי יַעֲקֹב וּלְכָה זֹעֲמָה יִשְׂרָאֵל – בִּשְׁנֵי שְׁמוֹתֵיהֶם אָמַר לוֹ לְקַלְּלָם, שֶׁמָּא אֶחָד מֵהֶם [אֵינוֹ] מֻבְהָק.

(ח) מָה אֶקֹּב לֹא קַבֹּה אֵל – כְּשֶׁהָיוּ רְאוּיִים לְהִתְקַלֵּל, לֹא נִתְקַלְּלוּ: כְּשֶׁהִזְכִּיר אֲבִיהֶם אֶת עֲוֹנָם, "כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ" (בראשית מט,ו) – לֹא קִלֵּל אֶלָּא אַפָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: "אָרוּר אַפָּם" (ב"ר צח,ה). כְּשֶׁנִּכְנַס אֲבִיהֶם בְּמִרְמָה אֵצֶל אָבִיו, הָיָה רָאוּי לְהִתְקַלֵּל; מַה נֶּאֱמַר שָׁם? "גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה" (בראשית כז,לג). בַּמְּבָרְכִים נֶאֱמַר: "אֵלֶּה יַעַמְדוּ לְבָרֵךְ אֶת הָעָם" (דברים כז,יב); בַּמְּקַלְּלִים לֹא נֶאֱמַר 'וְאֵלֶּה יַעַמְדוּ לְקַלֵּל אֶת הָעָם', אֶלָּא "וְאֵלֶּה יַעַמְדוּ עַל הַקְּלָלָה" (שם יג), לֹא רָצָה לְהַזְכִּיר עֲלֵיהֶם שֵׁם קְלָלָה (מדרש תנחומא בלק יב).
לֹא זָעַם ה' – אֲנִי אֵין כֹּחִי אֶלָּא שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ לְכַוֵּן הַשָּׁעָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כּוֹעֵס בָּהּ, וְהוּא לֹא כָּעַס כָּל הַיָּמִים הַלָּלוּ שֶׁבָּאתִי אֵלֶיךָ. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "עַמִּי זְכָר נָא מַה יָּעַץ" וְכוּלֵּיהּ "וּמֶה עָנָה אוֹתוֹ בִּלְעָם" וְגוֹמֵר "לְמַעַן דַּעַת צִדְקוֹת ה'" (מיכה ו,ה; סנהדרין ק"ה ע"ב).

(ט) כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ – אֲנִי מִסְתַּכֵּל בְּרֵאשִׁיתָם וּבִתְחִלַּת שָׁרְשֵׁיהֶם, וַאֲנִי רוֹאֶה אוֹתָם מְיֻסָּדִים וַחֲזָקִים כַּצּוּרִים וּגְבָעוֹת הַלָּלוּ, עַל יְדֵי אָבוֹת וְאִמָּהוֹת (תנחומא שם).
הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן – הוּא אֲשֶׁר זָכוּ לוֹ אֲבוֹתָיו לִשְׁכֹּן בָּדָד, כְּתַרְגּוּמוֹ ["בִּלְחוֹדֵיהוֹן עֲתִידִין דְּיַחְסְנוּן עָלְמָא"; לְבַדָּם עֲתִידִים שֶׁיִּירְשׁוּ הָעוֹלָם].
וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב – כְּתַרְגּוּמוֹ ["וּבְעַמְמַיָּא לָא יִתְּדָנוּן גְּמִירָא"]: לֹא יִהְיוּ נַעֲשִׂין כָּלָה עִם שְׁאָר הָאֻמּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי אֶעֱשֶׂה כָלָה בְּכָל הַגּוֹיִם" וְגוֹמֵר ["כִּי אֶעֱשֶׂה כָלָה בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הֲפִצוֹתִיךָ שָּׁם, אַךְ אֹתְךָ לֹא אֶעֱשֶׂה כָלָה; וְיִסַּרְתִּיךָ לַמִּשְׁפָּט, וְנַקֵּה לֹא אֲנַקֶּךָּ"] (ירמיהו ל,יא); אֵינָן נִמְנִין עִם הַשְּׁאָר. דָּבָר אַחֵר: כְּשֶׁהֵן שְׂמֵחִין – אֵין אֻמָּה שְׂמֵחָה עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "ה' בָּדָד יַנְחֶנּוּ" (דברים לב,יב); וּכְשֶׁהָאֻמּוֹת בְּטוֹבָה – הֵם אוֹכְלִין עִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד, וְאֵין עוֹלֶה לָהֶם מִן הַחֶשְׁבּוֹן, וְזֶהוּ "וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב" (מדרש תנחומא בלק יב).

(י) מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב וְגוֹמֵר – כְּתַרְגּוּמוֹ: "דַּעְדְּקַיָּא דְּבֵית יַעֲקֹב" כּוּלֵּיהּ [תינוקות של בית יעקב שנאמר עליהם שירבו כעפר]. "מֵאַרְבַּע מַשְׁרְיָתָא", מֵאַרְבָּעָה דְּגָלִים. דָּבָר אַחֵר: עֲפַר יַעֲקֹב, אֵין חֶשְׁבּוֹן בַּמִּצְווֹת שֶׁהֵם מְקַיְּמִין בֶּעָפָר: "לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר" (דברים כב,י); "לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם" (ויקרא יט,יט); אֵפֶר פָּרָה (במדבר יט,ט) וַעֲפַר סוֹטָה (שם ה,יז), וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם.
וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע יִשְׂרָאֵל – רְבִיעוֹתֵיהֶן, זֶרַע הַיּוֹצֵא מִן הַתַּשְׁמִישׁ שֶׁלָּהֶם (תנחומא שם).
תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים – שֶׁבָּהֶם (אונקלוס).

(יג) וְקָבְנוֹ לִי – לְשׁוֹן צִוּוּי, קַלְּלֵהוּ לִי.

(יד) שְׂדֵה צֹפִים – מָקוֹם גָּבֹהַּ הָיָה, שֶׁשָּׁם הַצּוֹפֶה עוֹמֵד לִשְׁמֹר אִם יָבֹא חַיִל עַל הָעִיר.
רֹאשׁ הַפִּסְגָּה – בִּלְעָם לֹא הָיָה קוֹסֵם כְּבָלָק (מדרש תנחומא בלק ד). רָאָה בָּלָק שֶׁעֲתִידָה פִּרְצָה לְהִפָּרֵץ בְּיִשָׂרָאֵל מִשָּׁם, שֶׁשָּׁם מֵת מֹשֶׁה, כְּסָבוּר שֶׁשָּׁם תָּחוּל עֲלֵיהֶם הַקְּלָלָה וְזוֹ הִיא הַפִּרְצָה שֶׁאֲנִי רוֹאֶה (שם יג).

(טו) אִקָּרֶה כֹּה – מֵאֵת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אִקָּרֶה, לְשׁוֹן 'אֶתְפָּעֵל'.

(טז) וַיָּשֶׂם דָּבָר בְּפִיו – וּמַה הִיא הַשִּׂימָה הַזֹּאת? וּמֶה חָסֵר הַמִּקְרָא בְּאָמְרוֹ: שׁוּב אֶל בָּלָק וְכֹה תְדַבֵּר? אֶלָּא כְּשֶׁהָיָה שׁוֹמֵעַ שֶׁאֵינוֹ נִרְשֶׁה לְקַלֵּל, אָמַר: מָה אֲנִי חוֹזֵר אֵצֶל בָּלָק לְצַעֲרוֹ? וְנָתַן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רֶסֶן וְחַכָּה בְּפִיו, כְּאָדָם הַפּוֹקֵס בְּהֵמָה בְּחַכָּה לְהוֹלִיכָהּ אֶל אֲשֶׁר יִרְצֶה. אָמַר לוֹ: עַל כָּרְחֲךָ תָּשׁוּב אֶל בָּלָק (שם).

(יז) וְשָׂרֵי מוֹאָב אִתּוֹ – וּלְמַעְלָה הוּא אוֹמֵר: "וְכָל שָׂרֵי מוֹאָב" (פסוק ו)? כֵּיוָן שֶׁרָאוּ שֶׁאֵין בּוֹ תִּקְוָה – הָלְכוּ לָהֶם מִקְצָתָם, וְלֹא נִשְׁאֲרוּ אֶלָּא מִקְצָתָם (תנחומא שם).
מַה דִּבֶּר ה' – לְשׁוֹן צְחוֹק הוּא זֶה, כְּלוֹמַר: אֵינְךָ בִּרְשׁוּתְךָ (שם).

(יח) קוּם בָּלָק – כֵּיוָן שֶׁרָאָהוּ מְצַחֵק בּוֹ, נִתְכַּוֵּן לְצַעֲרוֹ: עֲמֹד עַל רַגְלֶיךָ; אֵינְךָ רַשַּׁאי לֵישֵׁב, וַאֲנִי שָׁלוּחַ אֵלֶיךָ בִּשְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל מָקוֹם (תנחומא שם).
בְּנוֹ צִפֹּר – לְשׁוֹן מִקְרָא הוּא זֶה, כְּמוֹ: "חַיְתוֹ יָעַר" (תהלים נ,י); "וְחַיְתוֹ אֶרֶץ" (בראשית א,כד); "לְמַעְיְנוֹ מָיִם" (תהלים קיד,ח).

(יט) לֹא אִישׁ אֵל וְגוֹמֵר – כְּבָר נִשְׁבַּע לָהֶם לַהֲבִיאָם וּלְהוֹרִישָׁם אֶרֶץ שִׁבְעָה עֲמָמִים (מדרש תנחומא מסעי ז), וְאַתָּה סָבוּר לַהֲמִיתָם בַּמִּדְבָּר?
הַהוּא אָמַר וְגוֹמֵר – בִּלְשׁוֹן תֵּמַהּ. וְתַרְגּוּמוֹ: "וְתָיְבִין וּמִתְמַלְכִין", חוֹזְרִים וְנִמְלָכִין לַחֲזֹר בָּהֶם.

(כ) הִנֵּה בָרֵךְ לָקָחְתִּי – אַתָּה שׁוֹאֲלֵנִי: "מַה דִּבֶּר ה'" (לעיל פסוק יז)? קִבַּלְתִּי מִמֶּנּוּ לְבָרֵךְ אוֹתָם.
בָּרֵךְ – [כְּמוֹ "לְבָרֵךְ"].
וּבֵרֵךְ וְלֹא אֲשִׁיבֶנָּה – הוּא בֵּרֵךְ אוֹתָם, וַאֲנִי לֹא אָשִׁיב אֶת בִּרְכָתוֹ.
וּבֵרֵךְ – כְּמוֹ "וּבִרֵךְ". וְכֵן הוּא גִּזְרַת רֵי"שׁ, כְּמוֹ: "אוֹיֵב חֵרֵף" (תהלים עד,יח) – כְּמוֹ 'חִרֵף'. וְכֵן "וּבוֹצֵעַ בֵּרֵךְ" (תהלים י,ג): הַמְּהַלֵּל וּמְבָרֵךְ אֶת הַגּוֹזֵל, וְאוֹמֵר לוֹ: אַל תִּירָא כִּי לֹא תֵּעָנֵשׁ, שָׁלוֹם יִהְיֶה לְךָ – מַרְגִּיז הוּא לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְאֵין לוֹמַר "בֵּרֵךְ" שֵׁם דָּבָר, שֶׁאִם כֵּן הָיָה נָקוּד בְּפַתָּח קָטָן (רוצה לומר: סֶגּוֹל תַּחַת הַבֵּי"ת וְהָרֵי"שׁ) וְטַעֲמוֹ לְמַעְלָה; אֲבָל לְפִי שֶׁהוּא לְֹשוֹן פִּעֵל, הוּא נָקוּד קָמָץ קָטָן (רוצה לומר: צֵירֶה) וְטַעֲמוֹ לְמַטָּה.

(כא) לֹא הִבִּיט אָוֶן וְגוֹמֵר – כְּתַרְגּוּמוֹ ["אִסְתַּכַּלִית וְלֵית פָּלְחֵי גִּלּוּלִין בִּדְבֵית יַעֲקֹב וְאַף לָא עָבְדֵי לֵיאוּת שְׁקַר בְּיִשְׂרָאֵל, מֵימְרָא דַּייָ אֱלָהֲהוֹן בְּסַעְדְּהוֹן וּשְׁכִינַת מַלְכְּהוֹן בֵּינֵיהוֹן": הִבַּטְתִּי וְאֵין עוֹבְדֵי אֱלִילִים בְּשֶׁל בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְאַף לֹא עוֹשֵׁי עֲמַל שֶׁקֶר בְּיִשְׂרָאֵל; דְּבַר ה' אֱלֹהֵיהֶם בְּעֶזְרָם, וּשְׁכִינַת מַלְכָּם בֵּינֵיהֶם]. דָּבָר אַחֵר: אַחֲרֵי פְּשׁוּטוֹ הוּא נִדְרָשׁ מִדְרָשׁ נָאֶה, לֹא הִבִּיט הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָוֶן שֶׁבְּיַעֲקֹב, שֶׁכְּשֶׁהֵן עוֹבְרִין עַל דְּבָרָיו, אֵינוֹ מְדַקְדֵּק אַחֲרֵיהֶם לְהִתְבּוֹנֵן בָּאוֹנָיוֹת שֶׁלָּהֶם וַעֲמָלָן שֶׁהֵם עוֹבְרִים עַל דָּתוֹ (מדרש תנחומא בלק יד).
עָמָל – לְשׁוֹן עֲבֵרָה, כְּמוֹ: "הָרָה עָמָל" (תהלים ז,טו); "כִּי אַתָּה עָמָל וָכַעַס תַּבִּיט" (שם י,יד); לְפִי שֶׁהָעֲבֵרָה הִיא עָמָל לִפְנֵי הַמָּקוֹם.
ה' אֱלֹהָיו עִמּוֹ – אֲפִלּוּ מַכְעִיסִין וּמַמְרִים לְפָנָיו, אֵינוֹ זָז מִתּוֹכָן.
וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ – לְשׁוֹן חִבָּה וְרֵעוּת, כְּמוֹ "רֵעֶה דָּוִד" (שמ"ב טו,לז), אוֹהֵב דָוִד; "וַיִּתְּנָהּ לְמֵרֵעֵהוּ" (שופטים טו ו|טו,ו). וְכֵן תִּרְגֵּם אוֹנְקְלוֹס: "וּשְׁכִינַת מַלְכְּהוֹן בֵּינֵיהוֹן".

(כב) אֵל מוֹצִיאָם מִמִּצְרָיִם – אַתָּה אָמַרְתָּ: "הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם" (לעיל כב,ה); לֹא יָצָא מֵעַצְמוֹ, אֶלָּא הָאֱלֹהִים הוֹצִיאָם.
כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ – כְּתֹקֶף רוּם וְגֹבַהּ שֶׁלּוֹ (תרגום אונקלוס); וְכֵן: "וְכֶסֶף תּוֹעָפוֹת" (איוב כב,כה), לְשׁוֹן מָעוֹז הֵמָּה. וְאוֹמֵר אֲנִי שֶׁהוּא לְשׁוֹן "וְעוֹף יְעוֹפֵף" (בראשית א,כ), הַמְּעוֹפֵף בְּרוּם וְגֹבַהּ, וְתֹקֶף רַב הוּא זֶה; וְתוֹעֲפֹת רְאֵם, עֲפִיפַת גֹּבַהּ. דָּבָר אַחֵר: תּוֹעֲפֹת רְאֵם, תֹּקֶף רְאֵמִים. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: אֵלּוּ הַשֵּׁדִים (גיטין ס"ח ע"ב).

(כג) כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב – כִּי רְאוּיִים הֵם לִבְרָכָה, שֶׁאֵין בָּהֶם מְנַחֲשִׁים וְקוֹסְמִים.
כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וְגוֹמֵר – עוֹד עָתִיד לִהְיוֹת עֵת כָּעֵת הַזֹּאת אֲשֶׁר תִּגָּלֶה חִבָּתָן לְעֵין כֹּל, שֶׁהֵן יוֹשְׁבִין לְפָנָיו וְלוֹמְדִים תּוֹרָה מִפִּיו, וּמְחִיצָתָן לִפְנִים מִמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, וְהֵם יִשְׁאֲלוּ לָהֶם: מַה פָּעַל אֵל? וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ" (ישעיהו ל,כ). דָּבָר אַחֵר: "יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב" אֵינוֹ לְשׁוֹן עָתִיד, אֶלָּא לְשׁוֹן הֹוֶה; אֵינָן צְרִיכִים לִמְנַחֵשׁ וְקוֹסֵם, כִּי בְּכָל עֵת שֶׁצָּרִיךְ לְהֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּמַהוּ גְּזֵרוֹתָיו בַּמָּרוֹם – אֵינָן מְנַחֲשִׁים וְקוֹסְמִים, אֶלָּא נֶאֱמַר לָהֶם עַל פִּי נְבִיאֵיהֶם מַה הִיא גְּזֵרַת הַמָּקוֹם, אוֹ אוּרִים וְתֻמִּים מַגִּידִים לָהֶם (מדרש תנחומא בלק יד). וְאוֹנְקְלוֹס תִּרְגֵּם כֵּן.

(כד) הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְגוֹמֵר – כְּשֶׁהֵן עוֹמְדִין מִשְּׁנָתָם שַׁחֲרִית, הֵן מִתְגַּבְּרִים כְּלָבִיא וְכַאֲרִי לַחֲטוֹף אֶת הַמִּצְווֹת: לִלְבֹּשׁ טַלִּית, לִקְרֹא אֶת שְׁמַע וּלְהָנִיחַ תְּפִלִּין (תנחומא שם).
לֹא יִשְׁכַּב – בַּלַּיְלָה עַל מִטָּתוֹ, עַד שֶׁהוּא אוֹכֵל וּמְחַבֵּל כָּל מַזִּיק הַבָּא לְטָרְפוֹ. כֵּיצַד? קוֹרֵא אֶת שְׁמַע עַל מִטָּתוֹ וּמַפְקִיד רוּחוֹ בְּיַד הַמָּקוֹם. בָּא מַחֲנֶה וְגַיִס לְהַזִּיקָם, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹמְרָם וְנִלְחָם מִלְחֲמוֹתֵיהֶם וּמַפִּילָם חֲלָלִים (שם). דָּבָר אַחֵר: הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְגוֹמֵר, כְּתַרְגּוּמוֹ ["הָא עַמָּא כְּלֵיתָא שְׁרֵי וּכְאַרְיָא יִתְנַטַּל לָא יִשְׁרֵי בְּאַרְעֵיהּ עַד דְּיִקְטוֹל קְטוֹל וְנִכְסֵי עַמְמַיָּא יֵירַת": הֵן עָם כְּלָבִיא שׁוֹכֵן וְכָאֲרִי יִתְנַשָּׂא. לֹא יִשְׁכּוֹן בְּאַרְצוֹ עַד שֶׁיַּהֲרֹג הֶרֶג וְנִכְסֵי הַגּוֹיִם יִירַשׁ].
וְדַם חֲלָלִים יִשְׁתֶּה – נִתְנַבֵּא שֶׁאֵין מֹשֶׁה מֵת עַד שֶׁיַּפִּיל מַלְכֵי מִדְיָן חֲלָלִים וְיֵהָרֵג הוּא עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הַקּוֹסֵם הָרְגוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּחֶרֶב אֶל חַלְלֵיהֶם" (יהושע יג,כב; תנחומא שם).

(כה) גַּם קֹב לֹא תִקֳּבֶנּוּ [גַּם בָּרֵךְ לֹא תְבָרְכֶנּוּ] – גַּם רִאשׁוֹן מוּסָב עַל גַּם הַשֵּׁנִי וְגַם שֵׁנִי עַל גַּם רִאשׁוֹן; וְכֵן: "גַּם לִי גַּם לָךְ לֹא יִהְיֶה" (מל"א ג,כו); וְכֵן: "גַּם בָּחוּר גַּם בְּתוּלָה" (דברים לב,כה).

(כז) וְקַבֹּתוֹ לִי – אֵין זֶה לְשׁוֹן צִוּוּי כְּמוֹ "וְקָבְנוֹ" (לעיל פסוק יג), אֶלָּא לְשׁוֹן עָתִיד: אוּלַי יִישַׁר בְּעֵינָיו וְתִקֳּבֶנּוּ לִי מִשָּׁם. מלדיר"ש לו"י [maldiras lui = תקלל אותו‏[1]] בְּלַעַז.

(כח) רֹאשׁ הַפְּעוֹר – קוֹסֵם [גָּדוֹל] הָיָה בָּלָק, וְרָאָה שֶׁהֵן עֲתִידִין לִלְקוֹת עַל יְדֵי פְּעוֹר, וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ בַּמֶּה; אָמַר: שֶׁמָּא הַקְּלָלָה תָּחוּל עֲלֵיהֶם מִשָּׁם. וְכֵן כָּל הַחוֹזִים בַּכּוֹכָבִים, רוֹאִים, וְאֵין יוֹדְעִים מָה רוֹאִים (מדרש תנחומא בלק ד).

הערותעריכה

  1. ^ רש"י רוצה להבדיל בין "וקבנו לי" (לעיל, פסוק יג) לבין "וקבתו לי", בקבעו, שהראשון ציווי והשני עתיד.