תענית ב ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
אליה אלהים ויפתח את רחמה מפתח של תחיית המתים מנין דכתיב (יחזקאל לז, יג) וידעתם כי אני ה' בפתחי את קברותיכם במערבא אמרי אף מפתח של פרנסה דכתיב (תהלים קמה, טז) פותח את ידך וגו' ור' יוחנן מאי טעמא לא קא חשיב להא אמר לך גשמים היינו פרנסה:
ר' אליעזר אומר מיום טוב הראשון של חג כו':
איבעיא להו ר' אליעזר מהיכא גמיר לה מלולב גמר לה או מניסוך המים גמר לה מלולב גמר לה מה לולב ביום אף הזכרה ביום או דלמא מניסוך המים גמר לה מה ניסוך המים מאורתא דאמר מר (במדבר כט, יח) אומנחתם ונסכיהם אפילו בלילה אף הזכרה מאורתא תא שמע דאמר רבי אבהו לא למדה ר' אליעזר אלא מלולב איכא דאמרי ר' אבהו גמרא גמיר לה ואיכא דאמרי מתניתא שמיע ליה מאי היא דתניא מאימתי מזכירין על הגשמים רבי אליעזר אומר משעת נטילת לולב ר' יהושע אומר משעת הנחתו א"ר אליעזר הואיל וארבעת מינין הללו אינן באין אלא לרצות על המים וכשם שארבע מינין הללו אי אפשר בהם בלא מים כך אי אפשר לעולם בלא מים אמר לו ר' יהושע והלא גשמים בחג אינו אלא סימן קללה אמר לו ר' אליעזר אף אני לא אמרתי לשאול אלא להזכיר וכשם שתחיית המתים מזכיר כל השנה כולה ואינה אלא בזמנה כך מזכירים גבורות גשמים כל השנה ואינן אלא בזמנן לפיכך אם בא להזכיר כל השנה כולה מזכיר רבי אומר אומר אני משעה שמפסיק לשאלה כך מפסיק להזכרה ר' יהודה בן בתירה אומר בשני בחג הוא מזכיר ר' עקיבא אומר בששי בחג הוא מזכיר ר' יהודה משום ר' יהושע אומר העובר לפני התיבה ביום טוב האחרון של חג האחרון מזכיר הראשון אינו מזכיר ביום טוב ראשון של פסח הראשון מזכיר האחרון אינו מזכיר שפיר קאמר ליה ר"א לרבי יהושע אמר לך רבי יהושע בשלמא תחיית המתים מזכיר דכולי יומא זמניה הוא אלא גשמים כל אימת דאתיין זמנייהו היא והתנן יצא ניסן וירדו גשמים סימן קללה הם שנאמר (שמואל א יב, יז) הלא קציר חטים היום וגו' ר' יהודה בן בתירה אומר בשני בחג הוא מזכיר מ"ט דרבי יהודה בן בתירה דתניא רבי יהודה בן בתירה אומר נאמר בשני (במדבר כט, ו) ונסכיהם ונאמר בששי ונסכיה ונאמר בשביעי כמשפטם הרי מ"ם יו"ד מ"ם הרי כאן מים מכאן רמז לניסוך המים מן התורה ומאי שנא בשני דנקט דכי רמיזי להו בקרא בשני הוא דרמיזי הלכך בשני מדכרינן רבי עקיבא אומר בששי בחג הוא מזכיר שנאמר בששי ונסכיה בשני ניסוכין הכתוב מדבר אחד ניסוך המים ואחד ניסוך היין ואימא תרוייהו דחמרא סבר לה כר' יהודה בן בתירה דאמר רמיזי מיא
רש"י
עריכה
כי אני ה' - ולא שליח:
פותח את ידך - ולא שליח:
גשמים נמי היינו פרנסה - וכבר חשבנא ליה:
מלולב גמר לה - שדומה ללולב שכשם שאי אפשר לאלו ארבע מינין בלא גשמים ובאין לרצות על המים כדאמרינן בסוכה כך אי אפשר לעולם בלא מים:
מה לולב ביום - שמתחילין ליטול ביום ראשון אף הזכרה נמי ביום כלומר שאינן מזכירין בלילי יום טוב הראשון עד למחר:
מה ניסוך המים מאורתא - כדאשכחן במס' סוכה (דף נא:) שממלאין הכלי מים לניסוך המים בלילה ויש ספרים דכתיב בהו דאמר מר ומנחתם ונסכיהם בלילה שמקריבין הקרבנות ביום יכולין להביא המנחות והנסכים בלילה אף האי ניסוך המים נמי יכול לנסך בלילה:
אף הזכרה נמי מאורתא - שבלילי י"ט הראשון קאמר ר' אליעזר שמתחילין להזכיר גבורות גשמים:
גמרא גמיר לה - רבי אבהו דרבי אליעזר לא למדה אלא מלולב:
מתניתין שמיע ליה - דרבי אליעזר גמר מלולב:
משעת הנחתו - מיום שמברכין בו באחרונה דהיינו בשביעי:
ארבעה מינין הללו - שבלולב ואתרוג:
כך גשמים - יהא מזכיר כל השנה אפילו בימות החמה אם הוא רוצה יהא מזכיר:
משעה שפוסק מלשאול - שבפסח פוסק מלומר ותן טל ומטר פוסק מלהזכיר גבורות גשמים והשתא לא מצית למימר אם בא להזכיר כל השנה כולה מזכיר אלא בימות החמה אינו מזכיר הואיל ואין זמנו אף בחג אינו מזכיר הואיל ולא סימן ברכה הן:
האחרון - המתפלל תפלת מוסף:
הראשון - המתפלל תפלת יוצר:
אינו מזכיר - ושוב אין מזכירין:
שפיר קאמר ליה ר' אליעזר לר' יהושע - דאמר כי היכי דמזכירין תחיית המתים כל השנה ואף על גב דלא מטא זימנייהו כך מזכירין גבורות גשמים אם רוצה כל השנה ובחג נמי אע"ג דלאו סימן ברכה הן מזכירין הואיל ואין שואלין:
כל אימת דאתיין זימנייהו הוא - וכיון דלאו זימניה הוא אין מזכירין והוא הדין בחג:
בשני ונסכיהם - דסגי בנסכה וכיון דבשני אייתר מ"ם לדרשה להכי מתחילין להזכיר בשני:
בשני ניסוכין הכתוב מדבר - שני ניסוכין על קרבן אחד אבל ונסכיהם משמע הרבה דבקרבנות הרבה לכן לא הוה דריש רבי עקיבא מונסכיהם:
סבר לה כרבי יהודה - דמ"ם יו"ד מ"ם מרבה ניסוך המים:
תוספות
עריכה
איבעיא להו רבי אליעזר מהיכא גמיר לה מלולב גמיר מה לולב ביום וכו'. פי' ולולב הוי רצוי דמים וגדל על המים או דלמא מניסוך גמר לה פי' ונפקא מינה אי מלולב גמר לה אבל ניסוך המים סבירא ליה דלאו ביום ראשון הוא או מניסוך המים קא גמר לה דסבירא ליה דניסוך המים ביום ראשון הוא אי נמי דאי מלולב גמר הוה דווקא ביום שנאמר (ויקרא כג) ולקחתם לכם ביום אבל אי מנסוך הוה אפילו בלילה ולענין זה אהני דאמר מר ומנחתם ונסכיהם בלילה אף וכו' פירוש דאע"ג דניסוך קרבנות לא הוי עד לאחר הקרבת קרבנותיהם ואם כן היאך קריבי נסכים בלילה רוצה לומר בלילה שניה והניסוך החג דהוי ממים מצי למהוי בלילה ראשונה ואע"ג דאמרינן במסכת יומא בפ' בראשונה (דף כו:). אמר רב ואיתימא ר' יוחנן אין מנסכים מים בחג אלא בתמיד של שחר וא"כ לא הוי בלילה ראשונה דהא אינה אלא ביום יש לומר דאינו חייב לנסך אלא בתמיד של שחר מכל מקום אי בעי עביד ליה בליליא:
דאמר רבי אבהו לא למדה רבי אליעזר אלא מלולב. פירוש וסבירא ליה דניסוך לא הוי עד בשני:
משעת נטילת לולב. פירוש דהיינו תחילת יום ראשון של סוכות ורבי יהושע אומר משעת הנחתו פירוש לאורתא דמוצאי שביעי של סוכות שמניחין בו את הלולב:
משעה שמפסיקין לישאל. ותן טל ומטר בברכת השנים פוסקין מלהזכיר מוריד הגשם בתחיית המתים:
העובר לפני התיבה בי"ט של חג האחרון מזכיר וכו'. פי' האחרון שמתפלל תפלת מוסף הראשון אינו מזכיר פירוש שמתפלל שחרית אינו מזכיר ובירושלמי קאמר אמאי אינו מזכיר מאורתא פירוש מתפלת ערבית ומשני דלית תמן כל עמא ולדכרו בצפרא פירוש בתפלת שחרית ומשני דהוו סברי דהוו מדכרו ליה מאורתא:
מים. מ"ם מנסכיהם דכתיב בשני ויו"ד דכתיב בששי ונסכיה ומ"ם שבשביעי כתיב כמשפטם והוי מים טעמא דרבי עקיבא בששי ונסכיה דמשמע תרי נסכים הלכך בששי בחג הוא מזכיר גבורות גשמים:
עין משפט ונר מצוה
עריכהמתוך: עין משפט ונר מצוה/תענית/פרק א (עריכה)
ראשונים נוספים
מתוך: רבינו חננאל על הש"ס/תענית/פרק א (עריכה)
מפתח של חיה שנאמר וישמע אליה אלהים ויפתח את רחמה. מפתח של תחיית המתים שנאמר וידעתם כי אני ה' בפתחי את קברותיכם וגו'.
גשמים היינו פרנסה ומשום שהגשמים חשובים כתחיית המתים קבעו ברכה זו בתחיית המתים:
פיסקא ר' אליעזר אומר מיו"ט הראשון של חג מזכיר. [איבעיא להו אי מלילי יו"ט הראשון מזכיר] וגמר לה מניסוך דאתקש ניסוך המים לניסוך היין דאמר מר ומנחתם ונסכיהם (מליל"י יו"ם טו"ב הראשו"ן מזכי"ר) אפילו בלילה. פירושו בתמורה בתחלת פרק יש בקרבנות. או מלולב גמר לה דכתיב ולקחתם לכם ביום ולא בלילה ופשטנא מהא דתניא מאימתי מזכירין על הגשמים.
ר' אליעזר אומר משעת נטילת לולב. ר' יהושע אומר משעת הנחתו.
א"ר אליעזר הואיל וארבעת מינים הללו אינם באין [אלא] לרצות המים כו'. שפיר קאמר ליה רבי אליעזר לר' יהושע אני לא אמרתי לשאל אלא להזכיר כשם שתחיית המתים מזכיר כל השנה ואינה אלא בזמנה כך גשמים מזכיר ואינן אלא בזמנן. ואמרינן ר' יהושע פריך הכי מה לתחיית המתים שמזכיר בכל יום דכל יומא זימניה היא אלא גשמים אטו כל יומא זימנייהו הוא.
והתנן יצא ניסן וירדו גשמים סימן קללה היא ר' יהודה בן בתירה אומר בשני של חג הוא מזכיר. וגמר לה מניסוך דכתיב בשני ונסכיהם מדכתיב מ"ם יתירה דהוה ליה למכתב ונסכה וכתיב ונסכיהם. ובששי כתיב יוד יתירה דכתיב ונסכיה.
ובשביעי כמשפטם. כתיב מ' יתירה. מיכן לניסוך המים מן התורה. וכי רמיזי מיום שני רמיזי הלכך מיום שני מזכיר.
ר' עקיבא אומר בששי בחג הוא מזכיר. ר' עקיבא נמי אית ליה מיכן לניסוך המים. מיהו דייק מדכתיב ביום הששי. ונסכיה. בשני ניסוכין הכתוב מדבר ניסוך מים וניסוך יין. דכי כתיב ניסוך יתירה בששי כתי' הלכך בששי מזכיר. ואקשינן אלא הא דתנן ניסוך המים שבעה מני אי ר' יהודה בן בתירה האמר ניסוך המים מיום שני של חג מתחיל משעה שמזכיר ולא משכחת אלא ששה אי ר' עקיבא תרי יומי הוו כו' כל אחד משעה שאומ' פי' מזכיר מאותה שעה מתחיל ימי הניסוך ואסיקנא הא דתנן ניסוך המים ז' גמרא היא דאמר משמיה דר' יוחנן ערבה ביום השביעי של חג. וניסוך המים שבעת ימי החג. ועשר נטיעות (מעודרות) [מפוזרות] בבית סאה חורשין כל בית סאה בשבילן כבר פירשנוהו. ואלו כולן גמרא בידינו כי הל"מ הם. ותריצנה הכי א"ר יהודה משום ר' יהושע בן בתירה העובר לפני התיבה ביו"ט אחרון של חג האחרון מזכיר. פי' המתפלל במוסף הוא מזכיר בתחיית המתים מוריד הגשם. [והמתפלל שחרית אינו מזכיר וביו"ט הראשון של פסח] המתפלל שחרית מזכיר מוריד הגשם ופוסק. והמתפלל במוסף אינו מזכיר כלל. וכן הלכתא (ד) גרסינן בירושלמי א"ר יוחנן הלכה כר' יהודה שאמר משום ר' יהודה בן בתירה. ומ"ט דר' יהודה [כדי שיצאו] המועדות בטל. מפני שהטל סימן יפה לעולם. אם לא הזכיר גשמים בתחיית המתים ולא שאלה בברכת השנים מחזירין אותו. היכן הוא חוזר בו ויהיה כמו שא' בר"ח אם עקר את רגלו חוזר בתחלה. ואם לאו חוזר לעבודה. והכא אם עקר את רגליו חוזר בתחלה ואם לאו חוזר לשומע תפלה (וכן א"ר יהודה קודם שיסמך בישיבה היו קורין אותו בן בתירה) . מתוך ה' דברים נגאלו ישראל ממצרים. מתוך צרה שנאמר ויאנחו בני ישראל מן העבודה. מתוך צווחה שנאמר וישמע אלהים את נאקתם. מתוך זכות אבות שנאמר ויזכור אלהים את בריתו וגו'. מתוך תשובה שנאמר וירא אלהים את בני ישראל וגו'. מתוך הקץ שנאמר וידע אלהים. וכך הם מפורשים בענין בצר לך ומצאוך. וכן בענין וירא בצר להם בשמעו את רנתם. אסור ליחיד להזכיר עד שיזכיר ש"צ ויאמר מוריד הגשם קמון לצלותא כמו שיזכיר ש"צ דמי ומזכירין הצבור ביחיד אע"פ שלא מקמי ש"צ:
מתוך: רבינו גרשום על הש"ס/תענית/פרק א (עריכה)
פיסקא מלולב גמר לה שדומה ללולב שכשם שאי אפשר לאילו בלא מים כך אי אפשר לעולם בלא מים מה לולב ביום שמתחיל ליטול ביום ראשון אף הזכרה ביום (בו' צ"ל כלומר) שאינו מתחיל להזכיר בלילי יו"ט ראשון עד למחר. מה ניסוך המים מאורתא כדאשכחן במס' סוכה שממלאין המים לניסוך המים בלילה ויש ספרים שכתוב בהן [דאמר מר] מנחתם ונסכיהם בלילה שמקריבין קרבן ביום יכולין להביא המנחה והנסכים בלילה אף האי ניסוך המים יכולין לנסך בלילה. אף הזכרה נמי מאורתא שבלילי יו"ט הראשון קאמר ר' אליעזר שמזכירין להזכיר גבורות גשמים. גמרא גמיר לה ר' אבהו דר' אליעזר לא למדה אלא מלולב. ממתניתין שמיעה ליה דר' אליעזר גמר מלולב:
משעת הנחתו מיום שמברכין בו באחרונה דהיינו בשביעי. ארבעת מינין הללו שבלולב ואתרוג:
כך גשמים יהא מזכיר כל השנה אפי' בימות החמה אם הוא רוצה אף בחג נמי אם הוא רוצה יהא מזכיר. משעה שפוסק מלשאל שבפסח פוסק מלומר ותן טל ומטר פוסק מלהזכיר גבורת הגשמים ועכשיו לא מצית למימר אם בא להזכיר כל השנה מזכיר אלא בימות החמה אינו מזכיר הואיל ואין זמנו אף בחג אינו מזכיר הואיל ולאו זמן ברכה הוא. האחרון המתפלל תפלת מוסף. הראשון המתפלל (תפלת) יוצר:
מזכיר ושוב אינו מזכיר. שפיר קאמר ליה ר' אליעזר לר"י דכי היכי דמזכירין תחיית המתים כל השנה אע"ג דלא זמניה כך מזכירין גבורות גשמים אם רוצה כל השנה ובחג נמי אע"ג דלאו סימן ברכה הוא מזכירין. סימן קללה הוא וכיון דלאו זמנה אין מזכירין וה"ה בחג:
נאמר בשני ונסכיהם דסגי בנסכה וכיון דבשני אתרבי מ' לדרשה דמים לפיכך מתחיל להזכיר בשני:
פיס' רבי אליעזר אומר מי"ט הראשון של חג נידונין: פי' דקסבר דבעי' למעבד רצוי בהזכר' מי"ט הראשון כי היכי דעבדי' במקדש רצוי בנסוך המי' ומי' דוקא הזכרה אבל שאלה מודה הוא דלא עבדי' עד לאחר החג כיון שאין הגשמי' סימן ברכה בחג וכדאמרי' בש"ס אף אני לא אמרתי אלא להזכיר ואף בהזכרה השיב עליו רבי יהושע היאך הוא מזכיר והיתה תשובתו רבי אליעזר אף אינו אומר אלא מוריד הגש' בעונתו ומינה שמעי' דמודה בשאלה דליתה בתוך החג ולדידיה הזכרה לחוד ושאלה לחוד שצריכין אנו לרצות עליו קודם שאלה. והיינו דאמרי' בש"ס דסיפא דקתני אין שואלין את הגשמי' אלא סמוך לגשמי' רבי אליעזר הוא דאמר שאלה לחוד והזכרה לחוד רבי יהושט אומר מי"ט האחרון דקסבר דכיון דגשמי' אינן סימן ברכה אף הזכרה לית ליה למעבד ומיסתיין דעבדי' רצוי בי"ט האחרון של חג ולשאול בערב למוצאי י"ט ולר' יהוש' אפשר לפום מאי דאמרי' דהזכרה ושאלה חדא מילת' היא לומר שהם תכופי' זה לזה וכדאית' בש"ס וסיפ' דקתני אין שואלין את הגשמים אלא סמוך לגשמי' אליבא דאביי דאמר שאלה לחוד והזכרה לחוד מתני' אתיא אפילו לרבי אליעזר ויהא סמוך לגשמי' או בז' של חג ופליג אאידך תנאי דלקמן אומר בג' במרחשון כדברי רבי מאיר דלקמן אבל רבה דסב' סמוך לגשמי' היינו ז' של חג לא הויא מתני' רבי אליעזר ולא רבי יהושע דמתני' דר"ט לא מקדמי' שאלה להזכרה אלא ר' יהושע דברייתא היא דאמר מזמן הנחתו של לולב ועבדי' הזכרה ושאלה בז' של חג דהזכרה ושאלה לדידיה חדא מילתא היא וכדאמר בש"ס:
א"ר יהושע הואיל ואין הגשמים סימן ברכה בחג למה הוא מזכיר: פי' כדאמר בסוכה למה גשמי' דומה בחג לעבד שמזג כוס לרבו ושפך לו קיתון על פניו ומכאן משמע דמשום כל החג קאמר ולא על לילה הראשון בלבד כדכתב רבינו אפרים ז"ל התם אלא שיש לדחות דבלילה הראשון סימן קללה ומכאן ואילך לא קללה ולא ברכה כלישנא דמתני' דהכי א"ל רבי אליעזר אף הוא אינו אומר אלא משיב הרוח ומוריד הגשם בעונתו י"א שאומר בלשון זה ממש.
אבל הנכון דה"ק דלישנא דמוריד הגשם לא משמ' אלא בעונתו ויכול להזכירו אף בתוך החג אע"פ שאין הגשמים סימן ברכה כי היכי דנעביד רצוי וכדאמרי' בש"ס א"ל אף אני לא אמרתי אלא להזכיר כשם בתחיית המתים מזכיר כל השנה כלה ואינה באה אלא בזמנה והשיב רבי יהושע אם כן דהכי משמ' האי לישנא לעולם יהא מזכיר ולמה קבעו לו שום זמן אלא ודאי שאין לומר לשון זה אלא כשהדבר ראוי לשטתו וגם אינו לאומרה בלשון בעונתו כי חסרון הוא בהזכרה לומר כן ומוטב שלאחר הזכרה זו עד זמן הגשמים ובש"ס אמרי' שפי' אמר להו רבי אליעזר לרבי יהושע ואמרי' אמר לך רבי יהושע בשלמא תחיית המתים מזכיר דכולי יומא זמניה הוא אלא גשמי' לאו זמניה דהא תנן יצא ניסן אגשמי' סימן קללה מ"מ אינו מתברר מדברי רבי יהושע במשנתי' מאימתי שואל דס"ל דשאלה והזכרה חדא מילת' ושואל במוצאי י"ט ופליגי אמתני' דלקמן או אפשר דעביד שאלה כרבי מאיר בג' במרחשון או בכ"ג בז' בו והא דקתני אף אינו אומר אלא משיב הרוח לאו דלהוי חייב להזכיר משיב הרוח דהא דתניא בטל וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר אלא שתפש הלשון שהיו נוהגי' לאמרו כמו שאנו נוהגים היום וכמו שאמרו ואם בא להזכיר מזכיר ולדברי ר' יהושע כשמזכיר בי"ט האחרון מיד הוא מתחיל להזכיר בתפלת הערב בכניסתו והיינו דפליג עליה רבי יהודה שהאחרון בלבד הוא מזכיר בתפלת מוסף והלכתא כרבי יהודה כדאיפסיקא הלכתא כותיה בש"ס:
מהדורא תליתאה:
מתוך: תוספות רי"ד/תענית (עריכה)
מלולב גמר לה מה לולב ביום אף הזכהר נמי ביום או דילמא מניסוך המים גמר לה מה ניסוך המים מאורחא אף הזכרה נמי מאורתא פ'י הלולב וניסוך המים באים לרצות ואיבעיא לן מהיכא למד ר' אליעזר מלולב גמר לה ואין מזיכרין אלא מיום טוב הראשון ולא מלילי י"ט הראשון דומיא דלולב שאינו [ניטול] אלא ביום ולא בלילה וכיון שהתחיל להזכיר ביום שוב אינו פוסק. או דילמא מניסוך גמר לה והניסוך אע"פ שלא היו מנסכין אלא ביום מ"מ מן הלילה היו מתעסקים בו במילוי המים כדתנן בפ' החלול (סוכה דנ"א ע"ב) קרא הגבר תקוע והרעו ותקעו ואע"פ שאין חליל של בית השואבה דוחה י"ט נהי שלא היו מכים בחליל ותוקעים בשופרות מ"מ העסק שהיו עוסקים בכל הלילות היו טובים גם בלילה יום הראשון למלאות המים מן השילוח ולהביאם בעזרה מקרות הגבר. והלכך מתחילין להזכיר מלילי י"ט הראשון:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה