קטגוריה:במדבר כא ד
נוסח המקרא
ויסעו מהר ההר דרך ים סוף לסבב את ארץ אדום ותקצר נפש העם בדרך
וַיִּסְעוּ מֵהֹר הָהָר דֶּרֶךְ יַם סוּף לִסְבֹב אֶת אֶרֶץ אֱדוֹם וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ הָעָם בַּדָּרֶךְ.
וַיִּסְע֞וּ מֵהֹ֤ר הָהָר֙ דֶּ֣רֶךְ יַם־ס֔וּף לִסְבֹ֖ב אֶת־אֶ֣רֶץ אֱד֑וֹם וַתִּקְצַ֥ר נֶֽפֶשׁ־הָעָ֖ם בַּדָּֽרֶךְ׃
וַ/יִּסְע֞וּ מֵ/הֹ֤ר הָ/הָר֙ דֶּ֣רֶךְ יַם־ס֔וּף לִ/סְבֹ֖ב אֶת־אֶ֣רֶץ אֱד֑וֹם וַ/תִּקְצַ֥ר נֶֽפֶשׁ־הָ/עָ֖ם בַּ/דָּֽרֶךְ׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וּנְטַלוּ מֵהוֹר טוּרָא אוֹרַח יַמָּא דְּסוּף לְאַקָּפָא יָת אַרְעָא דֶּאֱדוֹם וְעַקַת נַפְשָׁא דְּעַמָּא בְּאוֹרְחָא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וּנְטָלוּ מִטַוְורוֹס אוּמָנוֹס מַהֲלַךְ יַמָא דְסוּף לְאַחֲזָרָא יַת אַרְעָא דֶאֱדוֹם וּקְנָטַת נַפְשָׁא דְעַמָא בְּאָרְחָא: |
רש"י
"לסבב את ארץ אדום" - שלא נתנם לעבור בארצו
"ותקצר נפש העם בדרך" - בטורח הדרך שהוקשה להם אמרו עכשיו היינו קרובים להכנס לארץ ואנו חוזרים לאחורינו כך חזרו אבותינו ונשתהו שלשים ושמונה שנה עד היום לפיכך קצרה נפשם בעינוי הדרך ובלשון לע"ז אנקרודלו"ר ולא יתכן לומר ותקצר נפש העם בדרך בהיותם בדרך ולא פי' בו במה קצרה שכל מקום שתמצא קצור נפש במקרא מפורש שם במה קצרה כגון (זכריה יא) ותקצר נפשי בהם וכגון (שופטים י) ותקצר נפשו בעמל ישראל וכל דבר הקשה על אדם נופל בו לשון קצור נפש כאדם שהטורח בא עליו ואין דעתו רחבה לקבל אותו הדבר ואין לו מקום בתוך לבו לגור שם אותו הצער ובדבר המטריח נופל לשון גודל שגדול הוא וכבד על האדם כגון (זכריה יא) וגם נפשם בחלה בי גדלה עלי (איוב י) ויגאה כשחל תצודני כללו של פירוש כל לשון קצור נפש בדבר לשון שאין יכול לסובלו הוא שאין הדעת סובלתו
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
לִסְבֹּב אֶת אֶרֶץ אֱדוֹם – שֶׁלֹּא נְתָנָם לַעֲבֹר בְּאַרְצוֹ.
וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ הָעָם בַּדָּרֶךְ – בְּטוֹרַח הַדֶּרֶךְ שֶׁהֻקְשָׁה לָהֶם. אָמְרוּ: עַכְשָׁו הָיִינוּ קְרוֹבִים לִכָּנֵס לָאָרֶץ, וְאָנוּ חוֹזְרִים לַאֲחוֹרֵינוּ? כָּךְ חָזְרוּ אֲבוֹתֵינוּ, וְנִשְׁתָּהוּ שְׁלֹשִׁים וּשְׁמוֹנֶה שָׁנָה עַד הַיּוֹם; לְפִיכָךְ קָצְרָה נַפְשָׁם בְּעִנּוּי הַדֶּרֶךְ. וּבִלְשׁוֹן לַעַז אינקרו"ט לו"ר [encrot lor = נמאס להם[2]]. וְלֹא יִתָּכֵן לוֹמַר "וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ הָעָם בַּדָּרֶךְ" – בִּהְיוֹתָם בַּדֶּרֶךְ, וְלֹא פֵּרֵשׁ בּוֹ בַּמֶּה קָצְרָה. שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁתִּמְצָא קִצּוּר נֶפֶש בַּמִּקְרָא, מְפֹרָֹש שָׁם בַּמֶּה קָצְרָה; כְּגוֹן: "וַתִּקְצַר נַפְשִׁי בָּהֶם" (זכריה יא,ח), וּכְגוֹן: "וַתִּקְצַר נַפְשׁוֹ בַּעֲמַל יִשְׂרָאֵל" (שופטים י,טז). וְכָל דָּבָר הַקָּשֶׁה עַל אָדָם, נוֹפֵל בּוֹ לְשׁוֹן קִצּוּר נֶפֶשׁ, כְּאָדָם שֶׁהַטֹּרַח בָּא עָלָיו, וְאֵין דַּעְתּוֹ רְחָבָה לְקַבֵּל אוֹתוֹ הַדָּבָר, וְאֵין לוֹ מָקוֹם בְּתוֹךְ לִבּוֹ לָגוּר שָׁם אוֹתוֹ הַצַּעַר. וּבַדָּבָר הַמַּטְרִיחַ נוֹפֵל לְשׁוֹן גֹּדֶל, שֶׁגָּדוֹל הוּא וְכָבֵד עַל הָאָדָם, כְּגוֹן: "וְגַם נַפְשָׁם בָּחֲלָה בִי" (זכריה שם), גָּדְלָה עָלַי; "וְיִגְאֶה כַּשַּׁחַל תְּצוּדֵנִי" (איוב י,טז). כְּלָלוֹ שֶׁל פֵּרוּשׁ, כָּל לְשׁוֹן קִצּוּר נֶפֶשׁ בְּדָבָר – לְשׁוֹן 'שֶׁאֵין יָכוֹל לְסָבְלוֹ' הוּא, שֶׁאֵין הַדַּעַת סוֹבַלְתּוֹ.
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ופונון, ובת"י שם אמר שבצלמונה דברו סרה ובפונון שלח עליהם את הנחשים, ותקצר נפש העם, באשר היו קרובים לא"י והוצרכו לסבוב דרך רחוקה שנית וחז"ל אמרו מפני
שאחרי מות אהרן נסתלק עמוד הענן שהי' מישר הדרך והיה צל מחורב ומלהט השמש:בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
ותקצר. ד' במסרה ותקצר נפש העם ותקצר נפשו בעמל ישראל ותקצר נפשו למות ותקצר נפשי בהם כיון שבאו לגבול אדום ותקצר נפש העם וידברו בה' ובמשה וקצרה נפשו בעמל ישראל שחטאו ותקצר נפשו למות שמת אהרן בגבול אדום וכן תקצר נפשי בהם דרישא דקרא ואכחיד ג' הרועים בירח אחד שדרשו אותו על אהרן ומרים ומשה שמתו שלשתן בחדש אחד:
- פרשנות מודרנית:
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
למה נכנסנו לכנען ממזרח
לאחר 40 שנה של נדודים במדבר, הגיעו בני ישראל אל העיר קדש (במדבר כ יד-יז): "וישלח משה מלאכים מקדש אל מלך אדום... 'נעברה נא בארצך... עד אשר נעבור גבולך'. ויאמר אליו אדום: 'לא תעבור בי, פן בחרב אצא לקראתך..." ולכן נאלצו בני ישראל לעשות סיבוב ארוך (במדבר כא ד): "ויסעו... דרך ים סוף, לסבוב את ארץ אדום; ותקצר נפש העם בדרך... ויסעו בני ישראל, ויחנו באובות. ויסעו מאובות, ויחנו בעיי העברים, במדבר אשר על פני מואב, ממזרח השמש" (ראו על משמעות הביטוי דרך ים סוף ).
אבל - מדוע בני ישראל כל-כך התעקשו להגיע לצד המזרחי של ארץ אדום? הרי הם היו כבר קרובים לארץ ישראל מצד דרום, כמו שרואים בהמשך (במדבר כא א-ג): "וישמע הכנעני מלך ערד, יושב הנגב, כי בא ישראל דרך האתרים; ויילחם בישראל, וישב ממנו שבי. ויידר ישראל נדר לה', ויאמר: 'אם נתון תיתן את העם הזה בידי - והחרמתי את עריהם. וישמע ה' בקול ישראל, וייתן את הכנעני, ויחרם אתהם ואת עריהם; ויקרא שם המקום חורמה":עוד לפני שבני ישראל התחילו להקיף את ארץ אדום - כבר בא הכנעני מלך ערד יושב הנגב ונלחם בישראל, והם ניצחו אותו והחרימו את עריו. אז למה לא המשיכו בני-ישראל ללכת צפונה, להיכנס לארץ מצידה הדרומי ולכבוש אותה מדרום צפונה? למה הם התעקשו להקיף את ארץ אדום, להגיע לצד המזרחי שלה, להגיע ל "מדבר אשר על פני מואב" , ואז להיכנס לארץ מצידה המזרחי (דרך נהר הירדן)?
1. בשאלה הנחנו שבני-ישראל ביקשו ממלך אדום לעבור בארצו ממערב למזרח. אבל אנחנו לא יודעים איך בדיוק נראתה ממלכת אדום באותו זמן: ייתכן שהיא שלטה גם באזור הדרומי של ארץ כנען, ובני-ישראל ביקשו ממנו לעבור בארצו מדרום לצפון, כדי להיכנס לארץ מדרום (ראו דברים ט-י ) . כאשר מלך אדום סירב, בני ישראל נאלצו להקיף את כל ארץ אדום ולהגיע ממזרח.
2. ייתכן שבני-ישראל הזקנים פחדו להיכנס לארץ מצד דרום, כי עדיין היתה להם טראומה מדברי המרגלים ששמעו כשהיו ילדים קטנים (המרגלים נכנסו לארץ מדרום וראו שם ענקים); ראו גם בני ענקים וערים בצורות . כדי למנוע מהזקנים את רגשות הפחד, החליטו בני ישראל להיכנס ממקום אחר, חדש, ולכן רצו להגיע דווקא למזרח.
3. ע"פ תשובת הרב יובל שרלו , הכניסה ממזרח היא דווקא קשה ומסובכת יותר, והיא נועדה לתקן את חטאיו של הדור קודם - חטא הפחד וחטא הפזיזות.
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2002-10-23.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • Sefaria • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "במדבר כא ד"
קטגוריה זו מכילה את 7 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 7 דפים.