ביאור:בבלי פסחים דף נד
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת פסחים:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
וְאִישׁ תְּבוּנָה יִדְלֶנָּה: מים עמקים עצה בלב איש - זה עולא [1], ואיש תבונה ידלנה - זה רבה בר בר חנה [2].
ואינהו [3], כמאן סברוה?
כי הא, דאמר רבי בנימין בר יפת אמר רבי יוחנן: מברכין על האור בין במוצאי שבת בין במוצאי יום הכפורים, וכן עמא דבר [4].
מיתיבי: אין מברכין על האור אלא במוצאי שבת, הואיל ותחילת ברייתו הוא, וכיון שרואה - מברך מיד; רבי יהודה אומר: סודרן על הכוס, ואמר רבי יוחנן: הלכה כרבי יהודה?
לא קשיא: כאן באור ששבת [5], כאן באור היוצא מן העצים ומן האבנים [6].
תני חדא אור היוצא מן העצים ומן האבנים מברכין עליו, ותני חדא אין מברכין עליו!?
לא קשיא: כאן במוצאי שבת, כאן במוצאי יום הכפורים.
רבי מפזרן [7], רבי חייא מכנסן [8];
אמר רבי יצחק בר אבדימי: אף על פי שרבי מפזרן - חוזר וסודרן על הכוס, כדי להוציא בניו ובני ביתו.
ואור, במוצאי שבת איברי? והא תניא: 'עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות, אלו הן: באר [9], והמן, וקשת, כתב [10] ומכתב [11], והלוחות, וקברו של משה, ומערה שעמד בו משה ואליהו [12], פתיחת פי האתון, ופתיחת פי הארץ לבלוע את הרשעים [13];
רבי נחמיה אומר משום אביו: אף האור והפרד [14];
רבי יאשיה אומר משום אביו: אף האיל [15] והשמיר [16];
רבי יהודה אומר: אף הצבת [17]; הוא היה אומר: צבתא [18] - בצבתא מתעבדא [19], וצבתא קמייתא מאן עבד? הא לאי [20] בריה בידי שמים היא!'
אמר ליה: אפשר יעשנה בדפוס [21] ויקבענה כיון [22] הא לאי בריה בידי אדם היא!?
לא קשיא: הא באור דידן, הא באור דגיהנם: אור דידן במוצאי שבת, אור דגיהנם בערב שבת.
ואור דגיהנם בערב שבת איברי? והא תניא: 'שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם, ואלו הן: תורה, ותשובה, וגן עדן, וגיהנם, וכסא הכבוד, ובית המקדש, ושמו של משיח:
תורה - דכתיב (משלי ח כב) ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ [קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָז] [23];
תשובה - דכתיב (תהלים צ ב) בְּטֶרֶם הָרִים יֻלָּדוּ [וַתְּחוֹלֵל אֶרֶץ וְתֵבֵל וּמֵעוֹלָם עַד עוֹלָם אַתָּה אֵל] [24], וכתיב (תהלים צ ג) תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא [25] וַתֹּאמֶר שׁוּבוּ בְנֵי אָדָם;
גן עדן - דכתיב (בראשית ב ח) וַיִּטַּע ה' אֱלֹהִים גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם [26] [וַיָּשֶׂם שָׁם אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר];
גיהנם - דכתיב (ישעיהו ל לג) כִּי עָרוּךְ מֵאֶתְמוּל [27] תָּפְתֶּה [28] [גַּם הוא הִיא לַמֶּלֶךְ הוּכָן הֶעְמִיק הִרְחִב מְדֻרָתָהּ אֵשׁ וְעֵצִים הַרְבֵּה נִשְׁמַת ה' כְּנַחַל גָּפְרִית בֹּעֲרָה בָּהּ];
כסא הכבוד ובית המקדש - דכתיב (ירמיהו יז יב) כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן מְקוֹם מִקְדָּשֵׁנוּ [29];
שמו של משיח - דכתיב (תהלים עב יז) יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם לִפְנֵי שֶׁמֶשׁ ינין יִנּוֹן שְׁמוֹ [וְיִתְבָּרְכוּ בוֹ כָּל גּוֹיִם יְאַשְּׁרוּהוּ].'
אמרי: חללה [30] - הוא דנברא קודם שנברא העולם [31], ואור דידיה - בערב שבת.
ואור דידיה בערב שבת איברי? והתניא: 'רבי יוסי אומר: אור שברא הקב"ה בשני בשבת אין לו כבייה לעולם [32] שנאמר (ישעיהו סו כד) וְיָצְאוּ וְרָאוּ בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים הַפֹּשְׁעִים בִּי כִּי תוֹלַעְתָּם לֹא תָמוּת וְאִשָּׁם לֹא תִכְבֶּה [וְהָיוּ דֵרָאוֹן לְכָל בָּשָׂר], ואמר רבי בנאה בריה דרבי עולא: מפני מה לא נאמר 'כי טוב' בשני בשבת? מפני שנברא בו אור של גיהנם, ואמר רבי אלעזר: אף על פי שלא נאמר בו 'כי טוב' - חזר וכללו בששי [33], שנאמר (בראשית א לא) וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד [וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי]’!
אלא חללה קודם שנברא העולם, ואור דידיה בשני בשבת, ואור דידן במחשבה עלה ליבראות בערב שבת ולא נברא עד מוצאי שבת [34], דתניא: 'רבי יוסי אומר: שני דברים עלו במחשבה ליבראות בערב שבת ולא נבראו עד מוצאי שבת, ובמוצאי שבת נתן הקב"ה דיעה באדם הראשון מעין דוגמא של מעלה והביא שני אבנים וטחנן [35] זו בזו ויצא מהן אור, והביא שתי בהמות והרכיב זו בזו ויצא מהן פרד.
רבן שמעון בן גמליאל אומר: פרד - בימי ענה היה, שנאמר (בראשית לו כד) [וְאֵלֶּה בְנֵי צִבְעוֹן וְאַיָּה וַעֲנָה] הוּא עֲנָה אֲשֶׁר מָצָא אֶת הַיֵּמִם בַּמִּדְבָּר [בִּרְעֹתוֹ אֶת הַחֲמֹרִים לְצִבְעוֹן אָבִיו]; דורשי חמורות [36] היו אומרים: ענה - פסול היה [37], לפיכך הביא פסול לעולם, שנאמר (בראשית לו כ) אֵלֶּה בְנֵי שֵׂעִיר הַחֹרִי [יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ לוֹטָן וְשׁוֹבָל וְצִבְעוֹן] וַעֲנָה [38], וכתיב וְאֵלֶּה בְנֵי צִבְעוֹן וְאַיָּה וַעֲנָה [39] - אלא מלמד שבא צבעון על אמו והוליד ממנה ענה.'
ודילמא תרי ענה הוו?
אמר רבא: אמינא מילתא דשבור מלכא לא אמרה, ומנו? - שמואל. [40]
איכא דאמרי: אמר רב פפא: אמינא מילתא דשבור מלכא לא אמרה, ומנו? רבא, אמר קרא: (בראשית לו כד) [וְאֵלֶּה בְנֵי צִבְעוֹן וְאַיָּה וַעֲנָה] הוּא עֲנָה [אֲשֶׁר מָצָא אֶת הַיֵּמִם בַּמִּדְבָּר...] (בראשית לו כד) - הוא ענה דמעיקרא.
תנו רבנן: 'עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות, ואלו הן: באר, ומן, וקשת, הכתב, והמכתב, והלוחות, קברו של משה, ומערה שעמד בה משה ואליהו, פתיחת פי האתון, ופתיחת פי הארץ לבלוע את הרשעים, ויש אומרים אף מקלו של אהרן שקדיה ופרחיה, ויש אומרים אף המזיקין, ויש אומרים אף
בגדו של אדם הראשון [41].
תנו רבנן: 'שבעה דברים מכוסים מבני אדם, אלו הן: יום המיתה, ויום הנחמה [42], ועומק הדין [43], ואין אדם יודע מה בלבו של חבירו, ואין אדם יודע במה משתכר, ומלכות בית דוד מתי תחזור, ומלכות חייבת [44] מתי תכלה.'
תנו רבנן: 'שלשה דברים עלו במחשבה ליבראות [45], ואם לא עלו - דין הוא שיעלו [46]: על המת שיסריח [47], ועל המת שישתכח מן הלב, ועל התבואה שתרקב [48], ויש אומרים: על המטבע שיצא.'
משנה:
מקום שנהגו לעשות מלאכה בתשעה באב – עושין; מקום שנהגו שלא לעשות מלאכה - אֵין עושין;
ובכל מקום [49] תלמידי חכמים בטלים [50];
רבן שמעון בן גמליאל אומר: לעולם יעשה אדם עצמו תלמיד חכם [51].
גמרא:
אמר שמואל: אין תענית ציבור בבבל אלא תשעה באב בלבד [52].
למימרא דסבר שמואל: תשעה באב, בין השמשות שלו אסור [53]? והאמר שמואל: תשעה באב בין השמשות שלו מותר? וכי תימא קסבר שמואל 'כל תענית ציבור - בין השמשות שלו מותר', והאנן תנן [תענית פ"א מ"ו]: אוכלין ושותין מבעוד יום, למעוטי מאי? לאו למעוטי בין השמשות [54]?
לא, למעוטי משחשיכה [55].
נימא מסייע ליה: אין בין תשעה באב ליום הכיפורים אלא שזה ספיקו אסור וזה ספיקו מותר [56]; מאי ספיקו מותר? לאו בין השמשות?
לא, כדאמר רב שישא בריה דרב אידי [57]: לקביעא דירחא [58] - הכא נמי לקביעא דירחא.
דרש רבא: עוברות ומניקות מתענות ומשלימות בו, כדרך שמתענות ומשלימות ביום הכיפורים, ובין השמשות שלו אסור, וכן אמרו משמיה דרבי יוחנן.
ומי אמר רבי יוחנן הכי? והאמר רבי יוחנן: 'תשעה באב אינו כתענית ציבור', מאי, לאו לבין השמשות [59]?
לא, למלאכה [60].
'מלאכה'? תנינא: מקום שנהגו לעשות מלאכה בתשעה באב עושין ובמקום שנהגו שלא לעשות אין עושין, ואפילו רבן שמעון בן גמליאל לא אמר אלא דכי יתיב ולא עביד לא מיחזי כיוהרא, אבל מיסר לא אסר [61]!?
אלא מאי אינו כתענית ציבור? - לתפילת נעילה [62]!
והאמר רבי יוחנן [63] 'ולואי שיתפלל אדם והולך כל היום כולו' [64]?
התם [65] חובה [66], הכא רשות [67];
ואיבעית אימא: מאי אינו כתענית ציבור - לעשרים וארבעה [68].
רב פפא אמר: [69] מאי אינו כתענית ציבור? - [70] אינו כראשונות [71] אלא כאחרונות [72], ואסורה.
מיתיבי: אין בין תשעה באב ליום הכיפורים אלא שזה ספיקו אסור וזה ספיקו מותר; מאי ספיקו מותר, לאו בין השמשות שלו [73]?
אמר רב שישא בריה דרב אידי: לא, לקביעא דירחא.
הא לכל דברים זה וזה שוין? [74] מסייע לרבי אלעזר, דאמר רבי אלעזר: אסור לו לאדם שיושיט אצבעו במים בתשעה באב כדרך שאסור להושיט אצבעו ביום הכיפורים.
מיתיבי: אין בין תשעה באב לתענית ציבור [75] אלא שזה אסור בעשיית מלאכה וזה מותר בעשיית מלאכה [76]!?
במקום שנהגו.
הא לכל דבריהם זה וזה שוין, ואילו גבי תענית ציבור תניא כשאמרו אסור - ברחיצה לא אמרו אלא כל גופו, אבל פניו ידיו ורגליו לא!?
אמר רב פפא:
הערות
עריכה- ^ שהבין מדבריו של רבה בר בר חנה טעות, וחזא ביה בישות, וסתם דבריו שלא אמר לו כלום, והיינו עֵצָה בְלֶב אִישׁ: דנקיט ליה בלביה ולא אמר לו 'למה אמרת כך'
- ^ הבין מה היה בלבו של עולא שהיה מסתכל בו
- ^ עולא ורבה שלא רצו להודות לדברי רבי אבא
- ^ נוהג
- ^ שהיה בשבת: שדלק היום, ומכל מקום ממלאכת עבירה שָׁבַת: שדלק בהיתר, כגון של חיה ושל חולה או נר הדולק מערב יום הכפורים - מברכין אף במוצאי יום הכפורים, דההיא ברכה - משום דדבר חידוש הוא לו: שלא נהנה מן האור היום
- ^ דנברא עכשיו - אין מברכין עליו במוצאי יום הכפורים, אלא במוצאי שבת, שאף הוא תחילת בריית אור
- ^ רבי, כשראה אור - מברך עליו מיד, וכשמביאין לו בשמים לסוף שעה - מברך עליהן
- ^ על הכוס, כמו שאנו עושין
- ^ בארה של מרים: סלע שיצאו ממנו המים על ידי משה, ועגול כמין כברה היה, ומתגלגל עמהן כל מקום שהולכין
- ^ קריאת שם האותיות
- ^ חקיקתן וצורתן; כך שמעתי, ולי נראה: כתב זו היא חקיקת צורתן, והמכתב - הוא עט וחרט שנכתב בו חקיקת הלוחות, כי ההיא דקדושין (כא,ב) 'מניין לרבות הסול והסירא והמכתב'? ונראין דברי: דקרייה לא קרי ליה 'כתב'
- ^ וְשַׂמְתִּיךָ בְּנִקְרַת הַצּוּר [וְשַׂכֹּתִי כַפִּי עָלֶיךָ] עַד עָבְרִי (שמות לג כב), וכן באליהו: [וַיָּקָם וַיֹּאכַל וַיִּשְׁתֶּה] וַיֵּלֶךְ [בְּכֹחַ הָאֲכִילָה הַהִיא אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה] עַד הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵב [פסוק ט] וַיָּבֹא שָׁם אֶל הַמְּעָרָה וַיָּלֶן שָׁם...(מלכים א יט ח-ט)
- ^ עדת קרח
- ^ אין כל חדש תחת השמש, ופרד ראשון נברא מן הארץ ולא בא מן הכלאים
- ^ של אברהם
- ^ כמין תולעת היה, ואין כל דבר קשה עומד בפניו שלא יתפרק, ובו בנה שלמה את הבית; במסכת גיטין (סח,א)
- ^ טנליי"ש של ברזל
- ^ שעושין עכשיו הנפחים
- ^ על ידי צבת אחרת היא עשויה: שאוחזה בצבת ומכה בקורנס עד שנעשית
- ^ באמת על כרחך
- ^ על ידי יציקה כמו שיוצקין כלי כסף וכלי נחשת
- ^ כולה כאחד מהר
- ^ קודם לשאר דרכים; והא דאמרן לעיל 'הכתב בערב שבת' - בכתבן של לוחות, וְזוֹ היתה כתובה מתחילה באש שחורה על גבי לבנה
- ^ בְּטֶרֶם הָרִים יֻלָּדוּ בראת מדת תשובה
- ^ עד ידכא לבבו לפניך
- ^ מוקדם לעולם
- ^ קודם לעולם
- ^ שכל המתפתה ביצרו נופל שם
- ^ מָרוֹם הוא בערבות - מֵרִאשׁוֹן מקודם העולם, וכן מְקוֹם מִקְדָּשֵׁנוּ נברא מראשון
- ^ חלל של גיהנם
- ^ ותירוצא הוא
- ^ שהוא אור של גיהנם
- ^ לקרותו 'טוב', לפי שהרשעים נידונין בו
- ^ אלא ודאי אור דגיהנם נברא בשני בשבת, והא דתניא לעיל 'אור בערב שבת' - באור דידן, ודתניא ברישא במוצאי שבת - לא תיקשי: כאן במחשבה כאן ביצירה: בערב שבת עלה במחשבה ליבראות ולא נברא עד מוצאי שבת
- ^ טח והכה ושפשף זו בזו
- ^ מקראות סתומים
- ^ שאחיו מאמו היה אביו, כדמפרש: שבא צבעון על אמו והוליד
- ^ אלמא אחי הוו
- ^ אלמא בנו היה
- ^ שמואל - קרי ליה רבא 'שבור מלכא' משום דבקי היה בדינין והלכתא כוותיה בדיני, כדין היוצא מפי המלך שמתקיים; ושבור - ממלך פרסיים היה בימי רבא.
- ^ שהיו חקוקות בו כל מין חיה ובהמה, והוא נמסר לנמרוד עַל כֵּן יֵאָמַר כְּנִמְרֹד גִּבּוֹר צַיִד (בראשית י ט) ועשו הרגו ונטלו, לפיכך היה אִישׁ [יֹדֵעַ] צַיִד (בראשית כה כז), והן שכתוב בהן הַחֲמֻדֹת אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבָּיִת (בראשית כז טו); ואני שמעתי: בגדיו של אדם הראשון - היינו כתנות עור שהיו לו
- ^ של כל אדם מתי יתנחם מדאגתו
- ^ הרוב טועים בו; אי נמי עומק הדין העתיד
- ^ רומי, שכתוב בה גְּבוּל רִשְׁעָה (מלאכי א ד) ורשעה היינו חייבת
- ^ ונתקיימו
- ^ דאם לא כן - לא היה אדם מתקיים
- ^ שאם לא כן הקרובים היו מצניעין אותו ורואין את צערן תמיד לפניהם
- ^ שאם לא כן היו בעלי בתים מאצרין אותה ומביאין רעבון לעולם
- ^ בין נהגו בין לא נהגו
- ^ ממלאכה אותו היום
- ^ ולא אמרינן 'מיחזי כיוהרא', ואם רצה ליבטל - רשאי
- ^ הואיל ואין צריכין לגשמים - אם גוזרין; על דבר אחר - אין חומר תענית ציבור נוהג בו לאכול מבעוד יום וליאסר במלאכה ושאר חומרי האמורים שם
- ^ באכילה ובמלאכה: דמחמירין על ספיקו כדאמרינן בתענית ציבור, ושמואל קא משוי תשעה באב כתענית ציבור
- ^ ספק
- ^ ודאי, אבל על ספיקו - לא מחמרינן
- ^ לכתחילה קאמר, אבל דאי עבד - טובא איכא: זה כרת וזה איסור בעלמא
- ^ לקמן
- ^ לעשות שני ימים כי מספקא לן אם עִבְּרוּ בית דין חדש שעבר אי לא
- ^ לאכילת בין השמשות
- ^ של יום עצמו משתחשך, ואשמעינן דבתענית ציבור אסור ובתשעה באב שרי
- ^ רבן שמעון לאו למיסר אתא, אלא אם ירצה מי שאינו תלמיד חכם לעשות עצמו כתלמיד חכם וליבטל במקום העושין – רשאי, ולא חיישינן דילמא מיחזי כיוהרא
- ^ שבתענית ציבור היו מתפללין תפלת נעילה, כדתנן בפרק בתרא דתענית (פ"ד מ"א, דף כו,א) בשלשה פרקים בשנה כהנים נושאים כפיהן ארבע פעמים ביום: שחרית ומוסף ומנחה ונעילה, ואלו הן 'שלשה פרקים': תענית, ומעמדות, ויום הכפורים
- ^ במסכת ברכות
- ^ דאין בתפלה יתירה משום ברכה לבטלה
- ^ בתענית צבור
- ^ מדרבנן
- ^ ובתשעה באב אשמועינן דלאו חובה הוא, ומכל מקום אם בא להתפלל כל ימות השנה – מותר, ולואי
- ^ דתנן במסכת תענית (פ"ב מ"ב, דף טו,א) שמוסיפין בתענית ציבור שש ברכות על שמונה עשרה
- ^ לעולם כדסלקא דעתין מעיקרא דאינו כתענית ציבור דאמר לבין השמשות קאמר ולא תקשי לרבי יוחנן קמייתא
- ^ לחומרא קאמר, והכי קאמר:
- ^ אינו כשלש ראשונות שמותר בין השמשות שלהן, כדתנן בהו בתענית [פ"א מ"ה] אוכלין ושותין משחשיכה
- ^ דתנן בהו [פ"א מ"ו] אוכלין ושותין מבעוד יום
- ^ וקשיא לרבא ולרבי יוחנן דאמרי בין השמשות שלו אסור
- ^ מילתא באנפי נפשה היא, ודייק לה ממתניתין דלעיל דקתני אין בין תשעה באב ליום הכפורים שיהא מותר לכתחלה בזה מה שאסור בזה אלא שזה ספיקו אסור וזה ספיקו מותר
- ^ קא סלקא דעתא בין להקל בין להחמיר
- ^ אלמא לא חמיר תשעה באב מתענית ציבור, ובתענית ציבור תניא דפניו ידיו ורגליו מותר