ביאור:בבלי פסחים דף פו

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת פסחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

מאי, לאו דאכלי באיגרא [1] ואמרי באיגרא?

לא, דאכלי בארעא ואמרי באיגרא.

איני! והתנן [פסחים פ"י מ"ט]: 'אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן [2]', ואמר רב: שלא יעקרו מחבורה לחבורה [3]!

לא קשיא: כאן בשעת אכילה כאן שלא בשעת אכילה [4].

תא שמע: 'אבא שאול אומר: עליית בית קדשי הקדשים חמורה מבית קדשי הקדשים: שבית קדשי הקדשים כהן גדול נכנס לו פעם אחת בשנה [5], ועליית בית קדשי הקדשים אין נכנסין לה אלא פעם אחת בשבוע [6] - ואמרי לה פעמים בשבוע, ואמרי לה פעם אחת ביובל, לידע מה היא צריכה [7]' [8]!?

אמר רב יוסף: מהיכל ניקום וניתיב איניש? שאני היכל [9], דכתיב (דברי הימים א כח יא) וַיִּתֵּן דָּוִיד לִשְׁלֹמֹה בְנוֹ אֶת תַּבְנִית הָאוּלָם וְאֶת בָּתָּיו וְגַנְזַכָּיו וַעֲלִיֹּתָיו וַחֲדָרָיו הַפְּנִימִים וּבֵית הַכַּפֹּרֶת, וכתיב (דברי הימים א כח יט) הַכֹּל בִּכְתָב מִיַּד ה' עָלַי הִשְׂכִּיל [כֹּל מַלְאֲכוֹת הַתַּבְנִית] [10]!

תא שמע [מעשר שני פ"ג מ"ח]: הלשכות הבנויות בקודש [11] ופתוחות לחול [12], תוכן חול [13], וגגותיהן קודש!

תרגמא רב חסדא: בשגגותיהן שוין לקרקע עזרה [14].

אי הכי אימא סיפא בנויות בחול ופתוחות לקודש - תוכן קודש וגגותיהן חול, ואי סלקא דעתא בשגגותיהן שוין לקרקע עזרה - הויא לה 'מחילות', ואמר רבי יוחנן: מחילות לא נתקדשו!?

כי קאמר רבי יוחנן [15] - בפתוחות להר הבית [16]; כי תניא ההיא [17] - בפתוחות לעזרה [18].

והתניא [תוספתא כלים פ"א ה"יא [צוקרמנדל]]: רבי יהודה אומר: מחילות מתחת ההיכל – חול [19]!?

[20] כי תניא ההיא שפתוחות לחול [21].

תא שמע: וגגו קודש [22]!?

ותסברא? והא קתני [המשך התוספתא כלים פ"א ה"יא]: 'גגין הללו [23] אין אוכלין שם קדשי קדשים [24] ואין שוחטין שם קדשים קלים [25]'!

ואלא קשיא גגו קדש?

אמר רב חמא בר גוריא: לאותן שתי אמות [26], דתנן [כלים פ"יז מ"ט]: 'שתי אמות [27] היה בשושן הבירה [28], אחת על קרן מזרחית צפונית ואחת על קרן מזרחית דרומית; זו שעל קרן מזרחית צפונית היתה יתירה על של משה חצי אצבע [29], וזו שעל קרן מזרחית דרומית היתה יתירה עליה חצי אצבע, נמצאת יתירה על של משה אצבע; ולמה היו אחת גדולה ואחת קטנה [30]? - שיהיו האומנין [31] נוטלין בקטנה [32] ומחזירין [33] בגדולה [34], כדי שלא יבואו לידי מעילה [35]';

ותרתי [36] למה לי [37]?

אחת לכספא ודהבא [38], ואחת לבנינא [39].

תנן: החלונות ועובי החומה כלפנים [40]; בשלמא החלונות, משכחת לה דשויה לקרקע עזרה, אלא עובי החומה היכי משכחת לה?

משכחת לה בבר שורא [41], דכתיב (איכה ב ח) [חָשַׁב ה' לְהַשְׁחִית חוֹמַת בַּת צִיּוֹן נָטָה קָו לֹא הֵשִׁיב יָדוֹ מִבַּלֵּעַ] וַיַּאֲבֶל חֵל וְחוֹמָה [יַחְדָּו אֻמְלָלוּ], ואמר רבי אחא ואיתימא רבי חנינא: שורא ובר שורא.

משנה:

שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד [42]: אלו הופכין את פניהם הילך ואוכלין, ואלו הופכין את פניהם הילך ואוכלין [43], והמיחם [44] - [45] באמצע [46];

כשהשמש עומד למזוג [47] - קופץ את פיו ומחזיר את פניו [48] עד שמגיע אצל חבורתו ואוכל [49]; והכלה [50] הופכת את פניה ואוכלת [51].

גמרא:

מתניתין מני?

רבי יהודה, היא דתניא: '(שמות יב ז) [וְלָקְחוּ מִן הַדָּם וְנָתְנוּ עַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וְעַל הַמַּשְׁקוֹף] עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר יֹאכְלוּ אֹתוֹ בָּהֶם [52] - מלמד שהפסח נאכל בשתי חבורות;

יכול יהא האוכל [53] אוכל בשתי מקומות [54]?

תלמוד לומר (שמות יב מו) בְּבַיִת אֶחָד יֵאָכֵל [לֹא תוֹצִיא מִן הַבַּיִת מִן הַבָּשָׂר חוּצָה וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ] [55]; מכאן אמרו: השמש שאכל כזית בצד התנור [56], אי פקח הוא - ממלא כריסו ממנו [57], ואם רצו בני חבורה לעשות עמו טובה - באין ויושבין בצדו, דברי רבי יהודה; רבי שמעון אומר: עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר יֹאכְלוּ אֹתוֹ בָּהֶם - מלמד שהאוכל אוכל בשתי מקומות [58];


עמוד ב

יכול יהא [59] נאכל בשתי חבורות?

תלמוד לומר: בְּבַיִת אֶחָד יֵאָכֵל';

במאי קמיפלגי?

רבי יהודה סבר יש אם למסורת ורבי שמעון סבר יש אם למקרא [60];

[61]

היו יושבין [62] ונפרסה מחיצה ביניהם [63], לדברי האומר פסח נאכל בשתי חבורות – אוכלין [64]; לדברי האומר אין הפסח נאכל בשתי חבורות - אין אוכלין;

היו יושבין [65] ונסתלקה מחיצה ביניהן [66], [67] לדברי האומר האוכל אוכל בשני מקומות – אוכלין, לדברי האומר אין האוכל אוכל בשני מקומות - אין אוכלין.

יתיב רב כהנא, קא פשיט ליה מפשט [68]; אמר ליה רב אשי לרב כהנא: ותיבעי לך איבעיא: סילוק מחיצה ועשיית מחיצה - מי הוי כשני מקומות וכשתי חבורות דמי או לא?

תיקו.

הכלה הופכת את פניה [ואוכלת]:

מאי טעמא [69]?

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: מפני שהיא בושה [70].

רב הונא בריה דרב נתן איקלע לבי רב נחמן בר יצחק, אמרו ליה: מה שמך?

אמר להו: רב הונא.

אמרו: :ניתיב מר אפוריא"!

יתיב. [71]

יהבו ליה כסא, קבליה בחד זימנא [72] ושתייה בתרי זימני [73], ולא אהדר אפיה [74];

אמרו ליה: מאי טעמא קרית לך 'רב הונא'?

אמר להו: בעל השם אני [75].

מאי טעמא, כי אמרו לך "ניתיב אפוריא" יתבת [76]? [77]

אמר להו: כל מה שיאמר לך בעל הבית - עשה. [78].

מאי טעמא כי יהבי לך כסא קבלת בחד זימנא?

אמר להו: מסרבין לקטן [79] ואין מסרבין לגדול [80].

מאי טעמא אשתיתיה בתרי זימני?

אמר להו: דתניא: השותה כוסו בבת אחת - הרי זה גרגרן; שנים - דרך ארץ; שלשה - מגסי הרוח!

מאי טעמא לא אהדרת אפך?

אמר להו: כלה הופכת פניה תנן [81].

רבי ישמעאל ברבי יוסי איקלע לבי רבי שמעון ברבי יוסי בן לקוניא; יהבו ליה כסא - קבליה בחד זימנא ושתייה בחד זימנא; אמרי ליה: לא סבר לה מר השותה כוסו בבת אחת הרי זה גרגרן?

אמר להו: לא אמרי בכוסך קטן, ויינך מתוק, וכריסי רחבה [82].

אמר רב הונא [83]: בני חבורה נכנסין בשלשה [84], ויוצאין אפילו באחד [85].

אמר רבה: והוא דעייל בעידנא דרגילי למיעל [86], והוא דרגש בהו דיילא [87].

אמר רבינא: ונותנין שכר דמים, וצריך האחרון להוסיף דמים [88].

ולית הלכתא כוותיה.

הדרן עלך כיצד צולין


הערות עריכה

  1. ^ אלמא גגי ירושלים נתקדשו
  2. ^ כשהגיע זמנו להפטר מן הסעודה, דהיינו אחר הפסח שהוא נאכל באחרונה על השבע - שכן חובת כל הקרבנות, כדקיימא לן (חולין דף קלב,ב) לְמָשְׁחָה (במדבר יח ח) – לגדולה: כדרך שהמלכים אוכלין - אין נפטרין על ידי אפיקומן
  3. ^ 'אפיקומן' - לשון הוציאו כליכם מכאן ונלך ונאכל עוד בחבורה אחרת
  4. ^ קריאת ההלל לאחר אכילה
  5. ^ ביום הכפורים, לקטורת ולהזיית בין הבדים
  6. ^ בשמיטה
  7. ^ שמא תבקע החומה וצריכה תיקון
  8. ^ אלמא עליות נתקדשו
  9. ^ דכתיב ביה וַעֲלִיֹּתָיו
  10. ^ אלמא קדוש
  11. ^ בעזרה
  12. ^ שאין להם פתח לעזרה אלא להר הבית
  13. ^ כקדושת הר הבית ולא כעזרה, דבתר פתיחה אזיל
  14. ^ שהלשכות בנויות מחילות תחת הקרקע, הלכך גגים דידהו הוו להו כי ארעא
  15. ^ להא דמחילות לא נתקדשו
  16. ^ דגבי שילוח בעל קרי המשתלח חוץ להר הבית - אמרה ב'אלו דברים' דקאמר 'מחילות לא נתקדשו', ובעל קרי משתלח חוץ לשתי מחנות, ומותר ליכנס במחילות דהר הבית
  17. ^ דתוכן קודש
  18. ^ להכי נקט 'פתוחות': דבתר פתיחתן אזלינן
  19. ^ וקא סלקא דעתך בפתוחות לעזרה קאמר
  20. ^ ומשנינן:
  21. ^ שמחילות מהלכות מתחת אחת עשרה אמה שאחורי בית הכפורת עד שנפתחות להר הבית מחוץ לעזרה
  22. ^ וסיפא דהא דרבי יהודה היא [המשך התוספתא כלים פ"א ה"יא], והכא לא מצי לשנויי כדלעיל מהיכל ניתיב איניש דהא גגו לא כתיב בקרא
  23. ^ שבעזרה ולשכותיה
  24. ^ הנאכלין בעזרה
  25. ^ הנשחטין בכל מקום בעזרה
  26. ^ להכי קדשי גגין: לשימוש נתינת כלי קודש הצריכין לבנין, אבל לא הצריכין למזבח, כדאשכחן שאותן שתי אמות - מקלות של מדה - היו נתונות בגובה השער, שהוא בגגין ובעליות
  27. ^ קני מדה
  28. ^ היו בשושן הבירה, והוא בית הבנוי על גובה השער, כדתנן במסכת מדות (פ"א מ"ג) שער המזרחי ועליו שושן הבירה צורה מצויירת, ומפרשינן במנחות: כדי שידעו מהיכן באו, ולהכי הוא דקדשי גגין: לכל דדמין לשתי אמות, דלא הוי צורך המזבח; אבל למילתא אחריתי לא קדשו
  29. ^ של משה ששה טפחים
  30. ^ תיסגי להו בשל משה
  31. ^ ששכרן לבנות כך וכך אמות
  32. ^ למדת הקטנה של משה
  33. ^ הבנין לגזברין
  34. ^ למדה האחת מאלו הגדולות
  35. ^ כדי שיוותרו משלהן להקדש ולא בצמצום, שמא יהנו מן ההקדש בחנם ויבואו לידי מעילה
  36. ^ גדולות
  37. ^ תיסגי בשל משה ובחדא מהנך
  38. ^ בזו שאין יתירה על של משה אלא חצי אצבע היו לאומנות זהב וכסף כמין טבלאות ושולחנות שהן אומנות כבידה
  39. ^ ובזו שיתירה עליהן אצבע היו מחזירין בנין אבנים ומוסיפין על תנאן אצבע לכל אמה
  40. ^ אלמא ראש החומה נתקדש, דדמו לגגין ועליות
  41. ^ חומה קטנה לפנים מן החומה גדולה, והיא נמוכה ושוה לקרקע גובה העזרה: שקרקע העזרה הולך וגבוה ועולה במעלות
  42. ^ פסח אחד בבית אחד
  43. ^ אינן צריכין להסב אלו כנגד אלו להיות נראין כחבורה אחת, אלא רשאין להפוך פניהם אלו אילך ואלו אילך, ואפילו נראין כשתי חבורות לא איכפת לן, כדיליף בגמרא: שהפסח נאכל אף בשתי בתים לשתי חבורות
  44. ^ שמחממין בו חמין שמוזגין בו היין
  45. ^ רשאין לתת
  46. ^ כדי שיהא נוח לשמש המשמש לשתיהן למזוג משם לכאן ולכאן, ואין צריכין לשנות משאר מנהג כל השנה; ואף על פי שמפסיק בין החבורות - לא איכפת לן
  47. ^ וכשהשמש משמש לשתיהן - עומד מחבורה אחת שהתחיל לאכול עמה מן הפסח למזוג לחבורה האחרת
  48. ^ לצד חבורתו, שלא יחשדוהו שאוכל עם חבורה האחרת
  49. ^ דסבירא ליה לתנא דידן: הפסח נאכל בשתי חבורות, אבל אדם אחד אינו אוכל בשני מקומות ממנו; ולהכי מוקי בְּבַיִת אֶחָד יֵאָכֵל (שמות יב מו): שאין אדם אחד אוכל בשני בתים, ושתי חבורות ההופכות פניהן - כשתי בתים דמו
  50. ^ שהיא בושה
  51. ^ רשאה להפוך פניה לצד אחר ולאכול, כדאמרן: פסח נאכל בשתי חבורות
  52. ^ משמע שני בני אדם אוכלין פסח אחד בשתי בתים דכתיב יֹאכְלוּ: שנים אֹתוֹ : חד פסח, בָּתִּים שנים
  53. ^ אדם אחד
  54. ^ כגון בשני חדרים או בשתי חבורות ההופכות פניהם
  55. ^ ורבי יהודה סבר יש אם למסורת, כדלקמן: 'יאכל' כתיב [קרי: יֹאכַל], משמע אדם אחד אוכלו בבית אחד ולא בשני בתים, אבל גבי אוכלים הרבה - כתיב הַבָּתִּים: הרבה
  56. ^ השמש שהיה צולהו, ושכח והכניס כזית לתוך פיו, והוא היה נמנה עליו
  57. ^ דאם יעמוד משם שוב לא יאכל
  58. ^ ויֹאכְלוּ דכתיב בקרא - אכל חד וחד מאוכלין קאי
  59. ^ עיקרו של פסח
  60. ^ יֵאָכֵל - אפסח קאי, ולא אגברי, כלומר: עיקר תחלת אכילתו תהא בחבורה אחת, ולא יתחלק לשתי חבורות; אבל גברא - אי בעי קאי מהכא ואזיל ואכיל הכא, דלא קפיד רחמנא אלא אעיקר תחלת אכילה, מדקרינן יֵאָכֵל הפסח, ולא יֹאכַל - אגברא
  61. ^ ואני שמעתי חילוף: רבי יהודה סבר יש אם למקרא: בְּבַיִת אֶחָד - ולא בשני מקומות, ורבי שמעון סבר יש אם למסורת שמסר אונקלוס הגר: בחבורה חדא יתאכל, אבל אשני מקומות - לא קפיד [## וכן הוא במכילתא דרבי ישמעאל, בא, מסכתא דפסחא, פרשה טו, ד"ה בבית אחד: רבי שמעון בן יוחאי אומר: בשני מקומות כיצד? - היו בתוך הבית ובקעה עליהם הקורה ויוצאים לחוץ, היו בחצר וירדו גשמים עליהם ונכנסו בתוך הבית - נמצאו אוכליו אוכלין אותו בשני מקומות]; וקשה לי לאומרו, דלא שמעתי מסורת כזה מעולם; ועוד דקיימא לן דרבי שמעון - יש אם למקרא סבירא ליה, בשמעתא קמייתא דסנהדרין! ועוד לישנא דברייתא דייקא כוותי: דגבי חבורות נקט 'פסח נאכל' ולא נקט 'שתי חבורות אוכלין אותו', וגבי מקומות נקט 'האוכל אוכל' ולא נקט 'פסח נאכל', הלכך כי דרשינן בְּבַיִת אֶחָד יֵאָכֵל במקרא - אפסח משמע, למעוטי חבורות, וכי דרשינן יאכל - אגברי משמע, למעוטי מקומות.
  62. ^ ואוכלין פסח אחד
  63. ^ ועשאום שני חבורות
  64. ^ גומרין אכילתן, ואף על גב דמאן דאית ליה פסח נאכל בשתי חבורות אוסר לאדם לאכול בשני מקומות - הכא לא נעשה לכל חבורה וחבורה מקומם כמקום אחר, שהרי אינו רואה אויר שלא ראה עד עכשיו, ואין כאן מקום חדש
  65. ^ שתע חבורות בשני בתים, ואכלו שם פסחיהם
  66. ^ יש כאן אויר חדש, ונעשה לכל חבורה כמקום אחר, והוי ליה כאוכלים במקום הראשון ובשני
  67. ^ הלכך
  68. ^ אומרה לשמועה זו פשוטה ומפורשת כמו שאמרנו: שעשיית מחיצה עושה אותן שתי חבורות, וסילוק מחיצה עושה אותן שני מקומות, ולא מספקא ליה בה מידי
  69. ^ למה לה להפוך פניה ומאי אורחה בהכי
  70. ^ לאכול לעיני האנשים, על ידי שמסתכלין בה
  71. ^ ומטה מקום הסב, חשובין היא, והקטנים יושבין על גבי ספסלין; ונוהג עצמו בחשיבות.
  72. ^ ולא סריב עד שיפצרו בו
  73. ^ הפסיק בו
  74. ^ לצד אחר, אלא שתה לעיניהן
  75. ^ מקטנותי כך קוראין לי 'רב הונא'
  76. ^ ולא ישבת על גבי קרקע ולא על גבי ספסל
  77. ^ ולהכי בעו ליה שלא היה מנהגם כך ותמיהא להו;
  78. ^ מתניתא היא במסכת דרך ארץ (בפרק בן עזאי) (דרך ארץ רבה פ"ה)
  79. ^ מלקבל דבריו עד שיפציר בו
  80. ^ שכן במלאכים שאמרו לאברהם כֵּן תַּעֲשֶׂה (בראשית יח ה), ולא סירבו בו; וללוט אמרו כִּי בָרְחוֹב נָלִין (בראשית יט ב) עד וַיִּפְצַר בָּם מְאֹד (בראשית יט ג)
  81. ^ ואין דרך האיש להפוך פניו
  82. ^ רבי ישמעאל בר רבי יוסי - כריסו רחבה הואי, כדאמרינן ב'השוכר את הפועלים' (בבא מציעא דף פד,א)
  83. ^ לאו בפסח קאי
  84. ^ שמש המשמש בסעודתן, נכנסין בשלשה להסב, ואם בא יחיד או שנים והסבו - אין על השמש לשמש עלייהו
  85. ^ כל מי שסיים אכילתו קודם, אם בא לצאת - יצא ואף על פי שקשה לשמש לשרת היחידים הנשארין
  86. ^ שאין האחרון מאריך יותר משעת סעודת האחרים, וגם בכניסתן לא ימהרו להסב, כדי לאחר השמש עד זמן גמר שעת סעודה
  87. ^ שהודיעו לשמש שזה דרכן לצאת אחד אחד, לפי שטורח הוא לו לשמש היחידים
  88. ^ לשמש