ביאור:בבלי פסחים דף נז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת פסחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

נימא תלתא תנאי הוו ^[1]?

לא, תרי תנאי הוו, ותנא קמא דרבי שמעון היינו רבי יוסי, ותנא קמא דרבי יוסי היינו רבי שמעון.

ומאי אף ^[2]?

^[3] אקמייתא ^[4].

תנו רבנן: 'בן בוהיין ^[5] נתן פיאה לירק, ובא אביו ומצאן לעניים שהיו טעונין ירק ועומדין על פתח הגינה; אמר להם: "בָּנַי! השליכו מעליכם ואני נותן לכם כפליים במעושר ^[6], לא מפני שעיני צרה, אלא מפני שאמרו חכמים 'אין נותנין פיאה לירק ^[7]'!

למה ליה למימרא להו לא מפני שעיני צרה ^[8]?

כי היכי דלא לימרו "דחויי קא מדחי לן ^[9]" ^[10]'.

תנו רבנן: 'בראשונה היו מניחין עורות קדשים ^[11] בלשכת בית הפרוה, לערב ^[12] היו מחלקין אותן לאנשי בית אב ^[13], והיו בעלי זרועות נוטלין אותן בזרוע ^[14]; התקינו שיהיו מחלקין אותן מערב שבת לערב שבת - דאתיין כולהו משמרות ושקלן בהדדי ^[15]; ועדיין היו גדולי כהונה ^[16] נוטלין אותן בזרוע; עמדו בעלים ^[17] והקדישום לשמים ^[18]! אמרו: לא היו ימים מועטים עד שחיפו את ההיכל כולו בטבלאות של זהב שהן אמה על אמה כעובי דינר זהב, ולרגל היו מקפלין אותן ומניחין אותן על גב מעלה בהר הבית ^[19] כדי שיהו עולי רגלים רואין שמלאכתם נאה ואין בה דלם ^[20].'

תנא: 'אבא שאול אומר: קורות ^[21] של שקמה היו ביריחו, והיו בעלי זרועות נוטלין אותן בזרוע; עמדו בעלים והקדישום לשמים עליהם ועל כיוצא בהם;

אמר אבא שאול בן בטנית משום אבא יוסף בן חנין: אוי לי מבית בייתוס ^[22], אוי לי מאלתן ^[23]; אוי לי מבית חנין, אוי לי מלחישתן ^[24]; אוי לי מבית קתרוס, אוי לי מקולמוסן ^[25]; אוי לי מבית ישמעאל בן פיאכי, אוי לי מאגרופן, שהם כהנים גדולים ובניהן גיזברין וחתניהם אמרכלין ^[26] ועבדיהן חובטין את העם במקלות!'

תנו רבנן: ארבע צווחות צוחה עזרה: ראשונה "צאו מכאן בני עלי שטימאו היכל ה" ^[27], ועוד צווחה "צא מיכן יששכר איש כפר ברקאי שמכבד את עצמו ומחלל קדשי שמים"! - דהוה כריך ידיה בשיראי ועביד עבודה ^[28], ועוד צווחה העזרה "שאו שערים ראשיכם ויכנס ישמעאל בן פיאכי תלמידו של פנחס וישמש בכהונה גדולה"! ^[29], ועוד צווחה העזרה "שאו שערים ראשיכם ויכנס יוחנן בן נרבאי תלמידו של פנקאי וימלא כריסו מקדשי שמים"! אמרו עליו על יוחנן בן נרבאי שהיה אוכל שלש מאות עגלים ^[30] ושותה שלש מאות גרבי יין ואוכל ארבעים סאה גוזלות בקינוח סעודה; אמרו כל ימיו של יוחנן בן נרבאי לא נמצא נותר במקדש.'

מאי סלקא ביה ^[31] ביששכר איש כפר ברקאי?

אמרי: מלכא ומלכתא ^[32] הוו יתבי; מלכא אמר: גדיא יאי ^[33]! ומלכתא אמרה: אימרא יאי! אמרו: מאן מוכח? - כהן גדול, דקא מסיק קרבנות כל יומא!

אתא איהו,

עמוד ב

אחוי בידיה ^[34]: אי גדיא יאי - יסק לתמידא!

אמר מלכא: הואיל ולא הוי ליה אימתא דמלכותא ^[35] - ניפסקו לימיניה!

יהב שוחד ופסקיה לשמאליה.

שמע מלכא ופסקיה לימיניה.

אמר רב יוסף: בריך רחמנא דאשקליה ^[36] ליששכר איש כפר ברקאי למיטרפסיה מיניה ^[37] בהאי עלמא.

אמר רב אשי: יששכר איש כפר ברקאי לא תנא מתניתין ^[38], דתניא [משנה כריתות פ"ו מ"ח; ספרא קדושים פרשתא א ה"ח]: 'רבי שמעון אומר: כבשים קודמים לעזים בכל מקום ^[39]; יכול מפני שמובחרין במינן? תלמוד לומר: (ויקרא ד לב) [וְאִם כֶּבֶשׂ יָבִיא] קָרְבָּנוֹ לְחַטָּאת [נְקֵבָה תְמִימָה יְבִיאֶנָּה] ^[40] - מלמד ששניהן שקולין כאחד'.

רבינא אמר: אפילו מקרא נמי לא קרא, דכתיב ^[41] (ויקרא ג ז ופסוק יב) אם כבש אם עז [ויקרא ג,ז: אִם כֶּשֶׂב הוּא מַקְרִיב אֶת קָרְבָּנוֹ וְהִקְרִיב אֹתוֹ לִפְנֵי ה', ויקרא ג,יב: וְאִם עֵז קָרְבָּנוֹ וְהִקְרִיבוֹ לִפְנֵי ה’] ^[42]: אי בעי כבש – לייתיה, אי בעי עז - לייתיה.

הדרן עלך מקום שנהגו וסליקא לה פסח ראשון

הערות

^ תנא קמא דרבי יוסי - ללפת ולכרוב ולא לקפלוט, ותנא קמא דרבי שמעון - ללפת ולקפלוט ולא לכרוב, ורבי יוסי ורבי שמעון כי הדדי סבירא להו דללפת ולכרוב ולקפלוט
^ דקאמרי תרווייהו
^ תרווייהו
^ דתנא קמא דידהו קיימי דהיינו אלֶפת דקאמר תנא קמא דרבי יוסי ללפת ולכרוב, וקאמר ליה רבי יוסי: אף לקפלוט כמו ללפת, אבל לכרוב - לא; ותנא קמא דרבי שמעון נמי הכי קאמר: ללפת ולקפלוט, כרבי יוסי, וקאמר ליה רבי שמעון 'אף 'לכרוב כמו ללפת, אבל לקפלוט – לא, דהיינו כתנא קמא דרבי יוסי
^ שם אביו בוהיין
^ אני אתן לכם כפליים שיש לכם עכשיו פיאה אתן לכם חולין מתוקנין ומעושרין
^ משום דמפקע ליה ממעשר, דכתיב (דברים יד כט) וּבָא הַלֵּוִי כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה עִמָּךְ - מי שאין לו נחלה עמך חייב לעשר, יצא פיאה שיש לו נחלה עמך: דהפקר נינהו, וכן בשביעית, דהפקר - פטור ממעשר, דכתיב (שמות כג יא) וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ וְיִתְרָם תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה: מה חיה אוכלת ופטורה ממעשר - אף אביונים פטורין מן המעשר
^ הא קא יהיב להן כפליים, ומיחזא חזו דלא עין צרה היא
^ ולא יתן לנו כלום, דמה לו ליטול זו וליתן פי שנים
^ לפיכך הוצרך לפרש להן טעמא של דבר
^ עור עולה וחטאות ואשמות וקרבנות ציבור, שמתחלקין עורות קדשי הקדשים לכהנים, כדכתיב (ויקרא ז ח) [וְהַכֹּהֵן הַמַּקְרִיב אֶת עֹלַת אִישׁ] עוֹר הָעֹלָה אֲשֶׁר הִקְרִיב [לַכֹּהֵן לוֹ יִהְיֶה], וילפינן בזבחים (קג,ב) מֵעוֹלָה [את] כל עורות קדשי קדשים
^ שכל יום
^ שעבדו היום: שהמשמר היה חלוק לששה בתי אבות לששה ימים, ומה שהגיע ליומן - הן מרובה הן מועט - הוא נוטל, אף על פי שיש יום שמרבים היחידים להביא ביום זה מחבירו
^ שהיו בכהנים חזקים מחביריהם
^ דכולי משמרה תיהוי התם, ולא יניחו לבעלי זרועות ליטול בזרוע
^ שרים שבהן
^ כל כהני משמרות יחד
^ לבדק הבית
^ רחבה פנויה חוץ לעזרה, ויש שם מעלות, כדאמרינן בפרק קמא דיומא (דף טז,א)
^ דופי
^ מחוברין; עוביו של אילן קרי 'קורה'
^ כהן גדול היה, וכן כולן [והיו להן עבדים חמסנין וחובטין את העם]
^ מקלותיהן, כמו 'לא באלה ולא ברומח' במסכת שבת (סג,א)
^ יועצי רע
^ שהיו כותבין איגרות לרעה
^ 'אמר כולו': על פיו נחתך כל צורך הקדש
^ כדכתיב (שמואל א ב כב) אֲשֶׁר יִשְׁכְּבוּן אֶת הַנָּשִׁים
^ וחציצה פוסלת בקדשים, דבעינן וְלָקַח הַכֹּהֵן (ויקרא ד ה ועוד) - שיקח בעצמו; ועוד: דבזיון הוא
^ ישמעאל בן פיאכי כשר היה, אבל אנשי ביתו היו בעלי זרוע
^ שהיה מגדל בביתו כהנים הרבה
^ מה גמול נשתלם
^ מלכי בית חשמונאי
^ גדי טוב למאכל יותר מן הכבש
^ בלשון צחוק
^ לא דיו שלא אמר כמותי אלא שאמר אף בלשון צחוק
^ שהשיא עונו וגמולו
^ גמולו
^ לא שנה משנה וברייתא
^ בכל מקום כתב כבש תחלה
^ כאן הקדים שעירה לכבשה, דכתיב בפרשה עליונה (ויקרא ד כח) וְהֵבִיא קָרְבָּנוֹ שְׂעִירַת עִזִּים [תְּמִימָה נְקֵבָה עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא] והדר וְאִם כֶּבֶשׂ יָבִיא
^ גבי שלמים
^ מדלא הראה לך הכתוב רמז מובחר בזה מזה - שמעת מינה ששניהן שוין

[1] תנא קמא דרבי יוסי - ללפת ולכרוב ולא לקפלוט, ותנא קמא דרבי שמעון - ללפת ולקפלוט ולא לכרוב, ורבי יוסי ורבי שמעון כי הדדי סבירא להו דללפת ולכרוב ולקפלוט

[2] דקאמרי תרווייהו

[3] תרווייהו

[4] דתנא קמא דידהו קיימי דהיינו אלֶפת דקאמר תנא קמא דרבי יוסי ללפת ולכרוב, וקאמר ליה רבי יוסי: אף לקפלוט כמו ללפת, אבל לכרוב - לא; ותנא קמא דרבי שמעון נמי הכי קאמר: ללפת ולקפלוט, כרבי יוסי, וקאמר ליה רבי שמעון 'אף 'לכרוב כמו ללפת, אבל לקפלוט – לא, דהיינו כתנא קמא דרבי יוסי

[5] שם אביו בוהיין

[6] אני אתן לכם כפליים שיש לכם עכשיו פיאה אתן לכם חולין מתוקנין ומעושרין

[7] משום דמפקע ליה ממעשר, דכתיב (דברים יד כט) וּבָא הַלֵּוִי כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה עִמָּךְ - מי שאין לו נחלה עמך חייב לעשר, יצא פיאה שיש לו נחלה עמך: דהפקר נינהו, וכן בשביעית, דהפקר - פטור ממעשר, דכתיב (שמות כג יא) וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ וְיִתְרָם תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה: מה חיה אוכלת ופטורה ממעשר - אף אביונים פטורין מן המעשר

[8] הא קא יהיב להן כפליים, ומיחזא חזו דלא עין צרה היא

[9] ולא יתן לנו כלום, דמה לו ליטול זו וליתן פי שנים

[10] לפיכך הוצרך לפרש להן טעמא של דבר

[11] עור עולה וחטאות ואשמות וקרבנות ציבור, שמתחלקין עורות קדשי הקדשים לכהנים, כדכתיב (ויקרא ז ח) [וְהַכֹּהֵן הַמַּקְרִיב אֶת עֹלַת אִישׁ] עוֹר הָעֹלָה אֲשֶׁר הִקְרִיב [לַכֹּהֵן לוֹ יִהְיֶה], וילפינן בזבחים (קג,ב) מֵעוֹלָה [את] כל עורות קדשי קדשים

[12] שכל יום

[13] שעבדו היום: שהמשמר היה חלוק לששה בתי אבות לששה ימים, ומה שהגיע ליומן - הן מרובה הן מועט - הוא נוטל, אף על פי שיש יום שמרבים היחידים להביא ביום זה מחבירו

[14] שהיו בכהנים חזקים מחביריהם

[15] דכולי משמרה תיהוי התם, ולא יניחו לבעלי זרועות ליטול בזרוע

[16] שרים שבהן

[17] כל כהני משמרות יחד

[18] לבדק הבית

[19] רחבה פנויה חוץ לעזרה, ויש שם מעלות, כדאמרינן בפרק קמא דיומא (דף טז,א)

[20] דופי

[21] מחוברין; עוביו של אילן קרי 'קורה'

[22] כהן גדול היה, וכן כולן [והיו להן עבדים חמסנין וחובטין את העם]

[23] מקלותיהן, כמו 'לא באלה ולא ברומח' במסכת שבת (סג,א)

[24] יועצי רע

[25] שהיו כותבין איגרות לרעה

[26] 'אמר כולו': על פיו נחתך כל צורך הקדש

[27] כדכתיב (שמואל א ב כב) אֲשֶׁר יִשְׁכְּבוּן אֶת הַנָּשִׁים

[28] וחציצה פוסלת בקדשים, דבעינן וְלָקַח הַכֹּהֵן (ויקרא ד ה ועוד) - שיקח בעצמו; ועוד: דבזיון הוא

[29] ישמעאל בן פיאכי כשר היה, אבל אנשי ביתו היו בעלי זרוע

[30] שהיה מגדל בביתו כהנים הרבה

[31] מה גמול נשתלם

[32] מלכי בית חשמונאי

[33] גדי טוב למאכל יותר מן הכבש

[34] בלשון צחוק

[35] לא דיו שלא אמר כמותי אלא שאמר אף בלשון צחוק

[36] שהשיא עונו וגמולו

[37] גמולו

[38] לא שנה משנה וברייתא

[39] בכל מקום כתב כבש תחלה

[40] כאן הקדים שעירה לכבשה, דכתיב בפרשה עליונה (ויקרא ד כח) וְהֵבִיא קָרְבָּנוֹ שְׂעִירַת עִזִּים [תְּמִימָה נְקֵבָה עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא] והדר וְאִם כֶּבֶשׂ יָבִיא

[41] גבי שלמים

[42] מדלא הראה לך הכתוב רמז מובחר בזה מזה - שמעת מינה ששניהן שוין

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]