פתיחת התפריט הראשי

ביאור:בבלי פסחים דף יב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת פסחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

וחד מינייהו קטעי שעה ומשהו [1].

אזל רב הונא בריה דרב יהודה, אמרה לשמעתתא [2] קמיה דרבא, אמר [3]: [4] ומה אילו דייקינן בהני סהדי [5] דהאי דקאמר "שלש" - בתחלת שלש, והאי דקאמר "חמש" - בסוף חמש [6], והויא עדות מוכחשת ולא קטלינן [7], ואנן ניקום ונקטיל [8] מספקא, ורחמנא אמר (במדבר לה כד- כה) וְשָׁפְטוּ הָעֵדָה [בֵּין הַמַּכֶּה וּבֵין גֹּאֵל הַדָּם עַל הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה] [פסוק כה] וְהִצִּילוּ הָעֵדָה [אֶת הָרֹצֵחַ מִיַּד גֹּאֵל הַדָּם וְהֵשִׁיבוּ אֹתוֹ הָעֵדָה אֶל עִיר מִקְלָטוֹ אֲשֶׁר נָס שָׁמָּה וְיָשַׁב בָּהּ עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל אֲשֶׁר מָשַׁח אֹתוֹ בְּשֶׁמֶן הַקֹּדֶשׁ] [9]!

אלא אמר רבא: לדברי רבי מאיר אדם טועה שתי שעות חסר משהו [10], לדברי רבי יהודה אדם טועה שלש שעות חסר משהו:

לדברי רבי מאיר אדם טועה שתי שעות חסר משהו, מעשה כי הוה או בתחלת שתים או בסוף שלש, וחד מינייהו קטעי שתי שעות חסר משהו [11];

לדברי רבי יהודה אדם טועה שלש שעות חסר משהו [12] מעשה כי הוה או בתחלת שלש או בסוף חמש וחד מינייהו קטעי שלש שעות חסר משהו [13].

תנן [סנהדרין פ"ה מ"א]: 'היו בודקין אותו [14] בשבע חקירות [15]: 1. באיזו שבוע [16], 2. באיזו שנה [17], 3. באיזה חדש [18], 4. בכמה בחדש [19], 5. באיזה יום [20], 6. באיזו שעה, 7. באיזה מקום', ותנן [סנהדרין פ"ה מ"ב]: '[21] מה בין חקירות [22] לבדיקות [23]? חקירות, [24] אמר אחד מהן "איני יודע" - עדותן בטילה, בדיקות - אפילו שניהם אומרים "אין אנו יודעים" - עדותן קיימת' והוינן בה: מאי שנא חקירות ומאי שנא בדיקות? ואמרינן: חקירות אמר אחד מהן "איני יודע" עדותן בטילה - דהויא לה עדות שאי אתה יכול להזימה [25], בדיקות [26] - עדות שאתה יכול להזימה היא [27]; ואי אמרת טעי איניש כולי האי - חקירות דאיזו שעה נמי עדות שאי אתה יכול להזימה היא [28], דאמרי מטעי קטעינן [29]?

[30] דיהבינן להו כולי טעותייהו [31]: לרבי מאיר [32] יהבינן להו [33] מתחילת שעה ראשונה עד סוף חמש [34], ובדין הוא דניתיב להו מעיקרא טפי [35], אלא בין יממא לליליא לא טעו אינשי [36], ולרבי יהודה [37] יהבינן להו [38] מתחילת שעה ראשונה ועד סוף ששית [39], ובדין הוא דניתיב להו מעיקרא טפי


עמוד ב

אלא בין יממא לליליא לא טעו אינשי [40], ובדין הוא דניתיב לקמיה טפי, אלא [41] שבחמש חמה במזרח ובשבע חמה במערב [42].

תנן: רבי מאיר אומר: אוכלין כל חמש ושורפין בתחילת שש; רבי יהודה אומר אוכלין כל ארבע, ותולין כל חמש, ושורפין בתחילת שש; לאביי אליבא דרבי מאיר, דאמר 'אין אדם טועה ולא כלום' - ניכול כולה שית!? ולהך לישנא נמי דאמר 'אדם טועה משהו' - ניכול עד סוף שית [43]!?

ואביי אליבא דרבי יהודה, דאמר 'אדם טועה חצי שעה' - ניכול עד פלגא דשית? ולהך לישנא נמי דאמרת 'אדם טועה שעה ומשהו' ניכול עד סוף חמשית?

אמר אביי: עדות מסורה לזריזים [44], [45] חמץ לכל מסור [46].

ורבא, אליבא דרבי מאיר דאמר 'אדם טועה שתי שעות חסר משהו', מתחילת חמש לא ניכול?

חמש - חמה במזרח, ושבע חמה במערב [47].

אי הכי - בשית נמי ניכול [48]!?

אמר רב אדא בר אהבה: שית – יומא [49] בקרנתא קאי [50]. [51]

ורבא אליבא דרבי יהודה, דאמר 'אדם טועה שלש שעות חסר משהו', מתחילת ארבע לא ניכול [52]?

[53] חמש חמה במזרח ושבע חמה במערב [54] - וכל שכן ארבע;

אי הכי, בחמש נמי ניכול!?

תרגמה אביי אליבא דרבא: עדות מסורה לזריזים [55], [56] חמץ לכל מסור [57].

ורבא אמר: לאו היינו טעמא דרבי יהודה [58], אלא [59] רבי יהודה לטעמיה, דאמר [60] אין ביעור חמץ אלא שריפה, ויהבו ליה רבנן שעה אחת ללקוט בה עצים [61].

איתיביה רבינא לרבא: אמר רבי יהודה: אימתי [62]? - שלא בשעת ביעורו [63], אבל בשעת ביעורו [64] - השבתתו בכל דבר [65]!?

אלא אמר רבא: גזירה משום יום המעונן [66].

אי הכי - אפילו בארבע שעות נמי לא ניכול?

אמר רב פפא: ארבע - זמן סעודה לכל היא [67].

תנו רבנן: שעה ראשונה - מאכל לודים; שניה - מאכל ליסטין [68]; שלישית - מאכל יורשין [69]; רביעית - מאכל פועלין; חמישית - מאכל תלמידי חכמים; ששית - מאכל כל אדם - והאמר רב פפא 'רביעית זמן סעודה לכל היא'!?

אלא איפוך: 'רביעית - מאכל כל אדם, חמישית - מאכל פועלים, ששית - מאכל תלמידי חכמים, מכאן ואילך כזורק אבן לחמת'.

אמר אביי: לא אמרן אלא דלא טעים מידי בצפרא, אבל טעים מידי בצפרא - לית לן בה.

אמר רב אשי: כמחלוקת [70] בעדות [71] - כך מחלוקת בחמץ [72].

פשיטא! היינו הך דאמרינן!?

הא קא משמע לן: שינויי דשנינן - שינויא הוא [73], ולא תימא [74] 'תנאי היא [75]' [76].

אמר רב שימי בר אשי: לא שנו [77] אלא בשעות [78], אבל אחד אומר "קודם הנץ החמה" ואחד אומר "אחר הנץ החמה" [79] - עדותן בטילה [80].

פשיטא!

אלא 'אחד אומר "קודם הנץ החמה" ואחד אומר "בתוך הנץ החמה" [81] - עדותן בטילה.

הא נמי פשיטא!?

מהו דתימא תרוייהו חדא מילתא קאמרי, והא דקאמר

הערותעריכה

  1. ^ והאי דאמר בתחילת חמש טעי שעה רביעית ומשהו של סוף שלש, אי נמי בתחילת חמש הוה והאי דאמר בסוף שלש - טעה שעה רביעית ומשהו
  2. ^ דאביי
  3. ^ רבא
  4. ^ וכי אפשר לומר שאין תולין טעות אלא משהו לרבי מאיר ושעה ומשהו לרבי יהודה? אם כן, היאך אתה מצרף עדותן? מי אמר לך שזה המקדים נתכוין לסוף השעה והמאחר נתכוין לתחילת השעה כדי לקרבן זה אצל זה ולצרף עדותן שלא תהא ביניהן אלא שיעור טעות האדם?
  5. ^ לחלק עדותן, מצית למימר
  6. ^ ויש חילוק ביניהן שלש שעות חסר משהו, וכיון דאין אדם טועה כל כך - נחלקת עדותן
  7. ^ ליה להאי
  8. ^ ונקרב עדותן כדי שיהרג זה
  9. ^ וְהִצִּילוּ הָעֵדָה אֶת הָרֹצֵחַ: דמחפשין לזכות! אלא ודאי מדקאמר עדותן קיימת - שמע מינה דסבירא להו דאפילו אתה מחלקן כמו אשר תוכל, ולומר שהמוקדם נתכוין לתחלת השעה והמאוחר לסופה - יש לך לתלות בטעות, ואינך יכול להכחישם, שאדם טועה בכל זאת
  10. ^ כל מה שאתה יכול לחלק את אלו שהיה מקיים עדותן, דהיינו שתי שעות חסר משהו, ומשום הכי עדותן קיימת: דכי נמי אמרת 'זה שאמר "שתים" - בתחלת שתים, וזה שאמר "שלש" - בסוף שלש, כל רגעים שבינתיים שאירע המעשה בהן יש לאלו לטעות ולומר כמו שאמרו
  11. ^ כלומר: לא מיבעיא אם היה המעשה בסוף שתים או בתחילת שלש, דטעות מועטת הוא, דאי נמי נאמר האי בתחילת שתים אין כאן טעות אלא שעה, והאי אי נמי אמר בסוף שלש אין כאן טעות אלא שעה, אלא אפילו הוה מעשה בתחילת שתים והאי דאמר "שלש" - בסוף שלש, ויש כאן טעות שתי שעות חסר משהו - אפילו הכי אין כח לנו לבטלן, שאף בכך אדם טועה
  12. ^ ובהאי ענינא דפרישית: דכי נמי מרחקת להו בכל היכולת - אכתי טעו בהכי, דהיינו שלש שעות חסר משהו
  13. ^ כלומר: בכל מה שאתה יכול להרחיק, אפילו האחד אמר שבאותה שעה היה המעשה - אין עד הרחוק ממנו מוכחש, דטעו בהכי
  14. ^ לעדי נפשות
  15. ^ מקראי נפקא לן בסנהדרין בההוא פירקא (דף מ,א)
  16. ^ 'שבוע' = שמיטה: באיזו שמיטה של יובל שיש בו שבע שמיטות
  17. ^ של שמיטה
  18. ^ בשנה
  19. ^ בכמה ימים בחודש
  20. ^ באיזה יום בשבת: באחד בשבת, או בשני בשבת, או בשלישי בשבת, או אחד מן האחרים
  21. ^ דקתני התם: מכירין אתם אותו? התריתם בו? במה הרגו, בסייף הרגו? או בארירן הרגו? כליו שחורים או לבנים? וכל המרבה בבדיקות הרי זה משובח
  22. ^ הנך שבע קמייתא
  23. ^ אוחרנייתא
  24. ^ באחת מהן ואפילו בשעות
  25. ^ דרחמנא אמר (דברים יט יח) וְדָרְשׁוּ הַשֹּׁפְטִים הֵיטֵב וְהִנֵּה עֵד שֶׁקֶר הָעֵד [שֶׁקֶר עָנָה בְאָחִיו] וגו' [פסוק יט] וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת וגו': עדות שאתה יכול לקיים בה תורת הזמה הוי עדות, ואי לא – לא; והזמה אינה אלא ב"עמנו הייתם באותו היום ובאותה שעה שאתם אומרין שראיתם עדות זו במקום זה הייתם עמנו במקום פלוני", וכי אמרי באחת מהן אפילו בחקירות דאיזו שעה "איני יודע" - שוב אינך יכול לומר לו "עמי היית באותה שעה"; ואי תימא אתה יכול להזימה על ידי היום - אם יבואו עדים ויאמרו "כל היום הייתם עמנו", מיהא בצרה להו תורת הזמה מן חקירות השעות, ורחמנא רבי שבע חקירות בגזרה שוה ד'היטב' 'היטב', בסנהדרין
  26. ^ כי אמרי "אין אנו יודעין"
  27. ^ שאין ההזמה תלויה בהן, אלא בחקירות, דמה "עמנו הייתם" יש לומר בכלים שחורים או לבנים?
  28. ^ נמי אין לך בה הזמה אפילו כי לא אמר "איני יודע", דהא כי אמר "בחמש" ואמרי ליה "בחמש עמנו היית"
  29. ^ יכול לומר "בארבע היה אבל טעיתי"
  30. ^ ומשני:
  31. ^ ואם יש מזימין כאן, יכולין להזים על ידי שעה וטעותה, ולומר לו "כל השעה וטעותה היית עמנו"
  32. ^ דאמר אדם טועה שתי שעות
  33. ^ להני דשתים ושלש
  34. ^ בין שניהן להאי דשתים - יהבינן ליה שעה ראשונה ושניה ושלישית ורביעית, ולהאי דשלש יהבינן ליה עוד חמישית ותו לא, דכי אמרי ליה להאי דשתים "בשניה עמנו היית", יש לומר "טעיתי שתי שעות לאחוריי, ומעשה היה בראשונה"; וכי אמרי ליה "ראשונה ושניה עמנו היית" יש לו לומר "טעיתי שתי שעות לפָנַי שלישית ורביעית", ואי אמרי ליה "כל ארבע שעות עמנו היית" - הרי הוּזם
  35. ^ ועוד היה לו לומר "מעשה היה קודם לראשונה שעה אחת"
  36. ^ ולבעל שלש נמי יהבינן לקמיה ראשונה ושניה ולבתריה יהבינן רביעית וחמישית, ואי מזמי ליה לכולהו חמש - הרי הוּזם
  37. ^ דאמר אדם טועה שלש שעות
  38. ^ להנך דשלש וחמש דאיירי רבי יהודה בהן
  39. ^ ולבעל שלש יהבינן לקמיה ראשונה ושניה
  40. ^ ולבתריה יהבינן ליה רביעית חמישית וששית ולבעל חמש יהבינן לקמיה רביעית ושלישית ושניה ולבתריה ששית
  41. ^ הא פריש רבי יהודה בהדיא דבין חמש לשבע לא טעו
  42. ^ וכל הנך טעותא דיהבינן להו - הני מילי לאצולינהו ולמפטרינהו מקטלא, אבל מכל מקום משעה כשהוּזם אחד מהן - באותה שעה לבדה, ובשל אחריה מיד בטלה העדות ואפילו לא הוּזם בטעות שלפניו, דהא כי אמרו ליה לבעל שלש "שלישית ורביעית וחמישית עמנו היית", והוצרך לומר "בשניה היה, אלא שטעיתי" - הרי נחלקה עדותן, שאם בשניה היה המעשה אין כאן אלא עד אחד, דהא חבירו אמר "בחמש", ובין שנייה לחמישית לא טעו
  43. ^ דהא מן התורה אינו אסור אלא משעברו שש, ורבנן למה הוא דעבוד הרחקה במידי דלא טעו אינשי ביה
  44. ^ אין אדם בא להעיד על הנפש אלא אם כן בקי בשעות, לפי שיודע הוא שסופו להדרש בדרישה וחקירה
  45. ^ אבל
  46. ^ חמץ על הכל מוטל, ושאינו בקי בשעות טועה בהן
  47. ^ וחמץ אינו אסור אלא בשבע ואין טעות בין חמש לשבע
  48. ^ דהא בשש עדיין לא נטתה חמה לצד מערב אלא באמצע הרקיע, וזריחתה תחתיה בראש כל אדם, ואין צל נוטה לא לכאן ולא לכאן אלא תחתיו
  49. ^ חמה
  50. ^ באמצע הרקיע קרובה לנטות למזרח וקרובה לנטות למערב, ואין עומדין עליה
  51. ^ ולהכי נקט לישנא 'דבי קרנתא' ולא נקט 'בי מיצעי': דדרום קאי, לפי שגלגל חמה שחמה סובבת בו - עגול הוא, ודבר עגול אין חילוק ארבע רוחות ניכר בו, ומזרחו מתעגל עד חצי דרומו וחצי צפונו, ומיחזי פלגי דרום בסוף מזרח וראש מערב;
  52. ^ דהא טעי שש וחמש וארבע
  53. ^ ומשני:
  54. ^ שמעינן ליה לרבי יהודה דאמר בין חמש לשבע לא טעו
  55. ^ והילכך מודי בה רבי יהודה דלא טעו בין חמש לשבע
  56. ^ אבל
  57. ^ וטעו, מיהו כולי האי לא טעו, ואף על גב דטעו בין תחילת שלש לסוף חמש - דהיינו שלש שעות - לא טעו בין סוף ארבע לתחילת שבע לאסרינהו בארבע משום שבע אף על גב דאיכא בציר משלש, משום דאיכא היכירא בחמה
  58. ^ טעמא דרבי יהודה בחמץ - לאו משום טעותא היא, דלא טעו אינשי בין חמש לשבע, כדקאמר: חמש חמה במזרח כו'
  59. ^ והאי דקאמר תולין כל חמש -
  60. ^ באידך פירקין (פ"ב מ"א, דף כא,א)
  61. ^ הילכך אסרו רבנן באכילתו כדי שיהא לו פנאי ללקט עצים בינתיים, ואי שרית ליה כל חמש - אינו נִזְכַּר, אבל עכשיו דתלי ליה - רמי אנפשיה ומדכר ללקט
  62. ^ אני אומר אין ביעור חמץ אלא שריפה
  63. ^ בתחילת שש וכל שש, דאכתי מדאורייתא שרי
  64. ^ בשבע - שהוא מוּזְהר מן התורה
  65. ^ וטורח זה למה? - אם אין לו עצים ימתין עד שעת ביעורו, וישביתנו בכל דבר
  66. ^ שאין חמה זורחת ואין יכולין לבדוק בחמה
  67. ^ והכל בקיאים בה
  68. ^ לודים ולסטים - רעבתנים הן, אלא שהליסטים נעורין כל הלילה וישנים שחרית שעה ראשונה ואוכלין בשניה
  69. ^ לאו משום רעבתנות, אלא הואיל ולא עמלו בו
  70. ^ דרבי מאיר ורבי יהודה
  71. ^ משום דלרבי יהודה טעי אינשי טפי
  72. ^ משום דלרבי יהודה טעי אינשי טפי, ובין לרבי מאיר ובין לרבי יהודה דלא מרחקי כולי טעותא, כדאמרן בעדות: למר שתי שעות ולמר שלש שעות
  73. ^ חמץ לכל מסור
  74. ^ כי קשיא לך מתניתין דסנהדרין ומתניתין דהכא
  75. ^ אליבא דרבי מאיר ורבי יהודה: דתנא דמתניתין סבר: לרבי מאיר אדם טועה שעה אחת ולרבי יהודה אדם טועה שתים, ותנא דסנהדרין סבר: לרבי מאיר אדם טועה שתים ולרבי יהודה שלש
  76. ^ אלא ודאי כאותו מחלוקת של שם כך הוא כאן, אלא משום דחמץ לכל מסור הוא; אי נמי כי קשה לך לרבי יהודה דאמר התם 'אין טעות בין חמש לשבע משום חמה', והכא אמר 'טעו' - לא תימא תנאי היא אלא כטעמו שם כך טעמו כאן, אלא שהחמץ לכל מסור; אי נמי משום יום המעונן
  77. ^ הך דסנהדרין
  78. ^ אלא שהעידו על השעות
  79. ^ אבל הוציאו בפיהם שם "הנץ החמה"
  80. ^ אין כאן טעות אלא כזב
  81. ^ כשמתחיל הנץ