ביאור:בבלי פסחים דף צא
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת פסחים:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
המשך המשנה
והמפקח את הגל [1], וכן מי שהבטיחוהו להוציאו מבית האסורים, והחולה והזקן שהן יכולין לאכול כזית - שוחטין עליהן [2];
על כולם אין שוחטין עליהן בפני עצמן, שמא יביאו את הפסח לידי פסול [3];
לפיכך [4] אם אירע בהן פסול [5] - פטורין מלעשות פסח שני;
חוץ מן המפקח בגל [6] - שהוא טמא מתחלתו [7].
גמרא:
אמר רבה בר הונא אמר רבי יוחנן: לא שנו [8] אלא בית האסורין דעכו"ם, אבל בית האסורין דישראל [9] - שוחטין בפני עצמו: כיון דאבטחינהו - מפיק ליה, דכתיב (צפניה ג יג) שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל לֹא יַעֲשׂוּ עַוְלָה וְלֹא יְדַבְּרוּ כָזָב [וְלֹא יִמָּצֵא בְּפִיהֶם לְשׁוֹן תַּרְמִית כִּי הֵמָּה יִרְעוּ וְרָבְצוּ וְאֵין מַחֲרִיד].
אמר רב חסדא: הא דאמרת בית האסורין דעכו"ם, לא אמרן אלא חוץ לחומת בית פאגי, אבל לפנים מחומת בית פאגי [10] - שוחטין עליו בפני עצמו; מאי טעמא? - אפשר דאמטו ליה ואכיל ליה [11].
לפיכך אם אירע [בהן פסול פטורין מלעשות פסח שני, חוץ מן המפקח בגל שהוא טמא מתחלתו]:
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: לא שנו [12] אלא גל עגול [13], אבל גל ארוך - פטור מלעשות פסח שני; אימא טהור היה בשעת שחיטה [14].
תניא נמי הכי: רבי שמעון בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר: מפקח בגל, עתים פטור עתים חייב, כיצד? - גל עגול ונמצאת טומאה תחתיו – חייב; גל ארוך ונמצאת טומאה תחתיו – פטור אימא טהור היה בשעת שחיטה.
משנה:
אין שוחטין את הפסח על היחיד, דברי רבי יהודה; [15]
ורבי יוסי מתיר;
ואפילו חבורה של מאה שאינן יכולין לאכול כזית - אין שוחטין עליהן [16];
ואין עושין חבורת נשים ועבדים וקטנים. [17]
גמרא:
תנו רבנן [מכילתא דרשב"י פ"יב,ד; ספרי דברים פסקא קלב]: 'מנין שאין שוחטין את הפסח על היחיד?
תלמוד לומר (דברים טז ה) לֹא תוּכַל לִזְבֹּחַ אֶת הַפָּסַח בְּאַחַד [שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָך], דברי רבי יהודה [18];
ורבי יוסי אומר: יחיד ויכול לאכלו שוחטין עליו, עשרה ואין יכולין לאכלו [19] אין שוחטין עליהן'.
ורבי יוסי, האי בְּאַחַד מאי עביד ליה?
מיבעי ליה לכדרבי שמעון, דתניא [המשך המכילתא שם וספרי דברים שם]: 'רבי שמעון אומר: מניין לזובח את פסחו בבמת יחיד [20] בשעת איסור הבמות שהוא בלא תעשה? [21]? [22]
תלמוד לומר: לֹא תוּכַל לִזְבֹּחַ אֶת הַפָּסַח בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ;
יכול אף בשעת היתר הבמות כן [23]?
תלמוד לומר: בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ: לא אמרו אלא בשעה שכל ישראל נכנסין בשער אחד [24]'.
ורבי יהודה, האי מנא ליה?
תרתי שמעת מינה;
[25] ולרבי יוסי, ממאי דלהכי דקאמר רבי שמעון? דילמא כדקאמר רבי יהודה הוא דאתא? [26]
אמר לך: לא סלקא דעתך [27], דהא כתיב (שמות יב ד) [וְאִם יִמְעַט הַבַּיִת מִהְיֹת מִשֶּׂה וְלָקַח הוּא וּשְׁכֵנוֹ הַקָּרֹב אֶל בֵּיתוֹ בְּמִכְסַת נְפָשֹׁת] אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ [תָּכֹסּוּ עַל הַשֶּׂה] [28].
רמי ליה רב עוקבא בר חיננא מפרישנא [29] לרבא: מי אמר רבי יהודה אין שוחטין את הפסח על היחיד? ורמינהו: אשה - בראשון שוחטין עליה בפני עצמה, ובשני עושין אותה טפילה [30] לאחרים [31], דברי רבי יהודה!?
אמר ליה: לא תימא 'בפני עצמה' [32], אלא אימא 'בפני עצמן'.
אמר ליה: מי עבדינן חבורה שכולה נשים, והתנן אין עושין חבורת נשים ועבדים וקטנים, מאי לאו נשים לחודייהו ועבדים לחודייהו וקטנים לחודייהו?
אמר ליה: לא! נשים ועבדים וקטנים: נשים ועבדים - משום תפלות [33]; קטנים ועבדים משום
פריצותא [34].
גופא: 'אשה בראשון שוחטין עליה בפני עצמה, ובשני עושין אותה טפילה לאחרים, דברי רבי יהודה;
רבי יוסי אומר: אשה בשני - שוחטין עליה בפני עצמה, ואין צריך לומר בראשון;
רבי שמעון אומר: אשה בראשון עושין אותה טפילה לאחרים, בשני אין שוחטין עליה כל עיקר [35]'
במאי קמיפלגי?
רבי יהודה סבר (שמות יב ד) [וְאִם יִמְעַט הַבַּיִת מִהְיֹת מִשֶּׂה וְלָקַח הוּא וּשְׁכֵנוֹ הַקָּרֹב אֶל בֵּיתוֹ] בְּמִכְסַת נְפָשֹׁת [אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ תָּכֹסּוּ עַל הַשֶּׂה] - ואפילו נשים [36]; וכי תימא 'אי הכי אפילו בשני נמי' - כתיב (במדבר ט יג) [וְהָאִישׁ אֲשֶׁר הוּא טָהוֹר וּבְדֶרֶךְ לֹא הָיָה וְחָדַל לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ כִּי קָרְבַּן ה' לֹא הִקְרִיב בְּמֹעֲדוֹ] חֶטְאוֹ יִשָּׂא הָאִישׁ הַהוּא: איש - אִין, אשה – לא [37]; וכי תימא 'אי הכי, אפילו טפילה נמי בשני לא'!? - אהני (במדבר ט יב) [לֹא יַשְׁאִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וְעֶצֶם לֹא יִשְׁבְּרוּ בוֹ] כְּכָל חֻקַּת הַפֶּסַח יַעֲשׂוּ אֹתוֹ לטפילה בעלמא;
ורבי יוסי מאי טעמא?
דכתיב בראשון בְּמִכְסַת נְפָשֹׁת - ואפילו אשה, וכתיב בפסח שני וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיה מישראל נֶּפֶשׁ - ואפילו נשים; [38];
ואלא חֶטְאוֹ יִשָּׂא הָאִישׁ הַהוּא [39] למעוטי מאי [40]?
למעוטי קטן מכרת.
ורבי שמעון?
כתיב בראשון 'איש' [41]: איש – אִין, אשה - לא; וכי תימא 'אי הכי אפילו טפילה נמי לא' - אהני ליה בְּמִכְסַת נְפָשֹׁת לטפילה; וכי תימא 'אפילו בשני נמי' - מיעט רחמנא בשני דכתיב חֶטְאוֹ יִשָּׂא הָאִישׁ: איש – אִין, אשה - לא;
ממאי קממעיט ליה?: אי מחיוב, השתא בראשון לא, בשני מיבעיא? אלא לאו מטפילה.
ומאי 'איש' דקאמר רבי שמעון? אי נימא (שמות יב ג) [דַּבְּרוּ אֶל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בֶּעָשֹׂר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה] וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבֹת [שֶׂה לַבָּיִת], ההוא מיבעי ליה לכדרבי יצחק, דאמר: איש זוכה ואין קטן זוכה [42]! ואלא מאִישׁ לְפִי אָכְלוֹ (שמות יב ד: וְאִם יִמְעַט הַבַּיִת מִהְיֹת מִשֶּׂה וְלָקַח הוּא וּשְׁכֵנוֹ הַקָּרֹב אֶל בֵּיתוֹ בְּמִכְסַת נְפָשֹׁת אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ תָּכֹסּוּ עַל הַשֶּׂה) [43].
הא מדרבי יוסי סבר לה כרבי שמעון [44], רבי שמעון נמי סבר לה כרבי יוסי [45] וההוא מיבעי ליה דשוחטין את הפסח על היחיד!?
אמר לך: אם כן נכתוב רחמנא לְפִי אָכְלוֹ, מאי אִישׁ? שמעת מינה תרתי. [46]
כמאן אזלא הא דאמר רבי אלעזר 'אשה בראשון חובה ובשני רשות, ודוחה את השבת'?
אי רשות אמאי דוחה את השבת [47]?
אלא אימא 'בשני רשות ובראשון חובה ודוחה את השבת'; כמאן? כרבי יהודה.
אמר רבי יעקב אמר רבי יוחנן: אין עושין חבורה שכולה גרים, שמא ידקדקו בו ויביאוהו לידי פסול [48].
תנו רבנן: פסח ומצה ומרור בראשון [49] חובה, מכאן ואילך רשות; רבי שמעון אומר: באנשים חובה ובנשים רשות.
אהייא קאי [50]? אילימא אפסח, פסח כל שבעה מי איכא? ואלא אמצה ומרור [51]? אימא סיפא: רבי שמעון אומר: באנשים חובה ובנשים רשות?! לית ליה לרבי שמעון הא דאמר רבי אלעזר 'נשים חייבות באכילת מצה דבר תורה, שנאמר (דברים טז ג) לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת [לֶחֶם עֹנִי כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ]: כל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה והני נשים הואיל וישנן בבל תאכל חמץ [52] - ישנן בקום אכול מצה'? [53]
אלא אימא [54]: 'פסח מצה ומרור בראשון חובה, מכאן ואילך רשות [55]; רבי שמעון אומר [56]: פסח [57] – באנשים [58] חובה, [59] בנשים רשות' [60].
משנה:
אונן טובל ואוכל את פסחו לערב [61], אבל לא בקדשים [62];
השומע על מתו [63],
הערות
עריכה- ^ מעל אדם ואין ידוע אם ימצאנו חי או מת
- ^ שוחטין עליהן בחבורת אחרים; והמפקח את הגל שוחטין עליו דמכל מקום עודנו בחזקת טהרה; ואונן נמי לאורתא חזי, כדאמרינן בגמרא: דאנינות לילה ליתא מדאורייתא, אלא אנינות יום, כדכתיב (ויקרא י יט) הֵן הַיּוֹם הִקְרִיבוּ: יום אסור, לילה מותר בשחיטת קדשים; וגבי פסח לא העמידו דבריהם במקום כרת
- ^ שמא יטמא אונן למתו, ומפקח גל ימצאנו מת ונמצא שהאהיל על הטומאה, והחבוש שמא לא יצא, וחולה וזקן שמא יכבד חוליו ולא יוכל לאכול כזית
- ^ הואיל ובשעת שחיטה ראויין היו, ונִזְרַק הדם עליהן
- ^ כמו שפירשתי
- ^ ונמצא המת תחתיו שחייב לעשות פסח שני
- ^ קודם שחיטה, שהרי האהיל על הטומאה משעה שהתחיל לפקח! ובגמרא מוקי לה בגל עגול שמתחלה האהיל את כולו
- ^ דאין שוחטין על החבוש בפני עצמו
- ^ כגון: לכופו להוציא אשה פסולה, או לשלם ממון, אי נמי כדתניא '(כתובות דף לג,ב) אִם יָקוּם וְהִתְהַלֵּךְ בַּחוּץ [עַל מִשְׁעַנְתּוֹ וְנִקָּה הַמַּכֶּה רַק שִׁבְתּוֹ יִתֵּן וְרַפֹּא יְרַפֵּא] (שמות כא יט) וכי תעלה על דעתך זה מהלך בשוק וזה נהרג? אלא מלמד שחובשין אותו עד שנראה מה תהא עליו
- ^ מקום חיצון בירושלים
- ^ דמעיילי ליה מן הפסח בתוך בית האסורין לאכול, דהא לפנים מירושלים הוא
- ^ דמפקח גל חייב לעשות פסח שני
- ^ דמתחלתו האהיל עליו
- ^ שמא בשעת שחיטה עדיין לא האהיל כנגד הטומאה, וכיון דספק יצא ספק לא יצא – פטור, משום דלא אפשר, כדאמרן (לעיל דף פח,ב) גבי חמשה שנתערבו עורות פסחיהן
- ^ טעמא יליף בגמרא;
- ^ רבי יוסי קאמר לה, כלומר: לא תליא מילתא דפסח אלא באכילה: יחיד ויכול לאכול כזית - שוחטין עליו; מאה ואין יכולין לאכול כזית בין כולם - אין שוחטין עליהן
- ^ טעמא מפרש בגמרא.
- ^ ודריש בְּאַחַד באנפיה נפשיה על היחיד
- ^ כזית ממנו
- ^ במה קטנה
- ^ אבל כרת דשחוטי חוץ ליכא, ובשחיטת קדשים בפרק בתרא (זבחים דף קיד,ב) מוקי לה בקודם חצות, דמחוסר זמן הוא להתקבל בפנים, דכתיב (ויקרא יז ג-ד) אֲשֶׁר יִשְׁחַט [שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז בַּמַּחֲנֶה אוֹ אֲשֶׁר יִשְׁחַט] מִחוּץ לַמַּחֲנֶה [פסוק ד] וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא הֱבִיאוֹ: הראוי לפתח אהל מועד חייב עליו, ושאינו ראוי לאהל מועד אינו חייב עליו, ויליף מהכא דמחוסר זמן בחוץ - אף על פי שאינו בכרת - בלא תעשה מיהא הוי, הואיל וראוי לבא לאחר זמן
- ^ להכי נקט 'במת יחיד' ולא 'במת ציבור': דבמת ציבור בשעת איסור הבמות ליכא, דשעת איסור הבמות - לאחר שנבחר משכן שילה, ומשחרב - היה להם היתר עד שנבנה בית עולמים, ומשנבנה - חזרו לאיסורם, ושוב לא היה להם היתר;
- ^ יהא בלא תעשה זה, דהא לא הותרה במת יחיד אלא לדבר הנידר ונידב, ולהוי האי לגביה כשעת איסור
- ^ דהאי לאו דהכא - לא משתעי אלא בשעת איסור הבמות, והכי שמעינן ליה לקרא: לֹא תוּכַל לִזְבֹּחַ אֶת הַפָּסַח בבמת יחיד בזמן שכל ישראל נכנסין בשער אחד, (דברים טז ו) כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר [ה' אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ] שָׁם תִּזְבַּח - שם תזבחנו
- ^ ופרכינן:
- ^ ולאו פירכא כולי האי, דאיכא למימר: מר דריש ליה הכי ומר דריש ליה הכי; אלא טעמא דרבי יוסי מהדר לפרושי;
- ^ דלאסור פסח על היחיד אתא
- ^ על איש אחד תשחטו ובלבד שיראה לאכילה
- ^ שם מקום
- ^ חיבור
- ^ אשה בראשון חובה, ובשני רשות; ולקמיה יליף טעמייהו
- ^ לשון יחיד
- ^ עבירה
- ^ דמשכב זכור
- ^ ואפילו טפילה, דלא שייכא ביה מידי, ואי אכלה ביה הוה פסח נאכל שלא למנויו; והוא הדין לעבדים דאין אוכלין בו, וכי אכלי עבדים ונשים – בראשון, שהן רשות בו; אבל בשני – לא, דאפילו מרשות אימעוט, כדלקמן
- ^ מדלא כתב 'אנשים' - אפילו אשה במשמע
- ^ והכי משמע ליה קרא: וְהָאִישׁ אֲשֶׁר הוּא טָהוֹר וּבְדֶרֶךְ לֹא הָיָה וְחָדַל לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח ראשון, ונכרת כִּי קָרְבַּן ה' לֹא הִקְרִיב בְּמֹעֲדוֹ; כִּי - לשון שימוש 'אי': כשקָרְבַּן ה' לֹא הִקְרִיב בְּמֹעֲדו = בשני - חֶטְאוֹ יִשָּׂא; והכי דריש בפרק 'מי שהיה טמא' (לקמן צג,א) אליבא דרבי ינודה; אי נמי קָרְבַּן ה' לֹא הִקְרִיב בְּמֹעֲדו = בשני - חֶטְאוֹ יִשָּׂא
- ^ דאף על גב דאראשון קאי, מיהו כִּי קָרְבַּן ה' - אשני קאי, וכדמפרשינן וגמרינן בה כרת לקמן (שם) האי חֶטְאוֹ יִשָּׂא מוְנָשָׂא חֶטְאוֹ דמברך את השם [וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר אִישׁ אִישׁ כִּי יְקַלֵּל אֱלֹהָיו וְנָשָׂא חֶטְאוֹ [ויקרא כד,טו]], דכתיב ביה (במדבר טו ל) אֶת ה' הוּא מְגַדֵּף וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמָּהּ והוי כמאן דכתיב נפש בגופיה
- ^ דגבי פסח (במדבר ט יג)
- ^ מאי עביד ליה?: ליכתוב 'חטאו ישא' ותו לא
- ^ לקמן בעי: מאי איש כתיב בראשון?
- ^ איש זוכה לאחרים בלקיחתו אם לקח מקח לצורך אחרים, או קיבל מתנה לשם אחרים, כדכתיב וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבֹת ואין קטן זוכה דאין נעשה שליח
- ^ דריש ליה למעוטי אשה
- ^ דאין שוחטין פסח בבמת יחיד מלֹא תוּכַל לִזְבֹּחַ (דברים טז ה)
- ^ דיליף מאִישׁ לְפִי אָכְלוֹ ששוחט פסח על היחיד, דאי לא סבירא ליה כוותיה, ממאי דהאי בְּאַחַד לדרשא דידיה אתא? - הא טפי משמע שפיר כרבי יהודה:
- ^ בלאו אִישׁ נמי נפקא לן מלשון יחיד דשוחטין פסח על היחיד, ואִישׁ דרשינן ליה למעוטי אשה.
- ^ בתמיה
- ^ משום שאינן בני תורה יחמירו עליו לדקדק, ויפסילוהו על חנם
- ^ לילה הראשון
- ^ מכאן ואילך רשות, דתנא קמא:
- ^ ועלה מהדר רבי שמעון: אף בראשון דקאמרת חובה - באנשים הוא דהויא, אבל בנשים רשות
- ^ דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה, דכתיב (במדבר ה ו) [דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל] אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם לִמְעֹל מַעַל בַּה' וְאָשְׁמָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא...
- ^ והא ליכא למימר דליהדר אמרור לחודיה, דסתמא מצה ומרור בהדי הדדי כתיב (במדבר ט יא): עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים, וכשם שנשים באכילת מצה חובה - הכי נמי במרור;
- ^ הכי קאמר
- ^ וקאי האי מכאן ואילך אמצה ומרור
- ^ ורבי שמעון פליג אפסח:
- ^ דקאמרת בראשון חובה
- ^ הוא דהוה
- ^ אבל
- ^ ורבי שמעון לטעמיה
- ^ ואף על פי שעדיין לא נקבר, דאין אנינות מן התורה אלא ביום, שנאמר (ויקרא י יט) הֵן הַיּוֹם הִקְרִיבוּ ואני אונן וְאָכַלְתִּי חַטָּאת הַיּוֹם - יום אסור לילה מותר, וטבילה בעי, וְזוֹ אחת מאחת עשרה מעלות ד'חומר בקודש' (חגיגה דף כא,א): האונן והמחוסר כפורים צריכין טבילה לקודש: מתוך שנאסרו עד עכשיו בקדשים - אצרכינהו רבנן טבילה, ואף על פי שמחוסר כפורים טבל אתמול
- ^ אבל לא יאכל אונן לערב בשאר קדשים, דאסור אנינות לילה מדרבנן; ולגבי פסח לא העמידו דבריהן במקום כרת
- ^ יום שמועה הוי אונן דרבנן