קטגוריה:בראשית כה כז
ויגדלו הנערים ויהי עשו איש ידע ציד איש שדה ויעקב איש תם ישב אהלים
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
וַֽיִּגְדְּלוּ֙ הַנְּעָרִ֔ים וַיְהִ֣י עֵשָׂ֗ו אִ֛ישׁ יֹדֵ֥עַ צַ֖יִד אִ֣ישׁ שָׂדֶ֑ה וְיַעֲקֹב֙ אִ֣ישׁ תָּ֔ם יֹשֵׁ֖ב אֹהָלִֽים׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וַֽ/יִּגְדְּלוּ֙ הַ/נְּעָרִ֔ים וַ/יְהִ֣י עֵשָׂ֗ו אִ֛ישׁ יֹדֵ֥עַ צַ֖יִד אִ֣ישׁ שָׂדֶ֑ה וְ/יַעֲקֹב֙ אִ֣ישׁ תָּ֔ם יֹשֵׁ֖ב אֹהָלִֽים׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
| אונקלוס: | וּרְבִיאוּ עוּלֵימַיָּא וַהֲוָה עֵשָׂו גְּבַר נְחַשׁ יִרְכָן גְּבַר נָפֵיק חֲקַל וְיַעֲקֹב גְּבַר שְׁלִים מְשַׁמֵּישׁ בֵּית אוּלְפָנָא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְרָבִיאוּ טַלְיָא וַהֲוָה עֵשָו גְבַר נַחְשִׁירְכָן לְמִצוֹד עוֹפַן וְחֵיוַון גְבַר נְפִיק חֲקַל קְטֵיל נַפְשִׁין דְהוּא קָטַל יַת נִמְרוֹד וְיַת חֲנוֹךְ בְּרֵיהּ וְיַעֲקב גְבַר שְׁלִים בְּעוֹבָדוֹי וּמְשַׁמֵשׁ בְּבֵית מֶדְרָשָׁא דְעֵבֶר תְּבַע אוּלְפַן מִן קֳדָם יְיָ: |
רש"י (כל הפרק)
"ויגדלו הנערים ויהי עשו" - כל זמן שהיו קטנים לא היו נכרים במעשיהם ואין אדם מדקדק בהם מה טיבם כיון שנעשו בני שלש עשרה שנה זה פירש לבתי מדרשות וזה פירש לעבודת כוכבים
"יודע ציד" - לצוד ולרמות את אביו בפיו ושואלו אבא היאך מעשרין את המלח ואת התבן כסבור אביו שהוא מדקדק במצות
"איש שדה" - כמשמעו אדם בטל וצודה בקשתו חיות ועופות
"תם" - אינו בקי בכל אלה אלא כלבו כן פיו מי שאינו חריף לרמות קרוי תם
"ישב אהלים" - אהלו של שם ואהלו של עבררש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)
יֹדֵעַ צַיִד – לָצוּד וּלְרַמּוֹת אֶת אָבִיו בְּפִיו. וְשׁוֹאֲלוֹ: אַבָּא, הֵיאַךְ מְעַשְּׂרִין אֶת הַמֶּלַח וְאֶת הַתֶּבֶן? כַּסָּבוּר אָבִיו שֶׁהוּא מְדַקְדֵּק בְּמִצְווֹת (בראשית רבה סג,י).
אִישׁ שָׂדֶה – כְּמַשְׁמָעוֹ: אָדָם בָּטֵל, וְצוֹדֶה בְקַשְׁתּוֹ חַיּוֹת וְעוֹפוֹת.
תָּם – אֵינוֹ בָקִי בְּכָל אֵלֶּה, כְּלִבּוֹ כֵּן פִּיו. מִי שֶׁאֵינוֹ חָרִיף לְרַמּוֹת קָרוּי "תָּם".
יֹשֵׁב אֹהָלִים – אָהֳלוֹ שֶׁל שֵׁם וְאָהֳלוֹ שֶׁל עֵבֶר (בראשית רבה סג,י).
רשב"ם (כל הפרק)
יודע ציד: לצוד ציד להביא:
יושב אהלים: רועה צאן אבין כמו שפירשתי אצל יושב אהל ומקנה:
אבן עזרא (כל הפרק)
רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)
ויגדלו הנערים. זה הלך לבתי כנסיות ובתי מדרשות, וזה לבתי עבודה זרה, וכן ארז"ל היתה עוברת רבקה על בתי כנסיות ובתי מדרשות ויעקב מפרכס לצאת, שנאמר (ירמיה א) בטרם אצרך בבטן ידעתיך, עוברת על פתחי ע"ז ועשו מפרכס לצאת שנאמר (תהלים נח) זורו רשעים מרחם.
ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה ויעקב איש תם יושב אהלים. כוון הכתוב לומר כי אע"פ שהיו האחים האלה תאומים נוצרו בבטן בזמן אחד אין מעשיהם דומים זה לזה, אבל הם שני הפכים וכל מדותיהם חלוקות זו מזו, כי עשו נמשך אחר תענוגי הגוף ויעקב נמשך אחר עצת הנפש, ועל כן אמר ויהי עשו איש יודע ציד, והוא אומנותו של אדם בטל ומי שרודף אחר תאוות העולם, איש שדה כאלו אמר איש האדמה, ומזה נקרא שמו אדום נגזר מן אדום ומן אדמה, כלומר שהיה עפריי.
ודבר ידוע כי השתדלותו של אדם במאכל ובמשתה והיותו משתעשע בציד שהם תענוגי הגוף בעולם הזה הלא היא סיבה לבזות עבודת השי"ת ויראתו לעשותם טפל ותענוגי הגוף עקר, וזאת היתה מדתו של עשו, הוא שאמר ויאכל וישת ויקם וילך ויבז עשו את הבכורה, ובעל מדה זו מוצא עצמו עקוב לסוף, הוא שאמר עשו ויעקבני זה פעמים את בכורתי לקח והנה עתה לקח ברכתי, ואם יטעם נופת וצוף בתענוגים אינו אלא לפי שעה, והוא עתיד שידאג ויתנחם באחריתו ויצטער מאד על זה, הוא שכתוב ויצעק צעקה גדולה ומרה, וכן הזכיר שלמה ע"ה בענין רדיפת התענוגים (משלי ה) נופת תטופנה שפתי זרה וגו' ואחריתה מרה כלענה, זה דרכו של עשו וכל התומכים אשוריו, אבל דרכו ומדתו של יעקב בהפך זה, כי איש תם הפך יודע ציד ויושב אהלים הפך איש שדה, ועוד כי מה שרצה עשו לקנות רצה יעקב למכור, והוא רדיפת התאוות ובקשת תענוגי העולם שהמשילם לנזיד עדשים, לפי שטוב העולם ושלותו וכבודו אינו אלא גלגל כעדשה שהיא עגולה, וע"כ רצה למכור ולהחליף חיי שעה בחיי העולם, היא עבודת הש"י שהיתה בבכורות.
ודע כי ממה שהזכיר הכתוב בכל אחד ואחד מהם איש, למדנו שאין כל אחד למטה מי"ג שנה, אך לפי חשבון שנותיו של אברהם תמצא כי בזמן שמכר לו הבכורה היה כל אחד בן ט"ו שנה, שהרי אברהם היה בן מאה שנה כשנולד יצחק והיה בן ק"מ כשנשא יצחק את רבקה, ועשרים שנה של עקרות הרי שהיו לו לאברהם מאה וששים שנה, וכל שניו היו קע"ה שנה, א"כ ביום שנפטר אברהם היו יעקב ועשו בני ט"ו שנה.
ועוד תרמוז לנו הפרשה כי גיהנם מזומן לכת של עשו וגן עדן מזומן לכת יעקב ובניו, והוא שדרשו רז"ל כי כשבאו שני האחים האלה לפני אביהם ליטול הברכות שנכנס עם אחד גן עדן ועם האחד גיהנם, גן עדן נכנס עם יעקב וגיהנם נכנס עם עשו, כאשר יתבאר בכל אחד במקומו, וכן דרשו רז"ל היא העולה זו אומה אדומית שהיא מעלה את עצמה שנאמר (עובדיה ד) אם תגביה כנשר וגו', על מוקדה זה גיהנם לעתיד לבא, ובעולם הזה ויהיבת ליקידת אשא.
ויעקב איש תם. היה ראוי לומר ויעקב היה איש תם כמו שאמר ויהי עשו, וכן אמר הכתוב (בראשית ד) ויהי הבל רועה צאן וקין היה עובד אדמה, אבל הזכיר הויה בעשו כי כן היה שמו תמיד מיום הולדו לא נשתנה כלל, אבל שמו של יעקב נשתנה אחר כך בשם ישראל, ומזה לא הזכיר בו לשון הויה שאין עקר ההויה בשם יעקב כי אם בשם ישראל וכענין שאמר לו ה' יתברך (בראשית ל"ה) כי אם ישראל יהיה שמך.
ועוד יש להתבונן שהיה ראוי לומר יעקב איש אמת כיון שמדתו אמת, ממה שאמר הנביא (מיכה ז) תתן אמת ליעקב, אבל הוסיף באור במלת תם שהיא רומזת על מדת אמת, ורומזת עוד שהוא המכריע, מלשון תיומת שהוא אמצעית בין העלין לימין ולשמאל, וכבר ידעת כי מספר יעקב עם ד' אותיות עולה קו"ף, וא"ר עקיבא קו"ף זה הקב"ה והבן זה.
יושב אהלים. ע"ד הפשט של שם ועבר, ועל זה נאמר יושב אהלים.
וע"ד הקבלה יושב אהלים אהל של מעלה ואהל של מטה, שכבר ידעת שצורתו של יעקב חקוקה בכסא הכבוד והנה זה כאלו אמר יושב כסא.ספורנו (כל הפרק)
" איש שדה" יודע בעבודת האדמה:
" יושב אוהלים" שני מיני אהלים האחד אהל רועה והשני אהל בל יצען שבו התבונן להכיר בוראו ונקדש בכבודו:מלבי"ם (כל הפרק)
(כז) " ויגדלו הנערים," וכן פעל המזג שהיה בם מתולדה על הנהגתם, " שעשו "מצד שהיה אדמוני " היה יודע ציד", ומצד שהיה כאדרת שער שנשחת שכלו לא היה יושב אהלים לעסוק בעיון ומושכלות, " ויעקב היה איש תם" בלתי יודע לרמאות כדרך הצידים, שהצידה כולל גם הרמאות לצוד אנשים בנכליהם, " ויושב אהלים" להגות בעיון וזה הפך איש שדה:
כלי יקר (כל הפרק)
"ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה". שהיה צד נשים תחת בעליהם כל מ' שנה, ולדעת רז"ל (ב"ב טז:) בא על נערה המאורסה על כן קראו יודע ציד היינו לצוד נשים תחת בעליהן ר"ל היושבות תחת בעליהן, אבל לעולם הלך לצודם בשדות כמו שנאמר אצל נערה המאורסה כי בשדה מצאה (דברים כב.כז) ע"כ קרא לעשו איש שדה כי הלך לבקשם שם כדי שקולה לא ישמע כשתצעק ויהיה ציד לשון צידה ממש, או לשון ציד בפיו ע"י פיתוי כדרך כל מפתה.
ילקוט שמעוני (כל הפרק)
ויגדלו הנערים ויהי עשו. משל להדס ועצבוניות שהיו גדלים זה על גבי זה, וכיון שהגדילו והפריחו, זה נותן ריחו וזה חוחיו. כך כל י"ג שנה, שניהם הולכים לבית הספר; ולאחר י"ג שנה, זה הולך לבית הספר וזה הולך לבית עבודה זרה. אמר ר' אלעזר בר' שמעון: צריך אדם לטפל בבנו עד י"ג שנה, ולאחר י"ג צריך שיאמר: "ברוך שפטרני מענשו של זה."
ויהי עשו איש יודע ציד. צד את הבריות בפיו: את לא גנבת, מאן גנב עמך? את לא קטלת, מאן קטל עמך? ר' אבהו אמר: שודני צודני, צד בבית צד בשדה. צד בבית, היאך מתקנין מילחא? צד בשדה, היאך מתקנין תיבנא? ר' אבא בר כהנא אמר: הפקיר עצמו כשדה. אמרו ישראל לפני הקב"ה: רבונו של עולם, לא דיינו שנשתעבדנו לע' אומות, אלא אף לזו, שנבעלת כנשים? אמר להם הקב"ה: בו בלשון אפרע מהם. הדא הוא דכתיב: "והיו לב גבורי אדום ביום ההוא כלב אשה מצרה".
ויעקב איש תם יושב אהלים. שני אהלים, בית מדרשו של שם ובית מדרשו של עבר:
ויגדלו הנערים. יעקב הלך בדרך החיים, שהיה יושב אהלים ועוסק בתורה כל ימיו; עשו בדרך המות, שהרג את נמרוד ואת חיור בנו. ועוד בקש להרוג את יעקב, "יקרבו ימי אבל אב"י. יעקב שמש את אברהם ט"ו שנה ואת שם נ"ח שנה. שמש שם את מתושלח צ"ח וכו'. יעקב איש תם נולד מהול (כדכתוב ברמז י"ו):בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית כה כז.
איש תם יושב אוהלים
השימוש הנוסף היחידי במקרא בתואר "יושב אוהלים" הוא: "ותֵַּלֶד עָדָה אֶת יָבָל הואּ הָיָה אֲבִי יֹשֵׁב אֹהֶל ומִּקְנֶה" (בראשית ד כ). כלומר, הכינוי "יושב אוהלים" קשור לרעיית צאן ולחיי הנוודות שנובעת מכך. גם בני יעקב יצאו עם הצאן כאשר דינה נחטפה על ידי שכם (ביאור:בראשית לד ה), ובני יעקב יצאו לשכם לרעות שם את הצאן (ביאור:בראשית לז יב).
גם הבקיאות הרבה בגידול צאן שמציג יעקב בזמן שהותו אצל לבן מעידה שזו אכן משמעות הכינוי כאן.
"תם" במקרא מופיע בשלושה מובנים:
- סוף, מיצוי.
- העדר סילוף/רמייה כתכונת נפש, יושר וכנות.
- העדר סילוף\רמייה מתוך אי-ידיעה, כמו "הֲלֹא הואּ אָמַר לִי אֲחֹתִי הִוא וְהִיא גַם הִוא אָמְרָה אָחִי הואּ בְּתָם לְבָבִי ובְּנִקְיֹן כַּפַּי עָשִׂיתִי זֹאת".
בפסוק יש תקבולת ניגודית:
- "יודע ציד" לעומת "איש תם”;
- "איש שדה" לעומת "יושב אוהלים”.
המילה "תם" מסמלת פשטות כמו רעיית הצאן שאינה דורשת "ידע" בתחבולות ובהתחכמויות, כמו הטמנת מלכודות.
אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה
עשו היה:
- "יֹדֵעַ צַיִד" – צייד, למרות שזה לא היה עיסוקו המרכזי, אלא רק תחביב או חלק מעבודת השדה.
- "אִישׁ שָׂדֶה" – חקלאי, עובד אדמה. וכך מתואר עשו: "ויַָּבֹא עֵשָׂו מִן הַשָּׂדֶה וְהואּ עָיֵף" ורעב, ועבודת השדה היתה עיקר עיסוקו (ביאור:בראשית כה כט).
איילות, ציפורים ומזיקים באו לשדה ופגעו ביבולים, ועשו, כאיש שדה, כנראה נהג לצוד אותם ולהביאם לביתו כתוספת אוכל. יצחק אהב את המאכלים שעשו צד, ולכן הוא אהב את עשו, ככתוב: "וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו, כִּי צַיִד בְּפִיו" (ביאור:בראשית כה כח), ויצחק נתן ברכה המיועדת לאיש שדה, ככתוב: "וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ" (ביאור:בראשית כז כח), אבל יצחק בעיקר אהב את עשו בגלל ריחו הטוב כריח השדה, ככתוב "רֵיחַ בְּנִי, כְּרֵיחַ שָׂדֶה, אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ יְהוָה" (ביאור:בראשית כז כז), וזאת לעומת הריח הרע של העזים והכבשים שנדבק לרועים, שהיה תועבה בעיני המצרים, ראה: (ביאור:בראשית מו לד).
אִישׁ תָּם
בתורה שלושה אנשים זכו שאלוהים יגדיר אותם כאיש תם:
- נח היה "אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו, אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ" (בראשית ו ט).
- אלוהים פקד על אברהם "הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים" (ביאור:בראשית יז א).
- עורך התורה מגדיר את יעקב כ"אִישׁ תָּם", וגם יעקב זכה להתהלך לפני אלוהים.
ניתן להבין ששלושת האנשים האלה זכו ליחס מיוחד מאלוהים.
מהדורה שניה של סיפור קין והבל
יצחק התעשר מאוד כאשר הוא התעסק גם במקנה וגם בחקלאות, משום שהשילוב שיפר את איכות יבולי השדה והמקנה (ביאור:בראשית כו יד). כאשר בניו גדלו, יצחק חילק את העבודה ביניהם בהנחה שהם יעבדו ביחד. גם קין והבל חילקו את עבודתם ביניהם: "ויְַהִי הֶבֶל רֹעֵה צֹאן, וְקַיִן הָיָה עֹבֵד אֲדָמָה" (ביאור:בראשית ד ב). יצחק העדיף את עשו, וזה גרם להיווצרות של קנאה ותככים בין בניו, מה שכמעט נגמר ברצח.
ישנו פירוש שמנסה להסביר למה יצחק אהב את עשו, הרי יעקב גם היה יכול להביא לאביו את הבשר של הוולדות הזכרים. הפירוש טוען שיעקב חמל על הגדיים במטרה להגדיל את רכוש אביו, כשם שבהמשך יעקב יעבוד בשביל לבן.
פירוש נוסף
"יעקב איש תם", לדעתי לא מדובר על תמימות כי רואים אנו כיצד מוחו החד של יעקב עובד, הוא מנצל מצבים. "תם" לדעתי - לשון תום, לשון "מת", דהיינו סיום. הוא מתכנן כל דבר מההתחלה עד הסוף, קודם לקח את הבכורה ואחר כך שיתף פעולה עם אמו רבקה כדי לרמות את יצחק ולקבל את ברכות הבכורה. בעוד שעשיו הוא איש עבודה שרוצה הכל "כאן ועכשיו", אולי קצת ילדותי ותמים מצידו, הוא רעב ורוצה לאכול עכשיו, לא חשוב המחר; ואילו יעקב רואה את המחר ואת השנים הבאות עד אפילו מעבר למותו. יעקב רוצה המשכיות, בגלל זה הוא יושב אהלים, הוא רוצה לדעת כל מה שקורה בתוך ביתו, מי נגד מי ומה לעשות כדי להמשיך את השושלת. יעקב חוסך שקל לבן ליום שחור, עשיו רוצה כאן ועכשיו. פירוש מאת : צביה בן עמי, דימונה
לעיון נוסף
מקורות
על-פי מאמר של דוד אקסלרוד שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-07-17.
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "בראשית כה כז"
קטגוריה זו מכילה את 22 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 22 דפים.